במשך שנים ביקש ישראל אטיאס לחמוק מהדמויות שתפרו לו בתעשייה - יפיוף מסוקס, מזרחי שורשי, ערס פואטי. כשצלח את האודישנים לדמות אחרת לגמרי, מסתערב בסדרה 'אור ראשון', בכה מאושר, הרגיש מחויב, התנפל על התפקיד בטוטאליות. את הנפש הוא ניסה להניח לרגע בצד, אבל לטראומת 7 באוקטובר חוקים משלה. אטיאס קרס שלוש פעמים למיטה.
"בשבילי זה היה תפקיד טופ-טופ", הוא מסביר בעיניים נוצצות. "נתנו לי לגלם מישהו שהוא מלח הארץ. ממש חלמתי על זה, דמויות כאלה לא קיימות כמעט בסדרות טלוויזיה בישראל, זו אחת לדור. זה גם לגלם מישהו אמיתי, שחי. בדרך כלל אני בונה את העולם של הדמויות שלי לפי תפיסות העולם שלי. נניח לדמות של אביה ב'זגורי', עשיתי ניתוח. איך היא מדברת, איך היא נראית, איך היא אמורה ללכת. הכל בדמיון, לפי הרקע שיש לי".
ופה יש בן אדם אמיתי.
"בדיוק, זה לגמרי אחרת. איש ממשי, שם בדוי קובי, את שמו האמיתי אי-אפשר לפרסם, גיבור ישראל, קצין ולוחם, מסתערב, שהלך והציל את אשתו מהנובה אחרי שנלחם באופקים. הוא היה כמעט 48 שעות בלי שינה. פתאום לא הייתי צריך להרכיב את הדמות אלא פשוט להיות מחויב לדמות האמיתית. שלחתי לו הודעה כדי שניפגש, שאלמד עליו. אחרי שצפה בסדרה הוא אמר לי, 'עשית אותי יותר טוב מהמקור'".
מה סיפר?
"תשמע, הוא לא רק סיפר, גם הראה, היו לו סרטוני וידיאו. צללתי לתוך החומרים האלה, שמעתי ממנו מה עבר. מתחילים הצילומים של 'אור ראשון', למחרת אני קם גמור, נהייתי חולה שבוע, ממש נפלתי. הלכתי לרופא, הוא אמר שאין לי שום דבר. מזל שבימים הבאים לא היו צילומים. חוזרים שבוע אחרי לסט של 'אור ראשון', אני מסיים את יום הצילומים, קמתי למחרת בבוקר שוב חולה, גמור, לא הבנתי מה יש לי".
עכשיו אתה קצת דומע, אולי לא שמת לב.
"אני יכול לבכות לך עכשיו רק מלהיזכר בזה, יכול להתפרק לך עכשיו, פשוט תופס את עצמי. אחרי היום השלישי של הצילומים שוב הרגשתי מרוסק, חום, צמרמורות, הכל. הלכתי שוב לרופא, הוא לא ידע מה יש לי. חשבתי שאולי חטפתי משהו מהגנים של הילדים. לא הבנתי מה קורה".
בוא נגיד שהאווירה לא תרמה לשקט נפשי.
"ישַׁנו בעוטף עזה, צילמנו בכביש 232, כביש המוות. הייתי קם בארבע לפנות בוקר, יוצא החוצה מהבומים. לא היינו צריכים לעבור למצב של משחק. אתה רואה את ההפצצות, נכנס ישר לאווירה של הסט. רק אחרי שסיימנו את הצילומים הרגשתי שמשהו שם נחת אצלי, נרגעתי. עדי חבשוש, חברה טובה שלי, שאלה אותי אם לא חששתי לגעת בחומרים האלה, אם לא פחדתי על הנפש שלי. עניתי שאני לא מפחד מרגשות חזקים, אני כל כך אוהב את המדינה, כל כך ציוני. ממש עשיתי כל מה שאפשר כדי להיכנס לתפקיד".
ציון ברוך סיפר פה שחלה למשך שבוע אחרי שלחץ את ידו של ירדן ביבס.
"אני כל כך מבין אותו. חוויתי במהלך הצילומים ריקנות מוחלטת, הרגשה שבחיים לא הייתה לי. היום אני יודע שהנפש שלי פשוט הגיבה להתמודדות עם החומרים שראיתי, אולי בעצם לטראומה אחרי שחוויתי את הלוחם מקרוב במשך חודשיים. את הסיפורים שלו".
