עוד לא תמו כל פלאייך, 1984
מילים: יורם טהרלב, לחן: רמי קלינשטיין
"1984, השתחררתי מהצבא, ביצעתי כמה שירים בפס הקול של הסרט 'הפנימייה' ואז הביאו אותי למילואים, ללהקת פיקוד צפון, ביקשו שאלחין להם שיר חדש. גרתי אז אצל אמא שלי באפקה, תל-אביב. אני מקבל את הטקסט של יורם טהרלב, מלחין די מהר על הפסנתר. אני לא מאלה שיושבים קצת ועוד קצת".
רגע, אתה בא בכלל מארה"ב, עם נשמה של רוקר. יצא לך לחן של סשה ארגוב.
"אני מאשר את המסר הזה. שמע, בגילים האלה עשיתי איזה פיצול מאוד מלאכותי. היה את מה שרמי עושה לעצמו, ומה שאני עושה לאחרים. עכשיו, יורם טהרלב היה כבר אז אייקון, אבל הלהקות הצבאיות היו בירידה, בקושי השמיעו אותן, בטח לא הובילו את הצליל בישראל, אבל אני יצאתי משם, עבדתי עם הלהקות האלה והייתי קשור אליהן. אגב, אפילו לא דיברתי עם יורם טהרלב. קיבלתי את המילים בפקס ואני זוכר שאמא שלי, רותי ז"ל, מאוד התרגשה. אני חושב שגם היא הופתעה שיצא לי לחן כזה. הייתי מכוון על פיטר גבריאל, סינתיסייזרים, תומפסון טווינס נניח. אני זוכר שהקלטנו בטריטון ומנהל האולפן גיא יפה אמר: "אוי, זה כל כך יפה, מזכיר לי שירים ברזילאיים ישנים. נורא אהבתי שהוא לקח את השיר דווקא לכיוון כזה".
שיר ראשון בקריירה הפך ללהיט מדינה.
"כל הזמן השמיעו אותו בקול ישראל, רשת ב', ואני בכלל לא האזנתי אז למוזיקה בתחנות כאלה, רק רשת ג' וגלי צה"ל. ככה קרה ש'עוד לא תמו כל פלאייך' הפך ללהיט ברשת ב' בלי שאני מודע לזה. בערך 11 שנה אחרי שהשיר יצא, אני עולה להופעה עם הסיבוב של 'תפוחים ותמרים', מגיעה אליי משפחה ושואלת: למה אתה לא שר יותר את ‘עוד לא תמו כל פלאייך’? זה שיר ענק, אנחנו שרים את זה בכל ערב שבת בבני עקיבא. הייתי די המום, לא הבנתי שהשיר הפך מעין המנון. במלחמה הזו ביצעתי את השיר הזה יותר מדי פעמים, בלוויות, באזכרות".
בגידה, 1985
ביצוע: ריטה, מילים: יעל טבת קלגסבלד, לחן: רמי קלינשטיין
"יעל טבת הגיעה אלינו הביתה עם הטקסט, שדיבר ישר גם לריטה וגם אליי. הלחנתי אותו די מהר, ידעתי מה אני רוצה: ליין מלכותי עם שילוב הגיטרה של נאור דיין וסינתיסייזרים. ריטה הייתה אז תלמידת בית הספר למשחק בית צבי. למעשה, אסור היה לה להקליט במהלך הלימודים והיא אכן בקושי הגיעה. היא אמרה אז: 'לא אכפת לי שאני לא נמצאת, אני סומכת על רמי'. יצא שבחלק מהשירים שהוקלטו ריטה לא הייתה באולפן ולפעמים הקלטתי את הנגנים בלי שירה שלה. ריטה הייתה מוצאת חלון של זמן, מגיעה לתת הקלטת שירה וחוזרת ללמוד. וכשהיא מגיעה, הכל מדויק. אני יודע בדיוק באיזה סולם היא שרה".
לא צריכה הרבה טייקים.
"בדיוק. חשבתי ש'בגידה' צריך להיות פתיחה מרשימה לקריירה של ריטה, בהנחה שזה יהיה הסינגל הראשון שלה, מה שאכן קרה. באותם ימים הכרתי את מאיר בנאי ז"ל, שהיה סאונדמן במועדון הבקתה בתל-אביב, שם הופעתי עם להקת קאברים. יום אחד אני משמיע למאיר את 'בגידה'. הוא מקשיב, ואומר 'זה סאונד של חוץ לארץ'".
הצעתי לעמוס בן–דוד: כשאתם מגיעים לנקודה שלפני הפזמון האחרון, תן לנינט לקחת עוד שנייה ואז לפתוח את הגרון מחדש. הלכתי משם, הייתה לי הופעה, ואז מישהו מטלפן אליי מהגמר ומשמיע לי בלייב בדיוק את הפאוזה ואת אלפי האנשים. השאר היסטוריה"
ביום של הפצצה, 1986
מילים: דן תורן, לחן: רמי קלינשטיין
"אני אוסף במהירות חומרים לאלבום בכורה, אני לא מאלה שיש להם אלף שירים ועכשיו רק צריכים לבחור. היה עליי הרבה עומס, מחויבות להוציא את אלבום הבכורה של ריטה, שהיה די תקוע. כל הזמן ניסו להתאים לה מפיקים, מוזיקאים, וזה לא עבד. לקחתי את האלבום שלה עליי ושמתי את עצמי בהולד. יום אחד קיבלתי טקסט מדן תורן ז"ל, הכרנו בצבא ובאותם ימים הוא מאוד הצליח עם אלבום של שרון ליפשיץ, 'קולנוע'. דן שלח לי את 'ביום של הפצצה' אחרי שהאלבום של ריטה כבר התקדם. החלטתי להתמקד לפני הכל ב'ביום של הפצצה'".
