אם למישהו יש ספק, אפשר להירגע: אד שירן מודע היטב לעובדה שהוא... אד שירן. "אני לא אידיוט", אמר כבר בתחילת ההיכרות שלנו. "כשאמרת במשרד שלך, 'אני הולך לראיין את אד שירן', אני בטוח שהתגובות היו לועגות. תמיד הייתי הבחור הזה".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
המצב של להיות "הבחור הזה" או לפחות הגרסה הציבורית שלו, הוא מצב פרדוקסלי. מצד אחד אין ספק ששירן נמנה על כוכבי הפופ העולמיים הגדולים ביותר של המאה ה-21. זו הסיבה שהוא נמצא כרגע במרחק של כ-15,000 ק"מ מהבית, בחצר האחורית המגודרת ועטורת העצים של בקתה שכורה באוקלנד שבניו זילנד, מתרווח בצל, כפי שעור הפנים שלו מחייב אותו ("אני מעביר את כל חיי במקומות מוצלים"), מתחת לשמיים כחולים אפורים. בהמשך השבוע הוא יופיע בשתי הופעות כאן, בפני כ-100,000 איש ביחד. סיבוב ההופעות האחרון שלו היה הרווחי ביותר בכל הזמנים, עד שהמנטור שלו, אלטון ג'ון, התעלה עליו; הסיבוב הנוכחי, שאיכשהו אמור להימשך חמש שנים תמימות, עשוי בהחלט להחזיר לו את התואר. שירן נמנה על חמשת האומנים המושמעים ביותר אי פעם בספוטיפיי, וזה עוד מבלי לשקלל את ה"תחביב" שלו - כתיבת להיטים לאומנים אחרים, מג'סטין ביבר ועד BTS.
אבל שירן משוכנע שההישגים והכישרונות שלו - הקול האלסטי, המבחר הבלתי נגמר של שורות פזמון קליטות, היכולת המדהימה שלו לעבור בין סוגות כמו פלייליסט אנושי (לאחרונה הוא התרחב לאפרו-פופ, דאנס אלקטרוני ורגאטון) - אינם מותירים את רישומם בחוגים מסוימים. בעיני אותם חוגים, הוא בחור ג'ינג'י שפלש למקום לא לו, בן תמותה עם פרצוף דמוי הוביט שעלה לדרגת אליל פופ בעקבות טעות קוסמית כלשהי, ומאז מסרב לרדת. "הייתי יעד לבדיחות לפני כן", הוא אומר, "ואני יעד לבדיחות גם עכשיו, ולא בהכרח רק בגלל המוזיקה שלי".
עוד כתבות למנויים:
אחר הצהריים של אמצע פברואר, סוף קיץ בחצי הכדור הדרומי. בתוך הבית, הנטוע במרכז פרבר יוקרתי, נמצאים שרי סיבורן, אשתו של שירן בארבע השנים האחרונות, ושתי בנותיהם - ליירה בת השנתיים וג'ופיטר בת השמונה חודשים. בחודשים האחרונים כל המשפחה מתגוררת ביחד בניו זילנד ואוסטרליה, בזמן ששירן קם מדי פעם בבוקר ופשוט נוסע להופיע. לחיים שלו מחוץ לבמה יש נורמליות מפחידה, ודומה שהחליף תפקידים עם רופא שיניים מקומי בעל קליניקה משגשגת. "אתמול", אומר שירן, "בישלנו, צפינו בפרק של משפחת סימפסון, הלכנו לישון".
9 צפייה בגלריה
''הייתי יעד לבדיחות לפני כן ואני יעד לבדיחות גם עכשיו''. אד שירן
(צילום: Carlos Alvarez/Getty Images)
ליירה, שצצה כדי להתכרבל קצת בחיקו של אביה, מביטה בבריכת ילדים כחולה מפלסטיק שמוצבת על המדשאה הירוקה. "ברגע שאבא יסיים את הריאיון נלך להשתכשך ביחד", מבטיח שירן.
שירן לא מראה שום סימנים של תסמונת המתחזה. הוא מסתכל על עשרות השירים שהשליך עד שהגיע ללהיט אחד, על מאות ההופעות שעשה לפני שמישהו ידע את שמו, ובטוח שהוא יודע איך הכול קרה. אבל, הוא אומר, "אנשים כן מסתכלים עליי וחושבים, 'איך הגעת למעמד הזה?'".
"העברתי כל כך הרבה זמן בחברת אנשים שצחקו על זה שאני עושה מוזיקה. כולם ראו בי בדיחה, ואף אחד לא חשב שאני יכול לעשות את זה"
וכאמור, הוא מבין אותם. "אני חנון", הוא אומר. "אני אוהב את שר הטבעות. אני אוהב פוקימון. לעזאזל, אני אוהב לגו ומשחקי וורהאמר, אז כן, לא נולדתי מגניב". אבל מאז כבר עלה לדרגה של חנון עילית. כשהיה צעיר מאוד, הוא מודה, הוא ראה בפיקצ'ו ובכל שאר הדמויות סביבו את ה"חברים" שלו; עכשיו הוא הבחור שמתבקש לכתוב שיר למשחק הפוקימון החדש (שיר בסגנון קולדפליי למשחק Anthem שנקרא Selestial""). בעבר הוא הרכיב עם הארי סטיילס (בתקופת וואן דיירקשן שלו) משחקי לגו של Death Star ושל מילניום פלקון, הופיע בהופעת קמע בסרט "עלייתו של סקייווקר" ב-2019, והתחבר עם יוצר סרטי שר הטבעות פיטר ג'קסון לאחר שכתב שיר לסרט "ההוביט: מפלתו של סמוג" של 2013. בשבוע שעבר הוא היה בוולינגטון, שם צפה בסרט "מזימות בין-לאומיות" בחדר ההקרנה הביתי של ג'קסון עם בחור ניו זילנדי נוסף בשם ג'יימס קמרון. גם בני המשפחה שלו היו שם.
לקראת צאת האלבום החדש של שירן, "–" (מבוטא "חיסור") ב־5 במאי, הוא נמצא בסכנה פתאומית להפוך למותג חדש של מגניבות מוזיקלית, הודות לשילוב בין הכתיבה הפשוטה והמרגשת שלו עם טכניקת הניגודיות החדשנית של המפיק המוזיקלי ארון דנסר איש להקת The National. שירן יודע שיש סיכוי שמבקרים באמת יאהבו את האלבום הנוכחי, מה שקצת מפחיד אותו: "אני מודאג מזה, כי את כל התקליטים הכי גדולים שלי הם שנאו".
