לירן דנינו כבר היה בנקודה הנמוכה ביותר של הקריירה שלו, רגע לפני שהיא עומדת להסתיים. שנתיים וחצי הוא שתק כדי להתגבר על יבלות במיתרי קולו שהחלו להציק בשנת 2019. פרש מהופעות, נאלץ להתרחק מהמוזיקה, ואז קיבל אור ירוק מהרופאים לחזור - אבל לא היה בשביל מי לשיר. דווקא במהלך ההתאוששות שלו, הקורונה שלטה בעולם. "תסכול שאי-אפשר למדוד", הוא נזכר. "זה היה לעבור מבוץ של עצמך לבוץ של כולם. הפעם אף אחד לא שר, לא רק אני".
דנינו ניסה להשתלב איכשהו בחלונות הקצרים שנפתחו להופעות בתקופה שבה ניווט משה בר סימן טוב את חיינו, אבל אז הבעיות במיתרים החריפו ותפחו לפוליפ. גזר הדין: שתיקה נוספת של שנתיים וחצי, דווקא כשהשווקים נפתחים והפארקים מתמלאים מחדש. "הפעם אפילו לא חשבתי על הקריירה, אלא על החיים", הוא מהנהן בהשלמה. "בסופו של דבר הייתי עלול לאבד את המהות שלי, הייתי עלול ליפול למקומות חשוכים".
אבל דנינו לא ויתר, גם לא לעצמו. את הכוח מצא בדת, בשיחות עם רבנים, בטיפולים ובשינוי תזונה אגרסיבי. אחרי תענית ארוכה מאוד של שתיקות, הקול שלו שוב החל לחזור לעצמו, אלא שבדיוק אז הגיע 7 באוקטובר. דנינו מצא עצמו נלחם את הקרב הפרטי שלו על הקריירה כשהמדינה בוערת, אבל כשהחיים נותנים לך הזדמנות שנייה אתה לא מתמקח על התנאים. הוא חיבק את הניצוץ ובחר לחזור לעניינים בחזיתות השונות שנפתחו, לפעמים גם בלי במות, ללא הגברה שדרושה במיוחד לקול שמחלים, אלתורים בשטח. "במלחמה הרגשתי פתאום שאני יכול שוב לשיר".
היה לך בכלל זמן לשמוח, להתרגש שחזר לך הקול?
"זו הייתה שמחה מהולה בעצב. מצד אחד הקול שלי חזר, אבל מסביב כל כך הרבה טרגדיות, כאב ושכול. כן שמחתי על זה שאני יכול שוב לנחם אנשים בעזרת הקול שלי".
לא היה גם קצת תסכול? עד שאתה יכול לשיר, להופיע, שוב מתערב אירוע מאז'ורי שאין לך עליו שליטה.
"מי בכלל חשב על קריירה בתחילת המלחמה? זה לא עניין אותי. חשבתי רק על המשפחות, על מה שקורה במדינה. על איזה תסכול אתה מדבר? להפך, רק התחזקתי מזה שאני יכול לשיר לאנשים פתאום שוב, רציתי להגיע לכל המקומות שביקשו ממני, לפעמים רק עם גיטרה. אמרתי למנהל שלי: תסגור לי כמה שיותר הופעות".
× × ×
באופן מדהים, הקאמבק של דנינו המריא במהירות מסחררת עד למופע בהיכל מנורה מבטחים בת"א בפעם הראשונה בקריירה בת 17 שנה. סולד אאוט מהיר ב-24 בפברואר, בתוך 45 דקות, הביא לפתיחת מופע נוסף בהיכל ב-2 במארס. סמל סטטוס להצלחה, אחרי שבקיץ דנינו פתח לראשונה בחייו שתי הופעות גדולות באמפי פארק הירקון. הראשונה נמכרה אחרי 25 דקות בלבד, מספרים של אודיה פינת עומר אדם. בין לבין הוא כיכב במופע 'נקסט' בהיכל. כוכב נולד אחרי 17 שנה, סיפור נדיר בפני עצמו. תחשבו למשל על שלמה ארצי החייל פורץ עם 'פתאום עכשיו פתאום היום' בשנת 1970, ועולה לדרגת כוכב רק ב-1987 כשהוא מספיק להוציא אלבום אחד בלבד. זה כמעט לא קורה בתעשיית המוזיקה; זה כן קרה לדנינו. בעצם, לא צריך להרחיק לכת. הוא נכלל באותו מחזור של עומר אדם, בתוכנית 'כוכב נולד' 2009. אתם יודעים מה עשה עומר אדם עד היום, הרבה פחות על דנינו.