דן הסביר לאיזו פצצה התכוון? אולי במזרח התיכון, אולי למלחמה הקרה אז?
"בהסתכלות שלי על הטקסט נדלק לי המשפט 'מצפון תיפתח הרעה', כלומר מבחינתי סוריה. היו לנו גם הרבה הופעות אז בצפון, בגבולות של סוריה ולבנון, דיברנו לא מעט עם התושבים שם, אז איכשהו זה נטמע בי. כשסיימתי את הלחן, הרגשתי שזה שיר שונה לעומת האלבום שהולך להיות לי ושהוא צריך להיכנס כבלדת פסנתר בלבד, משהו בכיוון בילי ג'ואל, אולי קצת פול מקרטני, בלי קישוטים. לצערי, השיר הזה התברר שוב כרלוונטי לאורך השנתיים האחרונות, שבהן ההופעות הפכו להיות סוג של ספת פסיכולוג לקהל ולי, כשטקסטים כמו 'ביום של הפצצה' הופכים להיות מפחידים, כאילו נכתבו ממש עכשיו".
ריטה, משי, נועם ואתה הפתעתם במהלך המלחמה עם ביצוע משותף נדיר למען החטופים ל"אחכה לך".
"ישבנו בארוחת ערב, התכוונו ללכת לכיכר החטופים. רגע לפני, אני לא זוכר מי מבינינו הציע, התחלנו לשיר יחד את 'אחכה לך' והתרגשנו מאוד, גם מהתגובות שהגיעו אחרי. בתחושה הרגע הזה החזיר אותי לימים הראשונים שאחרי המלחמה.
"הלכתי עם הגיטריסט דני ויצפלד לשיקום בבית החולים. אמרו לי: 'אתה חייב לבוא לבקר את אחת השוטרות, היא פצועה ברגליים'. אני מגיע ושומע כבר במסדרון קול: 'רמי, וועליה, מה הייתי צריכה את המשמרת הזאת?' אני שואל מה קרה, היא מספרת שהייתה בנובה ובחדר מאחור יושב בעלה, מ', איש די גדול, לוחם במשמר הגבול. הוא מספר לי שהגיע לנובה בשש ורבע בבוקר, להחליף במשמרת את אשתו. איך שהוא מתחיל לצאת מהשטח, המחבלים פולשים, היא נפצעה מירייה ברגל. הוא חזר, בדרך הותקף על ידי מחבלים, הציל אותה מהתופת בתוך כל הטירוף. במשך כל הסיפור שלו בערך כל שתי דקות היא חוזרת ואומרת: 'תגיד לי רמי, מה הייתי צריכה את המשמרת הזו?' ובעלה מספר איך אסף חברים וביחד הצליחו להציל אותה ואז הגיעו לקרב באופקים. ואני אומר לו: אתה בכלל מבין איזה איש אמיץ אתה?"
צודק.
"אז הוא ענה: איזה אמיץ, שאני אגדל את הילדים האלה לבד?"
גיבור!
"עכשיו חכה, אני שואל אותו איזה שיר ירצה לשמוע, ביקש את 'מתנות קטנות', אני שר ואז הגבר-גבר הקשוח הזה מתחיל לדמוע. קמתי לחבק אותו והוא בוכה ובוכה ובוכה, כאילו משהו השתחרר אצלו, מה שלא קרה עד אז".
את שרה ברדיו, 1986
מילים: דן תורן, לחן: רמי קלינשטיין
"לצד 'ביום של הפצצה', זה היה טקסט נוסף שדן שלח אליי וחשבתי שנכון להלחין. הוא לא אמר על מי כתב שהיא שרה ברדיו, אני לא שאלתי, ובמהלך כתיבת הלחן נתקעתי. דן אמר: 'אני בא, ננסה ביחד'. עברו שעות, נהיה ערב, היה לנו כיף, ואז דן אומר: בא לך לראות את נינה האגן במועדון הליקוויד? הלכנו לשם, אולי בכלל התכוון אליה בשיר? לא יודע. במופע הזה עלה לי רעיון לפתוח באקפלה את השיר, עם השורה: 'כאן תחנת הממסר'. מיקי שביב ונאור דיין עשו קולות.
