שאגות השמחה שהידהדו בשישי האחרון במג'דל שמס שברמת הגולן לא נועדו לקדם את פני השלג הטרי שביצבץ בפסגת החרמון. כ-800 מתושבי המקום, מזקני העדה הדרוזית ועד לפעוטות, התכנסו במתנ"ס לצפייה משותפת בפרק הגמר של 'אל-מייכ אלכ' ('המיקרופון שלך'), הריאליטי המוזיקלי של מכאן 33 ששבר שיאי צפייה. רגע אחרי שהוכרז שתושב הכפר, אדם אבו ג'בל, זכה במקום הראשון, מיהרו לבית סבתו בשיירה ארוכה של מכוניות צופרות וזמבורות נרגשות.
עשית היסטוריה?
"זה מה שאומרים", הוא אומר במבוכה. "מאות אנשים הגיעו אלינו, לא רק מהכפר, גם מהכרמל ומהגליל. כולם עם כנאפות וממתקים. אמרו שהפכתי לשגריר העדה, שהבאתי כבוד לכפר, שהחזרתי לכפר שלנו את השמחה".
אבו ג'בל מתייחס בעדינות לאסון שפקד את הכפר ביולי 2024, כשטיל של חיזבאללה פגע במגרש הכדורגל וגרם למותם של 12 ילדים. על רקע הטרגדיה הכואבת, אפשר להבין את המעורבות הרגשית וההתרגשות הגדולה של תושבי מג'דל שמס בזכייה של הנציג שלהם. "מישהו אמר לי שהזכייה שלי היא הניצחון של הכפר על האסון שהיה לנו. זה קצת מוגזם, בגלל שאף תוכנית טלוויזיה לא יכולה להחזיר לחיים את 12 הילדים שכבר אינם".
מה אתה זוכר מאותו היום?
"את הסאונד של הטיל. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי סאונד כזה, והלוואי שגם האחרונה. כל הכפר היה 40 יום באבל, ובין ההרוגים היו אחים קטנים של חברים שלי. אבל אני לא רוצה לדבר על מה שאני מעדיף לשכוח. אני זמר, אני רוצה לשיר על שלום, שמחת חיים ואהבה. את הפוליטיקה תורידי מהשולחן בבקשה. אני לא מתעניין במי זה ביבי ולא מבין בזה שום דבר. לא רואה חדשות, לא מצביע בבחירות".
הניתוק מהפוליטיקה המקומית, שנעשה במודע, אולי גם מסביר למה לא הלך לתוכנית כישרונות אחרת ששודרה במקביל, 'הכוכב הבא לאירוויזיון'. "זה לא המקום שלי", הוא טוען. "אני שר בערבית, נוח לי לשיר בערבית ואני נוגע כשאני שר בערבית. אם אלך לתוכנית שבה יבקשו ממני לשיר בעברית זה לא יהיה לי נוח, אני לא ארגיש מחובר והקול שלי יהיה פחות יפה. אולי בכלל לא אעבור את האודישן. בשביל מה אני צריך את זה?"
היית רוצה לייצג את ישראל באירוויזיון?
אבו ג'בל מצליב מבט עם יועץ התקשורת שמלווה אותו ומבקש לחשוב על "השאלה החשובה הזאת" בגלל שהיא לא חלפה בראשו מעולם. שתי דקות אחרי, הוא מניד בראשו לשלילה.
האירוויזיון הוא מקפצה לאירופה.
"זה לא שאני לא רוצה לייצג את ישראל", הוא מתפתל, "זה בגלל שאני לא רוצה להיות זמר לוקאלי שמייצג רק אחוז מסוים מהאוכלוסייה. זה כמו שאם הייתי חי במינכן לא הייתי רוצה לייצג את גרמניה ושכל אירופה תגיד 'הנה הזמר הגרמני'. היה לי סיפתח יפה, זכיתי, זה פותח לי הרבה דלתות ועכשיו אני מחפש לפרוץ בכל העולם".
