ואלוהים ברא את האישה / כשהייתי ילד לקחתי פילם מבן הדוד שלי, שהיה צלם ידוע, רחמים ישראלי, והייתי מזמין את כל החבר'ה מהשכונה. הם היו יושבים על פחי זיתים, והקרנתי על הקיר את הפילם ומג'ברש באנגלית עלילה, עושה קולות ואפקטים. כשהייתה לי חברה, בגיל עשר אולי, רציתי להיות רומנטי וביקשתי שיביא לי פילם רומנטי. הוא הביא לי את 'ואלוהים ברא את האישה' עם בריג'יט בארדו חשופת חזה. כשחברה שלי ראתה את זה, היא ברחה. ההורים שלה באו אלינו והייתה מלחמת עולם. ההורים שלי אמרו לי "מה אתה סוטה?"
המשפחה שלי הגיעה לארץ ב-1920 והתיישבה בשכונת הכורדים בירושלים. הם הגיעו עם כסף וזהב, קנו אדמה ובנו בית. סבא שלי, חכם זכריה, היה רב העדה הכורדית. הוא עלה לארץ עם שלוש נשותיו. הבן שלו, אבא שלי, היה פקיד בבית המשפט וחזן בבית הכנסת. עד היום אני עצבני עליו שלא הוריש לי את הקול היפה שלו. כשהיינו שומעים על אנשים שהגיעו מהמעברה, ריחמנו עליהם, שהם חלשים.
כשהגעת להורים מאוחר עם הרצון להיות שחקן, איך הם הגיבו?
נולדתי לזה. כל הילדות שיחקתי. אליעזר אנסקי, אבא של אלכס, היה המורה שלי. הוא גם לימד אותי פיתוח קול. פעם אחת, הוא כמעט נתן לי סטירה כי לא הייתי בטון של הפסנתר. אני חירש מוזיקלית.
אבא שלי רצה שאהיה שופט. הוא שלח איזה חבר שלו, אשכנזי, שופט, שידבר איתי. החבר שאל באיזו פקולטה אני רוצה ללמוד, אמרתי לו שהתקבלתי ללימודי תיאטרון. אגב, אבא שלי היה מפא"יניק והיה לו פנקס אדום. אני, לעומת זאת, הייתי בתנועת הנוער בית"ר. הייתי שר 'שתי גדות לירדן, זו שלנו, זו גם כן'. אני בית"רי בנשמה, אבל כשאני רואה את מה שקורה, אני מקיא.
הכוונה ללה-פמיליה?
אני עוד הולך למשחקי בית"ר ולא רוצה שייתנו לי מכות. מה אני אעשה, אני אוהב את בית"ר, תרמתי להם כסף כשהם היו בקשיים כלכליים, אבל אני לא אוהב את ההתנהגות של לה-פמיליה. שרים וחברי כנסת שמצטלמים איתם, זה גועל נפש. אם היה שחקן ערבי בקבוצה, בית"ר הייתה לוקחת כל עונה. תחשבי על מציאות שבמאי לא היה מעסיק שחקנים ערבים? מה זה הדבר הזה?
הורשת את האהבה הזו הלאה?
כשהבן שלי היה קטן הוא הודיע לי שהוא לא אוהב את בית"ר. הוצאתי אותו מחוץ לדלת, הוא בכה ודפק על הדלת. כשהוא נכנס, הוא הודיע לי שהוא בית"ר.
אתה נטוע ברחובות, והילדים גדלו. לא חשבת לעבור חזרה לירושלים או לאור עיסוקך, להשתקע בתל-אביב?
