העיר התאומה של מיאמי בישראל היא אמנם ירוחם, אבל נראה שהתואר מתאים הרבה יותר לאילת. הסיבות ברורות: מזג האוויר החם, תחושת החופש באוויר, הים הכחול, מסעדות החוף וגם - הרבה מאוד ישראלים. לפי ההערכות, מדובר בקהילה של כ-200 אלף איש, השלישית בגודלה בארצות-הברית, אחרי ניו-יורק ולוס-אנג'לס, שרבים מהם הצטרפו אליה בשנים האחרונות בעקבות המלחמה, ועוד קודם לכן, בימי הקורונה.
מאז שפרצה מגפת הקורונה, הפכה פלורידה יעד מבוקש לכל מי שביקשו להתאוורר מהסגרים במדינה שבה העסקים נמשכו כרגיל. ב-2021 עברו אליה יותר מ-800 אלף תושבים מאזורים שונים בארצות-הברית, וב-2023 קלטה המדינה השמשית 637 אלף תושבים חדשים - בהם גם אלפי ישראלים.
מאז שפרצה מלחמת חרבות ברזל, הפכה מיאמי הפרו-ישראלית ליעד מבוקש גם עבור מי שעזב את המדינה לטובת חיים חדשים מעבר לים. בשכונת אוונטורה למשל תתקשו אולי למצוא מסגדים או כנסיות, אבל כנראה שיהיה לכם בית כנסת במרחק הליכה מהבית.
בניגוד לקהילות אחרות בארצות-הברית, הישראלים במיאמי מרוכזים יחד ומגובשים יותר. סאני איילס ביץ', הוליווד ואוונטורה הן רק חלק מהשכונות הכמעט ישראליות לחלוטין בעיר, ותושביהן, שמכורים לישראליות, מקפידים גם להביא אותה איתם לכל מקום. זו לא רק החוצפה, האנשים היפים והחומוס אלא גם רכבת אווירית של אמנים מהארץ, שהחלו לפקוד את עיר הנופש ולהפוך אותה ליעד חובה בסיבוב ההופעות האמריקאי שלהם.
רשימת הזמרים שעלו על המטוס והגיעו לחבק את הקהילה במיאמי בשנים האחרונות כוללת, בין היתר, את עדן בן זקן, ששון שאולוב, נסרין, איתי לוי, חנן בן ארי, שרית חדד, עידן עמדי, עומר אדם, בניה ברבי, אודיה, אושר כהן, שרית חדד, קובי פרץ, הפרויקט של רביבו ועוד ועוד. "אני לא מכירה הופעות שמגיעות לכאן ולא מתפוצצות. כל האמנים שנחתו כאן עשו עבודה טובה, לכולם פירגנו וכולם מילאו אולמות", מספרת עינב אייזן, בעלת חברת ההפקות Eisen Productions, שיחד עם ליאור גוב מ-LG מביאה הופעות מישראל לארצות-הברית. "לא מכירה הופעות שהתרסקו. ששון, נסרין, הפרויקט של רביבו – היו הצלחה. ליאור נרקיס היה מטורף. כולם הגיעו בשבילם".
יוני דביר, מפיק הופעות ומסיבות בארה"ב מ-Yoni Dvir Productions, מסביר שלצד קיסריה ומנורה, מיאמי הפכה לסמל הצלחה רשמי לאמנים הישראלים. "בשנים האחרונות היא כבר לא נחשבת לעיר 'בונוס' בסיבוב ההופעות בצפון אמריקה, אלא ליעד מרכזי בפני עצמו", הוא אומר. "מגיעים לכאן זמרים מהשורה הראשונה שממלאים אולמות בישראל, אמני פופ וים–תיכוני מובילים, וגם כוכבי ילדים וסטנדאפיסטים גדולים. הקהל כאן בוגר, חזק כלכלית, ומאוד מחובר למה שקורה בישראל. אמנים מבינים שנחיתה במיאמי היא חלק מהעשייה הבינלאומית שלהם, וזה מאפשר להם להתחבר לקהילה נאמנה וחמה. כמפיק שעובד כאן שנים, אני רואה כל ערב כזה כהזדמנות לחבר את הישראלים במיאמי לתרבות הישראלית".