"כשהיו לי רגעים שבהם חשבתי שאני קצת יכול לשיר, ניסיתי. אבל אז הרגשתי שאני לא מסוגל. בפעמים הראשונות היה הרבה יותר תסכול, זה ברמה של לא יכולתי ללכת לראות הופעות של אחרים, גם חברים, כי זה פשוט הפריע לי. בהפסקה השנייה כבר התרגלתי"
ביוני 2025 הוציא לירן דנינו אלבום שני ויפהפה, 'לירן דנינו חוזר', שזכה לתגובות מעולות ונקלט היטב ברדיו ובסטרימינג. כשהגיע זמן למופע הקאמבק הראשון, הוא חשש מפתיחת הופעות בהיכל גדול, למרות שהנתונים בשטח בישרו על געגוע של קהל. "המנהלים שלי רצו לקבוע הופעה במנורה כבר בקיץ האחרון, אבל אמרתי להם שאני עדיין לא יכול להביא את עצמי לבמה הגדולה הזאת עם הלהקה כשרק לא מזמן חזרנו לנגן ביחד. אני מעריך הדרגתיות, היינו צריכים להניע מחדש. הייתי צריך קודם הופעה קטנה יותר כדי להרגיע את עצמי, הלכנו לאמפי בפארק. פתאום נפתחה עוד הופעה שם, למדנו מה צריך לשנות, לסדר. ואז נוסף גם אלבום חדש".
זה קורה 13 שנה אחרי אלבום הבכורה. אמנים גוועים אחרי תקופה כזו בלי אלבום. אותך הזמינו למופע של 'נקסט'.
"הופתעתי שהזמינו אותי לשם אבל מצד שני היה דיבור מאחורי הקלעים אחרי שהתארחתי בהופעות אצל עומר אדם. זה גם סיפור בפני עצמו, כי הוצאנו יחד שיר כבר ב-2016 ('סיפור ישן' - ר"ש) אבל רק אחרי שמונה שנים יצא שעומר הזמין אותי להתארח אצלו ואז הזמין אותי להופעה נוספת. ב'נקסט' כבר הרגשתי טירוף, ריחפתי שם, פגשתי קהל שלא ראיתי בהופעות שלי פעם. חיפשתי כל הזמן איך להשתפר. בהתחלה לא רקדתי כמעט. עם הזמן נפתחתי".
לסגור פעמיים היכל מנורה זה כבר מעמד אחר.
"אני עדיין לא שם, בטופ. זה עדיין לא זה, יש לי עוד דרך לעבור".
נתת לי תשובה של כדורגלן. עשית סולד אאוט מנורה ב-45 דקות. אתה היום על אותו מדף עם אודיה, אושר כהן, עומר אדם, עדן חסון.
"אני לא באמת מרגיש את זה. היה לי עכשיו הבזק של רגע, למשל. הסתכלתי עליך כשדיברת על המופע במנורה ולרגע באמת לא קלטתי שאנחנו מדברים עליי. זה לא באמת חודר אליי. יום אחד אמרו לי: אתה יודע איזה באזז מטורף יש עליך בטיקטוק? עניתי שלא. חשבתי שהאלגוריתם הראה לי בפיד רק דברים שקשורים אליי, לא שייכתי את זה לאיזושהי הצלחה. הסבירו לי שזה לא בדיוק ככה, שבאמת יש לי שם נתונים חזקים".
בהתחלת הדרך שתקת מרצון, התרחקת מתקשורת.
"זו לא הייתה טקטיקה, לא להתראיין באופן חשוף או לא לדבר עם התקשורת. זה פשוט האדם שהייתי אז. אחד הדברים שבאמת אני מאוד אוהב במוזיקה זה להיות נגיש לאנשים בזכות הפרסום, בזכות העובדה שהם מכירים אותי. לא הייתי כמעט בהשקות, לא הסתובבתי כדי שיראו אותי, אבל זו האישיות שלי, לא הייתה פה בחירה מודעת. פחדתי מאוד מראיונות. הייתי רואה מצלמה - מיד מרגיש סוג של מחסום, משהו פסיכולוגי. אבל בשנים האחרונות זה נפתח לי יותר ויותר, כי אני מרגיש ביטחון במה שאני עושה, במוזיקה שלי, עם הקהל, מרגיש שאני על המסלול הנשמתי הנכון שלי".
