בשוק המניות שהוא עולם השידוכים החרדי, מרגע שאדם נולד נפתח לו תיק ניירות ערך והוא מתחיל לצבור הון. כשהוא ייגש להקמת בית בישראל, תיבחן התשואה שהשיג: ייחוס משפחתי, לימוד בישיבה יוקרתית, בריאות מושלמת ורקע נקי. בשוק הזה אנשי פרק ב', שכבר עברו מערכת יחסים, נחשבים לבעלי תיק נחות יחסית לרווקים, אבל ישראל דויטש ומעיין רות שלום, הזוג הטרי מ'ווארט', ריאליטי השידוכים החרדי של רשת 13, הבינו בדיוק באיזו מניה כדאי להשקיע בנישואים השניים שלהם. שלושה חודשים אחרי החתונה המרגשת, הם מטפחים קן זוגי ברמלה ומנסים למנף את החשיפה לטובת עתיד מקצועי בעזרת חשבון אינסטגרם משותף, שבתקווה יביא לפתחם קמפיינים ובסיס לעסק בתחום ההדרכה האישית. בתור סיפתח הם כבר העלו סטורי שחשף באומץ את האתגרים שהם מתמודדים איתם כזוג.
"אם לא היה לנו סיוע פסיכולוגי מהתוכנית לא היינו מתחתנים, או שהיינו מתגרשים", מודה ישראל, "יש הרבה מאוד אתגרים וקשיים, לא נשקר".
מעיין: "הרבה מאוד?"
ישראל: "בטלוויזיה רואים את האהבה והרומנטיקה, אבל זה לא פשוט. יש לנו ילדים מפרקים קודמים, טריגרים מהזוגיות הקודמת. אני הולך לטיפול. לגברים קשה יותר לדבר על רגשות כי אנחנו חושבים שזה מראה על חולשה. זה דורש יציאה מהדמות של הגבר ולהגיד 'אני בנאדם, ובנאדם צריך לדבר רגש".
מעיין: "הוא גרוש ממש טרי, שנתיים. אצלי עברו כבר שש שנים. הוא עוד מעבד את הגירושים שלו, זה עוד לא יצא לו לגמרי מהלב ומהראש. אבל הוא עשה תהליך עצום מהרגע שהכרתי אותו ועד היום. עכשיו הוא בעיקר מעצבן אותי כשזה מגיע לסדר ולניקיון".
מעיין: "שאלתי בהפקה אם מי שיגיע יהיה הטעם שלי, אז אמרו לי, 'הטעם של כל מדינת ישראל בערך'. כשראיתי אותו הסכמתי, אבל יצאתי עם חתיכים בעברי וזה לא העיקר. היה לי קצת קשה לפתוח אליו את הלב בהתחלה, שמרתי על עצמי, אבל בסוף ברוך השם הלב נפתח"
הפגישה הראשונה שלהם הייתה הרבה לפני הצילומים לתוכנית, רק חודש אחרי שיבש הדיו על הגירושים של ישראל. "לא הייתי בשל", הוא משחזר. "עשיתי שטויות והבנו בצורה הדדית שזה לא מתאים. אבל זיהיתי שזאת אישה מיוחדת ושאותה אני רוצה. היה משהו ברגישות ובמידות שלה שידעתי שזאת אישה לחיים".
מעיין: "ראיתי שהוא לא בשל. הוא דיבר עם המלצרית ועם הבחורה בבאולינג".
ישראל: "פלרטטן, בקיצור".
מעיין: "חזרתי מהפגישה ואמרתי לחברה שלי, 'איזה חי בסרט, מדבר עם כל העולם. נראה לך שאני אצא עם מישהו כזה? אני צריכה צדיק, שומר עיניים'".
מאז הקשר ביניהם ניתק, "אבל כשהגעתי לתוכנית אמרתי להם, 'יש בחורה שאני לא בקשר איתה אבל אני מרגיש שיש בינינו משהו'", ישראל מספר. "ופתאום בפגישה הראשונה אני רואה אותה".