הייתי עובר לתל-אביב, אבל לא בא לי להיכנס לבור כלכלי. לא התנהלתי נכון כל השנים. ביזבזתי המון על שטויות. היו לי הזדמנויות לקנות דירות ולא עשיתי את זה. גם גידלתי ילדים לבד. אביתר היה בן שמונה וגיליה בת שלוש כשאשתי נפטרה. עד היום אני תומך בילדים וזה בסדר, אני לא מתלונן. אנחנו שלישייה. הבניין שלנו, שהוא בן למעלה מ-60 שנה, בדיוק מתארגן על פינוי-בינוי, אני אקבל דירה חדשה עם מעלית. זו הייתה דירה של אשתי וכשהיא נפטרה והדירה עברה אליי, רשמתי 50 אחוז על שמם.
ממילא הם היורשים.
הייתי רגשן.
לשחק ב'המעברה' זו אמירה / שלום אסייג מטפל בצורה מאוד יפה בפצע הפתוח בסדרה 'המעברה' ברשת 13. הוא נכנס בקומיות לעובי הקורה, ומרכך את הפצע. מזל שזו קומדיה ולא דרמה, כי הפוליטיקאים היו עושים מזה מטעמים.
אתה יודע שגם אשכנזים שהגיעו אחרי השואה, דלפונים ומוכים, נשלחו למעברה?
את האשכנזים הוציאו אחרי שנה מהמעברות. יום אחד, התימנים, המרוקאים, ההודים, התעוררו ולא ראו יותר את האשכנזים. המפא"יניקים היו מאוד גזענים.
עשית אודישן לתפקיד של עזרא, הצלם במעברה?
לא. יש במאים שאצלם אני מאוד מאופיין מה אני יכול לשחק ומה לא. אבל הם טועים בגדול.
מה מייחסים לך?
תפקידים קומיים של השכן ממול. אנחנו נמצאים בתקופה אפלה. מספיק שאדבר על זה שאני מזרחי ופוליטיקאים יכולים להשתמש בי ולא מאהבת מרדכי. חברי הכנסת המזרחים מאוד ציניים לגבי כל הנושא, הם לא באמת אכפתיים וזה לא מעניין אותם.
אבל אתה רוצה להגיד משהו על משהו. התחלת בזה שיש לך טייפקאסטינג.
אני משחק ב'מעברה'? זו אמירה. אני משחק את אביחי גרציאן ב'קופה ראשית'? זו אמירה. אני מגלם דמויות לא אשכנזיות, ומביא המון מעצמי.
מבקרים פחות יצאו עם לחלוחית מ'המעברה', קראו לסדרה "בורקס".
בורקס זה טעים, אנחנו אוהבים. גם חמינדוס, אנחנו אוהבים. המתנשאים יקראו לזה 'בורקס' ואנחנו נצחק בדרך לבנק. אני רואה סרטים של האקדמיה. יונה עפה במשך עשר דקות. ארבעה אנשים באולם יוצאים בהתרגשות.
הפכת לשחקן הבית בסדרות ובסרטים של שלום אסייג. היית רוצה להיות, נגיד, שחקן הבית בסרטים של אבי נשר?
שלום ואני חברים טובים. הוא איש נפלא וגאון. הלוואי שאבי נשר היה לוקח אותי. הוא אף פעם לא ליהק אותי, אבל אני ליהקתי אותו במלנומה ('מלנומה אהובתי', סדרה שעדיקא יצר. ת.ב). אני לא החומר שלו. אולי הוא מרגיש שאני לא אתחבר לעולם שלו. הוא עושה שטות. הוא גם אוהב לקחת כל מיני עלומים ולהמציא אותם. אותי הוא לא יכול להמציא.
אפשר להבין עד כמה זה אישי, עד כמה זה פוגע, כי אתה הוא המותג.
ברוך השם, אני עובד, כך שאין לי זמן להיעלב. ועדיין, אני גר ליד מכון ויצמן. נכון שיש שם אשכנזים גבוהים עם משקפיים, אבל גם יש שם אנשים שדומים לי. יש מדען תימני ויש שם חית ועין. לא כולם שקמה ברסלר. אגב, שקמה אישה נפלאה. אני אוהב אותה, אנחנו צריכים בפוליטיקה אנשים כאלה.