ובעבר?
"לא הרגשתי על המסלול הזה. היום למשל, הבית שלי הוא גם מרכז החיים שלי. פעם לא. הבנתי גם שהחיים האלה הם אמנות לייצר חברויות, לקרב בין אנשים. ניסיתי גם פעם להתנהל בצורה אחרת, יותר רגועה, אבל בכל פעם נפלתי לבילוי הבא ואמרתי לעצמי, בפעם הבאה כבר אפעל אחרת. היום אני הרבה יותר שם לב לעצמי מול העולם. ועדיין, אנחנו מדברים ואני לפעמים לא מבין למה אני פה".
מעמד אחר זה גם יותר מעריצים, מעריצות.
"נכון. שומרים על האיזון דרך התפילה, אני קורא כל הזמן בספר 'אורחות צדיקים', משתדל להיות מוזן מזה, לוקח אותו לכל מקום. אני מבקש מהקדוש ברוך הוא שאהיה ראוי לכל זה, שאהיה מאוזן ושלא אפול למקומות לא טובים, כי כל מדרגה למעלה, כל הצלחה נוספת, יכולות להביא דברים בעייתיים. זה תמיד לדעת את מקומך, להבין אותו".
שנות השתיקה גבו ממך גם מחיר כלכלי. עכשיו ההכנסות זורמות.
"כסף אף פעם לא עניין אותי וגם היום אני לא יכול לקנות כל מה שאני רוצה. הקדוש ברוך הוא לא החסיר ממני כלום אף פעם, גם לא הוריי אחרי שהתגרשו. צריך לדעת למצוא את האמצע בכל דבר. אני מעדיף להשקיע את הכסף במוזיקה בחזרה. להשקיע בסאונד, להשקיע בתאורה יותר טובה. מעבר לאלה יש לי חלום: לבנות בית כנסת יום אחד".
את זה עוד לא שמעתי מאף זמר.
"כשבן אדם הולך מהעולם הזה לא נשאר שום כסף, רק מצוות ומעשים טובים. מה השפעתו על העולם? מה עשה טוב? אני אם אני יכול להקים בית כנסת, מה שנתן לי אור ומה שהוציא אותי ממקומות של הדכדוך שיכולתי ליפול אליהם, זה יגרום לי לאושר. שמע, בגיל 18 נפתח לי עולם המוזיקה. אתה נחשף להמון אינפורמציה, הרבה טפל. אתה צריך לעשות מסירות נפש, ללכת נגד הטבע בחלק מהפעמים. הדת עזרה לי".
מתי קרה שהלכת נגד הטבע שלך?
"במציאות שאחרי הפרסום יש הרבה הסחות דעת. פתאום אתה נהיה מוכר, זה נשים, זה כסף, יש המון דברים שיכולים לבלבל אותך והנשמה שלי חיפשה אמת. אני מטבעי בזבזן, אבל דווקא היום לא מוצא את עצמי מפזר. זה בכלל לא במודעות שלי. תגיד, אתה בטוח שמגיע לי שער ב-'7 לילות'? למה?"
אענה לך בתשובה של הפסיכולוגית שלי: תענה לי אתה.
"יפה. אתה יודע למה אני שואל? כי תמיד פחדתי לדבר, תמיד היה לי קשה להביע את עצמי, לא ידעתי מה לענות לשאלות. אבל עם השנים התפתחתי כבן אדם, תמיד הרגשתי אאוטסיידר בתור ילד, אבל אהבתי את זה".
תגדיר אאוטסיידר.
"היו לי בעיות חברתיות, בבית הספר בפתח-תקווה בעיקר, גם קצת בבן שמן בהתחלה. היו לי חברים, אבל לא הייתי מקובל. היום אני מרגיש סוג של חיבור לכולם. היו מתנכלים אליי לפעמים, מחכים לי אחרי בית ספר כדי ללכת איתי מכות. אתה פשוט נכנס לסוג של התגוננות ואין מה לעשות. אתה יודע, חוטף כזה מכות של ילדים. זה בעיקר קרה בכיתות ז'-ח'. תמיד רציתי להיות נאהב, רציתי שכולם יאהבו אותי, רציתי לצאת בסדר עם כולם. לא תמיד זה הסתדר".
