דברים בלחש | 1993
מילים: רן אלמליח לחן: מייק גולן ויורם חזן
רן אלמליח: "השיר נכתב עוד בשדרות וסיימנו אותו בתל-אביב. יורם ואני מכירים מהשכונה שם. התחלנו לנגן יחד בגיל 17. אני ניגנתי עם קובי אוז ויורם היה מגיע לשמוע אותנו. באיזשהו שלב התחלנו לכתוב חומרים ביחד, והבנו שזה לא יסתדר להרכב עם קובי".
מזל שלא הסתדר. קיבלנו שתי להקות.
יורם חזן: "אבל אולי היינו עושים יותר כסף עם קובי. אני זוכר שרן סיים הופעה עם ההרכב של קובי, חזרתי איתו הביתה ואמרתי לו, 'רן, עזוב אותך, זה לא רציני. בוא נקים להקה'. למחרת התחלנו לנגן. באיזשהו שלב הצטרף אלינו מייק גולן, הקלידן, גם הוא משדרות. את השם ללהקה לקחנו מהספר 'זן ואמנות אחזקת האופנוע'".
אלמליח: "מהתחלה היה לנו ברור שאנחנו לא מנגנים דברים של אחרים. למדנו שני אקורדים ועל זה כתבנו שירים. הקלטנו על ארבעה ערוצים אצל קובי אוז בבית. כשהיו שני שירים מוקלטים, קובי אוז השמיע לדני רכט, שנדלק עליהם".
חזן: "הוא אמר שאם אנחנו רוצים שהאלבום הזה ייצא, אנחנו חייבים לעבור לתל-אביב. אף אחד לא באמת רצה. חלק מאיתנו חיילים, גרנו אצל ההורים, אבל עברנו כולם ביחד לדירה בתל-אביב ב-1991".
ממש כמו החברים של נטשה.
"הם עברו לאיזה בית בית מוזר כזה. אנחנו הקמנו קומונה של שישה אנשים. היה גם מתח, גם צפוף, גם כיף. בתל-אביב כולם היו עם הדיסטורשנים שלהם, ואיפה הילד והקספרים, ואנחנו עשינו משהו קצת אחר".
הרגשתם חלק מדור הרוקסן התל-אביבי?
"הופענו שם קצת, אבל לא ממש הרגשנו חלק".
אלמליח: "תמיד הרגשתי נטע זר. גם מוזיקלית, גם הסאונד שלנו".
חזן: "יום אחד קוטנר בא עם אחד המייסדים של הארד רוק קפה העולמי לשמוע אותנו. הייתי עם נעליים חצי קרועות והבחור אומר לקוטנר: 'שמע, הנעליים שלו הן אחלה מוצג להארד רוק, אולי בעוד כמה שנים הלהקה הזאת תהיה ראויה לשם'".
קלע הבחור. היו תחרויות מאחורי הקלעים עם הלהקות התל-אביביות?
אלמליח: "קנאת סופרים. כל הזמן היינו מסתכלים מאחורי הגב, לראות מה הם עשו ואיך הם עשו. אתה שומע שיר חדש שיוצא וזה רק מדרבן אותך להיות יותר טוב. התפרסמנו מאוד אחרי האלבום הראשון, כן נהיינו חלק מהסצנה, אבל לדעתי תמיד היינו קצת מחוץ לגבולות שלהם".
אני מאמין | 1993
מילים ולחן: רן אלמליח
אלמליח: "'אני מאמין' הוא שיר אהבה, אבל מה שהיה יותר חשוב לי כאן זה לעשות משהו שאחר כך השתמשתי בו הרבה ביצירה, להלחין ולפרק את המילים לחצאים, לא להלחין תמיד שורות שלמות. זה נראה לי כמו הדבר הנכון לעשות. הגישה הזו התחילה בשיר הזה".
הייתה מישהי ספציפית מאחורי השיר?
"אולי הבת זוג שלי שאיתי עד היום. כבר אז היינו ביחד. אבל זה כאילו שיר אנטי-אהבה, זה שיר תשוקה. אני מאמין בה, אני לא מאמין באהבה".
הסאונד היה מאוד ייחודי ושונה בנוף הישראלי מהיום הראשון.
חזן: "זו בסוף חבורת אינדיבידואלים שהתחברה ונתנה ביטוי לכל אחד".
