אביה מלכה המשיכה לחיות את בן זוגה, עפרי גופר ז"ל, הרבה אחרי שהלך לעולמו באוגוסט 2024. יותר משנה עברה עד שהחלה להשלים עם הגורל, עם הסטטוס החדש, להבין שהמצב סופי. אלמנה בגיל 30, בשיא האהבה. "כן, הוא חלה בסרטן סופני, אבל עד אתמול היה לך בעל, ניהלתם משק בית משותף, גידלתם כלבה מקסימה ותהיתם איזה קניות לעשות לשבת", היא דומעת. "עשיתי לו מסיבת הפתעה ליום הולדת 40 רק שלושה שבועות לפני שהלך מאיתנו. חזרנו מקופנהגן חודש לפני, חיינו חיים רגילים, אתה לא מת לי עכשיו!"
איך משלימים בכל זאת עם המציאות?
"כשעפרי מת לא ידעתי מה לעשות, איך לשחרר את היותו. זיהיתי את הגופה, הוא נפטר כאן בבית, הבנתי את התהליך הפיזי מהר, קיבלתי אותו. אבל שם גם התחיל הסיפור שלי עם השחרור של הנשמה, כי את הגוף ראיתי הולך. כשאתה רואה אדם מת שאין בו רוח, פתאום אתה מבין מה המשמעות של הנפש, כי גוף ללא נשמה הוא כלום. עפרי לא היה כאן פתאום, אי-אפשר להסביר את זה. לאורך כל השנה עפרי היה איתי על הכתף, תמיד בראש. מבחינתי היינו עדיין יחד, הייתה לי תקווה שאולי הוא יחזור".
אז לא השלמת.
"לפעמים היו גם רגעים מוזרים. הייתי שומעת את המעלית מגיעה לקומה, חושבת שאולי עפרי חוזר מהעבודה. זו מעין דפֶקה חמורה כזו. פאק, אתה לא מבין. במשך כל השנה אני פשוט נשארת מחוברת אל עפרי".
דווקא אלמנט דתי שממנו נרתעה, טקס החליצה, עזר לה לקבל את המציאות, לפרק את הציפיות שעדיין לחשו שאולי גופר ישוב, להשתחרר בעצמה. "הטקס הזה הגעיל אותי בהתחלה. הגעתי אליו אחרי עבודה רוחנית עם עצמי, מאוד עמוקה, אבל לא הייתי שם לבד. אני רוצה להגיד תודה גדולה לד"ר יחיאל הררי, שמעלה סרטוני יוטיוב קטנים וחמודים, כל פעם עם עצה קטנה וטובה. עם התובנות מהסרטונים של הררי הבנתי שהגיע הזמן, שצריך לשחרר את עפרי. שנייה לפני חשבתי שאולי עפרי עוד יבוא. את הארון שלו פיניתי רק לפני חודשיים, כי אם אתה מתכנן לחזור עדיף שהכל יהיה מוכן. לקח לי זמן לקבל את זה כסופי".
ניסית במהלך השנה להתחיל בקשר חדש?
"יצאתי עם מישהו תקופה, לא סיפרתי לו על התהומות שאני חווה ביני לביני, שהם גם מעולמות האבסורד. לא חשבתי שהוגן שישמע את כל זה, אבל אז גם סיימתי את הקשר הזה כי ידעתי שאני לא יכולה עדיין ללכת למשהו רציני".
איך עבר טקס החליצה?
"לא פשוט. אני באה מבית דתי, קיבלתי את העצה של סבתא ואמא ועשיתי את הטקס למרות שפחדתי מאוד. האקט עצמו לא הכי נעים ובסופו של דבר צריך לגרש אותי מאח שלו, אבל בסוף גם הוא מאוד קרוב אליי, לקח אותי יד ביד כמו חבר טוב. כשזה הסתיים הרגשתי הקלה גדולה. שתינו קפה אצל הרב, שהסתכל עליי בעיניים טובות וגרם לי להרגיש מאוד שלמה".
מה שיכנע אותך?
"הטקס נראה פרימיטיבי, גם הרב הבין ללבי, אבל יש לו צידוק רוחני. הייתי צריכה להגיע לנשמה של עפרי ולומר לו: חיים שלי, אני אוהבת אותך - אבל אתה משוחרר".