למען קריירה בינלאומית תעזוב את מג'דל שמס?
"בחיים לא. יהיו לי בתים בכל מיני מקומות בגלובוס, תמיד יהיה לי בית במג'דל שמס ואליו תמיד אחזור. לחיות ברמת הגולן זה כמו לגור בחו"ל. האוויר צלול, אנחנו רחוקים מהפקקים, אני אוהב את האנשים שבכפר, אנשים טובים שאוהבים את החיים בלי לחצים ובלי לשון הרע ובלי בלגן, וכולם משפחה אחת, בטוב וברע. אני מרגיש שמג'דל נותנת לי השראה לחיים. בערבית אומרים שמי שאין לו עבר - לא יהיה לו עתיד".
גם בעברית אומרים את זה.
"וואלה?" הוא מרים את היד ונותן לי כיף.
× × ×
רק בן 21, "לפני תחילת הצילומים עשו לכל אחד תעודת זהות, הייתי אז בן 20 וחצי, כתבו מתחת לשם שלי 'בן 20' וככה זה נשאר, למרות שב-28 באוגוסט הייתי בן 21. לא אכפת לי שלא מתקנים, זה טוב להיות צעיר". ואת זה הוא אומר בתור ילד הסנדוויץ' של אבו אלח'יר, עורך דין, ודינה, עובדת מעבדה בקופת חולים כללית בקריית-שמונה ובטבריה. מעליו יסמין (23) שלמדה בווינגייט ועובדת במכון כושר מקומי, ותחתיו אמיר (17), תיכוניסט. לאבא שלו יש תשעה אחים "ויחד עם כל בני הדודים אנחנו משפחה של 150 איש במינימום. לארגן ארוחה משפחתית זו הפקה. בשישי בערב, אחרי הזכייה, לקח לי שעות להגיע הביתה. הצילומים היו באולפן בירושלים, בדרך עצרנו בדלית אל-כרמל, בבית של הזמרת אסאלה יוסף, ששפטה ב'אל-מייכ אלכ' וגם הייתה המנטורית שלי, וכשסוף-סוף נכנסתי לכפר אמרו לי שכולם אצל סבתא נסיבא ושמחתי בשבילה. היא בת 80 ומשהו ואלמנה, אז טוב לי שאני יכול להכניס לה שמחה. היא עקבה אחרי התוכנית ותמיד אמרה 'אלוהים ישמור עליך'".
מי האלוהים שלך?
"אני מאמין בנביא יתרו. אצלנו יש חמישה נביאים, שהם השליחים של אלוהים, כמובן".
וב'נוטוק' אתה מאמין?
"בתור סדרה היא הייתה בסדר, והילד ששיחק בה ממש מוכשר, אבל אני לא מאמין בגלגול נשמות. בעיניי זאת המצאה".
הכישרון המוזיקלי שלו אותר בגיל חמש. "כל הילדים בגן ישבו במעגל, בחוג מוזיקה, שרנו שיר לבנוני מפורסם, והמורה הסתכל עליי במבט של 'יש כאן ילד אחד שלא מזייף'. הוא אמר את זה לגננת, להוריי אמר שהכישרון הוא מתנה מאלוהים, והם אמרו 'חלאס, אדם הוא הזמר של המשפחה'. ביסודי נכנסתי למקהלה וכשהייתי בן תשע לקחו אותי להופיע בחטיבת הביניים. בגיל 17 המועצה הזמינה אותי להופיע ב'פטסיבל הכפר', וזאת הייתה הפעם הראשונה שהתפרנסתי ממוזיקה".
כמה רעדת?
"בכלל לא. בתור ילד לא ידעתי ממה אני אמור לחשוש. עליתי, שרתי וירדתי. היום אני כבר יודע שבמקצוע הזה יש גם נפילות, ולכן אני עובד על הביטחון העצמי שלי. אני מאמין בניסיון. למשל, אני יודע שהעברית שלי לא הכי בסדר, אבל זה לא גורם לי לשתוק. להפך, אני אוהב לדבר, אוהב לטעות, ומנסה ללמוד מהטעויות".
