-פרק 35-
ריס הגיע הביתה בלי תקריות נוספות. הדבר הראשון שעשה היה להוציא גלוק חלופי מהכספת ולטעון אותו. שניים זה אחד, אחד זה כלום. הוא העדיף את הגלוק 19 על פני הזיג שהשתמש בו בעבודה בזכות האמינות, העמידות והגודל. מספיק להחליף את הכוונות המקוריות בכוונות לילה משופצרות ואתה מסודר. הוא הכניס את האקדח לנרתיק הריק שבחגורת המכנסיים שלו ומילא את המחסנית שבכיס בקליעים. אחר כך בדק את הטלפון שהשאיר על השידה, שבו חיכו לו כתמיד הודעות ומיילים מחברים ומבני משפחה. הטלפון הזה היה קשור אליו בשמו, במספר שלו, בכתובת ובכרטיס האשראי, כך שהיה קל לאתר אותו ולהתביית עליו. דבר לא הצביע על כך שמישהו יודע שהוא הרג הרגע אדם לאור יום ברחובות לוס אנג'לס. הוא הניח את הטלפון בחזרה, פתח את המחשב הנייד ובדק כמה אתרי חדשות מאזור לוס אנג'לס. באחד מהם היתה ידיעה קצרה על ירי בצ'יינהטאון, אבל היא לא הכילה הרבה מלבד כותרת ולא ציינה שום עובדות רלוונטיות.
הירי היה הגנה עצמית, ולכן היה מוצדק לחלוטין, אבל עזיבת הזירה היתה ללא ספק עבירה כלשהי. ריס החליט שההמתנה למשטרה, שגם כך היתה כרוכה בסיכון, וההסתבכות הפומבית בתקרית ירי ישפיעו לרעה על המשימה הנוכחית שלו. מעט מאוד דברים קשרו אותו לזירה, מלבד תיאור חיצוני שהתאים לאלפי גברים לבנים בדרום קליפורניה. ואם מישהו בכל זאת יקשור אותו לירי, זה כנראה יהיה מאוחר מדי בכל מקרה.
הוא בחן את הראיות שאסף מהמונית בזמן הנסיעה הביתה. שמו של היורה היה חמזה קמיר, לפי רישיון הנהיגה שלו. מי הוא היה ולמה רצה במותו? ואיך הוא השיג תמונות שלו בהן התמונה הרשמית שלו מהצי ושל הבית והרכב שלו? נראה שלדף התמונות היו מצורפים דף אחד או כמה, אבל רק הפינה נשארה מחוברת לסיכת המהדק שהצמידה אותם זה לזה. הוא יצטרך לבקש מקייטי לבדוק את קמיר וכל קשר אפשרי אליו או ללוחמה הימית המיוחדת של הצי. הניסיון לחסל אותם חייב להיות קשור לרציחות של משפחתו, של הצוות שלו ושל בוזר, וגם לגידולים. ונוסף על כך, איך מצאו אותו בצ'יינהטאון?
אפשר לתכנן לנצח, אבל בשלב מסוים צריך לבצע. הגיע הזמן שריס יעשה את הדבר שהוא עושה הכי טוב. הגיע הזמן שיתחיל להרוג. בשלב הזה היו לו ברשימה רק ארבע מטרות, אבל כשיתחיל לחסל אותן, הוא ישיג עוד מודיעין אופרטיבי ועוד שמות יעלו. המצב הזכיר לו את הימים הלוהטים והאינטנסיביים בשיא המלחמה בעיראק. הם היו פושטים על בית, תופסים כמה חבר'ה רעים ומנצלים את המודיעין שנאסף שם. בתוך שעה הם כבר היו פושטים על בית אחר בהמשך הרחוב על סמך המידע שליקטו. כך זה נמשך עוד ועוד, בית אחר בית, לילה אחר לילה, בעודם מפרקים את הרשת של האויב.
על סמך המודיעין מהכונן הקשיח של הולדר הוא פיתח רצף פעולות בסיסי ליישום התוכנית. לחבורה הזאת היו המשאבים להתפזר אם ידעו שהוא עלה עליהם, לכן התזמון היה קריטי. ולכן היה גם חשוב לגרום לכל חיסול להיראות כמה שפחות כמו התנקשות ממוקדת, אף על פי שזה מה שהוא באמת היה.
הגיע הזמן גם לעבור מקום. תקרית הירי בלוס אנג'לס הבהירה לו מעל לכל ספק שמישהו או משהו שם אותו על הכוונת, בדיוק כפי שעשו למשפחתו ולצוות שלו. הוא השתמש בספיידראוק כדי להשאיר לבן הודעה וביקש גישה לבית בטוח. בן הגיב מיד ואמר שהוא כבר יבוא, אבל בניגוד לכל היגיון, ריס רצה לבלות עוד לילה אחד בביתו, עם הזיכרונות מאשתו ומבתו. בן שלח לו את הכתובת והפציר בו להגיע לבית הבטוח בהקדם האפשרי.
בשארית הלילה הוא עיין במיילים, במפות ובתמונות בגוגל, תוך שהוא מצליב תאריכים, שעות ומקומות. עד שלוש לפנות בוקר הוא בנה תיקי יעד על ארבעת היעדים שלו. בעבודה הוא היה מכנה אותם "יעדים בעלי ערך גבוה". הוא בדק שוב את אתרי החדשות, לראות אם יש עדכונים על הירי בצ'יינהטאון, ולאחר שהשתכנע שיודעים עליו מעט מאוד, הטמין מטעני חבלה בדלת הקדמית ובדלת האחורית לפני שהתמוטט על הספה לשינה נחוצה מאוד, כשהוא לבוש באפוד מגן וה M4 שלו בהישג יד.
-פרק 36-
סן דייגו, קליפורניה
למקום קראו "מסלול נחיתה", משחק מילים זול וקלאסי שנגזר ממיקומו סמוך לנמל התעופה. זה לא היה מועדון חברים עם קוד לבוש ומשקאות יקרים, אלא מועדון חשפנות עלוב ומטונף שנראה כאילו יצא היישר משנות השמונים, וריס היה די בטוח שברגע שיפתח את הדלת, ישמע שיר של מוטלי קרו. כחייל בצי יצא לו להיות בלא מעט מועדונים למבוגרים בלבד, בייחוד בימיו כחוגר, אבל הוא מעולם לא הבין למה לזרוק כסף על נשים שהסיכוי שיבואו איתו הביתה היה בערך אפס. בינו לבינו הוא חשב על זה כעל מסעדה שבה משלמים כדי להסתכל בתפריט ולהריח את האוכל, אבל אי אפשר באמת לאכול. הוא שילם דמי כניסה של חמישה דולרים לסלקטור גדל גוף ומקועקע בעל ראש מגולח, שנראה כמו טיפוס שמסתמך על הגודל ועל המראה המאיים שלו, ולא על כישורי לחימה אמיתיים, כדי שהקהל יתנהג יפה.