היה ויכוח סביב העלאת הסדרה, ששודרה בקשת. היו טענות, גם מצד משפחות שכולות, שהעיתוי שגוי, הטראומה מדממת מדי והמלחמה לא הסתיימה.
"דיון ראוי. אני יכול להבין את ההסברים ואת הטענות של שני הצדדים. אבל האם למשל היית אומר את אותו דבר לשורד שבי שמבקש להוציא את הספר שלו, כחלק מתהליך שיקום והחלמה? היית מבקש ממנו שיחכה שהמלחמה תסתיים? גם אני חשבתי שהטענה של המשפחות - למה סדרה כזו עכשיו - לגיטימית. מצד שני, קראתי מה כתבה אחות של עמית מן ז"ל על חשיבות הסדרה, שנבין מה עברנו. יש פה חשיבות גם בהסברה".
דיברת על המחיר הנפשי. אתה בטיפול?
"אצל רבי נחמן, עם הספרים שלו. הרב קנייבסקי ליווה אותי בזמנו עם הילדים, נתן לי כוח. עכשיו לא. יש לי בן דוד רב שאני מדבר איתו, אבל אין לי התייעצות גבוהה עם רב כלשהו. אני מדבר ישירות עם אלוהים, שואל שאלות, תופס לי כמה רגעים, זה יכול להיות בים, באוטו. בלילה, עם ספר בטבע".
"אני לא מכיר משפחות מזרחיות שלא עומדות בצפירה של יום השואה. לדעתי זגורי לקח את זה לסדרה כדי לזעזע, והצליח. המשפחה הזו, נניח זגורי, היא היום במיינסטרים. זה קיבוץ הגלויות שדיברו עליו בסופו של דבר. יש תחושת שייכות גדולה, כלומר שהבית הזה, המזרחי, שווה, בטח לא נחות"
דרך מפותלת עבר ישראל אטיאס עד שהמריא בשנים האחרונות למעמד של אחד הכוכבים הגדולים בישראל. הבחור שלא התקבל כמנחה לערוץ הילדים, יוביל השנה את טקס פרס ישראל היוקרתי, לא פחות. אותו בחור, שעבד בעבר יותר מדי שעות במכוניות של HOT, כאיש שירות, מוצא עצמו כבר כמה שנים מתנוסס על הפוסטרים של אותה חברה. המוכר בחנות הבגדים, זה שלא החזיק מעמד במשרה, הפך בגיל 38 לפרזנטור של אימפריית האופנה הישראלית 'קסטרו'. אבל עד שהפך חוצה ישראל, נאלץ אטיאס להתמודד עם הברכה והקללה של 'זגורי אימפריה', הסדרה שחזרה אחרי עשור למסך ומשודרת ב-HOT, ב-HOT VOD וב-NEXT TV, ברעש שבהחלט מגיע ליצירה המשובחת של מאור זגורי.
הנחיתה של אטיאס בדמות של אביתר זגורי העניקה לו את הפריצה המיוחלת בשנת 2014, אחרי עשור של ניסיונות. אלא שהדמות איימה להאפיל על עתיד הקריירה של אטיאס, שהדף ניסיונות חוזרים להטביע אותו באותו טייפקאסט בדיוק ולא מצא את עצמו בעולם המשחק. אם זה לא הספיק, אחרי שתי עונות התפוצצה פרשת התקיפות המיניות של כוכב 'זגורי אימפריה', משה איבגי, והסדרה הוקפאה למשך עשור, דווקא ברגעי הנסיקה של אטיאס.
נקודת שבירה?
"באותם ימים הייתי יושב אצל מאור זגורי בבית ושולח הודעות למירית טובי, בכירה בתוכן של HOT: מתי חוזרים? נו, מתי? היא הייתה עונה לי: זה לא תלוי בי, תשאל את זה שלידך. הייתי מציק למירית כמעט מדי יום, אפילו בחתונה של מאור וחן אמסלם הגעתי אליה עם אותה שאלה, אבל היא לא ענתה. יום אחד, בקורונה, הייתי בצילומים ל'שבאבניקים'. עומדים להתחיל בסצנה, אני רואה פתאום הרבה טלפונים ממאור, מלא הודעות. ביקשתי מאלירן מלכה מחילה לדקה. נכנסתי לקבוצה, ראיתי שעוז זהבי, נינט, כולם שם. מאוד התרגשתי. לקחתי את זה גם לצילום הסצנה באותו יום, בדיוק התחבר לי באווירה".
