מושיק עפיה לא זמין לטקס המשואות ביום העצמאות. זה לא שהוא לא רוצה, המנוי פשוט אינו פנוי כעת לאהבה שמעניק הממסד. האיש שמכר עד לפני שנתיים וחצי תבניות ביצים, שפרש מהמוזיקה בקול חלוש מתמיד, נסגר חצי שנה מראש לשבע הופעות ביום העצמאות, בתקווה שהכל יתקיים כמתוכנן, כך שנאלץ לומר לא למפיקי הטקס. ״תשמע, זה מדהים ולא נתפס", הוא אומר. "לפני הכל, בחיים לא הוזמנתי להופיע באירוע כזה. מה לי ולממלכתיות? לא קראו לי. אחרי שלא האמנתי שמזמינים אותי למשואות, ברור ששמחתי מאוד אבל לא יכולתי לעמוד בלוח הזמנים שלהם. הציעו שאני אשיר באייטם המרכזי בטקס, אבל נקבעו לי ארבע הופעות בערב יום העצמאות ועוד שלוש למחרת, אני לא יכול שלא לבוא אחרי שחתמתי עם העיריות. לא יקרה. כשאני נותן מילה, אני שם".
אולי בשנה הבאה.
"בינתיים אני רואה את האנשים מגיעים אליי ברחוב, את הקהל בהופעות, פחות מחפש את הממלכתיות. לאף טקס לא קראו לי, אני פעם הדלקתי משהו? אבל לא היה חסר לי. היומן היה מפוצץ בהופעות לפני המלחמה, הרבה מאוד בפורים, כולל הסתדרות המורים, שם בחיים לא הופעתי. גם בפני בנקים, גם זה לא קרה אף פעם. אז מאוד מקווה שייקחו אותי בחשבון גם לטקס המשואות הבא. כבוד גדול".
יש משהו כמעט אבסורדי במשפט הזה. לא בגלל הסירוב לטקס היוקרתי ביותר של השנה, אלא בגלל העובדה שהוא נאמר בכלל. כי אם הייתם תופסים את מושיק עפיה לפני שהמזרח התיכון הוחשך ארוכות בעשן מלחמות, יש סיכוי מצוין שהוא היה עונה לכם מאחורי דלפק בחולון או בראשון-לציון, אולי מוכר לכם מכונית, אולי נעלי ג'ורדן יוקרתיות ומסביר למה אין לו שום כוונה לחזור למוזיקה, לעולם ועד. אלא שבדרך עפיה חזר בו מהפרישה בחסות אותה מלחמה שחיסלה גם את העסקים, הפרנסה קראה לו מחדש והוא כמעט הוכרח לשוב לשורשיו. פתאום, כשהעמיד את כוחו מחדש למבחן הקהל עפיה מצא עצמו משפשף את העיניים אחרי ארבע הופעות סולד-אאוט מכורות בהיכל מנורה מבטחים בתל-אביב, מהלך שאפילו מלך הדור עומר אדם לא הולך אליו בלי הכנה מדוקדקת. לאורך כל הקריירה, גם בימיו הלוהטים ביותר, עפיה לא גירד את הרף. מקסימום הופיע בהאנגר בתל-אביב, סביבות 2,000 איש, זה היה השיא.
"גם לי זה נראה מוזר ואני לא מעכל", הוא מודה. "אם היינו מדברים לפני שנתיים והיית אומר לי 'אתה חוזר למוזיקה וממלא את מנורה', הייתי אומר לך שאתה חי בסרט. זה בכלל לא היה במחשבות. חשבתי להתפתח בכיוון עסקים, אולי במזון".
כדי להבין את גודל המהפך של עפיה צריך לחזור לשיא הקודם שלו בתעשיית התרבות הישראלית, זכייה בתוכנית 'האח הגדול VIP' ב-2015, שהנחיתה אותו בבת אחת במיינסטרים מחדש. אלא שהזכייה הגיעה עם עיקול על הפרסים, זכר להסכם פשיטת רגל, ועפיה לא הצליח לנצל את הפרסום והאהבה מהתוכנית להמראה מחדש בקריירה. הוא הוציא שירים חדשים, הוציא אלבומים, אבל ההמונים לא עמדו בתור להופעות. עפיה חזר למסלול האפור, האוטומטי, הופעות בחתונות, אירועים, בלי קופות פתוחות כמעט. הקורונה התחילה לסגור על עולמו, שצומצם ממילא, ובשנת 2020 הוא החליט שנמאס לו מהמוזיקה והוא כבר ימציא את עצמו מחדש.
