מי עוד בישראל, חוץ מתמיר מנדובסקי, כתב ספר, והספר הפך לכזה רב-מכר עד שהבנאדם קנה מההכנסות ממנו פנטהאוז חדש של 217 מ"ר מעל פארק הירקון בתל-אביב? ומי, חוץ מתמיר מנדובסקי, שנתיים בלבד קודם, עוד ישב בבית, עשה שני זומים ביום, הרוויח 400 שקל לכל זום, והיה בטוח שהוא מסודר בחיים?
ומי עוד חוץ מתמיר מנדובסקי חטף טיל איראני - או רסיסיו - היישר לפנטהאוז הזה מעל פארק הירקון, שעדיין בבנייה, וטיל אחר לדירה השכורה שלו ברמת-גן? ומי עוד מלבדו גר עכשיו עם אשתו הרופאה, בתו בת הארבע ובנו בן השנתיים ביחידת דיור קטנטנה אצל אמא בדרום הארץ, כי "יש שם עשירית או פחות מהאזעקות", עובד שעתיים ביום כי יותר מזה הוא לא מצליח, ואומר שהוא אופטימי? התשובה לכל השאלות האלה היא: אף אחד. כי תמיר מנדובסקי, 38, הוא מקרה ייחודי.
גם כותבי רבי-המכר הגדולים ביותר שידענו לא הגיעו מתחתיות הוצאה עצמית לאור לפסגות הפנטהאוז החדיש ב-21.5 מיליון שקל. אולי זה כי מנדובסקי הוא, בפשטות, אחד האנשים היותר-נחמדים (מהצד הוא גם מתופף, גיטריסט ומפוחיסט) ואולי כי הוא עלה על נישה שישראל חיכתה לה ואפילו לא ידעה.
הוא עצמו לא לגמרי מאמין שזה קרה לו. לא פעמיים טילים איראניים, לא הכסף, לא הפנטהאוז. "אני יושב עם האדריכלים על הדירה והם מסבירים לי דברים כמו לקוף, למשל מה זה 'פאנל שקוע', ואני אומר להם 'אז שלא יהיה פאנל שקוע', והם אומרים לי, 'לא, זה לא צורה'. אני לא מבין כלום בדבר הזה".
אומרים שאתה בונה שם גם אולפן הקלטות. האגדות על הפנטהאוז מרחיקות לכת.
"אני עושה לעצמי סוג של אולפן קטן בממ"ד, אבל גם היום, בדירה השכורה שלי יש איזו פינה שאני יכול להקליט בה. אבל השוס של הדירה זה שיש גג עם בריכה שממנה יש נוף לפארק. זאת אחלה דירה. זה מטורף. בחיים לא הייתי בדירה כזו".
זו, כמובן, החינניות של מנדובסקי; שהוא עדיין קצת ילד מהדרום, הוא גדל בלהבים אצל אמא מורה ואבא בצבא קבע. "אבא שלי, כל החיים, היה היסטרי על כסף והפחד הכי גדול שלו היה שאני אהיה עצמאי, מבחינתו להיות עצמאי ולפשוט רגל זה מילים נרדפות", הוא זוכר. "באחד מרגעי הצלילות האחרונים שלו, כשכבר הקמתי חברה וזה היה וואו מבחינתי, באתי וסיפרתי לו, והוא אמר לי, 'אתה יודע? ראיתי עכשיו פרסומת שמגייסים במשטרת התנועה'. משטרת התנועה! וכשהקבלן הראה לי את התוכנית לפנטהאוז, אמרתי, 'טוב, זה לגמרי משהו שאבא שלי היה שוחט אותי אם הוא היה שומע שאני מתעניין בזה'".
מה אשתך אומרת על הפנטהאוז?
"היא לגמרי לא שם. אפילו היום, כשאנחנו בתוך זה, היא מרגישה לא קשורה, אולי אפילו לא ראויה. היא ממש בהדחקה".
אז לא תהיה לך איזו דיסוציאציה כשתעברו לשם? כאילו, מי זה האיש שגר בבית הזה?
"שאלתי את השאלה הזו הרבה פעמים. מבחינתי, אפילו לאכול בחוץ זה משהו שלא היה כשהייתי צעיר. לא היינו עניים, אבל עד גיל 30 זה קרה רק בחגיגות. והיום אני נכנס עם המשפחה לאיזה מסעדה ומשלמים, וזה עולה כמה מאות שקלים, ועדיין קורה לי שאני אומר לעצמי: 'מי זה האיש הזה?'"
