גם צ'ארלס דיקנס וגם מארק טוויין תיארו במאה ה-19 את שדרות הילהאוס בעיר ניו-הייבן שבקונטיקט כ"רחוב היפה ביותר באמריקה". הבתים הגדולים, הגנים והצל שמטילים העצים האדירים הם גם היום אחד המתחמים השמורים ביותר של וילות הפרברים, מתחילת דרכה של ארה"ב.
בקצה הרחוב, במבנה יפהפה שפעם גר בו פרופ' ג'ון פיטקין נורטון, מחלוצי חקר הכימיה בארה"ב, והיום משמש מרכז אקדמי ליחסים בינלאומיים – העבירה סתיו שפיר את ארבעת החודשים האחרונים. היא הייתה חלק מתוכנית של אוניברסיטת ייל שקיבצה עיתונאים, אקדמאים ובעלי רקע פוליטי מרחבי תבל, שניסו להבין יחד איך אפשר להציל את הדמוקרטיה העולמית הפצועה אנושות.
שפיר הסתובבה במרחבים הירוקים של ניו אינגלנד, נשמה אוויר צח, לא הייתה צריכה לתהות היכן הממ"ד הקרוב ואפילו יצא לה לנצח על תזמורת. אבל הראש שלה היה עסוק כל הזמן בקריסת הדמוקרטיה העולמית, ובעיקר הישראלית. "זו לא רק חבורה של רודנים, אוטוקרטים פופוליסטים שהצליחו להשתלט על העניינים", אומרת שפיר, כבר לא הילדה שהפכה כוכבת בתוך קיץ אחד מטורף של מחאה ב-2011, אבל עדיין עם אותו אידיאליזם בעיניים.
"יש בעיה אמיתית בדמוקרטיה העולמית והם ניצלו אותה", היא מסבירה. "בישראל, מרוב שאנחנו כל היום עוסקים במענה לאסונות ואתגרים מידיים, אנחנו לא מצליחים לחשוב קדימה. באתי לפה לסמסטר ואני מנסה גם לדבר עם אנשים באוניברסיטאות על ישראל האמיתית, הליברלית והדמוקרטית, ולא מה שהממשלה האומללה שלנו מייצגת".
איך מסבירים היום את ישראל משמאל?
"אני מסבירה את ישראל כמו שהיא אמורה להיות – מדינה שנולדה והוקמה על בסיס ערכים ליברליים ושואפת לשלום ולהתבססות במזרח התיכון כעובדה בלתי ניתנת לערעור. זה מחדל עצום שמי שמייצגת אותנו היום היא אחת הממשלות הכי קיצוניות בעולם. מדינה שנחשבה כאי של שפיות דמוקרטית במזרח התיכון, נתפסת עכשיו כמדינה בשליטה מטורללת, גזענית ומשיחית. מה שמגן היום על ישראל בעולם, הדבר הכי טוב שרואים מישראל, זה שמאות אלפי אזרחים הלכו להפגין נגד הממשלה הזאת, אפילו בזמן מלחמה. המחנה הליברלי הוא ששומר על ישראל כחלק מהעולם החופשי".
אבל אולי הצד הליברלי חי באשליות, וישראל היא באמת הממשלה שלה?
"אם ישראל באמת הייתה הממשלה שלה, אז מזמן לא הייתה לנו דמוקרטיה".
× × ×
סתיו שפיר נמצאת מחוץ לפוליטיקה הממסדית מאז 2020, אבל אף פעם לא באמת עזבה או שכחה את מה שלמדה בכמעט שבע שנים בכנסת. לכן היא לא רק זוכרת, כמו כולם, היכן הייתה בבוקר 7 באוקטובר, אלא גם כמה מהר הבינה שהאסון הנורא ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל יהפוך לכלי נשק פוליטי בידי הממשלה.
"באותו סוף שבוע היינו בדרום, כשהתכנון המקורי היה לישון ליד בארי", נזכרת שפיר. "ברגע האחרון חברים גררו אותנו איתם לאזור מצפה רמון. התעוררנו ב-7 באוקטובר ובעלי אמר לי 'זה כמו מלחמת יום כיפור'. הוא לקח את הרכב וטס למילואים. אחרי יומיים התחלתי לעשות את הדרך חזרה לתל-אביב, כשעוד אפילו לא ידענו כמה חטופים יש והכאוס מוחלט. פתאום אני רואה שלט חוצות 'חוזרים לגוש קטיף'. אני זוכרת שממש מיצמצתי לוודא שאני לא הוזה. מי מעלה קמפיין חזרה לגוש קטיף יומיים אחרי 7 באוקטובר? מי בכלל יכול היה לחשוב אז לעשות דבר כזה? באותו רגע הבנתי שהממשלה הזו הולכת לקרוע את העם סביב האסון שהיה באחריותה".