"התחילה הקורונה, התחלתי להשתגע מלשבת בבית, חסר מעש. קפץ לי הג'וק הזה של לעזוב את המוזיקה. כנראה קיבלתי איתות מהשם שאני חייב קודם כל לצאת מהבית, לעשות משהו".
אבל יכולת להופיע בחצרות בתים, בזום, כמו שעשו החברים שלך.
"לא זרמתי. קיבלתי טלפונים, בוא להופיע על משאיות. אני אומר לך את האמת, אף פעם לא עשיתי חפלות וכאלה, לא שאני מזלזל בזה, זה אחלה ויש בזה הרבה פרנסה, אבל פחות מתאים לי. אני חייב את שבעת הנגנים שלי על הבמה, הגברה שלי, לעשות הכל כמו שאני יודע, פרפקציוניסט. אמרתי, אם אני הולך עכשיו לשיר על משאית נוסעת עם איזה פלייבק ברקע, עדיף לחפש מקצוע אחר. בתור זמר, יש לֶוול מסוים שהורגלת אליו 20 שנה, יש גבול לכל תעלול. מה לשיר על משאיות עכשיו?"
ל'אח הגדול' למשל לא אמרת לא. זכית, אבל לקחו לך את הכסף בגלל החובות.
"היה הסדר עם בית המשפט. נגיד, אם קיבלתי עבור התוכנית 250 אלף שקל, 100 אלף ילכו לטובת הסדר הנאמן, 100 אלף ילכו לליאם הפקות שייצגו אותי, וגם האוטו שזכיתי בו הלך לליאם הפקות".
חשבון מהיר: זה משאיר לך כלום ביד.
"זה הסדר הנושים שסוכם. הסתבכתי כי פיזרתי יותר מדי כסף, לא איזה משהו מורכב מדי. סתם דוגמה, קניתי בית במיליון שקל והשקעתי בתוכו עוד מיליון, כל מיני דברים לא נורמליים. ההסתבכות שלי הגיעה לסביב מיליון שקל לארבעה בנקים, כולל ריביות, זה לא היה החוב במקור כמובן. עכשיו, אם אתה לא מפורסם, אתה סוגר את התיק הזה ב-500 אלף שקל, קל. אני עוד הצעתי 50 אלף שקל יותר. סחבו אותי שש שנים, בסוף זה נסגר ב-300 אלף שקל. שש שנים נתנו לי לסבול. אני לא נוכל, רציתי לשלם, סיימתי, יצאתי לדרך חדשה".
לא סבלת בתוכנית.
"'האח הגדול' עשה לי טוב כאדם. עם מה אתה בא לתוכנית כזו? יש לך רק נשק אחד, לבוא עם האופי. היו שם איציק זוהר, נירו לוי, שיר אלמליח, מוטי גלעדי, קאסט מגניב. אתה לא יכול לתכנן כלום לפני התוכנית כי אחרי שלושה ימים בבית זה נעלם לך. שמחתי שיצא לי שם להעביר את מי שאני כאדם. עד היום מדברים איתי על זה".
אבל גם לא מינפת את הזכייה.
"בלי להאשים אף מנהל שהיה לי בעבר, אני חושב שמי שהיה איתי וייצג אותי באותה תקופה..."
כלומר ליאם הפקות, אייל גולן.
"כן. היינו צריכים לשבור שיאים, וזה לא מונף. היה קצת פוש של הופעות, אבל אחר כך סוג של נסיגה".
מה הוא אומר על ההצלחה שלך היום? גם אצלו ארבע הופעות במנורה זה לא משחק ילדים.
"לא יודע, לא הרים טלפון, אנחנו לא מדברים בשוטף. בכלל, אנשים לא כזה מרימים טלפונים ברגעים כאלה, חוץ מליאור נרקיס שבאמת פירגן לי, התקשר, אמר שאפו, אף זמר לא התקשר לברך".