"מה שמעניין בשיר הוא ההשראה שלוקח נאור בנגינה מדה אדג' (הגיטריסט האגדי של להקת U2 - ר”ש). לי זה נשמע יותר מדי דה אדג', רציתי משהו יותר קצר, חד, בלוזי, אבל לא משתפך. ניסינו עוד טייק ועוד טייק אבל הצליל של הגיטרה לא עבד לי. אמרתי לחבר'ה, בואו נלך למסעדת 206, נאכל חומוס, בשר, נפנק את נאור כדי שייצא מהבאסה הקטנה הזו. חזרנו לאולפן בארבע לפנות בוקר, ונאור הקליט טראק מדהים של גיטרה, בדיוק הסאונד שהייתי חייב. אחר כך, כדי ללטש, הלכתי ליזהר אשדות לאולפן. האיש קוסם".
אש, 1986
מילים: חנה גולדברג, לחן: רמי קלינשטיין
"קיבלתי שני טקסטים באותם ימים מחנה גולדברג, שלא הכרתי אישית, ואהבתי את המילים של 'אש'. הושפעתי בלחן מפיטר גבריאל ומשיר שמאוד אהבתי, In A Big Country של להקת ביג קאנטרי, וייב אירי-סקוטי שתפס אותי, מאוד אייטיז, והרגשתי שאני צריך לעשות משהו מיוחד כזה עם 'אש'.
"יזהר אשדות שמע את השיר ואמר: 'ניסיתי להבין את זה, לא הצלחתי, חשבתי על משהו הרבה יותר עצוב'. גם יואב קוטנר אמר לי: 'למה עשית את השיר כל כך שמח?' לא חשבתי שזה ממש שמח, אבל זה לא הפריע לי שיש דיסוננס בין הטקסט העצוב יחסית להפקה, ואולי זה גם מה שנותן לשיר את אורך החיים שלו, העובדה שהוא לא בנוי על טקסט דבילי. זה השיר הראשון שהאמנתי בו מהאלבום, וריטה עושה פה קולות אפריקאיים בהשפעה של פול יאנג, שעשה באותה תקופה קאבר של Love of the Common People".
שיר אהובת הספן, 1986
ביצוע: ריטה, מילים: יאיר לפיד, לחן: רמי קלינשטיין
"בהליקון החליטו רשמית שאני אפיק את אלבום הבכורה של ריטה, אחרי שלא הצליחו לחבר מפיקים מתאימים. נכון שריטה הייתה רעייתי, אבל זה ממש לא היה מינוי אוטומטי. הייתי בחור צעיר, לא מנוסה בהפקות, לא עשיתי אלבום לאף אחד. היה בזה מבחינתם סיכון. ירדנה ארזי, למשל, אהבה את התוצאה של מה שעשיתי עם השיר שלה 'שוב בתמונה', אבל כמפיק לאלבום היא חשבה שאני עדיין לא מספיק בשל. היא אמרה בפירוש: אני לא לוקחת סיכון, אתה צעיר מדי".
הגיוני.
"הבנתי את זה. אחרי שלקחתי את עבודת ההפקה באלבום של ריטה, הלכתי ערב אחד על החוף, חשבתי מה אני עושה. רציתי שתהיה לריטה תעודת זהות, ויז'ן שיבינו כבר באלבום הבכורה. הרגשתי שיש לי אחריות יותר גדולה מרק לכתוב לחנים. רציתי שיהיה שילוב של הקול הגדול שלה עם איזושהי ישראליות מעודכנת וחשבתי גם על להקת אבבא, זמרות גדולות מאוד שעשו שירים בכל מיני סגנונות, מלודיות והפקות יפות. מאותו טיול על החוף אני חוזר לכיוון הבית ומגיע אליי לראש הלחן של 'שיר אהובת הספן'. הלכתי ישירות לרחוב לסל, שם גר אז חברי יאיר לפיד. לא רציתי לשכוח את המנגינה, טלפונים ניידים לא היו. אני עולה ליאיר, אומר לו: תוציא ערק, יש לי את הלחן הראשון לאלבום של ריטה. הוא כתב תוך שעתיים את 'שיר אהובת הספן' עם המנגינה. אולי בגלל הערק שביקשתי - ואני עדיין מתעקש על זה אחרי כל השנים - נכנסה לשיר רוח יוונית בסוף. לימים סיפרו לי שיש לזה גם שני ביצועים ביוונית".
שביל הבריחה, 1986
ביצוע: ריטה, מילים: מיכל ברנט, לחן: רמי קלינשטיין
"היה לי רק את הלחן, בלי מילים, וחשבתי שאולי זה ייכנס לאלבום הראשון. בהליקון אמרו יום אחד: רוצים שריטה תשתתף בקדם האירוויזיון, צריך להכין משהו. אמרתי: אין לי עוד שיר מוכן, הלחן שיש לי מיועד להקלטה לאלבום הבכורה. האירוויזיון לא עניין אותי, עד היום לא, והתנגדתי, הייתי אז חוצפן הרבה יותר מהיום. אבל בהליקון אמרו: הקדם טוב ליחסי הציבור. אבל אז נתקענו עם המילים וכבר היינו חייבים להגיש שיר לקדם. חנוך חסון מרשות השידור שיגע את כולם ויום אחד חתך ואמר: אם אין את השיר עד מחר בשבע בבוקר, ריטה לא משתתפת. ישבנו עד הבוקר עם עובדת של הליקון בשם מיכל ברנט, עד שיצאו המילים של 'שיר הבריחה'. לריטה יש הרבה מקום בכתיבת הטקסט. היא לא לקחה לעצמה קרדיט, אבל אני מניח שכתבה חצי מהשיר בערך. עד הדדליין של חסון השיר היה מוכן".
