אין שמחה כשמחה לאיד. הדיווחים על האכזבה בקופות מ"שנות אור" - הניסיון הבינוני ומטה של דיסני ופיקסאר לחלוב את פרנצ'ייז "צעצוע של סיפור" ‑ נשאבו לחור השחור של צייצני הימין הצוהלים בטוויטר: "הסרט הליברלי שהקופות שברו", "לכו לראות את אהבה בשחקים האנטי-Woke במקום!" "תהפכו את 'צעצוע של סיפור' ל-Great Again" - ומעל לכולם, המוטו השמרני שצויץ שוב ושוב, מחברי קונגרס ועד פרשני פוקס: Go Woke, Go Broke. או בתרגום חופשי: "תהפכו ליפי נפש, תפשטו את הרגל".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
דיסני לא תפשוט רגל בקרוב. גם הפתיחה החלשה היחסית של "שנות אור" - 51 מיליון דולר בסופ"ש הראשון במקום צפי של 70 מיליון דולר - היא רק מכה קלה בזנב לאימפריית העכבר, עם 67 מיליארד דולר הכנסות ב-2021, שהייתה עדיין שנת קורונה, מקום ראשון בהכנסות מסרטים כבר עשור, בליעת אולפנים שלמים, כולל פוקס המאה ה-20, שליטה קבועה על 25-35 אחוז מהשוק ו"אווטאר 2" שיוצא אוטוטו ‑ אפשר כבר לקבוע שאין הוליווד, יש דיסני-ווד. עכשיו נותר רק לחכות ל"טיטאניק 2" עם גופי.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בכל מקרה, קשה להאמין שההפרש של 19 מיליון דולר בסופ"ש, ביחס לציפיות, נגרם בגלל אותה נשיקה לסבית בת הרבע שנייה בין שתי דמויות משנה, שהפכה שוב את דיסני לסיטרא אחרא של אמריקה השמרנית. זה לא הפריע למרחבי הטוויטר הימניים לקבור את העכבר הענק בעודו בחיים, ולהכריז כי הקהל מאס בדיסני ובסרטיה המטיפניים. התגובות המתלהמות לנשיקה כבר סומנו ב"וושינגטון פוסט" כתמרור אזהרה מפני פגיעה עתידית בזכויות הלהט"ב באמריקה, אפרופו פסיקת בית המשפט העליון שהחזירה את הזכות לאסור הפלות.
אלא שאותה נשיקה מדוברת עלתה לכותרות לפני חודשים כי דיסני רצתה בכלל לצנזר אותה. רק מחאה פנימית קולנית של עובדים להט"בים, על רקע הבלגן שהחברה שקועה בו מול הממשל השמרני בפלורידה, גרמה לדיסני לעשות פליק-פלאק ולהשיב אותה. מהר מאוד התברר לה שהניסיון לפייס את הבייס הליברלי, הרג אותה במחנה השמרני. ולא בפעם הראשונה.
את קו השבר בין דיסני לאמריקה השמרנית אפשר למצוא בלוקיישן הולם: שדה קרב ביער מושלג. זו סצנת השיא בסופו של "הכוח מתעורר" מ-2015, הסרט הפותח והמוצלח בטרילוגיה החדשה והלא-מוצלחת של "מלחמת הכוכבים". שני אבירים בפוטנציה רבים על חרב האור, היא מתעופפת לאוויר ונוחתת במפתיע בידו של יצור שלא ניתן היה לדמיין בכלל בסרטי הדור הקודם, טרום-דיסני: אישה (דייזי רידלי). הסרט, למרות הזמזומים נגדו באתרים שוביניסטיים וגזעניים, שהתרעמו גם על דמות החייל השחור (ג'ון בויגה), הפך לשובר קופות וזכה להערכה מהמבקרים.
