בכניסה להיכל התרבות על שם מאיר ניצן בראשון-לציון ניצב מאבטח ששאל, כדרכם של רבים לפניו, אם יש נשק. זו תהיה השאלה האחרונה מסוגה לערב זה - דוגרית, בלי טריקים ובלי שטיקים. התשובה לא בגוף השאלה, אלא בגופו של הנשאל. מכאן ואילך כל שאלה תהיה פחות ישירה ויותר מתוחכמת, שלא לומר מתחכמת. למשל – "רעל שמקבלים מבהמה מותיר השפעה רבה (2,4)". מי יודע את זה? מי צריך לדעת את זה? מי נהנה לדעת את זה, ולא פחות מכך מתענג על פעולת הכרייה המתמשכת עד למציאת הפתרון? או-הו, לא חסר. מה הפתרון? רושם עז. ברור. "רוש" זה רעל, מ"עז", שזו בהמה. ברור.
לא הרחק מאותו מאבטח בעל השאלה הכה פשטנית, שהתשובה אליה היא כן או לא סתמי, עמד אדם נחמד, מקל הליכה בידו, והציע לבאים ל”הגיונריה” ה-19, הכנס השנתי של חובבי תשבצי ההיגיון, חידה פרי עטו שנכתבה על ריבוע נייר קטן ומנוילן. הוא אחד מכ-500 אנשים שרכשו כרטיס לאירוע שנערך כחלק מכנס השפה העברית, מושב בן שלושה ימים שהפיקה העירייה. קומה אחת למעלה, מאחורי הקלעים של במה שעליה מופיעים בימים כתיקונם סטנדאפיסטים ידועי שם, פסע ליאור ליאני ימינה ושמאלה וספר את הדקות לתחילת האירוע בהנחייתו.
לא ידוע אם החידה המדוברת הגיעה לידיו של ליאני, אבל אם כן, מחברה יכול להיות מאושר. ליאני, שכתב ספר בנושא פתירת תשבצי היגיון וחיבורם, הוא מהאורקלים של התחום בישראל. אנשים שולחים לו הגדרות כמו שנערות שולחות לעדן בן זקן הודעות באינסטגרם. עם הפרסום באה אחריות רבה. "לפעמים אנשים נעלבים אם אני משיב שיש טעויות", הוא אומר, "אני משתדל ללכת על בהונות כי אנשים עלולים להיפגע. אני משתדל מאוד להסביר ולהיות סבלני. יש כאלה שממש מתווכחים בלהט, עד כדי קללות, ומנסים להסביר מדוע ישנן טעויות. יש אנשים שמתבלבלים ויוצאים מנקודת הנחה שאם אני שואל את השאלות אז אני יותר חכם וממהרים להיעלב. כמו שאנשים אוהבים לקרוא ספרים של סופר מסוים או לראות סרטים של במאי מסוים, ככה גם בתחום תשבצי ההיגיון - יש אנשים שאוהבים חידות של תשבצאי מסוים ויש כאלה שמעדיפים אחרים. ככל שאתה צובר ותק עם תשבצאי מסוים, אתה נכנס לראש שלו ומצליח להבין את השריטה שלו ואיך הוא תוקף את ההגדרה, ומצליח למצוא רמזים על סמך ידע קודם וניסיון".
× × ×
ליאני, 52, אבא לשלושה ממושב אביגדור ומהנדס תעשייה אווירית, הנחה את הטקס זו השנה ה-18. במושב הראשון, ב-2007, ליאני היה חלק מקהל של כ-70-80 אנשים שאוגד על ידי זאבי דורון, מהאבות המייסדים של הקהילה בישראל. "היום אני בעצם עושה שם הכל, מעריכה, הפקה ועד בכלל", אומר ליאני, שהרומן שלו עם התחום החל לפני למעלה מ-30 שנה. "הייתי ילד חנון כזה", הוא אומר, "ונמשכתי מאליי אל תשבצי ההיגיון של 'ידיעות אחרונות', תרתי משמע וכאלה, ולא ידעתי איך לפתור את זה. זה נראה לי מוזר, אז הייתי שומר את התשבץ ואחרי שבועיים הייתי רואה את הפתרונות ומשווה. ככה הבנתי את הטריקים, נכנסתי לעניינים ומאז לא הבטתי לאחור. כמה פעמים הרי אפשר כבר לפתור תשחצים עם שאלות כמו ‘קידומת הולנדית’? די, זה ‘ון’, הבנו. אין אתגר. זה מעביר את הזמן בשירותים. האתגר הוא לדברים שהם קצת מחוץ לקופסה ושלא באים בקלות".