השעה היתה קצת אחרי חמש אחר הצהריים והמקום היה כמעט ריק, מלבד כמה גברים מבוגרים שנראו די עלובים. הם דחפו שטרות של דולר לרקדניות בתמורה לשיחה קצרה. בנסיבות אחרות הנשים האלה לא היו טורחות אפילו להסתכל לכיוונם. היה שם חשוך להחריד, וריס חשב שאם האורות היו דולקים, איש לא היה נכנס למקום. מעט האור בקע מכמה אורות ניאון וממנורות אולטרה סגול שהיו פזורים פה ושם על התקרה. הם החמיאו לעורן הלא מושלם של הרקדניות, אבל העניקו ללובן העיניים והשיניים זוהר ירקרק מוזר, כמעט חייזרי.
מעמדתו המוגבהת, הדי ג'יי השקיף על המתרחש כמו סוהר הסוקר אגף אסירים מאחורי זכוכית משוריינת. המוזיקה שהשמיע היתה עדכנית ורועשת מכדי שמישהו מהנוכחים ייהנה ממנה. ריס התיישב ליד שולחן עגול קטן בפינה, רחוק ככל האפשר מהבמה. הוא חייך לעצמו כשנזכר בכינוי שלו ושל חבריו לצוות לשורת המושבים הקדמית: "שורת הסוטים". תמיד היה מישהו שהתעקש להתמקם שם, כאילו מעולם לא ראה אישה עירומה. מלצרית, שהיתה מושכת יותר מכל אחת מהבחורות שעל הבמה, ניגשה אליו לקחת הזמנה. הוא הזמין בירה, שהגיעה מהר, שילם במזומן והשאיר טיפ נאה, אבל לא גדול מספיק כדי שתזכור אותו.
כל בחורה בתורה עלתה על הבמה המוארכת וביצעה קטע ריקוד לאורך שני שירים, שבמהלכו התפשטה וביצעה תרגילי אקרובטיקה על עמוד הפליז המסתובב, והכול על נעלי עקב גבוהות באופן מגוחך. אחרי הריקוד, כל חשפנית עשתה סיבוב בין השולחנות, ביקשה מהגברים "טיפ על הריקוד" וחיפשה לקוחות פוטנציאליים למופע פרטי באחורי המועדון, שם היה טמון הכסף הגדול. הבחורה שהיתה על הבמה עכשיו היתה יפה מכדי לעבוד כאן. מי יודע מה גרם לה להגיע לחור המצחין הזה. ממילא הוא לא היה שומע את הסיפור האמיתי גם אילו שאל, והיו לו די צרות משלו גם בלי שינסה להציל חשפנית בת עשרים ושתיים, או את כולן. יותר מלוחם סילס צעיר אחד כבר סטה מהדרך בגלל איזו "חשפנית אגדית עם לב זהב". הוא הנהן בנימוס ותחב שטר של דולר לבירית שלה כשהיא ניגשה לשולחנו לבקש טיפ. הבחורה הבאה שעלתה לבמה היתה בעודף משקל, אולי בהיריון, ודידתה במגושמות בנעלי עקב שרק גרמו לה להיראות מגוחכת עוד יותר. זה היה יכול להיות משעשע, אם זה לא היה עצוב כל כך.
יד שהונחה על כתפו הסיטה את תשומת לבו מהבמה, והוא הרים את מבטו אל בחורה גבוהה וכחושה שהתנשאה מעליו. היא לחשה באוזנו שאלה האם היא יכולה לשבת? הוא הצביע על הכיסא שלידו, אבל היא התיישבה לו על הברכיים, כששתי רגליה פונות לאותו כיוון. היא לבשה כתונת שחורה ותחתוני חוטיני ונעלה נעלי עקב שקופות האופייניות לחשפניות. נזם זהב עיטר את אפה, ורוב גופה היה מכוסה בקעקועים. שערה, הצבוע בשחור פחם, עמד בניגוד חד לעורה החיוור, כמו קלידים של פסנתר. היא היתה בדיוק מה שריס חיפש.
"אני רייבן," היא הודיעה כשידיה על כתפיו.
"ההורים שלך בטח צפו כבר בלידה באיזו קריירה תבחרי," הוא ענה בעוקצנות מבעד למוזיקה הרועמת.
היא התעלמה מהבדיחה, או שהיתה ממוקדת במטרתה מכדי להבחין בה. "אתה חמוד מדי למקום הזה. מה הסיפור שלך?"
"סתם באתי ליהנות."
"כמו כולם, לא? רוצה לקנות לי משקה?"
ריס הכיר את העוקץ אתה קונה לרקדנית משקה, והיא מתחלקת עם המועדון במחיר המופקע של השמפניה, או גרוע מכך, מיץ פירות.
"בטח," הוא ענה.
רייבן נופפה למלצרית, שהביאה נוזל תוסס כלשהו בכוס שמפניה, וריס זרק שטר של עשרים דולר על השולחן. "תשמרי את העודף, אם יש." המלצרית, שקלטה את ההערה, זיכתה אותו בחיוך.
"אתה די חתיך," העירה רייבן וטפחה לו על החזה. "אתה לא נראה איש צבא, ואתה מבוגר מדי בשביל להיות שחקן בייסבול. פועל בניין?"
"משהו כזה."
"רוצה ריקוד פרטי? אני אדאג לך כמו שצריך."
"מה דעתך שנשב פה ונדבר דקה? אני אדאג שזה ישתלם לך."
"אני מתה לדבר, מותק. וזה לא שיש פה מישהו אחר לדבר איתו."
"אני מנחש שאת אוהבת לחגוג?"
עיניה נדלקו למשמע מילת הקוד לשימוש בסמים. "כן, אני מתה על זה. אתה לא נראה אחד שחוגג."
"אף פעם אי אפשר לדעת, נכון? יש עלייך משהו?"
"יכול להיות. מה אתה מחפש?" הגישה השובבית שלה התחלפה מיד בענייניות קרה, כאילו החליפה את כובע החשפנית בכובע של סוחרת סמים ממולחת.
"משהו לגב: לורטאב, רוקסיקודון, פרקוסט, מה שיש לך."
"אני חושבת שלדי ג'יי יש קצת מתאדון, טבליות גדולות. אתה לא שוטר, נכון?"
"אני בהחלט לא שוטר. כמה?"
"תן לי לשאול אותו." היא פסעה במהירות לעמדת הדי ג'יי המוגבהת ונעלמה במעלה המדרגות. כעבור שתי דקות חזרה, עיניה מצומצמות וחיוך שובבי על פניה. היא התיישבה שוב על ברכיו של ריס, הפעם בפישוק. "יש לו ארבע, והוא ימכור אותן במאה כל אחת. אני לא מרוויחה כלום, רק מסדרת אותך."