הוא יושב ברגליים משוכלות ובלי נעליים על כרית אפורה של ספת גינה, לבוש בחולצת טריקו לבנה, מכנסיים קצרים שחורים של המותג האיטלקי 'סטון איילנד' וגרבי ספורט לבנים. זרועותיו הן אוסף מגוון של קעקועים, כולל ציטוטים בגאלית ובגמדאית [שפת הגמדים ב"מבוכים ודרקונים"]. הוא גידל זקנקן אדמדם מרושל, ושערו המתארך מבצבץ מתוך כובע בייסבול ממותג של "לאודן גיטרס", יצרן גיטרות אקוסטיות יוקרתיות. בילדותו חלם לנגן על גיטרה כזו; עכשיו הוא משתף פעולה עם היצרן סביב אחד מדגמי הבית שלהם.
גיבור הילדות של שירן ומי שהפך לחברו, אריק קלפטון, הדביק אותו בתחביב של איסוף שעונים, כפי שעשה גם לג'ון מאייר, והיום הוא עונד את הדגם Perpetual Calendar של פטק פיליפ, שנראה כשווה לפחות שש ספרות (אגב, אל תטרחו לנסות לשמוע ממנו מה דעתו על ההתנגדות לחיסונים של קלפטון: "אני אוהב את אריק. אני לא רוצה להגיד עליו שום דבר רע", אומר שירן, שהתחיל לנגן בגיטרה לאחר שצפה בטלוויזיה בקלפטון מנגן את "ליילה". הוא עצמו מחוסן, אבל הצליח להידבק בקורונה לפחות שבע פעמים הודות לנסיעות הרבות, וגם דרך הילדות).
בהמשך לקו של האלבום, לשירן יש נושאים "סופר-כבדים" לדבר עליהם השבוע, כחלק ממסע הראיונות הנרחב ביותר שעשה בחמש השנים האחרונות - מוות, מחלה, אבל, דיכאון והתמכרות. בסוף הדרך הוא יגלה שחשף הכול, אולי יותר ממה שתכנן, אבל הוא מודע היטב לתגובות שהוא עשוי לקבל בעולם. דבר ראשון, הוא משער שאנשים יראו אותו דרך העדשה המאוד לא אוהדת של "אוי, כוכב פופ עשיר מרגיש עצוב". ושנית יש את העניין של מי שהוא. הוא מודה שהוא מתקשה להבין ו"הרבה פעמים תוהה 'למה בעצם אכפת לאנשים אם אני מרגיש כך או אחרת?'".
בימים אלה שירן נתקל בעוינות כמעט אך ורק ברשת, וגם זה בהנחה שהוא נחשף אליה. אבל כשעשה את צעדיו הראשונים בלונדון כנער, סוחב איתו את הגיטרה האקוסטית ואת דוושת הלופר שלו מהופעה להופעה ומנסה למצוא מי שיחתים אותו, הוא היה מקבל אותה ישירות לפרצוף. "העברתי כל כך הרבה זמן בחברת אנשים שצחקו על זה שאני עושה מוזיקה", הוא אומר. "כולם ראו בי בדיחה, ואף אחד לא חשב שאני יכול לעשות את זה". מבחינתו, הוא תיעל את כל הבוז והספקות האלה לדלק אומנותי. "אני חושב שעדיין הם הדחף שלי. עדיין יש לי צורך להוכיח את עצמי. ועדיין לא מתייחסים אליי מספיק ברצינות. אם תנהל שיחה עם כל חובב מוזיקה שהוא על מוזיקת פופ גרועה, תגלה שאני הפאנץ' ליין".
בשלב מסוים די מזמן, הוא החליט להפסיק להיות מוטרד מכך. "תראה אחי, שכשכתבתי את Perfect ואת Thinking Out Loud, אני זוכר שחשבתי לעצמי, 'אוי, זה קצת קיטשי", הוא מסביר, "אבל במקביל אני זוכר שחשבתי 'לא בטוח שאכפת לי', ובאמת הם הפכו לבלדות הכי גדולות בעולם באותה שנה, ואז כבר אמרתי לעצמי, נו, כנראה שאנשים ממש מתחברים לקיטש!' ". שירן לא מפחד לכתוב בשירים שלו את המחשבות שלו כפשוטן. אם הוא התבגר והוא אבא עכשיו, הוא שר, "התבגרתי / אני אבא עכשיו" (שורת הפתיחה באלבום "=" שיצא ב־2021). השימוש שלו במטפורות קמצני למדי. הוא אוהב את ואן מוריסון, אבל אם שירן היה כותב שיר בשם "הקשיבו לאריה", זה כנראה היה שיר על טיול לגן החיות. ולמען הסר ספק, הוא ודאי היה מתברג בין חמשת הלהיטים המובילים בעולם.
לא מזמן האשים אותו מישהו בטוויטר שהוא מייצר "להיטי סקס לאנשים משעממים", ביקורת שהוא לא צריך יותר מאלפית השנייה כדי להדוף. "כנראה שיש 150 מיליון אנשים משעממים", הוא יורה בחזרה, כשהוא נוקב בהערכה גסה של סך מכירות האלבומים שלו, נתון שעושה רושם שנשמר בזיכרונו מוכן לשליפה. "אני חושב שאני חומר די טוב ל'ממים'. ראית את המם שלי עומד בחנות תקליטים לבוש בחולצת טריקו ממותגת ומחזיק שקית ממותגת של האלבום שלי "÷"? והכותרת הייתה 'למה אד שירן נראה כמו מי שעומד בתור כדי לפגוש את אד שירן?', אני חושב שזה בגלל שיש לי 'מראה רגיל' אם לצטט אחרים. אני נראה כמו החבר של אחיו הגדול של מישהו שחזר מהקולג' והתחיל לעבוד בפיצרייה המקומית."
