ילדות / השתתפתי בחרם על ילדה בכיתה ד'. נגררתי. אנשים תמיד מספרים שהחרימו אותם וזה תמיד מעצבן, כי המתמטיקה לא מסתדרת. אם עשו חרמות על כל האמנים אז מי עשה את החרמות? אני רוצה להיות הראשון שמספר שהשתתפתי בחרם. לא הייתי ממוביליו. לא היטלר, אבל בהחלט הייתי הפולנים. הרגשתי כל כך רע שלמחרת נהייתי חבר הכי טוב שלה.
איך הוסר החרם?
המורה שברה אותו, בשיחת נזיפה עם כל הכיתה. התבאסתי על עצמי והתביישתי. זו חוויה מכוננת, כי אתה רואה לא רק כמה קונפורמיזם גרוע, אלא איך אתה יכול גם ליפול לזה ולהפוך לחלק מעדר אלים.
למה בכלל החרימו אותה? אני מניח שזה קשור לזה שהיא הייתה רוסייה. זה לא נאמר, לא יצא בדף של מטרות החרם, אבל זו כנראה הייתה הסיבה.
צבא / שירתי בצנזורה הצבאית: הייתי צריך לעבור על העיתונים, אתרים ותוכניות רדיו ולראות מה בוצע ומה לא ממה שהצנזורה פסלה. נגיד היינו מסתכלים על אתר רוטר, וראינו שמתפרסמות שם עבירות צנזורה. הייתי מתקשר לעורך ואומר לו, 'תקשיב, אתה לא יכול לפרסם את זה, תמחק'. למדתי המון על עיתונות.
רצית להיות עיתונאי באיזשהו שלב? לא. אני אוהב להצחיק ולהגיד דברים שעיתונאי לא אמור להגיד. מעדיף שיהיה לי את החופש לא להיות מחויב לסטנדרט עיתונאי.
תכנות / לקחתי את המענק לחיילים והתחלתי ללמוד תכנות. קורס גרוע ברמות, אבל זה נתן לי את הבסיס ללמד את עצמי. ואז טסתי לברזיל לעבוד שם בתכנות איזה חודש. זה היה דרך קשר משפחתי מוזר, זו הייתה הזיה.
מה אתה זוכר? גרתי אצל ברזילאים בבית. היה שם עושר מופרך ועוני מופרך, ברמות שלא קיימות בארץ. ביטחון אישי ירוד ברמה קיצונית. הסתובבתי בשכונות קשות, ויום למחרת הגעתי למשפחה ברזילאית שיש בה משרתים. התעוררתי בבוקר ואישה זרה הביאה לי טוסט והחליפה לי מצעים.
חזרת לארץ עם מסקנה שאתה צריך משרת? קיבלתי עבודה בהייטק והתחלתי לעבוד. עד היום אני שרוף על מחשבים ותכנות. תוך כדי רציתי להתחיל לעשות משהו יצירתי. זה היה תור הזהב של הסושיאל והייתי בדור הנכון, ובהומור של אותה תקופה. עשיתי קצת מערכונים, ותמיד ראיתי את עצמי על במה.
ההופעה הראשונה / התחלתי לעשות במות פתוחות בקאמל קומדי קלאב. בהופעה הראשונה הייתי בן 23. הכי מכוער בחיים.
איך הייתה ההופעה? היו ממש מעט אנשים בקהל. לא אשכח את דפיקות הלב ואת הפה היבש לפני שעליתי. הייתי בשיא הקונפליקט בין הרצון להיות שם ולספר את הבדיחות לבין הרצון לא להיות שם ושלא יקרה כלום אם אני אלך הביתה. למזלי לא הלכתי.
במקרה ראיתי לפני כמה זמן את הסט שלי מאותו ערב: בן אדם שמנסה לעשות כריס רוק בעברית. זה כל כך חמוד, כמו שהבנות שלי חושבות שהן כותבות שיר בעצמן אבל זה בעצם שיר שקיים. אפס סגנון אישי, רק העתקה, אבל כן היה שם גרעין של מצחיק, ואנשים בקהל צחקו.
אתה עדיין עם דפיקות לב לפני שאתה עולה להופיע? כן, במיוחד כשיש מופע חדש (ב-7.5 וב-27.5 בבית ציוני אמריקה בתל-אביב וב-14.5 באלומה הוד-השרון). אני תמיד מכניס בדיחות חדשות, גם בשביל הפרֵשיות, וגם בשביל הדפיקות לב. יש המון אנשים שמגיעים לסטנד-אפ וחרדים בשביל הסטנדאפיסט שלא יהיה טוב, ויש אנשים שלא הולכים לסטנד-אפ כי קשה להם מדי לשאת את המחשבה מה יקרה אם הוא יתרסק.
יש הופעה שאתה זוכר במיוחד?
