אין סוסים שמדברים עברית, אין אנשים שלא מתים, אבל מבחינת רותי אלאל, קורין רק נעלמה. אחרי 25 שנה לצדה, היא לומדת ללכת מחדש לבד, אבל עדיין מקפידה לומר שקורין פשוט הלכה לה. רק מדי פעם היא קוראת למוות בשמו. "כשקורין נעלמה לי, גם החיים כמו שאני מכירה אותם נעלמו", מהרהרת אלאל. "אחרי שהלכה לעולמה, לא ראיתי עתיד. אחרי 25 שנה ביחד, את לא מכירה את עצמך לבד. את לא חושבת בשבילך, את חושבת בשביל שתיים. וכל הזמן חיכיתי שתבוא. אני עדיין מחכה שתבוא. לפעמים אני שואלת איפה היא עכשיו, אולי בהקלטה, בהופעה? מתי היא חוזרת?"
בדיוק לפני שנה הלכה קורין אלאל ז"ל לעולמה, בגיל 69, אחרי התמודדות עם סרטן הלבלב. אלאל, חלוצת רוק ישראלית, מגדלור מוזיקלי, הותירה אוצר יפהפה במיוחד של קלסיקות, ובהן 'שיר לשירה', 'ימי הפרח והאהבה' ו'אנטארקטיקה'. היא הייתה זן נדיר בנוף המוזיקה שלנו וממקומה הנישתי לכאורה הצליחה להזיז אליה אפילו את הרי המיינסטרים הישראלי, כשהלחינה את ההמנון 'אין לי ארץ אחרת' של אהוד מנור. רותי הייתה האדם הכי קרוב אליה מאז היכרותן בשנת 1999, כולל עשור שבו גם ניהלה לה את הקריירה, והיא לא משה ממנה עד יומה האחרון. "כשהקרינו לי את הסדרה על השנים האחרונות בחייה, לא רציתי שהיא תיגמר", היא אומרת. "כי ידעתי שבסוף קורין נעלמת".
באופן סמלי הן הכירו באולפן הקלטות. רותי הייתה אז בת 33, אלאל בת 44. "נפגשנו באולפן של טל גורדון, קורין הפיקה לה אז אלבום. טל ואני חברות מילדות ובאתי לבקר אותה. אחרי כמה חודשים של היכרות, התאהבנו ובחרנו באהבה".
זה לא היה פומבי בהתחלה.
"קורין הייתה אז בארון. אני לא הייתי רגע בארון, כי אני מוצאת שהארון הוא שקוף. כשהיינו יחד משהו כמו שלוש שנים כבר רצינו משפחה, ואז כל העניין של ההסתרה הפך להיות טיפשי. אמרתי לקורין, 'מילדות אני יודעת שאת לסבית'. הרי היה ידוע שהיא ואורנה בנאי היו זוג פעם. בסוף כבר לא היה לה אכפת. היא התראיינה לקובי מידן בטלוויזיה ויצאה מהארון. ברמת הזוגיות, לא הייתה לזה שום השפעה על החיים שלנו".
אבל היא הפכה לאייקון של הקהילה בבת אחת.
"נכון, אבל היא לא ראתה עצמה ככזו. בכל פעם שאיזה אמן יצא מהארון, עיתונאים היו מתקשרים לקבל ממנה תגובה והיא לא אהבה את זה. היא הייתה אומרת לי, 'תגידי להם שאין לי מה להגיד, ואת מה שיש לי למסור אני עושה בצורה שבה אני חיה'".
הן גידלו יחד שני בנים, עומר, כיום בן 23, ויונתן, בן 18. "קורין הייתה אמא הכי מעורבת, שפוטה של הבנים. הילדים היו משוש חייה. בכל שנות הגן בקושי הלכתי לאסיפות הורים, כי קורין נורא אהבה את זה. היא הייתה הורה מלווה בטיולים, הצטרפה להצגות, ימי ספורט".
אחרי כחמש שנות זוגיות, קורין החליטה להפקיד בידיה של רותי גם את ניהול הקריירה שלה. "היא הייתה אז שלושה חודשים לפני הוצאת אלבום ('הכחול של השמיים' - ר"ש) והעסק לא כל כך הניע. הייתה נורא לחוצה, ביקשה ממני לעזור, ונכנסתי לתמונה.