אם בצה"ל היה חיל היגיון, ייתכן שליאני היה עכשיו תת-אלוף, לכל הפחות רמ"ד משבצות. "היינו מקבלים בכל שבוע את עיתון 'במחנה', ואני כרגיל הייתי מחפש את מדור התשבצים", הוא נזכר, "היה שם תשבץ היגיון שלא היה טוב לדעתי, חובבני כזה, וברוב תושייתי הצעתי לעורך העיתון שאני אכתוב אותם בהתנדבות. בלי ניסיון, בלי כלום. למרבה הפתעתי, הוא אמר 'יאללה, בוא תשלח'. ככה התחלתי לכתוב תשבצי היגיון. משם המשכתי לכתוב את כל חוברת ‘המשבצת’, ולאחרונה אני כותב את תשבץ ההיגיון של 'גלובס'. ממש עשיתי מזה קריירה, תחביב שהפך למקצוע. לא נעים לי להגיד, אבל נהייתי סוג של גורו. יש לי קבוצת פייסבוק, 'הגדרה טובה', עם כ-3,000 חברים".
הופעה חיה של זמר טוב תכלול רגעים שבהם יפנה את המיקרופון לקהל והמעריצים ידקלמו בעל פה את מילות השיר ששמעו פעמים רבות בעבר. ליאני לא זמר מי יודע מה, אבל הטקס שהנחה הזכיר ברגעים מסוימים את האינטראקציה שבין שלמה ארצי לבאים לקיסריה. ארצי יכול לשיר "אומרים שלא רחוק מחדרה..." ותכף ומיד יהיו אחרים שימשיכו "בין הים לבין החולות". כך גם עם החידות ב”הגיונריה”, רק עם הבדל אחד. בעוד מעריציו של ארצי יודעים בעל פה את מילות השירים שכבר שמעו, הקהל של ליאני יודע לפתור בן רגע חידות שנחודו זה עתה לראשונה. כך לדוגמה עם חידת ראש העיר רז קינסטליך, שבאופן לא הגיוני – הדבר היחיד חסר ההיגיון באירוע הזה - הוצגה על ידי המשנה לראש העיר משום שראש העיר לא היה בעיר. "שרפו הצהרות פוליטיות בספר שמואל ב' (3,6)", נכתב על המסך. האדם הסביר, לו היה נקלע למקום משום שהתבלבל עם תאריך ההופעה של אדיר מילר, לא היה מספיק לקרוא את החידה לפני שמהשורות האחרונות בגלריה כבר צעקו מספר אנשים את התשובה בהבדל של ננו-שנייה בין אחד לשני. "מנשרים קלו!" "מנשרים קלו!" "מנשרים קלו!" "מנשרים קלו!" "מנשרים קלו!" לבסוף נברר זוכה אחד מתוכם, בחור בשם שי, שעלה לבמה כדי לקבל את הפרס – מדליה של יעקב אגם - ומהיציע היה מי שהתלוצץ שהוא מקבל את השי. אי-אפשר לצאת מזה. האירוע כולו היה לופ אינסופי של כפל ותלת-משמעויות, בדיחות אבא וחידודי סבא, מילים שהקהל התעלס איתן – ולפעמים גם ביצע בהן מעשים מגונים – עד שהפכו תלת-ממדיות ממש. לכל מילה הייתה המשמעות הישירה שלה, העקיפה ונוספת, חבויה, שנחצבה על ידי הפותר בקלות בזכות יכולות חשיבה ותרגול שחודדו עם השנים. "יש כאלה גאונים שפותרים מהר, בתוך שניות", מספר ליאני, "אני קורא להם שרוטים, המוח שלהם עובד בצורה מאוד אנליטית. אולי הם מכירים את הסגנון שלי, והם פותרים מהר בצורה פנומנלית. רוב האנשים לא כאלה. יש רמות של עומק. מצד שני, אני יכול להגיד שאם אלך לסין, אתפלא איך ילדים בני שלוש-ארבע יודעים סינית, ואני כזה מבוגר ולא יודע. מי שלמד סינית יודע סינית. מי שמנוסה ופותר הרבה, יודע עוד יותר".
