יהלי מרגלית-טופול רצתה כל כך שסבא שלה, חיים טופול, יחמיא לה על התפקיד שלה בסדרה "המקעקע מאושוויץ", שעלתה לאחרונה. הרי החלום שלו היה שתהיה שחקנית, בדיוק כמוהו. "עצוב לי שהוא לא יראה את כל מה שאני עושה ואעשה", היא אומרת, "סבא היה הבן אדם הראשון בעולם שלקח אותי ברצינות כשחקנית. הוא צפה בכל ההופעות שלי ואמר לי, 'מותק, את שחקנית. זה הייעוד שלך'. מבחינתו הייתי הכי מוכשרת. מאוד רציתי להראות לו שאני מגשימה את החלומות שלי, שלנו, ולא הספקתי. אבל אני יודעת שהוא היה מאוד גאה בי".
מה למדת ממנו?
"קיבלתי הרבה עצות מסבא שאני משתמשת בהן עד היום. קודם כל למדתי ממנו להיות בן אדם טוב. יש לי גם את הדרייב שלו. הרעיון שמשהו שאני רוצה לא יקרה - זאת לא אופציה מבחינתי. כשאני מאוד רוצה לעשות משהו ואני מאמינה בו - אני עושה אותו. לפחות מנסה. סבא היה יושב וכותב על התסריטים הערות, ואני גם כזאת. אני חייבת לכתוב כל מחשבה, כל שינוי. בכלל, סבא היה אחד האנשים הכי טובים בעולם".
טופול נפטר ב-9 במרץ, 2023, אחרי התמודדות ממושכת עם אלצהיימר. "גם כשהוא כבר לא זיהה אנשים בגלל המחלה, הוא חיבק ונישק אותי. ב-15 במרץ, יום ההולדת שלי, בדיוק כשקמנו מהשבעה, קיבלתי הודעה מהסוכנת שלי שקיבלתי את התפקיד ב'המקעקע מאושוויץ’. מאז צילמתי עוד שתי סדרות. אולי יש לו חלק בקארמה הזאת".
חיים טופול היה אחד השחקנים הגדולים והמוערכים שידעה מדינת ישראל, עם תפקידים אייקוניים בסרט "סאלח שבתי" ובמחזמר "כנר על הגג", ומועמדויות לפרסי אוסקר וטוני, שתי זכיות בפרס גלובוס הזהב ופרס ישראל על מפעל חיים. אבל עבור יהלי הוא היה בעיקר, ולפני הכל, סבא חם ואוהב.
מתי הבנת איזה שחקן גדול הוא היה?
"רק כשהוא נפטר. מבחינתי הוא תמיד היה סבא, לא שחקן. הרגשתי כאילו הוא לא רק היה סבא שלי, אלא סבא של כל העולם, כי כולם תמיד ניגשו אליו. בשבעה שלו הבית היה מלא באנשים. יותר ממאתיים איש בכל שעה, גם אנשים שלא ממש הכירו אותו, מהבוקר ועד הלילה. היה חשוב להם להיות איתנו, להגיד איזה שחקן נפלא הוא היה ואיזה איש. כל העולם השאיר לנו הודעות. אפילו בטקס האוסקר דיברו עליו".
איך התמודדת עם השנים האחרונות לחייו, שבהן הוא היה חולה?
"אני מנסה לא לחשוב על זה יותר מדי", היא אומרת ומנגבת דמעות. "הוא היה בן אדם מאוד חזק ומאוד חם, אינטליגנטי ומצחיק, ופתאום הוא היה שואל אותי עוד פעם ועוד פעם מה אני עושה בבית הספר. 'אני שחקנית סבא, אני לומדת משחק', אמרתי לו, והוא היה מתרגש בכל פעם מחדש. מה שהוא לא איבד בכל שבע שנות המחלה זה את חוש ההומור. זה לא ייאמן. הוא בקושי היה בן אדם, ועדיין היה מצחיק כל כך. המשפט האחרון שהוא אמר לי היה כשישבנו במטבח ודיברנו. הוא הסתכל עליי ואמר, 'כי אנחנו חברים'. בכיתי ובכיתי, והוא מסתכל עליי ולא מבין למה אני בוכה. הוא לא תמיד הכיר אותנו, אבל הוא ידע שהוא אוהב אותנו. בכל פעם כשהגענו לבקר אותו, גם כשהיה כבר מפוחד וכועס, הוא תמיד היה חם ואוהב ומחבק ומנשק".