ואז הגיע הז'קט הצהוב של ריטה.
"שמע, מה שאנשים ראו על המסך הייתה הקלטה שנעשתה שלושה ימים קודם בתיאטרון ירושלים. ריטה בכלל לא התכוונה לעלות עם ז'קט כזה, נתנו לה משהו גדול מדי ובכל פעם הז'קט נפל, אבל בהפקה אמרו לא להפסיק את ההקלטה, כי היא כבר עשתה שני טייקים קודם. אחרי הטייק השלישי ברשות השידור אמרו שלא מתקנים יותר למרות שריטה אמרה: 'הז'קט נפל לי!' בסופו של דבר השתמשו בערוץ 1 בהקלטה הזו, ואולי בכלל צריך לומר להם תודה, כי הקדם עשה הרבה".
אתה מנגן שם על הבמה, הז'קט של ריטה נופל. שמת לב בזמן אמת?
"בכלל לא התייחסתי לזה, גם לא עניין אותי המקום שנשיג בתחרות. אבל כשירדנו מהבמה אמרתי לריטה את הדבר הבא: 'אחרי שהקדם הזה יהיה משודר, את לא תוכלי ללכת יותר ברחוב'. היה לי ברור כמו קריסטל מה הכוח שלה כזמרת, מה הכוח של ההפקה והכוח של השירים. אני עצמי הרגשתי כמו כדורגלן בתחילת הקריירה, כשהוא כבר כוכב גדול, כשהכל הולך, עד שמגיעה הפציעה".
אני עולה ליאיר לפיד, אומר לו: תוציא ערק, יש לי את הלחן הראשון לאלבום של ריטה. הוא כתב תוך שעתיים את 'שיר אהובת הספן' עם המנגינה. אולי בגלל הערק שביקשתי - נכנסה לשיר רוח יוונית"
חיה לי מיום ליום, 1988
ביצוע: ריטה, מילים: חנוך לוין, לחן: רמי קלינשטיין
"יעקב גלעד מגיע כיועץ אמנותי לאלבום השני של ריטה. אנחנו היינו תקועים אחרי אלבום ראשון מצליח מאוד. היה באוויר את החשש מתסמונת האלבום השני, ובהליקון הציעו להכניס את יעקב. הכרנו איש נפלא, שהגיע אלינו עם חבילת טקסטים. באחד העמודים היה את 'חיה לי מיום ליום' של חנוך לוין, ויעקב לא סיפר שכבר יש גרסה של תיקי דיין מתוך הצגה, בלחן אחר. אני קורא את הטקסט ואני לא רואה בדמיון את ריטה שרה משהו מורבידי, עצוב, זו לא היא. עלה לי רעיון שיהיה נכון לקחת את השיר והטקסט הלא-פשוט דווקא לכיוון סינדי לאופר, Girls Just Want to Have Fun. אבל רציתי גם שיישמע ים תיכוני, אז ביקשתי מיהודה פוליקר שינגן בוזוקי. ואז חשבתי שצריך עוד קולות רקע, כמו ב-The Shoop Shoop Song, שהיה להיט גדול בסיקסטיז, עם החזרות בפזמון, כשריטה שרה".
בום ענק ברדיו כשיר פופ, אבל ייתכן שגרסת הבלדה ניצחה בסוף.
"זה קרה בסיבוב ההופעות, אחרי האלבום 'ימי התום'. בהליקון לקחו אז החלטה אמיצה, לא לתת לריטה להופיע עד שיש לה רפרטואר מתאים. היא הייתה יכולה להופיע באולמות גדולים כבר אחרי אלבום הבכורה, אבל חיכינו בסבלנות לאלבום השני. מתכוננים לסיבוב ההופעות, לואי להב הגיע והציע לנסות את השיר גם כבלדת רוק. זה היה רעיון חכם מאוד, ריטה נתנה ביצוע אדיר ודי התמידה בגרסת הבלדה בהופעות - עד שחזרנו להופיע יחד ושילבתי את שתי הגרסאות. אולי חלק מהקהל בכלל לא זכר את הגרסה המקורית".
עטוף ברחמים, 1988
ביצוע: ריטה, מילים: אהוד בנאי, לחן: רמי קלינשטיין
"אני חושב שזו הפעם האחרונה שאהוד בנאי כתב שיר לאחרים. עובד אפרת, שעבד איתי על האלבום 'אהביני', סיפר לי שאחרי ש'עטוף ברחמים' יצא אהוד קיבל בערך 140 טלפונים ועובד אמר לו: 'אם אתה רוצה קריירה, אתה צריך לשמור את הטקסטים שלך לעצמך. אל תכתוב לאף אחד'".
שלא ימהר לצאת לרגע האמת.
"משהו כזה. את הלחן היה לי תקופה די ארוכה, קראנו לו בבית 'סטיבי', על שם סטיבי וונדר, כי הוא היה קליט כזה ומתכתב עם הסגנון שלו.
