עדן דרסו למדה על בשרה מה נשים רוצות מבחור בישראל 2026. ספונטניות וחוש הומור? אאוט. ממ"ד? לגמרי אין. "כל הבנות מדברות עכשיו על זה, בקטע של 'מה זה אומר שהוא לא מציע לי להיות מוגנת איתו?'", היא יורה, "בסבב הראשון עם איראן יצאתי עם מישהו שגר קרוב אליי. היה לו ממ"ד והוא לא הציע לי לבוא. חבר משותף שלנו דווקא כן הוזמן לממ"ד שלו".
לא יפה.
"כן, וזה היה לי ממש קשה. הייתי במקלט ציבורי ושאלתי את עצמי האם הוא דואג לי בכלל. בדור שלנו זה רק סיטואיישנשיפס (קשר ללא מחויבות. ר"א). רק נוחות וריגושים. אז הבנתי שזה לא היה אמיתי. שעדיף לי להתנזר ולהיות עם הבנות. הייתי חדשה בתל-אביב וחשבתי שאולי אני לא בנויה לעיר הזו. היום, ברגע שיש אזעקה אני מיד שולחת הודעות לכל החברות הרווקות שלי כי אני יודעת שזה יותר קשה עבורן, הייתי שם״.
היית?
"כבר כמה חודשים שאני עם בן זוג שבאזעקות שואל ׳למה את לא פה?׳ ושאם הוא נוסע הוא מביא לי מפתח כדי שתהיה לי גישה לממ"ד".
לא הזמנת לממ"ד - לך לישון לבד.
״וואלק. בוא נמות ביחד, לא?״
"התעצבנתי על איזה מותג איפור שבנה נבחרת שאין בה שחורה אחת. איך יכול להיות דבר כזה? זה מעליב כי אנחנו משתמשות בהכל. אני אוכלת מילקי, אני משתמשת במרכך כביסה. אבל מותג רוצה לייצג משהו נקי, והסטיגמה עלינו זה לא נקי"
בזמן שטילים בליסטיים מחוררים את המציאות, עדן דרסו, 28, מתפוצצת עם 'פוטנציאל' - אלבום שלישי שממצב אותה סופית כראפרית בולטת ובועטת בסצנת ההיפ הופ הישראלית. קל להתייחס למשפטים כמו 'נסיכת דיסני טיפ׳לה פסיכית / משאירה לו היקי בצורת מיקי' (מהשיר 'להתבזות') כהתרסה למציאות השמרנית, אבל זה לא זה. 'פוטנציאל' הוא תשובה של אישה סוערת ומוכשרת לעולם שעדיין מבקש ממנה להיות קצת יותר פרח קיר.
"בעבודה על האלבום הרגשתי שבא לי לדבר על עצמי ועל התהליך שלי", היא מודה, "אין בו שיר אהבה אחד. זו הפעם הראשונה שאני גרה מחוץ לבית, עברתי מרחובות לשכונת פלורנטין, בלי ההורים, אני מנקה אחריי, מבשלת לעצמי, דברים שפעם הייתי מתנגדת לעשות בקטע פמיניסטי, כי אצל אתיופים מניחים שפשוט תעשי את זה, ופתאום כשזה לעצמך וזה כבר לא סטריאוטיפ שמניחים עלייך, אז וואלה, זה כיף. יש מעבר לשירה על ההוא ששבר לך את הלב. אנחנו חיים פה ממשבר למשבר, ואי-אפשר לעשות דברים, אז הייתה לי תקופת שפל כשלא היו הופעות. פתאום שאלתי את עצמי שאלות כמו 'האם את חברה טובה? אחות טובה?', כל מיני דברים שלא התעסקתי בהם רוב החיים, כי עבדתי קשה בלהיות מוכשרת. הייתי ממש רעבה. וזה לא שאני לא רעבה עכשיו, כמו שהרחיקו ממני את הצלחת רגע ואני צריכה ליצור מנה חדשה״.