במהלך תקופת הקורונה עפיה נישא שנית לדנה, מורה לחינוך גופני ומאפרת מקצועית, כך שהפרנסה עוד יותר לחצה והופעות אין. "החתונה נדחתה שלוש פעמים", הוא נזכר. "עכשיו זה כבר להקים משפחה, יש יותר אחריות, אבל בגלל כל מה שעברתי מבחינה כלכלית בשנים שלפני, כבר חושלתי. אמרתי לעצמי, עזוב עכשיו אתה זמר לא זמר, צריך להביא פרנסה הביתה. לגיסי יש סוכנות רכב גדולה, 'לירון קאר' בראשון-לציון, הרמתי אליו טלפון 'תשמע, אני מתחיל לעבוד אצלך'".
בירר אם 1 באפריל?
"הוא חשב שהשתגעתי, אז זרם איתי כאילו בצחוק. לקח לו כמה דקות כדי להבין שאני רציני ורוצה למכור מכוניות אצלו, אבל גם כשאמר לי יאללה, בוא תתחיל, הוא לא באמת האמין שאני אבוא. למחרת הופעתי אצלו בסוכנות. הוא היה בהלם ממני, כל לקוח שנכנס, אני רצתי אליו לפני כולם".
ואיך מגיבים הלקוחות?
"סרט. שמע, היה לי לא נעים בהתחלה. הם לא מבינים מה קורה, למה אני שם, הייתי מוכר מכוניות של 400-300 אלף שקל בארבע דקות. היו באים אליי לקנות מכל הארץ, גם כביכול מנצלים את ההזדמנות לפגוש אותי, הייתי מוכר מלא, גיסי היה מבסוט, אני חושב שהגעתי למכירות של 40-30 מכוניות בחודש. ככה עבדתי שלושה חודשים".
שמע גם רה"מ נתניהו היה איש מכירות. ניסיון שימושי לחיים.
"אז אני אומר, חונכתי בבית שבושה זה לגנוב, לא לעבוד. כן, היו גם קטעים לא נעימים של אנשים שבאים ואתה רואה שממש מתרגשים ממך, אז אתה חושב אולי אני לא נמצא באמת במקום שלי? אבל זה חולף. אם היה לי אגו, לא הייתי עושה את זה. ככה הגעתי לזה שפתחתי שתי חנויות".
רגע, איך זה קרה? היית מרוצה במכוניות.
"כן אבל החלטתי לעזוב ולהפוך עצמאי במכירת מכוניות, פתחתי משרדון קטן, חשבתי לקנות רכבים בעצמי ואז למכור הלאה, אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא בשבילי, כי צריך לעגל קצת פינות כדי להרוויח טוב. היו צוחקים עליי בקטע שאני מוכר למישהו אוטו ומסדר לו את הרכב ברמה שלא הייתי יכול להרוויח אפילו 100 שקל".
עפיה הודיע מחדש על חזרה למוזיקה בפודקאסט של אבי שושן ב-2024 ובאוקטובר של אותה שנה התחיל לשאוף מחדש את אוויר הבמה, לא לפני שגילה התנגדות פעם נוספת. "יום אחד ניגש אליי אבירם שיקר מההרכב מלך הקסטות. הוא מתקלט מוזיקה של פעם, יש לו ליין של מסיבות, מגיע עם הטייפ ומארח אמנים. עשה מופעים בגני יהושע בתל-אביב, בבארבי ביפו, מקומות מכובדים. הוא הציע: מושיק, תבוא, תשיר שניים-שלושה שירים, יש להקה, יש הכל, תעשו חזרות. אמרתי לו שאני לא מוכן לשמוע, אני כבר לא במוזיקה. אבל עובר הזמן וכל מי שקונה אצלי בא עם שאלה דומה: מה אתה עושה פה? אבירם הציע עוד מופע ואמרתי לו, סבבה, נעשה אחד נראה איך הולך".
השלב הבא בקריירה העצמאית שלו הגיע בחנות נעליים שפתח ברחוב מרכזי בחולון, סוקולוב. "בעבר הרחוק שלי היו לי חדרים מפוצצים בנעליים, מהרצפה למעלה, עשרות סוגים. התחלתי לקנות זוגות מארצות-הברית, דרך אתרים מפוקחים. יש נעלי ג'ורדן שמגיעות עד סכומים של 100 אלף דולר לזוג, מטורף, של אספנים. התחלתי להזמין עוד יותר, ראיתי שיש לי 30 זוגות, אמרתי יאללה נפתח חנות".
