הידיעה על כך שב-18 בפברואר 2023 יוצג בפעם האחרונה בברודווי המחזמר "פנטום האופרה" היכתה בתדהמה את מעריצי ומעריצות המופע הוותיק של המפיק והמלחין הבריטי עטור הפרסים אנדרו לויד ובר, שמככב על הבמות במשך יותר משלושה עשורים ונחשב לאחד הרווחיים ביותר בתולדות התיאטרון הניו־יורקי. ה"ניו־יורק טיימס" טען שהסיבה לאירוע הדרמטי היא השפעת מגפת הקורונה על ענף התיאטרון. כידוע, התיירות לתפוח הגדול עדיין לא חזרה לממדים של טרום המגפה, וגם מחירי הכרטיסים המאמירים - גם של הטיסות וגם של התיאטראות - לא בדיוק מסייעים להתאוששות. גם חילופי הדורות משפיעים על אופי צריכת הבידור, ומיוזיקלס לא בהכרח קורצים לקהל צעיר ותזזיתי, שמעדיף ריגושים אחרים. העיבוד הקולנועי המופרך והמביך ל"קאטס", אף הוא תוצרת ובר, כשל ב-2019 וספג קיתונות של עלבונות.
עוד כתבות למנויים:
הבשורה על הפרידה של ברודווי מ"פנטום האופרה" היא הזדמנות מצוינת לשחזר את האגדה סביב היצירה שהילכה קסם על מיליונים. הכול התחיל עם גסטון לרו, בן עשירים צרפתי, שניהל אורח חיים נהנתני ובזבזני וכילה את הירושה שקיבל. הוא נאלץ לעבוד כמבקר תיאטרון וכתב בתי משפט. במסגרת עבודתו סיקר בין היתר את המהפכה הרוסית של 1905. אחד הסקופים של לרו היה הסיפור על החזקה וכליאה של אנשים שנמנו על הקומונה הפריזאית הסוציאליסטית, במרתפי בית האופרה, שהפך לאולם למופעי בלט.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
הפרשה הזאת העניקה השראה ללרו, וב־1910 הוא שיגר רומן בלשי גותי בשם "פנטום האופרה" על תעלומה שאופפת את מרתפי בית האופרה "לה גרנייה" בפריז - רוח רפאים כופה על הנהלת המקום וצוות העובדים את רצונותיה. מסתבר שמדובר בגאון מוזיקלי והנדסי בעל פנים מעוותים שמסתתר מאחורי מסכה, שמאוהב בכריסטין דאי, זמרת אופרה צעירה ומצודדת. לרו לא היה הסופר היחיד שכתב ספרים בעקבות האגדה האורבנית אודות הפנטום, אבל יוצרי ראינוע התרשמו מספרו, וב־1916 נוצר בגרמניה העיבוד הראשון. גם הוליווד התרשמה, וב־1925 הגיע למסכים סרט אילם, בכיכובו של לון צ'ייני, שחקן ואמן איפור. מאז נוצרו לא מעט עיבודים. הסיפור ריתק גם את ובר, יצרן המיוזיקלס הפורה. "בדיוק התארסתי לשרה ברייטמן. היא עמדה לשיר כסופרן בגרסה של 'פנטום האופרה' באופרה של ניוקאסל. היא לא רצתה לעשות את זה, כי היא טענה שזה נראה כמו 'מופע האימים של רוקי'", סיפר ובר בראיון ל"ידיעות אחרונות" ב-2004. "שנה אחר כך ביקרתי בניו־יורק. הסתובבתי במקרה ביריד ספרים ופתאום ראיתי עותק ישן של הספר. קניתי אותו ב-50 סנט, ומכיוון שלא היה לי מה לעשות, קראתי אותו אחרי הצהריים. פתאום הבנתי שזה סיפור נורא רומנטי, וככה זה התגלגל לעיבוד שלי. ממש רציתי להוציא את הצד הרומנטי שבי החוצה. בקיצור, מדובר בצירוף מקרים שהתחיל באירוסים ונגמר באחר צהריים משעמם בניו-יורק".
כדי להתאים את הסיפור של לרו לבמה, ובר ביצע בו מספר שינויים. "לקחתי בעצם לא מעט אלמנטים מהספר - אבל כתבתי למעשה מעשייה משלי", סיפר. את הבימוי הפקיד בידי הרולד פרינס המיומן והמצטיין, ועל מילות השירים אחראי היה צ'רלס הארט. ובר רצה תחילה שהטנור האירי קולם ווילקינסון, שאיתו עבד ב"ישו כוכב עליון", יגלם את אריק, הפנטום המסתורי, אבל ווילקינסון העדיף להופיע בתפקיד ז'אן ולז'אן ב"עלובי החיים", ו-ובר נאלץ ללכת על מייקל קרופורד, שחקן נודע, אבל בעל קול קטנטן. המסכה שקרופורד היה אמור לעטות הייתה במקור צריכה לכסות את כל הפנים, אבל בחזרות ובר קלט שקרופורד לא מצליח להעביר את הבעות הפנים של הדמות, ולכן יצרו את המסכה החצויה שהפכה לכה מזוהה עם "פנטום האופרה". את הזמרת־שחקנית שתופיע בתפקיד הנשי הראשי ובר לא היה צריך לחפש רחוק - הוא ליהק את רעייתו דאז שרה ברייטמן.