"הרופאה אומרת זה מצב בלתי הפיך, הוא לא יהיה בריא. אני שואלת: כמה זמן? היא עונה לא יותר מחצי שנה. אמרתי: שלחת את עפרי לכימו ולי את אומרת שהוא מת, מבקשת לא לספר לו כמה זמן נשאר. אישן איתו בלילה ואשקר לו?! צרחתי על כולם, אמרתי לו: הולכים הביתה. נמצא פטנט אחר"
פאסט פורוורד למספר חודשים אחרי, בתום שנה של אבל, קדרות וגם דיכאון מלכה חזרה לעצמה, חזרה לפרוח, חזרה למסלול הנסיקה שהיה מונח ביציבות לרגליה לפני שהחלה ללוות מדי יום את עפרי גופר, שחלה בסרטן במרץ 2021. היא נמצאת כבר מספר חודשים במערכת יחסים, מאוהבת, ההצעות לתפקידי משחק מתחילות לזרום מחדש. היא מצאה משבצת זמנית ראויה על מסך כדי לעשות את הקאמבק - תוכנית הבוקר של ניב רסקין בקשת - ולפני חודשיים החלה בהגשת תוכנית רדיו יומית ברדיו אקו 99, כל בוקר 9:30-12:00, חוזה טאלנט נדיר במדיום שכמעט לא נותרו בו אייקונים ישראליים. בעידן שבו הווידיאו הרג מזמן את כוכב הרדיו, כמו שהבטיחו לנו הבאגלס עוד באייטיז, מלכה זוכה למעמד מיוחד של אישיות רדיופונית. אבל גם את המיקרופון של אקו 99, שתפור במיוחד למידותיה, היא לא מיהרה להדק. "לא רציתי כלום, לא ידעתי במה אני טובה אפילו. אולי העולם שבחוץ ידע, אני לא".
אבל את יכולה להתווכח עם המציאות ולהזכיר לעצמך שיש לך רקורד די עשיר, השתתפת בסדרות, שידרת ברדיו, דיגמנת.
"מבחינתי אין. כאילו לא קרה. הייתי מסתכלת במראה ונגעלת, בטוחה שאני לא טובה בשום דבר. תבין, הכל מת לי ברגע שעפרי מת. הייתי מבולבלת ברמות".
ואז הגיעה נעם כהן-גפן, המנכ"לית של רדיו אקו 99, עם ההצעה לתוכניות יומית שתוביל מלכה. "המשפט הראשון שלה היה 'אביה, אני יודעת שאת מפחדת אבל אני שומרת עלייך, הולכת איתך, נעשה את זה בקצב שלך. את אולי שכחת, אבל אני זוכרת מה את שווה'".
נשמע משכנע.
"לקח לי עוד זמן להשתכנע. נעם אמרה לי שנעשה גם אלף פיילוטים עד שנמצא את הדבר הנכון. התייעצתי עם חברים, אבל הכי קשה היה כשלא יכולתי להתייעץ עם עפרי".
לפי הסיפורים הוא היה שזאם לפני האינטרנט.
"זה אסון. הייתי מזמזמת לו שורה משיר כלשהו, הוא מיד היה עונה עם השם, השנה, כל מה שאתה רוצה. מה שזאם? עפרי היה צ'ט ג'י-פי-טי של מוזיקה. לפעמים במהלך היום, כשאני מחפשת משהו, אומרים לי: כנסי לצ'אט. אבל אני לא רוצה את הצ'אט, אני רוצה להרים טלפון ושמישהו יאמר לי בשנייה את שם האמן, שם האלבום, המפיק, שנת ההוצאה, הלייבל, ויעביר לי שעה מאוחר יותר עוד כמה אלבומים של הלהקה, כשאני בכלל רק ביקשתי את שם השיר. זה היה האיש, גאון. אלה היו שיחות הסלון שלנו. רדיו, שדרנים, עריכות מוזיקליות, מוזיקה".
איך עבר השידור הראשון?
"התיישבתי מול המיקרופון ופתאום הגוף שלי נזכר בבת אחת. כולם איחלו בהצלחה לפני השידור, התחלתי לבכות במסדרון, עליתי לשידור ובכיתי גם בפרסומות, אבל לא הרגישו".
לא חששו ברדיו שתקחי את התוכנית למקום יותר קודר, נניח?
"נעם אמרה לי מהתחלה: דברי חופשי, זו את, ואם את צריכה להגיד משהו שהוא עצוב או משהו שהוא קצת מורבידי המאזין יכיל את זה. גם המאזין חווה שנתיים קשות. זה גם היתרון של 99 על גלגלצ, שהיא תחנה ממלכתית, אתה חייב לפגוע שם כמה שיותר רחב ולכן יש הרבה צנזורה פנימית. יש את הבדיחה הזו שכל השדרנים בגלגלצ נשמעים אותו דבר, ויש בזה משהו לפעמים".
