מקום 1: סתם
פחות משנה לאחר השקתם כצמד, 'סתם' היה השיר שבו סטטיק ובן אל כבר הבינו לפחות חלק מהמחיר של ההישג הפנומנלי שלהם: הלחץ, הציפיות, ההצעות, הכסף, המציצנות, השמועות, ההמתנה של רבים ורבות לרגע המדויק שבו תתחיל הנפילה כדי ללוות אותה עם שיניים חדות וקלשונים בוערים. יש אנשים שלא מצליחים לישון שבוע בגלל פרזנטציה בעבודה, אז דמיינו מה זה לדעת שכל האומה עוצרת מדי כמה חודשים לכמה דקות כדי לקיים את הטקס המכונה 'שיר חדש של סטטיק ובן אל'. וזה כשעד לפני כמה חודשים, ההומלס בשכונה היה יותר מפורסם מהם.
במקום להתנהג כאילו המתח הזה לא קיים, סטטיק ובן אל הפכו אותו לכלי נשק, משהו שלא צריך להחביא אלא לדבר עליו, גם בתחפושת של עוד שיר על שברון לב. מאחר שחלק אינטגרלי מהמהפכה נעוץ בגישה לכל שיר חדש כאל חבילה שלמה שבראשה ניצב הקליפ, הבחירה לעסוק שם (באופן מבריק) בסטטוס הסלבריטאי שלהם הייתה לא פחות משמעותית מהטקסט. הביט הקאריבי של ג'ורדי, נינוח ומלנכולי ברוח (ואף יותר מזה) הלהיטים של ג'סטין ביבר באותה תקופה, תקע סיכה עדינה בבלון של ההצלחה, והשיר כולו חשף לראשונה צד פגיע של הפרויקט, שרק מעטים הבינו את הפוטנציאל שלו וכמה הוא עתיד לשנות הכל במהירות מסחררת; מהירות שלא בהכרח תאמה את קצב החיים של שני האנשים הצעירים שאחראים לה ואת מערכת היחסים המיוחדת שנוצרה ביניהם עד שהתרסקה על כביש הסוף.
'סתם' לא היה פצצת רחבות וחתונות הופכי מדינה כמו 'סלסולים' ו'טודו בום', שהצליחו לאחד היפסטרים אנינים ובסטיונרים בשוק תחת הבשורה החדשנית של "בס עם סלסולים". אבל הוא היה משהו אפילו יותר גדול ומעניין מזה: פופ ישראלי מלוטש, שמספיק בטוח בעצמו כדי להסתכל למציאות האישית בעיניים, לראות בה את הסדקים ולהבין שלא צריך לברוח מהם אלא לאמץ אותם. דווקא בגלל שהוא קצת שונה מהרפרטואר של סטטיק ובן אל, שהצליחו בכלום זמן לכתוב פרק מרשים בהיסטוריה של התרבות הישראלית, אפשר להגיד על השיר הזה כל כך הרבה דברים ובעיקר לצאת עם מסקנה אחת: זה ממש לא היה סתם. (עינב שיף)
מקום 2: זהב
כש'זהב' יצא, אמרו שהוא נשמע כמו יצור כלאיים עכשווי שמחבר בין הפופ האמריקאי המתקתק מהפיפטיז לבין אווירת השכונה הים-תיכונית המקומית. זאת לא טעות, אבל איכשהו, המתכון הזה עבד ממש טוב - ב-2017 השיר הזה התנגן שוב ושוב בכל מקום. מהפתיח המוזר שכולם ידעו לשיר בעל פה, דרך הקצב המידבק ועד לפזמון הקליט שמקנח בחצוצרות - סטטיק, בן אל וג'ורדי-ג'ורדליש הוכיחו שאפשר לעשות בישראל פופ חמוד עם ניחוח נוסטלגי, אז מה אם הוא נוסטלגיה ממדינה אחרת? זה לא היה סתם עוד להיט ברשימה אינסופית של הצמד, אלא ממש רגע שהכתיר את שיא התקופה המוצלחת ביותר עבור השניים, שלא נאמר תור הזהב. אוקיי-אוקיי-אוקיי, שימו גיטרות. (עומר טסל)
מקום 3: כביש החוף
בדומה לפאר טסי ששם את 'דרך השלום' על המפה כמו שמעולם לא חלמה להיות, ב-2016 סטטיק ובן אל השתלטו על הדרך לנתניה וגרמו לכל ישראלי שאי פעם אומרים לו את צירוף המילים 'כביש החוף' לענות מיד 'רוח בשיער שוטפת ת'נוף'.