אז את לא מהמתפכחים.
"ההתפכחות שכולם מדברים עליה הייתה צריכה להיות הבנה סופית שדרך הימין היא שהביאה אותנו לאסון. הבעיה שבימים ובחודשים הראשונים הצד שהיה צריך להגיד מול כל מצלמה ש-7 באוקטובר זו הוכחה לכישלון הגדול והמתמשך של ממשלות הימין האלה היה עסוק בלעזור בכל מקום והחליף ממשלה שלא תיפקדה. בזמן הזה האולפנים התמלאו בשטיפת מוח כאילו זו אשמת השמאל. מי התעלם מ-19 שנה של רקטות על הדרום? מי בדיוק מימן את חמאס? מי הקדיש את כל תשומת הלב הצבאית ליהודה ושומרון?"
כן, אבל לא נראה שלמחנה הליברלי יש בכלל עמדות ביטחוניות שהוא מוכן להיאבק עליהן.
"זה נכון שהמחנה הליברלי מזמן השאיר את המגרש ריק, ומי שכן מייצגים אותו מדברים על ביטחון בדיוק כמו הימין. השנים מוכיחות שאנחנו צודקים ואנחנו צריכים להגיד את זה בקול רם ובביטחון. אנחנו בחיים לא היינו מפקירים ככה את החטופים. אדם שהיה מקורב מאוד לממשל ביידן אמר לי 'הממשלה שלכם עוצרת עסקאות' ולא האמנתי. לא חשוב מה אני יודעת על נתניהו, לזה לא האמנתי. איך זה יכול להיות אמיתי בכלל. אבל זה בדיוק מה שקרה. האנטי לחטופים ולמשפחות היה קמפיין מאורגן בידי הימין, בדרכים שרוב האנשים בכלל לא שמו לב אליהן".
למשל?
"אחד המקומות שבהם משנים את הנרטיב מימין זה ויקיפדיה. אני זוכרת שבחודשים הראשונים למלחמה נכנסתי לערך של מצוות פדיון שבויים וגיליתי שהוא שונה. פתאום זו הפכה מאחת המצוות החשובות ביהדות למצווה לא כזו חשובה, שיש לה הרבה מאוד סייגים. מישהו עסק בזה במכוון, כשבמקביל נתניהו מכין את הקמפיין שלו נגד משפחות החטופים. היית יכולה להאמין שראש ממשלת ישראל יעשה קמפיין נגד משפחות של חטופים? שאישה כמו עינב צנגאוקר, אם חד-הורית, מצביעת נתניהו לשעבר, תהפוך לאויבת הציבור? אי-אפשר להאמין שיש כזו תהום".
איך האופוזיציה לא הצליחה להפיל ממשלה שהייתה אחראית לדבר הזה?
"אותו ציבור שיוצא לרחובות ונאבק נגד הממשלה הוא גם הציבור הכי משרת בישראל. בכל החודשים הראשונים של המלחמה הייתי בבית עם תינוקת ובהיריון, ובעלי הטייס במילואים. זה מלכוד קשה. את מבינה שחייבים להתגייס, כי יש אויבים אמיתיים. ואת גם מבינה מה בדיוק הממשלה הזו עושה. נתניהו יודע שהמחנה הליברלי הוא המחנה הפטריוטי ומנצל את זה כל הזמן".
"המחנה הליברלי השאיר את המגרש ריק, ומי שכן מייצגים אותו מדברים על ביטחון בדיוק כמו הימין. השנים מוכיחות שאנחנו צודקים, וצריך להגיד את זה בקול רם ובביטחון. אנחנו לא היינו מפקירים את החטופים"
"אבל זה גם כשל מנהיגותי גדול", היא קובעת. "לבני גנץ היו אז איזה 40 מנדטים ומשום מה הוא החליט להיכנס לממשלה בלי שום תנאים, עם בן גביר והכל. הדבר הנכון היה להעיף את הממשלה הזאת מיד, זה היה אינטרס ביטחוני של מדינת ישראל. נכון שלא נוח לעשות בחירות בתוך מלחמה, אבל היה צריך לעשות את הדבר הלא-נוח הזה ולא להיכנס בשם איזו ממלכתיות מעוותת".