הסדרה ירדה בשיא ההצלחה. איך מצליחים לדבר לקהל גם אחרי עשור?
"תמיד יש את הסיכון שהקהל לא יתחבר כמו אז. לדעתי לא הייתה אמורה להיות עוד עונה של 'זגורי'. אבל מתוך הריק בקורונה, כשחיפשו תוכן, ב-HOT הרימו את הכפפה ומאור היה מוכן, קיבל את האישור ממשה איבגי. בלי האישור לא היה מתקדם לעוד עונה, כי הוא הרגיש שאיבגי חלק משמעותי בסדרה".
איך היה לצלם בלעדיו?
"תראה, איבגי חנך אותי בעונה הראשונה, גם בשנייה. באותה תקופה למדתי בבית ספר למשחק, סטודנט תחילת שנה שנייה, הייתי מסתכל עליו, בעצמו בית ספר. היינו מאוד מחוברים והוא היה חסר בצילומים, אבל אני מאמין שבסופו של דבר, בזכות הכתיבה של הסדרה, הרוח של הדמות שלו שם. אני מקווה שזה יעבור טוב בקהל".
דיברת איתו לקראת עליית העונה?
"אנחנו לא בקשר. יצא לי לראות אותו בלוויה של יעקב כהן, התחבקנו, הוא שאל לשלומי. המקרים שאיבגי היה מעורב בהם מאוד קשים, אין פה שאלה".
היה חשש שהדמות של אביה זגורי תאפיל לך על הקריירה. זה מחיר קטן אם הסדרה באוויר, כשאתה על המסך. אבל פתאום גם המסך לא נשאר לך.
"כש'זגורי אימפריה' נעצרה אמרתי לסוכנים שלי, 'אני לא הולך לתפקידים בסגנון הזה יותר'. סירבתי להגיע לאודישנים לתפקידים כמו הדמות של אביה, בהרבה סדרות שאתה מכיר. לפני כן הייתי עושה את הדברים האלה, מתפשר. היה מתקשר במאי, 'אתה סוגר לי פה פינה', בסדר. הפעם לא רציתי לשמוע על זה. יצא שלא עבדתי סביב שנתיים, מבחירה. יש תפקידים שרציתי ולא קיבלתי ויש הרבה יותר שהציעו, אבל סירבתי מראש. שנים קשות".
פרנסה?
"מסתדרים. חסכתי קצת מ'זגורי'. אמרתי לא גם להצעות אחרות. אם תדע כמה תוכניות ריאליטי פנו אליי, אתה לא תאמין. אין תוכנית שלא הציעה. 'האח הגדול', 'הישרדות', 'רוקדים עם כוכבים'. אני מעריך ומכבד, אבל כרגע זה לא בשבילי, אני מאמין בלונג-ראן. אני כמובן לא שופט את מי שהולך לריאליטי וצריך את הפרנסה".
"היינו בהלם כשנעמי נכנסה להיריון, היא גם עברה ניתוחים. המשכנו בטיפולים אחרי הלידה, מבינים שהפעם זה אולי ייקח אפילו יותר זמן. פתאום זה נתפס אחרי טיפול אחד. יום אחד הגענו לבדיקה, נעמי יוצאת, והרופאה אומרת לנו שלעובר יש מוח מוגדל. זה אומר שצריך להפיל. באותו רגע חרב עולמנו"
עד שהגיעה ההצעה מהסדרה 'שבאבניקים' לתפקיד מאיר רפאל סבג, אס שעירבב לו מחדש את הקלפים של הקריירה. "תראה מה זה, אני התאכזבתי מאוד כש'זגורי' ירדה, חשבתי שזה טיימינג הכי לא טוב. כשנבחנתי ל'שבאבניקים', הם לא ידעו אם לקחת אותי לסדרה כי הייתה אמורה להיות עוד עונה ל'זגורי'. אמרו שאם פה תפקיד ראשי ושם תפקיד מרכזי, אולי לא יסתדר יחד. ברגע שהבינו ש'זגורי' מתעכבת, נפתח לי התפקיד ב'שבאבניקים', ההפך הגמור מדמויות שניסו ללהק אותי אליהן עד אז".
כשהנראות שלך לא ממש חשובה.