למען האמת, ברגע זה, ממש לפני יום הולדתו ה־32, הוא נראה פחות רגיל מתמיד. הזקן מעניק לו זוהר מסוים, והוא רזה לאחרונה מספיק כדי לחשוף עצמות לחיים, הישג שהוא מייחס לשעה ביום של הרמת משקולות, כשהוא מצביע על סט משקולות במרפסת. אפשר לצלול לתוך נהר כחול עמוק כשמביטים לתוך עיניו, שניתוח לייזר פטר אותן ממשקפיים ועתה הן ניגוד צלול לכל הענן האדום שמסביב. "תינוקות אוהבים להסתכל על אד, כי יש לו פנים יוצאות דופן", אומרת סיבורן. היא שופעת חום, אינטליגנציה וספורטיביות עם שיער אסוף בקוקו, ובמקרה היא גם נושא לשיר הערצה ("Shape of You") שכבר זכה למיליארדי השמעות בסטרימינג (היא תספר חלק מהסיפור שלה בסדרה דוקומנטרית שתעלה ב-3 במאי בדיסני+, ותיקרא בתרגום חופשי "אד שירן: הסיפור המסכם").
שווה להזכיר (בדגש על המילה שווה) את החברה והשותפה המוזיקלית של שירן, טיילור סוויפט, שחושבת ששירן פשוט נהדר, או כפי שניסחה זאת לרולינג סטון לפני כמה שנים: הוא "הג'יימס טיילור לקרול קינג שלי". סוויפט חיברה בינו לבין דסנר, השותף שלה לאלבומים "פולקלור" ו"אוורמור", כדי ששלושתם יעבדו ביחד על השיר "Run" במסגרת הגרסה המחודשת שטיילור הקליטה לאלבום שלה "Red" . בהמשך היא הציעה שהם יעבדו על המוזיקה של שירן. את הדיון בשאלה אם שירן או המוזיקה שהוא עושה לא מגניבים מספיק, דסנר מסכם במילה "משעמם". "הוא כותב מבריק", הוא אומר על שירן. "נוכחתי בכך מקרוב."
שירן לא מתנגד להיחשף לקהלים חדשים עם האלבום "חיסור", אבל הוא לא מחפש טובות מהאוהדים. "מישהו שמעולם לא אהב את המוזיקה שלי, וראה בי פאנץ' ליין של בדיחה, אז שהוא פתאום יבוא ויגיד 'וואי, אתה לא גרוע כמו שחשבתי'? זה לא עושה לי כלום".
9 צפייה בגלריה
''אד שירן הוא הג'יימס טיילור לקרול קינג שלי''. טיילור סוויפט
(צילום: Evan Agostini/Invision/AP)
שירן בוכה שוב, ושמח שהוא בוכה. עברה כמעט שנה והוא לא רוצה שהכאב יתפוגג עדיין. "אני לא רוצה להתגבר על זה", הוא אומר. "לא הייתי רוצה לדבר עליו בלי להרגיש..." עיניו הופכות אדומות כמו פניו, והוא לא ממש מצליח להוציא את המילים.
ב-20 בפברואר בשנה שעברה, ג'מאל אדוארדס, אחד מיזמי המוזיקה הצעירים והבולטים בבריטניה, מת בפתאומיות בגיל 31 מהפרעת קצב לב שנגרמה כתוצאה משימוש בקוקאין. הוא היה החבר הכי טוב של שירן, ושירן מאמין שהוא חייב לאדוארדס את הקריירה שלו, הודות להופעותיו בערוץ היוטיוב המשפיע שלו,SBTV , בימים שנאבק על תשומת לב התעשייה. ההופעות האלה פרסמו אותו וביססו את המוניטין שלו. הפוסט האחרון של אדוארדס באינסטגרם היה מחווה לחברו הוותיק. "יום הולדת שמח לגדול מכולם, אד. בורכתי שיש לי אותך בחיי, אחי. כשמפסיקים לספור את שנות ההיכרות יודעים שזאת חברות אמיתית! תמשיך להצליח בגדול ולהעניק השראה לכולנו!".
לשני החברים הייתה כימיה מיידית, כפי שאפשר לשמוע בקליפ ישן ביוטיוב שבו שירן מדקלם שורות מהשיר "Burst Da Pipe" עם אדוארדס, האוחז במצלמה, ושניהם פורצים בצחוק. "אנשים חשבו שאנחנו זוג, אבל היינו אחים לנשק", שר שירן בראפ "F64", שהוא מחווה לחברו. "זו הייתה שמועה מוכרת בתעשייה", אומר שירן. "ונראה לי שכולם חשבו שאני לא מכיר אותה. אבל אני מבין את זה, בנאדם. גרתי אצלו בחדר!".
כשהיה בן 18 ולא היה לו מקום לגור בלונדון, הוא נפל על אדוארדס ללילה אחד, שבסופו נשאר "אלוהים יודע כמה זמן. כאילו, אני מבין למה אנשים יחשבו ככה. היינו יוצאים ביחד לחופשות". ערב לפני שנודע לו על מותו של אדוארדס, שירן יצא לארוחת ערב עם סוויפט וג'ו אלווין, והסתמס עם אדוארדס על תוכניות לצלם סרטון למוחרת. "12 שעות אחר כך הוא כבר היה מת."
אותו חודש פברואר בשנה שעברה הפך להיות החודש הגרוע בחייו של שירן. זמן קצר לפני מותו של אדוארדס, אובחנה סיבורן עם גידול שמחייב ניתוח בזמן שהייתה בחודש השישי להריונה, ואי־אפשר היה לנתח לפני הלידה. היו דיבורים על לידה מוקדמת, אבל בסופו של דבר היא הצליחה להשלים את ההיריון המלא וביוני עברה את הניתוח בהצלחה, ממש באותו בוקר שבו שירן אמור היה להופיע בוומבלי. "לא היה שום דבר שיכולתי לעשות", הוא אומר. "התחושה היא של חוסר אונים מוחלט". בין לבין, הוא נדרש להופיע בבית משפט כדי להתגונן מפני תביעת פלגיאט על השיר Shape of You"". תביעה שבמהלכה "נקראתי גנב ושקרן" (הוא זכה בתביעה).
מותו של אדוארדס ריסק אותו, ושלח אותו לסחרור. "החבר הכי טוב שלי מת", הוא אומר, דומע לראשונה בשיחה שלנו. "וזה לא היה צריך לקרות". הוא מצא את עצמו בהתקף נוסף של מה שידע בשקט שהוא דיכאון. "תמיד חוויתי תקופות של נפילה בחיי", הוא מגלה. "אבל רק בשנה שעברה התחלתי לטפל בו".
