האחים דוד ואיתן קוניו נשענים על הקיר, מעשנים. תאומים מושלמים: האחד שואף מסיגריה, השני נושף עשן החוצה. השנה 2013, ואנחנו בסצנת הסיום של 'הנוער' - עדיין אחד הסרטים הבולטים של תור הזהב הקצר מדי של הקולנוע הישראלי. זה עתה האחים קוניו - כלומר הדמויות שלהם - סיימו לבצע חטיפה אכזרית, בסרט מלא עורמה על נעורים בארץ אלימה.
האחים דוד ואיתן קוניו נשענים על הקיר, מעשנים. השנה 2025, סט צילומים ברמת-השרון, חודשיים ויום לאחר שדוד יצא משנתיים של גיהינום בשבי חמאס. השנים ניכרות עליהם, גם החוויות והזיכרונות הקשים. איתן בעצמו שרד את הטבח בניר עוז עם משפחתו בדרך נס, אחרי שמחבלי חמאס העלו באש את ביתם. אחיו התאום, דוד, ואחיו הצעיר, אריאל, נחטפו ועברו תופת. דוד נחטף עם אשתו, שרון, ובנותיהם, אמה ויולי, ששוחררו בעסקה הראשונה. אריאל עם בת זוגו, ארבל יהוד, שהופרדה ממנו כמה שעות אחרי החטיפה ושוחררה רק בינואר השנה. שרון ואריאל נמצאים גם הם כאן, יחד עם ההורים סילביה ולואיס והאח לוקאס, שלקחו חלק מרכזי במאבק לשחרורם. זהו יום צילומים מיוחד לסוף חדש עבור הסרט 'מכתב לדויד' של HOT 8, שכבר יצא לאקרנים במרץ, אבל זוכה להשלמה מאוחרת.
הבמאי תום שובל, שזכה עליו באופיר בספטמבר, כשדוד היה עוד בשבי, מסתכל במוניטור וצועק "קאט!" זהו, האחים ושובל מתחבקים. כמה דקות מאוחר יותר, כולם מדליקים נר ראשון של חנוכה.
קשה שלא להיות סנטימנטלי, גם כשרוב הנוכחים הם בני משפחה דרום-אמריקאית וקיבוצניקית, מלאת צחוק וחיוכים. "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", זועקים כולם. ואז שובל פונה לאיתן, שאותו ליווה במצלמה ב'מכתב לדויד', תוך הבטחה שעם חזרתו של האח התאום יצולם לסרט סוף חדש - "הבטחתי וקיימתי!"
בניגוד לכללי הז'אנר המתבקשים של האחים כהן, זה סיפור על חטיפה עם סוף טוב - החטיפה של דוד (35) ואריאל (28) כמובן, אבל גם חטיפה של סרט. "זה נוקאאוט של המציאות עליי. זה סיפור שמלמד אותך ענווה, גם כבמאי, אבל קודם כל כאדם".
× × ×
ב-7 באוקטובר היה שובל (44) בגרמניה. הוא מהבמאים והכותבים העסוקים והחרוצים בתעשייה, ובין השאר אחראי לסדרות 'הד קולך' ו'ג'וני ואבירי הגליל', לתסריט ל'איה' ולפיצ'רים 'הסירו דאגה מלבכם' ו'חיים ללא כיסוי'. לאורך שנים הוא מתחזק קשר ארוך טווח עם הבמאים זוכי האוסקר של 'הארטיסט' ו'בירדמן' שהפיקו לו סרטים, כמו גם אחותו של ספילברג, ננסי, שהפיקה את סרטו הנוכחי (יחד עם גרין פרודקשנס). הוא תמיד עסוק, ובאותם ימים היה רשום בסדנת כתיבה מאוד גרמנית. "היה אסור להכניס טלפונים פנימה, וכשיצאתי ב-12 וחצי וגללתי בטלפון, חשכו עיניי", הוא מספר. בימים שאחרי יתחיל - כמו כל אזרחי המדינה - להצמיד את חלקי הפאזל כדי להבין מה קרה באותו יום לאנשים שהוא מכיר מהעוטף, ובראשם דוד ששיחק אצלו ב'הנוער' ושרון, אשתו, שהכיר על הסט כשעבדה ביח"צ של הסרט.
"בשבועות ובחודשים שאחרי 7.10 עלתה אצלי השאלה למה אני בכלל עושה סרטים, מה הטעם? ממש משבר קיומי", הוא נזכר. "במיוחד בגלל ההקשר של 'הנוער'. עשיתי סרט, יצקתי בו משמעויות, והמציאות יוצקת בו עכשיו משמעות אחרת. וכל זה מלווה בתחושות אשמה כבדות ולא רציונליות. צעקתי על עצמי, 'מה שמתי את דוד כחוטף בסרט?' הסרט שלי הפך לכתב נבואה קריפטי, מן משהו סתום ולא ברור כזה. הייתי בטוח שדוד חושב על זה גם במנהרות, והיה לי רצון לתווך לו את זה".