ברור שלא, חשב ריס. על סמך הבדיקה שערך, הוא ידע שהמחיר מופקע, אבל לא באמת היה לו אכפת. הוא שלח יד לכיסו ומסר לה ארבעה שטרות של מאה דולר. רייבן תחבה אותם בקדמת תחתוניה ושלפה מאותו מקום חבילה קטנה עטופה בנייר כסף, שתחבה לכיס חולצתו. הוא חש הקלה מסוימת על שלא נאלץ לגעת בזה בידיו.
"תודה, מותק," אמרה רייבן, רכנה ונשקה לו על הלחי. היא קמה מברכיו, והוא קם והלך אל הדלת.
***
כשחזר הביתה, ריס עטה זוג כפפות ניטריל והוציא את החבילה שקנה מרייבן. אמנם מתאדון נחשב לטיפול למכורים להרואין, אך השימוש העיקרי שלו הוא כמשכך כאבים. ריס למד שקשה מאוד לתת מרשם למתאדון, מכיוון שהמינון המקובל לטיפול חופף מינון שעלול להיות קטלני, וכאופיואיד ארוך טווח, גם זמן מחצית החיים שלו ארוך מאוד. אף על פי כן, ספקים רבים של שירותי בריאות השתמשו בחומר לטיפול בכאב כרוני בשל עלותו הנמוכה. ריס קרא סדרת כתבות על מטופלים של מדיק אייד, ביטוח הבריאות שנועד למעוטי יכולת, שלקחו בטעות מנת יתר של מתאדון במרשם. הוא גם מצא מצגת מכנס של חוקרי מקרי מוות על שיעורי המוות של גברים בוגרים בארצות הברית ממנות יתר של תרופות מרשם, בעיקר ממה שמכונה "פוליפרמסיה" צריכה משולבת של כמה תרופות.
הוא הניח שתי טבליות מתאדון גדולות בשקית ניילון קטנה, יחד עם שתי טבליות אלפראזולאם שקיבל בבלבואה וכמה טבליות קריסופרודול שמצא בארון התרופות שלו. הוא קיבל אותן שנתיים קודם לכן, כשנפצע בצוואר במשחק רוגבי עם כמה עמיתים בריטים במהלך תוכנית חילופים. את השקית הקטנה הכניס לתוך שקית זיפלוק גדולה יותר, שאותה הניח על השיש במטבח. בעזרת פטיש קטן הוא כתש את הטבליות לאבקה דקה, ואז הכניס את השקית הקטנה לאחד הכיסים של תיק הניילון הקטן שלו ואת כל הכדורים הנותרים הוריד באסלה. לבסוף אסף את בקבוקוני התרופות ואת הכפפות לתוך שקית נייר חומה כדי לשרוף אותם.
***
כל הציוד שלו היה פרוּש על רצפת החניה המקורה הקטנה, שהתאימה למכונית אחת: כלי הנשק וכל הציוד הנלווה שאדם אוגר לאורך שנים רבות של שירות ביחידה מיוחדת. הוא ניקה את כלי הנשק ושימן אותם, טען מחסניות והכין מטעני חבלה. הוא עשה זאת בדיוק כפי שעשה זאת אינספור פעמים לקראת אימונים ומבצעים במהלך שמונה עשרה השנים האחרונות, אבל הפעם לא עשה זאת לצד חבריו לצוות, אם כי קיווה שהם משגיחים עליו מלמעלה.
הוא סימן כל פריט ברשימה בעודו מכניס אותו לתוך אחד מתיקי הציוד או הארגזים, שעמדו בשורה לאורך דלת החניה הסגורה. למרות רצונו העז להישאר בבית, מוקף במה שנותר מחייו הקודמים, הוא הבין שהוא חשוף מדי. הוא התכוון לקחת איתו כל מה שיזדקק לו כדי להשלים את משימתו ולהקים את בסיס הפעולה שלו בדירה של "המעסיק" של בן.
בשש בבוקר המחרת, אחרי עוד לילה שבו ישן לבוש באפוד המגן שלו, טנדר הלנד קרוזר הלבן כבר היה עמוס לעייפה, וריס יצא לנסיעה שתיקח אותו מזרחה על הכביש הבין מדינתי 8. הוא לגם קפה מכוס תרמית לנסיעות, והמתח שאחז בגופו בשבועות האחרונים הוקל מעט. מחשבתו היתה צלולה ולא היה זכר לכאב ראש. הוא הושיט יד, הדליק את מערכת השמע ושמע ריף גיטרה מוכר של אחת הלהקות האהובות עליו. הוא הצליח להעלות על פניו חיוך בטוח כשיצא משביל הגישה לצלילי "Highway to Hell" של AC/DC.
-פרק 37-
משרדי קפסטון קפיטל
לוס אנג'לס, קליפורניה
העסק הזה התחיל להסתבך רצח. לג'יימס ריס היה הרגל מגונה ומטריד הוא פשוט סירב למות, וזה התחיל לעשות צרות צרורות לבעלי העניין. ג'יי די הארטלי דרש פגישה אישית, והעוזר שלו התקשר למייק טדסקו להודיע שהוא בדרכו ללוס אנג'לס. המטוס הפרטי שלו עמד לנחות בסנטה מוניקה בתוך שעה, והוא יגיע למשרדי קפסטון זמן קצר לאחר מכן. סול אגנון מיהר לארגן את הפגישה המאולתרת בין ג'יי די, הורן, הווארד וטדסקו. שלושת האחרונים חיכו בחוסר סבלנות בחדר הישיבות של הורן כשקיבלו הודעה שחבר הקונגרס בבניין. ההצלחה המלאה של RD4895 היתה תלויה בהמשך תמיכתם של בני הזוג הארטלי.
ג'יי די הארטלי היה פוליטיקאי מושלם, ואיש לא זכר שראה אותו אי פעם עם שערה אחת שאינה במקומה. בזכות קומתו התמירה - יותר ממטר ותשעים - רעמת שיער מלאה ששיבה זרקה בה ושיזוף תמידי, היה ברור מיד שהארטלי הוא מישהו גם למי שלא ידע מי הוא בדיוק. הוא נכנס לחדר הישיבות בעל קירות הזכוכית החלבית והתיישב ליד שולחן השיש השחור המסיבי בלי לברך איש ובלי ללחוץ שום יד.
"תגידו לי שיש לכם תוכנית, רבותי."
הורן דיבר ראשון. "חבר הקונגרס הארטלי, נהדר לראות אותך, כמו תמיד, אם כי כולנו היינו מעדיפים שזה יקרה בנסיבות משמחות יותר. כפי שאתה יודע, המאמצים לנטרל את קומנדר ריס נתקלו בקשיים."
