היה את הרגע הזה שבו לדנה פרידר נמאס סופית מהאובססיה הציבורית לרחם שלה. ״זה הגיע למצב שאיזה נהג מונית התפרץ לנושא בלי שבכלל פתחתי אותו״, היא משחזרת, ״ואמר ׳את יודעת, אתם צריכים לעשות את זה בשבת. תעשו את זה יותר ביום שבת׳״.
איכס. מה ענית?
״אי-אפשר לפרסם בעיתון את התשובה שלי״.
רמז?
״מה שאת היית אומרת״.
הבנתי.
״ואני יודעת שהכל מגיע באמת מכוונה טובה. אבל אם יש מישהו אחד שיקרא את הכתבה הזו וייצא מזה שהוא לא ישאל מישהי מה קורה והאם היא בהיריון, גם אם נדמה לו שהיא קצת או ליד או אחרי או לפני… אל תשאלו, פשוט אל תשאלו בחיים שלכם. הייתה לי דרך להיכנס להיריון, היו טיפולים, זריקות וגם שתי הפלות בדרך. כשהייתי אחרי הפלה או כישלון או בדרך, יצאתי לעולם כי אין מה לעשות, כי צריך. והורמונים ואני נפוחה ואני נראית כמו, אבל לא. זה להיות בלי ולהרגיש עם״.
ולא מפסיקים לשאול.
״בלי סוף. שואלים ומברכים ואומרים ׳מזל טוב׳. כולם. מהקופאית בסופר דרך קרובים ורחוקים. כולם פשוט נגעו בזה. ולי זה היה מסע. כנראה ששום דבר בחיים שלי לא ירגיש שבא לי בקלות. אני יודעת שלפעמים תופסים אותי בתור איזו נסיכה פריבילגית, לא שיש לי בעיה עם אף נסיכה פריבילגית, פשוט אני לא. הסיפור שלי הוא לא כזה״.
אבל היי, ניצחת בתחרות. אחרי שנים שצועקות ליהודה לוי ׳תעשה לי ילד׳, את עושה לו.
(צוחקת): ״מה, לעשות נאום זכייה?״
× × ×
בחודש שביעי, דנה פרידר יודעת למי להודות בנאום הזכייה שלה: לעצמה. בגיל 38, אחרי מסע ארוך, היא מרגישה שסוף-סוף הגיעה הביתה. ובבית יש קריירת משחק, עסק חדש ומתפתח, אהבה גדולה וידיים שמחכות לאחוז ביורש או יורשת העצר שלה ושל יהודה לוי. ״אני אוהבת להגיד שהגעתי ליהודה כי מצאתי את דנה״, היא אומרת בעיניים נוצצות, ״מה שיפה זה שאין פה איזה סיפור של אביר ונסיכה, יש פה סיפור של שוויון״.
כלומר?
״כל אחד עבר את הדרך שלו, הגיע עם החוויות, הצלקות, הפחדים, המסקנות. הגענו בשלים ומבושלים, מאוד מתואמים ברצונות שלנו ובראייה קדימה. היינו מאוד כנים מההתחלה. איזה יופי שפגשנו האחד את השני בנקודה הזו על הטיימליין״.
אמ;לק: פרידר נישאה פעמיים. ב-2017 לאיש העסקים דין שטרן, וב-2021 לאריאל פרדו. כשנתיים אחר כך הודיעו על גירושין. ב-2023 מדורי הרכילות קרסו לתוך עצמם עם פרסום הזוגיות עם לוי, גם הוא למוד סערות רומנטיות: אירוסין וביטולם עם נינט טייב, נישואין ופירוקם עם שלומית מלכה. ״את מגיעה כבר אחרי שעברת את הדברים האלה, את מגיעה אחרת״, מודה פרידר, ״יש את ההודיה על הטוב ועל החיבור, ואת מודה גם על הקשיים הרגילים של זוג, שם קוד גרביים זרוקות״.
