שלושה שבועות לתוך מלחמת חרבות ברזל, עמרי גליקמן, סולן הלהקה הכל ישראלית התקווה 6, יצא לבית החולים איכילוב כשעל כתפו הגיטרה. ביקור אצל פצועי צה"ל כבר הפך לשגרה החדשה שלו (ושל שאר אמני ישראל) מאז אירועי 7 באוקטובר. הוא נכנס לחדר ושאל את החייל הפצוע, שרק התעורר אחרי שהיה מורדם ומונשם במשך כמה ימים, "תרצה לשמוע משהו?" החייל הינהן. גליקמן פצח בשיר התקופה דאז, "לחזור הביתה". המשפחה התרגשה.
אבל קבלו טוויסט בעלילה. אותו חייל פצוע, עמרי שמעון, הוא אחיה הקטן והאהוב של עמית, אשתו של גליקמן. מבחינת גליקמן, זה אחיו לכל דבר. גליקמן מספר ששמעון (28), מילואימניק בשריון, היה בטנק הראשון שנכנס במסגרת התמרון הקרקעי לעזה. כבר באותו לילה, הוא וחייל נוסף נפצעו קשה. "הוא גויס בצו 8 כמה ימים אחרי השבת הארורה. הוא נסע לשטחי הכינוס בצאלים, שם הם התאמנו לקראת הכניסה. ביום שהוא שלח לנו הודעה שנמסור לילדים שלנו שהוא אוהב אותם, הבנו שהוא נכנס לעזה. אבל אמרתי לעצמי 'וואט דה פאק, למה אתה שולח לנו כאלה הודעות?' לא הרשיתי לעצמי ללכת עם המחשבות האלה שמשהו יכול לקרות לו".
מי הודיע לכם שהוא נפצע?
"אחות של אשתי, עמית, מתקשרת אליי בבוקר ומספרת לי שעמרי חטף רסיסים שחדרו לטנק שלו, בכל אזור החזה והצוואר, ושהוא מורדם ומונשם בבית החולים ברזילי באשקלון. היה רסיס שישב מילימטרים מהעורק הראשי ושהלחיץ את כולנו. אני הייתי זה שצריך לספר לעמית את החדשות. איזה חרא זה, אלוהים", הוא אומר ומנגב במפית מאולתרת את העיניים, שמתמלאות בדמעות. "נסעתי לעמית שישבה לקפה עם חברות באותו הבוקר. ביקשתי ממנה לבוא איתי רגע. שידרתי לה שהכל בסדר, שהוא בסדר. רציתי להאמין שהכל יהיה בסדר. מהר מאוד הוא עבר לאיכילוב, לסדרת ניתוחים. אני שמח לספר שהוא החלים לגמרי ושהוא אחראי ודואג לנפש שלו".
שנעבור לחלק המוזר של הסיפור? למה הגעת לבקר אותו עם גיטרה?
"זה הנשק שלי. תשמעי, לא חשבתי ש'אתה רוצה שאנגן לך משהו?' זה משפט שייצא לי מהפה בסיטואציה הזו, כשכל המשפחה של עמית יושבת שם. הוא אמר 'יאללה, כן' ושרתי לו. למזלי, זה לא הרגיש לא קשור ולא הביך את הסיטואציה. תמיד אמרתי לו שאני מרגיש שהוא כמו אחי הקטן, אבל מאז אני מסתכל עליו מלמטה, ביראת כבוד".
כארבעה חודשים לאחר מכן, בפברואר, יצא לאוויר ההמנון החדש של המלחמה, גם הוא מבית היוצר הפורה של גליקמן, "גיבורי-על". השיר הפך ללהיט מיד כשיצא. אפילו גליקמן, שמצטיין לאורך הקריירה המוזיקלית שלו, ככותב וכמלחין, בלפרוט על מיתרי הסנטימנט הישראלי, לגעת בלב הישראליות, לא ניחש עד כמה השיר ייגע. במילים פשוטות, הוא היטיב לתאר את העת הזו, או מה שמכנים "הרוח הישראלית", שבה אנשים פשטו את הזהות האזרחית שלהם ועלו על מדי צה"ל לאינסוף סבבים. ייקח כמה שייקח.
× × ×
השבוע, אות להצלחה המסחררת של השיר, יצא ספר הילדים המאויר "עם של גיבורי-על" (הוצאת "ידיעות ספרים"). למעשה, מדובר במילות השיר שמאוירות בכישרון על ידי אביאל בסיס. "אנחנו כל הזמן מקבלים תגובות מהורים. הם אומרים לנו תודה שדרך השיר אנחנו עוזרים לילדים שלהם להבין מה אמא ואבא עושים. הייתה תקופה של טרנד טיקטוק שמילואימניקים חזרו הביתה ופגשו את הילדים כשברקע השיר שלנו".