"באותה תקופה לקורין לא היו הרבה הופעות. היו לה שירים נורא אהובים, אבל חלק גדול מהקהל לא קישר אותם אליה. הייתה לה תדמית של זמרת ברים אפלה וכבדה בוויסקי, אבל היא בחייה הייתה פרח מאושר, מאוד מצחיקה. הייתה לי משימה לגרום לקהל הרחב להבין שהיא אמנית גדולה, עם להיטים שמדברים לכל המדינה".
"ב-7 באוקטובר יצאנו כולנו החוצה, לממ"ד שנמצא בחצר של השכן. שני מטר לפני הממ"ד קורין נפלה ולא קמה. עומר הרים אותה על הידיים כמו שמרימים ילד. היה לי ברור שקורין מעדה כי אין לה כוחות"
ערבוב זוגיות עם עבודה יכול גם לערער.
"זה לגמרי הביא את העבודה הביתה, אבל עד כמה שאני יכולה לנהל את קורין ולתת רעיונות וליזום דברים, בסופו של דבר מי שעומד על הבמה זו קורין. היא לא רק צריכה לאשר את הכל, היא צריכה לאהוב את הכל, אז היו לנו הרבה מאוד סיעורי מוחות יחד, אבל ידענו להיות גם כל אחת בעניינים שלה. לחיות עם קורין זה לדעת שהיא בעצם נשואה למוזיקה, ואני המאהבת".
כינור שני.
"לקחתי, יותר מחמיא. הייתה לקורין, למשל, לגיטימציה לעזוב באמצע כל דבר וללכת לאולפן. גם חברים כבר היו רגילים לזה, זה משהו שאני נירמלתי. הייתי רואה את המבט שלה הולך למעלה והצידה והייתי יודעת שקורה משהו בתוך הראש. ואז היא נעלמת לאולפן".
בשנת 2017 הן נפרדו. "גרנו בנפרד אז, אבל היינו בקשר רצוף בזכות הילדים. אחרי שנתיים הזוגיות בינינו הלכה ונבנתה שוב. התאהבנו מחדש, בחרנו לחיות יחד מחדש וקיבלנו את שש השנים הכי נפלאות שהיו לנו בחיים. חיינו באהבה ובהכלה זו של זו. אני לא חשבתי שיכול להיות דבר כזה, להתאהב שנית, וזה באמת היה נפלא".
× × ×
סדרת הדוקו 'קורין אלאל: סיבוב פרידה', שעלתה השבוע ב-yes, עוקבת אחרי ההתמודדות הלא-פשוטה של אלאל עם המחלה עד לימיה האחרונים. רותי מספרת שהסימנים הראשונים למחלה הגיעו בחג השבועות 2023. "היה ערב שבו הזמנו הביתה חברות, התחילו לה כאבי בטן נוראים, היא לא יכלה לצאת מהמיטה. למחרת הכאבים המשיכו, היא נסעה לרופאה שהטיסה אותה למיון. אחרי בדיקות מצאו לה דלקת בצינורית מכיס המרה ללבלב".
אלאל החלה בסדרת בדיקות נוספת, "עוד בדיקה ועוד בדיקה. ואנחנו מחכות לתוצאות. אחרי שורה ארוכה של בדיקות, כולל דגימות שנשלחו למעבדות בחו"ל, היה ברור שזה סרטן בלבלב".
סיכויי החלמה מועטים.
"מהרופאים הבנתי שבדרך כלל אנשים לא חיים יותר משלושה-ארבעה חודשים. קורין המשיכה לחיות שנה וחצי. באוגוסט שלפני המלחמה קורין עברה ניתוח קשה מאוד, שבו הוציאו את ראש הלבלב, את התריסריון ואת כיס המרה. אחרי הניתוח קורין לא חזרה לנשום באופן עצמוני, הייתה חמישה ימים בטיפול נמרץ, שזה שלב מאוד מפחיד".
בעצם בין חיים למוות.
"בגדול כן, אבל אני לא ראיתי את זה ככה. קורין חזרה לנשום לבד ועברה שיקום מורכב. כאן היא כבר הייתה מדוכאת, לא ראתה את עצמה חוזרת לחיים הרגילים, להופיע. אחרי שלושה חודשים היא חזרה הביתה. ואז התחילה המלחמה".
