"בת זוגי חן אמרה לי בבית, 'אני חייבת לעשות שפם, גבות ולק'. אמרתי לה, וואט דה פאק? והתקשרתי באותו רגע לעדן בווידיאו ואמרתי לה תקשיבי, 'עשיתי שפם, גבות ולק, וואט דה פאק'. היא מסתכלת עליי ואומרת, 'לא יודעת, מה, לעשות דבר כזה?' הצעתי שניפגש באולפן.
עוד סיפורים מאחורי השירים:
"באותו שבוע הלכנו למסיבת יום הולדת. היו שם עומר אדם והאחים שלו, וטכנו ברקע. התחלנו לשיר על הביט, 'עשיתי שפם, גבות ולק'. שלחתי את זה לעדן והיא עפה, אמרה, 'שבוע הבא עושים את זה'. החלטנו שהסיפור יהיה על מישהי שמשקיעה במישהו ורוצה שיתחיל איתה. יצא שיר קליט וכיפי, שגרר הרבה תגובות".
במיוחד אחת ביקורתית, של קובי אפללו. "נכון, ולא הגבתי כמו שצריך. כשאתה עושה משהו פופולרי, אתה צריך להיות מוכן לחטוף ביקורות. אין לי בעיה לחטוף, אני אפילו חי בשביל זה, ויש לי זמן להתווכח עם כולם. אבל על דבר אחד אני לא מתווכח, על ההצלחה. לא עיצבן אותי מה שהוא כתב אלא האמירה שלו, 'תעשו קלאסיקות'. לא אני ולא הוא יכולים לקבוע מה יהיה פה קלאסיקה, אלא רק מבחן הזמן. היו אנשים שאמרו לי ש'פאוץ'' ייעלם בתוך שנה, והנה הוא נשאר. שבועיים אחרי שהשיר יצא עשו אייטם על זה שהפאוצ'ים אזלו מהחנויות. יצא שתרמנו לפרנסה גם. קובי דיבר על מילים נמוכות ועל זה שהוא לא רוצה שהבת שלו תשמע דברים כאלה. וואללה, יש שירים שעשו פעם שבעיניי הרבה יותר גרועים מבחינת המלל. אריק ברמן כתב, 'תקראי לי שוביניסט, תקראי לי בן זונה, לא מקפיץ אותך הביתה, כאן למטה בפינה יש תחנה'. זו קלאסיקה?
"בגלל שעדן אמרה וואט דה פאק לבוא ולעשות עליהום? קובי אמר שבביקורת שלו הוא הרגיש כמו הילד שאמר שהמלך עירום ושכולם מסכימים איתו. הוא די טועה, זו לא חוכמה לקצור תשואות מהעוקבים שלך. אם הרוב היה מסכים איתו, כנראה השירים האלה לא היו מצליחים".

"ג'ורדי התקשר אליי יום אחד ואמר, 'בא לך לעשות סשן עם רן דנקר?' אני חושב שאם מישהו היה מעניין בעבר, והוא עדיין רלוונטי מבחינת אנשים, זכיר, יש סיכוי שאפשר להביא איתו פיצוח. קבענו את הסשן בקריית־אתא, באולפן של ג'ורדי. באותה תקופה בדיוק בנו בניין חדש לידי ברמת־גן, קדיחות כל היום. יצאתי למרפסת עם שוקו קר, לחשוב לקראת הסשן, ואז עולה לי המשפט, 'זה בית משוגעים, אבל אני אוהב את בית המשוגעים הזה'. הקלטתי כדי שלא אשכח, ברקע שומעים את הקדיחות. הנהג שלי חיכה לי למטה - אין לי רישיון פשוט - ובדרך לאוטו הקלטתי שוב, הפעם בלי הקדיחות.
"הגענו לאולפן, ג'ורדי התחיל לבנות את הביט. רן סיפר שהוא מאוד אוהב את האלבום האחרון של רובי וויליאמס, בזכות הפתיחות והחשיפה. חשבתי שמשפטים שהוא שומע ברחוב יעשו את העבודה. התחלנו לרשום: נינט, בארון, לא בארון, היה רב בחתונה, כאלה.