כמו רבים, שובל חשב איך לעזור. "דיברתי עם סילביה אבל היה מאוד קשה לדבר איתה - שני בנים חטופים, הנכדות בעזה. אף אחד לא הבין מה זה אומר בכלל. סילביה רק אמרה לי, 'שישמעו על זה, שידברו על זה'. התחושה הייתה שכל העולם צריך לדעת, אז אני נתתי את התרומה המאוד-שולית שלי ודיברתי על זה בכל עיתוני התעשייה בחו"ל, שיידעו ששחקן בסרט שבלט בפסטיבלים נחטף. הרגשתי שזו טיפה בים ולא באמת עוזר בכלום. דיברתי שוב המשפחה. הם ביקשו שאעזור במטה ואכתוב תוכן. זה הרגיש לי ליד".
בהדלקת הנרות בחנוכה גם שובל זועק "שהחיינו". אדם לא דתי, שמאמין בכל ליבו בכוח של החיים להפתיע אותנו שוב ושוב, וגם של סרטים. "זה ממש נס חנוכה הכי גדול שיכול היה לקרות לכולנו, שאתם פה עכשיו", אומר שובל. "יחי החיים, ויחי הקולנוע!"
ואז התחיל לנבוט הרעיון ל'מכתב לדויד', שעשה לבסוף את בכורתו בפסטיבל ברלין, וגם הוקרן במסכים וכעת זמין ב-HOT VOD וגם ב- NEXT TV. בהתחלה, מודה שובל, הוא חשב עליו כעל סרט לאיש אחד - דוד קוניו, מעין התנצלות לחטוף שלוהק כחוטף. אלא שאז, כשהביט בחומרים שאגר מהסרט, מצא אוצר: תיעוד שהאחים קוניו הצעירים צילמו בקיבוצם ניר עוז ב-2012, כחלק מההכנות שלהם לסרט שאליו לוהקו כשחקנים לא מקצועיים. בפריימים שמופיעים ב'מכתב לדויד' אפשר לראות אותם מתהלכים בשבילי הקיבוץ, צעירים ומחייכים, את חבריהם ירדן ביבס, שירי ביבס ז"ל, רונן אנגל ז"ל וגם את תמר קדם סימן טוב ז"ל ובעלה יהונתן (ג'וני) סימן טוב ז"ל - אז זוג צעיר - שנרצחו עם שלושת ילדיהם. "הסרט שלי איבד את המשמעות המקורית שלו וחומרי גלם הפכו לדבר הכי חשוב בעולם. כמו מבוך של מראות, הכל לפתע הרגיש נורא קפקאי. ומהמקום הזה החלטתי לכתוב מכתב אישי, קולנועי".
'מכתב לדויד' הוא אכן מסה קולנועית ברוח גודאר, שונה מאוד מתיעודי החטופים שעולים חדשות לבקרים - אולי כי היא מלאה ברגש וגם שכל. שובל מקריין אותו ככתב חידה בלתי נגמר, כדרך היחידה שבה הוא יכול לגעת במי ששם, עמוק בתוך עזה. משפחת קוניו, מספר שובל, שיתפה פעולה מהתחלה ואחראית לכמה מהרגעים המצמררים בסרט. "הייתה רק בקשה אחת לאיתן, שאשנה את הסוף כשדוד יחזור, ונתתי לו אותה: לא משנה מה מצב הסרט, אמרתי לו, בהפקה או בעריכה או אחרי הקרנה, מהרגע שדוד חוזר אני פותח אותו, מעניק לו סוף אחר".
× × ×
הסוף הזה הגיע, או ליתר דיוק: התחלה חדשה. שובל נתן למשפחה את הספייס אחרי החזרה של דוד, ב-13 באוקטובר האחרון, כדי להתחזק ולהשלים פערים. דוד לא ידע שאחיו איתן חי עד "שיחת טלפון מפתיעה" שיזם חמאס שעתיים לפני השחרור למשפחות החטופים. את אחיו השני, אריאל, ששהה כל השבי לבד, הוא פגש לראשונה רק יממה לפני. המפגש בין שובל לקוניו נערך רק כעבור מספר שבועות, אחרי שדוד כבר צפה בסרט ולדבריו אמר לו, "מתי מצלמים את הסוף? תגיד לי מה צריך".
הוא אהב את הסרט? הוא בכלל ידע שעשית אותו?
"דוד היה לגמרי מנותק מתקשורת. בחמאס ניסו להוריד לו את מצב הרוח וסיפרו שאף אחד לא נאבק עבורם, שיש הפגנות של 250-300 אנשים מקסימום. את הסרט הוא ראה כשהוא חזר ב-VOD. כשנפגשנו הוא סיפר לי כמה זה נגע בו".
"אחרי 7.10 עלתה אצלי השאלה למה אני בכלל עושה סרטים, מה הטעם? משבר קיומי. כל זה לווה בתחושות אשמה כבדות ולא רציונליות. צעקתי על עצמי, 'מה שמתי את דוד כחוטף בסרט?' הסרט שלי הפך לכתב נבואה קריפטי. הייתי בטוח שדוד חושב על זה גם במנהרות"
הוא מספר שביום הצילומים, בשיחה מצולמת עם משפחתו, דוד ואריאל אמרו שהצפייה המשותפת באולם הייתה מרגשת עוד יותר, במיוחד כשהם צפו בחברים שהלכו.