אלמליח: "בהתחלה, במיוחד באלבום הזה, לא פחדנו משום דבר. כשבאנו לתל-אביב כולם רצו להיות להקת רוק, בסיסיות כאלה. לכולם היה חשוב אמינות החומר, שהגיטרה תישמע כמו גיטרה חשמלית ושהתופים יוקלטו בחדר, אתוס של להקות אנגליות. לנו הייתה יותר אוריינטציה של אייטיז. לא כל כך ייחסנו חשיבות לסאונד שהתל-אביבים ראו כמשמעותי, ומה שעניין אותנו זה ליצור אטמוספירה".
היה ברור מהתחלה שיורם יהיה הסולן?
חזן: "בכיתה ד' השתתפתי בפסטיבל הילדים של שדרות שחיים אוליאל אירגן. גם קובי אוז השתתף בו, אפילו זכה. כשהקמנו את ההרכב אמרתי לחברים תשמעו, אני שרתי בפסטיבל לילדים פעם, יש לי איזה סוג של רזומה. אני אנסה להיות הזמר".
איתך אל הים | 1993
מילים ולחן: רן אלמליח
אלמליח: "הניסיון הראשון שלי להלחין רק עם בס, מאוד מורכב, אני מאוד גאה בשיר הזה. הזמנתי את קובי אליי הביתה, ניגנתי לו את השיר. הוא אמר לי, 'אם זה הכיוון שאתה רוצה ללכת אליו, זה בסדר, אבל אתה נשמע לא טוב, אתה נשמע כמו ברי סחרוף'. לא הבנתי על מה הוא מדבר, לי זה לא נשמע דומה".
חזן: "יום אחד קוטנר בא עם אחד המייסדים של הארד רוק קפה העולמי לשמוע אותנו. הייתי עם נעליים חצי קרועות והבחור אומר לקוטנר: 'שמע, הנעליים שלו הן אחלה מוצג להארד רוק, אולי בעוד כמה שנים הלהקה הזאת תהיה ראויה לשם'"
אלבום הבכורה זוכה לביקורות מעולות. זוכרים רגע מסוים שבו הבנתם שזה קורה?
אלמליח: "כשהייתה כתבה ב-'7 לילות' (של העיתונאי יובל ניב. ר"ש). זה היה מפרגן בטירוף והפתיע אותי ממש. כולם דיברו איתנו על זה בשישי".
חזן: "כתבו עלינו שם 'ארבעת המופלאים', השוו אותנו אפילו לביטלס. אני זוכר את השישי בצהריים הזה, הסתובבתי ברוטשילד בתל-אביב, היה לי את העיתון ביד, רציתי להעריך את הרגע. בדרך הביתה פגשתי את אסף אמדורסקי וכל מיני אמנים, והם מדברים איתי רק על הכתבה".
אלמליח: "פגש אותי אז סאונדמן מיתולוגי, אורי ברק, עשה את הסאונד לנטשות. כמעט כל מה שאתה מכיר ברוק הישראלי יש לו נגיעה בו. אמרתי לו שלום והוא אמר לי, 'תירגע אה, שהכתבה הזו לא תעלה לך לראש'. לא הבנתי אותו. עד היום זה לא עלה לי".
התחילו להגיע מעריצות, מעריצים?
חזן: "כן, אבל זה היה מוזר. האלבום לא היתרגם להצלחה של מיליון הופעות. זה היה יותר בתקשורת, שם פירגנו לנו ממש".
אלמליח: "זו לא הייתה הצלחה מסחרית, אבל הקהל שלנו התחיל להיבנות".
חזן: "כשהאלבום היה בחוץ, המשכנו להתפרנס מכל מיני עבודות. אני בעיקר בענייני ניקיון. אני שומע ברדיו את השירים שלנו ובפנים שוטף כלים, שוטף לפעמים מכוניות, הרבה חלונות ראווה, הייתי עובד בסנטר".
איך לא כתבתם 'היינו עושים ראווה'?
אלמליח צוחק: "אני עבדתי אז ליד חנות סיגרים, לא בחלונות. בהפסקות הייתי מתפנק בסיגר".
חזן: "גם לא זיהו אותנו כל כך אחרי האלבום הראשון, עד היום אגב".
אלמליח: "אני מצאתי את הפרסום יותר מטריד ממחמיא. אתה נכנס לבית קפה ומשמיעים את השיר שלך. זה לא נעים. אתה רוצה רגע אינטימי עם מישהו, פתאום אתה שומע את עצמך".