גם במוזיקה הלך בסוף די קשה. המראה 17-16 שנה אחרי הפתיחה.
"אף פעם לא הרגשתי למעלה, אבל כן הרגשתי למטה, כשלא יכולתי לשיר. איכשהו עד לשנתיים האחרונות גם לא הרגשתי שנכנסתי באמת עד הסוף לעולם המוזיקה כמו שאני רוצה, גם אף פעם לא הרגשתי שהיו לי פיקים. תמיד הרגשתי שבכל פעם הנה, זה מגיע, זה קורה לי, אבל זה לא היה עד הסוף. פעם הייתי מאוד חושש מכל מופע. בהופעות הראשונות שלי הייתי מקיא לפני, מהלחץ. כי לא ידעתי מה לעשות. תמיד היו לי את החלומות שלי, את המקומות שהייתי רוצה, שאני מדמיין את עצמי, אבל זה לא התממש. הלכתי פעם לראות את הרב יאשיהו פינטו. סיפרתי לו על התקופה הקשה שעברתי והוא אמר לי, לירן, תקשיב, איפה שהמחשבות של הבן אדם - שם הוא נמצא. איפה שתראה את עצמך, שם תהיה. אני לוקח את זה".
המעמד החדש מביא גם מחזרות חדשות?
"שמע, קיים הכל מהכל, אבל אני חושב שאני משדר החוצה איזה משהו שאומר שאני לא במשחק הזה כבר. זה לא חדש לי, עניין המחזרות. מאז שאני ילד בן 18 נפתח לי עולם המוזיקה ואיתו גם האפשרויות. גם במקום הזה אני היום מאוד מאוזן. לא יצאתי עם בחורה כבר שלוש שנים, מאז הפרידה מטיילור מלכוב. יצא לי להכיר פה ושם, אבל לא נכנסתי למערכת יחסים כלשהי".
אתה בקרוב בן 35, מניח שרוצה משפחה, ילדים.
"אני מרגיש הכי מוכן להיות אבא, הכי מוכן להיות איש משפחה, אני חושב שזו מהות החיים, זה הדבר הכי כיף בעולם. אני לא ממהר להיכנס להרפתקאות מצד אחד. ומצד שני, כשזה חסר לי, אני כן מרגיש שרוצה בזה שוב, אבל לא יותר. אני מגיע היום הביתה בערב או בלילה, נשאר. וואלה, פעם, כשהייתי צעיר יותר, הייתי יוצא לבלות, חוזר בבוקר, לפעמים אפילו לא חוזר הביתה. היום הבית שלי הוא מרכז החיים. במקום לצאת לבלות או לצאת לדייטים אני בעשייה, במוזיקה".
בדידות?
"לא מרגיש ככה. כשהייתי עם טיילור שמרנו נידה - מהמם בעיניי שזה נפתח החוצה, אגב, האפקט לדעתי היה טוב מאוד. כשיצאתי מהזוגיות, זה פתאום שם אותי במקום של וואלה, אני כבר בלופ הזה, אני נמצא בתוך תהליך אחר. אז מצד אחד בא לי להכיר בחורות, אבל מצד שני אין לי את הקטע של להכיר מישהי ומקסימום שכבתי איתה ויאללה ביי. אתה מבין? אני רוצה להכיר מישהי ממקום אמיתי ועמוק. למגע יש עניין, הוא לפעמים מפצה על משהו שחסר. מאוד בא לי להכיר מישהי ממקום שכלתני, ממקום של חברות טובה, של שפה משותפת".
היא צריכה להיות דתייה?
"עם זיקה לדת, נגיד ככה, עם אמונה. מעדיף כמובן שתשמור שבת כמוני, אבל אני לא פוסל אף אחת מלכתחילה".
אף דייט במשך שלוש שנים אולי רומז שאתה כן פוסל.
"פעם הייתי מהר מאוד נכנס למערכות יחסים. היום, אחרי שעשיתי דרך עם עצמי, אני לא נכנס למקומות שלא מתאימים. הכרתי בחורות מהממות אבל לא היה לי את הניצוץ הזה שגרם לי לחזר ולרצות להיות שם. כשזה יגיע, אני אדע".