אחרי שהוכיחו שהם יודעים לייצר שירים יותר מידבקים ממסטיק ביום חם עם '#דובי גל' ו'ברבי', הצמד הוציא את הלהיט הזה והוכיח סופית שהם התופעה החדשה והכי בוערת במוזיקה הישראלית. מאז שהפכו כביש פקוק ללהיט הכי חם של הקיץ, 'כביש החוף' הוא עד היום מצרך הכרחי בכל פלייליסט נסיעה - כי מי צריך מילים מורכבות כשאפשר פשוט לצעוק 'יה יה יה הכל יהיה טוב' כשהתשתיות במדינה לא עובדות? (איה חיות)
מקום 4: אפס מאמץ
באופן פרדוקסלי, 'אפס מאמץ' הגיע אחרי ניסיון כושל וכואב מעבר לים, כשסטטיק ובן אל ניסו לפרוץ בארצות-הברית. אחר כך הגיעו ימי הקורונה ועוד כל מיני תירוצים, והשניים חזרו הביתה עם זנב בין הרגליים וקצת פחות קלאס מזה שעזבו איתו את הארץ. בניסיון להמציא את עצמם מחדש, ובמקום לפנות (רק) לקהל צעיר - הם כיוונו קצת יותר גבוה, וככה נולד שיתוף הפעולה עם נטע ברזילי, שלקוח מתוך אלבום הבכורה שלהם ותפס בענק. יש שירים כאלה, שדווקא באמצעות הפקה מוזיקלית מצליחים להגיד הכי טוב את כוונת המשורר. זה לא שלא הזיעו על 'אפס מאמץ' באולפן, שייפו את הטקסטים (ובהתאם גם את העקיצות - אהמ - 'אני לא צריכה מדלי-יה') וליטשו את הפלואו, אבל אחד הדברים הבולטים ביותר שעולים כשמאזינים לו הוא הקלילות הזו, הכמעט אגבית, שמתאימה כמו כפפה למילים שמתעקשות - את הכי יפה כשאת לא מתאמצת. לא מסכימים? מוזמנים להתווכח איתי, אבל אחרי השנ"צ. (עומר טסל)
מקום 5: טודו בום
לסטטיק ובן אל לא חסרים להיטים שמחים, אבל כנראה ש'טודו בום' הוא הכוכב הכי זורח של הקטגוריה. שילוב מנצח של מילים מרימות בסגנון Don't worry be happy האיקוני, עם מקצב ברזילאי סוחף.
הבחירה בברזיל לא מקרית. בניגוד לשמועות שריחפו סיפור האימוץ של סטטיק (לירז רוסו), בדוקו על חייו הוא ואמו הכחישו את הסיפור לפיו הוא נולד במולדת הסמבה. כך שהשיר הכל כך דרום אמריקאי הזה הוא לא סיפור חזרה למקורות ולשורשים, אלא יותר קריצה משועשעת לספקולציות.
טודו בום, עם הליווי של הבירמבאו, כלי הקשה ברזילאי עממי, והתיבול במילים פורטוגזיות, היה להיט מיידי. 66 פעמים הוא הושמע ברדיו ביממה שבה יצא לאוויר, והקליפ המושקע בסגנון קרנבל בבית העיר בתל-אביב, כולל הופעת אורח של ראש העיר רון חולדאי, חרך את היוטיוב.
זו הייתה פסגת הקריירה של הצמד. מפגן כוח של שמחת חיים מידבקת, להטוטי שפה ואנרגיה שאין דומה לה בפופ הישראלי. הרבה יותר הכל בסדר, טודו בום, פחות להיות קשאסה. (קרן מלמד-מרגלית)
מקום 6: ברבי
סטטיק ובן אל אוהבים להשתעשע ברעיון של הבחורה הבלתי מושגת. זה יקרה מאוחר יותר בשיר 'זהב', וגם כאן, ב'ברבי', אחד הלהיטים הראשונים שלהם. שנים לפני הקאמבק הסוחף של בובת הפלסטיק בסרט של גרטה גרוויג ב-2023, הצמד הטרי שר לבובת הפנטזיה הפרטית שלו.