"רק בסדרה על החברה החרדית היו יכולים ללהק אותי לדמות כזאת, כשהמראה שווה כקליפת השום. שם הוצאתי את האישיות שלי במשחק, בדיוק מה שחיכיתי לו. הסדרה הזו פתחה לי את הדלת מחדש ואז התחילו לזרום הצעות לתפקידים שלא קשורים לדמות שלי ב'זגורי'. עכשיו כבר אין לי בעיה לחזור לדמויות בסגנון הזה, כי אחרי הדמות של המסתערב ב'אור ראשון', אני מרגיש שיש לי את היכולת לקפוץ לכל ז'אנר".
הרמת לי להנחתה. יש לך אישיו עם המראה כי סומנת לפני הכל כיפיוף?
"מכיר ומבין את השאלה. יכול להיות שיש לי את תסביך הבחורה היפה. מאמין שזה התגבר בעיקר אחרי 'זגורי'. אני לא מתכחש לנראות שלי, אבל מה שמחזיק לאורך זמן בתחום המשחק זה האישיות, הנוכחות, העומק והיכולת להביא מורכבות ואופי לדמויות. מצד שני, המראה הביא לי את התפקיד ב'זגורי', וזו ברכה מדהימה, אבל אז הרגשתי שמציעים לי תפקידים לפני הכל בגלל איך שאני נראה, ולא התאימה לי ההסתכלות הזו עליי. חובת ההוכחה הייתה עליי".
אצל נשים לפעמים מראה יפה מיוחס גם לטיפשות. תהיי יפה ותשתקי. הרגשת פעם ככה?
״זה נכון גם לגברים וגם נשים, בסוף זה פרסונלי. לא חושב שמישהו פעם חשב עלי דבר כזה. אחרי זגורי לא הכירו אותי. חלק אפילו חשבו שאביתר הוא דמות אמיתית, אז אנשים לא ידעו לפעמים על מה לשים את האצבע. אבל לא נתקלתי אף פעם במחשבה כזו״
אבל אתה בכל זאת גם דוגמן, לא סירבת לקמפיין של 'קסטרו'.
"היו שנים שברחתי מדוגמנות. היו הצעות מוזרות מבחינתי, גם הלבשה תחתונה. אבל תמיד אמרתי לסוכן שלי, ירון ליכטנשטיין: אני קודם כל רוצה להתפתח בעולם המשחק, שיהיה לי שם ריינג' רחב ככל האפשר, לא רוצה שיראו לי את את הקוביות. הייתה אפילו תקופה שחיפשתי להיראות יותר מוזנח, בכוונה, לפני משהו כמו שבע שנים, כי לא רציתי שאהיה מזוהה עם תדמית הבחור היפה. אחרי כמה שבועות תפסתי את עצמי: ישראל, מה אתה עושה? תהיה עצמך. היום אני מרגיש הכי שלם".
עד כמה משקיע בטיפוח?
"מתאמן שלוש פעמים בשבוע, משתדל להתמיד, אוכל הכל, יש גנטיקה טובה. כשהייתי יותר צעיר נתתי לעבודה סביב הנראות יותר מקום, היום זה פחות מעניין".
אטיאס מתרגל השנה למעמד חדש, הוא כבר על הרדאר של הגדולים יותר בתעשיית התרבות הישראלית. ההצלחה האמנותית על המסך הביאה אותו לשתי משבצות בלב המיינסטרים. הוא ינחה את טקס פרס ישראל ביום העצמאות הקרוב, ולהבדיל הפך לשחקן בנבחרת הפרזנטורים היוקרתית של 'קסטרו' לצד שמות כמו בר רפאלי, נטע אלחימיסטר, עומר נודלמן, קורל סימנוביץ' ודניאל ליטמן. גם האופציות הכלכליות נפתחו במקביל, לצד האפשרויות להסתחרר. "אני מאוזן ב-15 השנים האחרונות, מאז שאני עם אשתי. כשהייתי בגילים צעירים יותר ברור שהחיים נראו אחרת, יותר בילויים, יציאות. מאז שהתחתנתי ונולדו הילדים, וגם אתה עולה בקריירה, אוטומטית יש לך יותר מה להפסיד. אני כן יכול לעשות חישובים לפעמים".
להתנהג יותר ממלכתי.