"ישבתי בהעמסת סוכר במרכז בריאות האישה בכללית, ואז פתאום מישהי שגם עשתה אומרת לי ׳איזה קטע שאת פה! הייתי בטוחה שתעשי הכל פרטי׳. אמרתי, ׳דווקא מאוד נחמד לי פה׳. אם הייתי יוצאת לדרך של לעשות הכל פרטי בדלתיים סגורות, הייתי מתחרפנת מזה. זה נראה לי מתיש״
יהודה זורק גרביים?!
״לא במקום שאליו צריך לזרוק. אלה קשיים בריאים, ואת מודה גם על זה אחרי שעברת את כל השיט״.
כשנפגשתם היה ברור שזה הולך למשפחה וילדים, או שדווקא אחרי ניסיונך הגעת חשדנית וחששת לרוץ קדימה?
״היה ברור שאנחנו רוצים. באנו מאוד כנים, מאוד ׳אוסול׳, הדברים היו על השולחן מלכתחילה. יש בזה משהו מאוד משחרר. שנינו הגענו עם פצעים, וגם עם בשלות. לא היו הסתרות מהרגע הראשון, הכל היה עטוף בכנות. ייאמר לזכותו של יהודה שכמה שאני חשבתי שאני כנה, הוא הוכיח לי שאני יכולה להיות כנה יותר. אני יכולה להיות בן אדם לפעמים מאוד מרצה או מאוד ׳הכל בסדר׳ כזה, ואיתו שיחררתי את זה כי הוא סופר-אינטליגנט, נורא רואה את האחר, רנטגן. כל בן אדם שנפגש איתו, הוא ישר מסתכל לו לתוך עיניים, מתעניין, סקרן. בגלל זה הוא גם השחקן הכי טוב בעולם. גאון באנשים וברגשות, אני מעריצה אותו. הוא היה מאוד כן מהרגע הראשון, וסליחה על הקלישאה, הלוואי והייתי יכולה עכשיו להמציא משפט שאף אחד לא אמר לפניי - אבל שם הצלחתי להיות חלשה, לא ממקום קורבני אלא ממקום פגיע. בסיפור שלי, הוא היחיד שמאפשר לי את זה״.
לא הרשית לעצמך בעבר להיות פגיעה?
״פגיעה בעיניי פעם זה היה להיות מכוערת, מה זה להיות פגיעה? לא הייתי חושפת את זה בכלל. היו לי כל מיני הרגלים שהם לא בהכרח אני. אבל עשיתי שיעורי בית, לקחתי אחריות על עצמי, שאלתי אוקיי, מי את? בואי נכיר אותך״.
וכולם שמחו בזוגיות של שני הכוכבים, וישר התחילו ללחוץ על דור המשך.
״גם אני הייתי בלחץ, כי אני נורא, נורא רציתי להיות אמא בלי קשר לדבר המדהים שקרה בינינו, ושהיה ברור לאן זה הולך. זה משפיע, אני לא חסינה״.
ואת מתחילה טיפולי פוריות, שהם עניין מורכב עבור כל אישה, אבל כשאת אישה מוכרת שיושבת בחדר המתנה מתווסף לזה עוד קושי. חשש שיראו, שידברו.
״אם הייתי נכנסת לדבר הזה בעמדה פרנואידית הייתי הופכת למשוגעת. לא התחבאתי. ישבתי בהעמסת סוכר במרכז בריאות האישה בכללית, ואז פתאום מישהי שגם עשתה אומרת לי ׳איזה קטע שאת פה! הייתי בטוחה שתעשי הכל פרטי׳. אמרתי, ׳דווקא מאוד נחמד לי פה׳. אם הייתי יוצאת לדרך של לעשות הכל פרטי, בדלתיים סגורות, הייתי מתחרפנת מזה. זה נראה לי מתיש״.
לא הייתה פרנויה של מישהי שתוציא סמארטפון ותתעד?
