אנדרו מאונטבאטן-ווינדזור, אחיו של המלך צ'ארלס, שנעצר בשבוע שעבר בחשד לעבירות שביצע במסגרת חברותו עם עבריין המין המורשע ג'פרי אפשטיין, הוא רק אחד מהאריסטוקרטים, אנשי המעלה, שקיימו עימו קשרים שאת עומקם ניתן היה ללמוד רק לאחרונה, משנפתחו ושוחררו לציבור עוד צרור מכתמים מתוך תיקי בית המשפט שקשורים לחקירות ולתביעות. הנה עוד שם: ביל. ביל גייטס.
"אנשים עבור ביל", זו כותרת אחד המיילים שצפו. אפשטיין מתכתב בו עם גורם מלשכתו של גייטס בנוגע לארוחת ערב שהוא מעוניין לקדם עבורו. האם הארוחה התרחשה? זאת כבר לא נדע לעולם. אפשטיין נמצא מת בתאו חודש לאחר שנעצר. אבל עצם קיומו של המייל הוא עדות ליכולתו של עבריין המין לקבץ כרצונו את מי שהוא רוצה. באותו המייל, אפשטיין מציע להפגיש את מייסד מייקרוסופט עם מזכ"ל האו"ם, עם וודי אלן, עם מנכ"ל רשת מלונות הייטס, עם מנהל תקשורת מהבית הלבן, עם שר הגנה אמריקאי בדימוס, עם אקדמאים מהרווארד, וכמנת צד, גם עם השחקנית אן האת’וויי וכמה דוגמניות של "ויקטוריה’ס סיקרט". ליד "ויקטוריה’ס סיקרט" הוא מוסיף סימן שאלה. כי עניין הדוגמניות הוא נזיל. אפשר גם לחפצן אחרות.
אין כמובן שום דבר פלילי פה. מותר לאנשים רבי השפעה וכוח להתרועע, לאכול, ליהנות ולהתחרמן מנשים יפות. מותר להם גם להתהלך עם כוס מרטיני באיים פרטיים ולהפעיל, לאורך זמן, מנגנוני הדחקה ועיוורון מרשימים שיאפשרו להם לחיות בשלום עם עצמם. אבל צריך לזכור. כבר ב-2008 הוגש נגד אפשטיין כתב אישום בעבירות הקשורות לשידול קטינה לזנות. הוא חתם על הסדר טיעון מקל במיוחד, ריצה 13 חודשי מאסר, וחזר לחייו בכוחות מחודשים. כלומר, רבים מהאליטה החברתית שהקיפה אותו המשיכו להסתחבק איתו גם לאחר ששוחרר. וזה כולל גם את נועם חומסקי ואהוד ברק ששמרו עימו על קשר שנים לאחר הרשעתו הראשונה.
מעבר להיבט הפלילי ולסנסציה שמעורר העבריין בעל האישיות הכריזמטית והאפלה, הנהנתנית והנכלולית, הפרשה צריכה לשמש כתב אשמה כלפי החברה שהכשירה והלבינה אותו. כי למרות הפיתוי להתעסק בפשעיו של האיש, הנושא של הפרשה הוא ערוותה של האליטה. כלומר, יכולתה להכשיר - דווקא בתוך מרחבים יוקרתיים, עטופים בחדשנות, השכלה ותרבות - אדם כמותו. ולא פחות חשוב, לחשוף את המנגנון שבו כסף וכוח מייצרים פטריארכיה מהגיהינום.
ראו במה מתעסקים הגברים במיקרוקוסמוס האפשטייני ובמה מתעסקות הנשים. הגברים יוצרים קשרים, מחליפים מידע, מבצעים עסקאות, נעזרים זה בזה לצרכיהם ומקיימים חיי תענוגות. איש עסקים אמירתי כותב לאפשטיין: "אגב, האוקראינית והמולדובית הגיעו. אכזבה גדולה. המולדובית לא יפה כמו בתמונה". "פוטושופ", מתבדח אפשטיין. "היא גם הייתה נמוכה ורזה מדי", מגיעה התשובה.
ומה עושות הנשים בעולמו של אפשטיין? מה שעושות נשים בעולם פטריארכלי. משרתות את הגברים. מארגנות את הלו"ז שלהם ואת היומנים, מסדרות אוכל וטיסות, מספקות לגברים מין או מסרסרות בו. ושותקות. בעיקר שותקות. בין אם הן שותקות כשבני הזוג שלהן מקיימים קשרים הדוקים עם האיש ובין הם הן עובדות אצלו כמנהלות, כמזכירות, כמארחות, כחדרניות, וכ"מסאז’יסטיות" כפי שכינתה את הקורבנות גיליין מקסוול, הסרסורית של אפשטיין.