"אם למשל קורים דברים שיכולים לעצבן אותי, אני חייב להתגבר על היצר. פעם, אם היו חותכים אותי בכביש הייתי יכול לענות. היום אני שותק. זו גם עבודה עצמית יומיומית".
בכל זאת הצטרפו מעריצות, מעריצים. מניח שמנסים ליצור קשר ברשתות.
"יש לי הרבה הודעות באינסטגרם, בטיקטוק, תמונות, וידיאו. לרוב אני לא זה שפותח אותן, אלא מי שמנהל לי את הרשתות. יש גם כאלה ששולחות הודעות לא לעניין עם תמונות, אתה יודע, לפעמים ללא חולצה או משהו אחר פרובוקטיבי. אותי זה מביך, אני מראה לנעמי, היא צוחקת. יש בחורות צעירות שמגיעות להורים שלי ביבנה, מביאות מתנות. ברחוב בעיקר חיבוקים, נשיקות, צילומים, הכל בכיף. שמח שיש את האהבה הזאת מהקהל, אבל אני לא נכנס יותר מדי לשיח עם אנשים. מתמקד בבית, בהתפתחות שלי כשחקן, כאדם, כי אני מבחינתי רק בתחילת הקריירה".
אחרי 16 שנה, בגיל 39, זו התחלה?
"אבל אני עדיין מגלם דמויות של בני 28, אתה מבין? זה קטע".
איפה בכל זאת קצת התבלבלת? פתאום יש כסף לקנות הכל.
"יש לי הכרת הטוב והכרת תודה, שאני נמצא במקום שיש לי את האופציות לקנות עכשיו דירה להשקעה וברוך השם אפשר לסגור את המשכנתה. אני לא נותן לזה לבלבל אותי. כי אם אני אשען על הדברים האלה, אאבד את מה שיש לי. תמיד צריך לייצר".
דוגמה?
"אני כן מרגיש את ההתקדמות בקריירה מהבחינה הזו. משקיע את הכסף, לא מתפזר, רוכש כל מיני נכסים, למשל דירה בבאר-שבע. גם משקיע במניות, נפתחתי לעולם הזה בשנתיים האחרונות, לוקח סיכונים. כשיש לך השקעות בדירות, בשוק ההון, זה גם נותן לך קרקע לא להיות בלחץ על תפקידים, כי היום, תודה לאל, כשמציעים לי תפקידים אני יכול לבחון אותם בצורה נכונה יותר. לא לקחת מהר כדי להתפרנס".
כשהתחתנת עם נעמי, היית במעמד אחר. אולי היום היו נפתחות אופציות קסומות אחרות?
"אגיד את זה בצניעות: הייתי בחור מחוזר גם לפני שהייתי מוכר".
מה היא חושבת על המעמד החדש שלך?
"מברכת אותי כל יום. היא אמרה לי לא מזמן: זה עוד כלום, אתה עוד תגיע רחוק גם בחו"ל. אשתי לא קנאית, יש לי אישה שתומכת בי. צריך אופי מסוים למשחק. אתה מקבל הרבה ביקורות, עלבונות. נעמי פעם דיגמנה והיו מעירים לה על הנראות שלה, תרזי פה, בצדדים, תעלי שם. היא לא הייתה יכולה לשאת את זה. גם למשחק לא התחברה. היא מאוד חכמה, העדיפה את צ'ק פוינט".
"אני משקיע את הכסף, לא מתפזר, רוכש כל מיני נכסים, למשל דירה בבאר-שבע. משקיע במניות, נפתחתי לעולם הזה בשנתיים האחרונות, לוקח סיכונים. כשיש לך השקעות בדירות, בשוק ההון, זה גם נותן לך קרקע גם לא להיות בלחץ על תפקידים, כי היום אני יכול לא לקחת מהר כדי להתפרנס"
באפריל 2021 נולד בנם הבכור ריי חיים אטיאס, אחרי מערכת ייסורים של יותר מחמש שנות טיפולים מתישים, רכבת הרים בין כישלונות, על סף ייאוש (בני הזוג שקלו גם פונדקאות), ועד אופטימיות זהירה וקתרזיס בסיום אחרי שורת מכשולים שהגיעו ממש עד הלידה. הרופאים חזו שיחלפו שנים עד שאטיאס תוכל להיכנס שוב להיריון, אבל בדיוק כמו בקלישאות הישנות, אחרי שבני הזוג שיחררו אנחת רווחה עם לידת הבכור, הגיע ההיריון השני באופן חלק ומהיר.
