טוראית מאיה דדון, בת 19 וחצי, בכלל לא ידעה שבשבת האחרונה היא הטרידה את שלוותם של בכירים בצה"ל, שדרשו להסיר מהטיקטוק סרטון שהעלה מדור ההפקות של צה"ל, שבו היא שרה ורוקדת לצד חייל נוסף, שמתמסר לחלוטין למוזיקת המארש המתנגנת ברקע. אפשר לשער שלא רק המוזיקה צרמה להם, אלא גם הכיתוב "האדם הכי אייקוני בצה"ל ולצידו מאיה דדון", שהוליד קיתונות של תגובות, מ"איזה כיף לראות חייל שמח" ועד "גועל נפש, בושה". יפי הנפש תהו מה יעולל סרטון כזה לתדמית של ישראל בעולם והיו אפילו כאלו שהתריעו מפני סכנה. "תמחקו לפני שחמאס יראה את זה ויתחיל לתכנן עוד מתקפה".
רק טוקבקיסט אחד, עלום שם, כתב: "אחלה סרטון, אבל מי זאת מאיה דדון?"
כנראה שהוא לא חובב פופ מזרחי.
דדון מסירה מראשה את קסדת האופנוע (אלירן סאסי, המנהל האישי שלה, הביא אותה לכאן) ומעפעפת בריסים. עשר בבוקר זה קצת קשוח. אתמול היא שרה את "לתת" במופע לזכרו של יהודה בארקן. את הקפה של הבוקר היא שתתה בבית, ויותר מקפה אחד ביום לא עושה לה טוב בגרון. "מה קרה? על מה המהומה?" היא שואלת, "אני לא קשורה לסרטון הזה בשום צורה".
איך לא קשורה? את רוקדת שם לצד חייל שמפזז ומענטז.
"וזה חטא? אסור לי לעשות את זה? צה"ל הכיר בי כאמן פעיל, אני משרתת כזמרת, ובכל הופעה – גם בקיסריה וגם בבסיס – התפקיד שלי הוא לשיר, לשמח ולהרים".
ניכר שדדון כבר משופשפת בראיונות. אחרי הכל, כבר בגיל 15 פרצה לתעשייה כבת טיפוחיה של עדן בן זקן. אחר כך היא לוגמת מכוס מיץ התפוזים שהזמינה, וטוענת שמבחינתה כל האירוע הוא סערה בכוס מיץ. אירוע שגרתי.
"אסור לי לחשוף סודות מדינה כמו באיזה בסיס התקיימה ההופעה הזאת ומתי", היא מבליעה חיוך, "ואני חיילת צייתנית. התגייסתי לפני שנה ובניתי הופעה צבאית, 45 דקות, עם חמישה נגנים – ואני נותנת את כל הלהיטים הגדולים שלי לצד כמה קאברים. במקרים אחרים אני מופיעה בטקסים רשמיים שבהם, אני חייבת להודות, הלב שלי דופק אפילו יותר מהר מהרגע שעליתי לבמה של קיסריה. הייתי אז בת 16, ילדה, וחשבתי שאני הולכת להתעלף".
תארי לי איך נראית הופעה שלך בצה"ל.
"אין קטעי קישור וסיפורים, זה כמה שיותר 'הרמות'. זה מה שהחיילים רוצים ואני באה לעשות להם שמח, חפלה במדים. יכול להיות שהופעה למשפחות של קבע תהיה קצת יותר ברגוע, אבל כשהופעתי בשדה תימן לחיילים שלפני דקה יצאו מעזה? הם רק רצו לפרוק ולהתפרק. אמרתי להם 'ברוכים הבאים, כל הכבוד, זאת זכות בשבילי לשיר לכם ואיתכם אחרי שנלחמתם בשבילי ובשביל כל המדינה'. הידיעה שהם יצאו מעזה הכניסה לי רעב לתת להם אפילו יותר טוב ממה שאני יכולה".
בחמישי שעבר היא ראתה בטיקטוק את הסרטון המדובר. "לא אני העליתי אותו", היא מדגישה. "הסתכלתי ואמרתי 'כמה טוב שבאנו לשם, החיילים ממש שמחים'. במוצאי שבת סיפרו לי שהסרטון הוסר, אין לי מושג מי נתן את הפקודה להוריד אותו, וגם לא מעניין אותי לדעת. ביג דיל".