מה זו בכלל ממלכתיות?
"ממלכתיות ואחדות הן שתי מילים יפות שהציבור מאוד אוהב, אבל הן הפכו בעשור האחרון לנשק מניפולטיבי נגד המחנה הליברלי ונגד האינטרסים של ישראל. כשנתניהו מגיש לנשיא בקשת חנינה שערורייתית ומדבר על 'אחדות', הוא מדבר על אחדות של דיקטטורים, שבה מי שמעז לערער על המנהיג 'יוצר קרע בעם'. נתניהו יוצר קרע בעם הזה ב-20 השנים האחרונות, ובסוף המבקרים שלו הם שמואשמים בכך. מי ש'שובר את האחדות' הם אלה שלא מתאחדים מאחוריו. אנחנו צריכים להיות במדינה שיש בה ריבוי דעות, לא 'אחדות' מזויפת. היהדות מעודדת ויכוחים ופלורליזם של דעות. מה שאנחנו רואים היום לגמרי נוגד את היהדות".
יש הרבה אנשים שדווקא חושבים שזאת היהדות.
"מהפקרת החטופים ועד לחגיגות על תמונות של ילדים מתים בעזה – זה אנטי-יהדות, ובטח לא הלקחים שאנחנו אמורים להפיק מההיסטוריה שלנו. ביהדות שהם מביאים אין שום ערכים יהודיים, זו רק לאומנות, גזענות, משיחיות, אובססיה מטורפת ומשונה כלפי נשים ולהט"בים וכל מה שקשור במגדר ובמיניות. הם מביאים משהו זר ומכניסים אותו לישראל בצורה מאוד אגרסיבית".
"אני כל הזמן עוקבת אחרי מה שקורה בוועדת הכספים", מוסיפה שפיר. "תבדקי כמה סעיפים התווספו לתקציב המדינה תחת הכותרת 'העמקת הזהות היהודית', 'פרויקטים יהודיים' וכו'. על רבים מהתקציבים האלה אחראית אורית סטרוק, שקיבלה מאז 2023 כמעט שני מיליארד שקלים, בין היתר, להחדרת הזהות היהודית שלה לבתי הספר של הילדים שלכם. את יודעת מה אפשר לעשות בשני מיליארד שקלים במערכת החינוך? אלה סכומי עתק שהולכים לשטיפת מוח של ילדים, ואלה רק התקציבים הגלויים".
× × ×
על התקציבים הלא-גלויים, הסמויים לגמרי מעין הציבור, מדברת שפיר בספר החדש שלה "אנחנו מגש הכסף" (בהוצאת כנרת זמורה דביר ומרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים באוניברסיטת רייכמן). זו קריאה מהירה ולפעמים מדהימה על חוויותיה משנים בוועדת הכספים של הכנסת. "בשום אופן לא יכולתי לדמיין את היקף השחיתות שגיליתי", כותבת שפיר. "הבנתי שמדינת ישראל לא מתנהלת לפי תקציב אחד – אלא לפחות לפי שניים. אחד שעובר כחוק ותקציב נוסף, נסתר, שהוא התקציב האמיתי ומשמש לפירוק מערכת החינוך והרווחה, לפגיעה בדמוקרטיה ולהבטחת שלטון נצחי".
שפיר יודעת שהמילה "תקציב" מרדימה את שומעיה וחיפשה שם לספר שלא יכלול אותה, כי הוא מרגישה שלאזרחי ישראל אין אפילו קצה מושג לאן הולכים כספי המסים שלהם ומה עוצמת השחיתות. ואכן, כשנכנסים פנימה לתוך הספר הקצר, מרגישים איך הווריד במצח מתנפח יותר ויותר.
"הדיל הזה פשוט", אומרת שפיר. "נתניהו מחלק את הכסף שלנו למי שמחזיקים את הממשלה שלו בחיים. הספר מראה איך קבוצה קטנטנה, שמייצגת פחות מחמישה אחוזים מהציבור, הצליחה להשתלט על כל משאבי המדינה. אני מביאה נתונים והוכחות איך ייבשו את מערכת החינוך הממלכתית, איך פוליטיקאים כמו מירי רגב ניצלו כספים שקיבלו כדי לדאוג לעסקנים של הליכוד, ואיך אפילו כספים שנועדו להסברה הישראלית בחו"ל עברו בפועל תחת גלעד ארדן לארגוני מתנחלים קיצוניים. על הכספים המעטים שמגיעים לשירותי הרווחה, הבריאות והתחבורה הציבורית יש מלחמת עולם יומיומית ובכל שנה זה מחמיר. כשאנחנו היינו במילואים והחזקנו את העורף, הממשלה חגגה על הכסף שלנו. היה לי חשוב להוציא את הספר לפני הבחירות, כי ברור שבחודשים הקרובים הממשלה תנסה לגנוב כמה שיותר מכספי המדינה, כדי לבנות מערך שישבש בחירות דמוקרטיות".