"אני מרגיש הכי מוכן להיות אבא, הכי מוכן להיות איש משפחה. כשהייתי עם טיילור (מלכוב) שמרנו נידה, כשיצאתי מהזוגיות זה שם אותי במקום של אני כבר בלופ הזה, אני נמצא בתוך תהליך אחר. אז מצד אחד בא לי להכיר בחורות, אבל מצד שני אין לי את הקטע של להכיר מישהי ומקסימום שכבתי איתה ויאללה ביי"
מודאג?
"ממש לא. לקדוש ברוך יש את התוכניות שלו, אני רוצה להיות אבא וזה יכול גם לבוא מהר אם אכיר מישהי מתאימה".
אולי יצאת ממערכת יחסים מאוד טעונה שהצריכה פסק זמן ארוך כזה?
"ממש לא, טיילור מהממת. מאוד הפתעתי את עצמי כשיצאתי מהזוגיות וזה כאילו עבר לידי, לא נפלתי. אמרתי לעצמי בואנ'ה, התפתחתי מבפנים, ואם זה לא זה, הקדוש ברוך הוא יזמן משהו יותר מדויק בשבילי. פתאום הבנתי, עם הזמן, שזה לא היה בשבילי, זה לא היה מדויק לי. כשהייתי בתוך מערכת יחסים, לא ראיתי את זה".
איך הגעתם לפרידה?
"טיילור, מהמקום שלה, אמרה לי בעצם 'לירן, אני רוצה לסיים את זה'. כלומר לא במילים המדויקות ממש, אבל דיברנו ארוכות והבנו את הפערים בתפיסות שלנו לחיים, גם בהתייחסות לדת. הבנו שאין כמו להישאר נקי עם הצד השני. נשארנו חברים".
אולי למדת שזוגיות מאוד מתוקשרת עם בן אדם מפורסם לא מתאימה לך?
"לא יודע. זה תלוי בן אדם. יש אנשים שמבינים את המקום שלך בדיוק, מרימים האחד לשני, תראה את עודד מנשה ועדן הראל. יש להם קריירה משותפת, הם כל הזמן ביחד".
יש פה גם דיסוננס. מצד אחד אתה נמנע מהשקות ומדורי רכילות. מצד שני ברקורד שלך זוגיות עם טיילור מלכוב, עומר נודלמן ונטע אלחימיסטר. לא בדיוק אלמוניות.
צוחק. "יצא ככה, אבל אני לא חיפשתי, זה מה שנחשפתי אליו בסביבה שלי אז. תשמע, הן כולן נשים מאוד מרשימות, ואני ביחסים טובים עם כל אחת ואחת מהן עד היום".
× × ×
המסע של דנינו אל ההצלחה נגע במקומות חשוכים מאוד בדרך. סוף העשור הקודם הפגיש אותו עם תחושות לא מוכרות במיתרי הקול, בעיה שחשב שתחלוף מהר אבל נגרר לתקופה של שנתיים וחצי ללא הופעות, שבמהלכן הצליח לפחות להשלים הקלטה של אי-פי בן ארבעה שירים. דנינו ניסה לשיר, אבל אז התגלו היבלות על המיתרים. "אימצתי את מיתרי הקול מעל היכולות שלי. לקח שנתיים וחצי עד שיכולתי לשיר באמת שוב, ביטלתי הרבה מאוד הופעות. אחר כך הגיעה הקורונה, ואז הבעיה חזרה, הגיע פוליפ, שזה יותר רציני. נדרשתי לקחת הפסקה נוספת משירה, עד המלחמה".
מה אמרו הרופאים?
"אם אתה ממשיך לשיר, לא יהיה לך קול. זה להיכנס למקום ולא להיות אקטיבי, רק להקשיב, להיות מצב ספוג בתוך חדר, זה גם קשה, אבל יש בזה גם משהו יפה, כי לשתיקה יש כוח. בחרתי את המילים שלי. הייתה לי תקופה שהייתי מתכתב עם טיילור על לוח קטן".
מה מרגישים פיזית?