"קשיים? ככה אתה קורא לזה כשאשתי נותנת לכם את המפתחות לממלכת המודיעין ואתם דופקים את הכול? קודם אתם שולחים חבורה של מקסיקנים בדולר לעשות את העבודה כשהמניאק בכלל לא בבית, ואז אתם מפשלים בגדול כשאנחנו שמים לכם בידיים מחבל ג'יהאדיסט ארור שמוכן להתפוצץ?"
"אדוני, הולדר טיפל בסוכן הרדום," התערב קפטן הווארד.
"אל תאשים את הולדר בבלגן הזה. הוא יותר מוכשר מכולכם יחד. מה אתם הולכים לעשות עכשיו? יש לכם בכלל תוכנית איך לחסל את הבחור הזה?"
"אדוני, אם יורשה לי," הרים הורן את קולו בניסיון להשיב לידיו את השליטה. "כפי שאתה יודע, לקפסטון יש גוף אבטחה שמורכב מאנשים מנוסים מאוד. האנשים שלנו עבדו כולם מעבר לים, הודות לחוזה עם משרד ההגנה שאתה והשרה נתתם לנו בנדיבותכם, וקראתי לאחד הצוותים לחזור לארצות הברית. הם יצודו את ג'יימס ריס ויסיימו את העבודה בכל מחיר."
"לא, הם לא. אני לא ארשה שחבורה של שכירי חרב פרטיים עם קשרים לאשתי תסתבך בקרבות ירי ארורים בפרברים. תחזיק את האנשים האלה קצר עד שאגיד לך אחרת."
"כן, אדוני, אני מבין," ענה הורן.
"אני לא בטוח שאתה מבין, מר הורן. אם התקשורת המקוללת הזאת תשים יד על הסיפור הזה, הם יהפכו אותו לחרא צהוב מלא בכל תיאוריית קונספירציה דפוקה שקיימת. אני לא אתן שאשתי תיחשף ליחסי ציבור שליליים בעניין הזה. עבדנו עשור כדי למתג מחדש את השם הארטלי, ואנחנו לא נזרוק הכול לפח בגלל טובה שעשינו לכם."
"אדוני, אנחנו מכינים כתב אישום נגד לוטננט קומנדר ריס. אני יכול לתת את הפקודה לעצור אותו בכל רגע נתון. רק תגיד," הציע הווארד בלהיטות.
"איזה ייעוץ משפטי נפלא. נשים אותו במעצר, שבו אי אפשר להרוג אותו, ואיזה רופא מהצי שאין לנו שליטה עליו יוכל לאבחן את הגידול שלו. תודה, אבל לא תודה. רבותי, טפלו בחרא הזה, אחרת לא תוכלו לסמוך על התמיכה של השרה, בין שהחלום הרטוב הזה שלכם יתגשם ובין שלא. ואם לא קשה לכם, תדאגו לעדכן את הסוכן הולדר בכל דבר. ועכשיו, יש לי עסקים אחרים לטפל בהם בעיר."
כל הנוכחים בחדר ידעו ש"העסקים האחרים" של חבר הקונגרס הם צעירה בלונדינית עם תוספת סיליקון. ג'יי די הארטלי קם מהשולחן, כפתר את המקטורן והפנה את גבו עוד לפני שאחד הנוכחים הספיק בכלל להושיט יד ללחיצה.
-פרק 38-
מדבר אריזונה
ממזרח ליוּמָה, אריזונה, ריס מצא במפה דרך שנראה כי היא מובילה דרומה אל תוך המדבר השומם. בנתיב שהתפצל ממנה מזרחה לא נראו סימני תנועה מהזמן האחרון. הוא נסע בו כמה קילומטרים עד שהוא נגמר, ואז ביצע פניית פרסה וחזר לנקודה שזיהה בערך באמצע הדרך. הוא ירד משביל העפר ונסע לאט בשטח, נזהר שלא לפגוע בסלעים הגדולים שריצפו את האדמה עד האופק.
הוא חנה וכיבה את המנוע, לקח ארגז קרטון ריק ממושב הנוסע וצעד אל אחורי הטנדר. הוא הזיז מזוודה ושני צ'ימידנים קטנים יותר, משך שמיכה וחשף את ארגז הפלסטיק הגדול שמתחתיה. הוא פתח את התפסים, שלח יד אל פנים הארגז המרופד ספוג, שלף מד טווח לייזר והכניס אותו לכיס המעיל. בעזרת אקדח סיכות מאחד הצ'ימידנים הוא הצמיד לדופן ארגז הקרטון פיסת נייר גדולה שעליה הודפסה רשת משבצות. השמיכה שכיסתה את הציוד שלו נפרשה על הקרקע, כשהקצה הקדמי שלה מיושר עם הפגוש האחורי. ריס נשא את הארגז למרחק מה אל תוך המדבר, לפני שהוציא את מד הטווח מכיסו וכיוון אותו לעבר הקרוזר. הוא הרים את הקופסה, צעד כמה צעדים גדולים לאחור ומדד שוב בעזרת מד הטווח. כשהיה מרוצה, הניח את הארגז על הקרקע כשהצד עם הנייר פונה לכיוון הקרוזר. לבסוף הכניס פנימה סלע בגודל של כדורגל וסגר את המכסה.
הוא חזר לקרוזר, פתח את דלת הנוסע האחורית, הוציא נרתיק רובה רך שהיה על רצפת הרכב והניח אותו על השמיכה. מאחורי הרכב שלף שתי משענות ירי מלאות חול, מיקם אחת מהן בקדמת השמיכה ואת השנייה באמצע, ואז הוציא זוג אוזניות אלקטרוניות וקופסת תחמושת מפלסטיק מאחד התיקים. הוא כיסה את האוזניים באוזניות, מעל הכובע, כרע ברך על השמיכה ופתח את הרוכסן של נרתיק הנשק המרופד בקנבס. בתוכו נח רובה ציידים בעבודת יד. האיש שבנה אותו ייצר רק כעשרה רובים כמוהו בשנה, כי השקיע בכל אחד מהם אינספור שעות עבודה, בכישרון ובסבלנות, כדי להביא אותם קרוב ככל האפשר לשלמות. ריס יעבור קרוב מאוד למקום שבו נוצר הרובה הזה, חבל שלא יוכל לבקר את יוצרו.
