בן סולטן כבר רגיל לשתול את עצמו בצילומים, עד כמה שאפשר, מימין לשחקן שאיתו הוא עושה את הסצנה. הסיבה: חירשות באוזן ימין. "בפעמים שזה לא מסתדר למצלמה, אני לומד טוב את הטקסט של מי שמולי ויודע להשלים את השורות. אני גם קורא שפתיים וכך אני יודע שהגיע התור שלי".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
מתי גילו שאתה חירש באוזן אחת?
"איך שנולדתי אמרו להורים שיש לי בעיה באוזן. אבל אחרי זה, כשרופאים אחרים בדקו, הם אמרו שהכל תקין. בגיל שנה-שנתיים שמו לב שאם אני שם את הטלפון באוזן אחת, אני מיד מעביר לשנייה. כשהגננת אמרה שכשהיא קוראת לי אני לא עונה, לקחו אותי לבדיקות וגילו שאני חירש לגמרי באוזן אחת".
יודעים למה?
"רופאים שונים אומרים דברים שונים. זו בעיה מולדת בשבלול האוזן. כל כמה זמן אני עושה בדיקות לראות שאין ירידה בשמיעה באוזן שמאל. אני שומר עליה. כשאני הולך למסיבות, אני מדי פעם יוצא החוצה, לאוורר אותה מהרעש. בטירונות עשיתי מטווחים לבד, להוריד את עוצמת הרעש. גם נתנו לי אטימה כפולה לאוזן".
עד כמה זה משמעותי שלא שומעים באוזן אחת?
"למדתי לחיות עם זה. האוזן השומעת די מפצה. מקסימום, אני צועק קצת. בקורונה, כשאנשים הלכו עם מסכות על הפנים, הלכתי לאיבוד. הייתי שואל כל הזמן 'מה? מה?' בסצנות שצריך לדבר יותר חלש, או כשאני עומד בצד של האוזן שלא שומעת, אסתכל יותר על הפרטנר כדי להשלים את הפער".
אבל אין באמת צורך לדאוג לסולטן (22), מי שעובד כמעט בלי הפסקה כשחקן ("עלומים", "משמר הגבול", "מדרסה", "ילד רע") ועכשיו קטף גם תפקיד ראשי בסדרה המסקרנת "חוליגנים" (מ-9.6, בכאן 11 ובכאן BOX) ובקרוב נוכל לראות אותו גם ב"גחליליות", שהפיקו סטודיו ענני מבית פרמאונט (ותשודר ב-HOT, HOT VOD וב-NEXT TV). אה, הוא גם אחיה של ניב סולטן. אבל לגמרי כבר אפשר להגיד שהוא עומד בפני עצמו. מניה בעלייה.
בכל זאת, את ההתחלה הוא חייב לאחותו, גם אם זה קרה במקרה. "כשחגגתי יום הולדת 16, ניב העלתה סטורי איתי, 'מזל טוב ילד, גנבת לי את העיניים הכחולות'. מלהקת ראתה וסיפרה לניב שיש תפקיד בסדרה חדשה שיכול להתאים לי. ניב שאלה מה אני אומר ועניתי 'לא נראה לי. מה לי ולמשחק', אבל היא אמרה 'מה אכפת לך, תנסה'".
היא עזרה לך ללמוד לאודישן?
"למדתי את הטקסט בעל פה וניב עזרה לי לעבוד עליו. זה היה אודישן ל'משפחה בהנפקה'. לא התקבלתי לתפקיד שייעדו לי, אבל קיבלתי תפקיד אורח. מה שעוד קרה שם, זה שסיפרו עליי לסוכן ניב עשת. מאז הכל היסטוריה".