אפרופו פוליטיקה, הדובר לשעבר של ראש הממשלה, דיבר סרה במזרחים.
אני לא כל כך הזדעזעתי מהדברים שלו. אנחנו יודעים שיש שם גזענים. פעם הייתי נותן אגרוף אם הייתי פוגש אותו. אם אני מרגיש שמישהו מתנשא עליי, זה אומר שיש לי רגשי נחיתות מולו. היום, אין לי רגשי נחיתות. אני נמצא בחברה של יוצרים ממוצא מזרחי ולאף אחד מהם אין רגשי נחיתות.
ובלי קשר למוצא, יש אנשים על בימת הכנסת שמתנהגים בצורה בבונית, עומדים וצועקים, מקללים, משתוללים. חברת הכנסת שאמרה 'קוקוריקו קוקוריקו', מה זה? ואחרי שעובר חוק עונש מוות למחבלים, חברי כנסת נושאים תפילת הודיה לאלוהים וגוטליב ומאי גולן מתחבקות, מה נהיה פה, חוקי השריעה? מה זו התרבות הזו?
אתה יודע שעכשיו תתויג כשמאלני.
אני לא ימני ולא שמאלני, אבל אני יודע שאי-אפשר לדבר בלי שיסקלו אותך. בשוק רחובות, שוק מחנה יהודה, אני שמאלני כי אני שחקן. ברחבת הסינמטק, אני ימני, כי אני מדבר בחי"ת ועי"ן. אז מי אני?
מה זה השטויות האלו 'קופה ראשית'? / אביחי גרציאן זה הדבר הכי טוב שקרה לי בשנים האחרונות. אני מגיע לסט מלא שמחה, משחק עם הרבה כיף, מתעלל בריקי (נועה קולר) בשיא.
אביחי, מנהל הסופר ב'קופה ראשית' של כאן 11, זה דמות של נכלולי ועצלן.
שירה, האשכנזייה, מטומטמת. אביחי לא מטומטם. האינטליגנציה שלו יותר גבוהה.
"אני אלמן כבר 22 שנה, ואין לי זוגיות. טוב לי ככה. הייתה לי אישה, יש לי ילדים, הבנתי את הקטע. אורית שנפטרה בגיל 32 ממלנומה, הייתה כמעט אהבה ראשונה שלי. מאוד כאב לי שהיא נפטרה. מאוד לא הבנתי את המוות הזה"
ולחשוב שלא רצית לשחק בסדרה.
שמעתי שזו סדרה שתשתבץ בחינוכית הישנה, בתשע בערב. גם קיבלתי את הטקסטים ואמרתי לעצמי 'מי זה שני החבר'ה האלה (יניב זוהר ונדב פרישמן)? מה זה השטויות האלה? אמרתי לסוכנת שלי, זוהר יעקובסון, שלא בא לי ללכת. היא אמרה, 'אתה מדבר שטויות. אני שולחת לך מונית מרחובות לתל-אביב'.
מה אתה אומר על האספקט החרמני בדמות של אביחי?
ביום צילום, אתה עובד 12 שעות, מאבד את הצפון ומדבר שטויות. הייתי לפני שנים בסט בחדר בפראג, מלא צלמים ותאורנים, וזרקתי מחמאה קצת גסה למפיקה שהייתה בצד השני של החדר. הייתי בטוח שאני מחמיא. היא צעקה עליי וכמעט העיפה לי סטירה. הבנתי מיד שאני מטומטם. התנצלתי והשלמנו.
המי-טו חינך אותנו וטוב שכך. דברים שאמרתי לפני עשר שנים לקולגות או לבחורות שיצאתי איתן, אני כבר לא אומר. הרבה חבר'ה בגילי עדיין לא מבינים את רוח התקופה. כששמעתי שחקן מפורסם מדבר כמו פעם, מחפיץ אישה, ניגשתי להעיר לו והוא הלך לבקש סליחה מכולן.