הם הכירו במסיבה באילת, גופר תיקלט באותו ערב. "חברה גררה אותי אז לאיזה פסטיבל. אני הייתי בת 23, הוא בן 33, אבל לא ידעתי את זה. ראיתי מולי בחור שהייתי בטוחה שהוא בן 28, מעין סקייטר בוי. באותו סוף שבוע היה לי יום הולדת, הוא היה שם ונתקלנו. כולם היו שם על הילוך 8 ואני לא עושה סמים, גם לא שותה כל כך, אוהבת את המוזיקה. רוצה שהחושים שלי יהיו אקסטרה-מחודדים כשאני מקשיבה".
אבל הדי-ג'יי היה לא רע.
"בהחלט, אבל באיזשהו שלב ישבתי במרפסת לבד, מתרחקת מהצרות שכולם עושים בפנים. ואז יוצא אליי עפרי ואומר: אני רואה שאת לא מוצאת את עצמך כל כך. אמרתי לו שאני רוצה הביתה, שלא כיף לי, שאני ילדה בת 23, לא נעים לי כל הדבר הזה. אז הוא אמר לי טוב, אני אלווה אותך. גם אני מרגיש כאן לא קשור".
וביקש את הטלפון בדרך?
"אתה מצפה לאיזו התחלה, משפט פתיחה – השיחה כולה הייתה סביב גלצ באותו ערב, שום דבר רומנטי. גם לא הכרתי את השם עפרי גופר, אמא שלי דווקא הכירה. הוא טען שקראתי לו בהתחלה עמרי גופר, אבל המציא, זה לא קרה. בכל מקרה, הוא כבר היה כוכב, די-ג'יי, ידו בכל מקום, אבל זה לא ריגש אותי. היה בזה משהו שהרתיע אותי. לא רציתי מערכת יחסים שתתייג אותי, אז הסברתי לו: אתה מתוק, אבל לא. ואז עפרי אמר לי: 'אני אתחתן איתך'. כאן נפרדו דרכנו".
הם המשיכו להתכתב בכל זאת באינסטגרם, "עד שיום אחד הוא שלח לי הודעה: 'רוצה קפה?' אמרתי כן, ישבנו שמונה שעות בקפה, ובהמשך הלכנו והתקרבנו - אבל עדיין נרתעתי. לפני הכל, הגיל שלו ביאס אותי. נחרדתי, אמרתי, הבדל של כמעט 11 שנה? אבא שלי יהרוג אותי. והוא עובד כדי-ג'יי, אני לא רוצה לישון לבד בלילות. גם אמרתי לעצמי: עוד לא טעמתי שום דבר בחיי, הוא רוצה זוגיות רצינית. לי זו הייתה פעם ראשונה כרווקה בת"א, צעירה, אולי מתחילה להיות כוכבת. Let's have fun".
אמרת לו את כל זה?
"כן. ובכל זאת הוא אמר לי אחרי חודשיים בערך: אני אתחתן איתך. זה יקרה עוד שנה, זה יקרה עוד חמש שנים. אני פה, אני יודע מה אני רוצה. הלכתי עם המשפט הזה הביתה וחשבתי שיש משהו מאיים שאחד יודע מאוד מה הוא רוצה ואחר לא. אבל גם חשבתי: כיף לך, נעים לך? כן".
אחרי מספר חודשים הם עברו לגור יחד בדירה מעוצבת היטב בתל-אביב, פאוור קאפל פוטוגני מאוד בתחילת דרכו, שני אנשים מצליחנים בתחומם. מלכה הספיקה לשחק בסדרות כמו 'כדברא', 'נעלמים', השתתפה בלהיט הקולנועי 'לשחרר את שולי', הובילה קמפיינים של אופנה ולייף סטייל, צברה ניסיון טלוויזיוני ועיתונאי בתוכנית 'הצינור' של גיא לרר. גופר ניהל היטב את תחנות הרדיו של התאגיד, הוביל בין השאר את בחירת השירים של ישראל לאירוויזיון ובמקביל ניהל קריירה של די-ג'יי מבוקש.