הוא פתח את הבריח ואיזן את הרובה על שתי משענות הירי, אחת תחת מַתפֵּס היד הקדמי והשנייה תחת הקת. אחר כך עבר למצב שכיבה מאחורי הרובה ופתח את קופסת התחמושת, העשויה פלסטיק כחול שקוף למחצה. חמישים קליעי נחושת הבריקו בשמש הבוקר, וכל אחד מהם נראה כאילו הוא יכול לשגר את עצמו לירח. ריס חייך כשחשב על אביו, שטען בקפידה כל קליע ליד שולחן העבודה שלו. הוא לקח אחד מהם מהקופסה ובחן את מעשה ידיו של אביו תרמילי הפליז חושלו בצווארם ולוטשו בקפידה. יצירות אמנות. פיות התרמילים היו משופעים, הפיקות נקבעו בעומק אחיד, מנות אבקת השריפה נשקלו בקפידה, והקליעים הוחדרו כך שנחו במרחק מוגדר וקבוע מתחילת הסלילים בקנה. אביו העניק לו את הרובה ואת חמישים הכדורים האלה, בטעינה ידנית, בקורונדו, לפני כמעט חמש עשרה שנה. זאת היתה הפעם האחרונה שראה אותו בחיים. פיסת נייר קטנה, גזורה בדיוק בגודל הנכון, הודבקה בסרט דביק לחלק הפנימי של המכסה, ועליה הודפסו פרטי הטעינה, עד לפרט הקטן ביותר. גם מהירות הלוע ונפילת הקליע במרחקים מוגדרים צוינו שם. בתחתית, כתובה בעט כחול, הופיעה הקדשה מאביו:
ג'יימס - דיוק בירייה דורש דיוק במחשבה. אל תחטיא, בני. אוהב, אבא.
ריס לא התכוון להחטיא. הוא טען כדור למחסנית ודחף אותו מטה עד שננעל בנקישה מתחת למסילות בתי המכלול. הבריח נע קדימה ומטה ברכות, עדות לשעות הרבות שהשקיע המתכנן בהתאמה ובליטוש של החלקים. הוא מצא את המטרה בכוונת והרים את ראשו מעל הקת כדי לבחון את הרוח, שכמעט לא נשבה הבוקר. זה בהחלט הקל עליו. הוא התמקם בחזרה בעמדה ואחז ברובה בחוזקה, אך בלי להפעיל כוח מיותר. ידו הימנית אחזה בידית הקת וידו השמאלית בשק התמיכה. הוא הזיז בזהירות את הרובה ואת השקים עד שהרובה היה מכוון אל מרכז המטרה בלי שהוא יכוון אותו לשם, בתנוחה המכונה "נקודת כוונון טבעית". הוא כיוון מעט מעל המרכז כדי לפצות על המרחק, האט את נשימתו, וצלב הכוונת התיישר עם הקווים האנכיים והאופקיים של רשת המטרה. הוא שאף אוויר מלוא הריאות ונשף באטיות, בעוד קצה אצבעו נע לעבר ההדק והחל להפעיל לחץ. בעצירה הטבעית שבין נשימה לנשימה הוא המשיך ללחוץ על ההדק עד שהמכלול השתחרר, שילח את הנוקר קדימה אל הפיקה בכוח הקפיץ והתניע שרשרת אירועים ששלחה את הקליע בתנועה ספירלית קדימה, על פני הקרקע המדברית.
לרובה היה רתע משמעותי, אך הוא לא הסב כאב הודות לעיצוב של קת הפיברגלס. ריס התאושש מקפיצת הלוע והחזיר את הכוונת אל המטרה, שם גילה חור בקוטר 7.62 מילימטרים בדיוק במרכז. הוא היה עכשיו מעט מעל פני הים, ומטרתו העתידית תהיה בגובה רב יותר, אך היה חיוני לאפס את הנשק. הוא יוכל לבצע התאמות כשידע את הגובה המדויק באתר המטרה. הוא משך את הבריח לאחור, והתרמיל הריק עף אל השמיכה. הוא טען עוד שלושה קליעים למחסנית, סגר את הבריח והעביר את נצרת הביטחון למצב האמצעי. אחר כך שלף משקפת של סברובסקי מאחד התיקים ואיתר סלע בעל מראה ייחודי, במרחק של כמה מאות מטרים מעמדתו. הוא הניח את המשקפת האוסטרית ובדק את המרחק באמצעות מד הטווח שלו: 672 מטרים. הוא עיין בטבלת הנתונים וביצע את התאמות הגובה הנדרשות באמצעות חוגת הכוונון שבראש הכוונת. הרוח התגברה מעט, משב קל מימינו, במהירות של חמישה עד שמונה קמ"ש בערך, שהצריך פיצוי של חצי ערך. הוא התמקם שוב בעמדה, פיצה על הרוח באמצעות צלב הכוונת וחזר על התהליך הקפדני של שליחת כדור מדויק למרחק. גם בירייה השנייה, ברגע שהקליע עזב את הלוע, היטשטשה המטרה בכוונת עקב הרתע. הוא הצליח להחזיר אותה אל הסלע בדיוק בזמן כדי לראות את שובל האדים של הקליע צולל אל מרכז המטרה: פגיעה. הוא איתר שתי מטרות נוספות בטווחים שונים ורשם שתי פגיעות מדויקות נוספות. בשביעות רצון הוא סובב את חוגת הגובה בחזרה לאפס והחזיר את הרובה לנרתיק. התרמילים הריקים הוחזרו לחריצים הפנויים בקופסת הכדורים שטען אביו במו ידיו, והרובה והתחמושת הונחו על רצפת הרכב, מאחורי המושב הקדמי.
ריס היה יכול לבחון את רובה הציד שלו, מתוצרת אקולס לג'נד, כמעט בכל מטווח ציבורי, אבל שני כלי הנשק הבאים היו מושכים הרבה יותר מדי תשומת לב. הוא היה בטוח שעבר על יותר מחמישה חוקים פדרליים וגם על כמה סעיפים בחוק השיפוט הצבאי בכך שלא החזיר את ארגז הנשק שלו, וזאת נוסף על עוד כמה עבירות שעשה כש"שחרר" את הציוד, את כלי הנשק הכבדים ואת חומרי הנפץ מהנשקייה. אבל האישומים האלה יתגמדו לעומת הפשעים שהוא עמד לבצע. הוא שלף את ה M4 המקוצר מתוך ארגז הפליקן הקשיח והכניס מחסנית פימאג של שלושים כדורים לבית המחסנית. הרובה, שהיה גרסה מקוצרת של הנשק שבו השתמשו רוב החיילים האמריקאים בקרב, רוסס בדפוס הסוואה בגוונים של חום מדבר וחום. על מתפס המסילות שלו הותקן ציין לייזר אינפרה אדום מתקדם, שהיה אפשר לראות רק דרך אמצעי ראיית לילה, אבל היה לו גם מצב לייזר נראה, וריס בחר בו. פנס מתוצרת שורפייר הותקן בזווית על צדו הימני של הנשק, בין שתי מסילות, לגישה נוחה ומיידית בהסתערות קדמית. על חלקו העליון השטוח של גוף הרובה הורכבה כוונת הולוגרפית מתוצרת EOTech, שמאחוריה התקן להגדלה פי שלושה. הכוונת פעלה באופן דומה לתצוגה עילית במטוס קרב ואפשרה ליורה להשאיר את שתי העיניים פקוחות ולהשתמש בצלב המשתקף על ה"שמשה" של הכוונת כנקודת כיוון. גם במבט דרך ההתקן המגדיל הוצג הצלב המואר, אבל המטרה נראתה קרובה פי שלושה, מה שהגדיל את טווח הירי היעיל. בלוחמה בשטח בנוי היה אפשר להסיט במהירות את ההתקן הצדה, או להסיר אותו לחלוטין, וכך להתכוונן מהר יותר על מטרות קרובות.
