נועה קולר מכריזה בדרמטיות "אני נשואה לאהבת חיי!" – והפה של שירה שטיינבוך נפער בתדהמה. "אף פעם לא אמרתי את זה", היא מופתעת מעצמה, "זאת הפעם הראשונה".
ואת מתחרטת? מה תיתני לי כדי שאמחק?
"לא, תביני", היא מתבלבלת, "אני אוהבת לבזבז את הכסף שלי על מוניות וטיפולים".
אז למחוק את בעלך?
"חס וחלילה", היא מעבירה את רעמת תלתליה מצד לצד בפעם האלף, ומספרת שתקציב הטיפולים המשפחתי מורכב מהפסיכולוגית שלה ומהטיפול הזוגי לצידו של תום ויסמן (45), בעלה זה 15 שנה, מי שזיכה אותה בתואר "אשת החומוס הראשונה של תל-אביב".
בחיוך מצטנע היא מדייקת: "אני חולקת את התואר הזה עם גברת אבו-חסן. לבעלה יש חומוסייה ביפו ולבעלי יש חומוסייה בלוינסקי, ובשפירא יש לו בית קפה ועכשיו הוא פתח קפה בנווה שאנן. תום הוא החלוץ של דרום תל-אביב, הוא מגיע לכל מקום שבו עדיין שורצות חולדות. והטיפול הזוגי שלנו מתנהל בהפסקות, מאז שזוהר, הגדולה שלנו, הייתה בת שלוש. זאת תחזוקה של הזוגיות, זה טוב לנקות פאנלים ולצחצח פינות. כמו רוב הזוגות הנשואים אנחנו חיים בקווים מקבילים. היחסים בינינו שוויוניים, כל אחד דוהר קדימה עם הקריירה שלו, ובמפעל הכל תקין, הילדים אכולים ורחוצים, המפעל תפקודי ולרגעים אפילו רווחי, אבל איפה אני?"
"רציתי יותר מהכל"
את המסעדן מהגליל הכירה קולר (44) כשהייתה בת 27, "אבל לא הייתי לחוצת חתונה בגלל שכל החיים הייתי לחוצה. תמיד רציתי אהבה ותמיד לא הלך לי עם בנים. אמרתי ש'אני לא יפה, אני בסדר', בתיכון אמרתי 'אף פעם לא היה לי חבר וגם לא יהיה', וכתוצאה מכך תמיד רציתי את זה שלא רצה אותי. אמיתי. ואם ההוא שלא רצה אותי התהפך ולשנייה וחצי כן רצה אותי, זה היה קצר נורא מפני שתמיד רציתי יותר. מהכל. הייתי מין אנרגיה שועטת, בולעת, רוצה, רוצה, רוצה, זהו, מצאתי!" היא מריעה, "הייתי רצון מהלך. לא האמנתי שאפשר להתאהב בי ושיהיה גבר שיתאהב בי. לא חשבתי שזה יכול לקרות".
למה?
"עד עצם היום הזה, ולמרות כל הטיפולים, אני לא יודעת לענות על זה עד הסוף. לא גדלתי בתל-אביב אלא בפתח-תקווה, שעומדת על סיגי ניסן ואתי פולישוק, ולא הייתי רקדנית. אמא נהגה לומר לי שאני 'נורא חכמה' וטענה ש'מי שלא רוצה אותך, מפחד ממך'. בום. התרסקתי. מה כל כך מפחיד בי? איפה אמצא את זה שלא יפחד?
"בגיל 27 הייתי אחרי פרידה, בשלב שבו כבר הייתי מוכנה להכיר, וכדי להרחיב את האופציות לא פניתי לחברה, אלא לחברה של חברה, 'תפתחי את הטלפון שלך ותתחילי לעבור על כל הרווקים'. היא אמרה 'יש אחד, תום, אבל יש לו ראסטות' ועל המקום אמרתי שראסטות מלוכלכות זה לא בשביל פתח-תקווה ולא בשבילי. בהתחלה שלנו, שנינו הרגשנו כמו שני הומלסים שהכירו מאחורי פח הזבל. הוא עם הראסטות הארוכות ואני גרתי אז בדירת שותפים מטונפת ועישנתי במיטה. אין מגעיל מזה. איכס.