"לא יכולתי לדבר אחרי הופעה בהתחלה. זה הגיע בהדרגה, ובכל פעם זמן ההתאוששות התארך. אני זוכר שהייתי צריך פעם הפסקה של שלושה שבועות והבנתי שאני חייב לעצור. הלכתי לרופא, הוא אמר לי: תעצור, זה יכול להחמיר, להתפתח לציסטה. ברוך השם לא הלכתי לניתוח, כמו שהמליצו שני רופאים, אמרתי שאני לא עושה את הדבר הזה. למה? כי האמנתי שהקדוש ברוך יעניק את פתרון משלו".
זה היה יכול לקצר את זמן ההחלמה.
"אבל אז זה הופך את המקום ליותר רגיש, וזה גם עושה צלקת, עלול לשנות לך את הקול".
הלכת לרב מסוים?
"לכמה וכמה רבנים. חיפשתי פתרון, עשיתי כמעט כל דבר שניסו להציע לי. עשיתי תא לחץ, שיניתי תזונה. דיברתי עם צופית גרנט והיא סיפרה לי על בחור שהייתה לו בעיה דומה ועבר תהליך אצל מומחה לתזונה, שמטפל לפי כללי הרמב"ם. הוא הסביר לי על הנזקים של האוכל המתועש ואמר: כשתזין את הגוף באוכל בריא, הגוף ירפא את עצמו מהכל. הוצאתי סוכר, הוצאתי שמן, הוצאתי כל דבר גרוע בערך מהאוכל שלי. אכלתי רק את כל מחלקת הגרין, קטניות, פירות, ירקות. אחרי זה עשיתי צום של שישה ימים, שזה טירוף. רק מים".
איך עומדים בזה?
"כשאתה מכין את הגוף עם אוכל מינימלי לפני, ואז רק מים במשך שישה ימים, זה אפשרי. חוש הריח והטעם מתפתחים, כמובן אתה גם מרזה בטירוף. זה היה מאוד מבוקר, עשיתי כל הזמן בדיקות דם, בדיקות רמת סוכר".
אחרי חמש שנים של הפסקה, יש פחד שהבעיות בקול יכולות לחזור?
"יש איזה סוג של טראומה, אבל אתה לומד להכיר את עצמך ואת הקול שלך מחדש. כשהרופאים אמרו לי להפסיק לשיר, לא היה לי צפי מתי זה יעבור. לא היה אופק ברור".
חששת לקריירה?
"לכל. פחדתי על עצם זה שאני לא יכול לשיר, לא על הקריירה, זה הכלי המרכזי שלי. מוזיקה זה עניין של להוציא מעצמך החוצה. אתה יודע מה זה בשבילי שאני לא יכול לשיר בבית? מוזיקה מלווה אותי כל החיים שלי, היא המהות שלי, הברכה שלי, אני נשען עליה כל הזמן, זה הרבה מעבר לקריירה, זה החיים. למדתי לחיות בלי מוזיקה שזה גם סוג של ממד אחר".
רגעים קשים במיוחד?
"היה לי קשה להתנהל בהיבט של הקריירה, העדפתי לרוב לשים את המוזיקה בצד, כי אני לא יכול בכלל להסביר מה זה לחיות בלי אפשרות לזמזם אפילו. הייתי צריך ללמוד איך נאבקים בדחף רק לנגן ולשיר כשאסור לי. אבל זו הייתה המציאות, ואני הייתי צריך ללמוד אותה מחדש".
את התשובות מצא בדת. "הכנסתי תורה לחיים שלי, התורה הזינה אותי. זה לא שהייתה נקודה שבה אמרתי לעצמי, אני הולך ומתחזק. זה קסם לי כל החיים. חיפשתי כל הזמן תשובה למה שקורה לי, ואני חושב שההעמקה בדת נתנה לי את זה. למדתי כמה וכמה שיעורים טובים. אני מחפש משמעות לקום בבוקר. היום אני רואה אחרת את המוזיקה, את ההופעות. אני מסתכל על אנשים בעיניים, אני מחפש את האינטראקציות, אני מרים להם, זה לגמרי אחרת".
בהפסקה הראשונה כבר חשבת שהחלמת. ואז מתברר אחרת.