"כבר אז מאוד אהבתי את אהוד בנאי, הערכתי את מה שעשה באלבום עם הפליטים, היה לנו אפילו מופע היסטורי בפארק ביחד ב-1986. אהוד היה עם הפליטים, אני הוצאתי את האלבום הראשון, וחלקנו את הבמה. ביקשתי להשמיע לו את השיר, הוא יושב לידי, אני מנגן את הלחן, ריטה כבר איתנו. ואז אהוד אומר לי: 'אני רואה אור כחול כהה'. ואני אומר לעצמי בלב: אכלתי אותה. מה אור כחול כהה, מה הוא יוציא פה עם השורה הזו? אבל לא אמרתי כלום, אהוד הלך, נתתי לו קסטה עם הביצוע שלי ובהמשך הגיע פקס. ריטה ואני מסתכלים על הנייר, שלאט-לאט יוצא, ואני קורא משפט-משפט שכתב אהוד. אנחנו מנסים להבין מה קורה פה ואז אני אומר לריטה: הוא כתב על עובּר! הוא כתב על עובּר! אהוד הדהים אותי בגאונות שלו, הכיוון שהוא לקח היה מיוחד מאוד. יש בשיר גם השראה ממתי כספי, שבעצמו קיבל השראה מסטיבי וונדר".
זה שיר שמלווה הרבה מאוד לידות.
"יצא לי להיות בחדר יולדות, לא פעם ולא פעמיים, כולל עם הנכד, והבנתי מהצוות ש'עטוף ברחמים' מושמע שם לא מעט. אני מאוד גאה בהפקה הזאת. גם של השיר, גם של האלבום 'ימי התום' כולו".
בוא, 1988
ביצוע: ריטה, מילים: מירי פיגנבוים, לחן: רמי קלינשטיין
"בתקופה ההיא בלדות היו סיפור ברדיו. אם הייתה לך במקרה כזו, היא לא הייתה מצליחה בג’, גם לא בגלי צה"ל. עובדה שאת 'עוד לא תמו כל פלאייך' השמיעו ברשת ב'. ברדיו רצו כל הזמן רק אפֶּרים, שירים קצביים, מרימים. עבדנו על 'ימי התום' במשך שבועיים בחדר חזרות בסוף דיזנגוף. מגיעים לימים האחרונים של ההקלטות ואני כל הזמן מרגיש שחסר לי שיר מרים כזה. אנחנו ביום לפני האחרון באולפן, מגיע הביתה בערב, מתיישב ליד הפסנתר עם הטקסט הזה של מירי פיגנבוים, שהיה בין החומרים שהביא יעקב גלעד ותפס לי את העיניים, אני אפילו לא יודע להסביר עד היום למה. עד 23:00 השיר היה מוכן. השמעתי לריטה והיא אמרה: זה יפה! זה יפה! למחרת אנחנו מגיעים להקלטות ואני משמיע לכולם את 'בוא' על הפסנתר. הם חשבו כמוני, ו'בוא' מצא את מקומו, ברגע האחרון, כשיר הפותח של האלבום".
לימים הגיע עברי לידר עם קאבר מאוד מוצלח, בלדה.
"וזה אחרי שבאלבום 'עבודה עברית' משום מה לא הכניסו את השיר שהוא הקליט במיוחד. אני חושב שהייתה איזו תקופה של אנטי מאוד גדול בתעשייה לדברים שקשורים בריטה, גם לשירים כאלה. אבל עברי מאוד אהב את השיר, התעקש עליו ועשה עיבוד מאוד יפה".
גרה בשינקין, 1988
מילים: יאיר לפיד, לחן: רמי קלינשטיין
“זה שיר שנכנס להקפאה במשך כמה שנים. כתבתי אותו בשנת 1984 כשגרתי בבית של חבר פרסומאי בשם גילי קצנלבוגן. יאיר הגיע לדירה עם תמיר הרפז, כתב את המילים באותו ערב, ואני הלחנתי על פסנתר הכנף שהיה שם. להליקון היה אז רעיון להקים שלישיית נשים, הצעתי להם את ‘גרה בשינקין’, אמרו שזה לא טוב. עוברות כמה שנים, בהליקון רוצים להחיות את הרעיון. את יסמין גמליאל הכרתי מהסולו בלהקה של ‘עוד לא תמו כל פלאייך’, בחרתי אותה לשיר, חשבתי אז שהקול שלה מתאים בדיוק ללחן. אתה שומע אותה, שומע מושב. נבחרו גם מירי נבו, אז טננבוים, ומיכל צפיר. מבקשים ממני בהליקון להגיע לבית של טכנאי הסאונד יועד נבו ואיתו תמיר קליסקי, ששואל אותי אם יש לי שיר בשביל השלישייה החדשה. אמרתי לו תראה, לפני המון שנים כתבתי שיר כזה, אבל בהליקון לא אהבו. הם בכל זאת ביקשו שאשמיע. אני מנגן להם את ‘גרה בשינקין’, יועד ותמיר מסתכלים זה על זה, מסתכלים עליי ואומרים כמעט ביחד: זה שיר פגז”.
