מציאות במזרח התיכון שוב הקדימה את התסריטאים של 'טהרן'. בעוד הסוכנת תמר רביניאן ממשיכה במעלליה המופלאים באיראן, ביקום המקביל אך המציאותי יותר חיסלה ישראל את הדיקטטור חמינאי במכת פתיחה מדהימה, והכתיבה סטנדרטים חדשים בעולמה הפנימי של אחת הסדרות היקרות ביותר שנוצרו בישראל, גם המצליחות ביותר. זו כבר לא רק דרמת ריגול מתוחכמת, אלא השתקפות כמעט סנסציונית של מציאות שמשתנה בזמן אמת, בקצב אדיר. אם בעונה הראשונה והשנייה 'טהרן' מתחה את גבולות הדמיון, כעת נדמה שהטלטלות כותבות תסריטים מפתיעים יותר ממה שמסוגלים להנפיק חדרי הכתיבה, למשל מבצע הביפרים בעומק חיזבאללה.
החיבור הכמעט-סנסציוני בין התאגיד כאן לבין הענקית אפל, שרכשה את הסדרה, העניק את ההילה הבינלאומית ל'טהרן' - אבל גם דרש התערבות מוקפדת של האמריקאים בכל השלבים כמעט. הרגישות הפוליטית בימי מלחמה מגבילה, מעכבת, לעיתים אפילו משתקת, עד שלפעמים כל שינוי בתסריט זקוק למעין אישור דירקטוריון. בוודאי כשמדובר במועד שידור לעונה החדשה, שכרגע נותר באוויר. "זה לא ייאמן", אומר בכיר בהפקה. "כמעט מהרגע הראשון 'טהרן' הולכת כנגד כל הסיכויים ומצליחה בכל זאת בעולם, למרות שישראל למעשה הפכה למוקצה בתעשייה הבינלאומית. גם הפעם הרוב מסביב עובד לרעתנו - אבל גם הפעם ננצח".
זה לא רק מסביב. בתוך כל האירועים, באופן טרגי ובלתי נתפס, מצאה המפיקה הראשית והאמא של הסדרה, דנה עדן ז"ל, את מותה במהלך הצילומים של העונה הרביעית באתונה, יוון. עדן, מהכוחות המעצבים מאחורי חזונה הבינלאומי של 'טהרן', הייתה גם הלב הפועם של הסדרה. מותה השאיר חלל שיהיה קשה למלא מול השחקנים, שחזרו לסט הצילומים באווירה מדוכדכת מצד אחד, אבל גם בתחושת דחיפות להמשיך את דרכה. עבור לא מעט מהמעורבים ב'טהרן', העונה הרביעית לא תהיה רק המשך מסעיר לסדרה מצליחה, אלא מצבה חיה לאישה שעמדה בלב העשייה, האמינה שסיפור ישראלי כזה יכול לדבר לעולם כולו, וצדקה.
ב-4 בפברואר הגיעה עדן עם קאסט העונה הרביעית של 'טהרן' לצילומים באתונה. בלילה שבין 15 ל-16 בחודש נמצאה ללא רוח חיים בחדרה במלון. בישראל החלו אתרי חדשות להעלות ידיעות-פייק, שלפיהן דנה עדן נרצחה על רקע לאומני. אחד האתרים הגדיל לעשות ודיווח על סימני אלימות שנמצאו על הגופה, תוך ציטוטים של מקורות עלומי שם ביוון. ככה זה כשהעטיפה מפתה מדי לדיווחים כוזבים.