"באותה תקופה עוד הייתי נורא פצועה מיחסים אחרים ונגנבתי מזה שהקשר שלנו ממשיך. הייתי חייבת להגן על עצמי. בכל פעם שתום לא עמד בקצב הסמסים שלי אמרתי 'הוא כנראה לא בקטע, יאללה, נעבור הלאה', ובכל פעם שגמרתי את זה ביני לבין עצמי, תום חזר. עד היום יש בתוכי מישהי שאומרת 'נועה, לא מתאים לך שהסתדר לך'. אני אשכרה לא מאמינה שאני נשואה לגבר שאוהב אותי ושאני אוהבת אותו. טפו, טפו, טפו", היא דופקת על השולחן. זה חדש עבורה. מאז המלחמה. "עכשיו הכל מרגיש נורא שביר. מפחיד לדבר על אושר, אבל כן, אני נשואה לאהבת חיי".
נישואים למרחקים ארוכים
לפני 15 שנה, מתחת לחופה, קולר לא הייתה בטוחה בזה ("הדבר היחיד שהרגשתי עם תום מהר היה בית"), ולכן היא משווה את החתונה ללידה. "לא התאהבתי באימהות מהדקה הראשונה. זה היה היריון לא מתוכנן וזוהר נולדה והתחושות הראשונות היו אחריות ופאניקה. לקח זמן עד שהלחץ ירד והופיעו כל הצדדים הכיפיים והשווים. ככה זה גם בנישואים למרחקים ארוכים. אני מרגישה שתום ואני מנקים זה את זה, עוד שכבה ועוד שכבה, הצמיחה שלנו משותפת ובכל פעם הזוגיות שלנו עוברת איזה שיפט כי שנינו אנשים סוערים. טיפול זוגי זה כואב, זאת לא הנאה, אבל כשאת יוצאת עם מישהו למסע ארוך, שבמהלכו כל אחד מכם מתבגר ומתעצב ומשתנה, זה כמו בפלאפון. חייבים עדכון תוכנה".
"הטיפול הזוגי שלנו מתנהל בהפסקות, מאז שזוהר, הגדולה שלנו, הייתה בת שלוש. זאת תחזוקה של הזוגיות, זה טוב לנקות פאנלים ולצחצח פינות"
האהבה שלהם שרדה אפילו את המשבר שנבע מההצלחה המטאורית שלה. "כשהתחתנו הייתי מאוד לא מפורסמת, שיחקתי בתיאטרון, ובסגרים של הקורונה התפוצצתי בשתי סדרות, 'קופה ראשית' ו'חזרות'. אז בהתחלה זה היה מוזר, רבנו הרבה, הרגשתי שאנחנו ממשיכים לחיות כאילו לא קרה כלום. בעזרת הטיפול, ובזכות העובדה שתום הוא באמת הגבר הכי מתוק וחכם, התחלנו לעבד את השינוי.
"איך? עשינו שיפוץ בבית, זה היה קריטי עבורי. אנחנו גרים בשכונת שפירא, והדירה שלנו מתוקה וסבבה, אבל אני כבר לא הייתי מתוקה וסבבה והייתי חייבת להסתנכרן. אני לא סטודנטית, אני לא ענייה, אני אישה בת 44 ואני רוצה בית נוח ואני רוצה להתברגן. עשיתי מספיק קמפינג ולינה באוהל, רציתי לעזוב את הפוזה הדרווישית ולישון בבית מלון.
"בשלב הזה, תום היה יכול להגיד 'אין לי כוח, לא מתאים לי השינוי, התחתנתי עם שחקנית חמודה ועכשיו היא רוצה פרקט ופרופיל בלגי' ואולי היינו נפרדים. אבל אז קרה משהו הרבה יותר מגניב. תום ואני הרגשנו שאנחנו עולים כיתה. הוא הבין שהקריזות שלי הן לא התקפה, אלא הושטת יד, שאני מזמינה אותו לבוא איתי".