"נס", מכריז אטיאס. "לא יודע עד היום איך זה בא ככה. ניסינו יותר משלוש שנים לפני הילד הראשון, פתאום היא בהיריון שנה וקצת אחרי. הרופאים לא העריכו שזה יכול לקרות. אמרו לנו שנצטרך עוד זמן עד לילד הבא, אולי חמש שנים. היינו בהלם כשנעמי נכנסה להיריון, היא גם עברה ניתוחים, קיצרו את השחלה, דברים כאלה. המשכנו בטיפולים אחרי הלידה, מבינים שהפעם זה אולי ייקח אפילו יותר זמן. פתאום זה נתפס אחרי טיפול אחד".
וואו.
"אחרי חמש שנים של סבל, אתה לא מאמין שזה קורה שוב כל כך מהר. זה מצא אותי חצי בוכה-חצי צוחק. אני אומר פה משפט לא פשוט, אבל אם הילדים היו באים על ההתחלה, אני לא יודע אם נעמי ואני היינו נשארים נשואים. אני חושב שהקשיים שהיו לנו בילד הראשון, החושך שהיינו בו, נתנו לנו להבין הרבה יותר טוב את החוזק שלנו ביחד".
בדרך ללידה השנייה הם נאלצו לחוות שוב ימים של דפיקות לב מואצות. "הפעם הייתה לנו התמודדות לא פשוטה, מסוג אחר. יום אחד הגענו לבדיקה, נעמי יוצאת, והרופאה אומרת לנו שלעובר חלק מוגדל במוח, 12 מ"מ, כשהנורמה היא 8. זה אומר שצריך להפיל. באותו רגע חרב עולמנו. התפללתי רבות, התייעצתי עם מומחים. היה לי גם רגע מאוד מרגש, מיוחד. אני קרוי על שם הבבא סאלי, הרב ישראל מאיר אבוחצירא, אני אדם מאוד מאמין מילדות. יום אחד נסעתי לקבל ברכה מרב אחר, עצרתי בדרך להתפלל, ראיתי חמישה אנשים עומדים בתור. שאלתי מה קרה, אמרו לי שאחד הבנים של הבבא סאלי פה. נדלקו לי העיניים. ניגשתי לשמש שלו, אמרתי שאני חייב עזרה רוחנית מלמעלה כי אני כרגע מוגבל בראיית העולם שלי".
נשמע משכנע פילוסופית.
"נכנסתי. הרב באבא ברוך שואל מה העניין, אני מספר לו: אשתי בחודש שישי, מצאו מוח מוגדל, רוצים להפיל. הוא עונה לי, 'לא להקשיב לרופאים'. ואני אומר לו, רגע, אני רוצה להסביר לך מה אמרו. הוא הפעם עונה בצעקה: 'לא להקשיב מה הרופא אמר! תשתה משהו'. ואז הוא שאל אותי, 'אתה שומר שבת?' אמרתי לו כן. 'שומר כשרות?' כן. 'שומר נידה?' כן. 'מניח תפילין?' ברור. הרב חושב שנייה ואומר לי, 'אז מה אתה עושה פה, אין כלום'. הרופאה שאמרה? 'זה לא נכון. יאללה, צא'. אמרתי לו, אתה יודע שקוראים לי על שם אבא שלך?"
שמע, אתה מפלרטט עם רבנים.
"הוא אומר לי, 'תעוף מפה, הכל בסדר'. למחרת אנחנו הולכים לבדיקה באיכילוב, אשתי כולה במתח, אני קצת פחות, אמרתי, אני לא נכנס לבאסה. בדרך אני אומר לנעמי: הרב אמר שהכל בסדר. היא מחייכת, אבל עדיין מאוד מתוחה".
אני במתח.
"הרופא עושה את הבדיקה ואומר, 'אני חושב שהרופאה טעתה, המוח לא מוגדל, הוא רגיל לגמרי'".
יש כבר קרבות בין הבנים על תשומת לב בבית?
"ריי הגדול קצת מכפכף את ארי, אז אני בא להפריד. תשמע, הוא נולד בתקופה הקשה ביותר, חודשיים לפני 7 באוקטובר".