ב-7 באוקטובר הן התעוררו לאזעקות המוקדמות. "יצאנו כולנו החוצה, לממ"ד שנמצא בחצר של השכן. שני מטר לפני הממ"ד קורין נפלה ולא קמה. עומר הרים אותה על הידיים כמו שמרימים ילד. היה לי ברור שקורין מעדה כי אין לה כוחות. היינו בהלם מהעדויות שהתחילו לשדר בטלוויזיה, ואחרי שלושה ימים קורין החליטה לצאת".
זוכרת מה גרם לזה?
"אפילו את הרגע המדויק: היה דיווח בחדשות על הזוועות בקיבוצים. קורין פתאום התיישבה במיטה ואמרה, 'מה זו המלחמה שלי לעומת המלחמה שלהם?' היא התחילה לחזור לחיים בצעדים מאוד קטנים, למשל ניקתה אבק מכמה מדפים - וחזרה למיטה. לאט-לאט היא עמדה על הרגליים, ובאופן מדהים תוך שלושה חודשים כבר היו לה הופעות של שיר אחד או שניים".
רגעים שנחרתו בזיכרון?
"קורין נסעה בחודשים הראשונים של המלחמה לעוטף, רק כדי לשיר שם בעמידה, בחוץ, לחיילים ולמפונים, את 'אין לי ארץ אחרת'. זה היה מאוד מרגש. אחרי שסיימה לשיר היא ראתה על הקרקע חתיכות של רעפים מפוחמים שעפו מהגגות במהלך הטבח והקרבות בקיבוצים - ולקחה אחת מהן הביתה, למזכרת".
אחרי הניתוח קורין נאלצה להתמודד עם ירידה חמורה במשקל. "היא הגיעה כבר ל-42 קילו. מערכת העיכול לא חזרה להיות נורמלית, הכאבים לפעמים היו קשים, אבל קורין איכשהו הצליחה להמשיך להופיע".
את אולי מכירה את הקול שלה הכי טוב. עד כמה היא באמת הצליחה לשיר?
"גם בהופעות האחרונות, בסיבוב של 'חברים שרים קורין 2', השירה שלה הייתה הכי טובה אי פעם בעיניי. ההופעות האלה הוקלטו לאלבום ('קורין אלאל, הופעות אחרונות'). גם בהקלטות לאלבום האחרון, 'צמות קלועות', היא נתנה את השירה הכי יפה שלה, פשוט התעלתה מעל הגוף".
היא בכלל השתמשה במושג "אלבום אחרון"?
"ממש לא. קורין לא ראתה שום דבר כסופי. האלבום האחרון התחיל במעשה קסמים. יום אחד היא העבירה סדנת מוזיקה בדרום עם משה ולדמן, בחור דתי מאזור ים המלח. הם התחברו, הוא בא אליה עם ערימת דפים וסיפר שאבא שלו, צבי, כתב שירים, שם אותם בארגזים, הם הלכו לאיבוד ואחרי שנים נמצאו. קורין התחילה לקרוא את הטקסטים ואמרה, 'משה, אלה המילים הכי יפות שראיתי, אבל חצי אני לא מבינה. תוכל להסביר לי?' הם התחילו לעבוד. מצד אחד אדם עם אג'נדה דתית משלו, מצד שני רוקרית, לסבית. החיבור ביניהם היה בדיוק הגשר שקורין תמיד חלמה שיהיה בעם שלנו".
במקביל להקלטות 'צמות קלועות' (שיצא לקראת יום השנה ללכתה, ב-12.12), נלחמה קורין אלאל בהידרדות במשקלה ונזקקה בשלב מסוים להזנה באינפוזיה. "בעשרת החודשים האחרונים חוברה לעורק שלה צינורית עם שקית של 1,600 קלוריות בנוזל שהייתה מקבלת לאורך 12 שעות. בזמן הזה היינו צופות בחדשות, מנתחות, וכמעט תמיד היינו עוצרות לראות חדשות בערוץ 14. קורין הייתה אומרת, 'אני רוצה להכיר אותם, אני אוהבת אותם, אני רוצה שהם יאהבו אותי, למה הם לא אוהבים אותי?'"
למה הרגישה ככה?