אתה חולק קרדיט ככותב עם אסף פרי. תסביר.
"אסף פרי, שהוא סופר ורב-סרן במילואים, כתב בתחילת המלחמה טקסט ויראלי על זה שלכל אחד יש את המדים הסודיים שמחכים בארון לרגע שהמדינה זקוקה לו. בפעם הראשונה שקראתי את הפוסט אמרתי 'איזה יופי של דבר', אבל עזבתי את זה. עיצבן אותי שאני לא עליתי על זה וכתבתי על זה שיר. אבל שוב ושוב שלחו לי את זה אנשים שקרובים אליי, הם ידעו שזו הרוח והשפה של התקווה 6. הרגשתי שהטקסט מחזר אחריי. פירקתי את הפוסט והתחלתי לבנות אותו כשיר. בסוף, שלחתי לאסף. היה לו רק תיקון אחד. הוא לא אהב את המילה 'בעלה' ב'איש הייטק בכיר'. הפכתי את זה ל'אחיה'".
מתי ידעת שיש לך ביד להיט, או במקרה הזה, המנון?
"הכוונה הייתה לעשות שיר תודה למערך המילואים המפואר שלנו, לעלות לרשתות שלנו וזהו. שגר ושכח. אבל אז המנהל שלנו נעם, שהוא גם בצוות הניהול של שלמה ארצי, השמיע לו את השיר והוא חזר אליי עם זה ששלמה אמר שזה שיר חשוב וגדול יותר ממה שנדמה לנו. זה נתן לי את הביטחון ואת הפוש לסיים אותו כמו שצריך. כמה ימים אחרי שהוא יצא, כבר קיבלנו טלפון להופיע בטקס המשואות".
אז היית צריך את שלמה ארצי שיגיד לך על הפוטנציאל הנפיץ של השיר?
"מה שחשבתי שיהיה להיט לא עבד. ושיר שלא ציפיתי, פתאום הפתיע. מזמן הבנתי שאני לא יודע מה יעבוד ומה לא".
אתה זוכר את ההופעה הראשונה שאתה שר את השיר הזה מול חיילים?
"הגענו לים המלח להופיע מול לוחמים שיצאו מעזה לרענון. עוד לא עבדנו על השיר בחדר חזרות, אני לא שלטתי במילים בעל פה, וגם כשמנסים שיר חדש בהופעה, יש סיכוי שנאבד את הקהל, אבל פתאום אמרתי ללהקה 'בואו ננגן את זה'. התחלנו את השיר ואני רואה על הפנים שלהם שהשיר הזה מעביר אותם משהו. הוא תפס אותם לגמרי. בשורה של 'היי, כולם נראים רגילים, אבל, אנחנו עם של גיבורי-על' הם התחילו למחוא כפיים. הם התרגשו ואני התרגשתי איתם".
קצת לפני התפוצץ גם "חרבו דרבו" של נס וסטילה.
"עפתי על השיר 'חרבו דרבו'. זה שיר חשוב שעזר להחזיר את הביטחון העצמי הלאומי אחרי הכאב, הטראומה וההשפלה שחווינו. זה גם שיר טוב. הביט, המילים, ההגשה. הייתי מאוד שמח אם 'חרבו דרבו' היה שיר של תקווה 6. כתבתי את זה לסטילה".
× × ×
קשה להאמין שגליקמן, הקפטן של התקווה 6, להקת פיל גוד שהוקמה על אדני הרגאיי ("הכי ישראלי", "אם אפגוש את אלוהים", "שימי לי עוד רום"), היה מוציא תחת ידו שיר מיליטנטי כמו "חרבו דרבו". לא כי הוא לא יכול, אלא כי זה לא יושב עליו. כשפוגשים אותו, גם מבינים עד כמה הוא הענק (הוא מאוד גבוה) הרגיש. אבל הוא מפתיע ומספר: "היינו חלק מהמיליטנטיות, מהרוח ההתקפית והנקמנית. היה בי את התדר של הכעס. כששמעתי את חנן בן ארי אומר לחיילים 'ננקום את נקמת בארי' יכולתי לבכות. ההופעות שלנו נועדו להרים את המורל לפני הכניסה של החיילים לעזה. על הביט רגאיי של 'שימי לי עוד רום' מניתי את שמות המנהיגים שנחסל. הלוחמים היו סופרים איתנו עם האצבעות. היינו נכנסים לטראנס".
זה הכי אפל שלך.
"אני מספר בגאווה שאני 'קראוד פליזר' (בתרגום חופשי, מרצה קהל - ת”ב). הרצון לתת נחמה ולמצוא את המכנה המשותף, רק מתחזק אצלי".
יש אמנים שימותו אלף פעם לפני שיגידו שהאמנות שלהם עוסקת רק בהרמות.