מה מצב רגשות האשמה שלך עכשיו על החטוף שגילם חוטף?
"הבנתי שאיכשהו בשבי המחשבה עלתה בראשו. אבל נראה לי שהוא לקח את זה הרבה פחות ברצינות ממני", אומר שובל בחיוך של הקלה.
ביום הצילום נסגרים הרבה מעגלים. בעיקר המעגל הקטן של במאי שחוזר לשחקנים שלו, שב לביים אותם. "יש לנו את אותה שפה, את אותה דרך שבה דיברנו על הסט של 'הנוער', אותם סימנים", הוא מספר. את המחוות המושלמות של שני האחים גם קל לזהות, מהסרט ומהמציאות. "איתן יותר שחקן אירופי במהותו, שתקן ונוכח. דוד יותר קולנוע הוליוודי - כל הזמן פועל", מאבחן שובל בידענות.
מה בכלל גרם לך ללהק ל'הנוער', שגם היה הסרט הראשון שלך, שני צעירים חסרי רקע במשחק? זה הימור גדול.
"זה סיפור על שני אחים, ובהתחלה ראינו שחקנים מקצועיים שהצמדנו באודישנים. חשבתי שהם מצוינים, אבל זה לא היה זה. אמרתי למלהקת שאני מחפש את ה'אחאות', את התחושה שאם אח אחד ייצא מהחדר - אתה תרגיש שהשני חסר", משחזר שובל, באמירה מצמררת כשחושבים על מה שקרה למשפחת קוניו בשנתיים האחרונות. "ראינו יותר מ-200 צמדים, אבל כשהאחים קוניו נכנסו לחדר, ישר ידענו שזה-זה. החיבור, הכוריאוגרפיה הלא-מודעת שלהם. הם שמים את היד על הזרוע באותה תנוחה, מסתובבים באותו אופן. אחד עושה תנועה, השני משלים. ואם אתה מוציא אחד, השני לא לגמרי נוכח. לא הייתה להם שום אוריינטציה למשחק - אחד עבד בלול, השני בחשמל. לקחנו אותם לתל-אביב לצילומים, הבאנו להם מצלמה שיצלמו בבית, הם התמסרו אליי לגמרי".
איך הם לא המשיכו במשחק?
"גם זה קטע. על 'הנוער' הם זכו במלא פרסים כשחקנים בפסטיבלים. נהנו מאוד מהרגע הזה בחייהם. הם אמרו לי, 'אולי יש לנו קריירה בזה'. אמרתי להם, 'הייתם מדהימים, למה לא?' ערכנו פגישה איתם ועם המלהקת אורית אזולאי והסוכנת פרי כפרי ז"ל. היא אמרה להם, 'רק שתדעו שלא יהיו לכם תפקידים כמו ב'הנוער', זה קטע חד-פעמי. מעכשיו, אתם תילחמו על אותם תפקידים אחד נגד השני'. אחרי כמה ימים הם חזרו אליי ואמרו, 'אם המשמעות היא שהמשחק יהיה משהו שיפריד בינינו, אנחנו מוותרים'". נאמנות בין אחים עד הסוף, גם בקולנוע, גם בחיים.
× × ×
יום הצילומים הנוכחי עמוס, אבל יש בו גם תחושת קלילות, כאילו עכשיו הכל קטן עליהם. את הווידויים על הזמנים הקשים הם שומרים לזמן אחר. גם עכשיו, חודשיים אחרי שחזרו, עדיין יש בקרים שבהם המשפחה והחברים מתקשים להאמין שהמציאות היא לא חלום. המציאות והחלום מתערבבים להם. הקולנוע גם.
"יותר מהכל, הסרט וכל מה שקרה איתו נתן לי דבר אחד", מסכם שובל, "פרספקטיבה. פרספקטיבה מול החיים עצמם. יש את 'הרודנות של המציאות', רק שהיא לא באמת רודנית. יש איזו אמת שאי-אפשר להתכחש לה. המציאות חטפה לי את הסרט, והמציאות עכשיו העניקה לסרט החדש שלי סוף אחר".
זה הפי-אנד? אתה במאי מאסכולה של סרטי איכות, לא מתאים לך.
"זה ללא ספק הפי-אנד שהם חזרו והם פה. אבל אני חושב שהסוף החדש של הסרט גם ינציח את המורכבות שיש כאן, וגם את התובנה שהחיים ממשיכים ויש עוד מאבק גדול לחזור לחיים. תמיד אמרתי ש'הנוער' מסתיים בשוט שהוא הכנה ל'הנוער 2', וזה נכון גם פה. כולם צופים פני עתיד".
בעצם הסרט שאתה מצלם עכשיו זה סרט ההמשך, 'הנוער 2'.
"לא בדיוק. הוא בבואה שלו. בבואה מושלמת".
