לכל איש יש שם שנתנו לו אביו ואמו, אבל קודם צריך לוודא שהרב בטקס הברית שמע אותו. ואולי זה רק קוסמי שלפני שלוש וחצי שנים, בטקס הברית של הירו זגורי, בנם של חן אמסלם ומאור זגורי, נרשם רגע טלוויזיוני מושלם. ״אבא של מאור היה הסנדק בברית, וכשמחליטים על שם האבא אומר אותו לסנדק והסנדק מעביר לרב. אבל היה קצר בתקשורת, אף אחד לא שמע את השם וכל אחד עיוות אותו. מאור אמר לאבא שלו ׳הירו׳, אבא של מאור אמר לרב ׳נירו׳, והרב אמר ׳וייקרא שמו בישראל: יורו זגורי!׳״
וואו.
״ואנחנו מתקנים ׳הירו! הירו!׳ אחר כך אבא של מאור בא אליי ושאל, ׳איפה נירו?׳ שאלתי אותו ׳מי זה נירו?׳ אמר, ׳התינוק!׳ שאלתי ׳איזה תינוק?׳ והוא אמר ׳התינוק שהבאת עכשיו!׳ אמרתי לו ׳תגיד, נראה לך שאקרא לילד שלי נירו? מה יש לך?׳ תביני שמבחינתם נירו זה לגיטימי, מסכנים, אנחנו מפילים עליהם שמות והם מתמודדים עם זה ממש יפה, הבאר-שבעים והעפולאים, מקבלים אותנו וגם לא אומרים כלום כי הם מבינים שאנחנו אוהבים שמות מיוחדים״.
אז תסבירי לי את פשר השם האמיתי.
״מאור ואני רצינו שם שמתכתב עם לאב (בתם הבכורה בת השש - ר״א) כי אנחנו מאוד אוהבים את השמות האלה. יש מצב שבגיל 18 הילד ילך לטיפול פסיכולוגי ויגיד שהרסנו לו את החיים. אבל זה כי לי קוראים חן, חן זה שם כללי ואם לא היה לי את ה׳אמסלם׳ זו הייתה בכלל הזיה. ׳חן אמסלם׳ זה דבר אבל חן זה כללי מדי, אז היה לי חשוב שלילדים שלי יהיו שמות ספציפיים״.
יצא ספציפי!
״ומאור, כמו יוצר אמיתי, לוקח רגעים אמיתיים וכותב עליהם סצנות״.
אם הסדרה בהשראת החיים, יש מצב שגם את כמו האמא הטלוויזיונית של מאור, ויוויאן, תקנאי בבנות הזוג של הירו?
״שמעי, הוא עדיין בן שלוש וחצי. אני מה-זה מקווה שלא אהיה ככה. שאהיה קצת יותר מכילה מויוויאן, כי בסוף אני רוצה שהוא יישאר אצלי שבת ויהיה קרוב אליי, אז אהיה חייבת ללקק לה את החריצה".
"אבא של מאור היה הסנדק בברית. היה קצר בתקשורת. מאור אמר לאבא שלו 'הירו', אבא שלו אמר לרב 'נירו', והרב אמר 'יורו זגורי!' ואנחנו מתקנים, 'הירו!' אחר כך אבא של מאור שאל 'איפה נירו?' שאלתי, 'מי זה?' אמר 'התינוק!' אמרתי, 'נראה לך שאקרא לילד שלי נירו? מה יש לך?' מסכנים, אנחנו מפילים עליהם שמות והם מתמודדים יפה"
אז הרגע ההוא נכנס לעונה החדשה של 'זגורי אימפריה' - הסדרה שבה פרצה אמסלם לראשונה ב-2014, ושבה זכתה גם בתפקיד המשובח של אבישג זגורי שסימן אותה כהבטחה - וגם באהבה שהובילה להקמת משפחה עם יוצר הסדרה, מאור זגורי. מהתסריטים האלה שכותבים את עצמם, והיטב. עשר שנים עברו מאז ירדה העונה השנייה של הסדרה. בשנות הישראליות זה מרגיש הרבה יותר. בעשור הזה, שחלף מאז הוצגה משפחת זגורי על המסך, משפחה מרוקאית מרובת ילדים מבאר-שבע שחבריה משקפים במידה רבה את הפצע המזרחי, חלו שינויים טקטוניים בחברה הישראלית.