הפעם הראשונה הייתה בבית הספר היסודי, תקופה שלפעמים עולה בסיפורים מבדחים על חייו, אבל מסתבר שהייתה טראומתית מאוד. "למדתי בבית ספר יסודי שהיה מאוד מוכוון ספורט", הוא מספר. "היה לי שיער אדום בוהק, משקפיים כחולים גדולים, וגמגום. לא יכולתי לשחק ספורט כי סבלתי מקרע בעור התוף. מאותו רגע סומנתי כיוצא דופן. הדחקתי הרבה מאותה תקופה, אבל היא יצרה אצלי סוג של אובססיה, שאני חושב שקשורה לרצון שלי לעמוד על במה ולהגיע למה שהגעתי".
בעקבות מותו של אדוארדס (ובהמשך, נוסף על הכול, פטירתו של עוד חבר, כוכב הקריקט האוסטרלי שיין וורן בתחילת מרץ) שירן חזר לחוות תחושה שכבר הכיר בעבר. "הרגשתי שאני לא רוצה לחיות יותר", הוא אומר, קולו יציב. "אני מכיר את התחושה הזו לאורך כל חיי... אתה מתחת לגלים, טובע. אתה פשוט בפנים, בלי יכולת לצאת". וכאילו המחשבות האלה לא קשות מספיק, התלוותה אליהן גם תחושת בושה. הן נראו לו מחשבות "אנוכיות", הוא אומר. "במיוחד כאבא. התביישתי מאוד שחשתי אותן".
סיבורן היא זו שהבינה מה קורה, ואמרה לשירן שהוא צריך עזרה. לראשונה בחייו הוא החל ללכת לטיפול. "גדלתי במקום שבו לא ממש מדברים על רגשות", הוא אומר. "באנגליה חושבים שזה מוזר ללכת לטיפול... אני חושב שמועיל מאוד לדבר עם מישהו ופשוט לפרוק, בלי להרגיש אשמה על כך שפורקים. ברור שהחיים שלי מאוד פריווילגיים. חברים שלי תמיד היו מסתכלים עליי במבט של 'טוב, המצב לא יכול להיות כזה נורא'".
הטיפול עזר מאוד, אבל לא היה תרופת פלא. "קבלת עזרה היא לא כפתור שלוחצים עליו והנה, אתה אוטומטית בסדר", הוא אומר. "זה משהו שתמיד נמצא שם, אבל צריך לדעת איך לנצל אותו".
בזמן שהוא מדבר, שירן לא מפסיק לשחק בצמיד כסף שהוא עונד על פרק ידו הימנית. לאורך מרבית השנה שעברה הוא ענד שני צמידי גומי. האחד היה מהלוויה של אדוארדס, והשני, הנושא את הכיתוב "Don’t fuck up" ("אל תהרוס את מה שיש"), היה מחבר נוסף שאיבד, מנהל המוזיקה האוסטרלי מייקל גודינסקי, שנפטר ב־2021. בחג המולד נתנה סיבורן לשירן את הצמיד החדש, עם השמות של ג'ופיטר וליירה חרוטים בצידו הפנימי. ביום השנה החדשה, שירן הגיע להחלטה. "זה הרגיש סמלי", הוא אומר, "להוריד את הצמידים הקודמים ולעבור לענוד את הצמיד של המשפחה שלי".
התרפיה הנוספת של שירן הייתה הרגילה שלו: לכתוב שירים. מאז 2011, שירן מוציא לפועל את התוכנית שלו לסדרה של אלבומים ששמותיהם הם סימנים מתמטיים, כך שגם האלבום החמישי בסדרה שזה עתה הוציא, "חיסור", היה תמיד בעבודה ברקע. הרעיון היה אלבום חושפני של זמר-יוצר, שיחזיר אותו לשורשיו המוקדמים ביותר, והוא השקיע בו יותר מעשור כדי "לעבד אותו לשלמות". בתחילת השנה שעברה הוא כבר היה מוכן להשקה, אבל הגרסה של "חיסור" שיצאה בסוף במאי הייתה שונה לחלוטין.
אינטרו לאלבום החדש "-"
בסוף 2021, השידוך עם סוויפט הוביל לכך ששירן ודסנר ישבו לארוחת סושי בניו יורק. דסנר זוכר שאמר לשירן שהוא "היה שמח לשמוע אותו בצורה יותר פגיעה, שיותר יורדת לבסיס". זמן לא רב לאחר השיחה ההיא, דסנר עשה את שלו ושלח לשירן עיבודים אינסטרומנטליים מלאים שהיו זקוקים רק לשירה ווקלית ולטקסטים.
בעיצומו של חודש הגיהינום של שירן, הוא החל לכתוב לפי הרצועות המוזיקליות. "לא הייתי בדיוק ליד גיטרה", הוא אומר. "אבל היה לי המכשור המתאים, והייתי כותב בעזרתו כשאני בנסיעה במושב האחורי של הרכב או בזמן טיסה או בכל זמן אחר, והצלחתי לסיים. וזה האלבום. הכול היה מהיר מאוד מאוד מאוד".
כמו רוב המין האנושי, גם שירן הוא מעריץ גדול של "פולקלור" ו"אוורמור" שדסנר הפיק לסוויפט. אף שהיה נחוש להימנע מלחקות אותם, הוא בכל זאת סבור שדסנר עזר לו ולסוויפט להיכנס לאותו מצב תודעתי של כתיבה חופשית זורמת. בדרך כלל שירן נוהג לשבת עם השותפים המוזיקליים שלו ולהקפיץ רעיונות הלוך ושוב. בניגוד גמור לכך, דסנר הציע לו סביבה מוזיקלית מוגמרת, "ואז אמר לי, 'עכשיו שב ותגיד את כל מה שאתה רוצה להגיד'", אומר שירן. "כך שאין פה פילטרים. לא היה תהליך של לחזור אחורה ולבדוק את הטקסטים. ואני חושב שזה בדיוק מה שהיה כל כך מבריק ב"פולקלור" ו"אוורמור" - זה פשוט לגמרי 'מוח-לדף'. ככה יוצאות שורות כמו 'בדיוק כשהרגשתי כמו קרדיגן ישן שמישהו זרק מתחת למיטה, באת ולבשת אותי ואמרת שאני הלבוש האהוב עלייך'. לא היה מי שיציע לשנות פה את הטקסט, וככה אפשר להבריק".