את מבינה למה?
"אולי הסרטון הספציפי הזה היה קצת מוגזם, אולי הוא לא היה צריך להצטלם ככה, אולי זה לא משהו שהיה צריך להעלות לטיקטוק. החייל היה ממש חמוד, הוא עשה שם הכי שמח ובכל פעם שאני עולה על מדים אני ממשיכה למלא את התפקיד שהוטל עליי – להרים, להרים, להרים".
"ההורים שאלו את עצמם איך אני, בגיל 14 – לא ילדה, תינוקת – איכנס לעולם הזה, איך אחווה אותו, איך אכיל אותו, אולי זה יהיה לי קשה. והיו גם שאלות פרקטיות, איך אשלב את התיכון עם נסיעות לתל-אביב"
זו לא הפעם הראשונה שדדון נקלעת לקו האש האינטרנטי מבלי שהתכוונה. בחודש נובמבר האחרון, היא שרה בטקס שנערך בקרייה לזכרו של יצחק רבין ז”ל את השיר “לבכות לך”. ההופעה עברה בשלום, אבל כאשר העלתה תיעוד שלה לאינסטגרם - נתקלה במבול של תגובות עוינות. בין היתר, כתבו לה: “בושה למדינה” ו“תתביישי לך לשיר לזכרו, בגללו 7 באוקטובר קרה”.
"גם זה נראה לי הזוי”, היא אומרת עכשיו, “כל שנה יש טקס, ומה פתאום אתם מכניסים לי דעות פוליטיות לפה? גם אלה שכתבו בעד רבין וגם אלה שכתבו נגדו שכחו שאני זמרת. כל מה שאני רוצה זה לשיר".
והייתה גם הפעם שבה חיילים קמו ועזבו כאשר היא עלתה לשיר. "האמת? לא נעלבתי. יש אנשים שמאמינים בדרך מסוימת וזה מה שהם בחרו וזה בסדר גמור. ידעתי שזה לא משהו אישי נגדי".
ועדיין, זה מעליב. כזמרת במדים באת למלא את תפקידך - לשיר.
"נכון, אבל הבודדים שבחרו לצאת לא הורידו לי. היו המון חיילים שכן נשארו והיה הכי שמח שיש".
× × ×
היא מקריית-שמונה. בת הזקונים של נוגה, מנהלת שיווק במחצבות כפר גלעדי, ואלי, עובד במפעל מקומי. "אמא שלי היא אשכנזייה שנולדה בארץ, אבל אמא שלה הגיעה מניו-יורק ובזכותה קיבלתי אזרחות אמריקאית. אבא שלי מרוקאי. שילוב יפה". מעליה שני אחים ואחות, ממש לאחרונה עברה עם אחותה שחר (25) לדירה שכורה ביד אליהו. "זה כיף להיות בת זקונים", היא קורנת. "אני הכי מפונקת בבית. ובנוסף אני מזל סרטן, רגישה".
ואיך זה לגדול בקריית-שמונה?
"הכי סבבה. מקום חם, כולם מכירים את כולם, שכונה, חברים, כזה. ולא גדלתי בצל הקטיושות, הבלגן האחרון בצפון היה ב-2006, לפני שנולדתי. עד למלחמה הנוכחית לא הכרתי אזעקות. יש בה אווירה שייחודית רק לה. אני עוד לא יודעת אם הקריירה שלי תאפשר לי לגור בקריית-שמונה, אבל אין כמו לגדל שם ילדים. בגיל שלוש כבר הייתי רשומה בסטודיו לריקוד, היפ הופ ומודרני, ובכיתה א' התחלתי להופיע בטקסים עם שחר, אחותי, שעכשיו בונה את עצמה כשחקנית. היא הייתה הזמרת, בזכותה התחלתי לשיר בבית ורק אחרי שהתחלתי להופיע התאהבתי בזה".
