בימים כתיקונם מיאמי היא עיר עם מזג אוויר ים-תיכוני ובן סולטן הוא שחקן בנסיקה מטאורית, אבל השבוע שניהם החליטו לגוון קצת. ביום אפור ורטוב בעיר החוף בפלורידה, בן סולטן עלה לדגמן בגדי ים לצד הדוגמנית מאיה קיי. בין סשן אחד לשני, דואגים לכסות אותו בבגדים ארוכים שהולמים את הרוחות והגשמים שפקדו את האזור. "בבית אני מסתובב בלי חולצה, בטבעיות, אבל ברגע שפותחים מצלמה זה שונה", סולטן אומר השבוע בראיון על הסט של טוונטי פור סבן.
"יש תחושת כיפית אפילו שיורד גשם", הוא אומר. "לא חם פה, לא אשקר, באמצע טייק יורד עליך גשם ואתה בבגד ים, אבל מביאים לנו מעילים תוך כדי. התאמנתי קצת בשבוע שלפני הצילומים, ניסיתי להביא לכאן מה שאני יכול. לדגמן זה שונה מאוד מלשחק, שמיים וארץ".
אתה יכול לשחק דוגמן.
"זה מה שאני עושה. ככה נכנסתי לדבר הזה, שאני בדמות של דוגמן, וזה לפלרטט עם המצלמה. זה באמת אחר. אני שואב השראה, מקבל טיפים ומקווה שאני מספק את הסחורה".
בגיל 22 בן סולטן מספק את הסחורה על הסט כמו על המסך, והספיק להתמודד עם אתגרים גדולים יותר מאלה שמזג האוויר זימן למיאמי השבוע, ולא רק בעולמות המשחק והדוגמנות. לאחרונה חשף סולטן התמודדות רפואית שהוא סוחב מגיל צעיר, שמנעה ממנו שירות קרבי ומקשה עליו גם בעבודה. "בעצם נולדתי חירש לגמרי באוזן ימין", הוא אומר. "זה לא רק מגביל אותי על הסט אלא גם באינטראקציות יומיומיות, אני תמיד מפנה את הצד של האוזן השומעת כדי להבין ולשמוע, ואם אני נאלץ להפנות את האוזן הימנית לעבר שחקן או שחקנית איתי בסצנה, אז אני עושה את המאמץ: מסתכל על השפתיים ומנסה להבין מתי מסיימים ומה אומרים. אני כבר לא חושב על זה. זה משהו שלא נתתי לו להשפיע עליי יותר מדי, אני פשוט מתמודד עם חירשות חלקית, אבל אני מתפקד".
בזמן הפנוי שיש לו במיאמי, סולטן מחפש מתנה עבור בת הזוג בשנה וחצי האחרונות, לירי, חיילת בשירות חובה שגרה במרכז, בזמן שהוא עדיין גר אצל ההורים בירושלים. סולטן לא ממש מתחזק רשתות חברתיות בתדירות גבוהה, אבל חברתו מעלה לא מעט סרטונים לטיקטוק ובהם נחשף גם בן הזוג, שלא נרתע מזמן מסך גם במקרים האלה. “היא התחילה לעקוב אחריי באינסטגרם, החזרתי לה עוקב, עשיתי לה קצת לייקים, חיזרתי, ואז היא כתבה לי ומשם הכל התחיל”, הוא אומר.
איך נראו הדייטים הראשונים?
“שמרנו על הפרטיות שלנו. היינו נפגשים בבתים האחד של השנייה, עד שהבנו שזה זה ואפשר לצאת החוצה. היינו יוצאים למקומות שקטים, הולכים לים בערב, מזמינים אוכל הביתה. לאט לאט. היא הכי מכילה שיש, אבל המפתח זה באמת תקשורת. אם יש לי סצנה עם מישהי, אני קודם נותן לה לקרוא כדי שלא יהיו לה הפתעות. היא הכי מפרגנת שיש”.
שמח לצאת עם מישהי לא מהתעשייה?
“שמח שאני יוצא עם לירי (צוחק). אף פעם לא יצאתי עם מפורסמת, אבל נראה לי שזה מאזן אותי. שני בני זוג מאותו עולם יכול להיות קצת קשוח לפעמים, ולירי ואני כמו יין ויאנג. היא מאזנת אותי במלא מובנים, ואני אותה”.
נולדתי חירש לגמרי באוזן ימין. אני תמיד מפנה את האוזן השנייה בסט כדי לשמוע, ואם אי אפשר, אז אני מסתכל על השפתיים ומנסה להבין מה אומרים. לא נתתי לזה להשפיע עליי יותר מדי"
הבשורה על הזוגיות הזו ודאי מעציבה כמה מבנות ישראל, אחרי הכל, לצד הכישרון שהביא אותו להצליח על המסך, סולטן ניחן גם במראה שלא מזיק בתעשייה. "בנות התחילו איתי בבית הספר, אבל זה לא היה מאוד נוכח, אני לא מייחס לזה חשיבות", הוא אומר במבוכה קלה. "בדוגמנות זה עוזר, אבל במשחק זה הפוך, שם יותר חשובה האישיות. יותר מכוער זה יותר יפה, יותר מכוער זה יותר אותנטי. אז בפרויקטים שיצא לי לשחק בהם, אני לוקח את עצמי הארדקור והרשיתי לעצמי להיות הכי מכוער".