יהלי (24), טמפרמנטית מלאת קסם, היא בתם של עדי טופול, שפרשה כבר מזמן ממשחק ועובדת היום כגננת, ושל המוזיקאי דרור מרגלית. כשמלאו לה 12 עברה משפחתה ללונדון. אחיה הגדול גיא (28) לא פנה לתחום, אבל אחותה הקטנה דריה (18) סוגרת מעגל, עם תפקיד בהפקה של "כנר על הגג" בלונדון. "דריה מוכשרת ברמות, יותר מכל אחד אחר במשפחה", היא אומרת. "ההצגה עלתה בתיאטרון האחרון שסבא שיחק בו. הלכתי לאודישן שם, במקביל לאודישנים שעשיתי לעוד שלושה תפקידים, אז אמרתי להם, 'אני לא יודעת אם אתם מחפשים אנשים, אבל יש לי אחות קטנה, מאוד מוכשרת. היא הזמרת הכי טובה שתשמעו ושחקנית מדהימה והיא יפהפייה'. היא באה, עשתה אודישן אחד והתקבלה. סבא בטח היה מאוד גאה בה".
מתי ידעת שתהיי שחקנית?
"כילדה מאוד רציתי להיות שחקנית, אבל אמא לא רצתה שאני אופיע בטלוויזיה. הרעיון הזה תמיד הפחיד אותה. היא לא רצתה שתהיה לה ילדה שכל הארץ מכירה ותשגע אותה, אז הדבר היחיד שהיא נתנה לי לעשות זה דיבובים. דיבבתי מלא סרטים. הייתי הולכת לבית הספר, ומשם הייתי הולכת לבלט, לחוג שחמט או לדיבובים".
איזו מין ילדה היית?
"טמפרמנטית, ורבלית. כשהייתי קטנה הייתי מנהיגה והיו אומרים לי שאני שתלטנית. יש בזה משהו כמובן, אבל אם הייתי בן לא היו קוראים לי שתלטנית, היו אומרים שאני מנהיגה. אמא שלי זוכרת אותי הולכת לכל חנות שיש בה מראה, יושבת מול המראה וצוחקת, כשאחר כך הצחוק הופך לבכי. כמו מישהי מסרט אימה. הייתי עושה את זה בכל מקום, ואמא הייתה אומרת, 'אוי ואבוי, היא תהיה שחקנית. לא יהיה לה כסף ולא עבודה’. הייתי עושה הופעות לבד ברחוב. נעמדת עם כובע ומופיעה, לא בשביל הכסף, אלא כדי להופיע. לא הייתה בכלל שאלה מה אעשה כשאגדל. זה נכתב מלמעלה".
אף אחד לא ניסה להגיד לך, עזבי, מספיק שחקן אחד במשפחה, במיוחד כשלשחקן הזה קוראים חיים טופול?
"אבא ואמא מאוד תומכים בי בכל מה שאני רוצה. לא רק בי, בכל הילדים שלהם. זה היה בית מאוד מיוחד לגדול בו ולהגשים חלומות. רציתי לנגן בכינור, אז הם שלחו אותי ללמוד כינור. רציתי לנגן בחליל, אז קיבלתי שיעורים בחליל. כמובן שאבא ואמא הסבירו לי שזה לא תמיד מצליח, ושמשחק זה ביזנס מאוד אכזרי, מפחיד, מתסכל ומעליב, אבל נתנו לי לעשות מה שאני רוצה".
ואיך הרגשת לגבי פרסום?
"הרעיון קצת מפחיד אותי, בגלל סבא. דיברתי איתו גם על זה. הוא כל הזמן היה צריך להיות מוכן לזה שמישהו יפריע לו, ידבר איתו, יבקש חתימה. אנשים מאוד נכנסו לפרטיות שלו. היינו יושבים במסעדות, ואנשים היו ניגשים אלינו בזמן שאכלנו או חגגנו משהו. אני רוצה לעבוד כל הזמן, אבל מפחיד אותי שיידעו מי אני".
בלונדון מרגלית-טופול למדה בבית הספר התיכון בריט סקול לאמנויות, ובהמשך במאונט ויו ("בית הספר הכי טוב למחזות זמר, ובכלל"). אחד התפקידים הראשונים שלה היה בהצגה "ביקור התזמורת" בלונדון לצידם של מירי מסיקה ואלון אבוטבול. היא שיחקה שם את אנה ("שהיא המצחיקולה, הערסית"). "מירי ואני התחברנו חבל על הזמן", היא אומרת. "היא בחורה מקסימה. היא אמנם מבוגרת ממני ב-20 שנה, אבל אני הייתי אמא של מירי. השטויות שהיא עושה, פשוט אי-אפשר להאמין. יש לה הצגה, והיא מגיעה חמש דקות לפני שעלינו לבמה, אחרי שכולם שואלים בהיסטריה איפה מירי. האסטרונאוטית הזאת פשוט הסתכלה על העלים של איזה עץ בפארק. היא שחקנית קסומה בעיניי, לא רק זמרת נהדרת. היא פשוט נולדה לתיאטרון. הקהל בלונדון פשוט התאהב בה כי אין דברים כאלה".