'ברבי' הוא לא שיר של גבר עם לב שבור. זה אף פעם לא היה הסגנון של סטטיק ובן אל, הם הרי אף פעם לא לקחו את עצמם יותר מדי ברצינות. זהו שיר חיזור פלרטטני, שבו מחמאה רודפת עקיצה רודפת קריצה.
היחס לברבי דואלי - מצד אחד 'סיפורים שאף גבר לא קנה' ו'תמיד עושה דאווינים בשכונה', שמרמזים על בחורה לא אמיתית, לא אותנטית. מצד שני 'כל מה שאומרים עלייך לא מעניין / אני קורא לך ברבי את עונה לי קן'. כלומר, גם אם את סובלת ממוניטין רע, אני בוחר שלא להתייחס, ויותר מזה - אני בן הזוג הטבעי שלך, הקן לברבי שלך.
ואולי גם מתחבאת כאן ביקורת רחבה יותר על בנות (ובני) דור האינסטגרם. בעולם שבו חיים שלמים מתנהלים דרך תמונות וסרטונים ברשת, דרך פילטרים וזוויות מחמיאות, כולנו הופכים להיות קצת דמויות מפלסטיק. בובות חסרות נשמה, תקועות עם אותו חיוך בכל תמונה. (קרן מלמד-מרגלית)
מקום 7: סלסולים
לא הרבה שמים לב, אבל בסופו של השיר 'איזו מדינה', אלי לוזון די משלים עם המצב: 'למרות הבלגן והחסרונות, את מדינתנו לדורי דורות'. דהיינו, עם כל התלונות שהיו לי קודם, אין ברירה, אין לי ארץ אחרת, ואם לא נוכל לשנות לפחות נרקוד עם הגיטרה החשמלית של משה בן מוש. כשסטטיק ובן אל ניגשים ל'סלסולים' הם שרים את אלי לוזון, ובעצם יוצרים מחאה אישית מקופלת בתוך מוזיקה קצבית, שפשוט מבקשת להשאיר את כל הבעיות בצד ולהתמקד רק במה שטוב כאן, שזה בעיקר, לשיטתם - בילויים, בחורות ומזג אוויר טוב. לוזון שר על הקושי להתקיים ועל השחיתות, הם שרים על להסתפק במועט, ומקנחים את זה בכך שמה שהישראלים אוהבים זה בס עם סלסולים, שלכל שומע נשמע כמו באסה עם סלסולים - מהות קיומנו כאן, במדינה שלוקחת את הבאסה בנענועים. מדינה שאין לה הרבה בוויזה, אבל קובעת עוד חופשה באילת או בכנרת (מי בדיוק?) כדי להרגיש שאין לי ארץ אחרת, גם אם הבנקאית מתקשרת. (שחר אמאנו)
מקום 8: יאסו
במהלך כל הקריירה שלו ניסה לירז רוסו להביא את הקול המזרחי לצידו (גם באלבומי הסולו שלו, שם שיתף פעולה עם אגם בוחבוט, איתי לוי, עדן בן זקן ועוד). הזוגיות עם בן אל עשתה פלאים לקריירה שלו, והחיפוש המתמיד הזה הגיע עד יוון, כלומר עד למי שיכולה לשיר כמו זמרת יוונייה עדכנית, כזו שיש לה נגיעות ים-תיכוניות עם פופ, שזו ההגדרה המדויקת של עדן בן זקן. יחד עם הקול של סטפן לגר, יש ל'יאסו' אווירה של חו"ל.
'יאסו' הוא ה-מעבר של סטטיק ובן אל מצמד לפלטפורמה שבה מתארחים גם אחרים, והטברנה המתרחשת היא מה שהופך אותם מאורחים לרגע למארחים (אחר כך יבואו עוד). הבום בום שמחכה לבן זקן, להלן המחווה ל- Boom Boom של Paul Lekakis, מסתיים יותר בטונים של בום בום של הישאם מסאלחה, שבו כולם מבטיחים בום בום אבל מקיימים פקה פקה. השיר דווקא קִיֵּים, אבל זוכרים ממנו בעיקר את בן זקן, עם כל ההרכב הנוצץ והבום בום והצלחות. (שחר אמאנו)
מקום 9: אחלה גבר
בישראל 2025 פינת 2026, אי-אפשר שלא לפחד מהיום שבו נציגי ונציגות הקהילה הלהטב"קית יצטרכו להסתיר את עצמם ואת הזהות שלהם. לכן אי-אפשר גם שלא להעריץ את דנה אינטרנשיונל, שעלתה לכותרות השנה בזכות אמירותיה האמיצות בפריים טיים ובבחירה לשיר שם את הלהיט שלה ושל הצמד, 'אחלה גבר'.