״האחות הסבירה שכל זמן שהוא ער הוא סובל, שכדאי לתת לו משהו לשינה שהוא לא יתעורר ממנה. עשר שעות שכבתי לידו והוא ישן ונשם בשקט. אח שלו אמר לי, אם לא תזוזי ממנו עפרי לא ישחרר. הם ממש קרעו אותי מעליו, הלכתי למרפסת ומשם לקח שעה עד שנשם את הנשימה האחרונה"
במרץ 2021 התמוטט עולמם. "עפרי התחיל להרגיש לא טוב, כאבי בטן חוזרים. הלך לבדיקה, ואז נכנס השם הארור לחיי - סרטן המעי הגס. זה היה ב-14 במרץ 2021. נסעתי איתו לבדיקה, אני זוכרת שאמרתי לו בדרך שהערב מתחיל שבוע האופנה, שאנחנו חייבים לתקתק, הוא אמר לי שיהיה מהיר. הרופא שעשה את הבדיקה יוצא אליי לחדר ההמתנה, מעין מסדרון כזה, ואומר: תשמעי, בדרך כלל אני לא אומר דברים כאלה מחוץ לחדר, אבל זה דחוף וזה סרטן ודאי, אני רואה את הגידול בבירור. תקבעי תור להמשך בדיקות דחוף".
מה עושים ברגע כזה?
"אני חושבת: סליחה, מה זרקת עליי עכשיו? יוצאת למזכירה שם, בוכה את החיים, המזכירה מחבקת אותי ואני אומרת לה: מה הוא רוצה ממני? מה הוא אמר עכשיו? והיא עונה: אני אטפל בזה, אמצא לך תור. תראה, הכוונה של הרופא הייתה טובה, לזרז דברים, אבל זה נפל עליי בלי שום הכנה".
נותר לספר לעפרי עצמו.
"נכנסתי אליו לחדר והוא שואל נו, מה, ראו משהו? אמרתי לו: אני לא יודעת, אני לא סמכות, הם יבואו ויגידו. אני מנסה לא להיראות בוכה והוא אומר: מה יש לך? נכנסת הרופאה, אני יוצאת, היא מספרת לו. אנחנו נכנסים לאוטו, חוזרים הביתה, לא מדברים על זה מילה עד שמגיעים ואז עפרי אומר לי: הכל בסדר. נעבור גם את זה".
קול.
"ואני חושבת: מי אתה? איזו מפלצת אתה? עדיין ברקע, יש לי תצוגת אופנה בערב של ויוי בלאיש האהוב עליי. אמרתי טוב, אני מבטלת. עפרי ביקש: ממש לא, חיכית לתצוגה המון זמן. את עושה את זה. תחשבי שאני בבית בריא, אין לי כלום. התקשרתי בוכה להורים שלי, ואבא שלי פשוט עזב הכל ונסע לדירה להיות עם עפרי. משם אנחנו יוצאים למסע משונה, קשה מאוד, בירוקרטיות, לא עולם שבחורה בת 25 יודעת להתמצא בו. רופאים, בדיקות. עוד רופאים, חוות דעת. מצבו של עפרי באותה נקודת זמן היה חמור, אף אחד לא האמין שייקח מפה שלוש שנים בערך. הוא אובחן בסרטן בשלב 4. הזדעזענו מהמצב החמור שהוא כבר היה בו, איך לא ידענו על זה קודם?"
מאותה נקודה, מלכה לא הרשתה לעצמה לעזוב את גופר. "בתחילת הדרך התלוויתי אליו לכל בדיקה הכי אזוטרית. רציתי להיות לידו, להחזיק לו את היד, להיות החברה הכי טובה שלו".
היו גם רגעים מתוחים ביניהם. "'לשחרר את שולי' יצא כמה חודשים אחרי שעפרי חלה. רציתי שיבוא איתי לפרמיירה והוא בדיוק התחיל אז את הכימו, אף אחד לא ידע, הוא היה מסתובב עם זה חופשי מתחת לבגדים. עפרי אמר לי שהוא לא יכול לבוא כי הוא מרגיש לא טוב, ואמרתי לו: אתה הולך לעבודה, אתה מסתובב רגיל. רציתי שיבוא איתי לפרמיירה".
ברגעים כאלה גם זה נשמע מאוד הגיוני. עדיין יש את העולם שלך.
"באותו רגע הייתי ילדה, חשבתי שזה הרגע שלי, אני רוצה את הבן זוג שלי איתי בפרמיירה. בבוקר הרגשת טוב, הלכת למשרד - פתאום עכשיו אתה לא מרגיש טוב? הייתי מגעילה, אני מתחרטת על הרגע הזה. אמרתי לו 'זה לא פייר, תרגיש טוב'. הוא אמר לי: 'את לא מבינה מה אני מרגיש'. יצאתי בתחושה חמוצה. את חגיגות מיליון הצופים לסרט, שהיו בבית של משה אדרי, הוא לא רצה להחמיץ, לא רצה לאכזב אותי, הגיע מחובר לכימו מתחת לבגדים. זו הייתה הדינמיקה בבית, התאבדנו האחד על השני. אין דבר שהוא היה בו לבד, ולהפך".