בזה בדיוק עוסקת הסדרה החדשה שלה, "מקום שמח", שתעלה אחרי החגים בכאן 11 ("הערוץ שעושה דברים מופלאים"). היא כתבה אותה במשך שנתיים וחצי עם רם נהרי שגם ביים. "בגדול, היא עוסקת בסיזיפיות של חיים במונוגמיה במדינה שלנו, בגילים שלי, 40 פלוס כאלה. זה סיפור על אמא ובת, אני משחקת את ורד, הגיבורה. רציתי לספר סיפור על ההשפעות של אמא שלי עליי, על הבחירות שלי בגברים ובעיקר על ההשפעה של אמא על הנישואים. זו סדרה מצחיקה-עצובה, מהחיים. תיקי דיין משחקת את אמא שלי, אביהו פנחסוב ההורס הוא בעלי ועידן חביב הוא המורה הרוחני שלנו".
אחרי "חזרות", שכתבה עם ארז דריגס ואסף אמיר, היא הבינה שהכתיבה לא הייתה אירוע חד-פעמי. "הבנתי שאני כנראה יוצרת, שאני כנראה כותבת טלוויזיה – אולי גם קולנוע, ביום מן הימים – וניסיתי להבין איך אני ממשיכה. הקשר שלי עם רם עתיק יומין, בעבר הרחוק הוא היה קצת המורה שלי. ערב אחד, אחרי הצגה, סיפרתי לו כל מיני סיפורים מצחיקים מחיי נישואים והמשכנו להיפגש ולפתח את העלילה".
מה מצחיק בחיי נישואים?
"מלא דברים. יש, למשל, סקס בין אנשים שמבחינתם הסקס מובן מאליו לחלוטין, זה כמו לעשות כלים. וגם איך להיות במיטה עם אותו הגבר במשך כל כך הרבה שנים עד שהוא הופך לקצת אח שלך או לקרוב משפחה. איך הופכים את הבחור הזה, שמחנך את הילדים שלי, ל'לאבר'. איך עושים את המעבר הזה, ומה עושים כשהוא לא קורה. נישואים פתוחים? אני לא חסידה שלהם, אבל בסדרה אני מבוהלת מכמה שאני רוצה את עידן חביב. ובזה תם פרק הספוילרים".
"שטיינבוך מרפאת אותי"
בשעות הפנאי שלה היא יושבת במסעדות של בעלה. "קודם כל זה אוכל חינם. אני מרגישה את תום בכל גרגיר זהב שבחומוס. הוא מצלם ושולח לי הזמנות של וולט שבהן נכתב 'דש לנועה'. מצד שני הוא מעביר אותי בטלוויזיה וגם כתבות עליי הוא לא קורא. והכי חשוב זה שתום הבהיר לשני ילדינו, זוהר (14) ואיתמר (9), ש'יש דברים שאמא לא עושה'. ויש מלא. 'אמא לא עולה על מגלשת מים, אלא אם במאי אמר לה, אמא לא רצה, אלא אם המצלמה רצה אחריה', והכל נכון, אני באמת יוצאת מהגבולות שלי כשזה מתוסרט ומבוים ומצולם".
שני ילדיה טוענים ששירה שטיינבוך קופצת לא אחת מהגרון של אמא שלהם. "אני מכחישה בתוקף, אבל רואה את הדמיון. לא הייתי ילדת צופים, אבל בתיאטרון גשר, כשכל הלהקה נסעה באוטובוס, אני הייתי זו שמארגנת שירה בציבור וממציאה משחקים. שטיינבוך מרפאת אותי מפני שהרבה ממנה זה הפדיחות שלי. כל העובדים תלויים בי ואני הגננת שמתעללת וזה נורא כיף".
מה סוד הקסם של הדמות הכי שנואה בסופר?
"שירה היא האחרונה בשרשרת המזון של הדמויות. פעם התווכחתי עם דב נבון מי מבין שנינו הוא האחרון בשרשרת ושנינו החלטנו שאני. למה? מפני שטיטינסקי שומר קצת על הכבוד שלו, ואילו לשירה חשוב מאוד להיות נאהבת וזה מה שהופך אותה לאסקופה נרמסת. אני מתה עליה. אם אני לא אוהב אותה, מי יאהב אותה?"