מה יותר מחמיא מלשבת בבית קפה ולומר בדייט 'זה שיר שלי'?
"אבל זה לא נעים, אתה לא רוצה את כל תשומת הלב של בית הקפה. לי זה לא עושה טוב. אבל אני אשמח לדבר על מוזיקה אם אנשים מעניינים ייגשו לשוחח איתי".
למיה יש אקדח | 1999
מילים: רן אלמליח. לחן: יורם חזן
אלמליח: "הפעם מיה זו חברה לשעבר של יורם. הוא לא ממש דיבר עליה, אבל היא תמיד הייתה שם בסביבתו ונוצר לי איזה דימוי שלה בראש, די פנטסטי, לא ממש מציאותי: מישהי שתמיד יש איתה איזו סכנה בצד, היא מביאה איזה משהו מסוכן. משהו אפל. זה האקדח".
חזן: "מיה הייתה אז טיפוס צבעוני, מאופרת כבד ולבושה בהרבה מאוד גוונים. בביצוע פחות התייחסתי לצדדים האו-טוביוגרפיים. לא בטוח שהיינו יחד כשהשיר יצא".
היא ידעה שזה עליה?
"מיד, וזה החמיא לה מאוד".
אתם שרים כאן על אוננות נשית, נושא שכמעט לא מתעסקים בו במוזיקה הישראלית, למעט אפרת גוש, וגם אצלה זה עשה סערה. די אמיץ.
אלמליח: "מבחינתי זה לא היה צריך להיות סוג של אומץ, בכלל לא חשבתי במושגים האלה. השורה הזו מנסה להעביר מסר של חוסר אינטימיות. כלומר, אתה נמצא עם מישהי אבל אין שם שום אינטימיות. היא עם עצמה, היא אוהבת את עצמה, היא נוגעת בעצמה, היא נרדמת. זו הייתה התחושה".
בשלב הזה כבר עליתם פאזה - להקת השנה, אלבום השנה, פרסים, מצעדים. כל המשחק.
"זה כבר נהיה הצלחה גם מסחרית, אנחנו מביאים קהל".
חזן: "היה לנו מופע בכורה עם האלבום במועדון אלנבי 58 בתל-אביב. הגעתי מרחוב מכבי וראיתי תור ארוך של אנשים ולא הבנתי למה הם עומדים. רק לקראת הסוף הבנתי שזה להופעה שלנו".
נגמרו ימי חלונות הראווה?
"הפעם כן. גם הגענו לחתום בחנות של טאוור רקורדס ולא רק שהחנות הייתה מלאה, כל הקניון היה מפורק מאנשים. זו הייתה תקופה לא ברורה, כי אחרי האלבום הראשון עשינו אלבום קצר של שירי משוררים שלא הצליח מסחרית, וכבר לא היה ברור אם אנחנו ממשיכים לפעול כלהקה".
אלמליח: "היינו אצל רוב חברות התקליטים. הם כבר לא רצו אותנו. השמענו את השירים לבכירים בתעשייה, כולל אלו שבהמשך הפכו ללהיטים גדולים. כולם הקשיבו לשירים ואמרו לא, אין לכם חומרים טובים, הקסם פג, אנחנו לא רוצים".
אז הייתם על סף פירוק. איך יצאתם מזה?
"לילה אחד, בשלוש לפנות בוקר, טיילתי עם הכלב בפלורנטין ולידי עצר רכב מסחרי. קובי אוז קפץ ממנו, שוב הוא, ואמר לי, 'רן מה העניינים? למה אתה לא כותב אלבום?' אמרתי לו: 'כתבנו אלבום, אף אחד לא רוצה אותו. אנחנו לא יודעים מה לעשות כי לדעתנו זה מעולה וחבל שלא ייצא'. וקובי אומר לי: 'בדיוק פתחתי חברת תקליטים, לבנטיני. תבואו אליי'".
חזן: "היינו האלבום הראשון שלו".
אלמליח: "האמת היא שגם קובי לא כל כך התלהב. הוא אמר, 'זה לא רע, אבל תכתבו לי כמה להיטים, נעשה אלבום'. אמרנו לו שאין לנו שירים אחרים. אלה השירים, זה האלבום. הוא אמר, 'לפחות תכתבו להיט אחד כדי שנוכל למכור את זה'. אמרנו, 'אוקיי, בוא נתחיל להקליט ונראה מה ייצא'. בסוף סיימנו להקליט ואמרנו לו, 'אלה השירים'".