הוא חזר לתנוחת שכיבה על משען וירה כדור אל המטרה שבארגז באותה קפדנות שבה ירה קודם. ההדק של רובה הסער לא היה קל או "נקי" כמו זה של הלג'נד, אבל הרתע היה קטן בהרבה, עד כדי כך שכמעט לא הורגש כשמשתיק הקול הורכב. בניגוד לאמונה הרווחת, המשתיק לא באמת השתיק את רעם הירי או את הבום העל קולי של הקליע, אבל הוא הקשה לאתר את מיקומו של היורה ועמעם את הרעש, בדיוק כמו שמשתיק קול ברכב מעמעם את רעש המנוע. כרגיל, הטכנולוגיה הקדימה את תהליך הרכש המיושן של הצבא, ובעקבות זאת יצאו חיילים וחיילות אמריקאים לקרב בלי הציוד והנשק הטובים ביותר שבנמצא. ריס היה שמח להשתמש במשתיק מתוצרת סיילנסרקו, אבל בירוקרטים שלעולם לא יילחמו בעצמם דאגו שתהיה לו גישה רק לאביזרים בני עשרות שנים, כחלק מדילים פוליטיים שלא היה בהם שום עניין לצייד את הלוחמים בציוד הטוב ביותר שאפשר.
ריס ירה שני כדורים נוספים, שיצרו מקבץ של שלוש פגיעות במטרה שהיתה במרחק מאה שמונים ושלושה מטרים ממנו. החורים שעל המטרה היו זעירים, בקוטר של 0.57 סנטימטר, והיה בלתי אפשרי לראות אותם בהגדלה של פי שלושה בלבד. לכן ריס החליף את הרובה במשקפת. המקבץ היה בערך בגודל אגרוף, במרכז המטרה. אלפי קילומטרים של הובלה אווירית לא שיבשו את האיפוס של הנשק, אבל אי אפשר לדעת בלי לבדוק. הוא התרומם לכריעה ולחץ על מתג ההפעלה של הלייזר הנראה, ירה וניפץ סלע במרחק של כארבעים וחמישה מטר מעמדתו.
אחר כך העביר את נצרת הבורר למצב נצוּר ופרק את הנשק, לפני שלחץ על שני פיני הפירוק בצד שמאל של גוף הרובה. הוא משך אותם עד שננעלו במצב פתוח והסיר את המכלול העליון עם הקנה מהמכלול התחתון של הנשק. הוא שלף מארגז הפליקן מכלול עליון שני בעל קנה ארוך יותר שמטול רימונים ארבעים מילימטרים מחובר תחתיו וחיבר אותו לאותו מכלול תחתון. לחלקו העליון היתה מחוברת כוונת אופטית מתקדמת של טריג'יקון, גם היא יחד עם ציין לייזר אינפרה אדום מתקדם. הוא הסיר את משתיק הקול מהמכלול העליון הקצר יותר והרכיב אותו על הקנה הארוך, לפני שווידא שגם הכוונת האופטית וגם הלייזר מאופסים כהלכה. הוא הרכיב מחדש את הרובה עם הקנה הקצר ומשתיק הקול והחזיר הכול לארגז.
כקצין, בנשק האחרון הוא לא השתמש כבר זמן רב. Mk48 דגם 1 היה מקלע קל, קומפקטי, מוזן שרשיר תחמושת. למעשה, הוא היה גרסה משופרת של ה M 60 הוותיק מתקופת וייטנאם. גם אותו הוא הוציא מהנשקייה וגם הוא היה צבוע בצבעי הסוואה ומצויד בציין לייזר ובכוונת של EOTech. ריס הניח את הנשק על הדורגל שלו, הרים את מכסה ההזנה, הכניס שרשיר של חמישה כדורי 7.62 מילימטרים לחלק העליון של מגש ההזנה, סגר את המכסה ומשך את המכלול לאחור, שם הוא ננעל במקומו במקלעים אמיתיים יורים ממצב של מכלול פתוח. בניגוד לרובים, שבהם שלט במתח שרירים מינימלי, על המקלע הזה הוא נשען בכוח כדי שיוכל לשלוט בו. הוא מצא את הארגז בכוונת ולחץ על ההדק. המקלע שחרר שני כדורים לפני שהספיק להרפות. הוא התביית מחדש על המטרה וירה את יתרת השרשיר. במשקפת נראו לפחות חמישה חורים במטרה, ארבעה נוסף על הפגיעה מהלג'נד. מבחינתו, זה היה טוב מספיק למקלע מוזן בשרשיר. הוא ארז מחדש את כל הציוד באחורי הקרוזר והסתיר את ארגזי הנשק ואת ארגזי התחמושת מתחת לשמיכה, שמעליה ערם את המזוודות שלו. לאחר מכן טיפס אל מושב הנהג וחזר אל הכביש הבין מדינתי.
***
פלגסטף, אריזונה
ריס נסע מזרחה ואז צפונה, לכיוון פלגסטף, שם היה לו עוד ביקור אחד חשוב. הוא חנה ליד מרכז הדיור המוגן הסיעודי מאונט אלדן ונכנס בדלת הראשית. לאחר שביקש הכוונה לחדרה של ג'ודי ריס, נרשם בשם "ג'ים ווטסון" וצעד במסדרון. כשפתח את הדלת לחדר הקטן, הנקי והמסודר, ראה את אמו יושבת זקופה בכורסת טלוויזיה. היא לבשה סוודר לבן ומכנסי חאקי, שערה היה מסורק בקפידה והאיפור שלה מעט מרוח. למרות מצבה, ובעזרת הצוות האמפתי, היא הצליחה לשמור על חזותה המכובדת כגברת מהדרום.