את אגדת הסינדרלה שלה היא חייבת לקורונה. "הייתי בת 13, כיתה ח', היה סגר, למדנו בזום, שיעמום. אז התחלתי לעשות מלא קאברים, קריוקי-פסנתר, והעליתי את עצמי לטיקטוק ולאינסטגרם. שרתי את עדן בן זקן ועומר אדם וליאור נרקיס ודקלה, שירים שאהבתי, ולאט-לאט זה גדל. אחרי כמה חודשים גם הזמרים נחשפו אליי ושיתפו אותי בסטורי שלהם. הקאבר שהכי תפס היה 'תחזרי מהר' של אושר כהן. הוא הפך לסאונד ממש חזק בטיקטוק, אבל נשבעת לך, אפילו בחלומות שלי לא דמיינתי לפרוץ כל כך מהר ולהגיע כל כך רחוק".
למה?
"אנחנו גרים בצפון, יש שיקראו למקום 'סוף העולם'. אנחנו לא כמו אנשים מהמרכז שהכל נגיש בשבילם ויש להם קשרים. ישבתי בחדר הקטן שלי, ראיתי את המספרים עולים ועולים והלב שלי כמעט יצא ממני מרוב שמחה. כל יומיים העליתי סרטון, ודקה אחרי שהעליתי התחלתי לחכות לסרטון הבא. ההורים מאוד תמכו בי, ולמרות שלא דמיינו את מה שיקרה איתי הם הצטערו שהם לא יכולים לעזור לי. מה להם ולעולם הבידור?"
במקום להתייאש, היא סימנה לעצמה את הדרך. "חשבתי שהדרך היחידה שלי לצאת היא ללכת לאיזו תוכנית ריאליטי בגיל 16, לא ראיתי שום אופציה אחרת. לרגע לא חשבתי שהפריצה שלי יכולה לבוא מהרשת. אבל כשהייתי בת 14 עדן בן זקן ראתה אותי בטיקטוק, והראתה את הסרטונים שלי לשוקי ביטון, בעלה, שבדיוק באותה תקופה פתח עם רוברטו את אייקון, סוכנות לזמרים.
"העבירו אותנו לבתי מלון מפנקים, אין תלונות, אבל שנה וחצי? הרגשתי שהפקירו אותנו, שלאף אחד לא אכפת מהצפון. הכי קשה, מבחינתי, היה לאכול בוקר וערב אותה ארוחה. התגעגעתי לקוסקוס שאמא שלי למדה לבשל מחמותה"
"יום אחד הוא שלח לי הודעה באינסטגרם. וואו. באותו היום הוא כבר דיבר עם ההורים שלי ורצה לקבוע פגישה. הייתי בעננים, באורות, גם היום אין משהו שאהוב עליי יותר מלשיר, אבל באותה תקופה זה ממש בער לי בעצמות. אבל הוריי התלהבו הרבה פחות, הם פחדו עליי. הם שאלו את עצמם איך אני, בגיל 14 – לא ילדה, תינוקת – איכנס לעולם הזה, איך אחווה אותו, איך אכיל אותו, אולי זה יהיה לי קשה. והיו גם שאלות פרקטיות, אני לומדת בצפון, איך אשלב את התיכון עם נסיעות לתל-אביב".
ואת לא פחדת?
"ככל שמפלס הפחד שלהם עלה - אצלי הוא ירד. רציתי את זה הכי הכי בעולם. דיברתי איתם, הרגעתי אותם, הבטחתי להם שאסתדר. לפגישה בבית של רוברטו, בסביון, נסענו במכונית המשפחתית וגיליתי שבאוטו זה רק שעתיים וחצי. עד אז נסעתי לתל-אביב באוטובוס, סיפור של שלוש שעות ואפילו יותר. ההורים דיברו עם רוברטו ושוקי, התחברו אליהם, ראו שהם אנשים טובים שבאמת מאמינים בי, אבל אבא שלי המשיך לפקפק. הוא הודיע 'אני לוקח את השבת למחשבה'. כל השבת התחננתי אליו – והוא התפלל".
ההורים דתיים?
"אבא שלי דתי, הוא שומר שבת מלא ועם השנים הוא נהיה יותר ויותר. אמא שלי מסורתית כזה. אבל ההתלבטות של אבא לא נבעה מהעובדה שאני עלולה לעבוד בשבת. בלי קשר אליו, בחיים לא הופעתי בשבת, אני לא חושבת שיש ברכה בעבודה בשבת ומעדיפה להיות בבית, עם המשפחה. אבא פחד על הילדה הקטנה שלו שתהיה כבולה לחוזה. מה יקרה אם זה לא ילך? איך אתמודד עם האכזבה? בסוף הוא זרם וחתם".
