יש סיפור יהודי שתמיד אהבתי על רב שאחד מאנשי הקהילה הגיע אליו מבועת: "רבי, בזמן האחרון התרנגולות אצלי בלול מתות, אתה חייב לעזור לי”. הרב חשב קצת ואמר: "תחליף להן את האוכל. תן להן דורה".
למחרת מגיע האיש שוב, מודאג יותר: "רבי, התרנגולות ממשיכות למות!" הרב חוכך בדעתו, כי זה מה שרבנים עושים, ואומר לבסוף: "נסה לתת להן תערובת מיוחדת מטורקיה, ותגיד פרק תהילים". עוברים מספר ימים, האיש חוזר ושוב מספר שהתרנגולות מתו ושוב הרב מציע משהו שלא עוזר, עד שלבסוף הוא בא בדמעות לרב ואומר לו: "רבי, התרנגולות מתו כולן!"
הרב מנענע בראשו בעצב ואומר: "חבל כל כך, זה באמת פספוס. היו לי עוד המון רעיונות".
אני אוהב את הבדיחה הזו, בגלל כושר העמידה של הרב. בגלל שהוא בשלו. פאקינג לול שלם הלך קאפוט, אבל אצלו לא מתעורר ספק. להפך: הוא מתבאס שלא זכה לתת עוד כמה רעיונות.
יש אגדה יהודית - יש לה ורסיה כבדיחה גם אצל אלתר דרויאנוב - על עגלון פשוט שהגיע לשבָּת לעיירה שכוחת אל ומסיבה כלשהי תושביה הסיקו שמדובר בצדיק גדול. הם באו לקבל ממנו ברכות ומה שיפה זה שבחלק מהגרסאות הברכות התממשו והעגלון באמת חולל ניסים, כי הוא גרם לכולם להתרגש ולקבל על עצמם להתנהל טוב יותר.
אבל למה ללכת סחור-סחור, חברים? הבה נגיע לנקודה. הרי מי שעוקב אחריי יותר מיומיים לא יופתע לגלות שרגעי השיא של יום העצמאות היו בעיניי אלה שבהם ראו את אייל ציונוב, סוג של כוכב רשת שהגיע לטקס המשואות בגלימת הראשון לציון. הבמאי עבר אליו בכל פעם שדיברו על משהו יהודי במיוחד, אנשים הגיעו אליו להתברך והשמחה הייתה רבה. פשע מתוק ללא נפגעים. אחר כך, בראיונות שהוא נתן, הוא קצת הרס בעיניי את הגאונות, כי בחר לטעון שהוא אכן סוג של רב וכל זה, במקום לתת למסר העמוק באמת לחלחל: שזה לא משנה. אם אדם בא לקבל ממך ברכה, תברך אותו. כי לא משנה אם אתה רב ראשי או כוכב טיקטוק - הברכה תעבוד אם מי שביקש אותה ירצה שהיא תעבוד. אם הוא יאמין בה.
אני חי בשביל רגעים כאלה. ב-1996 מאמן סאות'המפטון קיבל שיחת טלפון ממישהו שהציג את עצמו כג'ורג' ואה (אז כוכב כדורגל עולמי ומאוחר יותר נשיא ליבריה). אותו "ואה" המליץ לו על בן דודו, כביכול, עלי דיה, ואמר לו שהוא מוכשר. המאמן האמין, מתוך כבוד לאגדה, החתים אותו, ואפילו העלה אותו כמחליף במשחק רשמי. אחרי 20 דקות שבהן הוא רץ על המגרש כמו תרנגולת בלי ראש, הוא הוחלף. למחרת נעלם. כלומר נעלם מהמגרש. אבל הנה אתם שומעים עליו כעת שוב. למה? כי הוא השאיר חותם בעולם. אמנם לא חותם של כדורגל ברמה גבוהה, אבל הוא השאיר אחריו מסר יפה על קשר יפה בין דוד לאחיין, ומשהו על כך שלפעמים, גם כשאתה יודע שהשקר שלך יתגלה אחרי 20 דקות, הוא שווה את המאמץ. 20 דקות זה פרק זמן קצר, אבל איזה זיכרון יפה יכול להיות מהן.
יש אירוע ויראלי מקסים נוסף ומוכר על טיפוס בשם גאי גומא, שהגיע לראיון כטכנאי מחשבים בבי-בי-סי ונקלע לשידור חי כמומחה בעל שם עולמי. במקום להודות שהוא לא האיש, גומא זרם עם הראיון. היה גיבור נוסף ומופלא שבחרתי בעבר כאיש השנה - תמסנקה ג'נטג'יה, שלוהק איכשהו להיות המתרגם לשפת הסימנים בהלווייתו של נלסון מנדלה, אף שהוא ידע לתרגם לשפת הסימנים כמו שמשמרות המהפכה יודעים לפתוח את ההורמוז. ג'נטג'יה עמד שם, במשדר של מאות מיליוני צופים בעולם, לצד אובמה ואחרים, ובזמן שהם דיברו הוא פשוט הזיז את ידיו כמו ויברטור על קוק, לא היה לו מושג מה הוא מסמן אבל הוא עשה זאת במסירות מדהימה. חירשים מכל העולם לא הבינו מה נסגר. מה בדיוק מנסה לומר המתורגמן? האם הוא בסדר? אולי הם לא בסדר?
היופי הנשגב של האירוע ההוא היה נעוץ בכך שלא ברור מה המניע של המתורגמן הנוכל. מה הוא הרוויח ממעשיו? מדהימה גם המחשבה על כך שאת רגע השיא, את הספוט החשוב ביותר בחייהם של מתורגמנים - תפס מישהו שאין לו מושג בשפת סימנים. הוא לא תירגם טקס סיום בבית ספר בדרום וייטנאם, אלא את אחד מאירועי הלייב הגדולים בעולם. גאון.
בסוף, אם להיות כנים, ואני לא רואה סיבה שלא להיות, בכולנו יש הרי משהו מהעגלון בעיירה ומהמתורגמן מדרום-אפריקה. למי מאיתנו לא יצא לקבל הזדמנות שהרגיש שהיא קצת גדולה עליו, מי מאיתנו לא הרגיש פעם שהוא טיפה מתחזה, אבל הוא הלך על זה והזיז את הידיים בביטחון עצמי מופרז, תוך שהוא נושא תפילה בליבו שאיש לא יעלה על התרמית.
אנחנו הופכים להורים הרבה לפני שאנחנו באמת מרגישים שאנחנו מסוגלים לזה, נותנים עצות לילדים למרות שאין לנו באמת מושג, אנחנו בני זוג למרות שאלוהים יודע כמה שנות הכשרה צריך לעבור כדי לעשות זאת, ובאופן כללי - אנחנו חיים במדינה שמרגישה לפעמים כמו ניסוי חברתי שיצא משליטה.
אבל זה גם מקור כוחנו. האמונה שאם רק נעלה למגרש ל-20 דקות, אנחנו כבר נעשה עם זה משהו טוב. הכדור יגיע אלינו ואיכשהו נבעט אותו לחיבורים. ואם הוא לא ייכנס לחיבורים, אלא יעוף ליציע, לפחות נדע שניסינו. ושלרגע אחד היינו חלק.
ותמיד אפשר יהיה גם לקבל ברכה מאיזה עגלון עם גלימת הראשון לציון, לכל צרה שלא תבוא. שבת שלום.