״גם אם עברה המחשבה הזאת - ועברה - אמרתי טוב, יאללה, אין לי שליטה על הכל. זה להיכנע איפשהו ולהגיד ׳בסדר׳״.
ואיך את עוברת את זה כשבמקביל את גם צריכה להצטלם, להיות בפרונט, את חשופה וצריכה להסתיר? היה פפראצי שלך בבגד צמוד שיצר דיונים ברשת בנושא.
״כן, תמונה שממנה לא היה ברור… לפעמים את צוחקת, לפעמים מתעצבנת. הגבתי בצורה אנושית. הייתי מוקפת בסביבה הכי בטוחה, בחברים, במשפחה וביהודה, והניסיונות להיכנס להיריון מאוד חיזקו אותנו כזוג. שם עוד יותר התאהבתי בו, עוד יותר הרגשתי בטוחה. הוא היה בן אדם גם להישבר לידו, זה כל כך החזיק אותי. הרגשתי חלשה, שבורה, פגיעה, לא מוצלחת, והוא רק אהב אותי יותר.
"הייתי בלחץ, כי אני נורא, נורא רציתי להיות אמא בלי קשר לדבר המדהים שקרה בינינו, ושהיה ברור לאן זה הולך. הניסיונות להיכנס להיריון מאוד חיזקו אותנו כזוג. שם עוד יותר התאהבתי ביהודה. הוא היה בן אדם גם להישבר לידו, זה כל כך החזיק אותי. הרגשתי חלשה, שבורה, פגיעה, לא מוצלחת, והוא רק אהב אותי יותר״
״את מרגישה כישלון, הפחדים מציפים אותך, אולי משהו דפוק בי, משהו לא בסדר בגוף, ומה, אולי אני לא אהיה אמא? יכול להיות שזה לא יקרה לי? מה שהיה מתסכל אצלי זה ששללו הכל ולא ידעו למה. עשינו הכל, השקעתי בזה, הייתי מצטיינת הכדורים והזריקות וגם לא כאב לי, תודה לאל על שומן בטני קטן״.
והנה, זה קרה.
״כן. ובגלל מה שעברנו אנחנו באופטימיות זהירה, או בעברית מדוברת שמחה בעצירות. שזה מבאס, אבל שאלה יהיו הצרות שלנו. אני עכשיו מאוד שמחה, אבל עדיין יש ׳יואו, רק בידיים מלאות׳. אמרו לי שאת מתחילה להיות אמא ברגע שהתחלת לדאוג, אז אני לפחות שמחה שהתחלתי כבר להיות אמא״.
מה שונה בקשר עם יהודה לעומת קשרים קודמים?
״הכל. אולי הוא הראשון שבאמת ראיתי כאב ילדיי, גם בתת-המודע וגם כאילו, באמת יכולתי לדמיין את זה קורה. בפעם הראשונה ראיתי את זה, את התמונה הזאת, אבל באמת״.
ולא היו חששות? בכל זאת, שני כוכבים בבית. מקצוע שמביא טרלול הביתה.
״אין מקצוע שלא מביא איתו טרלול. החיים מטורללים. המקצוע שלנו מורכב מאנשים רגישים, יצירתיים. אנשי הלב. אנשים שנראה לי שלחיות איתם זה הרבה יותר נעים ורך מאשר כל מיני ׳חליפות׳. אז די להאשים את המקצוע, ודווקא כשמדובר ביהודה אין פחד. יש ביטחון״.
יש דיבור על חתונה, או שבשלב הזה זה נראה פאתט?
״די, נו. בזבוז זמן. אנחנו כבר נשואים, התחייבנו על פתק ׳פוסט איט׳, כמו מרדית׳ גריי (׳האנטומיה של גריי' - ר״א)״.
מה כתבתם על הפתק?
״לא זוכרת. באמת לא זוכרת, אני דג זהב עכשיו. אבל אני כן זוכרת שעשינו את זה, ושחתמתי. אולי, לכי תדעי, נעשה איזו חתונה כמתנה לילדים בעוד עשר שנים״.