באוגוסט 2022 הם התחתנו למרות שהעתיד היה די ברור. "אני מניחה שהחתונה הייתה מתרחשת גם ככה, אבל המחלה של עפרי נתנה זרז. הוא הציע לי נישואין במסיבה במדבר, כרע ברך. הייתי בשוק, כי ידעתי שהוא מאוד חולה ולא ידעתי במחשבה הראשונה מה לעשות. אבל הסתכלתי על זה כעל עוד חתיכה בהרפתקה".
המשפחה לא ניסתה להניא אותך מזה?
"ההורים שלי אהבו את עפרי כמו בן, והיה בזה גם משהו פנטזיונרי של דיסני. זו הייתה החתונה הכי שמחה, המסיבה הכי טובה בעיר".
דיברתם על ילדים?
"הנושא עלה, אבל שנינו הבנו שזה לא ריאלי. הייתה לי החלטה: לא אלד ילד יתום. לא אביא לעולם ילד בידיעה שיגדל בלי אבא".
נקודת מפנה בדרך נרשמה עם תחילת טיפולי הכימו של גופר. "הגענו לתדריך אצל הרופאה: זה הכימו, אלה תופעות הלוואי. היא ראתה שהגלגלים שלי לא זזים עד הסוף, שלחה את עפרי לרופא אחר ואמרה לי: אני רואה אותך, מה קורה? אני פותחת בפניה את הלב, אומרת לה: תקשיבי, אני בחורה צעירה, רוצה להתחתן איתו, להקים איתו בית, מה זה החרא הזה? מה לעשות? היא אומרת לי, תראי, זה מצב בלתי הפיך, הוא לא יהיה בריא אף פעם. זה כרוני. ואני אומרת לה: עברית, כמה זמן? דברי בדקות! היא עונה: לא יותר מחצי שנה. איבדתי הכרה ונפלתי לרצפה".
שוב בשורה קשה כביכול על הדרך.
"ברגע הזה יצא לי המרוקו. אמרתי לה: תקשיבי, אתם חבורה של שקרנים! שלחת את עפרי לכימו ולי את אומרת שהוא מת, מבקשת ממני לא לספר לו כמה זמן מוערך נשאר. מה, אני אישן איתו בלילה ואשקר לו?! צרחתי שם על כולם, אמרתי לו הולכים הביתה, אנחנו נמצא פטנט אחר, לא אכפת לי. זו הייתה טראומה, כי בעצם משם פתחתי שעון חול של חצי שנה וחיכיתי שזה יקרה. חצי שנה לא הצלחתי לישון בעצם. ממש חיכיתי עם שעון החול ליום ההכרזה - די דיי".
עפרי ידע על הדדליין?
"כן, והוא היה מספיק קול בשביל לשאת את זה עבור שנינו".
הטיפולים החזיקו את גופר בחיים הרבה מעל מה שהוערך, עד 3 באוגוסט 2024. "הרופאים היו המומים שעפרי עבר את חצי השנה המוערכת. שם נכנס לי גם הג'וק הזה של אמונה באלוהים. אחרי חצי שנה התהפכתי, התחלתי לאכול מחדש. עדיין הייתי שבר כלי, אבל הייתה לי תקווה".
לפעמים אי-אכילה היא תסמין לדיכאון.
"הייתי בדיכאון חמור במהלך החודשים האלה, היו לי מחשבות טורדניות. טיפלתי בזה, לקחתי כדורים. בהתחלה הייתי מאוד אנטי, אבל אז אמרתי לעצמי טוב, הכדורים האלה שמורים בדיוק לרגעים כאלה. ההורים שלי עזרו לי, המשפחה שלי, החברים הטובים היקרים שלי. הייתי חלשה מאוד וסהרורית. לא הצלחתי לעבוד, עזבתי את הלימודים באוניברסיטה, הייתי כלום, עלה נידף. לא ראיתי טעם לחיים".
התרכזת רק בעפרי.