על הגשר הישן, 1989
מילים: צרויה להב, לחן: רמי קלינשטיין
"לואי להב, המפיק של האלבום, הביא אליי את הטקסט של צרויה, שאיתה לא הייתי אז בקשר. היום אנחנו חברים טובים. צרויה הורגת אותי עם הטקסטים שלה, וכבר אמרתי לה שכל שיר שקיבלתי ממנה היה מתנה. אמרתי ללואי שיש בעיה כי בחלק הראשון אני שר פזמון ובחלק השני של השיר אני שר את הטקסט, אבל כפזמון אחר, ואני לא יודע אם זה נכון, כי לא עושים שני פזמונים באותו שיר. לואי ענה: אז לשיר הזה יהיו שניים".
"יש לך חוזה עם מנהל קרקס גדול", צרויה התכוונה לאלוהים? כי בהמשך מופיע “קיר מאבן ששומר פתקים”.
"יש לי עוד אפשרויות: למשל צרויה עצמה והסיפור שלה עם לואי, הם היו נשואים; צרויה עצמה אמרה לי שהיא כתבה את השיר על ריטה ועליי, אבל איך היא כותבת עלינו בשנת 1988? אנחנו אז יחד וממילא אף פעם לא ראיתי את ריטה פורשת מהאורות הדולקים האלה, שעדיין דולקים, גם נכון לאתמול, להופעה שהפקתי לה. הסיפור של 'על הגשר הישן' הדהים אותי כי הוא לא הושמע בהתחלה, נמצא בתוך אלבום שהכי לא נמכר, בתקופה אולי הכי קשה בקריירה שלי. תחנות הרדיו לא השמיעו את שירי האלבום וכתוצאה לא הופעתי כמעט. תחשוב שכל זה התלווה לאלבום השני של ריטה, שהצליח מאוד".
איך מיישבים את הדיסוננס בעצמך, את הפער בבית?
"אם אי פעם שאלתי את עצמי אם אעזוב את הפרונט, זה היה אחרי האלבום 'על הגשר הישן'. אני זוכר שחשבתי: אולי זה לא אני? אולי אהיה רק מפיק, אולי רק מלחין? אבל זה עבר והמשכתי לחרוש ולחרוש. אני גם חושב שההצלחה של השירים של ריטה השאירה אותי אז מעל המים".
קר שם בחוץ, 1991
מילים: יהונתן גפן, לחן: רמי קלינשטיין
"ריטה ואני עוזבים את הדירה בבבלי לטובת אזורי חן בעיר, אנחנו באריזות. הייתי אז בקשר די רצוף עם יהונתן, כי כתבנו לאלבום המאוד קשה 'על הגשר הישן'. היינו נפגשים, יוצאים לשתות מדי פעם. באותו בוקר שכחתי שיהונתן אמור להגיע אלינו, פתאום הוא דופק בדלת, נכנס בין הקרטונים ונותן לי את השיר 'קר שם בחוץ' כתוב על מפית. אני שואל אותו מה זה ויהונתן מספר: 'ישבתי בבית קפה, לידי היה זוג שרבו בקול רם. פתאום הבחור קם, לקח את המפתחות, הסתכל עליה ואמר: רק שתדעי שקר שם בחוץ, והלך. קראתי את הטקסט וחשבתי שיש כאן אחלה שיר, אבל במעבר הדירה המפית הלכה לאיבוד ובכלל שכחתי מהשיר. חודשים אחרי שעברנו, ריטה מגיעה אליי עם המפית ההיא ואומרת: תגיד, מה זה? הסברתי שזה השיר שיהונתן הביא לנו כשעברנו דירה ואמרתי שאני מיד הולך לפסנתר. שמתי את המפית במקומם של התווים, והלחנתי את המילים. חבל שלא שמרתי את המפית".
צעיר לנצח, 1991
תרגום מבוב דילן: יאיר לפיד, לחן: רמי קלינשטיין
"כשהתחלנו לעבוד על האלבום 'אהביני' מאוד התקרבתי ליאיר. הגעתי אליו אז לדירה ברחוב שינקין והוא אמר לי: 'תראה רמי, עשיתי אדפטציה לבוב דילן, אבל אני רוצה לחן של קלינשטיין, לא את הלחן המקורי'. הקלטנו את השיר, נכנס לאלבום, לא נגעו בו, לא השמיעו אותו. באותו זמן שלום חנוך הוציא את השיר 'שיהיה לך טוב', שהוא גם אדפטציה של 'צעיר לנצח', וזה למשל הצליח מאוד. ל'צעיר לנצח' לקח שנים עד שנתפס. פתאום זה הפך להיות שיר סיום בטקסי סיום של בתי ספר.
"ואז התחיל להיות משהו שנראה לי קצת מוזר. קיבלתי פנייה לבצע את השיר בהלוויה של לוחם, עוד לפני המלחמה הזו. הייתה לי התנגדות פנימית, כי השיר מדבר על החיים. אבל אז הגיעה עוד בקשה ועוד בקשה. יש אנשים שחייבים להרגיש המשכיות, יש אנשים שמרגישים שהנשמה ממשיכה והם צריכים את ההרגשה הזאת, כלומר שה’צעיר לנצח' לא מסתיים להם. ביצעתי הרבה מאוד פעמים לצערי את השיר במהלך המלחמה הזו, בלוויות ובאזכרות, שם היה הרבה מאוד כוח כי בהתחלה החברים של הלוחמים לא היו יכולים להגיע ללוויות, כי הם עצמם לחמו. באזכרות הם הגיעו ושרו איתי".