גם כשגורמים במדינה התנערו ממנה ועשו לה חיים לא קלים, אינטרנשיונל כבר בשנות ה-90 הפכה לנס ודגל של ישראליות ליברלית ולא מפחדת. בתוך מציאות שבה לא מעט אמנים מעדיפים להתרחק מסוגיות זהות ומגדר, הבחירה של סטטיק ובן אל להצטרף אליה דווקא לשיר שעוסק בגאווה לא הייתה מובנת מאליה. כשהשלושה שרו ש"אין בהם שום בושה" - הם סייעו לא רק לנרמל נושא חשוב ומורכב, אלא גם פשוט יצרו יחד להיט ענק. (איה חיות)
מקום 10: גומיגם
כשמדובר במאסטרפיס, אין צורך ביותר מדי מילים, גם הברות זה די והותר. ו'גומיגם' הוא יצירה כזאת: אירוע של מקצב סקסי, הברות, קיץ על החוף עם שיזוף של שוקובו ובגד ים של גומיגם. תוכן שיווקי מטעם עצמו, כלומר ללא תשלום, פרו בונו. סיפור אהבה/חרמנות בים, יש אישה בלתי מושגת, יש לה אגן, יש גוף וזיעה וגם עברית מדוברת מאוד, עם ה'וועליה' וה'ביוקר' ו'בארכה' המתבקשים. כמקובל, הצמד הואשם בהשראת-יתר מלהיט חו"לי, הפעם מהשיר Abusadamente אבל התעקשו שככה זה בפאנק ברזילאי, זה המקצב. ככה זה עובד, אלה חוקי הז'אנר. ובז'אנר הסופר-חטיפי הזה - גלידה בשקית מהמפעל, שמש וחוטיני - שבו נדלקים על בנות אבל בסוף מעדיפים להישאר עם החבר'ה, יש לסטטיק ובן אל דוקטורט. (דפני ליסבונה)
"עצוב לראות את פרויקט חייך נגמר פתאום, אבל עדיף לפעמים לסיים דברים בזמן הנכון"
רז שכניק
ירדן פלג, שאתם מכירים בתור מפיק-העל ג'ורדי, היה הצלע השלישית של סטטיק ובן אל ולמעשה אחד המייסדים של ההרכב. הוא הפיק שירים כבר בגיל 16, אבל רובם לא שרטו את הגלובוס עד שחבר לסטטיק (לירז רוסו) ולבן אל תבורי בשנת 2015. הפרויקט יצא לדרך במקריות, מונע מעצמו, בוודאי ללא תוכנית-על. "אף אחד לא גייס אותי", הוא אומר בשיחה מלוס-אנג'לס, שם הוא מתגורר ופועל כיום. "רון נשר דיבר איתי על שיר שהוא רוצה לעשות עם סטטיק. נפגשנו אצלי באולפן, הוא אמר שיש לו רעיון לעשות שיר שייקרא 'דובי גל', ובסשן אחד הקלטנו אותו. באיזשהו שלב הבנו שאנחנו צריכים מישהו שיבצע את הפזמון, שאותו סטטיק שר בהתחלה. אנחנו אהבנו את השירה שלו, אבל הוא לא היה מרוצה והציע שנביא זמר".
אז סטטיק למעשה גייס את בן אל.