"היא הסבירה שבערוץ 14 לא אוהבים את השמאלנים, אבל חשבה שהיא צריכה לראות מה הלך הרוח שם, ללמוד, אולי להתקרב. לקורין היה תמיד חשוב השלום, הפיוס עם הצד השני, אבל לפני הכל היא תמיד אמרה לי שהדבר הכי חשוב זה השלום בעם, האיחוד בין דתיים לחילוניים. לכן היא יצאה לפרויקט 'קהלת', שבו הלחינה את הספר. היא העלתה מופע בקורונה כמה פעמים, פשוט שלחה הודעה בקבוצת הבנות של גנות וכתבה: מי שרוצה לשיר קהלת, שתבוא אליי ביום שלישי ב-20:00. נוצרה קבוצה של עשר נשים שבמשך שש שנים הגיעה אלינו מדי שלישי בערב. הן למדו לשיר את כל 58 הדקות של 'קהלת'. הפרויקט היה מאוד יקר לליבה".
ההופעות האחרונות היו מהולות בשמחה ובעצב. "הקצב של החיים שלנו הפך להיות הקצב של קורין. אם יש הופעה, צריך לנסוע לפני לתל השומר כדי אולי לתת שקית דם או שתיים לפני שהיא עולה לבמה, כי הסרטן הוריד את ההמוגלובין. באיזשהו שלב, בערך שנה לפני הסוף, הבנתי שאנחנו במצב של לוז-לוז, כי אם קורין לא תקבל כימו, הסרטן יהרוג אותה. ואם היא תקבל כימו, זה כבר יהרוג אותה".
היא שיתפה בסבל הפיזי?
"כן, בסוף אני הייתי השוטרת של הכדורים שעזרו לקורין להופיע ולהמשיך להקליט. היו גם צוותי צילום מטעם הסדרה בתקופה הזו. נירמלתי התנהלות אחרת, למשל שיש דלי ליד המיטה להקאות. כשהיא הייתה מתחברת להזרמת הקלוריות אמרתי לה, 'תראי מה זה, בכל 12 שעות יש לנו דייט, זה מדליק'".
אבל בלי אלכוהול.
"מי צריך כשיש כזו אהבה בלב".
היא דיברה על המוות?
"היא המשיכה לחיות את ההווה, להופיע ולהקליט. באיזשהו שלב לקורין לא היה כוח לקום מהמיטה, אז סידרתי בחדר השינה שלנו עוד מרחב והנחתי ספה לאנשים שרוצים לבקר. בכל השנה האחרונה אירחנו בחדר השינה. מאחר שחשבתי שזה לא הוגן שרק קורין תקבל אותם במיטה, גם אני הייתי שם איתה. אמרתי לה, אנחנו כמו ג'ון לנון ויוקו אונו, נחיה במיטה".
× × ×
האשפוז האחרון החל 12 ימים לפני שקורין הלכה לעולמה. "עלתה - ולא בסערה - השמיימה", אומרת רותי. "עברתי לגור איתה בתל השומר. גם כשהיא לא הייתה בהכרה, הצלחתי להיכנס למיטה, לשכב על הצד, להחזיק לה את היד ולישון איתה בלילה, כמו שהיא ביקשה, לא להיות לבד".
"היה דיווח בחדשות על הזוועות בקיבוצים וקורין אמרה, 'מה זו המלחמה שלי לעומת המלחמה שלהם?' היא התחילה לחזור לחיים בצעדים קטנים, ותוך שלושה חודשים כבר הופיעה"
רק מעגל חבריה הקרובים של קורין הורשה לראות אותה באותם ימים. "חצי שנה לפני שהיא נפטרה, קורין אמרה, 'אם אי פעם בחיים אני אגיע למצב שהייתי בו כשהתעוררתי אחרי הניתוח, אני לא רוצה שאף אחד יראה אותי חוץ מהמשפחה, בנות 'קהלת' וארבע חברות וחברים מקורס של מוזיקה'".
לא נעים לסרב לאנשים שרוצים לבקר.
"מאוד הקפדנו על מה שביקשה - עד היום האחרון. היו אנשים שרצו להגיע להיפרד ולא יכולנו לתת להם, הקמנו לעצמנו כמה שונאים, אני מודה. לקח לי גם זמן להוציא את הראש מהתחת של עצמי ולראות את הכאב של האנשים האחרים על קורין. גם בזה אני מודה".
