חלי גולדנברג, רווקה ואם לילדה מנישואיה לאברי גלעד, נולדה בשנת 1954 וגדלה בתל־אביב. התחילה לדגמן בגיל 16 וחצי והובילה קמפיינים של המותגים הגדולים בישראל. התגייסה במרץ 1973 ושירתה כמזכירת מפקד בית ספר לטיסה, גם במהלך מלחמת יום הכיפורים. תפקידה הראשון כשחקנית נרשם בסרט “כץ וקרסו" ובהמשך הופיעה בסרטים כמו “הלהקה", “דיזנגוף 99", “בנות", “צעד קטן", ובסדרות כמו “חשופים", “עד החתונה" ו”לאבד את אליס". כתבה שני ספרי ילדים, עוסקת בצילום ומציגה בתערוכות. בקרוב יעלו בבתי הקולנוע שני סרטים בהשתתפותה, "היורשת", סרט נשים חרדי, ו"הבריכה" של עמיחי גרינברג. בימים אלה מרצה ברחבי הארץ על הפרעות קשב ("עדות אישית") ועל "גיל ובגדים".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?
"בערך גיל ארבע, ישבנו במעגל בגן ברמת החייל, תל־אביב, כולם מוחאים כפיים וגם אני. אני מסתכלת עליהם כאילו הם זרים, וחושבת לעצמי בלב משהו שאני חושבת עד היום: איך אתם לא רואים שלמרות שאני מתנהגת כמותכם אני בכלל לא כמותכם. זו תחושת זרות מאוד גדולה".
מאיפה התחושה הזו הגיעה?
"נולדתי איתה והיא מלווה אותי עד היום. לא תחושה שהייתה פעם אחת ולא חזרה. אני ציפור קצת מוזרה, זו תכונה אופיינית להרבה אנשים עם הפרעות קשב. יש תחושה כזו, שלא באמת רואים אותנו".
מתי היית הכי מאושרת?
"בשלוש השנים הראשונות של הבת שלי. אין שום דבר בעולם שאהבתי יותר מלהיות אמא, חד־משמעית. וכיוון שהייתי מאוד מבוגרת כשאיה נולדה, בת 42, ולא היה שום דבר בעולם החיצוני שיכול היה לעורר בי תיאבון, אלא להפך, ההשתבללות המוחלטת בבית מילאה אותי שמחה גדולה. זה נורא מעניין להיות אמא לילדה קטנה".
והיום, כשאיה בת 26?
"היא חזרה לתל־אביב ממש הרגע אחרי תואר בפילוסופיה ופסיכולוגיה בירושלים. מדובר בניצול גנטי מהמשובחים שהאבולוציה ידעה. האימהות מאוד מעניינת היום, ברמה אחרת. ראשית, היא לא יומיומית, ושנית, למרות שחיינו לבד רוב החיים שלנו, איה ואני השכלנו בגיל הנכון להיפרד ולהמשיך לחיות כשני בני אדם נפרדים. זה מאוד מאתגר לחיות את החיים כשאת לא באמת יודעת מה הבת שלך עושה בשוטף ובכל יום. זה לגיטימי ובסדר, אבל חדש. ואני נורא מתגעגעת".
איך הקשר עם אברי וילדיו?
"ברמה הכי בנאלית ונכונה, כל מי שהוא משפחה של הבת שלי, הוא משפחה שלי. האחיות של הבת שלי לא יכולות לא להיות אהובות עליי ובמזל הן גם שוות את זה ואני אוהבת אותן אהבת נפש. אברי הוא משפחה שלי לתמיד ויש לנו המון ימי הולדת של נכדים לחגוג בעתיד".
איך קיבלת את השינוי בדעות הפוליטיות שלו? הוא מעורר תגובות חריפות ברשתות, בעיקר מהצד השמאלי של המפה.
"הכנתי לו בולונז, הכנתי לו ביף וולינגטון, הכנתי לו מרק עוף וחזרתי אליו הביתה מההפגנה שבה יצחק רבין נרצח, כשהייתי בהיריון. התגרשנו, הוא צמחוני, ולא הולך להפגנות שמאל. האם הופתעתי? כן. מאוד".