זה מבט מאוד פסימי.
"אני יודעת שחלק גדול מהציבור חושב שאף אחד לא יעז לגעת בבחירות דמוקרטיות, אבל ראינו מאז 7 באוקטובר איך הממשלה הזו חצתה כל גבול מוסרי. נתניהו יעשה הכל, כולל הכל, כדי לנצח. המערך הפוליטי של בן גביר וסטרוק פעיל כולו בבחירות. יש תעדוף כספים לראשי ערים מהליכוד, וכמובן המון כסף שנשפך על החלקים האלימים ביותר של הימין הפוליטי – נערי הגבעות, כל המטורללים שמציתים את השטחים וזוכים לגיבוי כספי מהמדינה כבר שנים".
ג'ו ביידן נהג לומר "אל תגידו לי מה הערכים שלכם, תראו לי את התקציב שלכם ואני כבר אדע מה הערכים שלכם". לפי התנאי הזה, מה הערכים של מדינת ישראל?
"כרגע זו פשוט מדינה שנחטפה. ממשלה שיכולה לשים יד על הברז של הכסף בלי פיקוח, היא ממשלה חסרת מעצורים שיהיה לה קיום נצחי. תקציב המדינה זה הכל – איזה חינוך יקבלו הילדים שלנו, כמה ניידות משטרה יהיו בשכונה שלנו, האם תהיה תחבורה ציבורית טובה שגם לא תעלה תשעה שקלים. התקציב הפך לכלי המרכזי בידי האנשים האלה לעיצוב מחדש של החברה הישראלית, עוד הרבה לפני כל הפיכה משטרית".
"מישהו מהליכוד נעמד מול הדוכן וצרח 'מה זאת השמלה הזאת?' כי לבשתי שמלה ארוכה עם כתפיים חשופות, 'איך היא מתלבשת ככה לכנסת?' כשעשיתי פיליבסטר לילי בוועדה, וזה הרגיז אותם מאוד, שמעתי הערות מעליבות על הכל - השיער, המראה, הלבוש, השכל שלי. זה פשוט היה שם כל הזמן"
ספרי על רגע שהיה לך בוועדת הכספים ולא האמנת למראה עינייך.
"פעם אחת נכנסו לוועדה כמה ניצולי שואה לדיון על הכספים שצריכים להגיע לניצולים ולא מגיעים. נדמה לי שזה היה משהו כמו עשרה מיליון שקלים, שבוועדת הכספים זה סכום ממש קטן. כל המשתתפים אמרו שזה נורא, ואיך יכול להיות שלא מגיע הכסף, ונבדוק את זה. אבל הוועדה לא הגיעה לשום החלטה וניצולי השואה יצאו מהחדר. חמש דקות אחר כך התחילו לעוף בחדר מיליארדים לכל מיני עמותות של הימין הקיצוני ולחרדים. 12 מיליון שקלים להילולה בהר מירון. כלומר, אז זה היה 12 מיליון, עכשיו זה הרבה יותר. ואני פשוט לא מאמינה שזה אותו חדר, בפער של חמש דקות. זאת מסחרה מטורפת. יש לי עוד דוגמה".
בבקשה.
"עשור אחרי הפינוי של גוש קטיף, שבו השתתפתי כחיילת, גיליתי ש-400 משפחות עדיין מחוסרות בית. הכספים שלכאורה העבירו להם נראו מכובדים על הנייר – 13 מיליארד שקלים, בערך מיליון וחצי לכל מפונה. בפועל, לא היה ברור מה קרה עם הכסף. מגיעות משפחות מפונים לכנסת, מתחננות לעזרה, והפוליטיקאים מהמפלגות שהצביעו להן מתעלמים מהן לחלוטין. בסוף חשפנו כספים עצומים שפשוט הועלמו בצינורות שנשלטו על ידי הנהגת המתנחלים. המפונים שלא היו מקורבים לצלחת לא קיבלו מעולם את כל מה שהובטח להם, וגם ספגו לא מעט איומים כי העזו להתלונן. פוליטיקאים מהליכוד אמרו לי 'מה את מתעסקת בהם? אלה לא המצביעים שלך'. הם באמת חושבים שתפקידו של חבר כנסת זה רק להעביר למקורבים שלו. ציניות מקצה לקצה".