הרצועה הפותחת "Boat" היא מחווה לאחד הגיבורים המוקדמים של שירן, הזמר והיוצר דמיאן רייס, עם טקסטורת האקורדים של דסנר, שמתעצמים מאחורי הפריטה האקוסטית (שירן כתב את השיר מעל עיבוד פסנתר ותופים שיצר דסנר, אבל עיבד אותו מחדש כשיר גולמי לגיטרה). "אומרים שכל הצלקות מחלימות, אבל אני יודע שאולי שלי לא", שר שירן, ונשמע קודר יותר ממה שאי פעם שמעתם אותו. "הגלים לא ישברו את הסירה שלי". בבלדה אחרת שנקראת "Life Goes On", שירן שר ישירות על אדוארדס: "החיים ממשיכים בלעדיך, כנראה שאשקע מטה כמו אבן".
רצועת המיד-טמפו המקסימה "Dusty", שמקבלת קצב מנקישת מצלתיים אלקטרוניות, היא קלילה יותר, ומתארת רגע התגלות ששירן חווה במהלך ריטואל הבוקר הקבוע שלו עם בתו ליירה. השניים נוהגים מדי בוקר להאזין לתקליטי ויניל, ובאותה פעם היה זה לאלבום ""Dusty in Memphis של דאסטי ספרינגפילד. "אני עובר תקופה של טלטלות ורגעי נפילה קשים", אומר שירן, "אבל אז קם בבוקר ומבלה בוקר שמח עם ילדה נהדרת. זה מצב ניגודים כל כך מוזר, שבו אתה הולך לישון בוכה ומתעורר בחיוך עם הבת שלך".
"Eyes Closed", הסינגל הראשון, בנוי סביב קטע מוזיקלי של פריטה, ההולך ונבנה עד לפזמון שקופץ באוקטבה, כמיטב המסורת בקטלוג השירים של שירן: "אני רוקד בעיניים עצומות / כי לכל מקום שאני מסתכל אני עדיין רואה אותך". השיר הוא שִׁכְתּוּב של שיר פופ פשוט יותר על סיפור פרֵדה גנרי, ששירן כתב פעם והניח בצד. עכשיו הוא מדבר ישירות על הטראומות שלו והשלכותיהן: "דמיינתי את החודש הזה קצת שונה / אף אחד אף פעם לא מוכן".
ב"חיסור" יש 14 רצועות, אבל צאת האלבום אינה סיום לשיתוף הפעולה של שירן ודסנר. שירן גנז מתוכו שלוש רצועות שהרגישו עליזות מדי, מתוך הבנה שהן התחלה של משהו אחר. "מהר מאוד ראינו שאנחנו יוצרים שני דברים שונים", הוא מסביר. הוא המשיך הלאה לכתוב עם דסנר אלבום נוסף נפרד לחלוטין, שנמצא כבר בשלב המיקסים, אף ששירן לא בטוח מתי יֵצא; הוא רוצה לתת ל"חיסור" הזדמנות לנשום קצת. "אין לי מטרות לאלבום", הוא אומר. "אני רק רוצה להוציא אותו החוצה".
9 צפייה בגלריה
עם אשתו שרי סיבורן. ''יש לו פנים יוצאות דופן. תינוקות אוהבים להסתכל עליו''
(צילום: Stephen Pond, gettyimages)
לשירן יש עוד חמישה אלבומים בתכנון, שיעשו שימוש בקטגוריה נוספת של סמלים שהוא לא מוכן לחשוף עדיין, לפחות לא לפרוטוקול. הוא מתכנן שהאלבום האחרון בסדרה הצפויה יהיה פרויקט של שנים, עם טוויסט. "אני רוצה להפוך בהדרגה את האלבום למה שנקרא 'מושלם', לעבוד עליו, להוסיף לו שירים מדי פעם, ולעשות זאת במשך שארית חיי", הוא אומר. "ואז בצוואה שלי אכתוב להוציא אותו אחרי מותי".
הינה מה שאד שירן עושה לפני שהוא עולה לבמה מול 50,000 אנשים: כמעט כלום. הוא מחליף את חולצת הטריקו, המכנסיים הקצרים, השעון והסניקרס הרגילים שלו בתלבושת הופעה מעט חגיגית יותר, ועולה על הבמה מבלי להעיף מבט אחרון במראה או להעביר מסרק בשיער. הוא אפילו לא עושה תרגילי חימום קול. בימים שיש לו הופעה, הוא מתעורר בתחושה שאינה שונה מבכל יום אחר, ומדבר עם הקהל העצום באותו אופן שבו הוא מדבר עם אנשים כשהוא לא על במה. הפרסונה שלו היא שאין פרסונה (בתגובה לרעש סביב אותה תמונה ידועה שלו עם ביונסה, שבה היא במראה הנוצץ שלה והוא במראהו האפרורי הרגיל כשהם שרים דואט: "באופן אישי אני חושב שזה מסמל שני אנשים שנשארו נאמנים לעצמם. היא הפרפורמרית הכי טובה בעולם. ואני בחור בחולצת טריקו").
למחרת המפגש הראשון שלנו, בשעה חמש אחר הצוהריים, שלוש שעות בלבד לפני מועד ההופעה שלו באצטדיון עדן פארק באוקלנד, שירן נמצא בבית עם הילדות. כולם אוכלים ביחד ארוחת ערב סביב שולחן עגול. "אני ושרי בדיוק דיברנו קודם על איך זה כל כך מקסים", אומר שירן. "היה לנו את כל היום לעצמנו. לא עשינו כלום חוץ מזה. כל כך נחמד ובריא שהמשפחה איתך בסיבוב הופעות. בסיבוב ההופעות הקודם חגגתי עד שבע בבוקר, ישנתי עד ארבע אחר הצהריים, ואז קמתי ועליתי לבמה. אבל הייתי אז בן 26. זה אחרת".
הנסיעה ברכב ה-SUV לאצטדיון בערב נמשכת עשרים דקות בלבד, כאשר במהלכה אנו חולפים על פני עשרות מעריצי שירן שעושים את אותה דרך ברגל. יצא המקרה וברדיו משמיעים את "Love Yourself" - הלהיט שכתב לג'סטין ביבר. שירן מציין שההקלטה היא בעצם הגרסה שהוא עשה, כשביבר רק החליף בה את הקול. אנחנו חולפים על פני כמה מחסומים ומובלים פנימה. חדר ההלבשה של שירן הוא מקום מפלט גדול ומרווח, עם וילונות לבנים, ספה בצבע שמנת במרכז ופינת משחקים עשירה בפינה, למקרה שהילדות יגיעו. מגש ארוחת ערב של ירקות ונודלס בסגנון יפני מכוסה בנייר כסף מוגש לשירן, וכמו תמיד בכל ארוחה שאכל בנוכחותי, הוא דואג שיגישו גם לי אותו דבר. לא התנהגות שגרתית אצל מפורסמים כמוהו.