"מגיעים לפזמון, לא הצלחנו להכניס את המשפט, 'זה בית משוגעים אבל אני אוהב ת'בית משוגעים' כי זה היה ארוך מדי, אז חשבתי על פתרון. יש שיר של ראפר צרפתי בשם מטרוגינס, והסוף של הפזמון מסתיים בחלקים. חשבתי שנכון לעשות משהו מפורק כזה ואז ג'ורדי דייק בקצב: 'כי גם ככה פה זה בית מ־שו־גע־ים'. כולנו תפסנו את הראש, ורן נכנס להקליט. זה הסתיים ב־22:00 עם השיר גמור. לא האמנתי שזה יזכה בשיר השנה".
"קבענו באולפן של אבי אוחיון. אבי, מתן ואני חיכינו לאיל ובינתיים התחלנו לעבוד. עשינו שיר, אבי הקליט חלק, אני חלק, איל שמע את השיר ואמר, 'זה אחלה שיר ויכול להיות באלבום, אבל זו לא הפצצה שאני מחפש. אני מחפש משהו שיפרק לי את הקיץ, יעשה בלגן'. זה קצת באסה שמישהו אומר דבר כזה אחרי שאתה עובד שעה, זה מוריד. אמרתי לאיל ולאבי, 'אני מת לעשות שיר על וי כחול, של האינסטגרם'. הרי כולם רוצים וי כחול. איל אמר, 'בואו נעשה שיר על מישהי שיש לה את הכול אבל אין לה וי כחול'. דמיינו מישהי עשירה כקורח, וילה, מכוניות, אנשים שסוחבים עבורה את התיקים, אבל וי כחול, שלא עולה כסף, אין לה. השיר יצא, וואללה פירק, נהיה סוג של המנון של האינסטגרם".
יש התלבטויות לגבי עבודה עם איל גולן בגלל השנים האחרונות ופרשת הקטינות? "לא מערבב את החיים האישיים של הבן־אדם עם המוזיקה. אני אוהב את איל, גדלתי עליו והשירים שלו עם אתניקס עיצבו אותי כמוזיקאי. מכיר אותו אישית והוא אחד האנשים עם הלב הכי גדול שפגשתי".
"נועה התקשרה ואמרה שהיא רוצה להכיר לי את ניצן קייקוב, מוזיקאי שגר בלוס־אנג'לס, שעבד עם ג'סטין טימברלייק. אמרתי לנועה שאני מתפדח לעשות בושות בזום. אמרה שלא אדאג. הלכתי לבדוק את השירים האחרונים שניצן הפיק, ובאחד הקליפים הייתה בחורה בשמלת יהלומים.
"כשהתחלנו את הסשן אמרתי להם, תקשיבו, אני אוהב להביא את השם של השיר לפני שהוא נכתב ולשיר הזה יקראו 'יהלומים'. נועה אמרה, בא לי לקחת את זה לסיפור עם משמעות, שיידעו שיש לי הרבה צדדים אבל הלב שלי מפוצץ יהלומים, לא בקטע חומרני אלא מלא בטוב".
הסבר ל"אני כולי צ'ינג צ'ינג צ'ינג צ'ינג"? "היה חסר לי משהו קטן בשיר לפני שעברנו לבית השני, שיהיה כזה טיקטוקי. שרתי פתאום: 'אני כולי צ'ינג צ'ינג צ'ינג צ'ינג ונועה ענתה, 'אני כולי בלינג בלינג בלינג בלינג'".