הבנתי את הפורמט של המשפחה / אני אלמן כבר 22 שנה, ואין לי זוגיות. טוב לי ככה. אני שלם עם זה. הייתה לי אישה, יש לי ילדים, אביתר בן 31, גיליה בת 26. הבנתי את הקטע. אורית שנפטרה בגיל 32 ממלנומה, הייתה כמעט אהבה ראשונה שלי. אף פעם לא הייתה לי ממש חברה. שנה אחרי שהכרנו, כבר התחתנו. מאוד כאב לי שהיא נפטרה. מאוד לא הבנתי את המוות הזה.
לא חסרה לך זוגיות?
אני תמיד רוצה קשר עם נשים. אישה זה טוב לי. חום נשי, חמימות, זה כיף. אם זה יקרה, זה יקרה. אני לא אגיד לזה 'לא'. לפעמים, אני חושב על זה שבא לי מישהי להזדקן איתה, אבל אני לא עושה בשביל זה כלום. אני לא נמצא באתרי טינדר למיניהם. אני מתבייש. אם אני אפגוש מישהי בגילי ה-60, במסיבה, או בעבודה, סבבה.
מה הילדים עושים?
הבן שלי מפיק אירועים שבגלל המצב, פעמיים בנה עסק והוא נפל. אשתו אמריקאית ואני אומר לו, לכו תמצאו את המזל שלכם שם. פה, אין סיכוי לקנות דירה. גם ביבי חי שנים בחו"ל, הוא היה בן ניתאי.
מחשבות על הגירה, יש?
למה אני אהפוך את עדיקא באנגלית? אני אוהב את המדינה, משחק בעברית וקורא ספרות עברית ופעם בשבוע, בתוכנית רדיו, קפה שישי, ברשת ב' (עם קרן אוזן) אני מדבר על המצב. אני לא שלם עם המלחמה הזו. התהדרו שחיסלו בן 90, יש זקן שבא במקומו. כל יום נהרגים חיילים, אין קריית-שמונה, אין צפון, אין כלום. אנחנו מפסידים, לא מרוויחים.
מגיל 50 זו ירידה תלולה / גילו לי סרטן בתקופת הקורונה. ברגע שהרופא אמר שהסיכוי לסרטן במעי הדק הוא קלוש, ידעתי שזה מה שיש לי. הוציאו את הגידול בניתוח, אבל נשארו תאים קטנים. זה לא אזור שאפשר להסיר ממנו הכל. אני מקבל זריקה ביולוגית פעם ב-28 יום, כמו מחזור, וזה משאיר את המצב סטטי. אני עובר פט סי-טי כל שמונה חודשים. אני לא דרמטי, אני ישן טוב לפני. אבל כשהמייל עם התוצאות מגיע, אני פותח אותו עם דפיקות לב. אם הגידולים באותו סטטוס קוו, זו תשובה טובה.
כמה זמן תצטרך לקחת את הזריקה?
האונקולוגית המעולה שלי אמרה לי שאני אצטרך לקחת את הזריקות שבע שנים ואז אני מפסיק. פחדתי לשאול אותה למה, אם זה בגלל שזה דופק את הגוף, או בגלל שזה מפסיק לעבוד.
אני כבר שנים נוסע רק במוניות כשאני צריך לעלות על כבישים מהירים. פעם אחת חטפתי התקף חרדה, ומאז הפסקתי לנהוג. אני גם יושב במושב האחורי כדי לא לראות את הכביש. כשנהג המונית הקבוע שלי שמע שאני חוגג 50 הוא אמר שמעכשיו זו רק ירידה. הוא צדק, זו ירידה תלולה.
אבל תגידי, עוד פעם אני מדבר על סרטן? איך אני אכיר ככה מישהי? נשים יקראו את הכתבה, ויחשבו שצריך לטפל בי.