בפינה יש מערכת סאונד אלחוטית ניידת, ושירן מנצל את הזמן שנותר עד להופעה כדי לנגן לי כמה קטעי מוזיקה שעדיין לא שוחררו. מדובר בכמות מסחררת ובלתי תיאמן של שירים שעדיין לא יצאו לאור, בכל כך הרבה סגנונות שזה כמעט אבסורד. "יש לי המון המון המון קטעים", הוא אומר. במקום לחכות להשראה, השיטה שלו היא פשוט לשמור על הברז פתוח. "בשבוע שכתבתי את 'Shape of You' כתבתי עוד 25 שירים", הוא אומר. אבל מעולם לא הצטברה אצלו כל כך הרבה מוזיקה גמורה שהוא מתרגש ממנה. להערכתו מדובר בחומרים שיספיקו לשנים של הקלטות. "מי יודע באיזה שלב היצירתיות נגמרת", הוא אומר, "ומתי כבר לא מצליחים עוד לכתוב שירים? לפחות אגרתי מספיק חומרים".
הוא מתחיל בלנגן בלדה אוורירית בשם "Magical", מתוך האלבום השני שעשה עם דסנר. "ככה זה מרגיש להיות מאוהב", הוא שר. שיר נוסף שעשה עם דסנר ויש לו סיכוי טוב לצאת כסינגל נקרא "This is magical", ומזכיר קצת את Solsbury Hill באווירה שלו: "לילות שבת הם עוד סיבה להסתמך על אורות הבמה", הוא שר, כחלק מעיבוד נוסף של רגשות האבל. הפקה שלישית של דסנר היא שיר בהשראת ברוס ספרינגסטין בשם "England".
מתברר שיש עוד אלבום שלם שמחכה בקנה. מדובר בשיתוף פעולה עם כוכב העל של מוזיקת הרגאטון, ג'יי באלווין. הם הגו את כל העניין בשנה שעברה, לאחר ששירן נתקל באקראי בבאלווין (חוזה, כפי שהוא קורא לו) בחדר כושר במלון כמה שנים קודם לכן. האלבום כולו עשוי ומוכן, כולל סרטונים שכבר צולמו, אבל גם הוא ללא תאריך השקה באופק. שירן משמיע רצועה שמשלבת אפרו-פופ עם רגאטון, ומתארחים בה בורנה בוי ובאלווין. רצועה נוספת בהפקת באלווין היא שיתוף פעולה עם דדי יאנקי, שבו שירן שר את מה שמכונה "הוק" (הפזמון החוזר) בין קטעי הראפ; שיר נוסף הוא שיר רגאטון איטי יותר, שבו שירן למעשה שר ראפ בספרדית. "כתבתי אותו באנגלית", הוא אומר, "ותרגמו אותו באולפן". יש שיתופי פעולה גם עם פארל ויליאמס ושקירה - מסתבר ששירן כתב גם לאלבום הבא שלה.
שירן משמיע לי רצועה גולמית שבה הוא מבצע ראפ מהיר על מלא, עם הראפר הבריטי דוולין, חבר נוסף של אדוארדס. "כמו קנדריק למאר, החרא הזה הוא לא בחינם", שירן שר בראפ. יש לו שיר עתיר תופים ובס בשם "For the ravers" שהוא רוצה לשחרר כצד א' כפול, עם שיר בהפקת דיוויד גטה בשם "Summer vibration". שיר נוסף שהפיק גטה הולך עוד יותר רחוק עם אווירת הדאנס האלקטרוני (EDM) בסגנון וגאס, אבל זה לא שיר בשביל שירן - הם מנסים לחשוב למי הוא יתאים.
"יש לי בעיית אכילה אמיתית. אני יורד על אוכל בבינג'. אני בכלל טיפוס של בינג'. עכשיו למשל אני עושה כושר בבינג', וגם אבא-בינג'. וגם בעבודה, ברור."
יש שם שיר אדיר שבו סגנון הדו-וופ-פוגש את פול מקרטני, בשם "Amazing Daughter". זה הדבר הראשון שכתב שירן לאחר תקופה קצרה שבה שכנע את עצמו כי עליו לפרוש ממוזיקה. היה זה לאחר לידתה של ליירה, ורצונו להיות אבא במשרה מלאה. הוא אוהב את הקטע, שנחתך מהאלבום האחרון שלו, רק שאין לו מושג היכן לשבץ אותו.
הוא משמיע שרידים מהתקופה שבילה בנאשוויל, כמו שיר קאנטרי כמעט פרודי שכתב עם פלורידה ג'ורג'יה ליין, ושירן מניח שלא הצליח בשל היותו שקוף מדי: "הצוואר שלי עדיין אדום, השמיים עדיין כחולים, המשאית שלי עדיין גדולה, ואת עדיין האישה שלי... אנחנו גרים כאן כי אנחנו אוהבים לגור במרכז של אמריקה".
ויש את שיתוף הפעולה עם בני בלנקו, וגם, לא לשכוח, דואט בלדה עוצמתי עם ביבר מהסוג שמניף מציתים דולקים באוויר, ששירן עבד עליו עם מפיק העל אנדרו וואט, והוא מיועד לאלבום הבא של ביבר.
ומעל לכל אלה, יש את השיר הגדול שכתב שירן לפרק הסיום של טד לאסו, וישודר באביב. "רוצה לשמוע אותו?" שואל שירן. "כי הוא פאקינג טוב". "אנחנו נקום מן האפר ונכתוב את שמנו בכוכבים", הוא שר בפזמון שיעורר את קנאתו של כריס מרטין, כולל הוואה וואה-וואה.
"סליחה", הוא מתנצל בסיום שלא לצורך. "אני יודע שמה שעשיתי עכשיו זה להקיא עליך שירים בלי סוף".