מפיקה ישראלית מוצאת את מותה במהלך צילומי סדרה שמתכתבת עם חיסולים מסתוריים, יופי של מתכון לכותרות קליקבייט. וכך אתרים רציניים ביוון החלו לצטט בעצמם אתרים ישראליים שטוענים לסיפור של רצח על רקע לאומני. אלא שלא ביצה ולא תרנגולת. בהפקה פעלו במהירות יחד עם תאגיד 'כאן' כדי להפריך את הקונספירציות. "נפוצו שמועות במהירות מטורפת על מה שקרה באתונה", מספרת שולה שפיגל, השותפה של עדן בחברת ההפקות וחברה קרובה. "לא הייתה לנו שום שליטה על זה כמובן, ובעוד אנחנו עסוקים בהתמודדות עם מה שנפל עלינו, אנשים מפרסמים כזבים. המשטרה היוונית טיפלה בנושא כמו שצריך והחזרנו את דנה לארץ ברגעים קשים מאוד. אני עד עכשיו לא מסוגלת לומר דנה זיכרונה לברכה. יש פה כאב עצום, מה שקרה הוא בוודאי נורא ואיום. יש דברים שמעבר לכוחות שלנו, כמו הקשקושים שיצאו אחרי. מיד יצאתי עם ההודעה שכל מה שפורסם הוא פייק ואני חושבת שהמסר עבר, כי אחרי זה כבר לא קיבלנו שום תהיות מיותרות בנושא. הופתעתי מאוד מגודל הסערה שכל זה עורר".
"ביוון מאוד הצטערו על מותה של דנה", אומר מפיק בתעשיית הטלוויזיה באתונה ל'7 לילות' ומבקש להישאר בעילום שם. "דנה כמובן הייתה אלמונית לגמרי ביוון עד לפני כמה שנים, אבל 'טהרן' צולמה אצלנו והצליחה להגיע עד פאקינג אפל, מי היה מאמין? אתה יודע כמה סדרות וסרטים אני מנסה למכור לאפל כבר שנים? זה בערך כמעט בלתי אפשרי לחרמן אותם. מאז, דנה עדן הוא כבר שם שמכירים כאן והתחושה הייתה עצב גדול, כי התרשמנו שההצלחה אולי הייתה גם קשה לה. דעת הקהל בתעשייה ביוון, נקרא לזה ככה, אמרה: היה לה הכל, הצלחה כזו גדולה, סדרה בשיא, ובסוף היא מוצאת את מותה באתר הצילומים של החלום שלה. זה כל כך עצוב".
אתרים ישראליים דיווחו שיש אפשרות שזה רצח.
"תראה, גם פה זה עלה כספקולציה לרגע ממש כשזה נודע, אבל מיד היה ניתן להבין שזה לא המקרה. חבל שאנשים לא זהירים מפריחים לאוויר שטויות ולא לוקחים בחשבון שיש חברים ומשפחה. המשטרה פה לא נתנה שום מקום לספקולציות כאלה. עבורנו דנה עדן הותירה חותם גדול כאישה מצליחה בתעשייה לא פשוטה, ברמה עולמית".
× × ×
'טהרן' הייתה הגביע הקדוש של דנה עדן, יצירת חייה. היא סיפרה בעבר שאפילו מישכנה את ביתה כדי לאפשר את המשך מימון הצילומים ביוון בעונה הראשונה, ואז כבר נכנסה לתמונה אפל. עדן החלה את דרכה בבית הספר לאמנויות תלמה ילין. העתיד נכתב עוד בגיל כשנה, כשאביה הבמאי יורם לוי הקים את דנה הפקות, חברה על שמה. בגיל 23 הצטרפה לשם ושנה לאחר מכן, ב-1997, כבר הפיקה את סדרת הביכורים שלה, 'חלומות נעורים'. לאחר מחלתו של אביה בפרקינסון עברה לנהל את דנה הפקות.
בשנת 2007 חברה למפיקה שולה שפיגל, כדי להקים חברה משותפת, שולה ודנה הפקות, כשעדן אחראית יותר על חלק הדרמה ושפיגל על הדוקו והניהול השוטף של החברה. תחת ידיהן עלו למסכים סדרות מצליחות כמו 'שקשוקה', 'לונדון פינת בן יהודה', 'תמיד אותו חלום', 'יש לה את זה', 'יום האם' ועוד ועוד. הפריצה הגדולה הגיעה עם 'טהרן', יחד עם היוצרים מאור כהן ומשה זונדר והבמאי דני סירקין, ובעונה החדשה גם עודד בביוף שמביים ארבעה פרקים, פרויקט שעדן ראתה בו פוטנציאל עצום מהיום הראשון שבו נחשפה לרעיון ולתסריטים, ברמה הבינלאומית.