חושבת לפעמים מה היה קורה אם עדן לא הייתה מראה לשוקי שהראה לרוברטו?
"אני לא רוצה לחשוב על זה. אני מניחה שהייתי יושבת בבית עד גיל 16, עצובה, מחכה ל'הכוכב הבא'. יכול להיות שבאיזשהו שלב ההורים שלי היו מתגייסים למעני, אבל לא נראה לי שהם היו יכולים להשקיע בהקלטות ובקליפים. אין לי מושג במספרים, אבל זה הרבה".
× × ×
ענן הקורונה שריחף מעל ישראל עיכב את יציאת הסינגל הראשון שלה, "חוץ ממך", שעליו חתומים מאור שטרית ורון ביטון. "נכנסתי לאולפן של רון בחיל ורעדה, ידעתי שהוא כתב לנועה קירל ולכל הגדולים במדינה, מכונת להיטים. מרוב בושה לא דיברתי, מה שאמרו לי - שרתי. רון הסתכל על שוקי ורוברטו בהבעה של 'מה פתאום אתם מביאים לי ילדה?' הוא לא האמין שייצא משהו מהסקיצה שאנחנו מקליטים, אף אחד לא האמין שהשיר הראשון שלי יתפוצץ. זה יותר מ'לא מובן מאליו', זה 'כנגד כל הסיכויים'. אני מניחה שהקהל הבוגר עדיין שומע רדיו, אבל היום רוב ההשפעה באה מהטיקטוק, שם הקהל השולט. 15 מיליון צפיות ביוטיוב, מלא סאונדים ואיזה 13 אלף סרטונים של אנשים ששרים אותו. המספרים האלה אומרים שהשיר כבר מוכר בכל הארץ. ופתאום הוא נכנס למצעד של רשת ג' ופתאום הוא עבר את גלגלצ. גם השיר הבא, 'יאללה ביי', עבר".
"ההופעה שלי היא כמה שיותר 'הרמות'. זה מה שהחיילים רוצים ואני באה לעשות להם שמח, חפלה במדים. כשהופעתי בשדה תימן לחיילים שלפני דקה יצאו מעזה? הם רק רצו לפרוק ולהתפרק"
אושר.
"ממש. פתאום קלטתי שמסתכלים עליי יותר, ראש העיר שלי, אביחי שטרן, בא ללחוץ לי את היד, כל קריית-שמונה נעמדה מאחוריי עם 'הבאת גאווה לעיר'. הרימו לי, וביום העצמאות הזמינו אותי להופיע. אני שמחה לשמח".
מה אמרו בבית הספר?
"בהתחלה לא אמרו כי לא היה בית ספר. קורונה. חזרנו ללימודים חודש אחרי ש'חוץ ממך' פרץ בבום גדול וההורים שלי פתחו את הדלת ומצאו את עצמם מול מצלמות. הלם, עד אז הם כאילו לא קישרו בין הכוכבת לבין הילדה הקטנה שלהם. בכל הפסקה שבה יצאתי מהכיתה נתקלתי במבטים, בנות מהחטיבה ביקשו לעשות איתי תמונה. סבבה. המשכתי לעלות לאוטובוס, אבל עם כובע ומשקפי שמש כי לא הייתה לי ברירה. עוד לא היה לי רישיון וההורים שלי לא יכולים להסיע אותי, שניהם עובדים. ההצלחה שלי לא שיבשה לי את השגרה".
סצנות של קנאה?
"היו כמה בנות שהתרחקו ממני. זכותן, אבל יש לי חברות שמפרגנות לי מאז התיכון. היום, כל אחת מהן משרתת בבסיס אחר, חלק בבסיס סגור, וגם כשאני עולה צפונה זה לא אומר שנצליח להתראות. מהבחינה הזאת, יש יתרון בלגור בקריית-שמונה. שמעתי סיפורים על כוכבי נוער שעברו חרמות, שנידו אותם מאירועים כיתתיים. אצלי זה עבר חלק, ברוך השם".