לא סוד שמאוד התאכזבת מתוצאות הבחירות.
"אני במקום 109 ברשימת מרצ. הם מצלצלים ומבקשים מאנשים למלא את השורות, אולי פתאום יהיו להם 120, לך תדע. לומר שהתאכזבתי והתבאסתי זה קטן מדי יחסית לזה שחרב עליי עולמי. כשהבנתי איזו קואליציה הולכת להיות סגרתי את הטלוויזיה ולא ראיתי חדשות מאז ועד היום".
חרב עלייך עולמך? לא מוגזם?
"לא, חרב עליי עולמי, לא עולמה של מדינת ישראל. לא עולמכם. לא מחליטה בשביל אף אחד. זה כמו שהייתי מגלה, להבדיל אלפי הבדלות, שמישהו שאני נורא אוהבת הוא עבריין מין. אז כן, זה שבר גדול".
לומר שהתאכזבתי והתבאסתי מתוצאות הבחירות זה קטן מדי יחסית לזה שחרב עליי עולמי. כשהבנתי איזו קואליציה הולכת להיות סגרתי את הטלוויזיה ולא ראיתי חדשות מאז ועד היום"
והתחזית לתקופה הקרובה?
"בקואליציה שהוקמה עכשיו אין שוויון לאף אחד. היא מקדשת חרדים, מתנחלים, לאומנים, היא מדירה נשים וגם חילונים. מה שווה שם, מי שווה שם?"
מה הפחד הכי גדול שלך כרגע לקראת הבאות?
"שקדושת הדמוקרטיה בישראל תיפגע. הכיבוש הזה מתישהו יסתיים בהסכם. אז ייקחו עוד חמישה דורות ושמונה מלחמות ועוד־ועוד הרוגים - אבל מתישהו זה ייגמר. עם זאת, ברגע שיתבצע שינוי אחד שפותח סדק קטן לפגיעה בדמוקרטיה, זו כבר סכנה. והסדק הראשון כאן הוא פסקת ההתגברות".
איזו עצה היית נותנת לחלי גולדנברג בת ה־16?
"לכי תעשי אבחון להפרעת קשב למרות שלא יודעים מה זה. בתיכון זו כבר הייתה תזוזה של לוחות טקטוניים אצלי. הציונים שלי היו בשליש ראשון 9 ובשליש שלישי 5, אופייני להפרעת קשב. קיצוניות מאוד גדולה. זוכרת את עצמי יושבת לא מעט ובוהה בחלונות בבנים מכיתה י"א וי"ב, כשאני בכיתה ט'. קבוצת בנים גדולים ונחמדים אימצה אותי ואני מודה לגורל שלי שאימצו אותי כאחות קטנה, ולא חרגו במילימטר בהתנהגות מול נערה צעירה".
היו מקרים שחרגו לאורך הקריירה שלך?
"לא באופן דרמטי. לא באופן מצלק. כשאתה שואל שאלה כזו אישה בגילי אז השאלה מסתכלת על החיים אחורה עם פילטר חדש, בעיקר בגלל המי־טו וכל נושא ההטרדות המיניות שעלה הרבה יותר למודעות, כמובן. אז בכל פעם שאני חושבת על המקרים, אני מנסה לייחס את זה לעובדה שהייתי צעירה ופחות מודעת".
למשל?
"נניח כשצלם סידר לי את החולצה בגב ליותר מדי זמן. היום הייתי מורידה לו סטירה ואז רק זזתי הצידה ואמרתי, 'די כבר, נודניק'".
בסדרה "מי שמע על חווה ונאווה" יש סצנה מאוד בוטה שבה חיילת בלהקה צבאית נאלצת לבלות ערב עם אחד הגנרלים. לא שֵׁירת בלהקה, אבל כן באותה תקופה.