אחרי 'קרוב לליבך' הבנתי שאני גם יכול לכתוב אבל בכל זאת אני לא קורא לעצמי סונגרייטר, משהו שהוא בילט–אין, זה לא רץ אצלי כמו הלחנים. אני מקנא בנעמי שמר, אני מקנא בשלום, ואני הכי גאה בילדה שלי, נועם, שהיא סונגרייטרית"
חוץ ממך כלום, 1993
מילים: איתן נחמיאס–גלס, לחן: רמי קלינשטיין
“אלון הלל, מתופף וגם שותף לדרך באותה תקופה, קרא בעיתון טקסט של בחור שממש נגע בו ואמר: אנחנו חייבים לפגוש את איתן נחמיאס-גלס. יצרנו קשר, הגענו לבית של איתן ברחוב בן יהודה, שנראה מתוך איזשהו סרט ישן. פגשנו טיפוס שונה בנוף. מצד אחד ילד, מצד שני בן מאה, סיפור חיים עם אבא יקה ואמא בלקנית. האלבום ‘במסיבה אצל גידו’ חולק פחות או יותר בין איתן למאיר גולדברג. הוא לא הצליח בזמן אמת, אלא רק במהלך השנים. לא מזמן פגשתי את אביתר בנאי שאמר לי: גדלתי על ‘במסיבה אצל גידו’. היו בעיניי רגעים באלבום הבכורה של אביתר, ואני אפרגן לעצמי, שמאוד הזכירו לי בהגשה את ‘גידו’”.
כמובן, הייתה שם את השורה שצונזרה בביפ: “כי הארץ מתפתחת כמו הזין שלי”.
“כן, עשתה בלגן. השמעתי את השיר למיכאל תפוח, הבעלים של אולפני המון. הוא מסתכל ואומר: אוקיי, קלינשטיין, אתה כבר לא מיסטר נייס גאי. אז המשפט עשה רעש אבל כמעט לא השמיעו את השיר וגם האלבום לא עשה הרבה. מה בסך הכל איתן כתב? שהארץ מתפתחת ודועכת, בדיוק כמו שנשמע. לצערי, אנחנו מחכים עכשיו מחדש להתפתחות. גם בשיר הזה יש משהו מאוד רלוונטי עד היום”.
תפוחים ותמרים, 1995
מילים: איתן נחמיאס–גלס, לחן: רמי קלינשטיין
"אחרי אלבום אקספרימנטלי שלא הצליח, עברנו לדבר הבא. איתן כבר נכנס לכתיבה הזו, למרות שהוא בעיקרון משורר, לא פזמונאי. אם תסתכל על השירים שלו, אין שם חרוזים. בשביל מלחין זה מאוד מאתגר ליצור שיר שיעבוד בלי חרוזים, כמו בטקסט של 'תפוחים ותמרים'. איתן כתב את המילים לפי לחן של שיר יווני, מעין זורבה: 'אם תלך אל השוק-אל השוק-אל השוק, תראה אותה בוכה'. קראתי ושאלתי אותו אם אני יכול לקחת את השיר להלחנה, הרגשתי שהטקסט ממש קורא לי. באותה תקופה התבקשתי להפיק ליהודית רביץ וגידי גוב את המופע המשותף שלהם בפסטיבל ערד. עכשיו תראה, אני לא הצלחתי להגיע לערד שנים, לא רצו אותי שם, לא הייתי אולי מספיק גדול. אמרתי: אני מוכן להפיק את יהודית וגידי, אבל בתנאי אחד - שאני מתארח במופע. עכשיו, זו גם חוצפה, מה אתה קובע שאתה מתארח? אבל זו הייתה ההזדמנות שלי להגיע לערד אחרי שבאותה תקופה לא יצאתי מתל-אביב, כי כשאלבומים לא מצליחים, אתה מופיע במועדונים קטנים. גידי אמר: אם זה לא רמי, אז לא.
היה רגע בהופעה המשותפת של גידי גוב ויהודית רביץ שבו הבנתי שהדבר הכי חזק במופע הם שירים ארץ–ישראליים. נפל לי האסימון. לכאורה זה לא ממש הסגנון שלי, אבל מי כתב את 'עוד לא תמו כל פלאייך'? או את 'שיר אהובת הספן'?"
"פתאום אני מגיע לערד, 18 אלף איש. עשיתי ליהודית וגידי את 'באה מאהבה' בגרסה המשותפת והיה שם רגע שבו חיברנו את שירי ארץ ישראל של שניהם והבנתי שהדבר הכי חזק במופע הם שירים ארץ-שראליים. נפל לי האסימון. לכאורה זה לא ממש הסגנון שלי, אבל מי כתב את 'עוד לא תמו כל פלאייך'? או את 'שיר אהובת הספן'? חשבתי שאולי הפעם אלחין לעצמי בסגנון שבו אני יותר מלחין לאחרים.