× × ×
הנסיקה של בן סולטן היא תופעה שקשה להתעלם ממנה בשנים האחרונות. זה התחיל בתפקיד משנה בסדרה "עלומים", ומשם המשיך בתפקיד ראשי ב"משמר הגבול", כשגילם את אבי, צעיר חמום מוח שמתגייס למג"ב כדי לסגור חשבון עם משפחת פשע ערבית מיפו. תמונת הרקע בטלפון שלו היא מצילומי הסדרה שהזניקה את הקריירה שלו. "זה תפקיד שלא עוזב אותי עד היום", הוא אומר. "במובן מסוים זו הייתה נקודת המפנה בחיים שלי. 'עלומים' הייתה טבילת האש הראשונה בעולם המשחק, וב’משמר הגבול' כבר קיבלתי תפקיד ראשי ומשמעותי מאוד. במשך שנה וחצי כל החיים שלי היו סביב זה, חזרות וצילומים, וכשזה כל כך הצליח – הרגשתי שהעבודה באה לידי ביטוי. אני חייב לבמאי והיוצר הגאון הרבה קרדיט, ודלת פותחת דלת".
הדלתות אכן נפתחו ובהמשך הצטרפו לרזומה שלו תפקידים ב"פול ספיד", "ילד רע", "חוליגנים", וכל זה בלי שלמד משחק. "תמיד יש את תסמונת המתחזה", הוא אומר. "אתה אומר, 'טוב, עכשיו יגלו שלא למדת'. ובאמת, כשמגיעים עוד תפקיד ועוד תפקיד, אתה מתחיל להיכנס לתוך הדבר הזה, וזה באמת מטורף ולא מובן מאליו, כל תפקיד מחדש. אז אני רק מקווה שזה ימשיך, ושאמשיך להוציא מעצמי דברים אחרים כדי שאוכל להתפתח ולגעת בכל העולמות, כי למה לא?"
ובאמת, למה לא. בן סולטן לא עוצר במשחק ובדוגמנות, ומבחינתו זו רק ההתחלה. "אני מקווה להמשיך בשני התחומים וגם אולי בעזרת השם במוזיקה – להתפתח, ללמוד, לנסות לגעת בכמה תחומים שאני יכול", הוא אומר.
בינתיים, יש גם תפקידים שהוא העדיף לומר להם לא. "היו תפקידים שסירבתי להם, כי מבחינה אסטרטגית היו שיקולים של מה אני רוצה להביא, ומה כבר הבאתי ומה מעניין אותי ויעשה לי טוב. כל מיני דברים שהם שיקולים שלי, אז כן, יצא לי לסרב מתוך מחשבה על מה הלאה".
אז מה הלאה?
"בא לי לעשות תפקידים שונים, לנסות להיכנס לדמות שהיא 180 מעלות ואנטיתזה של בן סולטן. תפקידים רגישים יותר. אמנם בכל התפקידים שעשיתי יש רגש, אבל בא לי להביא דברים שעוד לא הבאתי – תפקיד פחות 'גברי', או לגלם דוס פתאום, בא לי מחוזות שאפשר להפליג מהם".
יש מחשבות ללמוד משחק, או שבשלב הזה אתה לא מרגיש צורך בזה?
"שאלה טובה. חשבתי על זה, עדיין לא הגעתי למסקנה כי יש לי כל מיני דילמות עם עצמי. כרגע אני לא יודע אם אלך ללמוד משחק, אבל אולי אעשה משהו בנושא כדי להתפתח. אבל לא מסלול של שלוש שנים, כי נראה לי שכרגע, בנקודה שאני נמצא בה, זה יכול לעצור או לעכב אותי. אני כן חושב על זה".
אנחנו נמצאים בצילומים על סט במיאמי, אתה כאן על תקן דוגמן. זה פותח תיאבון להגיע מעבר לים גם כשחקן, או שהוליווד מרגישה כמו חלום רחוק?
"אני מקווה שלא רחוק מדי, אבל כרגע זה רחוק. אני חושב על זה, כן, כמו כל שחקן אני רוצה להגיע הכי רחוק שיש, גם אם זה מעבר לים. בא לי לעשות תפקידים לא רק בארץ ולהתפתח גם בחו"ל".