יש משהו ייחודי בקהילה הישראלית במיאמי?
"יש ייחוד ברור לישראלים במיאמי, לעומת קהילות אחרות בארצות-הברית. בניו-יורק ולוס-אנג’לס הקהילה גדולה אך מפוזרת יותר, ולעיתים נטמעת בתוך המרחב האמריקאי הרחב. במיאמי הקהילה גם חמה יותר. יש פה גם ריכוז גבוה של משפחות צעירות, יזמים ואנשי עסקים, והחיים החברתיים והתרבותיים מאוד פעילים. זה יוצר שוק תרבותי יציב, עם קהל נאמן שמגיע ומשקיע".
"אנחנו לוקחים בחשבון שנפסיד הופעות בארץ, ולמרות זאת משתדלים להגיע לכאן ולשמח את הקהילה היהודית והישראלית וכן, זה גם מאוד רווחי", אומר לירון פרנקו, המנהל של עדן בן זקן. "אין הרבה אמנים ישראלים שיכולים למלא שם אולמות. אני יכול לספור אותם על שתי ידיים"
עבור חברי הקהילה, אומר דביר, מדובר בהרבה יותר מהופעה מוזיקלית. "זו חוויה רגשית. לשמוע עברית מכל כיוון, לשיר יחד שירים שמזוהים עם החיים בארץ, לצחוק מקטעי סטנד-אפ שרק ישראלים מבינים, האנרגיה הזו מחברת אותם לרגע הביתה. יש תחושה שהאמן לא רק שר על הבמה, אלא מביא איתו לבמה גם חתיכה מישראל".
"לא חסר לנו כאן כלום במיאמי", אומר בועז אדרי, ראש ארגון האופנוענים “גלגלי הרעם” ו-CIU (קהילה זה אחדות ‑ Community is Unity), שחי במיאמי כבר 24 שנים. "הדבר היחידי שאין פה זה הכותל. את הזמרים אנחנו יכולים להביא אלינו".
× × ×
מי שאחראים במידה רבה לפריחה חסרת התקדים של התרבות הישראלית במיאמי הם הנדבנים המקומיים, שמזמינים, על חשבונם, זמרים מהארץ על תקן התוכנית האמנותית באירועי החגים בקהילה. שיא הפעילות בתחום נרשם כמובן ביום העצמאות. "את ההופעות האלה אנחנו עושים באולמות ענקיים, של 10,000 איש, כי כולנו יודעים שהדבר הכי חשוב ליהודי בגולה זה להניף את דגל ישראל", מספר אדרי. "אנחנו לא שמים את כל הכסף מהכיס, אלא מגשרים. מוצאים את התורמים שיביאו את האמנים, והקהל לא משלם על כרטיס ופשוט מגיע ליהנות. אחד הראשונים שהגיעו לכאן לפני 17-18 שנה היה ליאור נרקיס וכולם באו אחריו. הצלחה גררה הצלחה".
ליאור נרקיס, כאמור, כבר לא לבד. הביקוש להופיע ביום העצמאות הבא, אומר אדרי, כבר בשיאו. "אני יכול להגיד שרק בשבועיים האחרונים קיבלתי הרבה טלפונים מאמנים שמבקשים לבוא לכאן. שרית הפקות (המנהלים של עדן חסון) מתקשרים לא מעט. כולם רוצים לחגוג פה עצמאות בגדול".
"בדרך כלל זה רווחי מאוד", אומרת עינב אייזן, "אבל רוב האמנים לא עושים את זה רק בשביל הכסף. יש זמרים שמחכים לשים את הרגל כאן ולעשות וי".