ב-9 באוקטובר 1986 נערכה הפרמיירה בתיאטרון הוד מלכותה ווסט אנד של לונדון, והמחזמר הפך לאירוע חובה בקרב התיירים והתיירות. בהמשך "פנטום האופרה" הגיע לברודווי ולא הפסיק לשבור שיאים וללקט פרסים, כולל הטוני - האוסקר של עולם התיאטרון. שיר הנושא הפך ללהיט גדול, וזכה לשלל עיבודים וגרסאות כיסוי. המחזמר הסתובב ברחבי הגלובוס, והסצנה המפורסמת של התרסקות הנברשת האימתנית, שמורכבת מ-48 נורות ושוקלת כמעט 700 קילו, הרשימה מיליונים. עד הקורונה צפו ב"פנטום האופרה" 140 מיליון צופים ב-41 ארצות, כולל בישראל ב-2019.
"שאלתי דוגמנית מפורסמת מה גרם לה להזדהות עם הסיפור", סיפר ובר, "היא ענתה 'אתה אולי חושב שאתה יושב עכשיו עם הנשים הכי יפות בעולם, אבל כולנו היינו רוצות לשנות בעצמנו משהו'"
עד "מלך האריות", "פנטום האופרה" היה המחזמר הכי רווחי בכל הזמנים, עם הכנסות של יותר מ–6 מיליארד דולר, מיליארד מתוכם רק בברודווי. "זהו סיפור מאוד רומנטי. הקהל אוהב רומנטיקה והשירים מוצלחים", הסביר ובר בראיון ל"ידיעות אחרונות", ובהזדמנות אחרת הרחיב: "המחזמר משך קהל מגוון מאוד והצליח לרקום מערכת יחסים חמה עם הצופים, שלא יכולתי לחזור עליה ביצירות אחרות שלי. אני זוכר שהשתתפתי פעם בארוחת צדקה שאירגן אלטון ג'ון, ומצאתי את עצמי מוקף בדוגמניות מפורסמות, שכולן ראו את 'פנטום האופרה' וכולן רצו לשאול אותי שאלות. שאלתי אותן מה גרם להן להזדהות את הסיפור, ואחת מהן אמרה 'אתה אולי חושב שאתה יושב עכשיו עם הנשים הכי יפות בעולם, אבל הקטע הוא שלכולנו יש משהו שהיינו רוצות לשנות בעצמנו'".
לא מפתיע שגם הנסיכה דיאנה, שנאבקה בבעיות דימוי גוף ("צ'רלס קרא לי שמנה, ניסיתי לחתוך את הוורידים אחרי החתונה", הוקלטה פעם דיאנה בסתר), חיבבה את "פנטום האופרה". "הגנבנו אותה פנימה כמה וכמה פעמים", גילה ובר. "בכלל, בתחילת הדרך היה מדהים לראות את כל המי ומי שרצו לבוא לצפות במחזמר. אני זוכר שמייקל ג'קסון היה אובססיבי לגמרי ופקד לא אחת את המחזמר בברודווי. היינו צריכים להגניב גם אותו פנימה, והוא היה צופה בו בלי סוף. הייתי לצידו מספר פעמים. היה שלב שבו מייקל רצה לשחק בסרט על פי המחזמר. זה היה יכול להיות מדהים, אבל עוד לא היינו מוכנים לעשות אז סרט".
בסופו של דבר, העיבוד ההוליוודי למחזמר הגיע רק ב-2004. את התפקיד קיבל ג'רארד באטלר (לפני שהפך לכוכב אקשן מובהק) ולצידו הופיעה אמי רוסום. ובר, שהפך לאיש עשיר מאוד הודות למיוזיקלס שלו, השקיע בסרט 4 מיליון דולר מקופתו הפרטית, ואת שאר התקציב גייס ממקורות אחרים. אבל זה לא ממש עזר והסרט שופד על ידי המבקרים. באטלר, שלקח שיעורי זמרה לרגל התפקיד, טען בראיון שלמעשה לא מדובר בכישלון ושהסרט הכניס סכום נאה - 155 מיליון דולר. "הבעיה היא שהמבקרים לא אוהבים דברים כל כך מסחריים, והמוזיקה של אנדרו לויד ובר מאוד פופולרית ברחבי העולם", אמר באטלר. "מאיזושהי סיבה המבקרים גם לא מתים על הבמאי ג'ואל שומאכר, ככה שלדעתי הביקורת שלהם הסתמכה על הרבה דעות קדומות, בלי קשר לסרט עצמו".