"אפילו לא בו, אלא במוות שלו. ברגע מסוים, אחרי חצי השנה הזו, עפרי אמר לי: 'אני צריך אותך, אני לא יכול שתתפרקי לי'. שם הבנתי שאני צריכה לקחת את עצמי בידיים. משם אכלנו את החיים בביסים הכי גדולים, השאיפה הייתה כמה שיותר בכמה שמעט זמן. אין חלומות שדוחים".
× × ×
חצי שנה לפני שהלך לעולמו, גופר רמז שהחל להרגיש כי זמנו קרב. "הוא התחיל לסכם, לומר לי משפטים מפחידים: מי ידאג לך כשאני לא אהיה כאן? אז אני אומרת לו, על מה אתה מדבר? אתה פה, לאן תלך? לא מתאים לך לדבר ככה. התייעצתי על זה עם הפסיכולוגית והיא הסבירה לי שזו דרך התמודדות. בדיעבד אני חושבת שהוא ידע מהרופאים שהמצב מידרדר, אבל הוא לא שיתף. עפרי שמר עליי המון בתוך הדבר הזה".
מתי את מבינה שבאמת חלה הידרדרות?
"חודש לפני מותו נסענו לראות את מטאליקה בקופנהגן. מגיעים לקופנהגן ואני קולטת שיש פה בלגן, הוא לא מרגיש טוב, זה לא מצחיק. הוא מנסה לשמור עליי, מנסה להיות קול ואומר לי: אני מרגיש טוב, לוקח המון תרופות, אולי אלה סתם תופעות לוואי שלהן".
"הייתי מסתכלת במראה ונגעלת, בטוחה שאני לא טובה בשום דבר. הכל מת לי ברגע שעפרי מת. הייתי מבולבלת ברמות. לפני השידור הראשון ברדיו כולם איחלו לי בהצלחה, התחלתי לבכות במסדרון, עליתי לשידור ובכיתי גם בפרסומות, אבל לא הרגישו"
ובהופעה?
"הוא החזיק, הרגיש טוב, ראינו את המופע והוא אפילו פגש במלון את הבסיסט של הלהקה לסלפי. ההידרדרות הכי גדולה הייתה אחרי. אנחנו הולכים למיון בקופנהגן, הוא מתאשפז יומיים לפני הטיסה. הבעיה: עומדים לפספס את הכימו בארץ. יום שבת, אין לי עם מי לדבר, אני בוכה לאלוהים אבל גם מהר מאוד מתאפסת. קמנו בבוקר לכאוס, איכשהו תיפעלתי את הכל. הפעלתי חצי עולם כדי שיטיסו אותו בחזרה. לקח כמה שעות, אבל היינו על הטיסה".
הצלחתם לנחות סביר?
"שם הרוקסטאר שלי נשבר ועבר לכיסא גלגלים. ברגע הזה הבנתי שזהו, הגיע הסוף. נחתנו ישר לאיכילוב. הסתכלנו האחד על השני בעיניים, הבנו שנשאר לנו קצת זמן ביחד. התפללתי שזה יהיה לא כואב, לא מגעיל".
מה אמרו בבית החולים?
"כשנחתנו הייתי בהלם מוחלט. אמא שלו ישר הגיעה. באיכילוב הסבירו בעצם שאין להם מה לעשות עם עפרי יותר, התהפכה החרב. רצה הגורל וזה נמשך בסך הכל שבוע וחצי. עברנו את זה כל כך יפה. הוא לא סבל מהרגע שהרופאים החזירו אותו להוספיס בית ועד שהלך".
הייתה לכם שיחה אחרונה?
"לא ממש, לא ידעתי כמה זה ייקח. יומיים לפני הוא כבר פחות דיבר. המשפט האחרון שעפרי אמר לי היה למחרת, ביום חמישי. הוא העיר את כולם, 2 בלילה, וביקש שיקראו לי. אני מגיעה והוא אומר: 'אל תגעי בי', ואז, הוא לקח את הידיים שלי, נישק אותן - וזרק, כאילו בתנועת כזו של 'זהו, מספיק'. כולם מסתכלים ואני הרגשתי שעפרי מודיע לי: אני זז. למחרת בלילה הוא כבר נפרד מאיתנו".
היית לידו?
״באותו יום בצהריים הגיעה האחות. היא הסבירה שכל זמן שהוא ער הוא סובל, שכדאי לתת לו משהו שישלח אותו לישון שינה שהוא לא יתעורר ממנה. היא ביקשה את האישור שלי ואמרתי לה כן. עשר שעות שכבתי לידו והוא ישן ונושם בשקט. אח שלו אמר לי, אביה, אם לא תזוזי ממנו עפרי לא ישחרר. עניתי לו שהבטחתי לעפרי שאהיה לידו עד הרגע האחרון, והוא אמר: הוא צריך להיות לבד. הם ממש קרעו אותי מעליו, הלכתי למרפסת ומשם לקח שעה עד שנשם את הנשימה האחרונה".