היא הייתה גם זו שהאמינה מאוד בליהוק של ניב סולטן לתפקיד הראשי של תמר רביניאן אחרי שהכירה אותה על סט 'יש לה את זה'. מכאן המריאה סולטן למעמד של אחת השחקניות המצליחות בישראל, כשעל הפרק גם קריירה בינלאומית, תלוי בהמשך המלחמה כמובן. הבום הגדול הגיע ביוני 2020, כשאפל רכשה את 'טהרן' לשידור עוד לפני שעלתה למסך בישראל. 'טהרן' הייתה יכולה גם להיכשל ולהסתיים בעונה ראשונה, כמו רוב הסדרות. אלא שהסדרה הציגה נתוני צפייה טובים מאוד, נכנסה ללהיטים של אפל טי-וי, המבקרים בארה"ב ובבריטניה חלקו שבחים, ואפל החליטה להמשיך בסדרה ובשיתוף הפעולה עם התאגיד. בנובמבר 2021 זכתה הסדרה בפרס האמי הבינלאומי, הישג נדיר ליצירה הישראלית. בשיא כוחה של 'טהרן', הלכה עדן לעולמה.
רוני פרי, כאן 11: "הלך השליט וזה כמובן עניין שחייבים להתייחס אליו. הסדרה כתובה, רובה צולמה. אז כרגע אנחנו בתהליך חשיבה מה עושים. אפל מודעים להתלבטויות, אלה תהליכים סבוכים וההחלטות האלה לא מתקבלות באופן מיידי. זו אחת הסדרות הכי יקרות שנעשו בישראל"
מותה של עדן לא הותיר רק חלל רגשי, אלא יצר ואקום מקצועי שקל להרגישו כמעט בכל סקטור בהפקה. עבור השחקנים, היוצרים, אנשי הצוות, עדן לא הייתה רק המפיקה הראשית אלא גם גורם מאזן, מאפשר, זו שידעה להפוך רעיונות שאפתניים למציאות הפקתית. אפשר לומר שהחזרה לסט באתונה נעשתה ביראת כבוד. "אנחנו 19 שנה ביחד, מאוד קרובות", חולקת המפיקה והשותפה לדרך שולה שפיגל. "אני יוצאת למציאות חדשה בלעדיה, ואני אצטרך להתמודד. להחזיר אותה אני לא יכולה, אבל יש לנו צוות טוב ומסור ואנחנו נדע להמשיך. הבאתי את כל הצוות ללוויה של דנה בישראל, במשך שלושה ימים ביטלנו את עצמנו ואז חזרנו והמשכנו לעבוד. במהלך אותה תקופה הלך לעולמו אבא של ערן קוצקי, המפיק שלנו, כך יצא שסידרנו לנו שתי לוויות סמוכות. הצוות חזר לעבוד למרות כל הקשיים ואני מרגישה שתהיה עונה נהדרת. האמת שרק על הקשיים שלנו במהלך השנים אפשר לכתוב סדרה רצינית".
איך מעודדים את השחקנים והצוות אחרי טרגדיה כזו בתקופה של צילומים?
"אני מכניסה להם מוטיבציה והם באותה מידה מעודדים אותי. זה כאב נורא ואסון נורא, טרגדיה, כי כל אחד מאיתנו מרגיש שדנה היא חלק מאיתנו. אנחנו כבר חמש שנים עובדים על 'טהרן', כמעט באופן רצוף, נוצרה סוג של משפחה ולדנה היה תפקיד משמעותי במשפחה הזו. אובדן שלה לסדרה כזאת, ואני לא מדברת בכלל על החלק הנפשי, זה לא דבר שאפשר לעבור עליו לסדר היום, זה מצריך המון משמעת עצמית כדי להמשיך לעבוד, לשמור על אנרגיה חיובית. הייתי שם כבר יום אחרי שזה קרה, היה קשוח מאוד, אספתי את החפצים שלה. הייתי בקשר עם המשטרה. מאוד הופתעתי מהסערה שזה עשה בעולם".
אולי כי את לא קולטת את גודל ההצלחה.