חזן: "הוצאנו סינגלים מהאלבום, לדעתי שלושה שלא השמיעו. ואז יצא 'היינו עושים אהבה' ואחריו 'למיה יש אקדח'. שני השירים האלה פרצו הכל ופתאום התחילו להשמיע".
היינו עושים אהבה | 1999
מילים: רן אלמליח. לחן: אלמליח, יורם חזן ודוד ראסד
אלמליח: "נכתב על הרצפה אצלי בחדר ברחוב לוינסקי בתל-אביב".
אלמליח: "אחרי 'רוץ ילד' חזרתי לנקות חלונות. נכנסתי לחנות בגדים בקניון בהרצליה ואחד המוכרים שמע את כל האלבום. כל השירים ברקע בזמן שאני מנקה את כל המראות של החנות והמוכר לא מזהה אותי. אפילו אמרתי לו 'איזה סאונד!'"
כמאמר השיר, היינו נופלים לרצפה, נוסקים לתקרה.
"הרעיון להביא את רוחמה רז היה של קובי אוז. חיפשנו זמרת עם קול 'מתכתי'. היא באה לאולפן, התחילה לשיר ומיד ידענו שהיא הבחירה המושלמת".
חזן: "הרדיו השמיע את השיר בטירוף, אבל היו מקומות שבהם צינזרו לנו את הטקסט או שבכלל הוציאו. היו הופעות, למשל לקהל דתי, שבהן היו מבקשים מראש שלא נעשה את השיר הזה".
אלמליח: "היה לא מזמן גדוד בצבא עם הרבה חבר'ה דתיים והם ביקשו שלא נשיר את השיר, אנחנו כמובן מכבדים. לימים נכתב הבית הראשון של השיר על מצבה של מישהי. עדיין לא החלטתי אם היא צריכה להיות מרוצה או לא".
ומי זו האחת שעליה נכתב השיר?
חזן: "יש סיכוי שזו אותה האחת שלו. גרתם שם כבר ביחד לא?"
אלמליח: "איזה משעממים אה? בורגנים".
חזן: "עם השנים התברר ש'היינו עושים אהבה' היה ממש שיר מחתרתי באולפנה לבנות. מישהו הגיע יום אחד וסיפר לי".
אלמליח: "גם אליי הגיעה מישהי מאולפנה, מעריצה שלנו, וסיפרה שהמורה שלה הביא את כנסיית השכל כדוגמה למוזיקה שאסור להקשיב לה, כי היא שייכת לשטן. מה השטן בכלל קשור ליהדות?"
מה חשבתם על החידוש לשיר של ליאור נרקיס?
חזן: "הוא לקח את זה לז'אנר שלו עד הסוף, ועשה את זה כמו שצריך. יש אנשים שחושבים שזה שיר שלו".
אלמליח: "הוא ביקש שנופיע בקליפ שהוציא, אז באנו בשמחה, אבל לא שרנו שם".
ואת מתפשטת | 1999
מילים: יורם חזן ורן אלמליח. לחן: יורם חזן
חזן: "זה שיר שהתחלתי לכתוב עוד בימי הצבא, בסוף 1989. שירתי בשק"ם בבסיס בדרום. מדבר, שקט בטירוף, ושם כתבתי את המשפט: 'שקט, הלילה חודר, האנשים מתקפלים'. ורן המשיך משם את הכל".
איך הגעת להיות שקמיסט ולא זמר בלהקה צבאית?
"על להקה צבאית אפילו לא חשבתי ולא יכולתי לשרת בתפקידים קרביים כי אחי הגדול, ציון ז"ל, נפל במלחמת לבנון הראשונה, ב-1982. הוא היה בן 26, אני הייתי בן 11. זה האירוע שעיצב את כל החיים שלי. הוא נהרג בתחילת המלחמה כתוצאה מהפצצות חיל האוויר הישראלי. אני זוכר את עצמי אחרת לפני, יותר שמח, יותר תקשורתי. זה פשוט סגר אותי".
7 באוקטובר הציף הכל?
"לפעמים אני רואה חדשות ופוחד כמו לא יודע מה. כל חייל שנופל ישר מחזיר אותי לדבר הזה. אתה רואה את המשפחות מתפרקות".