ילדים, לשון רבים.
״ברור, מה נראה לך? שזה יסתכם באחד או אחת?״
× × ×
במקביל למסע להרחבת המשפחה נולד לפרידר בייבי ראשון: המותג FREEDER, מותג אופנת בגדי ספורט קז׳ואל פרימיום שנושא את שמה ורוחה של העומדת בראשו. ״אנחנו ׳פיל גוד ברנד׳, מותג שגורם למי שלובש אותו להרגיש טוב בעור שלו".
איך העסק הזה קרה?
״זה היה אחרי שקיבלתי תפקיד חלומות ב׳הטַּבָּח' ולצד זה תפקיד חלומות בתיאטרון, ואחרי שני התפקידים השווים האלה שאלתי את עצמי, מה עכשיו? משהו היה לי חסר. היה לי ברור שאני רוצה עוד משהו. הלכתי ללמוד השקעות, שזה קורס שכל אישה בישראל חייבת לעשות״.
הפתעת!
״כן, יש איזו תפיסה שנשים וכסף זה לא, אבל נשים וכסף זה מאוד כן, וסטטיסטית אגב אנחנו משקיעות יותר טובות מגברים. פחות אמוציונליות. הלימודים האלה היו משהו שהייתי צריכה כדי לפתח את העצמאות והביטחון שלי, כדי לצאת מהקורס הזה ולהשקיע בעסק משל עצמי״.
אולי כי מגיל צעיר את בתחום שמתבסס על חיצוניות, על משאב שמשתנה, שמתכלה.
״ משחק זה גם מקצוע של קסמים ופנטזיות. אני עד היום דלוקה מזה, אבל את מקבלת טקסט וקובעים לך. רציתי פלטפורמה שאליה אני יוצקת את התוכן שלי. רציתי להיות מאחורי המוצר, ולא המוצר. אני עושה הכל, מהנהלת חשבונות ותזרים ומנכ״ול של הדבר, ניהול של אנשים, לא דבר שבא טבעי וצריך ללמוד. גייסתי טאלנטים של שיווק ושל תוכן, נבחרת של חמישה אנשים שאני גאה להגיד שיש לי. אנחנו כמו סטארט-אפ, אין לי תקציבים עכשיו של הייטק לשלם להם, אבל הם טאלנטים. אבא שלי תמיד דחף אותי והאמין בי ורצה שאעשה מעבר, שאפתח את הדבר הזה. אני כילדה תמיד התנגדתי. אני מבקשת ממך להכניס את המשפט הבא: חנן פרידר, אתה צודק״.
את מעורבת בעיצוב?
״ברור, הקולקציות שלי. כשאת יזמית אופנה ולא מעצבת אופנה יש לך תדמיתנית. זה כמו זמר שעובד עם מפיק מוזיקלי. את עושה דגם, מגיעה למדידה, דראפט, תיקונים. אם הבד לא עובד את מחליפה בד, שילובים, רקמות, גניזות. וכבר עשינו עסקה בקנדה. היה חריץ קטן בדלת ואני זיהיתי אותו, עשיתי קוואבאנגה ונכנסתי פנימה לתוך הדלת. אז היום אני יכולה לומר בגאווה שפריד'ר נמכר ב-TNT fashion, שזה כמו פקטורי 54 של קנדה, ומוכרים את פריד'ר לצד איזבל מארה ומיסוני. מטורף. יש להם שני סניפי ענק במונטריאול ובטורונטו. ויש גם שיתוף פעולה עם ׳משכית׳, שפינו לנו חלל בתוך הסניפים שלהם״.
מרשים מאוד. אז איך נראה היום שלך?