בעונה החדשה, המשודרת ב-HOT, ב-HOT VOD וב-NEXT TV, המשפחה הטלוויזיונית נדרשת להיישיר מבט למציאות הזו, שיצרה קיטוב פנימי. ״אלה שמשתמשים במונחים של ׳אליטה׳ מדברים את הקול של ההורים שלהם, זה הילד שבהם שמדבר״, אומרת אמסלם. ״זה כמו שלהבדיל אלפי הבדלות, ילד שמן תמיד ירגיש שמן, גם אם יעשה ניתוח קיצור קיבה, גם אם יירד מאתיים קילו, הוא תמיד ירגיש שמן. אותו דבר עם קיפוח: מי שעבר קיפוח, מי שההורים שלו עברו קיפוח. ועברו. זה היה, זה קיים, אנחנו רואים ומדברים. על חטופי תימן כל שני וחמישי יוצאות כתבות שאת אומרת, מה קורה פה? אבל אני כן חושבת שהדברים השתנו, וזוקפת את השינוי גם לזכות ׳זגורי אימפריה׳. זאת אומרת שהרבה אנשים גאים במי שהם ולא מתביישים יותר. פעם אמרו לי ׳מה, את לא מחליפה את השם אמסלם ל׳עם שלם׳?״
אמרו לך כזה דבר?
״כן, ואצלי אין חיה כזו. גדלתי בעפולה במשפחה מרוקאית הכי פריפריה שיש, חווה את המשפחה של אבא שלי עם עשרה אחים, ומלא בני דודים, תודה לאל, ושמחות והילולות והכל, חווה את כל הקלישאה. אבל היה משהו במשפחה שלי, בשבט אמסלם הזה, שזה שבט מאוד שמח, שתמיד גרם לנו להרגיש גאים. אז לא הבנתי למה כשבאתי ליורם לוינשטיין אמרו לי ׳איזה קטע יש לך׳, התחרפנו עליי שם בקטע טוב. לא הבנתי שאני יוצאת דופן. ראיתי שאני שונה, שאני מדברת אחרת מהם, אבל גדלתי בבית שבו הרגשתי גאה במי שאני. הקיפוח לא נכח, ואני גם לא משתמשת במילה הזו כי זה לא בסלנג שלי״.
לא הייתה תחושת נחיתות.
״אין דבר כזה, לא השתמשנו במושגים האלה. לא קיפוח, לא נחיתות. אבא שלי לא ישב והתמרמר על מה שההורים שלו עברו, שבמקום לשים אותם באשדוד על הים אמרו להם ׳ים, ים׳ ולקחו אותם לעפולה. הוא חתר הלאה. הלך, עבד, מהנדס, הוא יצר לעצמו חיים. יש כאלה שפנו לכיוון אחר״.
את מסכימה איתי שהיום המזרחיות כבר לא באותו מקום.
"חד-משמעית. לפני עשר שנים, מה היו שומעים בגלגלצ? יוני בלוך היה אמא'לה ואבא׳לה. היום בכל תחנה שתעבירי את תשמעי את אודיה ואת אושר כהן ואת עומר ואת נסרין, ובזכות, כן?״
את מרגישה בחיים שלך שיש 'הם' ו'אנחנו' ברמה העדתית?
״זה אף פעם לא עניין אותי. עד שלא העירו לי את הפרוז'קטור הזה, לא הייתי בשיח הזה, כי באתי ממקום מאוד טהור ותמים. לא דיברו איתי בשיח הזה ולא הרגשתי אותו. הייתי חוד החנית של בית הספר, הייתי מובילה, ובכל מקום שהגעתי, כולל להקות צבאיות, הרגשתי בנוח. אבל תשמעי, כשאתה מלהק, כשאתה כותב סדרה, כשאתה כותב קומדיות רומנטיות, בסוף הקלישאות הן נכונות״.
כלומר?
״כשמלהקים את 'אמא שלי' לא יביאו את נטע ריסקין, גם לא יביאו את רונית יודקביץ', למרות שאמא שלי היא יותר רונית יודקביץ' ונטע ריסקין מאשר עינת שרוף או אוולין הגואל. בסוף אתה רוצה לספר סיפור אז אתה גם קצת מעגל אותו לטובתך, כמו באגדות״.