גיטריסט ה"סנואו פטרול", ג'וני מק'דייד, הוא אחד מהשותפים המוזיקליים הקבועים של שירן, שכבר התרגל מזמן לקפיצות הסוגה של שירן. "כותב שירים הוא סוג של אנטנה", הוא אומר. "הם קולטים דברים מהאוויר, והגדרת הסוגות שלהם תהיה בהתאם לכמה רחבה רצועת התדרים של האנטנה שלהם. עם אד, רצועת התדרים שלו כל כך רחבה שהוא באמת יכול לקחת מכל מקום כל דבר".
זמן העלייה לבמה מתקרב, ושירן מתפשט מבגדי היום-יום שלו (שכמעט זהים לאלה של אתמול, למעט נעלי נייקי נדירים מדגם מרטי מקפליי) עד לתחתוני הבוקסר השחורים, ועולה על בגדי ההופעה. יש לו מעבר סודי לבמה שהוא מבקש ממני לא לחשוף. בסיום המסע המסתורי, אנחנו מוצאים עצמנו מתחת לבמה המסתובבת שלו שגודלה כגודל יאכטה, וכרגע מכוסה במעין כלוב מתכת. הכלוב יעלה ויחשוף את שירן בתום הספירה לאחור שמוקרנת על מסכי הווידאו. נותרו עוד כשלוש דקות, ושירן עדיין רגוע בצורה יוצאת דופן, ומבטיח לאיש הסאונד (המכונה "דייב הנורמלי", להבדיל מדייב אחר, שגם הוא בצוות) להרים כוסית בקרוב. כשהספירה לאחור מגיעה לתשעים שניות, שירן מתעקש שארוץ אל מרכז הבמה, אל המקום שם ניצב המיקרופון שלו, כדי להציץ ולקלוט את האווירה. ואכן, משם אפשר לראות את הקהל העצום ממלא את החלל. הוא הולך לעמוד מולם לבד, רק עם דוושת הלופר והגיטרה שלו. לא נראה שיש סיבה להיות רגוע.
"ארבעים שניות!", מתריע מנהל הבמה, ואני ממהר לפנות את מקומי לשירן ולרדת מהבמה. ההופעה מתנהלת כמתוכנן, עם קהל שמצטרף לשירה, ועם טלפונים שמונפים למעלה בשירים השקטים. שירן מסביר איך דוושת הלופר שלו עובד, כפי שהוא עושה בכל הופעה במשך שנים (בימים אלה יש בכל זאת להקה שמחכה בצד ומצטרפת אליו לכמה שירים). והנה הוא מגיע לשיר "Bloodstream", שהוא וידוי עצוב מ-2014 על התנסות בסם MDMA. האצטדיון זוהר באדום דם כשהוא בונה את הלופ שמניע את השיר – פריטת בס על הגיטרה, ארפג'ו עוצמתי. אבל שלוש דקות לתוך השיר, גל גואה של רעש סטטי משתלט על המוזיקה. שירן עוצר ונעלם מתחת לבמה. הוא מגיח מחדש ומתחיל מחדש. אחרי דקה הרעש הסטטי חוזר. הוא חוזר על התהליך. שוב רעש סטטי, עוד היעלמות. צוות ההפקה של שירן מתחיל להזיע.
לבסוף שירן מודיע לקהל שהרעש מגיע מדוושת הלופר שלו, ולכן הוא יפסיק להשתמש בו עד סוף ההופעה. הוא מסיים את ההופעה בשבעה שירים, שחלקם לא היו מתוכננים, וכולם רק קול וגיטרה, ללא תוספות. הוא נאלץ לנגן את הלהיטים שלו בפריטה שמתאימה למוזיקת בית קפה, מה שהופך את האפקטים הפירוטכניים במהלך "Bad Habits" למעט קומיים. הזיקוקים הפורצים מהבמה בסוף הקונצרט כל כך לא מתאימים, עד ששירן לא יכול שלא לפרוץ בצחוק.
עבור הקהל, כל העניין היה בגדר חוויה, ועוד ימים אחר כך אפשר היה לשמוע אנשים ברחובות אוקלנד מדברים על ההופעה. כמה אומנים צעירים בגילו של שירן היו מצליחים לעשות את מה שהוא עשה?
מאחורי הקלעים, שירן במצב קל של הלם. "פאק" הוא אומר ונאנח. הוא לא יכול להביא את עצמו לראות את סיפור ההצלחה שנוצר כאן. כל מה שהוא רואה זה קהל שלא קיבל תמורה לכספו.
הוא מבהיר לצוות שלו שצריך לתקן את הבעיה. אין שמץ סיכוי להתקף זעם מצידו, לא על הבמה ולא מחוצה לה. "מה אפשר להרוויח מלצעוק על אנשים?" הוא שואל. "בסוף אלה אנשים שעובדים קשה בשבילך. אם תצעק עליהם זה רק יגרום להם לחשוב 'לך תזדיין'".
היינו אמורים לעשות עוד ריאיון הלילה, אבל שירן מעביר אותו למחר, החלטה שלדבריו קיבל על הבמה. במקום זאת, הוא אוכל סטייק (שוב, גם אני מקבל) ומתחיל לשתות כמויות של יין אדום. כמה מחבריו הוותיקים מבית הספר שהיום עובדים אצלו ממלאים את החדר, ומוזגים לעצמם כוסות. האורות מתעמעמים, ושאריות המתח מתפוגגות. "בואו פשוט נשכח את הלילה הזה", אומר שירן ומרים כוס. "פשוט נשכח שהוא אי פעם קרה."
אבל הוא לא שוכח. והוא גם לא מצליח לישון. אחת מהילדות סובלת מדלקת שקדים, והוא נשאר ער רוב הלילה. וכשהוא קם בבוקר, המחשבה הראשונה שלו היא על הצרות של הלילה הקודם. "בסוף התוצאה הייתה טובה", הוא מודה, "אבל זה פשוט לא מה שאנשים שילמו עבורו. זה כאילו שהלכת לצפות בסרט אווטאר, כשפתאום הסרט נעצר באמצע, ובמקומו מגיע ג'יימס קמרון ופשוט מקריא את ההמשך. אולי תגיד וואו, איזו חוויה!' אבל זה לא מה ששילמת עליו".
כשאנחנו נפגשים שוב באותו מקום מאחורי הקלעים למחרת, הוא לובש את אותם מכנסיים קצרים וקפוצ'ון פסטל, והאנרגיה שלו קצת יותר עצבנית מהרגיל. הצוות שלו השקיע שעות ארוכות באיתור המקור לרעש הסטטי שגרם לתקלה: מסתבר שהרטט מהסאב וופר פגע בשבב במוח הדיגיטלי של דוושת הלופר. הם מזמינים גיבוי.