"אבא שלי חינך אותי על 'תהיה בסדר עם כולם'. הבנתי את הכוח שיש לזה. גם בחיים האישיים שלי, אני שואף להיות סבבה עם כולם. אני מעדיף להתרחק מאש ומפרובוקציה - זו ההוויה המשעממת שלי".
ובקיצור, סאחי.
"אני סאחי וגאה בזה".
גם בסיטואציות מכעיסות, כשנדמה שהתמהמהו להחזיר חטופים, או שהממשלה מזיעה על חוק שימשיך את זה שחרדים לא יישאו בנטל, אתה לא מרגיש צורך לרתום את המוכרות שלך ולהגיד משהו?
"אני מודע לכוח שיש לי, אבל כשהתחלנו את המסע המוזיקלי שלנו, לא חתמנו על חוזה שנהיה מרדנים או שנצא לרחובות או שנביע דעות. בשיח הדליק שיש, לא לכל אחד זה מתאים. זה יכבה אותי נפשית ואנרגטית. כשאני רב עם אשתי, אני נכנס לדיכאון והולך כל היום עם עול ומועקה. כוח-העל שלי הוא הפוך. אתם רבים ואני אנסה למצוא את המכנה המשותף ואזכיר לכולנו כמה אנחנו טובים ביחד".
זו אולי הסיבה שכל חטוף שני ששב ביקש לפגוש את התקווה 6. "בקבלת שבת הראשונה של התצפיתניות, הן ביקשו לשמוע אותנו. הגעתי לבית החולים לבד, יושב מרוגש מול המתוקות האלה. הן לא הבינו איך עמרי מהתקווה 6 בוכה ומתרגש. הקטע הכי מטורף היה כששרתי את 'גיבורי-על'. הן שרו איתי את כל המילים. הן שמעו את השיר ברדיו בעזה. זה היה מטורף".
איך אתה בסופה של התקופה הארורה הזו, אחרי כל ההופעות מול חיילים, פצועים, מפונים, לוויות, אזכרות, הופעות מול חטופים?
"אשתי דאגה שאני רואה ושומע יותר מדי. היא צודקת, אין יום שאני לא חושב על זה. היו רגעים שהתפרקתי. חבר טוב שהוא מילואימניק בעוקץ ועשה מאה ימי מילואים בשנה, שאל אותי אם לא קשה לי. עניתי לו, אתה לא היית בבית כי הלכת לשמור על המשפחה שלי ברמת אביב, זה נראה לך בר-השוואה?"
גליקמן (43) נשוי לעמית (40), עורכת תוכן בטלוויזיה ואבא לשניים (4 ו-6). "הכרנו ב-2010 במסיבת יומולדת של חבר משותף. מאותו ערב אנחנו ביחד. בלי סימני שאלה ובלי פרידות. היא אהבת חיי".
כשאני שואלת אותו אם הוא לא זקוק לטיפול, להחזקה, אחרי התקופה האינטנסיבית שעבר, מסתבר שהחרדות בכלל מגיעות מכיוון אחר. "אני מטופל הרבה שנים, זה בגלים, לפי הצורך. אני גם לוקח נוגד דיכאון וחרדה מאז שהילדים נולדו".
תסביר.
"אני חושב שיש לי דמיון מטורף שמועיל בעיקר ביצירה, אבל יש לו מחיר ביצירת תסריטים מיותרים בראש. יש לי חששות ופחדים שבעיקר מתנקזים למשפחה ולילדים. אני ערני ודרוך כשזה קשור בהם. את זה היה צריך להחליש".
תאר לי את נראית החרדה הזו.
"כשיונתן יורד למטה לגינה, אני מסתכל מהמרפסת עד שהוא חוצה את הכביש. זה קשה לי מאוד. יש לי כזה 'אוי, אוי' כשאני רואה את התוצאה לפני שהיא מגיעה. זה מאבא שלי. כמה שהוא קשוח, הוא דאגן. אנחנו מתכתבים ארבע פעמים ביום, כי הוא רוצה לדעת שהכל בסדר איתנו, עם הילדים, עם ההופעה".
אז לא סתם כתבת לאלבום החדש את "ברוך אבא".
"אף אחד לא מכין אותך לזה שאתה נכנס לבית חולים ויוצא עם משפחה. הזווית של האבא נדחקת. המצ'ואיזם לא מאפשר לדבר על חרדה והתמודדות. אנחנו גם נמצאים שם לתמוך בבת הזוג שעברה את הנס המטורף הזה. אני רואה בשכונה שלי הרבה אבות שמוציאים מהגנים, לוקחים לחוגים, יושבים בגינה. אני מרגיש חלק מהתנועה הזו. רציתי להגיד לאבות שהלב שלהם דופק מהר, שהם לא מדברים על הקשיים שלהם, שהם במשימה, שהם אחיי".