מעיין: "זה היה מרגיע לראות פנים מוכרות כי אין לך מושג מה יביאו לך. שאלתי בהפקה אם מי שיגיע יהיה הטעם שלי, אז אמרו לי, 'הטעם של כל מדינת ישראל בערך'. כשראיתי אותו הסכמתי, אבל יצאתי עם חתיכים בעברי וזה לא העיקר. היה לי קצת קשה לפתוח אליו את הלב בהתחלה, שמרתי על עצמי, אבל בסוף ברוך השם הלב נפתח".
ישראל: "הבנתי שהלב שלה סגור בגלל העבר ושיברונות הלב, והבנתי שאני צריך לגרום לה להרגיש שהיא בשליטה. באתי הכי פגיע ורגיש והעברתי לה את המושכות. כשהיא הרגישה ביטחון, זה פתח לה את הלב".
הגעת בשל.
"אני לא אותו ישראל. עשיתי תהליך ארוך. הלכתי ללמוד קואוצ'ינג, היום אני מאמן אבות גרושים. התמודדתי עם הכל. אם זה בעיות עם המשטרה, תלונות שווא והוצאה לפועל, וברוך השם היום הכל הסתדר ויש לי ניסיון מקצועי ואישי".
ממש הרגישו את המשיכה ביניכם מבעד למסך. היה קשה לשמור נגיעה?
מעיין: "היה קשה מאוד. בגלל זה חשוב לא להיפגש יותר מדי, כדי לא ליפול".
ישראל: "זה זמן מסוכן מבחינת יצר הרע. כולנו בני אדם ויש לנו את היצר, ואחד הדברים הכי קשים היום זה לא לגעת. אם לא, איך היינו מביאים ילדים?"
מעיין: "לא רק בשביל זה יש מגע. אנשים חושבים שבעולם החרדי מגע זה רק בשביל להביא ילדים. זה הרבה מעבר".
ישראל: "אמרתי את זה מבחינה חיובית, מבחינת הטבע, המשיכה היא כל כך חזקה כדי שנרצה לעשות את מה שמביא ילדים".
× × ×
את הראיון אנחנו מקיימים אחרי שדויטש חזר מסבב מילואים נוסף. הרומן שלו עם צה"ל החל בחיפוש אחרי משמעות. כבן לחוזר בתשובה ששירת בצנחנים הרעיון לא היה זר לו. "תמיד הייתי ילד בעייתי וגם לא רציתי להתגייס, אבל בשלב מסוים חיפשתי משהו שימלא אותי, רציתי שיהיו גאים בי, וגם הרגשתי שאני קצת שקרן – אני אומר שאני בחור ישיבה, אבל אני לא".
דויטש התגייס למסלול חרדי וגילה עולם. "עד שהגעתי לצבא היה לי קשה עם גבולות ועם מסגרות. הצבא חינך אותי, נתן לי כלים להתמודד עם סיטואציות שהייתי בטוח שאין סיכוי לצאת מהן. אני לא יכול להרחיב לגבי מה שאני עושה, אבל יצא לי לעצור מחבלים שתיכננו או ביצעו רצח וזו תחושה של שליחות".
יש גם מחיר נפשי?
"החרדות אצלי התחילו בגיל 13-14, אחרי שהייתי קרוב לפיגוע דריסה ליד גשר המיתרים בירושלים וראיתי את הרכב מעיף אנשים. בנוסף גם בבית היה הרבה חוסר סדר וחוסר כלכלי מאוד גדול, הייתי הולך לישון רעב הרבה פעמים. בגלל זה סבלתי מפחדים וחרדות ברמה גבוהה ועד גיל 18 גם מהרטבת לילה. לא יכולתי לישון אצל חברים, לא ללכת לטיולים. הייתי גם מאבד שיווי משקל, מרגיש שאני עומד למות, לא היה לי טעם לחיים - והנבואה הגשימה את עצמה. לפני ארבע שנים גילו לי הפרעות בלב. זה היה באמצע משחק כדורגל – פתאום התחלתי להרגיש דופק מהיר וקוצר נשימה. זה היה הזוי. הזמינו אמבולנס והגיע טיפול נמרץ, משם אישפזו אותי ושלחו אותי לניתוח - היה לי סיב חשמלי מיותר בלב וצרבו אותו".