× × ×
הצלחה מעבר לים היא לא עניין חדש במשפחה של סולטן, אח לשלוש אחיות ובהן השחקנית ניב סולטן, שכבר הצליחה לייצר לעצמה קריירה בינלאומית עם הסדרה "טהרן" ששודרה ב"כאן 11". ההפקה הישראלית הפכה להצלחה מסחררת, נמכרה גם לשירות הסטרימינג של אפל טי.וי פלוס וזיכתה את השחקנית המצליחה בחשיפה עולמית.
"ראיתי שלטים של אחותי ברחובות ניו-יורק, וזו גאווה אינסופית", אומר האח הגאה. "הלב מתפוצץ מאושר, היא השראה מטורפת".
אתה מרגיש בנוח להישאל עליה או חש שזה שם אותך מעט מאחור, כשאתה כבר בפרונט של סדרה או קמפיין?
"זה בסדר גמור מבחינתי ששואלים, וזה מתקבל בברכה. לא מרגיש שאני שם את עצמי מאחור, זו היא שמקדימה, ושנינו חיים עם זה בכיף. זו אהבה אינסופית, היא אחותי הגדולה".
כשהיא רואה אותך משחק, היא מסמסת לך הערות ומחמאות?
"בטח, בטח, אם יש פתאום סצנה שהיא יותר אהבה, היא שולחת לי תמונה וכותבת לי: ׳פגז פגז פגז׳, והיא כותבת לי גם אם פחות אהבה. היא מתרגשת, רואה סצנות ובוכה, היא מושקעת רגשית, לגמרי. היא פתאום רואה את אח שלה מול כולם על המסך וזה מרגש, אני מאמין. מה זה מאמין, אני מתרגש גם מהצד ההפוך, עבורה".
אתה חושב שיש מקום להשוואות ביניכם?
"אני פותר לכם את זה - היא יותר טובה. לגמרי אין שום מקום להשוואה, אנחנו גם לא במקום הזה של השוואות, אנחנו במקום של להתקדם ביחד ולפרגן ביחד. ותראה לאן היא מגיעה, טפו חמסה, שרק ייפתח".
יש סיכוי שתשחקו יחד?
"אני חולם את זה בלילה, אני באמת חולם שמישהו כבר יעשה את זה. אני מאוד-מאוד רוצה שזה יקרה".
כשיחזור לארץ, סולטן ישוב לירושלים, לבית הוריו, מירב ושלמה, והוא לא ממהר לחשוב על עזיבה. אחיותיו כבר היגרו החוצה מהעיר קודם, חלק מחבריו כבר שינו כתובת לתל-אביב, שם נמצאת רוב העבודה שלו, וגם בת הזוג, לירי. אבל לפחות בינתיים, הוא לא מתכנן מעבר לעיר הלבנה.
"לא מעט אנשים מופתעים שאני גר בירושלים ולא בתל-אביב, ובאמת, כל החיים שלי בתל-אביב", הוא אומר. "העבודה שלי, האחיות שלי ובת הזוג שלי – הכל בתל-אביב, ואני כל הזמן על קו ירושלים-תל-אביב כי אני פשוט לא יכול לעזוב את ההורים. אני מנצל עדיין כל רגע שבו אני יכול להיות איתם. האמת שגם לא כל החברים שלי כבר עזבו את ירושלים, אנחנו עוד צעירים ולוקחים את זה באיזי".
ניב זו אהבה אינסופית, היא אחותי הגדולה. כשהיא רואה סצנה שהיא אוהבת היא כותבת לי: 'פגז פגז פגז', וכותבת גם אם פחות אהבה. היא מושקעת רגשית, ואני מתרגש מהצד ההפוך עבורה"
זה יפה שהחיבור להורים כל כך קרוב כדי להשאיר אותך ירושלמי, בלי לפתח פומו לגבי תל-אביב.
"אני עוד לא מוכן לעזוב. אני מאוד משפחתי ומאוד קשור להורים שלי. אני הילד האחרון שנשאר בבית, אז אם אני עובר – אני משאיר אותם לבד. לכן אני לוקח את הזמן. וכן, לפעמים הנסיעות האלה זה דבר מאתגר. כשאני ישן בתל-אביב זה בכל פעם בבית אחר – אם זה אצל אחת האחיות שלי או אצל לירי, אני כל הזמן נודד, אבל תמיד חוזר הביתה בסוף".
כי האוכל של אמא מנצח?
"כשאני חוזר מיום צילום הם מחכים לי עם אוכל חם, וזה הכי כיף בעולם. זה לחזור לקן, למקום הבטוח, להורים המדהימים האלה. האם אני חושב על מעבר? לא יודע כרגע, זה יגיע מתישהו, אבל בנקודת הזמן הזו אני רוצה להיות איתם כמה זמן שאני יכול, ועוד לא חושב על עזיבת הבית ברצינות. האמת, האחיות שלי ואני מנסים להעביר את ההורים לתל-אביב, ואז גם לי תהיה נחיתה רכה. אעבור לגור איתם בתל-אביב וזה יהיה פגז, אבל זה לוקח זמן הדברים האלה".