בכמה מכרת הלאה?
"מ-400 שקל ועד 2,500 דולר. בוא, בכל זאת לא הייתי בכיכר המדינה בתל-אביב. דרך הטיקטוק, כל מדינת ישראל - ואני אומר את זה בצניעות - הגיעה לקנות ממני נעליים. אני מדבר איתך על שרים שהיו יושבים באוטו, הנהג שלהם יורד, קונה נעליים ומביא להם את זה עד לרכב. ברוך השם התפרנסתי יפה מאוד, ועשיתי חיל בנעליים. חד-משמעית הצלחה, נקודה".
כמה שעות הקדשת לזה כל יום?
"משמונה בוקר עד שמונה בערב".
סייעת לאנשים להכניס את רגליהם לנעליים?
"לא, אני פחות במדידות".
אחרי שנה הרחיב את עסקיו בפיצוצייה משוכללת שמציעה גם מוצרי מזון לבית. "פתאום התפנתה חנות לידי בפינה, שמכרה לחמים, מאפים. לקחתי. מכרתי כלים חד-פעמיים, נייר טואלט, ביצים, נייר מגבת, כל מיני טרנדים לילדים, סיגריות, בסך הכל מקום קטן".
הקונים לא שואלים אותך מה עם המוזיקה?
"היו סיטואציות לא נעימות, במפגש אחד על אחד. ראיתי בן אדם, מההתרגשות ומהשמחה אחרי הפגישה איתי קונה חצי חנות סתם כי בא לו לפרגן לך. זה גם משמח. וזה אחלה בכיס".
לא הגיעו הצעות להופעות?
"כל הזמן. היו מגיעים אליי אנשים: יש לאשתי יום הולדת, אני יודע שפרשת, תקשיב, אני משלם לך מה שאתה רוצה בתמורה להופעה במסיבה שלה. ואני אומר להם, עזבו, אני לא במוזיקה".
הכל עבר חלק ביומיום?
"היו לא פעם סיטואציות דביליות. החלטתי למכור ביצים אחרי שסיפרו לי שלפניי היה בחור שגם הביא תבניות שלמות והיו לו תורים עד לרמזור. מאותו יום היה איזה מישהו שנכנס, משגע אותי: תגיד, הביצה בפנים היא כתומה או צהובה? ככה כל פעם היה עובר ושואל. תגיד לי אדוני, מאיפה אני יודע? מה, אני גר בתוך הביצה? יום אחד, תוך כדי לחץ כשקיבלתי סחורה, הוא שוב עובר: הביצים שהגיעו עכשיו כתומות או צהובות בפנים? לקחתי ביצה, זרקתי על המדרכה, אמרתי לו, בוא עכשיו נראה. יצאה כתומה, אתה מבין?"
התרגלת להשוואות מחירים בין חנויות?
"זה היה לי מוזר. הייתי לוקח להופעה עשרות אלפי שקלים, פתאום בא לי בן אדם, תגיד, למה אתה מוכר את הקופסה הזו ב-44 שקל ושם מוכרים ב-40 שקל?"
שמעתי שהיית חזק אצל הילדים.
"הייתי מצליח להשיג את כל הטרנדים. רול-אפס למשל היו אצלי בחנות, הגיעו לקנות מכל המדינה. גם את הארטיק עם הקורנפלקס היה אפשר למצוא אצלי. עשיתי לזה סרטון, קיבל יותר ממיליון צפיות בטיקטוק".
אנשים התרגלו שמושיק עפיה מציע להם נעליים?
"לא. כל יום נכנס מישהו: מושיק עפיה, מה אתה עושה פה, תחזור למוזיקה. יום אחד אני מקבל טלפון חריג: מושיק תקשיב, אני עושה יום הולדת בבית ל-50 איש, תבוא להופיע, מעביר לך עכשיו 100 אלף שקל".
סכום שאתה עושה בכמה חודשים בחנויות.
"שמע, הדבר הזה התחיל להדהד בי. עם כל הכבוד לזה שאני עובד קשה ואני קורע את התחת, לא חייתי מעל הפופיק, סגרתי את החודש בסבבה, לא תגיד התעשרתי מזה. מצד שני, כל רגע בא לי איזה מישהו לחנות, החזיק לי איזו סטיפה ואמר, בוא תשיר לי שיר. ואז אמרתי רגע, אולי יש פה משהו שאני מפספס. אני יכול לעבוד המון פחות ולהרוויח הרבה יותר".