"בדיוק. השם הראשון שעלה היה בן אל תבורי. הוא די בלט אז, היה חלק כמובן מ'התבורי'ס', השתתף בעונה של 'גולסטאר', ראו שיש לו את זה, היה סביבו הייפ. אני מודה שבאותה תקופה פחות הכרתי אותו, לירז ורון השמיעו לי דברים שלו והתאהבתי בבן אל באופן מיידי. התקשרנו אליו. אני כמעט בטוח שהוא פחות היה בעניין של לבצע את '#דובי גל', כי בכל זאת זה היה שיר הומוריסטי וזה לא הסתדר לו עם הדברים שרצה לעשות. בדיעבד, ימים אחרי סיפר לי שהוא הגיע לשיר את '#דובי גל' כי רצה לעבוד איתי אחרי ששמע דברים שעשיתי. כנראה שגם הוא ראה משהו שם".
'#דובי גל' היה הצלחה. השטח התעורר. סטטיק הגיע עם ממצא מפתיע אל ג'ורדי. "הוא אומר לי 'תשמע, אתה לא מבין איזה קטע, פותחים לנו קבוצות בפייסבוק, סטטיק ובן אל. חשבתי שאולי כדאי לנסות לעשות שיר ביחד באמת'. וככה יצא לאוויר 'ברבי', סינגל הבכורה. עדיין איש לא חשב על להקים צמד קבוע, חשבנו שנראה לאן זה הולך".
זה לא הלך, זה התפוצץ.
"וואו, טירוף. 'ברבי' הצליח הרבה מעבר למה שכל אחד שהיה באולפן בכלל ציפה, למעשה שיר מדינה. כאן כבר הייתה שיחה בינינו של 'אוקיי, אנשים מאוד אוהבים את החיבור הזה, בואו נקליט עוד דברים'. אחרי 'כביש החוף' היה כבר ברור לכולנו שסטטיק ובן אל פה כדי להישאר. אבל שמע, בדיעבד היה לי רגע מוקדם יותר שבו הבנתי שהולך להיות פה משהו יוצא דופן. הייתה הופעה שהם סגרו בנתניה, לא אשכח את זה בחיים, שנקבעה עוד לפני ש'#דובי גל' יצא אפילו רשמית. הדליפו את השיר, סטטיק, בן אל ורון נשר החליטו לעשות הופעה קטנה כי היה דיבור. הגענו לנתניה להופעה והקהל צרח את כל המילים. ראיתי את התגובות, הבנתי את הממדים".
ההצלחה של סטטיק ובן אל, בהובלת המנהלים יואב גרוס ואורון כלפון, הגיעה גם בזכות הזיהוי הנכון של הקהל הצעיר ביוטיוב. לרדיו לא הייתה ברירה אלא ליישר קו. "באותה תקופה, אם נכנסת ל'חמים' של יוטיוב, זה היה שוס", נזכר ג'ורדי, "וכל קליפ של סטטיק ובן אל הגיע שם לנתונים אדירים. משם זה כבר זלג לתוכנית כמו 'ארץ נהדרת', שזיהתה את ההצלחה עוד בתחילת הדרך. בערך שבועיים אחרי ש'ברבי' יצא היה שם מערכון, עם קבוצת תיירים שמגיעה מארצות-הברית לישראל והמדריך, יובל סמו, מעלה אותם לאוטובוס ואומר: 'ברוכים הבאים לישראל, אני מקווה שאתם מכירים את ההמנון הלאומי שלנו', ואז שר את 'ברבי'. צפינו בזה ולא האמנו, בכלל לא היינו מוכנים לזה".
פתאום גם המפיק המוזיקלי, שבדרך כלל נמצא מאחורי הקלעים, הופך לכוכב. כל המדינה ידעה מיהו ג'ורדי-ג'ורדליש.
"בארצות-הברית נהוג שהראפרים נותנים איזה שאוט-אאוט למפיק. אם אצלנו איזי כבר התחיל עם 'ג'ורדי על הביט, איזי על המיקרופון', אלה דברים מקובלים בהיפ הופ בכלל. פשוט לא היה לפני זה בארץ שום דבר בסדר גודל של סטטיק ובן אל. הדבר הזה ממש עשה שינוי מטורף בקריירה שלי, והם התעקשו כל הזמן שאהיה בקליפים ובשירים. לסטטיק היה קטע לא הגיוני שהוא היה מצליח להגיד את השם שלי באיזה קטע מוזיקלי שהוא ממציא בשנייה. ככה יצא 'בוא'נה ג'ורדי הגזמת, ג'ורדי הנהג תורן' והסלסול עם ג'ורדי-ג'ורדליש".
ככה אתה שמור אצלי בטלפון.