האמנים הישראלים, מספר יוני דביר, מופיעים באולמות שמכילים בין 400 ל-2,000 מקומות ישיבה, שמארחים בשגרה אמנים בינלאומיים מפורסמים. ב-Fillmore Miami Beach למשל הופיעו גם מדונה, לאנה דל ריי וסלין דיון, וה-Hard Rock Live אירח בעבר שמות כמו אד שירן, מארון 5, מטאליקה ורוד סטיוארט.
לצד הביזנס, מדגיש אדרי, יש גם פלז'ר. "בשביל האמנים שמגיעים למיאמי, מדובר בנופש מיוחד. אנחנו מפנקים אותם. כולנו בעלי עסקים מאוד גדולים, מי שבא לפה ‑ מסודר".
אבל עם כל הכבוד לחופשת הדה-לוקס ולסטטוס הנחשק, לנהירה למיאמי יש גם היבט כלכלי. הקהל מצידו מוכן לפתוח את הכיס ולשלם מאות דולרים להופעה. עבור האמנים, מדובר בהכנסה נאה שנעה בין 40 אלף דולר ל-100 אלף דולר להופעה. "כרטיס ממוצע להופעה של אמן מישראל עולה בין 100 ל-200 דולר", אומרת אייזן, ומקור נוסף בעולם ההופעות מעבר לים משווה ומעלה: "בהופעות של זמרים כמו עומר אדם, יש כרטיסים גם ב-300 ו-400 דולר".
בסטנדרטים מקומיים מדובר במחיר שווה לכל נפש, אומרת אייזן. "זה לא ממש יקר עבור הקהילה פה. כמובן שיש אמנים שמגיעים באופן עצמאי ומרשים לעצמם להגזים, כמו שקורה לפעמים בארץ, אבל ברוב המקרים אנחנו מנסים לשמור על מחיר שיאפשר לכולם להגיע".
לדבריה, למרות הרוב הברור, יש ביקוש הולך וגובר גם לזמרים לא מזרחים. "פעם חשבנו שהקטע המזרחי הוא העיקר כאן, אבל נוכחנו לדעת שלאו דווקא. הייתי עכשיו רגע מטור סולד-אאוט של טונה שלצערנו לא צלח, אבל זה עוד יקרה בעתיד, אני בטוחה".
בעל חברת הפקות שהעדיף להישאר בעילום שם מצנן מעט את ההתלהבות: "מי שמצליח פה הוא בדרך כלל מי שגדול בארץ, כמו עומר אדם ואייל גולן. אמן שסוחף קהל לבלומפילד ולרמת-גן מביא קהל גם בארצות-הברית. להביא אמן שהוא לא גדול זה קשה, העלויות הן מטורפות. לא כל הופעה פה זה שלאגר, ויש גם הרבה הופעות שמתבטלות".
למה זה קורה, לדעתך?
"לקהילה יש צורך ורצון בהופעות של אמנים ישראלים, אבל לא יותר מדי. היום אתה יכול לחיות את ישראל באמריקה דרך הטלוויזיה והרשתות החברתיות. מזה ועד לעשות הצלחה היסטרית באמריקה - המרחק גדול".
למערך השיקולים הכלכליים מצטרפות גם השהות הארוכה בדרכים, הטיסות הממושכות, הלינה ביעד וההופעות עצמן - זמן יקר עבור מי שמופיעים כמעט כל ערב בישראל.
"ברור שמ' המסתערב הפך למבוקש יותר מאז המלחמה, בגלל הסיפור המיוחד שלו", מסבירה המנהלת שלו אילאי אליהו מטרסו. "הקהילה כאן רואה אותו כסמל לחיבור בין מוזיקה לציונות ולשורשים, שזה בדיוק מה שהם רוצים לקבל במופע שמגיע אליהם מישראל"
"בדרך כלל אנחנו טסים למספר הופעות, כדי שזה ישתלם כלכלית", מסבירה אילאי אליהו מטרסו, המנהלת של נסרין ומ׳ המסתערב. "צריך לקחת בחשבון גם את העובדה שאנחנו סוגרים את היומן בארץ בינתיים ואת ההוצאות המאוד יקרות ‑ כי כל אמן מגיע עם צוות שלם שטס איתו. לכן, לרוב אני משלבת גם דברים נוספים בסיבוב ההופעות בארצות-הברית. בטור האחרון של נסרין למשל היא נשארה לצלם את העונה השלישית של סדרת הדוקו שלה 'נסרין אגדה'. מצד שני, כשמ׳ הגיע לשם, נשארנו ביעד עוד כמה ימים, כדי שיוכל ליהנות ולנקות את הראש אחרי הלחץ של ההופעה ולפני שהוא חוזר לארץ, לשגרה הקשה. זה היה יותר חשוב מבחינתנו מכל שיקול כלכלי כזה או אחר".