"החלטתי למכור ביצים כשסיפרו לי שלפניי היה בחור שהביא תבניות שלמות והיו לו תורים עד לרמזור. היה מישהו שנכנס, משגע אותי: תגיד, הביצה בפנים היא כתומה או צהובה? תגיד לי אדוני, אני גר בתוך הביצה? יום אחד, תוך כדי שקיבלתי סחורה, הוא שוב עובר: הביצים כתומות או צהובות בפנים? לקחתי ביצה, זרקתי על המדרכה, אמרתי לו, בוא נראה. יצאה כתומה"
פתאום דיגדג לך.
"אתה יודע, אני גם אמרתי לעצמי, עוד כמה שנים אני לא אהיה במוזיקה, והקהל ישכח אותי לגמרי. בוא, אנחנו לא בהוליווד. יכולים לוותר עליי. הופעתי עם אבירם ואחרי זה התחלתי להתארח יותר, למשל אצל שלומי סרנגה, אושר כהן במנורה, ליאור נרקיס בקיסריה, קובי פרץ. אני עולה לבמה ויש תשואות ברמה משוגעת. הבנתי שהעזיבה שלי את המוזיקה יצרה געגוע והעלתה את ההערכה של הקהל כלפיי. אני לא זוכר מתי היה דבר כזה אצלי בקריירה".
הוא הרוויח לעיתים עשרות אלפי שקלים על אירוח במופע גדול. "תראה, באירוחים כאלה לא תמיד נהוג לקחת תשלום. אם התארחת אצל מישהו, הוא יבוא אליך במופע הבא. אבל אני לקחתי לכולם כסף, אין דבר כזה בלי. אני עובד מהבוקר עד הערב, נוסע הביתה, מתארגן, מתלבש, יוצא, זה חייב להיות בתשלום. חוץ מזה איך תחזיר לי על האירוח? אני לא במוזיקה, אין לי הופעות. הייתי שם את הדברים על השולחן, חבר'ה, אין לי בעיה, אני אבוא, אבל זה יעלה לכם. והייתי לוקח לא מעט, אבל היה שווה להם".
אולי לא פחות חשוב: חזרת להתרגש מהופעות.
"תראה היום זה שונה, זה בלֶוול אחר וגבוה כך שאני בעצמי לא יודע איך לאכול את זה. אני לא כל כך מפנים את מה שקורה איתי".
7 באוקטובר שלח אותו מחדש להרהורים על העתיד. " בן דוד מדרגה שנייה שלי, עדי דנן ז"ל, נפל בסוף אוקטובר 2023. העצב השתלט עליי בגלל המצב. אחרי שעבר ההלם הראשון, הבנתי שהעסקים בסכנה, בטח ובטח בנעליים, כי כבר נגמרו לך האירועים עד הודעה חדשה ומי היה לו בכלל חשק לבוא לקנות משהו ולהתחדש".
הופעת בשטח במהלך המלחמה?
"לא הייתי במצב לשיר, בטח שלא לשמח אנשים. בכל הקריירה שלי הופעתי לחיילים, לסיירות, נכנסתי למקומות על הגבול עם שכפ"ץ. פעם בהופעה שלי היה חשד שיש מחבל, תפסו מישהו, כיסו לו את העיניים, קשרו את הידיים, לא הבנתי למה הקהל בורח החוצה. בזמן שכל האמנים הגדולים ניתקו את הטלפון, אני נכנסתי לבסיסים במקומות הכי רחוקים והופעתי למי שאתה לא רוצה, בהתנדבות. אולי אלוהים מחזיר לי עכשיו על מה שעשיתי".
עפיה ניסה להחזיק בעסקיו גם עמוק לתוך המלחמה. "המחזורים ירדו, העסקים לא הפסידו אבל גם לא הרוויחו, לא התאימו לפרנסה. החזקתי שנה, ואז החלטתי שאני סוגר את החנויות ומחבק את הקהל כמו שהוא מחבק אותי".
מה תיכננת?