"אבל ככה רוב האנשים פונים אליי גם היום. אנשים היו עוצרים אותי ברחוב, 'אתה ג'ורדי-ג'ורדליש, אתה ההוא מהקליפים'. זה היה עבורי שינוי גדול".
איזה שיר הוא המאסטרפיס שלכם?
"'טודו בום'. וגם 'זהב'. אני מרגיש ש'טודו בום' היה האירוע הכי גדול בקריירה של סטטיק ובן אל, שבר שיאים, סטטיק גילה לי את המוזיקה הברזילאית, את ההיפ הופ הברזילאי, רצה שנעשה שיר דומה. עשיתי איזה ביט, את המנגינה, ואמרתי לו שצריך משהו חזק, איזה הוק לשיר. הוא אמר: יש לי איזה רעיון, שים לי פליי. אני משמיע לו את המנגינה, הוא מתחיל לשיר עליה 'טודו בום' ואין לי מושג מה זה אומר, אבל נשמע כיף לשיר את זה. אמרתי, וואו, יש ביטוי כזה באמת? הוא אמר לי שזה 'הכל בסדר' בפורטוגזית. הם בדיוק עשו את הפסטיגל, סטטיק היה מדבר בחזרות לא מעט עם הרקדנים הברזילאים, שאמרו די הרבה 'טודו בום'. נהייתה להם דאחקה: 'מה קורה? טודו בום'. השיר יצא. התפוצצות קיצונית".
היה גם משהו שלא חשבת שיצליח והפתיע אותך?
"'אפס מאמץ'. הייתי רגיל שסטטיק ובן אל מביאים פצצות של אנרגיות מטורפות והשיר הזה באמת, ליטרלי באפס מאמץ, כולו כזה צ'יל, שבא בתוך אי. פי של שירים מאוד צבעוניים. לא חשבתי שזה שיר שיתפוצץ, וגם נטע ברזילי באה בגישה שונה לעומת הביצועים שלה בדרך כלל. אבל כשיצא האי. פי בגלגלצ העבירו את 'אפס מאמץ' ישר לפלייליסט וזה הפך לאחד השירים הכי מצליחים שהוצאנו".
הדינמיקה הייתה די ברורה. סטטיק ואתה יצרתם, בן אל שר.
"לא חושב שזה גם היה כזה סוד. בסוף, בקרדיטים כתובים היוצרים, סטטיק ואני. סטטיק גאון כתיבה שאין שני לו, אני לא מכיר מישהו שבכלל מתקרב לכתיבה שלו ברמת הטקסטים. אני כמובן עזרתי הרבה עם הלחנים".
בסוף הם כבר לא הסתדרו.
"ועדיף, אתה יודע, לחתוך בזמן. זה עצוב לראות את פרויקט חייך נגמר פתאום, אבל עדיף לפעמים לסיים דברים בזמן הנכון. ברור שמוזיקלית גם השירים הבאים היו יכולים לעבוד, אבל הם לא רצו כי החיבור ביניהם כבר היה אחרת. כמעט כל להקה מגיעה לצומת כזה, ונדיר שצמדים מחזיקים ככה. ייאמר לזכות סטטיק ובן אל שהם החזיקו יפה מאוד. בסוף כולם רצו לזכור את כל זה כחוויה טובה".
מי אתה רואה כממשיכי הדרך שלכם?
"אני חושב וגם מרגיש שסטטיק ובן אל היו תופעה שאי-אפשר לשחזר. ייקח הרבה מאוד זמן עד שיעשו דבר בסדר גודל כזה. אני חושב שעשינו שינוי די גדול במוזיקה הישראלית, באופן שהפופ נשמע כאן, דברים שפתחו דלת לאמנים אחרים שרצו לעשות פופ ועושים כיום. אלה דברים שקורים באמת פעם בעשור או בדור".
איחוד למופע?
"בצורה שאני רואה את זה, הופעת איחוד תצטרך לקרות בעוד איזה עשור מהיום, כי יש דור שלם שגדל על השירים האלה. גם סאבלימינל והצל סיימו את הדרך שלהם ואז התחברו מחדש בפול פאוור".
תהיה שם?
"אין פה שאלה בכלל. זה איחוד של שלושה אנשים, לא של צמד".
razs@yedioth.co.il