בשלושת הימים האחרונים לחייה, קורין כמעט לא הייתה בהכרה. "הפחד הכי גדול של קורין בימים האלה היה להיות לבד, במיוחד ברגע שבו היא תלך לעולמה, והבטחתי לה שזה לא יקרה. בשבילי זה היה כמובן מאוד טוב, כי היינו יחד כל הזמן".
שיחה אחרונה של ממש הן לא הספיקו לעשות. "בלילה שלפני, הגיע רופא לדבר איתנו על פרוצדורה שקורין צריכה לעשות בבוקר. דיברנו לאורך אותו לילה וכשהתעוררתי לידה למחרת, ראיתי מלא אנשים מעל קורין, מסבירים לי שהיא לא יציבה ואי-אפשר לקחת אותה להליך הרפואי. מאותו יום היא צללה לחוסר הכרה של שלושה ימים".
ואת?
"דיברתי איתה, ליטפתי אותה. בסוף היום אמרתי לה, 'לילה טוב, אני פה, איתך, לא זזה ממך. כשאת רוצה ללכת, פשוט תלכי'. ביום חמישי, בשלוש ורבע לפנות הבוקר, העירו אותי. עדיין החזקנו ידיים ומעל המיטה עמדו שלוש נשים, אחת מהן שמה את ידה עליי ואמרה לי, 'רותי, אני מצטערת'. הבנתי שקורין יצאה מהגוף. חיבקתי אותה, היא כבר הייתה קרה. ואז קרה משהו מדהים".
היא לוקחת נשימה ארוכה. "הסתכלתי על קורין, וראיתי מהחלון שבאופן לא ייאמן האור עולה! הרגשתי שזה מסר אליי, שהחיים צריכים להמשיך איכשהו. ביקשתי מעומר שישאיר אותי כמה רגעים לבד עם קורין, ואמרתי לעצמי שיש לי רק שתי אפשרויות: להיות עם קורין - או להיות עם הבנים. אבל אם אני עוזבת אותה עכשיו, אני צריכה לדאוג לעצמי שיהיו לי אחלה חיים, אחרת אין בזה טעם. ונפרדתי ממנה בפעם האחרונה".
שנה אחרי האבל הגדול, אלאל מצאה את הדרך. "אלה חיים אחרים. תחשוב שהחיים שלך הם כלי ריק ואתה צריך לצקת לתוכם תוכן. אמרתי לעצמי שאם אני לא אעשה את זה, אשאר בעלטה, אבל במו עיניי ראיתי את האור פורץ מהחלון. אז ממשיכים בכיוון של האור, גם אם הרצון אומר אחרת.
"לפני הכל, הרגשתי שנורא חסרה לי מוזיקה, ואז קרה משהו מפתיע: חברה שלי הכירה לי את יעל כהן, המתופפת של המכשפות. היא רצתה להעלות מופע משלה על התקופה של המכשפות והתייעצה הרבה עם קורין. באיזשהו שלב יעל ביקשה שאבוא לחזרה שלהן, להביע דעה".
ונשארת לעבוד עם ההרכב.
"הביצועים של השירים של המכשפות העיפו אותי, בפעם הראשונה מאז שקורין הלכה הראש שלי היה במקום אחר. רק היה חסר לי המקום האישי של יעל. ביקשתי ממנה להוסיף סיפורים מאחורי הקלעים, על העלייה והנפילה של המכשפות. הבאתי אותה אליי הביתה וחלבתי ממנה סיפורים על התקופה, עד דמעות".
למשל?
"כשהיא גילתה שענבל פרלמוטר ז"ל מכורה להרואין. הסיפורים נאספו וכשיעל הגיעה למופע, היא כבר סיפרה הכל. בדיעבד היו לענבל התנהגויות מוזרות שקורין לא פירשה אותן כסימנים של התמכרות והיא גם הייתה מאוד תמימה בעניינים האלה, היה נורא קל לעבוד עליה. המסירות שלה לענבל הפתיעה אותי".
הן היו גם בנות זוג.
"ענבל נהרגה שנתיים אחרי שהן כבר לא היו זוג ובמהלך השנתיים האלה קורין נורא דאגה לה, הייתה חלק מהאנשים שתרמו כסף בשביל הזריקה היקרה שנתנו לענבל כדי שתנקה לה את ההרואין מהגוף. אחרי שענבל נפטרה, היינו בקשר עם אמא שלה עד שהיא גם הלכה לעולמה".