״יש ימי מחסן, שבהם אני כולי במערך הזמנות, שירות לקוחות. יש לי את עידית שלי, אמא של החברה הכי טובה שלי, שהיא מלכת המחסן. עכשיו היא טסה, וחודש הייתי על שירות הלקוחות ועל ההזמנות. אז כותבים לשירות הלקוחות ווטסאפ ואני עונה ׳שלום, כאן עידית, איך אפשר לעזור?' אני עידית!״
נערה חשמלית הפכה לעידית.
״עד שעידית חוזרת. את מבינה? העסק מאפשר לי לבחור מתי בא לי להתחשמל״.
× × ×
תחנת הכוח פרידר לא עוצרת, ובמקביל להתפתחות מחוץ למסך היא מוכיחה שהיא שחקנית איכותית שכבר מזמן צלחה את המעבר מעולם הילדים לזה של המבוגרים. זה קרה בתיאטרון, בטלוויזיה בעונה השנייה של 'הטַּבָּח', ועכשיו בקולנוע בסרט 'אסקובנק' שעלה השבוע לאקרנים, ובו היא מככבת בתפקיד ראשי לצד זהר ליבה כעורכת דין חריפה שחוברת למסע לחיפוש כספו האבוד של פבלו אסקובר בג׳ונגלים של קולומביה. הקאץ׳: זה בג׳ונגלים. ״בסרט עצמו הסיפור קורה בקולומביה, אבל צילמנו בגואטמלה. הגענו לאיזה חור שקשה להגיע אליו, אלף טיסות, מטוס קטן, אוטובוס, עד שהגענו לאיזה כפר קטן ונידח שהיצורים שאת רואה שם אלה יצורים שלא פגשת בתל-אביב - ופוגשים יצורים בתל-אביב, בטח לאורך החיים והדירות, שלאט-לאט משתדרגות, אבל בדירות הראשונות את פוגשת כל מיני ג׳וקים - החיות שפגשתי בגואטמלה היו צבעוניות, הכלאות של כל מיני זנים. ואני לא אמרתי לבמאית שאני לא ילדת טבע ושיש לי בעיה עם הדברים האלה, כי נורא רציתי את התפקיד. אז הם גילו את זה שם״.
ומה את גילית?
״לילה אחד הלכתי לישון וראיתי איזה גוש שחור, ואז באה המפיקה לתת לי את התסריטים ליום המחרת, הדלקתי את האור וראיתי שהגוש השחור הוא עקרב. המפיקה, שהיא מקומית, לא התרגשה. היא אמרה ׳אוקיי, גוד נייט׳, והרגה אותו ככה, עם הרגל. וונדר וומן אמיתית. באותו יום הבנתי שאני לא ישנה יותר בחדר. הלכתי ומצאתי איזה חדר פנוי חדש. הוא היה מוקף בכוורות. בקיצור, זה היה מסע חוסן. סבלתי מהלחות ומהיצורים, אבל מאוד נהניתי מהאתגר ומהתפקיד ומהאנשים ומהחוויה. חוויה מטורפת, אחת ההצעות שהכי כיף לשחקנית לקבל. אווירת גרילה, קאסט ישראלי וספרדי, ארוחות שישי, חוויות צופים״.
עוד אתגר עמד בפני פרידר, כזה שלא קשור לעולם הזוחלים: ״זהר ליבה, השחקן הראשי, הוא בעלה של אורית שר, במאית הסרט והמורה שלי למשחק, והיינו צריכים להתנשק. זו הייתה פאדיחה. אין מילה אחרת. אבל שרדנו כדי לספר״.
גם סנדי ב'אסקובנק' וגם מיה ב'הטבּח' הן נשים באד-אס שמוצאות את עצמן מתאהבות בחארות, בגברים נרקסיסטים שלא רואים אותן. קרה לך בחיים עצמם?