"כשהיו לי רגעים שבהם חשבתי שאני קצת יכול לשיר, ניסיתי. אבל אז הרגשתי שאני לא מסוגל. בפעמים הראשונות היה הרבה יותר תסכול, זה ברמה של לא יכולתי ללכת לראות הופעות של אחרים, גם חברים, כי זה פשוט הפריע לי. בהפסקה השנייה כבר התרגלתי".
איך אפשר להתרגל לא לדבר או לשיר?
"אני נוטה באופי שלי להעביר דברים לידי. יש לי קואוצ'רית, ממש מגדלור, נותנת לי להסתכל על העיקר, אתה יודע שיש לנו כל כך הרבה טפל מסביב".
דוגמה?
"הלכתי להופיע לחברים של ההורים שלי השבוע, הבת שלהם מתחתנת. הגעתי לשם, שכחתי להביא סאונדמן, היו כל מיני בעיות, לא יכולנו לחבר מגבר, רצו שאני אשיר עם פלייבק, ואמרתי שאין לזה צורה. פעם הייתי אולי מתעקש ומתעקש עד שיביאו כל מה שצריך. היום אני מבין שבסופו של דבר באתי לשמח את הכלה והחתן ביום החופה, הסתכלתי על האבא של הבעל ביום שמחתו ואמרתי לעצמי, מה זה משנה? שרתי".
היה רגע שבו ידעת שאתה יכול שוב לשיר?
"זה גם בא בהדרגתיות. זה לא היה יאללה, בוא נשבץ הופעות מחדש. אתה בונה לאט-לאט את הקול בחזרה ובהתחלה הרגשתי שהכל מקרטע. במלחמה כבר הרגשתי שחזר לי הקול על אמת. יומיים לפני טסתי לאמסטרדם עם חברים, וכשהבנו מה קורה חזרתי על המטוס הראשון וישר התחלתי להופיע בשטח. הקול שלי לא היה מספיק חזק, כמו עכשיו, אבל הרגשתי סוף-סוף שאני יכול להופיע קרוב לרמה שאני רוצה".
× × ×
הוא איבד בטבח הנובה את עדיאל טויטו ז"ל, שהשתתפה בריאליטי 'המטבח מנצח'. "עדיאל חברה טובה שלי מהפנימייה. היא הייתה קטנה ממני בשנה, בחורה מיוחדת, התחברנו. יצא לנו להיות בקשר גם אחרי, גם בשנים האחרונות, אפילו התארחתי בארוחה שהיא הייתה השפית שלה. כולם אהבו אותה בפנימייה. שרתי בלוויה שלה את 'הרבה ממך נשאר', ואני רואה אותה בתכריכים. זה היה רגע מאוד קשה, לשיר, לשמוע אנשים בוכים תוך כדי. אני כבר לא עושה את זה, כי הרב שלי אמר לי שלא נכון לשיר בבית הקברות עצמו. בלוויה של עדיאל הרגשתי סוג של שליחות, הרגשתי שהיא שומעת אותי".
בספטמבר האחרון חלק לירן דנינו את הבמה עם אביו, הזמר אבי דן. מערכת היחסים בין השניים ידעה רכבות הרים לאורך השנים. בשנת 2003 הורשע דן בשוד תיקים מנשים אחרי שניפץ את שמשת המכוניות שלהן, ברח מישראל, חזר ונשלח לשנה וחצי מאסר. ההזמנה להופיע עם אבא הייתה גם השלמה ופיוס עם עברו. "אבא תמיד היה הרוח הגבית שלי. אנחנו בטוב היום. כשהייתי ב'כוכב נולד' זה בא לידי ביטוי כי הבינו שהוא היה בכלא, משהו שקצת התביישתי בו. לא ידעתי איך להתייחס לנושא הזה ואיך לצאת עם זה החוצה, אם בכלל, כי מי ומה אני בעולם המוזיקה? לא ידעתי איך לעמוד על במה אפילו. לא רציתי שהסיפור של אבא יהיה סוג של משהו שיקלקל לי את השם, אבל בסופו של דבר הבנתי שאבא שלי זה אבא שלי, זו החבילה. הוא בן אדם טוב, יש לו את החיים שלו, הוא התפכח ולמד".