גם בצבא הוא היה נוכח בניסיון לפיגוע דריסה באיו"ש. "ישתבח שמו לא קרה לנו כלום בגוף ובנפש והמחבל נוטרל, אבל אם אני שומע חריקה של רכב זה עושה לי זיעה קרה. אנחנו גרים ברמלה וכשאני שומע פה יריות - מבחינתי זה פיגוע, לא עבריינים. לומדים לחיות עם זה, מפתחים מסוגלות. למזלי יש לי איפה לפרוק כי אני מטופל".
אחרי כל זה, היית רוצה שהבנים שלך יתגייסו?
"כתוב בפרקי אבות 'חנוך לנער על פי דרכו'. יש אנשים שיתאים להם צבא, יש כאלה שיתאימו לישיבה. מה שהם יבחרו – אני איתם".
אתה עוקב אחרי חוק הגיוס?
"מבחינתי זה מאוד ברור: אל תהיו שקרנים. אדם שבאמת לומד תורה תשע שעות ביום, ויש לי אחים כאלה, שלא יתגייס. אבל מי שלומד כמוני, שעה - חצי שעה, ומדי פעם רוקד מעורב ויכול לעבוד ולהיות במגע עם נשים, אז יש מסלולים שמתאימים לחרדים. כל ההפגנות ומה שקורה פה לא קשור לחוק הגיוס, זה כבר יושב על הפילוג בעם. לא ייאמן שילד נדרס ולא כל העולם על הרגליים, לא משנה מאיפה הוא בא.
"בתחילת השבוע קרה האסון הנורא בגן ילדים בירושלים. ראיתי תגובות כמו 'יופי, כל הכבוד'. זה לא ייאמן! זה קורע את הלב לראות כמה אנחנו מפולגים בעם. זה מחליש את הכוחות בחזית, כי אנחנו רוצים אחדות. אצלנו במילואים יש דתי, חילוני, ימני, שמאלני, ערבי, יהודי – כולם מגובשים".
ישראל: "אחרי שהייתי קרוב לפיגוע דריסה סבלתי מפחדים וחרדות ועד גיל 18 גם מהרטבת לילה. לא יכולתי לישון אצל חברים, לא ללכת לטיולים. הרגשתי שאני עומד למות, לא היה לי טעם לחיים - והנבואה הגשימה את עצמה. לפני ארבע שנים גילו לי הפרעות בלב"
שניהם בשנות ה-20 לחייהם אבל הגיעו אל חיי הנישואים עם נדוניה זוגית שמספיקה לחיים שלמים, פלוס שלושה צאצאים: למעיין יש את נחמן בן השמונה שגם גר איתם ולישראל שני בנים, מיכאל בן הארבע ומאיר בן השנתיים וחצי. מעיין הייתה בת 17 כשהכירה את בן זוגה הראשון ושניהם חזרו בתשובה יחד. "יצאנו כמעט שנה ושמרנו נגיעה כי רצינו להמשיך לחיות בקדושה ובטהרה. לא היו הרבה אופציות – זה היה להתחתן או להיפרד. הייתי ילדה, לא חשבתי יותר מדי במה זה כרוך ומי האדם שאני מתחתנת איתו".
בדיעבד את חושבת שזו טעות להתחתן בגיל כל כך צעיר?
"לא בהכרח. לא באתי מהעולם החרדי, אף פעם לא לימדו אותי שעושים בירורים על השידוך ולא קיבלתי את הכלים שמקבלות בנות בסמינר. ההורים שלי לא חרדים והם גם לא חשבו בחיים שאני באמת אתחתן איתו, הם לא התייחסו לזה ברצינות. הם לא היו בעד, בלשון המעטה".
ישראל: "התחתנתי בגיל 20. באתי עם חוסר בביטחון, בערך העצמי, ורציתי להרגיש שיש לי מקום בעולם. כשבאים ככה למערכת זוגית, לא יודעים לבחור נכון. חיפשתי לקבל משהו שירפא אותי ולא קיבלתי את זה כי בחרתי באישה שלא התאימה לי. אחרי הגירושים הייתי במקום מאוד קשה, התחתית של התחתית, היו לי גם חובות. אבל משם התחלתי לצמוח. התחלתי לעשות את מה שאני אוהב, והיום אני במקום מאוד שלם. באתי לנישואים האלו ממקום של רצון ובחרתי את האישה שאני רוצה".