"שירתי בחיל האוויר והייתי מזכירה של טרנר בבית הספר לטיסה. גם בצבא, להוציא מקרה אחד אגרסיבי, זה עבר בסבבה. קרה לי מקרה מחוץ לבסיס, ולא עם מישהו שעבדתי איתו אלא זר, שנופל בקטגוריה שאומרת שלא חשוב מתי אני אומרת לא, לא זה לא".
מה הפחד הכי גדול שלך?
"להתעוור. כתוב לי בצוואה נ”ב לאברי: אם אני מתעוורת ואתה עוזר לי למות, אני סולחת לך. עד כדי כך אני מפחדת מעיוורון. זה באמת אובדן שליטה ומי שאין לו הפרעת קשב לא מבין איך זה לחיות בלי יכולת לקרוא, לכתוב, להביט ולא להשתעמם לרגע. לאמא שלי עליזה יש הפרעת קשב, היא בת 97 ובקושי רואה, וזה כמו להיות בכלוב. זה נורא".
מתי היית הכי קרובה למוות?
"כשהייתי בת תשע בחוף פרישמן, נכנסתי למערבולת עמוקה ואני זוכרת את עצמי בתוך המים, שומעת את אמא שלי, שגדלה בצריף בחוף גורדון בתל־אביב, אומרת לי: אם יש מערבולת אסור לעלות למעלה, צריך להיכנס למטה ולצאת מהצד. ככה עשיתי. אבל היה רגע שם שהיה לי בו כחול בעיניים. ממש עוד הרף עין, והייתי טובעת. אני מתקרבת למוות כל יום מחדש מבחינתי, כשאני איכשהו נכנסת למעלית. מעדיפה לטפס ברגל גם עד קומה 15".
פתחת בסיבוב הרצאות אינטנסיבי על הפרעות הקשב וההתבגרות הנשית. מאיפה זה התחיל?
"ההרצאה הראשונה שלי קרתה לפני עשר שנים בפרויקט בשם 12 דקות, כשבאתי ל־12 דקות להרצאה על הפרעת קשב מעדות אישית, ועד היום אני ממשיכה עם אותה הרצאה. אבל זו השליחות של חיי. אני רוצה שכל בן אדם שיש לו ילד שהוא חושד שיש לו הפרעת קשב ישמע אותי ויבין כמה זה חשוב לדעת שיש לך ילד כזה בבית. כשאני אובחנתי, בגיל 45, הרגשתי כאילו פרוז'קטור של אצטדיון הסתובב באחת באבחון והאיר לי את כל המנהרות החשוכות שישבתי בהן בבהלה ובייאוש. כשאתה יודע שיש לך הפרעת קשב, זה נותן לך בסיס שכל הכאוס הזה שנקרא החיים שלי, פתאום יש לו סיבה".
כלומר?
"אני מצטיינת בהרבה דברים, אבל חסרת תועלת ואיומה בהרבה דברים. זה שאני יושבת מולך וזורקת עשרות נושאים עכשיו, זה לא פשוט. תחשוב מה זה בתור נערה שאין לה פריבילגיה שיקשיבו לה. הייתי יושבת מול אנשים, נניח באוטובוס, נכנסת להתקפת דיבור ורוצה למות מבושה עצמית בגלל התקף הפטפוט הבלתי נלאה. היום אני אומרת, 'שלום, אני חלי, יש לי היפראקטיביות שפתית ואני יכולה לדבר שעות בלי הפסקה. אם זה קורה אפשר להעיר לי, אומרת תודה ולא נעלבת'. אם היה לי את הכלי הזה בגיל 22, הכל היה משתנה".
מה השמועה הכי מטורפת שהייתה לגביך?
"עשיתי על עצמי גוגל לפני כמה ימים וראיתי שכתוב 'חלי גולדנברג חזרה בתשובה'. לדעתי התכוונו לטלי גולדברג, חברתי משכבר, שהייתה דוגמנית וחזרה בתשובה".
מתי בכית לאחרונה?
"לא בוכה הרבה בשנים האחרונות. הפעם האחרונה הייתה בשבוע שעבר. נזכרתי לרגע באבא שלי והציף אותי גל אהבה. בכיתי מאהבה, לא מעצב ומגעגוע. זה בסדר שהוא מת, בגיל 98".