נדמה שהיא לא הבחינה בו כלל כשנכנס וסגר מאחוריו את הדלת. הוא חיבק אותה ונשק לה על הלחי, ואז התיישב על הספה שמולה. הוא עוד היה בתיכון כשהיא עברה את האירוע המוחי הראשון, ואף שהתאוששה ממנו בגופה, היא כבר לא חזרה לעצמה. אביו נהג להתלוצץ בחיבה, "היא לא ניגנה בפסנתר קודם, והיא בטח לא תתחיל לנגן עכשיו." שלא במפתיע, לקראת גיל שבעים החלו להופיע אצלה סימנים לדמנציה, ואחרי מותו של אביו, מצבה הידרדר במהירות. נדרש כל סנט שאביו חסך לפני מותו כדי לשכן אותה במקום שבו יטפלו בה היטב, והיא נהפכה במהרה לחביבת הצוות. ריס הגיע לפלגסטף לעתים קרובות ככל האפשר, אם כי אף פעם לא בתדירות שרצה, ישב עם אמו וקרא לה מהספרים האהובים עליה. אמנם האם שהכיר כבר לא היתה שם ברובה, ובכל זאת, הוא היה חייב להיפרד ממה שנותר ממנה.
אמו מיעטה לדבר בימים אלה, וכשדיברה, דבריה היו לרוב חסרי פשר. ביום טוב היא היתה שואלת מה השעה כל חצי דקה. עם זאת, היה לו נדמה שהיא מקשיבה. היא בהתה דרכו, אל החלון, בזמן שסיפר לה את כל הסיפור. אילו היתה צלולה, הוא היה חוסך ממנה את הכאב שבידיעה שכלתה האהובה ונכדתה היחידה נרצחו בביתן, רק מפני שהן קשורות אליו. בנסיבות הקיימות הוא היה די בטוח שהיא לא מבינה, והוא היה חייב לדבר עם מישהו. בילדותו הוא תמיד היה יכול לספר לאמו הכול. כשסיים לספר לה על האירועים הטרגיים ששינו את חייו, פניה נותרו ללא הבעה. ואז, בלי להסיר את מבטה מהחלון, היא דיברה בקול רך אך ברור.
"בספר שופטים, גדעון שואל את אלוהים איך לבחור אנשים לקרב. אלוהים אומר לו לקחת את אנשיו אל הנחל ולתת להם לשתות. האנשים שהשתטחו על גחונם ושתו כמו כלבים לא יועילו לו. אבל חלק מאנשיו כרעו ברך ושתו בראש מורם, כשהם צופים באופק, וחניתותיהם בידיהם. אף שהיו מעטים, הם היו האנשים שלו. תמיד היית אחד מהמעטים, ג'יימס. תמשיך לצפות באופק." צמרמורת עזה אחזה בגופו. אמו הביטה בעיניו, ולרגע אחד הוא ידע שהיא שם ושהיא מבינה.
"אני אוהב אותך, אמא," אמר, נישק אותה על מצחה ופנה אל הדלת, עם דמעות בעיניו.
-פרק 39-
מועדון הירי אוק טרי
ניוהול, קליפורניה
"שחרר!" צעק הורן, הרים את הרובה הדו קני שלו ועקב אחר המטרות הנעות במהירות. כשירה, זוג דסקיות חרס כתומות בוהקות התפוצצו בזו אחר זו מעל השיחים הירוקים שמול הקנה שלו. הוא פרק את הרובה ואפשר לתרמילים הריקים להיפלט על רחבת הירי המוגבהת, העשויה עץ.
"לא רע, סטיב," העיר ג'וש הולדר מעט בעצבנות כשהתקדם לתפוס את עמדת הירי שלו. זאת היתה הפעם הראשונה שלו כאן והוא התרשם עד מאוד מהמתקן המובחר. הבעלים של אוק טרי הרוויח בהייטק יותר כסף מכפי שיספיק לבזבז בחייו, ונראה שלא ממש אכפת לו שמועדון הירי שלו לא מכניס כסף. עבורו, הרווח האמיתי היה הידיעה שהמועדון הזה הוא קוץ בתחת של הליברלים בלוס אנג'לס.
הורן ירה בקרִיגהוֹף K 80 קראון גרייד ספורטינג, בקליבר 12. הוא רכש אותו באחד מאירועי גיוס הכספים ליחידות למבצעים מיוחדים שבהם נכח יחד עם טדסקו ואדמירל פילזנר. הוא עלה יותר ממכונית ממוצעת, ומחירו אף האמיר משום שאיזה חלאה ניסה להציע מחיר גבוה משלו. קת האגוז הטורקי המבריקה, התבליט הגרמאני שנחרט בה עמוק, ההתאמה והגימור המוקפדים של רובה התחרויות ברמה עולמית כל אלה לא ממש עניינו את הורן. הדבר היחיד שהיה לו חשוב הוא שאחרים יקנאו בו על הרובה הזה. חבילת הרכישה כללה נסיעה לגרמניה לסיור במפעל וארוחת ערב עם דיטר קריגהוף בכבודו ובעצמו, אבל הורן מעולם לא ניצל אותה. לעומת זאת, את ניכוי המס על התרומה הוא ניצל, כמובן.
העוזרת האישית שלו קבעה לו שני שיעורים בשבוע עם מדריך הירי הטוב ביותר בדרום קליפורניה, ובזכותו הורן היה יכול לגבור כמעט על כל אדם במסלול הירי הספורטיבי בצלחות חרס. קרבות הוגנים לא היו הסגנון שלו, ולכן ירה תמיד עם שותפים שלא השתוו אליו ברמת המיומנות. הולדר היה אחד האנשים המעטים שהטילו עליו מורא, והוא רצה שהפגישה הזאת תתקיים במקום שנוח לו ולא לג'וש.
"שחרר," פקד הולדר, הניף את הרמינגטון 1100 השכור שלו למעלה וירה. הוא שפשף קלות את המטרה הראשונה והחטיא את השנייה. ירי בצלחות חרס לא היה הקטע שלו.
"אתה צריך להמשיך את התנועה דרך שתי הצלחות, ג'וש. אלה לא רובים רגילים."
"תודה על הטיפ, הורן," אמר הולדר ללא ההתלהבות הנדרשת.
אגנון רשם את התוצאות של שניהם כשהלכו לעבר קלנועית הגולף שהסיעה אותם לתחנה הבאה.
"מה אנחנו הולכים לעשות בקשר לריס?" הולדר ניגש ישר לעניין שלשמו התכנסו.
"ובכן, ג'וש, הג'יהאדיסט המתיימר שלך לא הצליח להרוג אותו גם כשרחפן הנחה אותו ישירות למיקומו המדויק. זה היה יכול להיות מושלם! טיפוס מטורף מדאעש שעבר שטיפת מוח ברשת ומנסה לזכות בשבעים וחמש הבתולות שלו."
"אהמ, שבעים ושתיים, אדוני," אמר סול מהמושב האחורי. הוא דיבר בפעם הראשונה מאז שיצאו מחנות הציוד של מועדון הירי.
"מה אמרת, סול?" שאל הורן בלי לסובב את הראש אל עוזרו.
"אני מאמין שמדובר בשבעים ושתיים בתולות."