"נועה והסוכן שלה רוברטו בן שושן ביקשו ממני שיר למצעד הגאווה ואמרו שהם חושבים על דואט עם אילן פלד. נועה מאוד אוהבת אותו בזכות 'אחד העם 101'. אילן הגיע אליי הביתה, והתקשרו אליי להגיד שהוא למטה כדי שאפתח, כי לאיש אין טלפון, הוא מתקשר עם העולם במייל. דפיקה בדלת, אני פותח ולא יודע אם תעמוד מולי מירי פסקל או אילן בעצמו. הוא נשען על המשקוף, קרא לי רותי ואמר, במבטא של פסקל, 'רותי, תדעי לך, יש לך דלת מזעזעת'. נקרעתי.
פתחתי מחברת, התחלנו לכתוב משפטים שעולים לנו בראש. אני זרקתי, 'אני מתפוצצת ב־22:00'. הוא אמר לא, 'אני מתפוצצת ב־10־9־8־3־1'. זה הצחיק אותי בטירוף, ביקשתי עוד משפטים מגניבים והוא אמר לי, 'מי ששותה מים יש לו הרבה סודות'.
מה למדת על נועה קירל מהעבודה איתה? "הזמרת הכי חרוצה שפגשתי, גם הכי מוכשרת. פגשתי הרבה אמנים, אני חושב שהיא עובדת הכי קשה".
"שבוע לפני הסשן ג'ורדי שלח לי הודעה, אם יש לי כיוון לשיר לאנה זק. היה לי משפט בראש, 'בוא תראה מה פיספסת'. שלחתי לו הודעה קולית עם המשפט, באינטונציה מתנשאת, על מישהי חזקה שאומרת, 'וואללה פיספסת אותי'. נפגשנו אחרי שבוע עם אנה, עשינו את כל השיר בסשן אחד וג'ורדי הביא את ההוק. אחרי כמה ימים ג'ורדי שלח הודעה, 'חסר לי משהו בשיר'. שאלתי מה, והוא ענה משהו כמו, 'את ערה? לך לישון'. אני המשכתי, 'בואי נצא? בחלום'. וככה פיצחנו את השיר".

"איתי לוי ואני יצאנו לבלות בבר בתל־אביב. הלכתי להביא לו וודקה רד בול, והברמנית אומרת, 'וודקה רד בול זה לערסים. יש ג'ין אנד טוניק'. אמרתי, 'אוקיי, תביאי פעמיים ג'ין אנד טוניק'. לקחתי את הטלפון ורשמתי, 'וודקה רד בול לערסים. ג'ין טוניק' והוספתי את המילה 'מועבט'.
למה? "בשיא הקורונה, כשלא היו מסיבות ואנשים ישבו בבתים, כל בן־אדם שני בערך היה מתקשר אליי ואומר, 'אתה בא למועבט אצלי בבית?' מעין חפלה. יום אחד מתקשר שוקי, בעלה של עדן ואומר שרוצים לעשות משהו עם די־ג'יי איתי גלו. נפגשנו באולפן של איתי ברבדים בערב יום השואה, היינו בלחץ לסיים את הסשן לפני. גלו כבר הכין ביט שאהבנו. עדן ואני התחלנו לכתוב את הבית וכשהגענו לפזמון היה שם ביט וביקשתי מגלו שיוריד את הכול, כך שתהיה עטיפה של שקט מוחלט ועדן תגיד משהו קליט מאוד, שיקבל את תשומת הלב. עכשיו נשאר לכתוב מה.
"אמרתי לה, 'עדן, את נחשבת לזמרת עממית, אני רוצה הפעם שתהיי מתנשאת, כשאני ביקשתי את הוודקה רד בול התנשאו עליי'".
אנשים חושבים שמועבט זה משקה. "לירון פרנקו, המנהל של עדן, אמר לי, 'חייבים לשנות את זה לג'ין טוניק ומואט', שזה סוג של שמפניה. אמרתי לו, מי שצריך לדעת מה זה מועבט יידע, ומי שלא, יחפש - זה בדיוק מה שהשיר הזה יעשה".