בתיכון דנציגר בקריית-שמונה היא למדה במגמת תיאטרון ("כי לא הייתה לנו מגמת מוזיקה") וכולם הלכו לקראתה. "בתקופת העבודה על האלבום הראשון הייתי חייבת להיות לפחות פעם בשבוע בתל-אביב, החסרתי ימי לימודים והמנהלת הייתה מעורבת באופן אישי בשיעורי ההשלמה שאקבל. ולמרות זאת הייתי חייבת להפחית קצת את הלחץ. באנגלית ירדתי מחמש יחידות לארבע, ובמתמטיקה ירדתי מארבע יחידות לשלוש. זה משנה? לא. העיקר שיש לי בגרות טובה, ממוצע 80 כזה".
אלבום הבכורה שלה ("חוץ ממך"), שיצא כשהייתה רק בת 16 וחצי, עלה על כל הציפיות. "פצצה", מצהיר סאסי, המנהל האישי שלה. המסקנה שלה: "אפשר לשלב. כשרוצים להצליח בתחום מסוים הוא משפיע גם על תחומים אחרים ובסוף מצליחים בכל".
את נראית שקטה, אפילו מבוישת. איפה האמביציה שלך?
"בתוכי. כבר אמרו לי שאני דבר והיפוכו. בחיים הפרטיים אני ככה, וברגע שאני עולה לבמה אני הופכת למשהו אחר. זה כמו שבמציאות אני 1.54 מטר, ועל הבמה אני נראית יותר".
× × ×
עדן בן זקן היא הרבה יותר מהמנטורית של דדון. "היא מאוד מזכירה לי את עצמי, ולא רק מפני שגם היא בת קריית-שמונה. היא הייתה מאוד מעורבת בבחירת השירים שלי, היא אפילו הייתה שותפה בכתיבת השיר השני שהקלטתי, 'כמו שאני'. כולם הזהירו אותי שבשיר השני אני עלולה ליפול, וכבר התחלתי לדאוג, מה יקרה אם יתברר שאני זמרת של שיר אחד, אבל השני התפוצץ אפילו יותר מהראשון. היא נתנה לי המון טיפים של איך לעמוד ואיך להחזיק, והעצה הכי טובה שקיבלתי ממנה הייתה 'תהיי את, פשוט את, אל תנסי להיות מישהי שאת לא. פשוט תהיי פשוטה'. מילים מזהב".
אתן גם יוצאות ביחד לשופינג או לסופר?
"לא, עדן עסוקה, היא אמא לשניים, גם לקפה לא מצאנו זמן, אבל מרגע שהוריי חתמו על החוזה היא התלוותה אליי לסשנים באולפן ואירחה אותי בהופעות שלה. הפעם הראשונה הייתה בקיסריה, אחרי השיר השני. זה היה הכי מרגש בעולם ואפילו לבשתי בגדים של עדן. לא את האוברול המנומר ב-30 שקל".
לא זיהית אצלה חשש מתחרות?
"ממש לא. עדן בת 31, זמרת ותיקה, ואני בהתחלה שלי. אמנם אנחנו באותה הנישה, פופ ים תיכוני, אבל הקהלים שלנו שונים, הכל שונה. גם אני קצת מסלסלת, אבל הגוון שלי אחר".
שלוש שנים אחרי הפריצה, נסעה דדון לתל-אביב, למיונים ללהקות צבאיות. "את מאמינה לי שאני כבר לא זוכרת מה שרתי?" היא מגחכת. "היה שיר אחד שבחרו לכולם והשני שלי, אם אני לא טועה, היה 'חופשייה' של שרית חדד. היו שם מאות מועמדים, לא רק תל-אביבים, גם מכל מיני פריפריות בצפון ובדרום, ודווקא שם לא הרגשתי בתור אחת מהפריפריה, כי כולם כבר הכירו אותי כזמרת מפורסמת".
היית במתח?
"ברור. כבר בצו הראשון אמרתי 'להקה צבאית, אין מצב שאעשה משהו אחר, יש לי גם קריירה בחוץ ואני חייבת לשלב'. בסוף היום הראשון חילקו דפים לאלה שמוזמנים ליום המיונים השני. אחרי שהתקבלתי רוברטו ואני קבענו פגישה עם ראש ענף תרבות והיא בישרה לי שבתור טאלנט, אמן פעיל, אני יכולה להופיע סולו כמו שנועה קירל עשתה. נתנו לי חודש, 'תקופת הפקה', ובסיומו הצגתי את ההופעה שלי לכל הבסיס, לכל הבכירים, ואז יאללה, לשטח".