השאלה אם זה לא מנציח סטיגמות. למשל, בפרק הראשון בעונה השנייה שבו אב המשפחה סירב לעמוד בצפירה ביום השואה עד שלא יוכרז ״יום המעברות״.
״בסדר. האבא של המשפחה לא עמד. אני לא מכירה דבר כזה, אבל מאור רצה לדבר על משהו שכנראה קורה ולא מדברים עליו. הרי בסוף אתה בא להשאיר חותם. אתה צריך להעלות כל מיני סוגיות, והוא יורה בפרות קדושות, מראה לך שזה קיים ולא להמציא שזה לא קיים. ההתייפייפות מעייפת. כמו שנועה קולר מראה ב'מקום שמח' את הגועל, את השעמום של זוגיות, את האמת. זאת אמת. אולי היא אמת שלא מסתדרת לי ועושה לי עצבים בגוף, אבל דרמה צריכה גם לגרום לך להרגיש לא בנוח. זה חלק מהיצירה של מאור. תמיד יש אמירה״.
והעונה מסתמנת אמירה על הפוליטיקה שמנהלת אותנו.
״הפוליטיקה היא חלק מאוד גדול מהחיים שלנו״.
איך את חווה את מה שקורה פה?
״אני חוויתי את האסון הלאומי גם מהמקום האישי. דודה שלי ובעלה יצאו לנובה, דודה שלי אילת הצליחה להינצל מהמחבלים ובעלה ודוד שלי - שי שלו ז״ל - נרצח. הייתי רוצה שמי שצריך לקחת אחריות ייקח את האחריות. נראה לי משוגע להתחמק מזה כל הזמן, למסמס את האירוע. ממש קשה לי עם זה שלא לוקחים אחריות. את יודעת, בן אדם שעשה תאונה עומד בסוף לדין. זה מנהל המשמרת, אז את מי תאשים? את המלצר תאשים? קשה לי עם זה״.
× × ×
גם באישי הכל השתנה מאז לוהקה אמסלם לראשונה לזגורי. ״כשגילמתי אותה בהתחלה לא הכרתי את הרפרנסים, לא הכרתי את השילוב של האחיות של מאור, שהן המקור. הבאתי משהו מעצמי, מהטקסט, מהסביבה. עכשיו אני יודעת מי כל אחת, איזה משפט היא תגיד, מי מתנהגת ככה. אבל כן שיקשקתי, כי נורא השתניתי. שיניתי צורה, עברתי כל כך הרבה דברים. וזה התפקיד הכי גדול שלי, אני מקווה שזה לא יהיה התפקיד הכי טוב שאי פעם אעשה, כי אבישג היא כל כך איקונית שלא משנה איפה אני הולכת ובאיזו שנה, אומרים לי ׳את מזגורי׳. הסדרה היחידה שהצליחה קצת לשבור את זה היא ׳אור ראשון׳ בקשת 12, שאחריה פתאום אמרו לי ׳את מ׳אור ראשון׳. עד אז, לא משנה איזו סדרה הייתה לי ברקע, והיו המון סדרות טובות - 'פמת״א', 'הרמון' - תמיד אמרו ׳את מזגורי׳. אז פעם פחדתי מאבישג, היום כבר לא״.
פחדת ממה?
״שהיא תצמצם אותי ברמת הליהוקים, שאני לא אוכל לעשות דבר יותר טוב מזה. זה היה כל כך טוב, כזה קונצנזוס. את יודעת, כשחקנית לקבל תפקיד משַׁנה קריירה זה משהו שכמעט לא קורה. לנועה קולר זה קרה פתאום ב׳חזרות׳, למגי אזרזר זה קרה ב׳בתולות׳, ולי ב׳זגורי׳. לא בכל שנה את מקבלת תפקיד שמשנה לך קריירה״.
היה כיף להתגבש שוב כקאסט עשר שנים אחרי?
״תקשיבי, כל יום התעוררנו והרגשנו שזה לא אמיתי. גם בפרמיירה את מרגישה שזה לא אמיתי, כי כל כך רצינו בזה, כל כך חשקנו בזה, כל כך חלמנו על זה, וזה נדחה ונדחה וכן קורה ולא קורה״.
כמה פעמים זה נדחה? ספרי לי קצת על אחורי הקלעים.
״אני לא באמת יודעת״.
אתם לא מדברים על זה בבית?