"אני יודעת שהסדרה מוכרת בעולם אבל אתה בסוף מופתע לפעמים מהעניין מסביב. חבל לי שדנה לא זכתה לראות את הפידבקים המטורפים האלה אחרי מותה. כל הכתרים שקשרו לה אחרי, הכי מוצדקים שיש. כל הקרדיט על ההצלחה של הסדרה הזו מגיע לדנה. 'טהרן' זו היא, זה היה החלום של דנה, אני לא הייתי יכולה שלא להצטרף אליו. מאור כהן הגיע עם הרעיון התסריטאי, ואני זוכרת שאיך שדנה ראתה את השם 'טהרן', היא הבינה את גודל הפוטנציאל, הבינה ששווה להילחם על זה ויצאנו לקרב לחלוטין. גם הבחירה שלנו בתאגיד מאוד הוכיחה את עצמה".
רוני פרי, מנהלת מחלקת הדרמה של כאן, לא מנסה במקרה הזה להקטין את גודל הדרמה. "הסדרה 'טהרן' הייתה פרויקט ענק כבר בעונה הראשונה וכמובן כך גם בהמשך, אחרי המכירה לאפל", היא אומרת. "הרבה מאוד אנשים מעורבים ומובילים את הדבר הזה, חבורה של יוצרים ומפיקים וגופי שידור - אבל תמיד היה ברור שדנה היא המנוע והשואו-ראנרית של 'טהרן', וזה לא דבר פשוט לומר על מישהו בסדרה כזו ענקית, שמובילים אותה לא מעט אנשים. לכולם היה ברור שדנה היא זו שעל ההגה של 'טהרן'. היא הייתה מצויה בכל פרט, מסחרי, הפקתי, אמנותי. בכלל, בכל מה שקשור לסדרה הזו היא לא ראתה בעיניים, האמינה ש'טהרן' תהיה סדרה בינלאומית והצלחה גדולה בארץ. היה לה נורא חשוב להדביק את כולם בהתלהבות שלה מהסדרה. היא הייתה יכולה לדבר עם ניצוץ בעיניים על דמויות וליהוקים ועל סיפורים מהעלילה, אבל אם רק לשנייה היא הייתה מזהה שיש התקררות מבחינתך, היא הייתה יכולה להתנפל עליך כמו שהיא יודעת, כי זה ממש היה פרויקט שהיא לקחה אישית ואהבה. היא הייתה מאוד דומיננטית וטוטאלית".
מי יכול לקחת את כל זה קדימה?
"זה באמת קשה מאוד. אבל יש לנו את שולה שפיגל ואת הבמאי דני סירקין, אנשים עם הרבה מאוד ניסיון שמצטרפים לחבורה די מנוסה בעצמה. ברור לנו שהאווירה הייתה לא פשוטה אחרי המוות של דנה. נתנו להפקה ולשחקנים את החופש להחליט מה קורה הלאה. זה כאב גדול לכולנו, השחקנים בחרו לקחת הפסקה של כמה ימים, זה היה מובן. זו אבידה גדולה עבורנו, ואנחנו מתגעגעים אליה. אני שומעת את האנשים שעבדו איתה, ומבחינתם כל דבר שקורה על הסט עכשיו בעצם קורה בלעדיה. לכן היה בכלל לא פשוט לחזור לצילומים".
לצד האבל וההתארגנות מחדש, המציאות מחוץ לסט הגיעה לאחד משלבי הקיצון במזרח התיכון, כל עוד לא יוכח אחרת. המלחמה המתרחבת בין ישראל וארה"ב לאיראן, וההתפתחויות הביטחוניות הדרמטיות באזור, כמו ההחלטה של חיזבאללה להיכנס לקרבות השבוע, מציבות בפני היוצרים דילמה כמעט חסרת תקדים: איך ממשיכים לכתוב דרמה כאשר המציאות עצמה עולה על כל דמיון, ואיך מתייחסים לעונה הבאה - כשחלק גדול כבר צולם - אחרי חיסולו של הנבל הגדול, במושגי תסריט, חמינאי. אם בעבר שאבה ‘טהרן’ השראה מהמציאות, העלילה האמיתית דוהרת קדימה ומשאירה את היוצרים במרדף מתמיד. מבצעים חשאיים, חיסולים ממוקדים, מערכות סייבר מתוחכמות והסלמות אזוריות מתרחשים בזמן אמת ומציבים סימני שאלה סביב קווי העלילה המתוכננים וגם על אלה שכבר נכתבו.