הסדרה החדשה, "חוליגנים", עוסקת בארגון אוהדים קיצוני של קבוצת כדורגל ירושלמית. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שמדובר ברפרור לבית"ר ירושלים ולגרעין האוהדים הקשה והשנוי במחלוקת שלה, "לה פמיליה". סולטן מיתמם-משהו: "בכל קבוצה יש קומץ אוהדים שהוא הארד קור. אנחנו לא באים להכליל. הדמות שלי, מני, בכלל לא מתעניינת בכדורגל. הוא ילד אבוד שרק רוצה להביא כמה שקלים הביתה, לטפל באמא שלו ובאחותו. הגורל והיקום גורמים לו להתלכלך ולהסתבך. תוך כדי הוא מוצא את המקום שלו ואת האבא שאין לו בראש ארגון האוהדים".
אתה מגן על בית"ר ירושלים כי אתה אוהד שלה?
"אני מאוהב בקבוצה. אני ירושלמי וזה מזכיר לי את הילדות. לאבא ולי היה מנוי והיינו הולכים קבוע למשחקים של הקבוצה. זה היה זמן האיכות שלנו. אני עדיין אוהד בית"ר, קבוצה לא מחליפים. בכל פעם שיש משחק של בית"ר, האפליקציה מצפצפת ואני מתיישב לראות. לה פמיליה הם רק קומץ. בכל מקום יהיו את האנשים היותר-קיצוניים. אני לא מתייחס אליהם ולא נותן להם להשפיע על החוויה שלי".
טהורה לעד?
"טהורה לעד".
יודע ממה היא טהורה?
"האמת שאני לא יודע לענות. ככה שרים באצטדיון. לא ירדתי לעומקים".
הכוונה לטהורה ממוסלמים. שמת לב שאתה רוב הזמן מלוהק לתפקיד של נער שוליים? הבחור שעל הגבול בין חוקי ללא חוקי.
"אני יכול להבין למה. יש לי סממנים - הליכה קצת שונה, הדיבור, ההוויה. גדלתי בירושלים. רואים אותי ומתאים להם בראש הנער המופרע. אבל שימי לב שברוב התפקידים שלי, המופרע הוא בכלל ערס מתוק".
הגדרה חמודה מאוד. ככה היית מגדיר אותך?
"אני מחוספס. עממי. אני מאוד אוהב את האופי, הדיבור והסלנג הירושלמיים".
תן דוגמה למקומות המחוספסים שבך.
"אני עומד על שלי. אני לא נותן לאנשים לדרוך עליי. יש לי סֶנטר".
אז אתה לא חמום מוח כמו הדמויות שלך?
"בתור ילד הייתי מתלקח מהר, אבל בעזרת טיפולים התבגרתי ואיזנתי את המקום הזה לגמרי. אני אצל פסיכולוג מגיל 19. בחצי השנה האחרונה אני לא מטופל, אבל כשצריך אני הולך לטיפול תחזוק. במקצוע שלנו, יש עליות וירידות מאוד חדות. הכל בווליום מאוד גבוה".
מתי אתה מרגיש שאתה צריך טיפול תחזוק?
"כשאני מפתח אובססיה ומתחיל לשאול את עצמי, 'מה אני עושה עם החיים שלי', 'איך ייראה העתיד שלי'. אני גם עושה מדיטציות ואמבטיות קרח. זה מכריח לעצור ולנשום, להיות בזון".
מה עוד באמתחתך?
"תכף עולה סדרה ב-HOT, 'גחליליות', שאני עושה בה דמות מופרכת. יש עוד סדרה שהצטלמתי אליה, 'חזי ובניו'. עשיתי גם את הסרט 'חמצן' עם דאנה איבגי. הצטרפתי לאחרונה גם לנבחרת הפרזנטורים של twentyfourseven".
תשאיר קצת לאחרים.
"ברוך השם", הוא עונה. וכדי להסיר את העינא בישא, מוסיף "יש תקופות יותר דשנות ויש תקופות שקטות. אני מנסה לפרוץ גם דרך המוזיקה".