״לא, חיים. את מדברת עם בעלך כל היום על עבודה?״
לא, אבל אם הייתי משתתפת בסדרה שלו כנראה שהיה לי דחוף לדעת.
״זה לא דחוף לי. כולם שואלים אותו, נראה לך שאני, אשתו, אבוא ואשאל אותו 'מתי עולה הסדרה'? גם ברחוב, צמד המילים ׳מה שלומך?׳ נאמר לא פחות מ׳מתי עולה העונה החדשה?׳ זה בן אדם שכל הזמן שואלים אותו, אז נראה לך שאני אבוא ואשאל גם? נכון, זה הדבר הראשון שעשיתי, זו החותמת שלי, זה מה שמייצג אותי, זאת מי שאני. אבל אני לא נאחזת רק בזה״.
אבל את רואה את מאור כותב, משהה, כותב שוב.
״ אני רואה אותו עושה את זה בהרבה פרויקטים שהוא עובד עליהם במקביל, ואני מבינה שזה הבן אדם. אני לא דוחקת בו. אני יכולה להיות מתוסכלת מאודישן, מאיזה תפקיד שלא קיבלתי או בעצבים על איזה משהו שגרם לי להרגיש שלא מעריכים אותי מספיק, אבל אנחנו לא דנים כמעט על המקצוע. קודם כל כי מבחינתו אני צריכה לעשות אולי פרויקט בשנתיים, אבל רק פרויקט של נועה קולר כזה. הוא לא מבין שאני שחקנית, ואני אוהבת ורוצה לשחק״.
כשנפגשתם כקאסט על הסט, איך זה הרגיש?
״הכל היה אותו דבר, חוץ מזה שאייל שיקרצי (שמגלם את אביר זגורי - ר״א) גבה ב-50 סנטימטרים. הייתה איזו שמחה גדולה ואמיתית, חגיגה כזאת, לבוא לסט, כמו להתרגש לקראת היום הראשון של כיתה א׳. אנחנו גם מגיעים להצלחה, משהו שמצפים לו, למותג. צרחתי על הסט מצחוק מהבוקר עד הערב. צרחות מאמי, אנחנו לא יכולים לצלם. המצלמה רועדת״.
"אלה שמשתמשים במונחים של 'אליטה' מדברים את הקול של ההורים שלהם. זה קיים. פעם אמרו לי 'מה, את לא מחליפה את השם אמסלם ל'עם שלם'? אבל אני כן חושבת שהדברים השתנו. לפני עשר שנים, מה היו שומעים בגלגלצ? יוני בלוך היה אמא'לה ואבא'לה. היום בכל תחנה תשמעי את אודיה, אושר כהן ונסרין, ובזכות, כן?"
ממי ספציפית?
״אורי לייזרוביץ' הוא הכי פסיכופת. הוא מטורף. אין מצחיק כזה, הוא גומר אותך, מאלתר על הסט ומאור לא קוטע את הסיטואציה, נותן לו לדהור. דניאל סבג משוגע, קובי מימון, כולם נורא מצחיקים ושמחים ואסירי תודה. זה הרגיש מאוד בבית, מאוד שלם״.
למרות שאחד, משה איבגי, שגילם את ראש שבט זגורי, חסר.
״כן, למרות שאחד חסר״.
היה שיקול להחזיר אותו? בכל זאת, מאז שסיים לרצות את עונשו הוא חזר לעבוד.
״תראי, כשמאור התחיל לכתוב את העונה לפני חמש שנים בערך, הכל היה מאוד טרי וזה לא היה שיקול כמעט. אחר כך הוא כבר קיבל את הסיטואציה ומצא פתרון מבריק להיעדר הדמות שלו מהעונה. אנחנו אוהבים אותו, אבל ההצגה חייבת להימשך. בסוף אנחנו בורג קטן במערכת, אלה לא רק שיקולים של מאור״.
לפרמיירה כבר הגעתם עם שני ילדים, וכיאה לילדים הם הפריעו.
״הם הפריעו למאור לדבר ולי להתראיין. היה ראיון שהירו משך לי בו את החוט כל הזמן. אמא שלי לא הצליחה לשתות אפילו. אלה החיים״.
דיברת על הסדרה ׳הרמון׳, שם שיחקת בתפקיד הראשי לצד אלון אבוטבול ז״ל.