"כמו שאומרים 'גם היטלר שתה מים', זה לא הופך את כל מי ששותה מים להיטלר. אני נמצא בשדה שיש בו הרבה בחורים רעים, אבל באינסטגרם אני מדבר על כסף ולא מראה מותגים ומכוניות ובחורות ולא מוכר אורח חיים"
האיש הזה הוא, בכל זאת, הבחור שמיד אחרי צבא הבין שהוא צריך שתהיה לו דירה להשקעה ותיק חיסכון או השקעות קטן, ובגיל 23 כבר הייתה לו דירה קטנטנה בבאר-שבע וקריירה בשום דבר – כלומר בשלל עבודות מזדמנות שבכולן הקפיד על חיסכון אגרסיבי, ולבסוף כאיש שב"כ, שפרש מהשירות עם פוסט-טראומה לאחר שמצא את גופתו השרופה של הנער מוחמד אבו-ח'דיר מבלי שמישהו הכין אותו לזה.
עקרונית, לא הייתם אמורים לשמוע על מנדובסקי - הוא באמת הישראלי הטיפוסי שאמור להעביר את עיקרי חייו המהוגנים בקיוביקל הייטקי – אבל משהו שם השתבש; הפוסט-טראומה גרמה לו לשבת שבע שנים ולכתוב את רומן המפתח 'קנטאור', שהתבסס על חוויותיו מהשירות. מהצד, היה לו תיק השקעות צמוד-מדדים, ויום אחד, כשהבין שחבריו למילואים מוכרים בחוסר אחריות את כל כספי הפנסיה המושקעים שלהם כי השוק בהתרסקות, החליט שהוא חייב למנוע מהם, וכינס הרצאת זום שהגיעו אליה 80 חברים, כדי לשמוע אותו מסביר את הבסיס: לא מוכרים. מחזיקים. ומשקיעים עוד, כל חודש קצת. עד שמתעשרים, או לפחות מתים לא-עניים.
ההרצאה הזאת הפכה אותו כתובת לכל כך הרבה שאלות, עד שמנדובסקי קיבל החלטה. 'אמרתי לענבר, אז ארוסתי, 'תשמעי, עשיתי דבר גדול בזום הזה, אני ממש מרגיש שהצלתי משפחות בישראל. אני הולך לעזוב את העבודה ולהתיישב לכתוב ספר על זה, וזה מה שאני רוצה לעשות בחיים'. והיא אמרה, 'סבבה, אבל אתה מתכוון גם לעבוד?' ואמרתי לה, 'אל תדאגי', לא כי אני איזה אחלה גבר, אלא כי היה לי בשלב ההוא בתיק ההשקעות איזה 700 אלף שקל, שזה לא משהו שאפשר לפרוש איתו אבל לגמרי יכולתי לא לעבוד שנתיים, ולכן אמרתי לעצמי, 'יאללה, לך על זה'. הרגשתי שיש פה משהו שאני טוב בו".
מנדובסקי כתב ספר קצר, מאויר, קל להבנה, שהציג את הרעיון המרכזי של ההרצאה ההיא: רכישת תיק השקעות מחקה-מדדים והחזקה בו לטווח ארוך ככל האפשר. לא לנסות לאתר מניות ספציפיות שיכו את השוק – אין לכם סיכוי – "לא לחפש את המחט", כדבריו, "אלא לקנות את השחת". הוא קרא לספר 'השקעות לעצלנים', הוציא אותו בהוצאה עצמית, חילק אותו לחברים שביקשו, וזהו.
200 אלף עותקים מאוחר יותר, התברר ש'השקעות לעצלנים' הוא כל מה שישראלים ביקשו אי פעם מהגורו הכלכלי שלהם: מילים פשוטות, דרך נטולת מאמץ, ומראה כללי של מנדובסקי, בחור שיש בו משהו כל כך לא שוק-הוני, אנטי-כרישי, בלתי מאיים, כרבולי, עד שאתם ממש רוצים לשמוע ממנו על השיטה הכלכלית שלו ("1. קנייה. 2. לא לעשות כלום". ציטוט מהספר).