כוכבה (קרן מור) היא הבסטי שלה. "בזכותה, עוד בימי פתח-תקווה החלטתי שאני שחקנית. קרן סימנה לי את החץ והיא גם המצפן. פעם קראתי שאישה צריכה חברה מבוגרת ממנה בעשור וחברה שצעירה ממנה בעשור, אז קרן היא האחות הגדולה שלי ולא אחת אני אחותה הגדולה. חוץ ממשחק, קרן אהובתי מלמדת אותי איך מחזיקים קריירה במדינת ישראל עם כל תהפוכותיה ועם הביקורת הרצחנית. כששירה שטיינבוך יולדת, בסוף עונה חמש, כוכבה מאחלת לה 'שתצאי בסקיני', שזה האמא של הפרודיה על השאיפה הנשית הכי גדולה. וזה תפס".
כשבישרת לאמא שלך שאת שחקנית, שמעת ש"שחקנית זה לא מקצוע"?
"לא, אמא שלי אמרה 'תכירי גבר שיקנה לך תיאטרון', וכבר אז זה העלה לי את הסעיף. למה אני צריכה גבר שיקנה לי תיאטרון? היום, בראייה הפמיניסטית שלי, הייתי אומרת לנועה הצעירה 'את תשחקי ואת תרוויחי מספיק כסף כדי לקנות תיאטרון, אם זה מה שתרצי'. נהג המונית שאסף אותי לכאן שאל אותי אם אחרי חמש עונות של 'קופה ראשית' אני עשירה. עניתי לו בכנות. 'לא, אני בכלל לא עשירה, אני מתפרנסת, אבל אני מתפרנסת מהדבר שאני הכי הכי אוהבת'. עכשיו, בימים השחורים, זה משהו שאני חייבת להזכיר לעצמי".
לאחרונה נבחרהקולר לפרזנטורית של אופטיקנה והובילה קמפיין במסגרת שירות של אופטומטריסט אישי המלווה את תהליך רכישת והתאמת המשקפיים.
מה גרם לך למכור את התלתלאז' לאופטיקנה?
"פרסומת נותנת לי שנה בלי לחץ כלכלי. אני מאוד מעריכה את הכסף הזה, אני שמחה להיות אישה שמפרנסת בכבוד את משפחתה. בזכות הקמפיין אני גם יכולה להמשיך לכתוב ולשחק רק בתפקידים שמאוד מעניינים אותי. החיבור עם אופטיקנה טבעי ונכון. הם מאפשרים לי לעשות קמפיינים של פאשן וביוטי עם המון הומור. רואה בהם ערכים משותפים של איכות ומקצועיות, ומאוד מאוד נהנית לעבוד איתם. מעבר לזה, משקפיים זה אקססורי כל כך מרים וכייפי ומשפר את איכות החיים. הסטייליסט מהפרסומת הציע לי להצטלם לשער של 'זמנים פלוס' בלי תלתלים, וזאת הפעם הראשונה בחיי שהצטלמתי עם שיער מתוח. יצאתי רותי ברודו, לא?"
תפרסמי גם קונדומים?
"אם התסריט יהיה טוב ומצחיק והמחיר ישתלם אז כן, בכיף. הבעיה היא שאני לא כל כך מאמינה בקונדומים. בזכותם יש לי שני ילדים. בעצם, יותר הגיוני שיציעו לי לפרסם קונדומים כאמא של מתבגרת. אני אגיד לה: 'ממי, אם את לא רוצה אחת כמוך אז יאללה, תתמגני'".
הפקה: מיכל עמר שוורץ, סטיילינג: תומר אלמוזנינו, איפור: מורן מילקי, שיער: אדיר אמרגי, חליפה: ויקטוריה בקהאם לפקטורי 54, עגילים: נורי תמי, נעליים: זארה.
בשער: ז'קט: comme il faut x tomeralmoznino , גרביונים: זוהרה, משקפיים: אופטיקנה, תכשיטים: נורי תמי