מניין העברית שלך?
"יש לי עברית מדוברת שלא באה משום בית ספר. למדתי אותה מהחיים, כשעבדתי ב'ממתקי אבו ג'בל'. איך שמתחיל השלג כל הארץ עולה לצפון, ובדרך לחרמון עוצרים לכנאפה או שעוצרים לכנאפה בדרך חזרה. אין אפס. התחלתי לדבר עם אנשים בעברית והיא נתפסה לי".
בתיכון הוא קנה לעצמו קאנון ולמד מיוטיוב איך לנגן עליו. "גם השמיעה שלי היא מתנה מאלוהים", הוא אומר. "לא אגיד שיש לי שמיעה אבסולוטית, אני לא אוהב להשוויץ, אבל כשאני שומע צליל מסוים אני מזהה את התווים. אומרים שזה מיוחד".
מה היית עושה אם ההורים שלך לא היו זורמים איתך?
"אני באמת לא יודע. אמרתי להם שאני רוצה ללכת על מה שאני אוהב והלוואי שכל ההורים יחשבו על האושר של הילדים שלהם. מוזיקה היא כל החיים שלי והדבר היחיד שאני עושה. בהתחלה אבא שלי לא התלהב מזה שאני זמר. הוא אמר 'אני מעריך מוזיקה, אבל צריך לעשות תואר'. אז החלטתי שאם זה המקצוע שלי, אני צריך ללמוד אותו כמו שלומדים כל מקצוע והתקבלתי ל'אקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים'. עכשיו אני בשנה הרביעית, האחרונה. ואבא מבסוט. הוא אקדמאי וגם לי תהיה תעודה".
צבא?
"לא התגייסתי. אצלנו זו לא חובה. מישהו יכול להגיד 'אני אוהב להיות חייל' ויש מישהו שאומר 'אני לא רוצה להיות חייל', וזה אני. זה לא קשור לאהבת הארץ ואהבת המולדת, אלא לאופי שלך. והאופי שלי לא שם. אני זמר, ואני בעד שכל אחד יעשה את מה שהוא טוב בו. מהתיכון שלי הרוב לא התגייסו, ככה זה עכשיו. מי שלא חייב מקבל פטור, הולך ללמוד ומתחיל את החיים האמיתיים יותר מוקדם".
הרפרטואר שלו לא כולל אף שיר בעברית, "לא בגלל שאני לא אוהב שירים עבריים, אלא בגלל שהאוזן שלי לא רגילה אליהם וגם בגלל שהקהל שלי לא מבקש. הדי-אן-איי שלי זה פריד אל-אטרש ואום כולתום, וכתלמיד המחלקה המזרחית-הערבית אני לומד מוזיקה ערבית עתיקה. פה ושם יש קורס במוזיקה קלאסית, אבל בעיקרון לא מתייחסים אליי כמו אל אחד שלמד בטהובן ובאך מגיל שלוש".
שלמה ארצי?
"שמעתי עליו. אם הוא מפורסם אז כמעט בטוח שיצא לי לשמוע אותו".
אייל גולן?
"טוב, מי לא מכיר אותו. מנגנים אותו הרבה בדוכן של הכנאפה. יש לו קול טוב. גם לזוהר היה. אני מכיר את 'עינייך החומות' של זוהר".
× × ×
על האודישנים לעונה הראשונה של 'אל-מייכ אלכ' הוא למד מהסושיאל. "גם ראש המועצה המקומית שלנו אמר לי שכדאי לנסות. שבוע אחרי שהתוכנית שלנו עלתה התחיל 'הכוכב הבא' אז ראיתי פרק אחד, אבל לא בשביל לערוך השוואות. ברור שאצלכם הרמה יותר גבוהה וההפקה יותר גדולה, אבל ראיתי נקודות דמיון. למשל, השופטים של 'הכוכב' התרשמו מסיפורים אישיים של המתמודדים, מאמא שנפטרה ועד למלחמה. גם אצלנו מישהי סיפרה שרק בעקבות הטרגדיה במגרש הכדורגל היא החליטה להיות זמרת. מה הקשר? בחרתי להביא את הקול שלי נטו. אגב, במקביל לשתי התוכניות האלה שודר עוד ריאליטי מוזיקלי, 'דה וויס' שצולם בירדן. הציעו לי להשתתף, אבל כבר הייתי חתום במכאן".