מה הרגע הכי מביך שהיה לך?
"למדתי משחק בניו־יורק אצל סטלה אדלר בתחילת שנות ה־80. אחד התרגילים הראשונים שקיבלנו כלל רשימה שמית של דברים, עצמים ושמות תואר, והיינו צריכים להרכיב מזה קטע ולהציג בכיתה. הייתה שם מילה בשם 'זוקיני' ואני לא ידעתי מה זה. החלטתי, אלוהים יודע למה, שזוקיני זה שם של גיבור־על יפני שכל הילדים באמריקה מכירים, ואני ישראלית, אז לא מכירה. הגעתי לשיעור אצל סטלה, עשיתי את מה שעשיתי ואז כשהגעתי לתאר את מיסטר זוקיני פרצתי מול הכיתה בתנועות קראטה. הקטע שבו נאלצתי להסביר לחברי הכיתה למה עשיתי תנועות מוזרות ולא חתכתי בסכין ובמזלג את הזוקיני, היה המביך בחיי. בסוף למדתי".
קראתי שאמרת שצריך להשלים עם סימני הגיל באהבה, לקבל אותם. זה די קל לומר, כשמדובר בגנטיקה כמו שלך.
"אני לא רוחניקית, פשוט צריך להבין שזה מה שיש ואין טעם להיכנס למאבק קיצוני או ממורמר נגד הדבר הזה. אני מבינה שאני נראית טוב, זה לא אומר שאני לגמרי מאושרת כשאני מסתכלת בראי. על פניו, לגלית גוטמן ולי יותר קשה לקבל את הדבר הזה דווקא בגלל שחלק מאוד משמעותי מהאישיות שלנו והביטחון העצמי וההצלחה בנוי על הנראות".
התערבויות כירורגיות?
"שקלתי, עשיתי את חלקם הקטן".
מה הטעות האופנתית ביותר של נשים בישראל?
"לרצות משהו שמישהי אחרת לובשת גם אם זה לא בהכרח מתאים לך, שזה במילים אחרות להיות קצת קורבן אופנה. החוכמה היא לבנות ארון בגדים מאוד ספציפי ולעשות לו עדכונים, בקטנה שבקטנה. אני יכולה לארגן לאישה ארון שבו אם היא תרכוש שלושה פריטים בחורף הנוכחי, היא נשארת מעודכנת".
מי צריך לבקש ממך סליחה ולמה?
"כל מי שחטא בדעה קדומה או מוקדמת עליי".
מה תהיה השורה האחרונה בביוגרפיה שלך?
"ניסיתי".
מה הדבר הכי גרוע שכתבו עלייך או אמרו לך?
"אין תפקיד שעשיתי שלא קיבלתי עליו מחמאות. פעם אחת הייתה ביקורת רעה ומוצדקת על קולי הצווחני והצפצפני ב'פחדנים'. לפי הטוקבקים אני בדרך כלל רק זקנה ומקומטת".
"'הלהקה' זה כבר לא סרט אלא חלק מהדנ"א הישראלי. אבי נשר הוא התום סוייר שלי. הולכת אחריו, מושכת בחולצתו ורק אומרת, תביא הרפתקאות. יש בינינו, השחקנים בהלהקה, דבק ייחודי קצת יותר מאשר בסרטים אחרים"
מעליב שכותבים את זה?
"בהן צדק לא".
מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך?
"שהבת שלי גדלה להיות בן אדם ראוי, ישר דרך ולב, ושאני נשארתי בן אדם עם נפש נקייה".
מה הריח האהוב עליך?
"תינוקות. ואיה, זה לא רמז".
מה הנשיקה הכי טובה שהייתה לך? אולי עם מאיר סוויסה, בסרט “הלהקה"?
"זה היה לא רע, בטופ פייב, אבל הכי טובה שהייתה לי בחיים הייתה בגיל 34, הנשיקה הראשונה עם בן הזוג אז. אבל מה זה אומר? שנשיקה טובה תמיד היא עניין של רגש ולא של טכניקה".