חשבת לשים את המוזיקה בצד?
"היו לי מחשבות שאולי אני לא צריכה לעשות את זה יותר, ואז עשיתי סרטון לטיקטוק עם שיר על המצב בשם ׳קשת׳ וקיבלתי הקלטה בוכה ומתרגשת מאמא של אחד השמות שהזכרתי בשיר, עידו אדרי ז״ל (לוחם שב"כ וסגן במיל׳ שיצא למסיבת הנובה ונרצח בקרב מול המחבלים, ר"א). זה היה רגע שאמרתי ׳את לא רק המעודדת, אפשר להיות עצובים איתך, אפשר לעבור איתך את החיים׳. זה נתן לי רשות לכתוב על עצמי קצת יותר".
שם האלבום מדבר על הפער בין הפוטנציאל למימוש. כמה את מרגישה שאת מממשת את הפוטנציאל שלך?
״המלחמה הכניסה לי פרספקטיבה אחרת. מכיתה ב' אני כותבת שירים ופתאום אני קולטת שיש לי גם שאיפות אחרות, אחריות אחרת, והתחלתי לשאול את עצמי האם אני מממשת את הפוטנציאל גם במקומות האחרים. הרי זה שהייתה הופעה טובה לא יגרום לי לחזור לבית אחר. אני עדיין חוזרת לאותה מיטה, לאותן בעיות מול עצמי. הקהל הוא פלסטר לדברים מסוימים, הוא לא באמת ירפא אותי. זה משהו שלקח לי רגע להבין. באלבום הזה הבנתי".
את שרה "והלייבל רק רוצים שאני אביא להיטים, ובשכונות רוצים לשמור אותי מחתרתית… אולי תהיי יותר דתייה או פוליטית, או שתראי ת׳ציצי אולי ככה תצליחי". אלו אמירות שנתקלת בהן?
״הלייבל באמת רוצים להיטים. תמיד מנסים לדחוף אותי לעשות להיט שיתפוצץ בטיקטוק, אבל אם אני לא מתחברת לזה. זה לא יקרה. לא שזה רע. אני אוהבת את אודיה, אוהבת את שחר טבוך, אבל הדבר היחיד שאני מתחייבת אליו זה היפ הופ.
"קיבלתי הרבה הצעות ייעול מאנשים. מישהו קירח יכול להגיד לי איזה שיער עדיף לי, מישהי לבנה אומרת לי איזה צבעים מחמיאים לי. בתחילת הדרך אמרתי ׳הם רוצים בטובתי, חמודים׳, הרגשתי גם קצת מאכזבת. אבל עכשיו אני לא מוכנה להתמסר לאף תגית. רואים שאני אישה, רואים שאני שחורה, אני לובשת את זה בגאווה, אבל על כל השאר אני אומרת - לא תדעו מה אני. יכול להיות שיש אנשים שמכירים אותי דרך השיר שכתבתי על אלוהים, וסבבה לי עם זה, אבל הם יגיעו גם ל׳פונאני׳, שכתבתי לבנות שרוצות לשכב עם גברים רק בשביל הסקס, ואז או שהם יעזבו אותי או שהם יגידו ׳בואנה, היא הכל מהכל׳״.
למי את מתכוונת כשאת שרה ״אף חד לא אמר לך אז כנראה זאת אני שתגיד לך שהראפ שלך בינוני…זה לא מספיק טוב להיות חזק בטיקטוק וחלש מחוץ למסכים״?
״יש הרבה. אני לא אתן שמות״.
אז תני את הארכיטיפ של האישה הזו. איזו מוזיקה היא עושה?
״היא עושה פופ, אבל היא חושבת שהיא עושה היפ הופ. היא שרה מלא מילים באנגלית, מילים בסלנג, יש מיקס של מלא תרבויות, את תשמעי קצת ברזיל, קצת רגאטון, קצת מזרחית וקצת טראפ. מבחינתי זו פאלשיות. אני גדלתי בבית של היפ הופ, היה לי פוסטר של טופאק בחדר וליל ויין. זה בדם. האחים שלי היו מושיבים אותי ואומרים ׳את צריכה להכיר את זה ואת זה׳. זה לא ׳אה, הדבר הזה מגניב, אני פונה לשם׳. זה מרגיש פחות אותנטי״.
