בסוף הטור אתן לכם טיפ נחמד שהמצאתי. הוא לא ישנה את חייכם, אבל לי הוא עוזר לפעמים להירגע כשאני מרגיש שנפשי מתחילה לסעור, והחלטתי לשתף אותו עם האומה. אבל לפני כן, בואו נדון בסערת הנפש הזו, הלאומית, מכמה כיוונים. זה יהיה קצת אסוציאטיבי, אבל תהיו איתי:
בדיון ווטסאפ סוער לפני כמה שנים התחוללה מריבה אדירה על איזה צינור. אדם שאני מכיר הראה לי את ההתכתבות היצרית הזו, בגלל איך שהסתיימה. זה התחיל בכך שמישהו צילם צינור ושאל מי הניח אותו על הדשא, המשיך עם אדם שני שהסביר שזו המועצה, אדם שלישי תקף את המועצה, רביעי התלונן על הדשא וחמישי אמר שהוא זה שביקש שהצינור יהיה שם. הוויכוח הלך וגעש וקצף ושצף, עד שאדם שלא השתתף בו ביקש לציין שכל הנוכחים בני למעלה מ-60 (זו הייתה קבוצת ותיקים), שלכולם יש משפחות, זיכרונות יפים מהעבר ותוכניות לעתיד, וכולם פחות או יותר בריאים. אז אולי במקום להתווכח במשך שעות על צינור, כל אחד ילך ויעשה משהו טוב, לעצמו או לאחרים?
ואז, לפתע, הדיון נדם.
זה כנראה הותיר בי רושם רב, כי לפעמים מאז, כשאני רואה מהומה מטורפת ומריבה בטונים מוגזמים, אני נזכר באיש ההוא, ומציין לעצמי שמדובר בצינור, בסך הכל צינור. רוב המריבות והטרדות בחיינו הן בגלל איזה צינור, ורוב הצינורות לא מצדיקים שנריב עליהם.
כשהייתי בכיתה ד' אבא שלי קיבל מהעבודה כרטיסים למשחק של מכבי תל-אביב. הוא היה רב של תנובה, והם כנראה נתנו חסות או משהו. זו הייתה עונה לא כל כך טובה למכבי, כי מה שאני זוכר מהמשחק זה שבחוץ היה מישהו שעשה פרודיה על הסיכוי שלה להעפיל לשלב הבא. הוא הסתובב בין האנשים מחוץ להיכל ואמר בקול של כרוז משהו בסגנון "עוד לא אבדו סיכוייה של מכבי להעפיל לשלב הבא. אם לימוז׳ תפסיד לצסק"א ותפרוץ מלחמה נוספת ביוגוסלביה, דבר שיפצל את אירופה, ואז מכת ברד תשבית את נמלי התעופה ביוון, או אז תנצח מכבי טכנית את אריס" וכו'. אני זוכר שהסתכלתי על האיש הזה וחשבתי שהוא אחד המצחיקים. היום אני מבין שהוא היה גם כנראה תימהוני למדי, אבל אז בעיקר הערכתי את הקומדיה. הרגשתי שהוא גם מנסה לומר משהו על הרגע הזה, שבו העניינים יוצאים משליטה. במקרים כאלה מקובל להזכיר שגם אם אינך שולט במצב – אתה כן יכול לשלוט בשאלה איך תגיב אליו. והוא הגיב בהומור.
עכשיו בואו נשבור רגע את הקיר הרביעי, ואספר לכם משהו על הטור של שבוע שעבר, כי הוא קצת ביאס אותי. ומדוע ביאס? משום שהוא נכתב, כמו הרבה מאוד טורים בשנתיים וחצי האחרונות, בשעה שבה לא היה ברור מה יקרה עם המלחמה, ועד שפורסם הוא היה קצת לא רלוונטי. גם שורות אלה נכתבות במצב עניינים דומה. כרגע יש הפסקת אש עם איראן. מתקיימות שיחות בין האמריקאים לאיראנים במקום ששמו מוזר ביותר, איסלאמאבאד או משהו כזה. אבל יש בהחלט אפשרות שכשתקראו שורות אלה, השיחות כבר יושהו או ייפסקו, ויש גם סיכוי שיחזור הירי לעוד סיבוב קצר או ארוך.
בכל מקרה, בשבוע שעבר, כשכתבתי את הטור, הייתה מלחמה וכתבתי עצות לזמן מלחמה: איך להעביר את הזמן בלי להשתגע ואיך להפוך את הלימון למיץ תפוזים. אבל יום שישי הגיע, וכשקיבלתם את העיתון כבר הייתה הפסקת אש, ברוב הארץ הייתה חזרה לשגרה, ואנשים הלכו לישון עם סלולרי סגור, לא פחות, כאילו אנחנו באירופה.
מה שאני רוצה לומר זה לא שקשים חייו של בעל טור, כי הם לא. באמת שהכל בסדר. אשריי שזכיתי לחלוק איתכם את הגיגיי. אז ישבתם בשבת שעברה וקראתי טיפים למלחמה שכבר לא מתקיימת. נו, שוין. תשמרו את הטיפים למלחמה הבאה.
אבל מה שאני כן מבקש לומר, זה שיש מחיר לשבריריות הזו של חיינו. יש מחיר לאיך שחגגנו את פורים ברבע כוח, יש מחיר לאיך שפסח עבר עלינו (ונקווה שיום הזיכרון ועצמאות יעברו בשקט). יש מחיר לכך שאי-אפשר לתכנן כמעט שום דבר לטווח ארוך.
אבל יש גם דרך למזער את המחיר. יש סיפור זן שסיפר לי פעם מדריך בסמינריון של גשר. אם אני זוכר את הסיפור הזה 33 שנים אחרי, אולי הוא בכל זאת שווה אזכור: הסיפור הוא על מורה רוחני שביקש מתלמידיו לצייר שלווה. אז אחד צייר אדם רגוע. אחד שמיים בהירים עם ענני נוצה. אבל הציור שהמורה הצביע עליו כיפה ביותר היה זה שבו היה מפל מים שוצף וסוער מאוד ובצידו, על ענף קטן, ציפור יושבת בקן שבנתה לעצמה בשלווה.
ועכשיו לטיפ. "כמה מתוך 10", אני קורא לו. זה הולך ככה: כל אימת שמשהו מעכיר את ליבכם, מכעיס אתכם או מעציב, תשאלו את עצמכם בכנות בכמה מתוך 10 מדובר. תחשבו על סולם שבו 1 מתוך 10 זה נניח ציפורן חודרנית ו-10 מתוך 10 זה, שלא נדע, אובדן טרגי של בן משפחה. פיטורים זה נניח איפשהו בין 5 ל-6 מ-10, תלוי כמה העבודה הייתה באמת טובה ומה המצב הכלכלי. הטיפ שהמצאתי הוא כזה: כשיקרה לכם משהו שגורם לכם לצאת משלוותכם, תבררו עם עצמכם כמה מתוך 10 הוא. במהרה תגלו שרוב הדברים שאיתם אתם מתמודדים, הדברים שמבאסים אתכם ביומיום, הם די בתחתית הסולם. זה לא אומר שאסור להתבאס מהם, אבל כשאתה מכיר בכך שאתה מתמודד עם בעיה שהיא 2 או 3 מ-10, אתה קצת פחות עצוב.
כי בסוף, כמה כבר אפשר להתבאס מצינור? שבת שלום.