× × ×
"לפני שנתיים הייתה ב’הגיונריה’ חידת ראש העיר שאף אחד לא פתר במשך איזה דקה וחצי-שתיים", אומר ערן טל, בן 50, מנתח מערכות בכיר בבנק הפועלים והגיונר בכל רמ"ח אבריו, "זה חריג מאוד. באיזשהו מקום זה מראה על איכות החידה. לחוד זה קשה יותר מלפתור. אסור שהחידה תהיה קלה מדי, ואסור שהיא תהיה קשה מדי. אתה צריך להיות מובן אבל לא מובן מאליו". החיים כהגיונר במשרה כמעט מלאה גורמים לטל ולשותפיו לשיגעון לראות את העולם באור קצת אחר. הוא אפילו לא יכול להיתקל בעיתון “גלובס” בלי שזה יזרוק אותו לאופן שבו ניתן להציג את הפריט הזה כחידת היגיון. "יש לי ערכה שקיבלתי בזמנו בוועידת ‘גלובס’ לעסקים. בשבילי זו לא סתם מילה. אני עכשיו מחלק אותה להגדרה. אני אומר 'אוקיי, מה יש לי פה?' יש לי ‘מדינה בסוג של מלח מסביב לעולם’. התשובה היא ‘לוב’. המילה לוב בתוך ‘גס’, שזה סוג של מלח. אני רואה את ההגדרה שבתוך ההגדרה. בעבודה כשיש אתגרי חשיבה אני מתבלט ואז כולם שואלים 'איך הוא עשה את זה?' יש סיפוק גדול מזה?"
"הקסם הכי גדול בתשבץ היגיון הוא האתגר והפיצוח שלו", מסביר ליאני, "אני רואה בזה מעין דו-קרב בין התשבצאי לפותר". אם מדובר בדו-קרב, הרי שמדובר באחד מיוחד, ובו מטרת שני הצדדים שהפותר ינצח. חידת היגיון שאין לה תשובה, להבדיל משאלת טריוויה שיכולה להביא את השואל לסיפוק מעצם כך שברשותו פריט ידע ייחודי, יכולה להעיד על היגיון התחלתי שלא היה נגיש מספיק. הפורקן של מציאת התשובה הכרחי, אבל זה הזמן שנדרש למציאתה שמעניק משמעות לכל. הסיפוק של מחבר החידה לא מגיע מאי-מציאת התשובה. הניצחון שלו טמון במכניקה של בניית השאלה ופירוק התשובה לגורמים שמרכיבים אותה. "בתור תשבצאי, אני לא רוצה שזה יבוא להם בקלות", אומר ליאני, "אני רוצה שיקללו אותי אחרי שיבינו שהטעיתי אותם ובעצם התכוונתי ל-X ולא ל-Y. הגדרה טובה היא כזאת שבמסגרתה אתה גורם לבן אדם לחפש את המטבע איפה שהאור דולק אבל בעצם הוא לא שם. אנשים נכנסים עם זה למיטה, שוברים את הראש, ומתעצבנים. הסטנדרטים שלקחתי על עצמי הם שההגדרה חייבת להיות הוגנת. אני לא מדבר על קל או קשה - היא חייבת להיות לפי כל הכללים. הכללים הם אובייקטיביים, אבל ההיגיון הוא מאוד סובייקטיבי. אני מסביר שיש כללים שהם אוניברסליים ומחייבים את כולם. אסור לכתוב משפט שהוא לא קוהרנטי. ‘חתול אתמול שלום סבבה’ זה לא משפט. כמו בכללי הדקדוק - אתה לא יכול לכתוב אהבה עם ע'. יותר משחשוב שהוא יידע, חשוב שהוא יבין את ההסבר למה הוא לא ידע. בניגוד לתשבץ רגיל, שם שואלים אותך על מלך ספרדי מהמאה ה-16 שאתה לא מכיר אם אתה לא משתמש בגוגל".