אנחנו יושבים על ספת חדר ההלבשה ומתחילים לדבר על "Bad Habits", הלהיט שלו משנת 2021. הוא הזכיר בעבר שהשיר עוסק ב"בעיות התמכרות", אבל נראה שלא כך הוא נתפס. "אם תשיר אותו ממש לאט ובליווי פסנתר", הוא אומר, "הוא יישמע כמו שיר וידוי על התמכרות".
מוקדם יותר הוא הודה בפניי, "פעם בשנות העשרים שלי הייתי בחור של מסיבות". אבל זה הלך רחוק יותר מזה. "תמיד הייתי שתיין", הוא אומר. "לא נגעתי בשום סוג של סם עד שהייתי בן 24". אבל חוץ ממריחואנה, הוא ניסה עוד "כמה" חומרים, שהוא לא נוקב בשמם כי הוא לא רוצה שהילדות שלו יקראו על זה מתישהו.
הוא שומר על ערפול לגבי מתי ואיך הוא הפסיק עם כל אותם חומרים, אבל מבהיר שהכי קשה היה לו להפסיק עם משקאות חריפים. "חודשיים לפני שליירה נולדה, שרי אמרה לי, 'אם יֵרדו לי המים, אתה באמת רוצה שמישהו אחר יסיע אותי לבית החולים?" הוא מספר. "כי פשוט שתיתי הרבה. אבל אז ירד לי האסימון. חשבתי לעצמי, 'לא, ממש לא הייתי רוצה'. ואני גם לעולם לא רוצה להיות עצבני כשאני עם הילדים שלי. לעולם לעולם. לשתות כמה בירות זה דבר אחד. אבל לשתות בקבוק וודקה זה דבר אחר. כל הרעיון הוא להפנים שנכנסת לשנות השלושים לחייך וצריך להתבגר! חגגת מספיק, חווית את החוויה הזו. תשמח עם זה ופשוט תשים לזה סוף. אני אוהב יין אדום, ואני אוהב בירה. אבל אני לא מכיר רוקיסטים ותיקים שאינם אלכוהוליסטים או בגמילה, ואני לא רוצה להיות לא זה ולא זה".
המוות של אדוארדס מקוקאין רק חיזק את הרגשתו לגבי סמים. "לעולם, לעולם, לעולם לא אגע שוב בשום דבר, כי כך מת ג'מאל. ואפילו להתקרב אליהם זה כאילו, פשוט לא מכבד את הזיכרון שלו".
Bad Habits השיר של שירן על בעיית ההתמכרות
הגמילה ממשקאות חריפים עזרה לו למתן את צריכת המזון שלו, ומשטר הפעילות הגופנית החדש עיצב את גופו. אבל גם אוכל הוא מאבק. "אני כבר ככה מודע לעצמי, אבל פה יש תעשייה שבה כל הזמן משווים אותך לכל שאר כוכבי הפופ", הוא אומר. "הייתי בגל של וואן דיירקשן, ומצאתי את עצמי חושב 'למה גם לי אין ריבועים בבטן?' והתשובה מן הסתם הייתה 'כי אתה אוהב קבב ושותה בירה'. או שביצעתי שירים עם ג'סטין ביבר ושון מנדס, אנשים עם גוף נהדר, שתמיד גרם לי לחשוב, 'היי, למה אני כל כך... שמן?'".
הוא מצחקק, אבל לא בהומור. "אז מצאתי את עצמי עושה את מה שאלטון [ג'ון] מדבר עליו בספר שלו - זולל, ואז שוב מוטרד מכל העסק" (אלטון ג'ון ניסח זאת כך: "פיתחתי בולימיה"). "יש דברים מסוימים שנורא לא נוח לדבר עליהם כגבר. אני יודע שאנשים ישפטו אותי באור מסוים, אבל חשוב לי להיות כן לגביהם. כי כל כך הרבה עושים את אותו הדבר, וגם מסתירים".
כאמור, כל הקשיים האלה הם מאבק מתמשך. "יש לי בעיית אכילה אמיתית", הוא אומר. "אני יורד על אוכל בבינג'. אני בכלל טיפוס של בינג'. עכשיו למשל אני עושה כושר בבינג', וגם אבא-בינג'. וגם בעבודה, ברור."
שעת ההופעה כמעט הגיעה, אבל שירן שמח להמשיך לדבר, עם בקשה אחת חצי בצחוק: "אם רק לא אבכה בארבעים הדקות הקרובות, זה יהיה נהדר". הפעם המופע מתנהל חלק, ובסופה הלהיטים הגדולים שלו מתנגנים במלוא תפארתם עם מלוא עוצמת דוושת הלופר, ומרוויחים ביושר את כל זיקוקי השיא בסיום. הוא מקפיד להביע על הבמה דברי תודה לצוות שלו.
"פאק" הוא אומר מאחורי הקלעים אחר כך, בנימה אחרת לגמרי, מגבת לבנה כרוכה סביב צווארו. "הופעה מושלמת! זה היה כל כך טוב. אנחנו צריכים לפשל לעיתים קרובות יותר" הוא נרגש ומשתוקק לחגוג, עד שכמעט אפשר לחשוב שזה הקונצרט הגדול הראשון שלו.
שירן "אסיר תודה שהוא עושה את מה שהוא עושה", אומר מק'דייד, שותפו לכתיבת שירים. "הרבה אנשים במעמד שלו כבר לא כאלה. הוא נכנס לחדר כדי לכתוב שיר, ואומר לי כמה הוא אסיר תודה שזה מה שהוא עושה".
לאחרונה הוא מצא סיבות אלמנטריות יותר להיות אסיר תודה. מוקדם יותר השבוע, הוא וסיבורן עשו את הנסיעה בת השעתיים מאוקלנד לאזור הכפרי וואיקאטו, שם ההוביטון, הלוא הוא הסט המלכותי שנבנה עבור שר הטבעות - עדיין עומד, טובל בתוך היופי הירוק ועוצר הנשימה של נופי ניו זילנד. שנה לאחר שהכול התפרק סביבם, בני הזוג ישבו על ספסל, לגמו יין אדום וצפו בשקיעה, מדברים על הילדות ועל מזלם הטוב. "אנחנו כל כך אסירי תודה פשוט להיות בחיים", סיכם שירן.