קבלו שבירת דמות: מגיל שבע הוא מנגן ג'אז. עד היום זה אולי הדבר שהוא הכי אוהב, לנגן סטנדרטים. "אבא שלי אוהב את שלום חנוך, והייתי מסתכל על רוני פיטרסון שניגן איתו. כשהייתי בן שבע נסעתי באוטו עם אבא שלי ואמרתי לו שאני רוצה ללמוד גיטרה. הוא עשה פרסה ונסענו לקנות גיטרה. מאז אני מנגן. עשיתי עשר יחידות בג'אז. בארץ יותר קשה לפרוץ עם הסגנון הזה. היה לי הרכב לפני הצבא, ועכשיו אני מנגן לעצמי כל יום. אני מקווה שאמצא את המקום שלי".
מה האפשרויות בארץ למי שמנגן ג'אז?
"אני חושב לשלב את זה במשהו יותר עכשווי, אלקטרוני, טכנו או האוס. לזה יש יותר קהל".
בעצם, לא למדת משחק יום בחייך.
"הרצון ללמוד עולה לי כשאני שומע על הסט שחקנים מדברים על זה שהם למדו ואני רואה שהם מביאים דברים מגוונים לתפקידים שלהם. אני מתלבט, כי כל מי שאני מדבר איתו על זה אומר שבית ספר למשחק זה שלוש שנים תובעניות".
אתה יכול לקחת קורסים.
"יש לי את המורה למשחק הכי טובה בארץ, ניב סולטן. היום אני כבר לומד לאודישנים לבד, אבל אם אני צריך עזרה, היא מראה לי מה לשפר. גם מאור (שוויצר, בעלה) נותן את האינפוט שלו".
אתה מרגיש בצל של ניב?
"אני לא בצל שלה, אני באור שלה. יש בינינו אהבה ופרגון מטורף. טפו, חמסה. נטו אהבה. בהתחלה שפטו אותי וקיבלתי תגובות 'כי הוא אח שלה'. לא התרגשתי, כי אני לא מתבייש להיות אח של. זו גאווה. היום אני כבר לא שומע הערות כאלה".
מדגדג לכם לשחק שלושתכם באותה הפקה?
"זה חלום. אנחנו מחכים שמישהו ירים את הכפפה".
הוא נולד וגדל בשכונת קריית מנחם. אח קטן לשלוש אחיות. "אמא עובדת במשרד הבריאות, אבא שלי מנהל בריכה וחדר כושר. בן 63 עם גוף של בן 16. כשהוא היה מאמן הכושר של הפועל ירושלים, הייתי בכיתות ד'-ה' והתחלתי לשחק כדורגל בקבוצה, אבל הבנתי שלא אהיה מסי. גם התשוקה שלי למוזיקה משכה אותי יותר לשם".
קריית מנחם נחשבה אז לשכונה קשה, לא?
"היא הייתה פעם שכונה יותר בעייתית, של שכבות סוציו-אקונומיות יותר נמוכות. בתור ילד הכרתי חבר'ה שהולכים בדרך הלא-נכונה ולמדתי להתרחק מהם. מכות, בלגנים. צריך לדעת לא ליפול. זה גם לא כל כך סיקרן אותי. היום האוכלוסייה השתנתה".
"אני מגדיר את עצמי כמסורתי. משתדל להניח תפילין, שומר כשרות וכיפור. אני מאוד מאמין ומדבר עם אלוהים. אני מרגיש שכל דבר שקורה, הוא לטובתי"
איך זה לגדול עם שלוש אחיות?
"חוויה מטורפת. יש לי שלוש אחיות, שהן זהב. בר, הבכורה, היא המוח של המשפחה, עורכת דין. את ניב אני לא צריך להציג. ומאי לומדת רפואה אלטרנטיבית, אבל אם הייתה בוחרת להיות דוגמנית, היא הייתה מהמצליחות פה. תמיד רציתי אח, שישחק איתי כדורגל וסוני ושירביץ לי, אבל לגדול בבית של בנות נתן לי אינטליגנציה רגשית. מבחינתי, כבוד האישה לפני הכל. בכל זוגיות שנכנסתי אליה, אמרו שאני יודע להקשיב. זו ברכה מטורפת".