"ועדיין, לפני שנכנסנו לאולפן, השיר היה מאוד קטן. התחלנו להקליט, יועד נבו מסתכל עלינו והוא כבר רואה את המהפכה כשהוא שומע את העבודה ואומר: אתם מבינים שזה השלאגר של התקליט? אנחנו לא ראינו את זה אז".
אולי טעית כשלא הגעת גם לסגנון כזה יותר מוקדם בקריירה?
"זה לא שאני טעיתי, אלא שלא הרשיתי לעצמי עד אותו רגע. גם חברת התקליטים שנאה את 'תפוחים ותמרים' בהתחלה, לא רצתה את השיר באלבום. אחר כך הציעו להוציא אותו רק כסינגל שישי, כלומר להעלים. יועד נבו קרא אז למיכאל תפוח וביקש שיקשיב ל'תפוחים ותמרים'. הוא שומע ואומר 'רמי, הקריירה שלך היא כזו: עד השיר הזה - ומהשיר הזה והלאה'. הוא קלע בול, אנחנו בעצמנו לא ידענו עד כמה".
(קלינשטיין יציין 30 שנה לאלבום “תפוחים ותמרים” במופע חגיגי עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית במופע צהרים ביום שישי, 28.11.25 בהיכל התרבות תל-אביב).
קרוב אל ליבך, 1995
מילים ולחן: רמי קלינשטיין
"הייתי במצב של עצבים ושל דיכאון, כי אני לא מוצא טקסטים לאלבום. אמרתי לעצמי תכתוב, מה כבר יכול להיות, אז לא קורה בחמש דקות. לקח לי יום-יומיים עד שכתבתי את השיר. זה לא היה משהו אישי או על מישהו שהכרתי, אלא באופן כללי, שיר על מערכת יחסים ועל מישהו שכבר די רוצה להתיישב, להניח את מקל הנדודים. ביצעתי את השיר בכניסות לחופה לא פעם ולא פעמיים. הבנתי אחריו שאני גם יכול לכתוב אבל בכל זאת אני לא קורא לעצמי סונגרייטר, משהו שהוא בילט-אין, זה לא רץ אצלי כמו הלחנים. אני מקנא בנעמי שמר, אני מקנא בשלום, ואני הכי גאה בילדה שלי, נועם, שהיא סונגרייטרית".
ים של דמעות, 2003
ביצוע: נינט, מילים: זמירה חן, לחן: רפי גבאי, תוספת ללחן: רמי קלינשטיין
"יואב צפיר הביא אותי לגמר 'כוכב נולד' הראשון, בניצנים. פגשתי את נינט שם לראשונה. חשבתי שאני צריך לתת תוספת ללחן של 'ים של דמעות', והבאתי על הפסנתר את השורה הפותחת 'ים של דמעות בשתי עיניי'. העיבוד של עמוס בן-דוד הביא את השיר למקום שבו הוא גדל בסוף".
ומי החליט על הפאוזה המפורסמת לפני הסיום?
"הצעתי לעמוס בן-דוד: כשאתם מגיעים לנקודה שלפני הפזמון האחרון, תן לנינט לקחת עוד שנייה ואז לפתוח את הגרון מחדש. הלכתי משם, הייתה לי הופעה, השארתי להם הוראות לגבי השיר. מישהו מטלפן אליי מהגמר ומשמיע לי בלייב בדיוק את הפאוזה ואת אלפי האנשים. השאר היסטוריה. מאז הפאוזה הזו חוזרת ונשנית בהרבה גמרים כאלה".
מתנות קטנות, 2014
מילים: נעם חורב, לחן: רמי קלינשטיין
"נעם חורב כתב מילים לשיר עבור להקה צבאית ושלחו לי להלחין, זה לא היה הסגנון שלי אבל אהבתי את מה שנעם כתב והבנתי שכל הקריירה שלי לא ביקשתי מכותב סגנון מסוים של שיר, לא ביקשתי שיתאימו לי חליפה. זכרתי שבטקסט של נעם הייתה איזו רוח אחרת, משהו יותר גבוה, לא שוב 'אני ואת, אני נפרד, שלום'. בפעם הראשונה בחיים אמרתי למישהו: תכתוב לי בבקשה שיר שיהיה בו משהו על רוח האדם, משהו מרומם. הוא שלח לי את הטקסט של 'מתנות קטנות' והרגשתי שזה בדיוק מה שביקשתי. ישבתי להלחין ואז חשבתי: פה צריך להיות חלק מהקידוש, מהבית שלי. השמעתי באולפן את השיר לעינת שרוף ותמיר הרפז, הקיבוצניק האשכנזי. תמיר אומר: בשביל מה אתה צריך את הקידוש הזה? עינת נותנת לו מבט: מה אתה מבין, יא קיבוצניק? ככה צריך להיות השיר! לי זה היה מובן מאליו. אני חושב שבסופו של דבר זה הלהיט הכי גדול שלי, לגמרי לא מובן מאליו אם מסתכלים על התקופה המאוחרת בקריירה שבה הוא הגיע".