"המפגש הראשון שלי עם מרגי. זה השיר הראשון שעשינו, והרגשנו שהוא כל כך טוב, שעדיף להוציא אותו כסינגל ולא בתוך האי־פי שעבדנו עלינו. ג'וני ומרגי השמיעו לי ביטים, מצאנו את הנכון והתחלנו לכתוב את השיר, שהיה בהתחלה במקצב אחר. התחלתי לשיר את הפזמון: 'אני לא יוצא למסיבות מאז שאת איתו', משפט שהיה כתוב לי בטלפון, בפתקים, והתיישב עם ההרמוניה. השיר ישב במגירה כמה חודשים כי לא ידענו איך אנחנו מפצחים את ההפקה עד שג'וני הלך על הדיסקו. מרגי צילם קליפ, והחלטנו לשחרר אותו ביום העצמאות, דווקא היום של המסיבות. זה עבד".

"השיר התחיל במועדון שלי. הייתי שם עם המוזיקאי פן חזות, שותף שלי לדירה, וברקע היה ביט רגטון אפל. רצתי לפן באמצע המסיבה ושרתי לו, 'איך אני נראית, מיליון דולר'. למחרת הוא אומר לי במרפסת, 'שרתי את המשפט הזה כל הלילה'. הבנתי שיש פה משהו טוב.
"באחד הימים נסעתי לפסטיגל עם ג'ורדי ולקראת סוף המופע הוא הלך. איתי לוי אמר לי, 'רון, תישאר, אנחנו יוצאים'. בדיוק גם נועה יצאה החוצה בגשם, ואני שר לה, 'איך אני נראית, מיליון דולר'. היא רצה אחריי בגשם והתחילה להרביץ לי עם הכובע. אחרי הפסטיגל נכנסנו לשני סשנים על השיר, היה צריך להוסיף קונטרה. גרתי אז מתחת לחומוס בהדונס ברמת־גן והייתי מזמין קומפלט. אז אני זורק לנועה וג'ורדי, כולי קומפלט! זו הקונטרה. גורדי אמר שזה מעולה וכולנו הוספנו יחד את 'חותמת על הצ'ק'".
"ביקשנו ליצור סינגל ראשון לאלה לי, וחשבנו איך יהיה הכי נכון להביא אותה, כמי שאוהבת פופ קוריאני. דיברנו עם סקוט קווין, יוצר מלונדון שעובד עם ג'וני ועשה דברים בפופ קוריאני. הוא שלח כמה לחנים, ישבנו בחוץ וג'וני אמר, 'בא לי שהשיר ייפתח במשהו מהיר'. כראפר לשעבר יריתי את הבית הראשון, 'בא לי בא לי בא לי כן אחד פנומנלי' וכו'.
"כשהגענו לפזמון, כתבתי, 'זאת אני', רגיל. עכשיו, אלה לי היא בחורה על הקצה, בקטע טוב, וחיפשתי משפט שנשמע קוריאני - 'פסיכי זה הקטע' - וישקף את הדמות שלה. אחרי שסיימנו לכתוב את הפזמון הצעתי לקרוא לשיר 'זוט עני', כמו שהפשוטע כותבת בפייסבוק. הטעות המכוונת תתפוס את העין. הם זרמו איתי, ואיזה כיף שככה, לא פשוט להוציא סינגל בכורה עם שגיאות כתיב בכוונה".
אחרי הכול יש בזה גם פרנסה? "כשאתה יודע לנהל את עצמך. אני יוצר סביב 60 שירים בשנה, כדי לקבל תמלוגים טובים, לפחות רבע מהם צריכים להיות להיטים. זה קצב שאני מצליח לשמור עליו בשנים האחרונות. כשהבנתי שאני טוב בשיווק, לקחתי את זה גם לכיוון שירים לפרסומות".
יש אמן מסוים שאתה רוצה מאוד לעבוד איתו? "שלמה ארצי, עידן רייכל".
לקחת דווקא שניים שיוצרים לעצמם. "יש אמנים יוצרים שפונים אליי מתוך סקרנות מה ייצא. אשמח לקבל טלפון גם מארצי ומרייכל".
פורסם לראשונה: 06:49, 10.06.22