אז את אומרת שיש כאלה שעושות ניכוס לזה, אבל מצד שני אולי גם עושות כסף.
״לא בטוח שאנחנו חולקות אותו קהל או שזה לא הקהל שאני רוצה".
איפה עובר הגבול בין לעשות אמנות לבין לקרוץ למסחרי כדי להמשיך לעשות אמנות?
״סיפרו לי איך לא סלחו לסאבלימינל על הפרסומת לשוקו קרלו, אבל אנחנו בזמנים אחרים״.
יש רפרנס חדש יותר: טונה. פרסומת ענק וביקורות ענק מהמעריצים.
״מה שטונה עשה זה הכי לג'יט. זו הדרך הכי טובה. אני מעדיפה לקחת כסף מחברת פרסום מאשר לגנוב את הקהל שלי בכרטיסים. וכיף לי לראות את טונה על המסך. הוא היה כל כך אנדרגראונד ועכשיו הוא מחליף את אביב אלוש. מבחינתי זה ניצחון״.
"זו הפעם הראשונה שאני גרה מחוץ לבית, בלי ההורים. אני מנקה אחריי, מבשלת לעצמי, דברים שפעם הייתי מתנגדת לעשות בקטע פמיניסטי, כי אצל אתיופים מניחים שפשוט תעשי את זה, ופתאום כשזה לעצמך וזה כבר לא סטריאוטיפ שמניחים עלייך, אז וואלה, זה כיף"
כשדרסו השתתפה בפרסומת לחטיף לצד איתי לוי ב-2021, היא הבינה שיש בעיה. ״אין מישהי שנראית כמוני בטלוויזיה. וכהוכחה - חשבו שאני מישהי אחרת״.
מי?
״עדן אלנה. גם שואלים אותי אם הייתי ב'האח הגדול' או ב'הכוכב הבא 2'.
כלומר את גם טהוניה ותקווה גדעון.
״כן. וגם כשאני מגיעה לאודישנים - כולנו לתפקיד ה׳בלאק גירל׳. תמיד יש אחת. אין אופציה לעלילה אחרת. כשהייתי קטנה הסתכלתי על הנשים באמריקה. היו בהתחלה ביונסה וריהאנה, זה כזה ׳לייט סקין׳, אבל אז הרימו גם את הדארק סקין ואמרתי איזה כיף״.
ביונסה זה לייט סקין?
״היא בסופו של דבר בהירה ובלונדינית. סטנדרט היופי שהיא חוגגת עליו הוא לא היופי שלי, אז אני לא יכולה להתעצם ממנו. ואז פתאום הגיעו זמרות עם אפרו, עוד סוגים של יופי. פה אין את זה. אולי יש דוגמנית אחת שחורה בשבוע האופנה, וחורשים לה את התחת".
זה לוקח אותי לשיח שטהוניה הובילה, שאמרה שאין באמת בישראל משפיעניות אתיופיות.
״זה נכון, ואני ממש רוצה להיות האתיופית הזאת״.
תעשי קוד קופון?
״לפני שנה היה לי שת״פ עם וויד. אמרו קחי שקית, תייגי אותנו. עכשיו רוצים להוציא זן על שמי. לפני המלחמה הופעתי בהשקת זן חדש של בית גידול״.
זה לא חוקי.
״בגלל זה הפסקתי״.
ואולי העובדה שאין משפיעניות אתיופיות שמצליחות זה גם דבר שטבול בגזענות?