"לא משנה," המשיך הורן. "בשורה התחתונה, זאת היתה ההזדמנות הכי טובה שלנו לחסל אותו בלי לעורר יותר מדי חשד. הראיות היו מצביעות על איזה מחבל בודד מטורף שראה את ריס בעיתון בסיקור של הכישלון באפגניסטן, ואחר כך בסיקור ההלוויות של אשתו והבת שלו, והחליט למות מות קדושים למען המטרה. וזהו, התיק סגור."
"קודם כול, הוא היה נכס מודיעיני מסווג של הזוג הארטלי," תיקן הולדר. "אני עדיין לא מבין איך אתה בכלל יודע על זה. שנית, אני רק הפעלתי את הסוכן, נתתי לו את ההנחיות. אני לא הכשרתי אותו."
"זאת עדיין פשלה שלך, ג'וש. אל תדאג, בני הזוג הארטלי לא מאשימים אותך, אבל הם סיימו לעזור. אנחנו צריכים שאתה תטפל בזה."
"תן לי להזכיר לך שאתם הייתם אמורים לחסל אותו באפגניסטן. אני כבר עשיתי יותר ממה שהייתי צריך בעניין הזה."
"אתה האיש המתאים למשימה, ג'וש."
"אני עובד בשביל ג'יי די, לא בשבילך."
"מה אתה רוצה?"
"אחוזים בדבר הזה."
"בסדר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לדלל את העסק הזה עוד יותר, אבל אתה יכול לקבל נתח."
"אני רוצה עשרה אחוזים."
"בולשיט, אני אתן לך שניים. שני אחוזים מזה יסדרו את הנכדים שעדיין לא נולדו לך."
"חמישה אחוזים, או שריס הוא הבעיה שלך."
הורן הביט לפנים בשתיקה והמשיך לנהוג.
"חמישה, סגור, אבל רק אם אתה מחסל אותו."
"בסדר. יש לך דרך מועדפת?"
"אתה לא יכול פשוט לגרום לו להתאבד, כמו שעשית לחבר הקטן שלו? אתה יודע, הוא היה כל כך מרוסק ממה שקרה באפגניסטן ולמשפחה שלו שהוא פשוט לא היה יכול יותר והחליט לבלוע כדור. אף אחד לא יטיל בזה ספק. כמה יוצאי צבא מתאבדים בכל יום בכלל?"
"אדוני, ההערכות נעות בין אחד וחצי לעשרים ושניים," הציע אגנון.
"זאת היתה שאלה רטורית, סול. תפסיק להפריע."
"כן, אדוני."
"קל להגיד, הורן, אבל קשה ליישם. ריס דרוך עכשיו. הוא יודע שצדים אותו. הוא בטח משתמש בטלפונים פריפייד, ואני אתפלא אם הוא יחזור אי פעם הביתה. בלי הכטב"מים של משרד ההגנה והגישה למאגרי המודיעין הלאומיים, יהיה קשה יותר למצוא אותו. לא בלתי אפשרי, אבל קשה."
"אם הוא היה נוהג במכונית חדשה יותר, היינו יכולים פשוט לפרוץ לג'י פי אס שלה, להשיג את המיקום שלו ולשלוח את החבר'ה שלי להרוג אותו. חמישה עשר שכירי החרב שהחזרנו מחו"ל כדי לטפל בזה היו אוכלים אותו בלי מלח. חבל שהוא נוהג בגרוטאה העתיקה הזאת."
"הורן, אל תשלח את הניאנדרתלים האלה להרוג אותו. הם קשורים אליך ואל הזוג הארטלי דרך החוזים הצבאיים שלך. חוץ מזה, הם פטיש. אנחנו צריכים אזמל."
"אתה יכול לעשות את זה או לא?"
"אמרתי שאני אעשה את זה, הורן. אני רק צריך למצוא אותו שוב. אולי לא נוכל לאתר את הטנדר הישן שלו, אבל אנחנו יכולים למצוא את המכונית של החברה העיתונאית שלו."
"טוב. זה בידיים שלך עכשיו." הוא עצר את הקלנועית מאחורי החנות של המועדון וירד. "תודיע לי כשתסיים עם זה. אני צריך לחזור ללוס אנג'לס. תיהנה משאר המסלול. אתה צריך להתאמן."
***
"אתה נוהג. אני צריך לעשות שיחה," אמר הורן כשהתקרבו לאסטון מרטין ואנקוויש אס שלו, שצבעה הכסוף כונה בשנינות "סקייפול" על ידי אנשי השיווק של יצרנית הרכב הבריטית. הורן לא היה מסוגל להביא את עצמו לקנות טסלה, שהיתה המכונית המועדפת על רוב מתחריו בעולם הפיננסים בקליפורניה. הוא פשוט לא סבל את הצדקנות המוסרית שעמדה בבסיס דאגתם לכאורה לסביבה. לא משנה כמה היא מהירה, מכונית חשמלית לעולם לא תעורר רגשות של הערצה וקנאה כמו שהאסטון מרטין שלו, עם שנים עשר הצילינדרים, עוררה בכל פעם שהשאיר אותה אצל מחנה המכוניות.
לאחר שווידא שאגנון הכניס בזהירות את הקריגהוף לנרתיק העור והניח אותו במושב האחורי, הורן השתחל למושב הנוסע ושלף את הטלפון. הוא ניתק אותו מהבלוטות' של הרכב ובהה במסך בחוסר סבלנות, אף שידע שהקניונים המקיפים את אוק טרי חוסמים את הקליטה הסלולרית.
סול תמרן בזהירות במכונית הספורט במורד הדרך, לעבר הכביש המהיר, וציפה לביקורת עם כל פנייה.
ברגע שחזרו לטווח קליטה, הורן התקשר.
"זה הורן. אני רוצה שתהיה יצירתי בטיפול בג'יימס ריס." בלי להמתין לתשובה, הוא ניתק.
"מי זה היה?" שאל אגנון את הבוס שלו.
"זאת, סול, היתה האפשרות האחרונה שלנו. עכשיו, אל תוריד את העיניים מהכביש ותן לי לעבוד קצת."
אגנון עשה כפי שנאמר לו.
מחר יתפרסם כאן בידיעות+ החלק השמיני של הספר.
ג'ק קאר/ רשימת חיסול
Jack Carr / The Terminal List
מאנגלית: ערן בן יעקב
עורך אחראי: דב איכנולד
עורכת הספרות המתורגמת: נועה אילסר
עורכת התרגום: רתם כסלו
עיצוב הכריכה: אמרי זרטל
עימוד: טפר בע"מ
ידיעות אחרונות | ספרי חמד
עדיין איך לכם את אפליקציית עברית? הורידו עכשיו:
להורדה במכשירי אייפון - עברית App - App Store
להורדה במכשירי אנדרואיד (דוגמת סמסונג) עברית ספרים - אפליקציות ב-Google Play