אלמליח: "ב-7 באוקטובר הייתי בקיבוץ, בדורות. אנחנו שבעה קילומטר משדרות. התעוררתי בעשר בבוקר והמשפחה שלי לא האמינה שהצלחתי לישון עם כל הרעש. התקשרו אליי חברים מקיבוצים באזור ואמרתי להם, 'אני כבר בא להוציא אתכם, רק שותה קפה וכבר מגיע לכפר עזה'. כבר כמעט יצאתי ואז קיבלתי טלפונים שהמצב הרבה יותר חמור".
מתי פוניתם?
"אנחנו המשפחה האחרונה שנשארה בקיבוץ. גרנו שם עוד יומיים, ואז שמעתי ירייה מהחורשה וחשבתי שאולי יש מחבל או יותר שנשארו בפנים. הפכנו למפונים, שני ילדים קטנים, אחד חייל בבסיס, וכלב".
במהלך המלחמה הופעתם לא מעט בפני חיילים ומפונים.
חזן: "בשבוע הראשון לא הסכמתי לצאת להופיע בשום מקום. אמרתי מה למוזיקה ולאירוע המטורף הזה? לא צריך לעשות כלום, צריך לשבת בבית. אחרי שבוע הבנתי שזה עוזר לאנשים להתמודד. משם כבר התחלנו לצאת לשטח והופענו די הרבה".
אלמליח: "עכשיו כתבנו את האלבום הכי טוב שכתבנו בחיים, זו התחושה שלי. שנתיים לא יכולתי לגעת בגיטרה, כי לא יכולתי לכתוב. בסוף, כשנגעתי בגיטרה, זה יצא. יש דברים שאי-אפשר היה לומר".
תגידי שטוב | 2001
מילים: שמעון אדף, רן אלמליח לחן: יורם חזן, רן אלמליח
חזן: "יש את הליין גיטרה המפורסם. שמעון בוסקילה גר ליד המתופף שלנו והיה מגיע לחזרות שלנו באולפן".
אלמליח: "יום אחד הוא שומע אותנו מנגנים את השיר הזה, נכנס ואומר לדוד, 'תן לי רגע את הגיטרה שלך'. ואז הוא ניגן את הליין המזרחי שמוביל את השיר. כנראה שזה היה לו בראש והוא כל כך רצה לנגן את זה, עד שממש התפרץ, לקח את הגיטרה ואמר, 'קחו את זה'".
חזן: "יש אנשים שאומרים שזה הליין המזרחי הכי טוב שנכתב אי פעם".
רוץ ילד | 2001
מילים: רן אלמליח. לחן: מייק גולן, רן אלמליח
חזן: "ב-7 באוקטובר הוא קיבל פרשנות נוספת בגלל שם השיר. אנשים אמרו לי שזה מזכיר להם את מה שקרה".
אלמליח: "זה בעיקר שיר על דיכאון. מי כתב את זה?"
חזן: "אתה".
אלמליח: "נשאיר את זה ככה".
חזן: "זה רק אומר עד כמה הוא לא מתעסק בעצמו".
האלבום שוב זכה לביקורות טובות, אבל לא הצליח כמו הקודם.
אלמליח: "אחרי 'רוץ ילד' הייתה תקופה לא טובה. חזרתי לנקות חלונות. נכנסתי לאיזו חנות בגדים בקניון בהרצליה ואחד המוכרים שמע את כל האלבום. כל השירים ברקע בזמן שאני מנקה את כל המראות של חנות הבגדים והמוכר לא מזהה אותי. אני עם כובע".
נהנית להקשיב תוך כדי העבודה?
"כן. אפילו אמרתי לו 'איזה סאונד!'"
חזן: "והוא הגיע אחרי ההצלחה של האלבום הצהוב. הרגשנו להקה מצליחה, הבאנו לאולפן קייטרינג, שפכנו כספים כאילו אנחנו באמריקה ואז נפלנו. בסוף 'רוץ ילד' הצליח סביר, לא היה כישלון".
איך זה מרגיש | 2004
מילים ולחן: יורם חזן ורן אלמליח
חזן: "רן כתב את הבית הראשון ואז התקשר אליי: 'תמשיך את זה'. זה שקע בי. חלמתי את המשך הטקסט וגם את הלחן. קמתי וזכרתי את הלחן מהחלום, ולמחרת כבר המשכנו את השיר".