מנדובסקי הבין שהגיע לנחלה, אבל טעה. "אנשים כל הזמן שאלו אותי, 'יש לך איזה קורס או משהו?' ואמרתי להם, 'קראת את הספר? יאללה, תתחיל, מה עוד מונע ממך?' ואמרו לי, 'לא, נדלקתי עליך, אני רוצה אותך לידי כשאני עושה את זה'. אז אמרתי, טוב, כמה פסיכולוג לוקח, 400 שקל לשעה? וזה מה שלקחתי, והבהרתי להם: אני לא בוחר לך כלום, אני לא יועץ השקעות".
מפה לשם הוא מצא את עצמו עושה שני זומים לשני לקוחות ביום, "עד שיצאה לי הנשמה". ואז הוא הכריז על קבוצה של 12 אנשים "וזה התמלא בתוך שעה". ואז הוא עבר לעשות שתי קבוצות בשבוע, ואז "המחזור שלי הגיע ל-50-60 אלף שקל בחודש וקיבלתי פחד גבהים, כי מעולם לא הרווחתי דברים כאלה, זה הרגיש לי לא חוקי להרוויח דברים כאלה! הלכתי לאיזה מנטור עסקי והוא אמר, 'אתה יכול להרוויח פי עשרה'. הראיתי לו תוכנית עסקית שכתבתי אחרי שחיפשתי באינטרנט 'איך כותבים תוכנית עסקית', והוא אמר, 'נראה לי הגיוני. למה באת?'
בשלב ההוא, מנדובסקי החליט לזנק. הוא השקיע כ-100 אלף שקל בפיתוח תוכנה שתאפשר לו ולעובדיו העתידיים להציע קורס אונליין עם תמיכה אישית למשתתפים. התוצאה הייתה ערכת האונליין שלו, 'יד ביד בג'ונגל הפיננסי', שמכרה עד היום 13 אלף חתיכות. תוסיפו לזה 200 אלף ספרים שנמכרו, טיל איראני שמוטט לו את המשרד וגם את הדירה השכורה ברמת גן ("זה פגע ברחוב ז'בוטינסקי בול בין המשרד שלי לדירה – הרס מוחלט למשרדים, ואותנו פינו למלון") – ומכאן הדרך לפנטהאוז הייתה סלולה ברסיסים.
"החלטתי לבדוק פעם ראשונה כמה כסף יש לי. דיברתי עם רואה החשבון שלי ואמרתי 'סכום כזה?!' בהתחלה אמרתי 'נקנה דירת חמישה חדרים, ואז אמרתי מה יקרה אם אשקיע בדירה ובמיקום שאני ממש רוצה?' וזו הייתה הפעם הראשונה שלקחתי החלטה שהיא לא האופטימום הפיננסי"
"בשלב ההוא החלטתי לבדוק פעם ראשונה כמה כסף יש לי", מנדובסקי אומר. "דיברתי עם רואה החשבון שלי ואמרתי, 'סכום כזה?!' בהתחלה אמרתי 'נקנה דירת חמישה חדרים פה ברמת-גן, יעלה 5-6 מיליון. ופתאום אמרתי לעצמי, 'אני יכול אפילו להתפנק בשישה חדרים! אני יכול אפילו להתפנק בתל-אביב!' ואז אמרתי לעצמי, בעצם מה אני אעשה עם הכסף שיישאר לי אחרי הדירה? רק תיק השקעות. ויש לי כבר תיק השקעות שהסב לי הרבה נחת – אז מה יקרה אם אני אשקיע בדירה שאני ממש רוצה ובמיקום שאני ממש רוצה? וזו הייתה הפעם הראשונה שלקחתי החלטה שהיא לא האופטימום הפיננסי, אלא האופטימום של בנאדם שיש לו 86 שנים על הפלנטה הזאת במקרה הטוב".
ובחרת בפנטהאוז ב-21 מיליון.
"זו לא הייתה קנייה רגשית. הקבלן הציג לי בהתחלה את הדירה בקומה מתחת. שאלתי אותו: מה יש מעל? והוא הראה לי את הפנטהאוז. אמרתי לעצמי, יש לך מספיק כדי לקנות את זה או את זה. אבל קפוץ במחשבה עשר שנים קדימה. אתה תשב לך במרפסת ותסתכל על המרפסת מעליך, ותגיד: משתיהן יש אחלה נוף לפארק ורואים את הברווזים בנהר, זה מדהים, אבל יותר שווה למעלה, ואתה תתבאס, כי תדע שיכולת. אם לא היית יכול, לא היית מתבאס".