לפני כשנה, אחרי שהיו מפונים מהבית במשך שנה וחצי, חזרה משפחת דדון לביתם שבשאר ישוב ("עשר דקות מקריית-שמונה"), המושב שאליו עקרו לפני חמש שנים. "ב-7 באוקטובר ההורים העירו אותי רק בעשר בבוקר וסיפרו לי שקרה משהו נורא. אצלנו לא היו אזעקות, אבל יש לנו משפחה גדולה בבאר-שבע ובאופקים וזה היה מלחיץ. אבא הרשה לנו להדליק טלוויזיה בשבת והבנתי שזה סרט אחר.
"ביום שני, יומיים אחרי 7 באוקטובר, פינינו את עצמנו משאר ישוב כי פחדנו שיתפתח משהו בלבנון. לקחתי שקית עם כמה תחתונים כי הייתי בטוחה שתוך יומיים אני חוזרת הביתה. נסענו לעפולה, לאחות של אבא, וכשהמצב לא השתפר נסענו הביתה להביא מזוודות. הבית שלנו לא נפגע, אבל הרבה בתים בסביבתו חטפו חזק, וכשהתחיל הפינוי הרשמי של התושבים העבירו אותנו לבתי מלון בטבריה ובצפת. בתי מלון מפנקים, אין תלונות, אבל שנה וחצי? הרגשתי שהפקירו אותנו, שלאף אחד לא אכפת מהצפון. הכי קשה, מבחינתי, היה לאכול בוקר וערב אותה ארוחה. התגעגעתי לקוסקוס המרוקאי שאמא שלי למדה לבשל מחמותה".
ואז הגיעה טירונות של חודש, במחנה 80. איך היה?
"בזמן אמת חשבתי שאני סובלת, מה זה לקום כל יום בארבע לפנות בוקר, אבל במבט לאחור זאת הייתה חוויה. התגייסתי עם המון חששות, ידעתי שאני בן אדם חברותי ושלא תהיה לי בעיה להתחבר, אבל לא ידעתי איך הטירוניות האחרות יקבלו אותי ושמעתי סיפורי אימה. אבל בבקו"ם, בעלייה לאוטובוס, פגשתי את אלין גולן ויצאנו לדרך יחד. הכרתי אותה מההופעה בקיסריה, היא ואבא שלה ישבו בשורה הראשונה, ובטירונות הפכנו לחברות ממש-ממש טובות. רציתי להיות כמו כולן ועשיתי הכל, מלא שמירות, ושתינו קיבלנו אישור מיוחד לצאת למקלחת קצת לפני שעת ט"ש. התקלחנו ביחד וישנו מיטה ליד מיטה וחודש שלם היינו אחת בתחת של השנייה. עד היום אנחנו ככה".
יש ביניכן תחרות?
"הכי לא. כולם חשבו שאלין התקבלה ללהקה צבאית רק כי היא 'הבת של', ואכלו את הכובע. יש לה קול מיוחד, עדין כזה, היא שרה יפה ומשחקת וואו, ואני מאמינה שהיא תצליח בזכות עצמה, בלי קשר לייחוס המשפחתי. יש בינינו חברות נטו, אנחנו בקושי מדברות על עבודה".
וגם אהבה יש בחייה. בגיל 17 הייתה בזוגיות עם הגיטריסט שלה, שמבוגר ממנה בעשור, ושניהם נבהלו כשהטוקבקיסטים כינו אותו "פדופיל". בשנה האחרונה היא צמודה לרוי קטרי (23) מכפר יהושע, שפנה אליה באינסטגרם. "הוא כדורגלן לשעבר, היה קפטן הנוער של מכבי חיפה, נפצע קשה ופרש. היום הוא לומד מינהל עסקים ועובד עם אבא שלו".
עם חבר כדורגלן אפשר בעצם להגיד שאת הולכת בדרכה של נועה קירל?
"אני לא הולכת בדרכה של אף אחת. אני לא רוצה להיות 'כמו', בשאיפה שלי זה להיות מאיה דדון הראשונה".