אז איך את מסבירה את ההצבעה למפלגות הקואליציה?
"הם יצרו מכונה של רעל ושטיפת מוח מאוד יעילה, אבל זו גם אשמת האופוזיציה. נעמה לזימי וגלעד קריב נהדרים, אבל חוץ מהם אין באמת מי שנלחם מהאופוזיציה. בספר אני מנסה לתת כלים, כי ברגע שמבינים מה קורה שם, אז יש המון כוח. אני ישבתי בוועדה ליד ח"כ זוטר בשם בצלאל סמוטריץ', שהיה מקבל הוראות מח"כית זוטרה אחרת, אורית סטרוק. השניים האלה כל היום התעסקו באיך מעבירים כסף לחברים שלהם, הם היו ממוקדים מאה אחוז בזה, ותראי כמה כוח וכסף יש להם עכשיו. אנחנו צריכים להבין שזה המאבק".
× × ×
שפיר נכנסה לכנסת אחרי המחאה החברתית, בגיל 27, אחת הצעירות ביותר בתולדות המשכן.
היית גם אישה וגם מאוד צעירה, באיזו דרך העליבו אותך יותר בכנסת?
"זה היה שילוב מדהים. האמת שלקח לי המון זמן להבין את זה".
לא חשבת שיש מיזוגיניה בפוליטיקה הישראלית?
"בצבא הלכתי בהתחלה לקורס טיס, ממש כשהתחילו לקבל נשים. אמנם שרדתי רק חמישה חודשים, כי לא העריכו את יכולות הטיסה שלי, אבל הרגשתי שהדרך נפרצה. כשהצלחתי להיבחר בפריימריז, קיבלתי כאילו עוד הוכחה שזה לא מפריע שאני אישה וצעירה. הגעתי לכנסת עם התחושה הזאת ובחודשים הראשונים דיברתי מאוד מעט, כי ממש פחדתי לטעות. לקח לי בערך שנה להתחיל להבין מה קורה.
"פעם עליתי לנאום בכנסת וחשפתי הסכמים שנעשו עם חברי כנסת בודדים בליכוד על סכומים של עשרות מיליוני שקלים. מישהו מהליכוד נעמד מול הדוכן וצרח 'מה זאת השמלה הזאת?' כי לבשתי שמלה ארוכה עם כתפיים חשופות, 'איך היא מתלבשת ככה לכנסת?'. כשעשיתי פיליבסטר לילי בוועדה, וזה הרגיז אותם מאוד, שמעתי הערות מעליבות על הכל - השיער, המראה, הלבוש, השכל שלי. זה פשוט היה שם כל הזמן".
אגב, יאיר נתניהו שילם לך?
"חלק".
ב-2021 הגישה שפיר תביעת דיבה נגד בנו של ראש המשלה, בעקבות סדרת פוסטים וציוצים שלו נגדה. שנתיים אחר כך פסק בית משפט השלום לטובתה וחייב אותו לשלם לה פיצויים והוצאות משפט בסך 70 אלף שקלים. תביעת הנגד שלו נדחתה.
"פעם, כשחשפתי שחיתות במפלגת הבית היהודי, בתוך כמה שעות המציאו סיפור שיש לי חבר מחבל", נזכרת שפיר. "זה משהו שיכול לקרות רק לנשים, כל השימוש במיניות כדי לייצר תחושה של בגידה. בזמנו בחרתי להתעלם, מה אני עכשיו אתעסק בקונספירציות שמפיץ הצל בעמוד שלו? וגם נראה לי לא ראוי לתבוע אזרחים כשאני חברת כנסת עם חסינות. אבל אחרי שיצאתי מהפוליטיקה החלטתי לא לשתוק, בטח לא ליאיר נתניהו. מרוב שיעמום מהאבטלה הממושכת הוא מפעיל את מכונת הרעל של אביו ממיאמי. אי-אפשר כל הזמן להבליג, יש מחיר לאלימות הזאת. הרבה נשים מדהימות שאני מכירה בורחות מהפוליטיקה בגלל האלימות ברשת. אנשים כמו נתניהו או בן גביר ניזונים מרעל, זה מה שנותן להם אנרגיה. אבל אנשים נורמטיביים לא אוהבים לחיות בסביבה שיש בה כל כך הרבה רעל".