"אמרתי שאחזור בצורה עממית, אופיע בקטנה, אמשיך להתארח בהופעות, לא חשבתי שאני צריך מנהל, אבל אז כבר קלטתי שהביקוש גדול הרבה יותר ממה שחשבתי. הבנתי שאני כבר לא יכול לבוא במתכונת קטנה".
מה עם שירים חדשים?
"פחות בער לי כי אני עושה חיל עם שירי העבר שלי, שאליהם התגעגעו. אני מצליח להחזיר אנשים בגיל 50-40 לתקופת הצבא, לחתונה, לערבים של החבר'ה. הוצאתי שני שירים חדשים שסך הכל נקלטו סבבה, אבל זה לא שאני עכשיו הולך להקליט עשרות שירים. אתה יודע מה קורה עם המוזיקה היום. כל הפופ הזה פחות מתאים לי, לא הסגנון שלי. את מה שאני עושה עם שירים שהוצאתי לפני 30-25 שנה שום שיר חדש לא יצליח להשיג. כל הקהל שמגיע למנורה, יוצא צרוד, זה מה שמלווה אותנו בכל ההודעות בפלטפורמות שלי, פייסבוק, אינסטגרם, טיקטוק. זהו, כבר נכנסתי להכל".
מעדיף את הסגנון המזרחי השורשי?
"בדיוק. את השיר הבא שאני הולך להוציא, בעזרת השם, כתבה לי דיקלה, והקלטנו נגני כלי מיתר טורקיים, כינורות וקלרינט, בלי כל מיני קשקושים, פחות דאנס. פחות הפופ הזה".
אני מרגיש שאתה עוקץ את הדור החדש.
"זה שהקהל צורך את המוזיקה של פעם, אומר דרשני. אני לא אומר כלום, הקהל אומר את דברו".
מה רע שיהיה לך גם להיט מודל 2026?
"לא רע, כל אחד רוצה להיט. אבל השירים שלי שכינו אותם פעם שירי דיכאון - אלה השירים הכי מצליחים היום, ועם השירים האלה אני ממלא את האולמות. אין לי שום בעיה עם מי שעושה פופ, ובכלל אין לי שום בעיה עם אף אחד ואני לא מעביר ביקורת על מוזיקה של אחרים".
הוא חיכה עוד שנה עם הקאמבק הרשמי כדי למצוא את הפרטנר המוזיקלי שיוכל לסדר לו את המחשבות ויותר חשוב, את הלהיטים הגדולים מחדש, כך שיישמעו מעודכנים. "פניתי לרמי עזרא כדי שיעשה לי את כל העיבודים לשירים המוכרים שלי מהעבר, אבל הוא היה עסוק מאוד, אז חיכיתי לו שנה וזה השתלם, כי עם העיבודים החדשים אני הופך את המדינה".
אבל לא הרווחת בשנה הזאת.
"שילבתי ידיים וחיכיתי. בשנה הזו, עד שרמי סיים לי את העיבודים, הפסדתי קל, בלי להתפלסף, למעלה מ-100 חתונות. התחלתי לקבל טלפונים, 'בוא להופיע'. היינו אומרים, אנחנו עדיין לא מוכנים. למה? כי אם אתה כבר יוצא מחדש, תהיה סופר-מקצועי, תעמוד על הבמה כמו שאתה יודע, אל תצא צולע".
גם אצל אושר כהן התארחת. הדור החדש עושה כבוד?
"כן, הוא חבר, אחד החזקים היום, מוכשר מאוד. ידעתי שהוא יגיע למקום שלו היום. הוא אירח אותי פעמיים במנורה, עשה לי שיר. בגדול היה כיף, היה מרגש".