המלחמה מצאה את אטיאס בבית ביבנה, מערבולת של אזעקות וטילים נוחתים בסמוך, רך נולד ואחיו הקטן, שני הורים שחווים לראשונה סיטואציה כמשפחה. "קמים על הבוקר, מלא פיצוצים מסביב. אני זוכר תשע אזעקות ברצף. נעמי אומרת: מלחמה. אנחנו שומרי שבת, אבל פיקוח נפש, פותחים טלפונים. קיבלתי תמונות מזעזעות. דוד שלי איציק, שוטר בשדרות, שלח לי תמונה של רכב שהוביל חבורת מטיילים מבוגרים, שהמחבלים העלו באש. הוא עצמו עבר ימים קשים מאוד. לצערי, חברים שלו נרצחו, חברים אחרים שלו התאבדו, לא עמדו במה שראו, חלקם אבות לילדים. איציק עמד שם בהתחלה עם אקדח, לבד, ראה המוני מחבלים עוברים, לא ידע מה לעשות. הוא צילם לנו בלייב, עוד כשלא הבנו מי נגד מי. אחרי כמה שעות התבשרתי שהכדורגלן ליאור אסולין, חבר שלי מהעבר, נרצח. נורא".
היה רגעים מפחידים?
"באחד הימים של המלחמה, דצמבר 2024, נכנסתי למקלחת, פתאום אני שומע בום גדול, הייתי בטוח שטיל פגע בתוך הבית. הלב שלי קפץ. הילדים כבר היו בגנים, נעמי נסעה לעבודה. אני יוצא למרפסת ורואה את העננה של הטיל, שפגע בבית בערך 100 מטר ממני. אנשים יצאו משם רבע שעה לפני, לא נפגעו. לא ממש נלחצתי, אבל חטפתי קצת שוק".
עם עידן עמדי יש לך יחסים קרובים. הוא הפך לסמל במלחמה.
"אנחנו כבר שנים חברים, הייתי בחתונה שלו. מאוד דאגתי כשנפצע. חשבתי שאולי הגזימו בעיתונות, אבל הבנתי מהר שהמצב קשה. לקחתי לדמות ב'אור ראשון' גם קצת ממנו, כמה קווי אופי, כי הוא מאוד הזכיר לי את הלוחם שאני מגלם. הייתי בהופעה שלו, הוא אמר על הבמה: יש פה חבר שלי מ'שבאבניקים', זה אח שלי. במציאות אח שלו חזר בתשובה, הדמות שלי בסדרה הזכירה לי אותו".
אטיאס החל את הקריירה בתפקידי משחק קטנים ב-2008 ושנה אחרי כבר ניסה את כוחו באודישן לערוץ הילדים כמנחה, אבל לא התקבל. "בחנו 700 שחקנים ואנשי במה, אמרו: תביאו סיפור, תציגו. הגיע תורי לעלות, שידור חי: 'קבלו את ישראל'. עליתי לקטע המשחק וממול ישבו בצוות של השופטים דמויות כמו טל מוסרי, עודד מנשה, תום אבני. עליתי לבמה, בן 22, פעם ראשונה מול קהל, נופל הפרומפטר, יצא לי קטע על הפנים. הם אמרו בסוף: חבר'ה נתחשב בו, אבל לא התחשבו. לא המשכתי לערוץ הילדים".
נעלבת?
"מה נעלבתי? החלטתי לקחת הפסקה ארוכה של יותר משנה מהתחום בכלל. לא היו לי כלים להבין איך זה קרה, מה, מישהו עשה לי משהו? לא רציתי בכלל לשמוע על דברים דומים, התפרנסתי מעבודות מזדמנות. הייתי למשל איש שירות של HOT, הייתי נוסע במכוניות שלהם, הכל מלא בכרזות עם דמויות מהסדרות, חושב איפה אני יכול להיות ואיפה השחקנים האלה. היום אני גם פרזנטור של HOT! הייתי מוכר בגדים, עכשיו אני בחבורת הפרזנטורים של 'קסטרו'. מי שלא רצה אותו בערוץ הילדים, יקבל אותו בטקס פרס ישראל. לא נתפס".
סגירות מעגל יפות מאוד. במה עוד עבדת?