בגלל זה את לא בפוליטיקה יותר?
"לא. נכנסתי לכנסת מאוד צעירה ובחרתי לקחת הפסקה כדי להקים משפחה ולעשות דברים שלא עשיתי לפני. אני מרגישה שאני עדיין מתעסקת כל היום וכל הלילה, כי זה מה שצריך כדי להציל את המדינה. להיות בפוליטיקה זה הדבר הכי משמעותי שאפשר לעשות. עם כל הרעל שספגתי, והיו תקופות שנזקקתי לאבטחה, זו זכות מטורפת לקום בכל בוקר ולדעת שכל היום שלך מוקדש באמת לתיקון עולם ומדינה. אבל כן חשוב גם לקחת מזה הפסקות".
× × ×
שפיר הגיעה אל ניו-הייבן עם בעלה עמית סטיבה, טייס קרב במילואים ובנו של איש העסקים והאסטרונאוט איתן סטיבה. יחד הם מגדלים שלושה ילדים – בן 11, מנישואיו הקודמים של סטיבה, ושתי פעוטות בנות שנתיים וחצי ושנה וארבעה חודשים.
את סטיבה היא פגשה בהפגנה בבלפור ("אולי המחאה הכי מוצלחת של העשור האחרון") והם התחתנו ב-2022. שפיר צוחקת כשמזכירים לה שהפכה לכוכבת מדורי רכילות ושלכל אחד היה מה להגיד על "הלוחמת למען הצדק החברתי שמצאה בעל עשיר". "נו, אז אמרו", היא עונה בחיוך. "אמרו עליי הרבה דברים. אני בטח לא אתן לטרולים לקבוע במי אני מתאהבת".
החיים עכשיו שונים לגמרי מהימים שבהם הייתה שפיר חלק ממובילי מחאה חברתית אורגנית ומיתולוגית ב-2011. הם גם לא כמו התקופה שגרה עם שלושה שותפים בדירה, בתחילת דרכה בכנסת. ממרחק של כמעט 15 שנה היא רואה את המחאה ההיא בעיניים מפוכחות.
"אני חושבת שהייתה לה השפעה אדירה על החברה הישראלית", אומרת שפיר במעט נוסטלגיה. "היא הכניסה לשיח דברים שלא היו בו המון שנים וגם הביאה הישגים ממשיים. בכל יום אני שומעת על מישהו שמחליט להיות יותר פוליטי או אקטיביסטי כי הוא גדל לתוך המחאה. הכישלון הגדול ביותר שלנו זה שלא היינו מספיק פוליטיים. היינו מאוד סקפטיים לגבי הפוליטיקה ואני השתכנעתי להיכנס אליה רק אחרי שחטפתי פעמיים מכות ונעצרתי על ידי המשטרה. הבנתי שאם המשטרה מנוצלת להפחדה פוליטית נגד מבקרי השלטון, אז משהו מאוד רע קורה".
את מוצאת את עצמך בקונפליקט של לא לשכוח מאיפה באת?
"לא, אני יודעת מי אני. החרדה ממה שקורה למדינה לא נותנת לי שנייה מנוחה. גם כשאני פה (בארה"ב – צ"ש) לכמה חודשים אני לא יכולה להתנתק מזה. כשהלכתי לעשות ויזה לארה"ב עמד לפניי בתור אלי שרעבי ודיברנו קצת. חזרתי הביתה ואמרתי לעמית 'איך אני יכולה לנסוע עכשיו? אנחנו על סף תהום'. נסעתי כי היה לי חשוב להשתתף בתוכנית הזאת וזו חוויה טובה למשפחה. אבל אנחנו מסיימים בשבוע הבא ואני חוזרת להילחם על המדינה ונגד ממשלה שפירקה את החברה שלנו. המחאה בישראל בשנים האחרונות היא משהו שאין דומה לו. גם בתוך זמנים מאוד-מאוד קשים היא הגנה על הדמוקרטיה והחזירה את החטופים, זה מקום ששווה להילחם עליו".
מה היית אומרת לסתיו שפיר ביום הראשון שלה בכנסת?
"וואי, אני ממש שמחה שסתיו של אז לא ידעה את מה שאני יודעת היום".
אז את לא חוזרת לפוליטיקה בקרוב?
"לא בבחירות הקרובות, אבל מי יודע מה יקרה בעתיד".