"יש גם את אפקט ירידת ערך הדולר שאי-אפשר להתעלם ממנו", מוסיף בעל חברת ההפקות. "אם פעם 50 אלף דולר היו שווים 200 אלף שקל, היום אותו הסכום שווה בסביבות 150 אלף שקל. בסוף אמנים רוצים לבוא ולהרוויח כסף, אף אחד לא בא רק בשביל התהילה".
לירון פרנקו, מנהלה של הזמרת עדן בן זקן, מתעקש שכסף הוא ממש לא השיקול היחיד. "אנחנו לוקחים בחשבון שבארץ נפסיד הופעות, אבל פעם בשנה לטוס הנה לשבוע וחצי, זה בסדר מבחינתנו. עשינו בסיבוב האחרון את לוס-אנג'לס, מיאמי וניו-יורק. אנחנו משתדלים להגיע לכאן ולשמח את הקהילה היהודית והישראלית – אבל לשאלתך, זה גם מאוד רווחי".
שלא לדבר על זה שמדובר גם בסימון וי חשוב בקריירה של אמן.
"בתחילת הדרך עדן, כמו כל זמרת או זמר, חלמה לסמן וי על ארצות-הברית. היום זה הפך כבר לשגרה מבחינתה. עדיין, אין הרבה אמנים ישראלים שיכולים למלא אולמות שם, אני יכול לספור אותם על שתי ידיים".
איך זה עובד בפועל?
"לרוב אנחנו פותחים קופה, אלא אם מתקשר מפיק כדי לקנות הופעה בסכום יפה. אנחנו רואים את הביקוש ואת הבאזז שיש סביב עדן, ולפי זה מחליטים מתי וכמה הופעות לעשות. צריך להבין שזה לא אותו קצב מכירה כמו בישראל, שאנחנו פותחים מנורה ובחמש דקות עושים סולד-אאוט, ואז פותחים עוד אחת ומוכרים מיד שוב את כל הכרטיסים. להופיע שם מול 3,000 איש, בסופו של דבר, זה יפה מאוד".
מי הקהל שמגיע להופעות האלה?
"90 אחוז הם מהקהילה היהודית, מגילי 16-17 ועד 40-50. כמו בארץ. זו גאווה ענקית מבחינתנו, התרגשות אחרת. חשוב שאמנים ישראלים יגיעו להופיע בארצות-הברית כדי לחזק את הקהילה, עם כל מה שהעם היהודי עובר בשנים האחרונות. הקהל שם צמא להופעות ורואים את זה בהיסטריה ובצרחות. אחרי שיר אחד כולם כבר עומדים ורוצים לעשות שמח, יש להם געגוע לדבר הזה שם. זה טירוף".
× × ×
עבור הקהילה הישראלית במיאמי, כאמור, ההופעות הן הרבה יותר מהזדמנות לשמוע בלייב את השירים של עומר אדם, אודיה וחנן בן ארי. למעשה, הן מאפשרות לקהל להתלכד שוב סביב הזהות הלאומית שלהם, להרגיש בבית ולהביא את המדינה שהם כל כך אוהבים, למרות שהם לא גרים בה, הכי קרוב שהם יכולים.