"עם כל הכבוד לזה שאני עובד קשה ואני קורע את התחת, לא חייתי מעל הפופיק, סגרתי את החודש בסבבה, לא תגיד התעשרתי מזה. מצד שני, כל רגע בא לי איזה מישהו לחנות, החזיק לי איזו סטיפה ואמר, בוא תשיר לי שיר. ואז אמרתי רגע, אולי יש פה משהו שאני מפספס. אני יכול לעבוד המון פחות ולהרוויח הרבה יותר"
במהלך הדרך חבר למנהל האמנים אבי גואטה שגילה את שרית חדד והיה מנהלה האישי שנים ארוכות. גואטה מנהל כיום גם את ששון שאולוב, מהזמרים המצליחים של השנים האחרונות. ביולי 2025 עלה עפיה תחת הניהול החדש של גואטה למופע קאמבק ראשון, פתוח לקהל. "הגעתי למשרד בוקינג סולד אאוט של גואטה לנסות למכור כרטיסים, פגשתי אותו ונוצר חיבור. התחלנו להבין מה הדרך שלנו ביחד. הציעו את הבארבי, זה לא רגיל להביא אמן כמוני לשם, עזוב חתול בשק, בזה הייתי פעם. ואז לעשות סולד-אאוט במופע ראשון מהר? הרי זה לא המגרש ביתי שלי, בוא נשים את הדברים על השולחן. זה תל-אביב, בעמידה, הקהל שלי רוצה לשבת בנוח, לשתות וודקה ולסובב את הכוס מדי פעם. מה בארבי עכשיו? שאול מזרחי, הבעלים, התקשר למשרד, התברר שמכרו את הכרטיסים למופע בפחות משלוש שעות".
עפיה פתח מופע נוסף בבארבי, שנמכר בקצב מהיר. "ואז עצרנו, קלטנו שקורה משהו, החלטנו שהולכים בגדול. אבי גואטה אמר היכל מנורה מבטחים בתל-אביב, אני פחדתי. לא רציתי לקפוץ מעל הפופיק. המופע הכי גדול שלי בקריירה היה בהאנגר בתל-אביב, אולי 2,000 איש. לא ניסיתי בכלל להגיע לקיסריה או למנורה".
אבל אם אתה לא מנסה, אתה לא יודע.
"סבלתי מחוסר ניהול לאורך כל הקריירה שלי. לא התנהלתי בצורה נכונה. אם היה לי פעם את הניהול של היום, אולי הייתי עושה את הדברים האלה גם קודם. בגדול, זה לא היה ניהול, יותר מענה טלפוני ואני הייתי מאחורי הקלעים, מנהל הכל".
אבל אייל גולן ניהל את איתי לוי עם בני פרץ בליאם הפקות, הצליח.
"אתה רואה שדברים לא קרו, אני לא יודע להגיד לך מה היו השיקולים שלהם ועד כמה באמת רצו שאני אצליח".
הם הימרו אולי יותר על איתי לוי.
"כן, אבל איתי לוי הצליח בגדול כשהוא כבר יצא משם. תשמע, אייל היה עסוק בקריירה שלו, הוא לפני הכל זמר ענק ולא נראה לי שיש לו זמן, עם כל הקריירה המטורפת שלו, להתעסק באמנים כמוני. הוא לא יכול לשים את הפוקוס בקטנות כשהוא מתעסק בדבר הגדול. אפשר להבין את זה".
× × ×
הוא מוציא את הטלפון ומספר על משפחת אלימלך בבית-שמש, שאיבדה את האמא שרה ואת הבת רונית מפגיעת טיל איראני בתחילת מארס. "הבן שלח לי הודעה: מושיק יקר ואהוב, רציתי לשתף אותך בסיפור אישי. אמא שלי היקרה שרה ז"ל ואחותי רונית ז"ל. לפני שנרצחו, אחותי הייתה בהופעה שלך במנורה וכל כך נהנתה, עד שקנתה כרטיסים גם להופעה הקרובה, לה ולאמא. לצערנו היא לא זכתה לבוא שוב. היא אהבה אותך מאוד".
התוכניות שלו, נכון לעכשיו, כוללות עשרות הופעות מוזמנות שחלקן הלא-קטן נדחה בגלל המלחמה, כך שהלו"ז לשנה הקרובה מלא ודחוס. היום הוא כבר גובה 80 אלף שקל לחתונה, לעומת 30 אלף שקל לפני הפרישה. ההצעות זורמות גם מוועדי העובדים, שם הוא מבקש מחירים גבוהים יותר.
אם היית פורץ עם השירים שלך בדור הטיקטוק, יכול להיות שהיית מרוויח הרבה יותר. פעם היית תלוי ברדיו, בביקורות.
"יש לי שירים מהעבר שהם ויראליים בטיקטוק, אבל כן, אולי הייתי מוסיף עוד אפס להכנסות. אני מקווה שהשירים החדשים יחתכו את הרשתות וגם את הקהל".