מעל 1,000 איש הגיעו ללוויה. "אני אדם מאמין שמחובר לדת וליהדות. הבנתי במהלך התקופה כמה קווים מקבילים יש בין אהבה והבנה אמיתית של מוזיקה לבין מסורות דתיות, שתיהן למעשה עבודת פולחן. גם אם זה יכול להיתפס כניגוד לפעמים - זה לגמרי עולמות משלימים".
למה כל זה התחבר לך דווקא בלוויה?
"היו אנשי לילה, אנשי תקשורת, משפחה וחברים - כולם צועדים וברקע קלאסיקת דיסקו ,Could Heaven Ever Be Like This, של אידריס מוחמד, שכאילו בדיסוננס לטקס הדתי אבל לגמרי בהשלמה. עד היום אנשים מספרים לי שברגע שהשיר התחיל להתנגן ומסע הלוויה יצא, הם הרגישו את השמיים נפתחים, את הנשמה שלהם משתוללת, אפילו חוויה רוחנית ששינתה להם את החיים. בוודאות שינתה לי את החיים".
× × ×
זה לקח זמן אבל היא הצליחה למצוא אהבה חדשה בחייה. "אם היית שואל אותי אחרי שעפרי הלך לעולמו אם אוכל לאהוב שוב, הייתי אומרת לך שזה לא אפשרי. האמנתי שפרפרים כבר לא יהיו והשלב הזה הסתיים. כאילו, הייתה לך אהבה גדולה בחיים, זה לא מכה פעמיים הברק הזה. אז זהו, שהוא מכה".
התפתחות די מהירה.
"זה לא קרה בבת אחת. לקח לזה זמן. אנחנו כבר כמה חודשים ביחד, שמו רום, בן 28, הוא מעדיף להיות מרוחק מהתקשורת. הוא פשוט ניגש אליי במסיבה, הגיש לי את הטלפון שלו וביקש את המספר שלי. הוא לא ידע מי אני - עבד בחו"ל, לא הכי מחובר לתעשייה, סטארטאפיסט. אני בדיוק יצאתי עם מישהו, אמרתי לו תקשיב, אתה מקסים ומתוק אבל יש לי בן זוג. אחרי כמה שבועות הייתי לבד שוב, ואז הוא כתב: מקווה שהטיימינג יותר טוב. לא מיהרתי, אבל הוא לא ויתר, התעקש, ויצאנו לדייט. מאותו דייט כבר לא נפרדנו".
הגעתם לסיפור של עפרי כבר בהתחלה?
"בדייט השני סיפרתי לו את כל סיפור המחלה, לא ריחמתי עליו. הוא הכיל את הכל. האיש לוחם, ראה דברים מאוד קשים ב-7 באוקטובר. ראיתי בעיניים שלו שאני יכולה לסמוך עליו. מאוד מפחיד לצאת לדייטים מבחינתי, על אחת כמה וכמה כשיש כזה מטען. יום אחד רום אמר לי: אלה החיים שלך, זו החבילה שלך ואני מקבל את כולה. את לא צריכה לייפות שום דבר, את לא צריכה לעדן שום דבר, זו מי שאת, ואת זה אני רוצה. אני זוכרת שנפלתי. מאוד שמחה לאהוב שוב, שמחה שיש פרפרים, שמחה שאני מחכה לטלפון ממנו, מחכה שיבוא".
ההורים כבר מכירים?
"כן, הבחור הזה הוא משהו מיוחד, וכך גם יכולת ההכלה שלו לדבר הזה שנקרא אביה".
כלומר להבין שיש עוד אהבה לגבר אחר בחייך?
"אהבה משנה טעם וצבע. כשאת אוהבת את הבן זוג שלך, את אוהבת את היותו, את מה שהוא עושה עבורך, את העולם שבניתם ביחד, ואז אין את זה, אז את מה אתה אוהב?".
את הזכרונות נניח?