התהליך שתואר בכתב האישום היה מדורג. תחילה הוזמנו הקורבנות - בנות 14 עד 17, רובן מרקע סוציו-אקונומי רעוע - לתת "עיסוי". בתמורה הן קיבלו תשלום נדיב, מחמאות, תחושת בחירה מדומה. ואז הגבולות הוזזו בהדרגה ועיסוי הופך למגע מיני. מי שהגיעה והסכימה, קיבלה גם הצעה להביא חברה ולקבל תשלום נוסף. גיליין מקסוול, שמילאה תפקיד פעיל בגיוס קטינות ובהפעלת הרשת, היא זו שיצרה קשר עם הנערות, קנתה את אמונן, נירמלה את הפגיעה והשתתפה באופן פעיל בתהליך ה"הכשרה" שלהן. עשרים שנות מאסר נגזרו עליה. בצדק.
אבל המקרה של מקסוול, כמו של נשים רבות אחרות שהורשעו בפשעים חמורים, מאפשר לנסח אבחנה על הפטריארכיה שפעם שמעתי אותה ממנהלת כלא נווה תרצה. "חפשי את הגבר", היא אמרה לי. כי נשים - ויעידו על כך האישומים - נוטות בדרך כלל להיות חוליות בתוך מערכת גברית ולא לשלוט בה. זכרו את אתי אלון, זכרו את שרה אנג’ל.
במשפטה טענה מקסוול - מי שהייתה המאהבת של אפשטיין ומאוחר יותר יד ימינו - שהיא בסך הכל "שעיר לעזאזל". שהיא נשפטת במקומו. היא כמובן טועה. היא אשמה מאוד. אבל צריך להכיר בעובדה שהיא פעלה באופן מושחת, פלילי, מעוות, כדי לשרת את הגבר שאותו היא אהבה.
ונרד עוד מטה בהיררכיה. לסלי גרוף, המזכירה הוותיקה של אפשטיין, הייתה אחראית על ארגון לוחות זמנים. כשמתרקמת למשל פגישה עם לארי סאמרס, שר האוצר ונשיא אוניברסיטת הרווארד לשעבר, היא מזכירה לעמיתותיה שלארי הוא VIP וכותבת, "אנחנו צריכות להיות מוכנות עם חטיפים ללארי". במייל אחר היא מזהירה "בלי שרדונה בבקשה!" כדי שחס וחלילה לא יוגש לריצ’רד ברנסון, יזם ומיליארדר בריטי, סוג יין שאינו אוהב. וגם זה היה: "הבנות תיפגשנה ברחוב 71 עם תעודות זהות. מסוק לאיסט המפטון". האם אתן מכירות מזכיר אישי שעסוק בסידורים כאלה?
ונלך גם הצידה, אל בנות הזוג של אותם חברים במועדון. האם אתן מכירות גבר שהיה שותק כאשר בת הזוג שלו טסה לבקר את חברתה - עבריינית מין מורשעת - באי הפרטי שלה, כדי להסתחבק עם חברות ולקבל מסאז'ים מדוגמנים של תחתוני גברים? מלינדה, אשתו של ביל גייטס, ורק לאחר גירושיה, אמרה שהיא אכן חשה אי נוחות מכך שבעלה מקיים קשרים עם ג'פרי. אי נוחות היא חשה. אי נוחות!
הדיון הציבורי אף הוא נתון להשפעת הפטריארכיה. לכן הוא נוטה להתמקד בשחיתות הקשורה ליחסים בין הון לשלטון (עולמות גבריים) ונוטה לפספס את ההיבט המגדרי. אבל הפטריארכיה היא מנגנון פעיל, מזהם כמו ננו-פלסטיק, שנמצא בכל מקום ומושפע מההון ומהשלטון. מנגנון שמתגמל גברים ופוגע בנשים. מנגנון שמעצב את גבולות הגוף, את גבולות המחשבה ואת החופש האישי. זה קשה להפנים ומכאיב להבין שבין סוכניה המצטיינים של הפטריארכיה נמצאות גם נשים (ומספיק לתת מבט בחברות הכנסת המכהנות כדי לראות פטריארכיה בפעולה), וזה משמח עד בלי די לדעת שאת החתירה לשוויון מצעידים בלב חפץ גם גברים. כי פטריארכיה היא לא עניין של מגדר אלא של תודעה. מסמכי אפשטיין הם רק תזכורת לכך.