אז עכשיו כבר לא תעזוב את המוזיקה?
"עם הניהול שיש לי היום, חד-משמעית, זו כבר ריצת מרתון ואני לא אצטרך לחפש שום דבר יותר פרט למוזיקה".
כבר הציעו קמפיין?
"היה דיבור על משהו. אולי יקרה. תשמע, כשאתה מתעורר אז אתה מתעורר על כולם. קיבלתי טלפונים מאנשים שלא דיברתי איתם 20 שנה".
הגלגל התהפך. היום המוזיקה המזרחית היא המיינסטרים.
"הגיע הזמן. אני אף פעם לא הרגשתי מקופח, מקבל הכל מהשם באהבה. פעם, אחרי דברים פחות טובים, הייתי שואל למה זה מגיע לי. אבל הזמן עבר וקיבלתי פי אלף דברים יותר טובים".
תאר לך שגם יגיע להיט גדול.
"אז נראה לי שגואטה ויקיר יסגרו לי הופעה על הירח".
אבל אמרו לי שאתה לא טס. בגלל זה אפילו בוטל לך חוזה בתוכנית ריאליטי.
"שנים לא מתקרב למטוס. יש לי פחד מטיסות. עם הנחיתה אני לא יכול להתמודד. גם להופעות באילת אני מגיע במכונית, מעדיף ככה. כתבו לי אנשים ממיאמי: בוא אלינו להופעות. לא יכול. אני חושב שטסתי אולי ארבע פעמים בחיים. פעם אחת הופעתי ל-6,000 איש במארסיי, אבל גם שם קיצרתי את הטיסה, נחתתי בפריז ועליתי על רכבת. ישבתי הפוך, הרכבת על 240, נהייתה לי סחרחורת. אני גם אוהב שהשליטה אצלי. נדרתי גם נדר לא להופיע יותר בעזריאלי בתל-אביב למעלה".
גם בארץ יש בעיות?
"פעם אחת הופעתי באמפי במרכז עזריאלי. אמרתי נעלה עשר קומות בשלב ראשון, ארד רגע, אקח אוויר, אתרענן. מה שלא ידעתי זה שהמעלית טסה אוטומטית למעלה. הגענו, גרדו אותי עם שפכטל מהמעלית. נחתי, עליתי לבמה וכל ההופעה אני חושב: איך אני עכשיו יורד מפה? מאז אני לא מתקרב לעזריאלי".
נפל לידך טיל לא מזמן.
"היה קרוב מאוד, זו כבר פעם שנייה שהבית רעד. לא נורא".
טוב טילים מאיראן הם לא מעלית.
"דווקא במעלית בבניין שלי אני בוטח כבר".
את דנה. מורה לחינוך גופני ומאפרת מקצועית, הכיר ברשת. לבני הזוג שתי בנות, אמילי בת חמש ואגם בת שלוש וחצי. "הן כל החיים שלי".
היית קם בלילה, מחתל?
"מה אתה מסתלבט?"
אולי קשה בגלל העבודה?
"אני סביב הילדות שלי ברמה שאתה לא מבין בכלל. אבל אני לא אדבר על עצמי כאבא. אני מספר להן שהבומים במלחמה הם זיקוקים לקראת החגים, בינתיים הן לא מודעות ממש לכל מה שקורה".
אתה מהדור של הזמרים המזרחים שלא התביישו לומר שהם מטרוסקסואלים.
"אני מסודר ואני מריח טוב, אני מתלבש בצורה מכובדת, אבל לא מתאמן בכלל, הכל גנטיקה".
תיקונים בפנים? זה מאוד מקובל היום בקרב אמנים.
"אני נגד. למה אני צריך זריקה לגוף כל עוד אני בריא? גאה בכל קמט שיש לי, מה זה השטויות האלה?"
מה תגיד לאלה שזילזלו בך לאורך השנים?
"שיאכלו את הכובע. אבל אתה יודע, אני לא בא איתם באמת חשבון. היו כל מיני אנשים שהעדיפו שאני אשאר למכור ביצים, שלא אתפוס נתח מהעוגה של היום. זה לא בבית ספרי. אני יודע שהכל יכול להיגמר מחר. אין גארנטי. אני אדם עם רגליים על הקרקע אחרי כל מה שעברתי".