× × ×
בקטלוג של ליאני יש כמה חידות שהוא מתענג על העובדה שאיש עדיין לא פתר אותן, קלפי אספנות של עברית, היגיון והחיבור המתעתע לעיתים שלהם. "טל ברמן איתגר אותי שאתן לו את החידה הכי קשה בעולם. כשאני נותן אצלו חידות אני מקטלג אותן תמיד מאגוז אחד עד חמישה אגוזים. אמרתי לו שזו חידה של מאה אגוזים, לא פחות ולא יותר. זה הולך ככה: ‘יונים (6)’. אמרתי להם שזה הכי קשה בעולם. הם כמובן לא ידעו".
כאן נכנס לתמונה רועי מזרחי, 46, נולד וגר בטבריה, בעל תואר ראשון בהנדסת ביוטכנולוגיה ותואר שני בהנדסת מים וסביבה בטכניון. בשיאה של ה”הגיונריה” ה-19 יתווסף לרשימת התארים שלו גם אחד אקסקלוסיבי בהרבה – מקום ראשון בחידון ה”קהוט”. זו ה”הגיונריה” הראשונה שבה משתתף מזרחי, שזה קצת כמו שלאו מסי לא ישתתף במונדיאל. "כל שנה אני אומר לליאני 'אני אבוא, אני אבוא' ולא בא". טבריה זה פשוט רחוק, ומזרחי עובד קשה. גם לזו הוא לא אמור היה להגיע, אבל חבר שקנה כרטיס לו ולאחותו, אמר שזו בסופו של דבר לא יכולה להגיע וכך השתכנע מזרחי לעשות את הדרך הארוכה מהצפון.
כמה טבריינים צריך כדי לזכות במאה אלף שקל בשעשועון "האחוזון העליון" בכאן 11? ובכן, אחד, בהנחה שהטברייני הזה הוא מזרחי. בתוכנית, בהנחייתו של שחר חסון, מציגים למשתתפים שאלות ש-90, 80 ו-70 אחוז מהישראלים יודעים לענות עליהן, וכך הלאה והלאה עד שמגיעים לשאלה שרק אחוז אחד מהישראלים יודע להשיב עליה נכונה. להימנות עם אחד ממאה בכל הקשור לשאלות היגיון זו מחמאה עבור כל ישראלי, אבל כמעט בגדר עלבון למזרחי. הוא צריך שימציאו את התוכנית "האלפיון העליון" וזה אולי ידגדג לו את קצה התאים האפורים. "השאלה האחרונה הייתה 'בספורט אם אתה רן תקבל מ"ז, אם אתה שי תקבל מ"כ, ואם אתה ששי, מה תקבל?' התשובה היא ‘מ"א’, ידעתי אותה בתוך שבריר שנייה. רן זה ‘ראשון’, ובספורט מקום ראשון זה מדליית זהב. שי זה ‘שני’ וזו מדליית כסף. ששי זה ‘שלישי’ וזה ‘מ"א’, מדליית ארד.
"אני אוהב ראשי תיבות, אני גם לומד גמרא כל יום", הוא מספר, "ובגמרא יש כל מיני ראשי תיבות, מניפולציות של אותיות ומילים, איך קוראים אותן הפוך וכן הלאה. בתור ילד הייתי פותר כל הזמן את התשחץ ב"7 ימים", והייתי רואה את תשבץ ההיגיון בצד ולא הבנתי מה רוצים בכלל. יום אחד חבר של אח שלי אמר לי שהוא פותר את זה. הוא הסביר לי, ומהפתרונות הבנתי את דרך החשיבה של המחבר. תשבצי היגיון זה כמו משחק שחמט, אתה צריך להכיר מהלכים, שיטות, איך זה נשמע ואיך זה נכתב. כשזה נהיה לי פשוט מדי, אמרתי 'בואו נחבר תשבצי היגיון'. יש לי קרוב ל-5,000 הגדרות. פירסמתי במקומונים, פירסמתי גם בעיתון של הטכניון כשלמדתי שם. לחבר זה יותר כיף. זו הזמנה להיכנס לראש שלי".