בימים שבהם מפלס האנטישמיות עולה בלונדון, לא פשוט להיות בה יהודייה וישראלית. "אני מקבלת כל מיני הודעות באינסטגרם", היא אומרת. "קראו לי ‘חזירה יהודייה’. כתבו לי שיהודים צריכים למות".
איך הם יודעים שאת יהודייה?
"כולם שואלים אותי מאיפה אני. אני לא נראית בריטית. בדרך כלל אני אומרת שאני מתל-אביב או שאני פולנייה. אנשים לא יודעים שתל-אביב זה בישראל. לא אכפת לי שאנשים לא אוהבים אותי בגלל שאני יהודייה. זה אומר הרבה יותר עליהם מאשר עליי.
"רוב האנשים שעוקבים אחריי באינסטגרם הם ילדים, אז אני לא מעלה לאינסטגרם שלי דברים פוליטיים. אני מאוד לא רוצה להשפיע על ילדים מבחינה פוליטית. אני שחקנית קומית, והעבודה שלי היא לקדם את עצמי בתור שחקנית באינסטגרם. אני לא אמא של הילדים האלה, ואני גם לא רוצה להגיד להם מה לעשות.
"המחשבה שהילדים שלי הולכים להיות באינסטגרם והולכים להגיד להם מה להגיד ומה לחשוב מלחיצה אותי כל כך, שאני מתייחסת לילדים שאומרים לי שאני חזירה כאילו הם הילדים שלי. אם זה לא היה ילד שמגיב, אלא בן אדם מבוגר שעומד מאחורי הפרופיל הזה, הייתי אומרת שהוא לא שפוי. בן אדם שכותב לשחקנית צעירה שהיא חזירה כנראה חווה דברים לא שפויים בחיים שלו. הייתי מרחמת עליו".
מה ההורים שלך אומרים על האנטישמיות הגואה?
"זה לא מפתיע אותם. אנחנו רואים חדשות, ואת האינפורמציה שמעלים במהדורות החדשות הבריטיות. יש לי ולהם חברים שמעלים דברים לא נכונים, לא מבוססים. ההורים שלי יודעים שזה לא באמת בא ממקום ששונא יהודים. זה בא מעולם שמאכיל אותך באינפורמציה מטעה וחסרת ניואנסים. כשאנשים רוצים, אני יושבת איתם על קפה ומסבירה להם איפה הם טועים".
יצא לך לשבת הרבה עם חברים ולהסביר להם שהם טועים?
"כן, אני מקשיבה להם, והם מקשיבים לי. יש בינינו הרבה אהבה, ולפעמים אנחנו מסיימים את השיחה בלי הסכמה, אבל זה בסדר. העיקר לדבר על זה. כשחמאס שלחו טיל שנחת על בית החולים שיפא בעזה, בלונדון פירסמו כאילו ישראל עשתה את זה, ואנשים העלו את האינפורמציה הזאת לרשתות ולא הורידו".
יש אנשים שניתקו איתך קשר?
"כן, וזה מצחיק ומגוחך. אני כל הזמן בנסיעות לצילומים ומדברת עם אנשים דרך האינסטגרם, וכשאנשים מורידים לי עוקב, אז זה מבחינתי ניתוק קשר. האנשים בלונדון בכלל לא יודעים שיש חטופים. יש אנשים שגם לא ידעו על 7 באוקטובר ומה שקרה באותו יום. הם חשבו שהייתה שם הפגנה. זה מה שמאכילים אותם. מצד שני, יש פה גם הרבה יהודים שלא ממש יודעים מה קורה בעזה.
"אני חושבת שהמצב בישראל נוראי. די כבר, שהמלחמה תיגמר ושיחזירו את החטופים. איך יכול להיות שעוד לא מצאו פתרון לסכסוך הזה? כאילו שזו לא בעיה של עשרות שנים".
המיני-סדרה "המקעקע מאושוויץ" (משודרת ב-HOT וב-yes), שבה היא מככבת, מבוססת על מחזה מצליח וסדרת ספרים, פרי עטה של הסופרת הת'ר מוריס, על חייו של חברה הטוב לייל (לאלי) סוקולוב, שקיעקע את מספרי האסירים באושוויץ על ידיהם. את סוקולוב המבוגר מגלם הארווי קייטל, ואת דמותו הצעירה ג'ונה האוור-קינג ("בת הים הקטנה"). מרגלית-טופול היא סילקה (ססיליה קובצ'ובה), נערה מפוחדת בת 16, מאסירות המחנה.
"היה מאוד קשוח להיות על הסט", אומרת מרגלית-טופול. "קראתי על הסיפור הזה ועל השואה הרבה חומר כדי להגיע מוכנה לצילומים. הייתי צריכה ללבוש את הכותונת ולהיות עם המספר על היד. לא ישנתי מספיק, לא כל כך אכלתי, וגם לא יכולתי להפסיק להקיא. יש לי סבתא שהיא ניצולת שואה, אני יודעת מה זה. הייתי גם בבית ספר יהודי-דתי ושם מאוד מדברים על השואה, כדי שנדע".