לפני שלושה שבועות, כאמור, פגע רסיס איראני בפנטהאוז ההולך ונבנה והשאיר חור בגג, אבל משפחת מנדובסקי הייתה באותו זמן ביחידת הדיור הקטנה של אמא בדרום הארץ, והקבלן בישר שלא צפוי, ככל הנראה, עיכוב במסירה, ומנדובסקי שמח לבשר, בשם עם ישראל, שאנחנו מתאוששים מהר, ואפילו מאוד: "גיליתי שישראלים חוזרים בשנייה לשגרה. באוקטובר 23' כשפרצה המלחמה, ההכנסות שלי נחתכו לאפס. המשכתי לעבוד, ובדצמבר 23' כבר היו ביקושים מטורפים ומכירות. וגם עכשיו: שבועיים אחרי מלחמת גוג ומגוג שחיכו לה 30 שנה, ואנשים חוזרים לקנות – קודם כל אונליין".
אבל תראה אותך: כמי שיצא לא פעם נגד משפיענים ברשת שמוכרים התעשרות, לא הפכת קצת כזה בעצמך?
"נכון. אבל כמו שאומרים 'גם היטלר שתה מים', זה לא הופך את כל מי ששותה מים להיטלר. אני נמצא בשדה שיש בו הרבה בחורים רעים, אבל באינסטגרם אני מדבר על כסף ולא מראה מותגים ומכוניות ובחורות ולא מוכר אורח חיים".
"אני לא מציע את המוח הפיננסי הכי מבריק בישראל, אני לא חושב שאני בטופ-10 או בטופ-אלף. כל מה שאני מציע זה מסלול מדהים פדגוגית, קצר ומהיר. אני לא מלמד להיות אני, אני מלמד לתפוס בעלות על הזמן. להגיד אם אתה מתחיל היום, בעוד תשע שנים תהיה יותר ריבוני על החיים שלך"
הפנטהאוז הפך לאייטם.
"כשהתקשרו אליי פעם ראשונה מאיזה עיתון לשאול על זה, בדיוק נכנסתי לשיעור אגרוף תאילנדי, חשבתי במהלכו מה לעשות והחלטתי להגיב ולהגיד את האמת: שזה לא מהשקעות, זה הכל מהעסק. הקמתי עסק, הוא הצליח. זה יבדל אותי מאחרים בתחום, שכאילו שוכרים איזו דירה נורא יקרה ואומרים 'זה הכל מהשקעות – רוצים לדעת איך? תקנו את הקורס שלי'. אני אמרתי מיד: זה לא מהשקעות. כלומר, אם אתם רוצים פנטהאוז מעל פארק הירקון – אל תקנו את הקורס שלי, לא ככה תשיגו את זה. וללמד איך להצליח בעסקים – אני לא מלמד".
אז בעצם למה אנשים צריכים את הקורס שלך?
"שאלה מצוינת. אני לא מציע את המוח הפיננסי הכי מבריק בישראל, אני לא חושב שאני בטופ-10 ואפילו לא בטופ-אלף. אני לא מגיע מהתעשייה הפיננסית. כל מה שאני מציע זה מסלול מדהים פדגוגית, וגם די קצר ומהיר".
אתה אפילו לא מבטיח לאנשים "בואו תתעשרו" אלא "בואו לא תפסידו".
"כן. אני אומר להם, אם תשקיעו לטווח של 20-30 שנה, זה יהיה חסר תקדים ברמה עולמית אם תפסידו, למרות שגם את זה אני לא מבטיח, כי אולי תהיו הראשונים בהיסטוריה. מה שאני מציע זה ביטחון עצמי בדרך שלכם, ואת הידיעה שהיום בעוד שלושה שבועות, הסיפור הזה של 'אני רוצה להתחיל להשקיע' מאחוריכם".
עדיין אתה מוכר איזו פנטזיה.