״מתוק שלי. יצא לי לפני כמה ימים להסתובב ולהגיד ׳יואו, אלון מת׳. הוא הבן אדם הכי חי בעולם, כל הליבידו בחוץ מבחינת היצירה, תמיד שופע חיים, תמיד נעים, יודע לחיות, זה לא בן אדם שהולך. עשיתי איתו חתיכת תפקיד, יש לי סיפור שביום שבו נקבעה החזרה הראשונה שלנו פגשתי אותו במקרה. ירדתי להביא למאור ולי חומוס בדיזנגוף ופתאום אני רואה אותו. אני ניגשת אליו ואומרת לו ׳אלון, מה שלומך?׳ בהתחלה הוא לא קלט, חשב שאני רוצה תמונה, ואז אמרתי לו ׳אני חן אמסלם, אני משחקת את מאיה ב׳הרמון׳. ואז הוא אומר לי ׳וואו! רוצה לשבת איתי קצת בחומוס?׳ מאמי, הוא תפס אותי ארבע שעות. אמרתי למאור ׳נשמה, תזמין אוכל, מצידי תעשה חביתה, אני לא חותכת לאלון אבוטבול״.
ואיך היה לשחק איתו?
״זה לשחק עם אגדה. אגדה מהלכת. ביום שהוא מת הייתי ביום צילום, פתאום שמתי לב שבצוות מסתכלים עליי ומדברים מאחורי הגב, ולא הבנתי. אני שואלת 'מה קרה' ואומרים לי 'כלום, הכול טוב'. לא רצו להגיד לי. ואני רואה בעיניים של עוזרת הבמאי שמשהו קרה. כולם הסתירו ממני. אחר כך נכנסתי לאינסטגרם וראיתי. אני מאוד, מאוד אוהבת אותו. להגיד ׳אהבתי אותו׳ קשה לי. זו הזיה שהוא לא כאן״.
× × ×
מלבד הסדרה היא גם משמשת כפרזנטורית של בנק מזרחי, ובחיים עצמם אמסלם, 35, בחודש השישי להריונה השלישי. חמסה. ״נראה לי שנהיה איזה טרלול עכשיו של להביא חמישה ילדים״, היא פוסקת, ״אני לא יודעת אם אני מסוגלת אבל אני רוצה, ואני יכולה להגיד לך שדווקא אם מדברים על מזרחים ואשכנזים, אז היום לאשכנזים יש חמישה ילדים ולמזרחים יש שניים. הם רוצים בני דודים ומשפחה גדולה כי לא היה להם, והמזרחים כבר ׳אוברוולמד׳ מרוב ארוחות שישי״.
זה גם הפך להיות סמל סטטוס, לעשות ארבעה-חמישה ילדים. זה מראה שאת יכולה.
״נכון, אני מבינה את הרצון הזה שהכל יהיה מושלם, ויש סירים על הגז והבית מתוקתק וגם הילדים ואנחנו גם יוצאים בערב. אצלי זה ממחשבה אחרת. קודם כל, אני בן אדם יותר יעיל כשיש לי ילדים. אני מספיקה הרבה דברים. ובעיקר אני חושבת על שולחן השבת שלי בגיל 60-70 בעזרת השם, עד מאה ועשרים. אני באמת חושבת על זה. אני גם מגיעה מבית שיש לי אח אחד ותמיד רציתי עוד״.
"תראי, כשאני מקבלת החלטה שאני מביאה ילד, אני מקבלת החלטה שכנראה איזה שנתיים לא אעבוד. הבנתי שאני לא יכולה לחשב את הילדים שלי לפי התפקידים שלי. זה מקצוע מאוד דינמי, יום אחד לכולם בא עלייך ויום אחד לא יכולים לראות אותך. גם אחרי שאני יולדת, זה לא שאומרים 'שלום, יש לך 25 תפקידים שמחכים לך'. זו לא המציאות"
ועוד פעם שידת החתלה.
״אבל אני כבר בלופ של נתינה בשביל מישהו. אני גם יודעת לקחת לעצמי, וכשאני לוקחת אין לי מצפון. כשהיינו זוג רווק עם ילדה ואת אבודה ואין לך כלום בלו״ז, ואת גם שחקנית אז גם לא ממלאים לך את הלו״ז, את צריכה למלא אותו לעצמך בכל מיני יוגה ופילאטיס כדי להרגיש שאת עושה משהו… היום זה אחרת. יש ילדה בבית ספר, יש ילד בגן, יש חוגים. אבל כן, אני יולדת ונשארת עם התינוק בבית״.