“אנחנו כמובן לא עושים דוקו”, מבקש להדגיש גורם יצירתי בהפקה, “אבל גם אי-אפשר להתעלם ממה שקורה. אתה לא יכול לספר סיפור שמרגיש פחות אמין מהחדשות של הבוקר”.
בשלב זה נבחנים תסריטים מחדש, דגשים משתנים, ולעיתים גם קווי עלילה מקבלים עומק פוליטי ורגשי שונה מזה שתוכנן. הרגישות הבינלאומית, במיוחד תחת עינה הפקוחה של אפל, מוסיפה שכבת מורכבות, איזון בין אותנטיות ישראלית לבין קהל בינלאומי רגיש מתמיד. מצד שני, דווקא ההתנגשות בין המציאות לתסריטים כתובים מחזקת את הרלוונטיות של 'טהרן'. בעידן שבו הגבולות בין חדשות לדרמה מיטשטשים, ‘טהרן’ היא כבר לא רק סיפור ישראלי טוב על ריגול מתוחכם אלא מראה דרמטית של התקופה.
כאן עוד יותר נכנסת לתמונה אפל, שידועה במעורבות עמוקה בתוכן שלה, כלומר פיקוח על טון ונרטיב, רגישות פוליטית ושיווקית, התאמה לקהל בינלאומי. העונה הקודמת סבלה מדחיות בשל המלחמה, ולא מן הנמנע שגם העונה הנוכחית תעלה באיחור, לעומת מועד מקורי בשאיפה לסוף 2026, או הרבעון הראשון של 2027. באקלים פוליטי כזה, כל החלטה תסריטאית עלולה להפוך גם להחלטה תדמיתית, ואחרי כניסת אפל ברור שסדרה כזו על מודיעין ישראלי ואיראן היא מזמן לא מותחן אזורי אלא מוצר שנצרך בארה״ב, אירופה, אסיה והמזרח התיכון.
תשאלו את ניב סולטן, שמתבקשת לסלפי באזורים שמעולם לא חשבה שיכירו אותה בהם. כאן גם עולה שאלה מערכתית: האם ניתן לשמור על אותנטיות ישראלית כאשר כל פריים נבחן דרך פריזמה גלובלית? אפל רחוקה מלהיות רק מפיצה, היא דואגת לשמור על מותג שמקפיד על איזון, אוניברסליות ונגישות. כשבחוץ מלחמה בזמן אמת, ניואנסים פוליטיים עלולים להצטייר כהטיה, אותנטיות עלולה להיתפס כסיכון שיווקי, ובד בבד ריכוך ועידון עלולים להיתפס כפוליטיקלי קורקט עד רדידות והשטחת הדמויות או העלילה.
"הכל עוד נורא טרי", אומרת שפיגל. "אנחנו מצלמים עונה שכבר כתובה כמובן, אבל ננסה לראות איך אנחנו מתייחסים להתפתחויות דרמטיות כמו חיסול חמינאי. האמת? אין לי עוד תשובה לזה. אנחנו חושבים אם לעדכן את התסריט ואיך להישאר רלוונטיים מול המציאות. אנחנו לפני הכל ננסה לראות באיזו מידה אפשר לעדכן טכנית. כשאנחנו מדברים, ארבעה פרקים כבר צולמו, וכעת אנחנו על ארבעה נוספים. יש תאריך עלייה שרוצים בכאן, אבל גם בעונה הקודמת היה תאריך נעוץ – והכל זז. המלחמה מטלטלת מחדש, הכל הופך נזיל ובלתי צפוי".