יש שיגידו שניצני השבר בקעו כבר ב"לשבור את הקרח" - הלהיט המכונן של דיסני מ-2013, על שתי אחיות המגלות ש"אהבת האמת" שתציל אותן לא קשורה לנסיך, אלא זו לזו. אולי כי מדובר בסרט שקהל היעד שלו הוא, ובכן, ילדות, האש השמרנית-שוביניסטית שכוונה אליו הייתה מדודה. זה נכון גם ל"מואנה" ו"אנקאנטו" הרב-תרבותיים עם הפסקול המעולה של לין-מנואל מירנדה ("המילטון"), קיסר אמריקה הליברלית של אובמה. שנאה, אבל מרחוק.
מה שהטרולים באמת מתעבים, זה ש"נוגעים להם בילדות". זו אולי הסיבה שמכל הסדרות של דיסני החדשה, "מלחמת הכוכבים", ששמה בעבר בפרונט אבירי ג'דיי לבנים ותכולי עיניים, מעוררת את האמוציות הפוגעניות ביותר. כשיצא "אחרוני הג'דיי" מ-2017, שנה אחרי עליית טראמפ, הפכה מלחמת העולמות למכוערת במיוחד. קיתונות של שנאה נשפכו על דמויות נשיות, בראשן רוז, שגולמה בידי השחקנית ממוצא וייטנאמי קלי מארי-טראן, שנאלצה למחוק את כל חשבונות הרשתות החברתיות שלה.
אם כל זה נראה כמו ויכוח מטופש בין גיקים, נזכיר שמחקר מצא שחלק גדול מהתגובות האכזריות נגד "אחרוני הג'דיי" הגיעו ממקור אחד: הקרמלין. כן, מפעל הבוטים של פוטין היה כרגיל הראשון לזהות את עומק השבר בציבור האמריקני, ולנצל אותו.
דיסני, בהיותה דיסני, התנהלה כמו חברת ענק קפיטליסטית: אמיצה בפקה-פקה, ומשתפנת בפועל. למרות ההצהרות הנרגשות של בכירי החברה, בסרט שחתם את הטרילוגיה, "עליית סקייווקר" מ-2019, שונמך מעמדה של טראן לניצבת פלוס. גם החייל הטוב פין נעלם כמעט. בויגה, השחקן שגילם אותו אמר בראיון ל"ג'י-קיו": "זה לא בסדר מצד דיסני לשווק את הסרט בזכות הגיבור השחור, ואז לדחוף אותו הצידה". הסרט כולו התאמץ "להחזיר את הסדר הישן והטוב" של מלחמת הכוכבים. זה לא עבד: הוא היה אכזבה בקופות, וכישלון אצל המעריצים והמבקרים.
קמפייני ה"אל תהרסו לי את הילדות" מופנים גם נגד אגף אחר ומשגשג של דיסני: החידושים המצולמים לסרטי האנימציה הקלאסיים. בעקבות הבוננזה הקופתית של "היפה והחיה" ו"ספר הג'ונגל", נכנסה דיסני לאטרף ובזזה את המחסנים: "אלאדין", "דמבו", "קרואלה", "מולאן" ו"מלך האריות". תחת ניהולו של המנכ"ל הקודם, בוב ייגר, שאחראי למגה-הצלחות בעידן הנוכחי, זכו הגרסאות לטאץ' ליברלי קל, שהסתכם לרוב בפרצופים שחורים, גיבורה יעני-פמיניסטית או חצי רמיזה להט"בית. ב"היפה והחיה" למשל, הראו לשנייה וחצי שני גברים רוקדים זה עם זה. כמו הנשיקה ב"שנות אור", ממש אמיץ.
בניגוד לתחזיות של שמרני Go Woke Go Broke, מתברר שדיסני דווקא יודעת מה היא עושה. כמעט כולם היו הצלחות ענק, שערמו בין מיליארד לשני מיליארד דולר לסרט. אבל אף סרט לא משך אש כמו "בת הים הקטנה" החדש, שייצא בשנה הבאה לכל המוקדם, בכיכובה של הזמרת והשחקנית הצעירה האלי ביילי. כוכבת יוטיוב ובעיקר שחורה. את הבוז כלפיה בטוויטר ובאתרים גזעניים, קשה לתאר. עיבוד לאגדה של האנס כריסטיאן אנדרסן הדני, מתברר, חייב לכלול בהירת עור (כאילו בת ים היא לא דמות אגדית). גם המחשבה על הנשיקה בינה לנסיך הלבן בלתי נסבלת מבחינתם.