איך היה לשחק לצד כוכבים כאלה?
"עם הארווי קייטל לא היו לי סצנות, אבל שמעתי מאחרים שהוא בחור מצחיק ושחקן מדהים. ג'ונה האוור-קינג הוא בחור מדהים. הוא הרגיע אותי מאוד ועזר לי. גם טלי שלום-עזר, הבמאית, עזרה לי מאוד".
התפקיד הבא שאליו הצטלמה מרגלית-טופול הוא בסדרה "המדריך לרצח לילדות טובות", שתעלה ביולי. "שיחקתי שם, כרגיל, מצחיקולה", היא מחייכת. "חוץ מזה שהייתי בשיער קצר, אדום מתולתל, זה היה מושלם".
מה עם תפקידים בסרטים ישראליים?
"בארץ אני מקבלת פחות אודישנים מאשר בלונדון, אבל אני אשמח לשחק ולהצטלם בישראל. אני מאוד אוהבת את הקולנוע הישראלי. הוא ברמה אחרת. יש בו כותבים ובמאים מדהימים. יש לי גם חברים שחקנים בארץ - בר מיניאלי היא אחת החברות הכי טובות שלי, ונטע רוט שעברה ללונדון לפני כמה חודשים. היא השיגה פה סוכן מדהים והיא מוכשרת ברמות. פגשתי את נטע, שמזכירה לי קצת את מירי, לפני חמש שנים כשבאתי לביקור בארץ. אני זוכרת שהסתכלתי ואמרתי שהיא ילדה מאוד מוזרה. היא דפקה לי מונולוג ברוסית, באנגלית, בעברית, כל אחד מהם עם מבטא מושלם. אפילו לא אמרה לי לפני 'היי שלום, מה נשמע?' אני מאוד אוהבת אותה".
בחמש השנים האחרונות היא מאוהבת מעל הראש בשחקן האוסטרי טימו טתזבר. "נפגשנו בבית הספר למשחק, ואיך שראיתי אותו התאהבתי בו מעל הראש", היא מתלהבת. "היה לי בן זוג במשך שנתיים ונפרדתי ממנו שבוע אחרי שפגשתי את טימו. במשך שלושה חודשים התחלתי איתו והוא לא שם עליי, עד שאמרתי לו, 'אני חושבת שאנחנו צריכים להיות ביחד. אני מאוהבת בך'. מאז אנחנו יחד.
"הוא בחור מאוד מיוחד. קודם כל יש לו רווח באמצע, בשיניים, כמו לסבא, והוא ביישן כזה. הוא מאוד מוכשר כשחקן ומאוד חכם. הוא מופיע עכשיו במחזמר 'ישו כוכב עליון' באנגליה. יש לו גם וייב ישראלי, תל-אביבי. בקורונה הוא עבר לגור עם המשפחה שלי. הוא מבשל, הוא מנקה. כולם התאהבו בו. יש לי מלא מזל. אנחנו מדברים על ילדים וחתונה".
הוא הכיר את סבא?
"הוא היה בארץ מלא פעמים. את סבא הוא הכיר, אבל אחרי שהוא כבר התחיל להיעלם לנו. לא את סבא המקורי, המקסים והחכם. סבא הכיר את האקס שלי, בחור מקסים, אבל כשהם נפגשו לא היה ביניהם ממש חיבור. את טימו הוא ישר חיבק. אולי הוא חשב שהוא משפחה, בגלל הרווח בין השיניים הקדמיות. הוא נראה יהודי, למרות שהוא לא.
"טימו קורא וכותב באנגלית מגיל עשר, למרות שגדל באוסטריה. לפני שנתיים הוא החליט שהוא לומד עברית, ועכשיו הוא מדבר וכותב עברית. בבוקר הוא כותב לי 'בוקר טוב יפה שלי'. כשהוא מדבר בעברית יש לו מבטא מושלם. הוא נהיה מיד חבר של סבתא ויחד הם ישבו ופתרו תשחצים".
מה את חולמת לשחק?
"לא עשיתי מספיק דברים כדי להגיד. כרגע, כל דבר שמגיע אליי מרגיש לי כמו חלום נפלא. רק התחלתי לשחק ואני רוצה לעשות הכל. הסדרה הראשונה שעשיתי היא דרמה בשואה. השנייה היא קומדיה לצעירים. עכשיו אני עושה משהו שונה משני התפקידים הקודמים. סוג של דמות 'רעה'. רק חבל שלא ייצא לי אף פעם לשחק עם סבא. הפסד ענק".
פורסם לראשונה: 00:00, 24.05.24