עניין הטיימינג מורכב מתמיד. אין איש תוכן רציני שהיה רוצה לעלות למסך עם סדרת דרמה על איראן כאשר בחוץ מתחוללים אירועים בקנה מידה תנ"כי. אבל מצד שני, אין איש שיווק שלא היה מבקש מנוף בדמות מלחמה כדי להדהד ולקדם סדרה שמתכתבת באותו נושא. "הלך השליט", מסכמת רוני פרי מטעם כאן, " וזה כמובן עניין שחייבים להתייחס אליו. הסדרה כתובה, רובה צולמה ואנחנו כבר צפינו ברף-קאטים ראשונים, של שלבים מאוד מתקדמים. אז כרגע אנחנו בתהליך חשיבה מה עושים. בטח לא עונה שהיא לא רלוונטית, אבל אנחנו עדיין בתוך האירוע ועכשיו אין טעם לדעתי לשנות, אף אחד לא יודע מתי זה ייגמר. התסריט של העונה הבאה הוא עניין של חשיבה מורכבת ונקבל החלטות בקרוב".
מה אומרים באפל?
"הם מודעים כמובן להתלבטויות, ואלה תהליכים סבוכים כי ההפקה מאוד מורכבת ומעורבים בה המון אנשים וההחלטות האלה לא מתקבלות באופן מידי. אלה ימים ראשונים של חשיבה וקשה לי לדעת כרגע לגבי ההמשך. גם אם נניח נקבל החלטות מחר ונשכתב בשבועות הקרובים, אנחנו עלולים לא להיות רלוונטיים רק אחרי כמה שעות. אז עכשיו מחכים. כל יום צילום של סדרה הוא מאוד יקר. אם לוקחים את כל העלויות והמשקיעים, זו בוודאי אחת הסדרות הכי יקרות שנעשו בישראל".
איך משדרים סדרה כזו כשיש מלחמה אמיתית בחוץ?
"זה נכון, אבל מצד שני נרצה לשדר בזמן שזה רלוונטי עדיין, וגם כאן יש איזון מאוד עדין בין האירועים המשמעותיים שמשתוללים בחוץ לבין תאריך השידור".
× × ×
מה שפחות בלט הפעם והשתרע מעט מאחורי הקלעים זו ההחלטה של ההפקה לוותר על ליהוק כוכב בינלאומי בעונה הקרובה, אחרי ליהוקו של יו לורי בעונה הקודמת והבחירה ללכת על גלן קלוז בעונה השנייה. נוכח ההתפתחויות האחרונות בגזרתו של לורי, נראה שבהפקה יודעים למה. יום למחרת מותה של דנה עדן, לורי הספיד כראוי את המפיקה שאיתה עבד בעונה השלישית של הסדרה וממנה התרשם. "דנה עדן, שהייתה שותפה ליצירה של 'טהרן' והפיקה את הסדרה, נפטרה", צייץ ברשת X. "זה דבר נורא. היא הייתה מבריקה, מצחיקה ומנהיגה יוצאת דופן. תנחומיי ואהבתי לכל מי שהכיר אותה". אחרי שדוקטור האוס לשעבר קיבל פידבקים אנטי-ישראליים, הוא הרגיש צורך כמובן לצייץ הבהרה: "שום דבר שאי פעם אמרתי או עשיתי לא יכול לגרום לאדם שפוי לחשוב שאני ציוני. עם זאת, אם מישהו יתמוגג מהמוות של חברה שלי, כן - אני אחסום אותו. אם לא הייתם עושים את אותו הדבר בסיטואציה כמו שלי, אז פאק אוף".
נשיקה, סטירה. מול כל ג'ון וויט תעמוד אנג'לינה ג'ולי. יו לורי זיקק במשפט וחצי את ההתמודדות של הגופים הבינלאומיים ברכישה או בהפצה של תוכן ישראלי איכותי כמו 'טהרן' מול המציאות המתחוללת במזרח התיכון והשנאה המחריפה בחסות גורמים אנטי-ישראליים. השאלה הגדולה היא איך להיכנס בדיוק ברווח הזה ולהצליח לגעת בקהל הרחב מבלי להרתיע אותו. "ברוחה של דנה, אנחנו נעשה את התוכן הכי איכותי שיש כי על השאר אין לנו שליטה", אומרים בהפקת 'טהרן'. "זה בוודאי מה שהיא הכי הייתה רוצה".