מערכות היחסים הקודמות שלכם נוכחות בחיים שלכם, כי אלה ההורים של הילדים ואין לכם ברירה. איך מתמודדים עם זה?
ישראל: "אחד הדברים הכי קשים זה לדעת איך לא לערב את הילדים. זה דורש המון עבודת מידות. מתקופת הצבא אני סובל מצפצופים באוזניים, וזה מאוד מתסכל ומציק. אני לומד לחיות עם זה ברקע. מבחינתי זה דומה - האמא של הילדים שלי והאבא של נחמן הם כמו רעש רקע שצריך ללמוד לחיות איתו".
מעיין: "אצלי זה פחות מורגש כי אנחנו גרושים הרבה זמן והוא כבר התחתן והילד שלי כבר גדול, אז יש לו טלפון והוא מתקשר אליו אם הוא רוצה ללכת אליו או לדבר איתו".
ישראל, באיזו תדירות אתה רואה את הילדים?
"כרגע אנחנו בזמני שהות וכל שבת שנייה, ואני עובד מאוד קשה כדי לעבור למשמורת משותפת, כי מאוד חשוב לי להיות אבא נוכח. הם אוהבים אותי ויש לנו חיבור ממש טוב, אני לא אומר כלום על האמא, אבל טוב להם איתי. לאחרונה גם הצלחנו להביא אותם לישון אצלנו וזה פשוט כיף להרדים אותם, להעיר אותם בבוקר. עד עכשיו הרגשתי בייביסיטר, לא הרגשתי אבא. מילאתי את כל המחויבויות שלי כאבא, לדאוג, לחנך, להרים להם ולהאמין בהם, אבל זה לא הרגיש הורות. עכשיו, כשאני מכין למאיר כריך לגן, אני מרגיש את האבהות וזה מדהים".
על סקאלת החרדיות, איך אתם מגדירים את עצמכם?
מעיין: "אנחנו חרדים לאומיים די מודרניים, כי יש לנו אינסטגרם למשל. גם לנו יוצא לפעמים לקבל תגובות 'למה אתם מחללים את השם?'"
ישראל: "שלא ייצא שאנחנו חושבים שזה בסדר שיהיה לנו אינסטגרם, אנחנו שואפים שלא, כרגע זאת הפרנסה שלנו. גבר בזוגיות שרואה בחורות, זה לא תקין. למה שגבר נשוי יתחיל לדפדף ולראות בחורות עירומות? איך אשתו תהיה הכי יפה בעיניו? יש לך אישה, תסתכל רק עליה".
מעיין: "אני באינסטגרם בגלל הכלות שאני מדריכה. יש לי קהילה, כמעט 40 אלף בנות שמתייעצות איתי על זוגיות, צניעות, ספרי תורה והפרשת חלה".
אחרי הגירושים המשכת להדריך?
"כשהייתי גרושה הגיעו כלות בעיקר מפה לאוזן. רוב הכלות שלי חילוניות, אז זה לא הפריע להן. לא פירסמתי כי חשבתי שמדריכת כלות צריכה לייצג מערכת יחסים טובה ובריאה, למרות שדווקא ניסיון החיים שלי הנחה אותי איך להדריך אותן, למה לשים לב ומתי זה בסדר לקום וללכת מבחינת ההלכה, כי יש הרבה בנות שנשארות במערכת יחסים לא טובה, אפילו חוות אלימות, ואף אחד לא בא ואומר להן שזה בסדר לעזוב במקרה כזה".
ישראל: "בקרוב אלמד הדרכת חתנים ונעשה משהו משולב. חוץ מזה חתמנו עכשיו אצל רוברטו ואנחנו פתוחים לקמפיינים, מה שלא נוגד את ההלכה מבחינת צניעות, כי בסופו של דבר אנחנו צריכים לעבוד ולהתפרנס ויש לנו מזונות לשלם".
אולי האינסטגרם יעזור לכם.
"כן, אולי הוא יהיה השליח. אני מאמין בשליחים".