מזרחי התחבט בחידה הקשה בעולם במשך שעות ארוכות. עדות לערמומיות והתחכום שלו תמצא בכך שזיהה מהרגע הראשון שמסגור החידה כ"חידה של מאה אגוזים" קשור בקשר ישיר לפתרונה. "100", אמר, "זה ק'". כאן התחילה מלאכת הפירוק וההרכבה של ראשו של ליאני בידיו המנוסות של מזרחי. לדעתו, מדובר במילה שתתחיל באות ק', לאחריה יבוא שם של אגוז מסוים, ויחד הם אמורים להרכיב מילה שקשורה לאחד מהאופנים הרבים שבהם ניתן לקרוא את המילה "יונים" – העופות, ההפך מ"נצים", אולי אפילו תושבי יוון. הפתרון הראשון שהציע כעבור כשעתיים היה "קוקלים". "קולה הוא סוג של אגוז ויש מחוז ביוון בשם קוקולי, אז התושבים יוונים, או משהו בסגנון", ניסה. טעות. "מקווה שהוא לא שם פה איזשהו מכשול, הגדרה שהיא לא פתירה, ליאני הזה מסוכן", המשיך מזרחי מאוחר יותר, "זו חידה שהיא לא בשטנצים הקבועים, זה משהו שמעבר לזה".
הוא סירב לקבל רמזים. זה מתחת לכבודו, וגם לרף סבלנותו שהוגבה עם השנים. זה לא רק עניין של אגו. פותר חידות היגיון מדופלם חייב לדעת לדחות סיפוקים, להמתין עד לתום החיפושים או להנפת הדגל הלבן. הוא צריך לישון עם זה, לקום עם זה, לאכול עם זה, לשתות עם זה. יום שלם העביר מזרחי בניסיון לאתר את כל סוגי האגוזים בעולם שיכולים איכשהו להצטלב באופן הגיוני עם משהו שקשור ליונים, יוונים, לא ניצים, או השד יודע מה שזה לא יהיה שעבר בראשו של ליאני. לאורך השעות הבאות אין כמעט קומבינציה שהוא לא ניסה. קלמטים. קאמרים. קוסיים. קלוזים. קרפתים. קוזנים. "אינעל דינו", סינן לפני שניסה גם קיתנוס וקיתרים. לבסוף נכנע.
"התשובה היא ‘קפקנים’", מסר ליאני, "עכשיו אני אסביר. 'קפקן' זה סוג של יונת נוי. יש תוצאות מאוד בודדות בגוגל למילה הזאת. עכשיו, מה ההיגיון פה? כשאמרתי מאה אגוזים, התחכמתי, אבל בעצם זה חלק מההגדרה. מאה בגימטריה זה ק'. יש סוג של אגוז שנקרא פקאן. אתה מחבר קו"ף ופקאנים, יוצא קפקנים. עזוב שזו מילה אזוטרית מאוד שאף אחד כמעט לא מכיר".
"נו באמת", השיב מזרחי למשמע הפתרון. וצירף צילום של דף הטיוטה שלו שעליו כתב קפקנים. "זה הדבר הראשון שחשבתי אבל לא מצאתי קשר ליונים למרות שעשיתי גוגל. לא מצאתי בכל רחבי האינטרנט סימוכין לכך שזה שם של יונה. אפילו הצ'ט GPT לא מכיר". ליאני התענג על חוסר ההצלחה של מזרחי, וכ"קבלה" סיפק מודעה למכירת "יונים פרסיים קפקנים אפגניים דואר" והוסיף בקריצה שבגלל זה מדובר בחידה הכי קשה בעולם. "אין מקור רשמי, אולי זה כינוי, סלנג... הגדרה צריכה להיות מבוצרת ונתמכת", השיב מזרחי, "בסדר, נו... נתנחם בכך שידעתי, רק לא הכרתי את הבת יונה".