"אני מטופל הרבה שנים, זה בגלים, לפי הצורך. אני גם לוקח נוגד דיכאון וחרדה מאז שהילדים נולדו. יש לי דמיון מטורף שמועיל ביצירה, אבל יש לו מחיר ביצירת תסריטים מיותרים בראש"
הוא ילד סנדוויץ', בין שתי אחיות, ומגיע ממשפחה מבוססת. אביו איש נדל"ן, שבעקבותיו המשפחה עשתה רילוקיישן מרמת-השרון לבלגיה כשגליקמן היה בן שמונה. בית ספר יהודי אליטיסטי, חופשות סקי, הופעות של בון ג'ובי וטייק דאת'. הם חזרו חמש שנים מאוחר יותר, מה שהפך את גליקמן ואחותו שלי, שצעירה ממנו בארבע שנים, קלידנית בלהקה וכנראה החברה הכי טובה של גליקמן, לדוברי צרפתית. הוא גר בדירת המשפחה ברמת אביב. עד לפני חצי שנה, שלי ומשפחתה התגוררו בדירת המשפחה הנוספת בקומה שמתחת. "זה נושא מאוד כואב. הילדים שלנו גדלו ביחד. הדלתות היו פתוחות וכל הזמן הייתה תנועה. אבל בעלה קיבוצניק מחורשים והחלום שלו היה לחזור לשם".
מזל שאתם נפגשים לפחות בעבודה.
"היא איתי בלהקה מאז שהייתה בת 16. גררתי אותה אחריי. לפעמים אני חושב על זה שהיא לא חקרה את החלומות שלה. היא מוכשרת בהמון דברים ואולי היא יכלה לעשות משהו אחר. כשאני אומר לה שהשתלטתי על העתיד שלה, היא עונה 'על מה אתה מדבר, לא הייתי משנה את זה בחיים'".
אני פתאום חושבת שאולי אין את רפלקס הכעס כשאתה מסודר בחיים.
"זה נכון שההתחלה שלי, זה שיש לי בית, נתנה לי ביטחון. אחרי שהאלבום הרביעי 'קול ישראל' נכשל מסחרית, נאלצנו לחשוב איך מביאים כסף. לא באופי שלי להסתובב עם כרטיסי אשראי של ההורים".
× × ×
שם האלבום העשירי והחדש, "ויהי אור", יותר מרומז על כך שגליקמן והתקווה 6 ממשיכים לעשות את מה שהם הכי מיומנים בו, לעשות לנו טוב על הלב. הם איתנו כבר 23 שנים ולא מתכוונים ללכת לשום מקום. "באנו לעשות לכם שמח", שם השיר השני, גם הוא בגדר גילוי כוונות. והאמת, אחרי התקופה שעברנו, זה לא מבוטל בכלל. מי שחבר אליהם באלבום הזה כמנהל אמנותי הוא לא אחר מרביד פלוטניק, שגם משתתף באחד השירים.
אפרופו אמן סוער, איך נולד שיתוף הפעולה ביניכם?
"הכרנו בסצנה של הרגאיי לפני 20 שנה. רביד תמיד מזכיר את זה שהוא תיקלט לפני שעלינו להופיע במועדונים בדרום העיר. הוא אומר לנו 'אני לא אשכח לכם איך רון המתופף נתן לי 500 שקל כדי שאתקלט'".
סכום עתק אז, לא?
"נראה לי שזה כל מה שהרווחנו באותו ערב. הוא היה ראפר בתחילת דרכו ומאוד חזק ברגאיי. במשך השנים נפגשנו מאחורי הקלעים בפסטיבלים, הוא התארח אצלנו כמה פעמים. הוא הגיע לעמדה מאוד יוקרתית, אז כשהוא זרק את הרעיון להפיק אותנו מוזיקלית, זה מאוד-מאוד החמיא לנו. התחלנו לעבוד כבר לפני שלוש שנים על האלבום, ואז הגיע 7 באוקטובר ועשינו הפסקה של חצי שנה. רביד בן אדם כיפי ומצחיק ואנחנו עושים מוזיקה באולפן כמו ילדים שקיבלו צעצוע".
ויש גם את שיתוף הפעולה המפתיע עם מרגול.
"מרגול היא האמן שהכי מתארח אצלנו בהופעות. זה התחיל באירוע של השב"כ לפני כמה שנים. הם ביקשו שנארח אותה וברגע שהיא עלתה על הבמה, ההופעה קיבלה תנופה לא נורמלית. מספיק שהיא מרימה את היד, והקהל מתחיל לשיר. אני לא מעז לשיר את 'נערי שובה אליי' במקצב של רגאיי. לא מתעסקים עם מרגול".