״זה טבול בגזענות. התעצבנתי על איזה מותג איפור שבנה נבחרת שאין בה שחורה אחת. איך יכול להיות דבר כזה? זה מעליב כי אנחנו משתמשות בהכל. אני אוכלת מילקי, אני משתמשת במרכך כביסה, במשחת שיניים. אבל את רואה שבמובן הכי כואב של הדבר, מותג רוצה לייצג משהו נקי, והסטיגמה עלינו זה לא נקי״.
את פוגשת את זה בחיים שלך?
״הדבר שאני הכי הרבה מקבלת זה ׳אה, את לא מהמתמסכנים, את לא מהמתקרבנים׳. זה גורם לי להיות בווייב של ׳מי אתה שאני אתמסכן מולך, חיים?׳. עבדתי פעם בבר יין ברחובות. מי שעשתה את החשבונות לעסק באה לשבת בדייט. ניקיתי שולחן, היו לי רסטות גדולות, והיא אמרה למלצרית השנייה, ׳אני לא רוצה שהיא תטפל בנו׳. השיער שלי לא בא לה בטוב. הם היו בטוחים שאני הולכת לעשות דרמה, אבל אמרתי 'מעולה, אני יכולה לעשות ג‘וינט בחוץ'. יצא אחרי אחד העובדים ואמר ׳את לא הולכת להתקרבן על זה?׳, אמרתי לו, ׳תגיד, אתה חושב שלשרת אותה מגדיר אותי? אף אחד פה לא מאיים על מי שאני'".
ובכל זאת, לא מעליב?
״לא, כי אני באמת אוהבת את עצמי ואוהבת את התרבות שלי ואוהבת את איך שאני נראית. כולן משתזפות, כולן מגדילות את התחת, כולן מגדילות את השפתיים, כולן רוצות להיראות כמוני״.
כמה אנחנו גזענים?
״מאוד, כי אנחנו מנסים להיות woke, אומרים ׳חייבים דמות שחורה בסדרה׳, אבל אז כותבים אותה מסכנה ומרבונה. כמו סיטקום כזה, שאת פותחת דלת ויש קיר. ככה זה תמיד עם דמויות שחורות. אם ימשיכו לצמצם לנו את העולם לדמויות ׳בעייתיות׳, תמיד יחשבו שאנחנו רק הדבר הזה. אני רוצה לראות שפעם אחת תהיה דמות של מיליונרית שחורה. מה יקרה? אין את זה במציאות? חצי מהראפרים שאנחנו מכירים יכולים לקנות את כל הבניין״.
× × ×
היא נולדה וגדלה ברחובות, הקטנה מבין שבעה אחים ואחות. את דריסת הרגל בתחום היא עשתה רגע לפני הצבא, כשהעלתה סרטון לפייסבוק שהתגלגל לידיו של די-ג׳יי מש. ״קיבלתי מלא הודעות ממלא מפיקים, כולם היו שיידי, לא היה ברור אם אתה מנסה להעמיס אותי או שאתה רוצה להקליט אותי. ומש אמר לי, ׳אני חייב שלבת שלי תהיה כזו ראפרית לשמוע׳.
בראיון עבר סיפרת שלא הזמנת את אמא להופעות. זה השתנה?
״לפני שנתיים שמנו לה בהשקה של האלבום השני כיסא והיא הייתה מאוד מבסוטה. זה היה מרגש. גם להשקה של האלבום הזה צריך לארגן לה כס של כבוד״.
היא תשמע בכיף שירים שלך על סקס, על התנסויות?
״תמיד הייתי יצור מיני, זה לא סוד, וגם בשירים זה בא לידי ביטוי. מה, אני לא יכולה להגיד ׳בא לי עם הבנים, בא לי עם הבנות׳? תשמעי, נשים זה יצור יפה הרבה יותר מגבר. כמה פעמים אנחנו יושבות ואומרות ׳אין לי כח לגברים יותר, חבל שאני לא לסבית׳?״.
על מה יותר קשה לשיר בארץ, על סקס או על סמים?
״על סקס הרבה יותר. בואי, יש פה לגליזציה כבר".