קאנא וואחדה | 2007
מילים ולחן: יורם חזן
חזן: "זה היה בתמימות לחלוטין, אני ודוד ישבנו, ג'ימג'מנו, הוא עשה את הליין ואני המשכתי את הלחן והמילים, במחשבה שרן יכתוב לזה טקסט בעברית, אבל החלטנו הפעם לא לתרגם את זה אלא להשאיר את זה במרוקאית, בצורה הכי טבעית, כי זה התגלגל טוב".
אלמליח: "לא הייתה לנו כוונה מסוימת כשהוצאנו את השיר, אבל אחר כך לא מעט אנשים אמרו לי שהייתה בשיר אמירה חברתית - לקחת את הדבר הזה שהיה די בשוליים, גם השפה וגם התרבות, ולהכניס ללב המיינסטרים".
שום דבר לא יפגע בי | 2008
מילים: סגן ארז שטרק ז"ל. לחן: יורם חזן
חזן: "מגלי צה"ל דיברו עם רן, שלחו לו טקסטים של חיילים שנפלו כדי להלחין במסגרת הפרויקט 'עוד מעט נהפוך לשיר'. רן נבר בהם ואמר לי, 'יורם, אני לא יכול להתעסק בזה'".
אלמליח: "לא יכולתי להתמודד עם הטקסטים, זה היה קשה לי. אז העברתי ליורם, ידעתי שהוא יוכל".
חזן: "העברת לי את הקבצים של כל השירים, בחרתי את השיר והלחנתי אותו בהליכה ברחוב אבן גבירול בתל-אביב. כתבנו לזה עיבוד, הקלטנו ולא ידענו מה יקרה עם השיר. יום אחד מתקשרים אליי מהמצעד השבועי של גלי צה"ל. 'יורם, השיר 'שום דבר לא יפגע בי' במקום הראשון. נשאר שם איזה כמה שבועות'".
אלמליח: "השיר קיבל חיים חדשים אחרי 7 באוקטובר, פתאום נהיה המנון של הדור הזה".
הקלטתם מחדש יחד עם עמית מן ז"ל, הפרמדיקית שנרצחה בקיבוץ בארי והפכה לסמל גבורה.
"המשפחה של עמית מן שלחה לנו את הביצוע שלה כמה ימים אחרי הרצח ואמרנו שניסע לנחם אותם. דיברנו על זה ועמי (רייס, הקלידן) אמר שנקליט את יורם שר את החלקים האחרים, נסדר באיכות טובה ונביא למשפחה".
חזן: "עמית בחרה להציל חיים במקום להיות זמרת. האחיות שלה מספרות שהשירה עזרה לה להתמודד עם סיפורים מאוד קשים שהיא חוותה בתור פרמדיקית, לכן היא הייתה שרה כל הזמן. עמית הקליטה שני בתים מ'שום דבר לא יפגע בי' ודיברנו בינינו שעמי יקליט פסנתר עם השירה ואני הצעתי שאשיר מחדש את מה שעמית לא שרה. זה הפך להיות דואט".
אלמליח: "הבאנו את זה למשפחה המדהימה שלה כמזכרת והמשפחה ממש התעקשה להוציא את השיר. לא יכולנו לסרב. אחר כך הבנתי כמה זה חשוב להנצחה שלה. הייתה לנו הופעה בשוני במהלך השנה, הגיע זוג הורים שהילד שלהם נפל בעזה, והייתה להם בקשה: לשים את התמונה של הילד שלהם מאחורי הבמה בזמן ההופעה שלנו, רק כדי שהוא יהיה שם".
על מה את חולמת | 2010
מילים ולחן: רן אלמליח
אלמליח: "חבורה של צעירים הגיעה אליי אחרי הופעה וסיפרה שהחברה הטובה שלהם התאבדה ובחדר מצאו את 'מה את חולמת' מתנגן. אני מקווה שהשיר היה ניסיון שלה להתמודד. כתבתי את זה על מישהי שהולכת להתאבד, לטבוע בים, כאילו מאבדת את הכל. בשבילי ההתאבדות הייתה סוג מטאפורה, למות בחיים אחרים ולהיוולד מחדש, כי היא בלי ידיים, בלי רגליים, בלי גוף, בלי הורים".
The Mind Church, מופע אלקטרוני מיוחד של כנסיית השכל ואורחים, יערך ב-12.3 בביתן 2 אקספו, גני התערוכה ת"א.
פורסם לראשונה: 00:00, 06.02.26