לדבריו, לא היה מאושר ממנו כשהזמרת אסאלה יוסף בחרה להיות המנטורית שלו. "היא תותחית, יש לה קול נדיר, שמעתי אותה מגיל קטן. זה שהיא האמינה בי חיזק לי מאוד את הביטחון העצמי".
במפתיע, או שלא, הרייטינג של 'המיקרופון שלך' שבר את כל שיאי הצפייה של הערוץ המוביל בחברה הערבית. פרק הגמר הגיע ל-11 אחוז. נרשמו 323 אלף הצבעות ומחלקת הדיגיטל של הערוץ דיווחה בגאווה על 41 אלף יוזרים מישראל. אבו ג'בל גרף 198 אלף קולות, כ-62 אחוז מההצבעות, וגבר בפער גדול על אילי מטאנס שגיע למקום השני ועל וסבין ג'בלי, מקום שלישי. "אדם עשה משהו מטורף", מתלהב יועץ התקשורת הדרוזי. "מגיע לו שנשחט עשר כבשים לכבודו".
כסלב בהתהוות הוא מודע לחשיבות הלוק. יש לו מינוי במכון כושר, הוא לובש רק ספורט-אלגנט ("אני מת על ראלף לורן") ומקפיד על מגפיים. "רק בקיץ, ורק כשאני הולך לים, אני נועל סנדלים מסוג מסוים, ואם לא הייתי חייב להרכיב משקפיים נראה לי שהייתי שם משקפיים שקופים בתור אקססורי".
הסלולרי שלו רוטט ללא הפסקה, ולצד מברוקים מחברי כנסת ערבים ומראש המועצה המקומית ("הוא ממש השקיע בי, פתח את המתנ"ס, הביא מסך ענק, עכשיו הוא רוצה לארגן לי הופעה גדולה בכפר") מגיעות מאות הודעות מבחורות. "הייתה לי חברה, עכשיו אין", הוא רומז, "ואני מתנצל שאני לא מספיק לענות. רוב הבחורות מתחילות מלמעלה 'ראיתי אותך, הצבעתי בשבילך', אף אחת לא אומרת 'אני רוצה לפגוש אותך'. זה לא מקובל אצלנו. אם מישהי הייתה כותבת לי משהו יותר מדי דוגרי לא הייתי רוצה לצאת איתה".
באיזה גיל אתה אמור להתחתן?
"יש לי זמן. ויש לי ויז'ן. המטרה שלי היא לבנות קריירה בכל העולם לפני שאני מתחיל חיי משפחה. אין לי מושג איפה אכיר את מי שתהיה אשתי, אולי בישראל ואולי בארצות-הברית, העיקר שתהיה דרוזית בת דרוזים. משני הצדדים, זה לא מספיק מצד אחד".
ואם תתאהב ביהודייה?
"אין מצב. לא יקרה".
smadarshirs@gmail.com
"אמרו שהפכתי לשגריר העדה, שהחזרתי לכפר שלנו את השמחה. מישהו אמר לי שהזכייה שלי היא הניצחון של הכפר על האסון שהיה לנו. זה קצת מוגזם, בגלל שאף תוכנית טלוויזיה לא יכולה להחזיר לחיים את 12 הילדים שכבר אינם"
"לא התגייסתי. אצלנו זו לא חובה. מישהו יכול להגיד 'אני אוהב להיות חייל' ויש מישהו שאומר 'אני לא רוצה להיות חייל', וזה אני. זה לא קשור לאהבת הארץ ואהבת המולדת, אלא לאופי שלך. והאופי שלי לא שם"