מה שמוזר במלחמת העולמות "השמרנים נגד דיסני" הוא שדיסני נותרה דיסני. חברה קפיטליסטית ודורסנית, המקדמת "ערכי משפחה". וולט דיסני, המייסד, היה ארכי-שמרן שונא קומוניסטים שאירח באולפנו את לני ריפנשטאל הנאצית. גם היום לא תמצאו בדיסני ובמארוול קללות, עירום, עישון או עיסוק בבעיות פוליטיות (הפלות? הצחקתם).
אז איך הפכה דווקא דיסני לאויב השמרנים האמריקנים? מדוע מציגים בפוקס ניוז משפחות שמודיעות שיחרימו את סרטי התאגיד? גם גורו השמרנים היהודי בן שפירו צייץ לאחרונה כי הורים שמתכננים לקחת את ילדיהם ל"שנות אור", צריכים לקחת בחשבון שדיסני משתדלת להוסיף "קוויריות" לתכניה. אפילו בישראל החלו עיתונאים ימניים להכניס לשיח, בעיקר בטוויטר וקצת בערוץ 14, את המשוואה "דיסני=טרלול פרוגרסיבי". פחות תפס, בינתיים.
במובנים רבים זה סיפור על "פצעי אוהב" - כאמור זעם קדוש על מי שנחשבה פעם למודל של חברה כל-אמריקנית ולבנה, ועכשיו מנסה להזכיר שיש גם נרטיבים אחרים, לא לבנים ולא סטרייטים. ויש גם סיפור אחר: של אופורטוניזם פוליטי נטו. טראמפ למשל הפך לחביב הטרולים הימניים ברשת כשתקף את "מכסחות השדים", החידוש הפמיניסטי מ-2016 (לא סרט של דיסני).
עכשיו מועמד רפובליקני פוטנציאלי אחר לנשיאות, שאולי יירש את טראמפ בבית הלבן, לא יורד לאחרונה מהכותרות בגלל סכסוך עם דיסני. רון דה-סנטיס, מושל פלורידה, הוא גרסת הדיאט של טראמפ: שמרן קיצוני, שונא הגבלות קורונה, עם ביצועים טובים יחסית ופה פחות גדול משל המקור. הוא גם מי שחוקק השנה חוק מזעזע שלפיו אסור ללמד בבתי ספר במדינה על קיומם של הומוסקסואלים, עד כיתה ד'. גם אם הורי התלמיד להט"בים בעצמם. אמריקה השמרנית צהלה, הליברלית נחרדה, ודיסני - אחת המעסיקות הגדולות בפלורידה, בגלל דיסניוורלד - מילאה פיה מים.
מכאן נפתחו שערי הגיהינום. בשלב הראשון: תגובת-נגד של העובדים הלהט"בים בחברה שחשפו את הצנזורה באולפן הפחדני, כולל הנשיקה המפורסמת ב"שנות אור". בשלב השני: דיסני מחזירה את הנשיקה ומודיעה כי "תפעל לביטול החוק" (איך? לא ברור). בשלב השלישי: דיסני נפלה בפח, דה-סנטיס יוצא עליה ב-200 קמ"ש ומודיע כי הוא מבטל הטבות מס שקיבלה שנים. מהנקודה הזו נקבע הנרטיב השמרני - דיסני היא הוליווד, היא אובמה, היא פרופגנדה ליברלית. פויה.
בשבוע שעבר הוארך החוזה של בוב צ'אפק, המנכ"ל הנוכחי, בשלוש שנים. הקופות עדיין מצלצלות. הפארקים עדיין מלאים. אבל בחלקים גדולים של ארה"ב (וגם בעולם) כבר התקבעה התדמית: דיסני, החברה של דוד וולט השמרן, הפכה לאויבת העם. המהפך הושלם. העכבר הוליד הר של שנאה.
פורסם לראשונה: 07:13, 08.07.22