גם עבור הזמרים מדובר בחוויה עוצמתית במיוחד. הקהל אולי לא גדול כמו במנורה או באצטדיון רמת-גן, אבל החום, הגעגועים וההתלהבות המטורפת הופכים את האירוע לבלתי נשכח. "בתקופת המלחמה הגיע לפה ששון שאולוב, הקהל שר איתו את כל המילים וההרגשה הייתה עילאית", מספר בועז אדרי. "העובדה שכולם פה צמאים כל כך לשירי אמונה רק מוכיחה עד כמה אנחנו מתגעגעים הביתה".
"היה ילד שעלה לבמה בבכי היסטרי", מספרת לילך פרידמן, מנהלת אמני ילדים, "הוא אמר שאמא ואבא לקחו אותו לגור במיאמי והוא מתגעגע לישראל ושמני ממטרה מזכיר לו את הארץ. לקחנו אותו אחרי ההופעה לאחורי הקלעים ומני חיבק אותו והם הצטלמו יחד. היה מאוד מרגש"
המפיק יוני דביר כבר מדבר במונחים של שליחות. "הרבה אמנים יורדים מהבמה ומדברים על העוצמה של לראות קהילה שלמה שרה בעברית, אלפי קילומטרים הרחק מישראל. בעיניי, ההופעות האלה הן דרך לתת לקהילה הישראלית במיאמי לחוות את מה שקורה בישראל בזמן אמת. זה לא רק מוזיקה או סטנד-אפ, אלא חיבור מסוג אחר. כל אמן שאני מביא הופך לגשר בין הקהילה לבין הארץ".
תאר לי הופעה כזו.
"ההתרגשות של הקהל מתחילה הרבה לפני הערב עצמו, כבר בפרסומים לקראת האירוע. בהופעה ממש רואים את זה בעיניים. אנשים שרים מילה במילה, מצלמים, מתחבקים. לפעמים יש גם דמעות. זו אנרגיה שקשה להסביר למי שלא חווה אותה. ישראליות מרוכזת בתוך אולם אחד במיאמי".
אליהו מטרסו, המנהלת של נסרין ומ׳ המסתערב, מספרת שאי-אפשר להתרגל לכמות כזאת של אהבה. "יש משהו עוצמתי בזה שקהל מעבר לים חי ונושם את המוזיקה שלך. הרבה פעמים נתקלנו באנשים שלא דוברים עברית ועדיין יודעים את כל המילים, זה נותן המון לאמן שכל השאיפה שלו היא להגיע באמצעות המוזיקה שלו לכל מקום".
כל זה התפוצץ והגיע לשיאים חדשים מאז 7 באוקטובר, שהכפיל ואף שילש את הביקוש להופעות מישראל. על אחת כמה וכמה כשמדובר באמנים כמו מ' המסתערב, שמופיע במסכה כדי שלא יזהו אותו, ופרץ כזמר במהלך מלחמת חרבות ברזל. "ברור שהוא הפך למבוקש יותר בגלל הסיפור המיוחד שלו", מאשרת אליהו מטרסו. "הקהילות היהודיות שנחשפו לשירים שלו מרחוק בשנתיים האחרונות רואות אותו כסמל לחיבור בין מוזיקה לציונות ולשורשים, שזה בדיוק מה שהם רוצים לקבל במופע שמגיע במיוחד עבורם מישראל". לדבריה, אלמלא הלו"ז הצפוף, היא והאמנים בניהולה היו מגיעים למיאמי הרבה יותר. "כמובן שכל הופעה כזו מתבססת על ביקוש מטורף שאנחנו מרגישים פה - המפיקים המקומיים יוצרים קשר כל הזמן, הקהל שולח הרבה הודעות ברשתות. הלוואי שיכולנו להגיע לכל מקום בעולם כל השנה".
עד כמה מיאמי היא יעד נחשק עבור אמנים ישראלים בשנים האחרונות?
"התושבים במיאמי ידועים בלייף–סטייל שלהם ובהרגלי הבילוי והתרבות, ושמים דגש גדול על הנאה. זה קהל שמעריך מוזיקה טובה והופעות מושקעות. זמרים מכל העולם מגיעים לשם, אבל בסוף הקהילה היהודית תמיד תעדיף את המופעים שמגיעים מהארץ. תמיד כשאנחנו מגיעים לשם אנחנו מרגישים שזה שווה בשבילם יותר מכל זמר בינלאומי שיפגשו. מרגישים את זה בזיקה שלהם לארץ, אפילו בפלייליסט שלהם ביומיום, הם מאוד חיים את הארץ מרחוק".