ובר נשאל פעם אם "פנטום האופרה" הוא המחזמר הכי אהוב עליו מכל היצירות שרקח, והשיב: "מחזות הזמר שלי כמו ילדים עבורי, ואני אוהב בכל אחד מהם חלקים מסוימים". ב-2010 הוא ניסה לשחזר את ההצלחה עם ההמשכון "האהבה לעולם לא מתה" על בסיס "הפנטום של מנהטן", שכתב פרדריק פורסיית'. בעלילה, שמתרחשת כעשור אחרי "פנטום האופרה", כריסטין, בנה ובעלה נוסעים לניו-יורק בעקבות הזמנתו של בעל קרקס ופארק שעשועים מסתורי, ומסתבר שמדובר בפנטום האופרה. ובר טען שלא מדובר בהמשכון אלא ביצירה שעומדת בזכות עצמה. בעקבות הביקורות הקוטלות ובר נאלץ לעשות שינויים, מה שלא ממש עזר, ו"האהבה לעולם לא מתה", לא הגיע כלל לברודווי.
"פנטום האופרה", לעומת זאת, המשיך לדהור, ואלמלא נזקי הקורונה יכול להיות שהיה ממשיך לככב בברודווי. ובר, שנלחם למען השארת התיאטראות פתוחים, היה מאושר ש"פנטום האופרה" חזר לבמות אחרי הסגרים. "מדהים לראות את ההצגה חוזרת. כמו כולם גם אנחנו נותרנו מובטלים במשך כשנה וחצי, ובתור ההצגה הוותיקה ביותר, ערב הבכורה המחודש בברודווי היה ממש בגדר קרנבל. היא רכשה קהל חדש לגמרי, וצעירים שטרם ראו את המחזמר מגיעים לגלות אותו. תושבי ניו־יורק שבים מתוך רצון לתמוך בתיאטרון. ממש זכינו לחיים חדשים, וזה נהדר בעיניי. אני גאה מאוד בעובדה שהוא עמד במבחן הזמן".
אבל השמחה של ובר הייתה מוקדמת, ולהפקה נגרמו הפסדים כבדים. "אחרי שצלחנו את החודשים הראשונים של הפתיחה המחודשת, הגענו למצב שבו ההרצה הביאה לנו הפסדים קבועים", גילה החודש המפיק קמרון מקינטוש ל"ניו־יורק טיימס". "הסתכלנו על המצב והיה ברור שעם הצגה יקרה יותר מכמעט כל הצגה אחרת, אנחנו רק נמשיך להפסיד. ובתור מי שמנוסה בהצגות שרצות תקופות ארוכות, אני יודע שמגיע שלב שבו הדבר היחיד שנותר לך לעשות הוא לומר לקהל שהיא לא תהיה שם לנצח".
מקינטוש סבור שהקורונה הייתה בגדר קטליזטור. "העולם השתנה בשנים האחרונות, והשינוי גרר קשיים עוד לפני המגפה. הריביות שעולות, הבעיות שנוצרו לאחרונה בזירה הבינלאומית עם רוסיה ואוקראינה, ועלויות המחייה שקפצו לרמות שאף-אחד לא יכול היה לתאר לעצמו לפני 30 או 40 שנה, עשו את שלהם. העלויות זינקו, בעוד ההכנסות מהקופות נותרו כפי שהן. הייתי אומר שבאופן כללי, בכל התיאטראות שלי, יש הרבה פחות תיירות מחו"ל. ההכנסות ירדו בממוצע ב15-10 אחוז. האמת היא שגם לפני הקורונה היו שבועות שהפסדנו בהם עם 'פנטום האופרה', אבל בשבועות הטובים הרווחנו הרבה. אבל מגיע שלב, עם כל הצגה, כשמספר השבועות הטובים מצטמצם כל כך שההפסדים מתעלים עליהם, שבו יש רק דבר אחד שהגיוני לעשות - להוריד אותה".
לכן כדאי לנצל את ההזדמנות לראות עד מארס 2023 את "פנטום האופרה" בניו-יורק. בלונדון מקינטוש ימשיך להעלות את ההפקה, בתקווה שלא יצבור הפסדים. כמו כן, הפקה אוסטרלית חדשה עלתה לפני כחודש, בעוד גרסה דוברת מנדרינית עומדת לכבוש את סין. והשחקן והבמאי אנטוניו בנדרס עובד על הפקה בספרדית. "אני גם שמח וגם עצוב", סיכם מקינטוש את רדת המסך בברודווי. "מדובר בהישג עצום, אחת ההצלחות הגדולות בכל הזמנים. כשעשינו חזרות באמצע שנות ה-80 לא היינו בטוחים כלל וכלל שהפרויקט הזה יעבור, אבל למרבה המזל הכול הסתדר. פשוט מדובר במחזמר מדהים ויפה על סיפור נפלא ומיתי"