"אבל זה עדיין לא לאהוב עוד גבר. לפני שנה עוד דיברתי לעפרי, הסתכלתי על הקירות וחיפשתי אותו, חשבתי שבינתיים אצא עם מישהו אחר עד שעפרי יחזור. היום זה ממש לא ככה. אני מסתכלת על רום ואני רואה את העתיד שלי. אתה יודע איזו מתנה זו? מבחורה שהסתכלה חצי שנה על שעון החול, עברתי למצב שבו אני רוצה להכיר לעומק מישהו חדש, להתאהב, לחוות איתו את החיים. אני אסירת תודה על זה ברמות. אגב כשאני הכרתי את רום, הוא תקלט במסיבה. הוא בחר לעשות פנייה לסטארט אפ, אבל עדיין גם עובד כדי' גיי. החברות שלי צוחקות שיש לי תבנית".
מלכה התאקלמה יפה לאחרונה גם במשבצת הזמנית בתוכנית הבוקר של רסקין בקשת, נגעה באקטואליה, מה שמחזיר את מכונת הזמן לתחילת דרכה, עם פריצה דווקא בטקס מצטייני הנשיא. "בגלי צה"ל אין הרבה תחכום מהבחינה הזאת. מי יגיש את טקס מצטייני הנשיא? בוחרים פתק מכומתה, וככה נולדה הקריירה שלי, חיילת בת 20 בשנת 2016. אני יוצאת מהטקס, חוזרת מירושלים ועוד לפני שמגיעה לרכב, טלפון ממספר לא מזוהה. 'היי אביה, שלום, זה גולן יוכפז'. הוא היה אז מנכ"ל ערוץ 10. כל גל"צניק יגיד לך זה החלום, העבודה הבאה. הייתי שלושה חודשים לפני שחרור, עוד לא בסקאוטינג לדבר הבא, וגם שבורת לב כי גלגלצ הודיעה אז מי נשאר ואותי לא השאירו בתחנה".
התאכזבת?
"רציתי למות. שמע, הייתה לי תוכנית יומית, הייתי טאלנט בולט בגלגלצ. נעלבתי עד עמקי נשמתי, אפילו לא ניסיתי לשכנע מישהו. לא רוצים? לא צריך. הרגשתי שאין לי עתיד".
אבל יוכפז על הקו.
"הוא ביקש שאבוא לעשות פיילוט למבזקים. הפיילוט ממש טוב, ועוד אין לי סוכן אז. היחצ"נית אורן תייר הפנתה אותי ל-ADD, שם כבר שאלו אותי איפה הכי כיף לי, אמרתי שבבידור. החלטנו שהמסלול יהיה רק במשחק".
איכשהו מיצוב ראשון.
"אמרו לי בסוכנות משפט נכון: ברגע שתתחילי כמגישת חדשות את תהיי מתויגת באקטואליה, איך נשלח אותך לאודישנים? אמרתי תודה גדולה לגולן יוכפז על ההצעה, אבל הסברתי שזה לא נכון לי. אחרי חודש קיבלתי טלפון מיובל כהן וגיא לרר, 'בואי לצינור', וזה כבר השתלב מדויק בתוכניות".
מלכה עברה שלוש שנים ב'הצינור' ואז חזרה לקדנציה שנייה ומוצלחת בגלגלצ, בשנת 2018, הפעם ככוכבת מבחוץ. "הייתה לי תחושה קלה של חמיצות, שמגיעים אליי שוב בזכות העובדה שהתפרסמתי ולא יותר מזה. מצד שני, כשגלגלצ מרימים לך טלפון בגיל 24 ומציעים תוכנית מרכזית אתה לא אומר לא".
ואז עשית את 'לשחרר את שולי'. יש פרנסה מהסרט עד היום?
"ברור, 'אשכולות' משלמים כל סוף שנה, זה הגיוני בלהיות חלק מלהיט כזה גדול, מעבר לזה שהצילומים היו הטיול אחרי הצבא שלא היה לי וקיבלתי שלושה חברים כמתנה מאוד גדולה. ל'שולי 2' הלכנו כל המשפחה, נחנקנו מצחוק. אני מחכה ליום שאראה את הסרט לילדים שלי".
בינתיים סוגרים את גלי צה"ל.
"זה שובר לי את הלב. גלי צה"ל היא כמעט מקום יחיד שבו אפשר ללמוד יושרה ואתיקה עיתונאית, והספקתי לעבור במספיק גופי שידור".
יש לך הסבר לשר כ"ץ למה צריך להשאיר את גלי צה"ל בחיים?
"רק בתחנה הזו יש תוכניות שמסקרות את המלחמה מזוויות אחרות, מארחות אלמנות מלחמה, תוכניות שמוקדשות לפצועים. מי יעשה את זה? אין בזה רייטינג. אף אחד לא ירים את הכפפה הציבורית".