"זו פנטזיה מאוד ריאלית. אני לא מלמד להיות אני, אני מלמד לתפוס בעלות על הזמן שלך. להגיד לבנאדם 'אם אתה מתחיל היום, בעוד תשע שנים תהיה אדם קצת יותר ריבוני על החיים שלך'. אבל להגיד לו 'אם תקנה את הקורס שלי – רואה את הבחורה הזאת והזאת? הן יהיו שלך!' זאת רמאות. ויש דרך נורא פשוטה לזהות: אם אתה נכנס לאינסטגרם של הבנאדם והוא מציג אורח חיים, זה הסוג השקרי".
באמת קנית את הפנטהאוז רק ממכירות?
"כן, 70 אחוז מהרווחים שלי זה מהקורס אונליין, הספר עצמו מכר 200 אלף עותקים ואני מקבל סביב 35 שקלים לכל עותק, תוסיף לזה הפניות מהאתר שלי לבתי השקעות – שמכניסות לי סביב שני מיליון שקל בשנה, וזהו".
מנדובסקי מסתובב בבגדים "שכולם יחד עלו 400 שקל", נוסע ביונדאי יד שלישית (תכף משתדרג לטויוטה ראב-4), ואכפת לו מישראל מספיק כדי "לתרגם את 'השקעות לעצלנים' לחרדית, כי זה לא ספר כשר".
מה זאת אומרת?
"יש שם תמונה של אשתי ויש דוגמאות בספר עם 'משקיעה א'", זה מאוד מאוזן מגדרית, ולכן 'אושר עד' לא יכניסו את זה אליהם. והוצאתי את כל הספר בחרדית, בלי שום אזכור לנשים. לא כי אני אוהב את זה, אלא כי זו הדרך המאוד-צנועה שלי להשפיע על חרדים. לגרום להם להבין איך אפשר להשקיע בעתיד שלהם, שיצברו הון, שייצאו מתא ההדהוד. כי כשאני שומע חרדים בתקשורת עם 'נמות ולא נתגייס' וכאלה, אני אומר 'זה לא הגיוני שאנחנו חיים באותה מדינה'. זה מה שאני יכול לעשות מול הדבר הזה".
ועדיין, בקרן זווית, מוטל מנדובסקי הסופר, זה שישב שבע שנים על הרומן של חייו. "אני מספר את זה כבדיחה בהרצאות: 'כתבתי עוד ספר, 'קנטאור', אף אחד לא מכיר אותו. ישבתי עליו שבע שנים והוא מכר 1,500 עותקים. על 'השקעות לעצלנים' ישבתי חמישה חודשים והוא מכר 200 אלף. אין צדק בעולם".
זו בדיחה קצת עגומה, לא?
"פעם שאלתי את אחת העורכות שעברו עליו, 'תגידי לי את האמת – אני כותב לעצמי?' והיא ענתה לי, 'אין ספר שלא ראוי להיכתב. אפילו אם רק אתה תקרא אותו, זה היה חשוב, זה המסע שלך'. וזה נכון. כיום מי שבא אליי ואומר קראתי את 'קנטאור', זה שווה לי כמו אלף אנשים שקראו את 'השקעות לעצלנים'".
יש מעריצות?
"כן".
הצעות מגונות?
"כן. זה נשמע לא טוב, אבל אחרי שהתפרסמו הידיעות על הדירה קיבלתי כמה הודעות בנוסח 'היי, מה נשמע, תגיד, אתה גרוש?' או 'אתה מתגרש בקרוב?' הופתעתי מזה".
אתה גם מתופף, מוזיקאי, סופר. נדמה לי שפשוט החלטת בשלב מסוים שעדיף לך שלא להיות אמן.
"גם להסביר לאנשים מה ההבדל בין קרן אירית סינטתית לקרן אירית פיזית זאת אמנות. אני מרגיש סיפוק רב כשאני מעלה איזה ריל והוא מגיע ל-100 אלף צפיות. אני כן מרגיש שוויתרתי על כתיבת פרוזה למרות שאני מאוד אוהב את זה, וכן יש לי מחשבה רומנטית שבה אני מבוגר שיושב וכותב את הרומן הבא שאף אחד לא יקרא. אני לא בטוח שזה יקרה. אבל נראה, משבר גיל 40 בטח יתפוס אותי מתישהו. כרגע הילדים מוצצים לי את כל הזמן וההשראה".