למדת ביסודי בתל"י (תגבור לימודי יהדות) שמזוהה עם הזרם הקונסרבטיבי. איך זה מסתדר עם זה שאבא שלך אדם דתי?
"אבא שלי חובש כיפה סרוגה. אמא שלי מסורתית. אבא שלי שומר לגמרי שבת, אנחנו לא מדליקים אש, אבל נוסעים. יש ביניהם הרמוניה ותקשורת מהממות שאני מאחל לעצמי. למדנו בבית ספר שהיו בו ילדות שחבשו כיפה ומורה שהניחה תפילין. אבא שלי העביר לנו את מה שהוא מאמין בו, ומבחינתו, שאחרים יעשו את מה שהם מאמינים בו".
משהו מהמסורת נשאר איתך?
"אני מגדיר את עצמי כמסורתי. משתדל להניח תפילין, שומר כשרות וכיפור. אני מאוד מאמין ומדבר עם אלוהים. אני מרגיש שכל דבר שקורה, הוא לטובתי. טפו, חמסה, הכל מסתדר והכל זו שמירה מלמעלה".
עוד יותר טוב ועוד יותר טוב?
"ממש ככה".
הוא המשיך ללמוד במגמת מוזיקה בתיכון לאמנויות, עבר לבויאר וסיים בגרויות בממוצע של 108, ובצבא שירת בתיאטרון צה"ל. האוזן עמדה בינו לבין השירות הקרבי שכה נכסף אליו. "מגיל קטן הסתובבתי בבית עם רובה צעצוע בבית. אחותי בר הייתה מדריכת חי"ר והייתי מגיע לבקר אותה עם החולצה של המסלול שלה. הגעתי לצו ראשון וקבעו לי פרופיל 45. ניסיתי להעלות אותו ולא הצלחתי. התבאסתי מאוד".
יכולת ליפול גרוע יותר.
"בדיוק עשיתי את 'עלומים', וביקשו ממני להכין מונולוגים לבחינה לתיאטרון צה"ל. לא באתי מתלמה ילין ולא הכרתי מונולוגים לפני. עבדתי עם ניב והתקבלתי. עכשיו, במלחמה, פגשתי מפונים ושיחקתי עם הילדים משחקי תיאטרון. זה משהו שלמדתי בשירות".
אפרופו ילדים, תכף ייוולד לך אחיין קטן מניב וממאור.
"אני כבר דוד לשלושה. אני דוד טוב, משחק, משקיע. ניב בחודש תשיעי ואנחנו מחכים ללידה. אני גם מחובר למאור. כל מי שנכנס למשפחה הוא מהחומר שלנו. אנחנו מרגישים כאילו הוא חלק מהמשפחה. מאור מצחיק, מוכשר בטירוף. אדם ממולח".
כמי שחי עם הוריו, מדי יום מחכה לו על השולחן ארוחת צהריים חמה שמכינה לו אמו. עד כדי כך הוא צעיר. "פסטה, שניצל, או קוסקוס".
חצוף.
"חצוף ומפונק. אני עצמאי, אבל עדיין קשה להיפרד מההורים. אני לגמרי ילד של אמא ואבא, אז אני מושך את הזמן".
כשהוא מגיע לתל-אביב הוא ישן אצל חברתו, לירי (19). "אנחנו בזוגיות מעל שנה. היא ילדה מהממת שמשרתת עכשיו בצבא. הכרנו באינסטגרם. היא שמה לי עוקב והחזרתי לה, התחלנו לדבר ולהיפגש. זה פשוט קרה ואני מאושר ברמות. היא עושה לי טוב. טפו חמסה, יש לנו זוגיות כיפית ובריאה".
פורסם לראשונה: 00:00, 06.06.25