פרנקו, המנהל של עדן בן זקן, מעיד שהאמנים סייעו גם בגיוס כספים כשהופיעו באירועי ההתרמה בקהילות היהודיות. "אני באופן אישי הצלחתי לגייס כמות כסף לא קטנה עבור חיילי צה"ל. כל הכסף מההופעה עבר ישירות לעמותה, והם תורמים את הכסף לצבא".
× × ×
בינתיים קם במיאמי עוד דור שדורש את שלו. למרות שחלקם נולדו כבר בארצות-הברית, הם גדלו על כוכבי הילדים הישראלים שהם מכירים מהיוטיוב ומביקורים בישראל. עבורם זו הרגשה של בית, לא פחות מאשר הופעה של אושר כהן להוריהם.
לילך פרידמן, מנהלת מחלקות אמני הילדים והנוער ב-NMC, מעידה שמדובר בהצלחה מסחררת. "לפני שנתיים הבאנו את מיכל הקטנה ומני ממטרה בפעם הראשונה והגיעו 10,000 איש", היא אומרת. "להופיע על במה בארצות-הברית בפני קהל יהודי זו גאווה מאוד גדולה. יש להם תלבושות מיוחדות בכחול-לבן, יש תחושת כבוד בלייצג של המדינה. זה יותר מכסף, יש בזה המון ערכים".
יש התרגשות מיוחדת בהופעות האלה?
"כן, וגם ההורים מתרגשים יותר, כי זה להביא לילדים את האמן שהם רגילים לראות יום-יום בטלוויזיה. בארץ זה קל יותר, כי מקסימום קופצים להופעה בראשון או בהרצליה, כאן צריך לחכות עד שהם יגיעו עד אליך. לפני שנתיים היה ילד שעלה לבמה בבכי היסטרי, הוא אמר שאמא ואבא לקחו אותו לגור במיאמי והוא מתגעגע לישראל. הוא סיפר גם שבביקור המולדת האחרון שלו לקחו אותו להופעה של מני ממטרה וזה מזכיר לו את הארץ. לקחנו אותו אחר כך לאחורי הקלעים, ומני חיבק אותו והם הצטלמו יחד. זה היה מאוד מרגש".
עד כמה חזקה הקהילה של מיאמי מהתרשמותך, לעומת מקומות אחרים בארצות-הברית?
"היא חזקה. יש שם את ג'ו זבולוני שהוא איש עסקים ציוני שחשוב לו להביא אמנים ולשמח את הילדים. הזמרים שמגיעים לסיבוב במיאמי מוכרים כרטיסים ב-300-400 דולר והקהל המבוגר עט עליהם, אבל אלה מחירים שהם לא מוכנים לשלם עבור אמני הילדים. לכן בהופעות הילדים אני לא פותחת קופות, כי זה לא משתלם. כאן קונים את האמן. באים מפיקים עם לב חם, משלמים די הרבה כסף ומביאים לילדים את האמן שהם הכי אוהבים. המחירים די מסובסדים, ועם כל ההוצאות מסביב - הטיסות, השהייה ‑ זה יכול להגיע ל-150 דולר לכרטיס".
גם עבור כוכבי ילדים זה סמל סטטוס להגיע להופעה במיאמי?
"בטח, בטח. זה כבוד גדול ומאוד נחשק. יש לי אמנים גדולים שמביאים פה בארץ 4,000-5,000 איש להופעה, אבל לא מוזמנים למיאמי כי הם לא מספיק פופולריים שם. זה לוקח זמן עד שמגיעים לטייטל. יש כמה פרמטרים, ביניהם זה גם הפרסטיז' וגם הערכים, של לבוא לשמח מטעם מדינת היהודים".