זה מלחיץ אותך?
״תראי, כשאני מקבלת החלטה שאני מביאה ילד לעולם, אני מקבלת החלטה שכנראה איזה שנתיים לא אעבוד. זה מה שקורה בסוף. את תשעה חודשים בהיריון, אם יצא שאת מצלמת סדרה ובמקרה נקלטת על הסט ואת ככה מצלמת ארבעה חודשים ויש לך גם הצגה, זה וואו, אבל ככה? לא מלהקים, אלא אם כתוב ׳אישה בהיריון' או שלבמאי בא עלייך. ברור שזה מכניס לסרטים, אבל הבנתי שאני לא יכולה לחשב את הילדים שלי לפי התפקידים שלי. זה מקצוע מאוד דינמי, יום אחד לכולם בא עלייך ויום אחד לא יכולים לראות אותך״.
מה שאת אומרת מעיד על הרבה ביטחון.
״אני פשוט מקבלת את הדבר הזה. התיאטרון, אגב, זה מקום מאוד בטוח בהיריון. שיחקתי ב׳לעבור את הקיר׳ רווקה שמחפשת חתן וצורחת באומן תוך כדי היריון, ועכשיו אני משחקת גם ב׳תרקדי איתי׳ מישהי שצריכה להתחתן. הכנסנו איזה משפטון על ההיריון. אני עם אותם בגדים - רק בהיריון, מפלרטטת עם הקהל. זה לא מעניין את הקהל. הבטן לא מפריעה לו״.
ובכל השאר את אומרת שזה מחיר שאת מוכנה לשלם.
״כן, ואת יודעת, גם אחרי שאני יולדת, זה לא שאומרים ׳שלום, יש לך 25 תפקידים שמחכים לך׳. זו לא המציאות, לא שלי ולא של אף אחת פה. זו איזו פיקציה, שמציעים לכל השחקנים כל היום תפקידים״.
יש תפקיד שראית לאחרונה והתבאסת שהוא לא שלך?
״וואי, יש תפקיד אחד שבפעם הראשונה בחיים ממש בכיתי שלא קיבלתי אותו. עשיתי אודישן למחזמר חדש שממש רציתי, עבדתי ממש קשה, ולא קיבלתי את התפקיד. מה שעשה לי כיף בבכי הזה זה שהרגשתי שהמקצוע עדיין מרגש אותי וחשוב לי. ושמעי, מה ששלי - שלי. לאגם (רודברג) ולי יש משפט שגורם לנו להרגיש טוב עם עצמנו כשמישהי אחרת מקבלת את התפקיד: ׳היא צריכה את זה יותר ממני׳״.
מצחיק. ומהאינסטגרם שלך נראה שלאב ממש באותו כיוון.
״כן, זה מדובר, אני מבינה, אבל זה משהו שצריך בסוף לרצות. במקצוע שלנו זה עניין של התמדה. יש הרבה שחקנים מוכשרים שלא קורה איתם כלום. לאב מטורפת, אבל אני לא יודעת אם היא רוצה את זה. אני חברה טובה של רותם אבוהב והיא הייתה ילדת פלא, אז דיברתי איתה על זה. הרי יש קסם בילד פלא, ובאיזשהו שלב, כשהוא הופך להיות נער, הוא כבר לא מעניין. עם רוב ילדי הפלא לא קורה אחר כך משהו. רותם ותום אבני הם אנשים שהצליחו לשבור את תקרת הזכוכית הזו. שאלתי אותה והיא אמרה לי ׳בסוף לאב תחליט, את לא תוכלי להשתלט על זה׳. דיברתי על זה גם עם נינט, כי הבת שלה משחקת בסדרת ילדים חדשה בכאן חינוכית. היא אמרה ׳שמרתי עליה, אבל בסוף היא ילדה גדולה והיא רוצה, היא חולמת׳. אז אני לא רוצה רק להדוף. לאב מקבלת הצעות, מבקשים שאביא אותה לאודישן, אבל אני לא תמיד חושפת אותה לזה. מאור ואני מדברים וכרגע ההחלטה היא שעוד לא. היא ממש קטנה״.