"לא רציתי שהסיפור של אבא יהיה סוג של משהו שיקלקל לי את השם. הוא היה בכלא, משהו שקצת התביישתי בו. בסופו של דבר הבנתי שאבא שלי זה אבא שלי, זו החבילה. הוא בן אדם טוב, יש לו את החיים שלו, הוא התפכח ולמד מהנפילה שלו. כשהייתי יותר צעיר אולי היה איזה כעס, אבל הוא לא קיים היום בכלל"
אולי גם בגלל הפרק הזה חששת להתראיין? כי אולי ישאלו על אבא.
"זה ישב מאחור בראש, כן, אבל זו לא הייתה הסיבה המהותית אלא האופי שלי אז. הרגשתי שאני לא רוצה לדבר על הדבר, כי באמת, זה לא שלי. בסופו של דבר לאבא שלי יש את החיים שלו ואת מה שהוא עבר. הוא למד מהנפילה שלו".
בפודקאסט של אבי שושן אבא שלך הסביר שהנפילה שלו הגיעה מהתמכרות לסמים. הרגשת בזה אז?
"לא. שום דבר. גדלתי רוב הזמן עם אמא שלי. אבא שלי היה בסביבה, אבל הוא גר בחולון, אמא בפתח-תקווה ואני הייתי חוזר אליה גם כשהייתי בפנימייה. הוא לא דיבר איתי מעולם על ההתנסות שלו. אבא שלי בן אדם מאוד רגיש, אבל לא משתף ברגשות. זה מגיע לרמה כזו שבה רק בשנה האחרונה הוא אמר לי 'אני אוהב אותך' - אחרי שכל החיים לא אמר. הוא היה מראה את האהבה שלו בדרכים שלו".
יש בך גם כעס עליו? נאלצת להתגונן על עבר שלא שלך.
"כשהייתי יותר צעיר אולי היה איזה כעס, אבל הוא לא קיים היום בכלל. אבא מאוד שמח בהצלחה שלי, מתגאה בה, מבחינתי אני השמש שלו, הוא בא להופעות. מאוד חשוב לי שהוא יהיה גאה בי".
הדרך שהוא עבר היא גם תמרור אזהרה עבורך?
"בארץ שלנו קל מאוד להיחשף לסיכונים, זה לא משהו שנעלם מעיניך, והכל עניין של בחירה. בסופו של דבר אני רוצה להיות בתדר גבוה ולהישאר בתדר זה. התמכרויות מורידות לך את הצ'אקרות למקום נמוך".
אם כבר מקומות נמוכים, שתי נפילות על הבמה תוך כמה חודשים. מה לא הבנת?
צוחק. "הנפילה הראשונה הייתה בהופעה בקריית אתא. קפצתי ונחתתי לא נכון על רגל שמאל, קיבלתי זרם חזק, ואז הרגשתי שאני לא יכול לקום. פינו אותי, כל הסרט הזה של בית חולים. לא ראו שבר, אחר כך כבר ראו שיש לי קרע במיניסקוס".
ואז נפלת גם במופע 'נקסט'. מזל שאף אחד לא מצלם שם.
"שם כבר לא נפצעתי, אבל היה יכול להיגמר הרבה יותר גרוע. יכולתי ליפול על התופים, למשל, אבל נפלתי על הקלידים תוך כדי דואט עם אמיר דדון ומיטלמן נתו לי גב שם. עשיתי צעד לאחור, לא שמתי לב, אמיר דדון ניסה למשוך אותי מהחולצה - אבל נפלתי. אמרת, לעצמי: מה אני עושה עכשיו? שרתי עד הסוף. הרגשתי כמו טראמפ אחרי שקם מהירייה, להבדיל".
ובהקשר אחר, יכול להיות שלא התקבלת ללהקה צבאית?
"זה קרה לפני 'כוכב נולד'. בין אלה שבחנו אותי היו עידן רייכל, אוהד חיטמן ועוד כמה שפיצים רציניים, אבל קרה לטובה. בדיוק הייתי צריך להתגייס, חתמתי דחייה, נכנסתי ל'כוכב נולד', ועם הזמן יכולתי להוציא את השירים".
לא קיבלו אותך ללהקה צבאית, לא הגעת לגמר 'כוכב נולד', היית חלק גדול מהילדות אאוטסיידר. פתאום אתה מיינסטרים, קונצנזוס. ניצחון?
"לא ניצחתי אף אחד. אני מנסה למצוא את המילים כדי להגיב לשאלה הזו. יודע מה? יש לי: גם זה יעבור. כנראה".
