מכירות את רגעי הבהלה במהלך גידול הילדים, שבהם זה לא ברור איך מתוך הגושים הבראשיתיים, הקפריזיים, הנרקיסיסטיים שבחזקתנו אמורים להתפתח בסופו של דבר בני אדם סבירים?
אבל אנחנו עובדות בזה: מסתתות, מיישרות, משייפות, מציבות עוד גבול ועוד גבול. מלמדות אותם איפוק, שליטה, הקשבה, שאמא תמיד רזה ושיש עוד אנשים עם רצונות בעולם. מלמדות אותם מאמץ, יושר, אחריות, פרופורציה ובסוף, פלא, זה מסתדר. רק שאז אנחנו מגלות שכל הדברים שאמרנו להם במשך השנים לא שווים פרוטה.
פורסם לראשונה: 00:00, 07.11.25