״למי מאיתנו לא? נדמה לי שיש שלב בחיים, או גיל, שבו אנחנו איכשהו חושבות שלא באמת מגיע לנו יותר טוב. ישתבח שמו שאני כבר לא בשלב או בגיל הזה ועברתי את החרא הזה. אני יכולה להגיד על עצמי שבזמנו זה היה שילוב של חוסר בשלות, ביטחון עצמי שעדיין לא היה מבוסס ואיזו מחשבה מוטעית ש׳זה מה שיש׳ אז ננסה. ואם הביטחון נמוך אז בכלל חגיגה והולכת על איזה באד בוי מיותר. היום אני מבינה טוב מאוד מה אני שווה. אולי הדבר הכי יפה זה שככל שאנחנו מתבגרות, משהו בתוכנו נפתח. אנחנו מבינות מי אנחנו ומה מגיע לנו ואיך אהבה אמורה להיראות. לא ממקום של ׳להיות מושלמות׳, אלא ממקום של לבחור אחרת. בסוף הכוח שלנו הוא לא בזה שנמנענו מטעויות, אלא בזה שאם כבר טעינו - בחרנו אחר כך אחרת״.
"כואב לי, מפחיד לי, קשה לי עם כל מה שקורה מסביב. אני לא הולכת לשום מקום ואני רוצה לגדל את הילדים שלי פה, וכרגע כמו כולם עכשיו שורף לי בלב ואני כועסת. אבל אני אופטימית, כי אני חייבת להיות אופטימית, אני מביאה נשמה לעולם ומתעכבת על האנשים הטובים שיש פה, ויש פה מלא, ובזה אני רוצה להתעסק"
״הסרט צולם לפני ארבע שנים, וזה מרגיש כמו עשר עם כל מה שעברנו מאז״, היא ממשיכה, ״אני מסתכלת על האישה הצעירה הזו מאז, שהיא שליש ממני, ואז מסתכלת במראה ואומרת, מה הקשר? אז הייתי עוד נשואה (לאריאל - ר״א), פתאום אני היריונית, בורגנית, עם עסק. מה הקשר בין זאת לזאתי?״
אם הייתי אומרת לך אז בצילומים שכשהסרט ייצא, תהיי עם בן זוג אחר ובהיריון?
״החיים הוכיחו שהם כותבים את עצמם, וכותבים את עצמם הכי טוב, לא? המציאות עולה על כל תסריט, על כל דמיון״.
את חושבת על המציאות שלתוכה את מביאה ילד?
״שמעי. אני לא אדם מנותק. אני רואה הכל ומחוברת. וכל מה שאני יכולה להגיד לך זה שכואב לי, מפחיד לי, קשה לי עם כל מה שקורה מסביב. אני לא רוצה לדבר עכשיו פוליטיקה, אני רוצה לדבר על מה שאני מרגישה.אני מטורפת על המדינה הזאת, אני לא הולכת לשום מקום ואני רוצה לגדל את הילדים שלי פה, וכרגע כמו כולם עכשיו שורף לי בלב ואני כועסת. אבל אני אופטימית, כי אני חייבת להיות אופטימית, אני מביאה נשמה לעולם ומתעכבת על האנשים הטובים שיש פה, ויש פה מלא, אני מחפשת את הטוב ואת החמלה, מחפשת את זה בעיניים. זה לא שאני יען, אני יודעת הכל ואני רואה הכל וזה שורף לי, אבל אז אני רואה את הדברים האחרים ואיזה אנשים נפלאים יש פה, ובזה אני רוצה להתעסק״.
לקחתי. איזו אמא תהיי לדעתך?
״יואו, יש בי ילדה נצחית. אני בטח אקח למלא הצגות. אני רוצה להעביר לו או לה את האהבה הנצחית שלי לתיאטרון. יהיו בבית מוזיקה וסרטים, אני כבר מתה לראות עם הילדים שלי קלאסיקות. זה החלום שלי: שבת בבוקר, במיטה, לראות 'היומן' ו'בחזרה לעתיד'. מבחינתי זה חינוך. ואני כן אעשה את מה שאמא שלי עשתה לנו, יום של שבירת מוסכמות, להגיד בבוקר ׳היום אין בית ספר, הולכים לעשות כיף׳. זה חשוב״.