עכשיו אלאל גם המנהלת של 'המכשפה השלישית', ההרכב שהקימה יעל כהן כדי להעביר את הסיפור של המכשפות, כשקולה של פרלמוטר מוביל את השירים, יחד עם מיקה גן מור ואורי צוק.
מרגישה שיצאת מהדיכאון שאחרי?
"זה לא היה דיכאון, אלא עצב עמוק. הבכי היה חסר מעצורים. בהתחלה לא יכולתי לצאת מחדר השינה. לקח לי כמה ימים עד שיצאתי למטבח, וממנו לסלון. נכנסתי לאדישות, כלום לא עניין אותי, כלום לא ריגש, כלום לא הדאיג, התחלתי לחשוד בעצמי שכבר דברים לא מזיזים לי".
קורין זכתה לחיבוק חם מאוד בשנתיים האחרונות.
"זה התחיל בינואר 2021, כשננסי פלוסי, אז יו"ר בית הנבחרים האמריקאי, הקריאה את המילים של 'אין לי ארץ אחרת', ומשם פתאום קורין זכתה לחיבוק עצום. פתאום זכתה בפרס לנדאו למפעל חיים ובאות לגיון הכבוד הצרפתי. התחילו לקרות דברים, ההופעות הלכו והתמלאו, הלכו וגדלו. היא הרגישה מחובקת ואהובה".
"הסתכלתי על קורין וראיתי מהחלון שהאור עולה. הרגשתי שזה מסר, שהחיים צריכים להמשיך. הבנתי שיש לי שתי אפשרויות: להיות עם קורין - או להיות עם הבנים. אבל אם אני עוזבת אותה עכשיו, אני צריכה לדאוג שיהיו לי אחלה חיים, אחרת אין בזה טעם. ונפרדתי ממנה"
פיצוי על תקופות פחות טובות בקריירה?
"לא חושבת שהייתה צריכה כזה. עם כל הצניעות והרגישות שלה, אני חושבת שקורין הייתה האדם היחיד במדינה שלא ידע שהיא קורין אלאל. היא לא תפסה מעצמה אף פעם. גם לקראת הסוף, הייתה לה בבארבי הופעה אחרונה פצצה בסיבוב של 'חברים שרים קורין 2', בין השאר עם אהוד בנאי וריקי גל. למחרת קורין אומרת לי, 'יו, מאמי, תראי, אני כבר מופיעה עם כל הגדולים'. אמרתי לה 'לא, זה הפוך, כולם רוצים להופיע איתך!'"
נזכיר שאריק איינשטיין ז"ל בחר בה לשיר את 'עטור מצחך', לצד יהודית רביץ. לי הוא אמר מילים מאוד חמות על קורין כשדיברנו על השיר.
"אריק היה חבר, הוא היה מתקשר לדבר עם קורין פעם בכמה זמן, אני הייתי עונה, והוא מהיחידים שהיו מזהים את הקול שלי. הוא ישר היה אומר לי, 'רותי, הכל בסדר?' ואז הייתי מעבירה לו את קורין והם היו מקשקשים הרבה זמן. לפעמים הייתי אומרת לה, 'זה אריק איינשטיין! עובר לך בראש?' והיא הייתה עונה, 'זה חבר שלי, אריק'".
אפשר לומר שאת ממשיכה לחיות את קורין?
"למעשה אני ממשיכה לעבוד עם קורין. האלבום החדש יוצא, הסדרה הדוקומנטרית, ובהמשך אני מתכננת להוציא את האלבום שהיא הקליטה עם החבר'ה של קורס המוזיקה. במהלך הקורונה קורין הלכה ללמד בתל-אביב כתיבה והלחנה. נוצרה חבורה של תשעה אמנים חובבים שיצרו עם קורין 12 שירים מעלפים".
היא השאירה הרבה שירים?
"המון. יש לי כל מיני מחשבות. הציעו לי אפילו לעשות הנפשה של קורין ב-AI במופע, אבל זה נראה לנו מאוד קשה לשמוע אותה כאילו היא בחיינו. אני עדיין לא יכולה להפסיק את הדיבור הפנימי איתה, היא מגיעה בחלומות. כנראה שתמיד תגיע".