מי היה משחק בתפקיד חלי גולדנברג בסרט על חייך?
"הלוואי שג'סיקה לאנג, כי היא הורסת וכי סם שפרד היה אהוב שלה".
יותר מציק לך שעדיין מזכירים לך את "הלהקה" או יותר כיף?
"ממש לא מציק. זה כבר לא סרט אלא חלק מהדנ"א הישראלי. אבי נשר הוא התום סוייר שלי. הולכת אחריו, מושכת בחולצתו ורק אומרת, תביא הרפתקאות. יש בינינו, השחקנים בהלהקה, דבק ייחודי קצת יותר מאשר בסרטים אחרים. עשיתי עכשיו סרט עם יהורם גאון ולא בטוח שיהיה בינינו דבק לכל החיים, אבל עם החבר'ה של הלהקה יש. מאיר ואני, נגיד, בקשר חם".
איזה שיר ישמיעו בההלוויה שלך?
"'וומן' של ג'ון לנון, אבל צריך שיהיה גבר שישמיע כי זה שיר האהבה האולטימטיבי".
יש כזה כרגע בחייך?
"לא. ההתאהבות האחרונה קרתה די מזמן".
למה?
"לא יודעת, לא מבינה איך זה קורה יותר".
ואם נרחיב?
"אני מאוד מעודכנת טכנולוגית. פייסבוק, אינסטגרם, טוויטר. לא ממש מצליחה להבין איך זה עובד בנושא היכרויות. כל חיי לא עשיתי בליינד דייט, כי מה בליינד בדייט איתי בדיוק?"
אז איך מכירים במקום כמו שלך?
"אני שואלת אותך. אין לי מושג".
ואת רוצה אהבה כעת?
"אני חושבת שכן".
מה הגילטי פלז'ר שלך?
"גלידות, גרעינים שחורים מלוחים, בי מוביז ובפעם ה־100 את אותם סרטים".
ספרי לנו סוד בבקשה.
"אין לי ממש".
נו־נו, לא כולם יודעים שריצ'רד גיר התחיל איתך.
"התחיל איתי - ובפולניות אמרתי לו לא. הייתי במעלית בלוס־אנג'לס, חזרתי מאודישן, שנת 1981, עמדו שני בחורים במעלית, אחד עם פנים מאוד יפות, שלא היה מאוד גבוה. התנהל בינינו סמול־טוק במעלית".
שאל אם את באה לפה הרבה?
"שאל אותי מאיפה אני, אמרתי שמישראל, שאל אם הייתי בצבא, עניתי שכן. ואז המשיך לאם אני רוצה לשתות קפה, שאל איפה אני גרה, בירר אם אני רוצה לתת לו מספר טלפון ואולי נאכל ארוחת ערב יחד. ובנקודה הזו כבר זיהיתי שזה ריצ'רד גיר. אמרתי לא, ואני כועסת על עצמי אבל לא בגלל התוצאה, שלא בילינו יחד באותו ערב, אלא בגלל שזו הייתה מחשבה אוטומטית יהירה וטיפשית, בסגנון, 'מי הוא חושב שהוא, כל מי שהוא יבקש ממנה תגיד לו כן?'. אז אמרתי שתודה, אבל אני עסוקה, והלכתי".
אז גיר לא, אבל אריאנה גרנדה או בילי אייליש?
"בילי אייליש, כי מכירה אותה יותר".
ריהאנה או ביונסה?
"אף אחת".
מה הדבר שאת הכי שונאת במראה החיצוני שלך?
"מלח פלפל".
אה?
"בנות מבינות".
באיזה ריאליטי היית מסכימה להשתתף?
"הציעו לי מהכל, הייתי שמחה להשתתף בריאליטי בישול וזה ששלמה בראבא לקח לי השבוע את התפריט המוכן שלי, די מבאס. קרפלך, מרק עוף, כבד קצוץ. יופי של תפריט".
פורסם לראשונה: 07:34, 18.11.22