"הייתי מנהל ברים תקופה, איש חיי לילה, די-ג'יי. עבדתי בחנות בגדים במשך יום אחד. במלצרות גם יום אחד. ביום הראשון שלי שברתי 100 צלחות באולם אירועים ביבנה, אחד הגדולים. מזל שזה היה אירוע של דתיים, התלהבו, צעקו מזל טוב. אבל עד היום לדעתי זוכרים את הרעש באולם ההוא ביבנה, הם כבר לא החזירו אותי אחרי. הייתי פעם גם ממיין בקבוקים בין זכוכית לפלסטיק בשקיות אשפה, לפני הצבא, הייתי צריך את הכסף. לא החזקתי יותר מיומיים".
הוא היה בן זוגה של קארין באומן ז"ל, לפני כ-15 שנה. "היינו ביחד כמה חודשים, מאוד אהבתי אותה. היא לא הייתה חולה אז. היה לנו פעם דייט מאוד מצחיק, כשהשן שלה נשברה מבירה. היא הייתה מגיעה אליי הביתה, הכירה את ההורים שלי. אני הכרתי את המשפחה שלה, את אמא שלה. אחרי שחלתה, הייתי מעלה ברשתות סטוריז לתרומות ולחיזוקים. זה מאוד ציער אותי".
× × ×
'זגורי' הייתה יצירה מרעננת בהסתכלותה הישראלית על המזרחיות, הרחק מפירורי הבורקס. הפרק שחצה את הקווים הציג מזרחים שלא עומדים בצפירה ביום השואה. "אני לא מכיר משפחות מזרחיות שלא עומדות בצפירה של יום השואה", אומר אטיאס. "לדעתי זגורי לקח את זה לסדרה כדי לזעזע, והצליח. המשפחה הזו, נניח זגורי, היא היום במיינסטרים. זה קיבוץ הגלויות שדיברו עליו בסופו של דבר. יש תחושת שייכות גדולה, כלומר שהבית הזה, המזרחי, שווה, בטח לא נחות".
חווית אפליה פעם?
"לא, וגם אם התגזענו כלפיי, אז או שלא ידעתי, או שלא שמתי לב. לא היה לי את הפיצ'ר הזה, לזהות. הייתי ילד תמים שגדל בבית ששומעים בו את כל סוגי המוזיקה, בין אילנית לזהר ארגוב".
'שבאבניקים' מעלים את הסוגיה בחברה החרדית.
"שם הגזענות עדיין קיימת. יש לי בן דוד חרדי, אני מכיר את העולם. לא הגיוני שבאולפנה כזו או אחרת לומדות רק בנות אשכנזיות. איך הדבר הזה עדיין קיים?"
חלום אחד הוא הגשים במהלך השנה האחרונה, לפגוש את קוונטין טרנטינו. במקרה, כמובן. "לפני שנה ישבתי בבר עם חבר, בתל-אביב. אני קולט את טרנטינו יושב שם עם חבר, ואני מרגיש שהוא לא מפסיק להסתכל עליי. אנחנו מחליפים מבטים, אני מגיע אליו, מתחילים לדבר. הוא אומר לי שאני מזכיר לו את אידריס אלבה. מפה לשם החבר שלו הלך להזיז את הרכב, החבר שלי גם הלך, רצה שנישאר לבד. שאלתי את טרנטינו מה הוא מעדיף, להיות בישראל או בחו"ל. אמר 'ישראל'. שאל כמה ילדים יש לי, מה הם אוהבים. אמרתי 'שניים, חובבי מכוניות'. הוא אמר, 'גם לי יש שניים, הם אוהבים גיבורי-על'. איכשהו נכנסנו לשיח רגשי. הוא לקח איתי את הזמן, אני חושב שנשארנו שם סביב שעתיים".
ו-?
"בסוף הוא נישק אותי בראש, חיבק אותי חזק, ואמר, 'הייתי נותן לך את מספר הטלפון שלי אבל אין לי טלפון. הכל דרך אשתי, אז תשאיר לי את המספר שלך'. אמרתי לו, 'אני מכיר את אשתך', הוא צחק ואמר, 'כולם מכירים את דניאלה!' טרנטינו ביקש מהברמן דף, כדי שאכתוב את המספר שלי, כמו פעם. אני משרטט כל ספרה בגודל פי 4 ממש, כדי שלא אטעה חלילה, הוא מכניס את הפתק לתוך הארנק שלו, אומר לי, 'אדבר איתך'. נתן חיבוק, אמרתי לו, 'אל תשכח אותי'. והוא ענה: 'לא אשכח'".
נו?
"עד היום לא יצר קשר. גם לא ביקשתי איתו סלפי, אני יודע שהוא לא אוהב".