פעם מישהי התעלפה בקהל בצוותא, כנראה שתתה משהו. האירוע נשבר לרגע וכל הקהל מסתכל על בן אדם, עליך. אתה הגורם האחראי למרות שבכלל הגעת לספר בדיחות – ואתה לא מוסמך לקחת אחריות על בריאות של אדם. ניסיתי לקחת פיקוד ולקרוא לסדרנים, וזה הרגיש כל כך ווירד שאני באמצע הדבר הזה. היא התעלפה בדיוק בקטע שבו דיברתי על כמה קשה זה להיות אישה והיה לי חשוב שאחרי שהיא מתפנה מהאירוע הבדיחה הראשונה תעבוד טוב כי אחרת המופע לא יחזור למסלול. אמרתי: אז איפה היינו? בכמה קשה להיות אישה. וזה עבד טוב שכמעט שמחתי שהיא התעלפה.
טלוויזיה / הייתה אופנה של קבוצות סטנד-אפ בתל-אביב. כל כמה חודשים היינו מרימים ערב חדש לגמרי, כל אחד עלה על הבמה לעשר דקות. ואז קיבלתי שיחה מאילן שפלר ומולי שגב, הם רצו לעשות תוכנית של קיציס בין העונות של 'ארץ נהדרת' וזה היה הגיג הראשון שלי. לנצח אהיה אסיר תודה.
איך הגיבו בהייטק?
כשהודעתי שאני עוזב, צחקו עליי שתוך שנה אני מוצא את עצמי כותב מתכונים לאתר 'יאמיז' של רשת. אחרי הפינה הזאת קיבלתי עבודה אצל ליאור שליין, מה שהיה 'מצב האומה'. עשיתי כמה תוכניות ככותב, וממש ישבתי עליו שאני רוצה לשבת בפאנל. אני חושב ששליין העריך את זה. זה היה בית ספר לכתיבה. אחרי שישבתי בפאנל, התוכנית עברה לערוץ עשר וזה נהיה 'גב האומה'. שם הייתי כבר יחסית קבוע בפאנל.
פעם בשבוע עם תם אהרון / זה היה החלום שלי בתור ילד שגדל על הדיילי שואו של ג'ון סטיוארט, סאטירה. עזבתי בית גדול, תוכנית פריים-טיים עם קאסט מכובד ועברתי לתאגיד. כמו לעבור מבית בורגני ברעננה לדירת רווקים מעופשת, שמרגישה כמו הבית. מאותו רגע התחיל מעגל שבועי של חרדה וכיף במשך כמעט שלוש שנים.
קראת ביקורות?
הייתי קורא ביקורות בזמנו. כמובן שזה היה נוגע בי. אני לא יכול להגיד שזה היה מניע אותי, כי הייתי מוקף בצוות מאוד מקצועי והמכונה כל כך חזקה שגם אם אתה מקבל ביקורת רעה, זה לא ישפיע על המוצר הסופי.
התבאסת שהתוכנית ירדה?
הייתה אשליה שבגלל שהולך טוב נמשיך לנצח, אבל זה גם לקח חשוב לבחור צעיר: לא כל דבר טוב ממשיך.
קורונה / לקראת סוף העונה השלישית התחילה הקורונה, והתחלנו לצלם בלי קהל. זה פגע באנרגיה, ואז הקורונה החריפה והתוכנית הסתיימה וכל ההופעות התבטלו. שאט דאון. הייתי על המסלול בקריירה וזו פעם ראשונה שנעצרתי.
חתיכת כאפה.
כאפה כפולה, כי נהייתי אבא באותו הזמן. ואז קרו שני דברים. קודם כל, כתבתי את המופע השני. כי יכולתי בזמן הזה לשבת בבית ולכתוב. וגם קיבלתי פנייה מנדב רביד שהציע לי את התוכנית של שישי בבוקר בגלגלצ. זו תוכנית שאהבתי לעשות. אחרי שנתיים שם עזבתי ל-99FM. אני מגיש עם אביה פרחי וטל ברמן את 'בוקר חדש', קם כל בוקר בחמש וחצי.
תהית אם להיכנס למשבצת הזו שהייתה מאוד אהובה עם אביעד קיסוס?
לא, זאת הייתה הזדמנות פיצוץ לעשות משהו מדהים.
פמילי ביזנס / יש לי שתי בנות. הגדולה שלי בת שש והקטנה בת ארבע וחצי. הגדולה התחילה להחליק על רולרבליידס אחרי שניסיתי איתה מלא זמן אופניים והייתי מורה לא טוב. איכשהו זה הצליח עם הרולרבליידס והייתי מוקסם מזה, אז ביקשתי מליאת אשתי שתקנה לי גם. ליאת נגעלה מהרעיון שאני אסתובב עם רולרבליידס אבל היא קנתה, יצאתי פעמיים עם הבת שלי להחליק, ואחרי כמה ימים היא סירבה שאחליק איתה כי זה הביך אותה. מכל המחווה היפה שחשבתי שאני עושה בתור אבא חמוד, התגלה לי שאני אבא מביך.
"לא הצבעתי לממשלה הנוכחית. זו הממשלה הכי גרועה שהייתה בהיסטוריה של ישראל, עוד לפני 7 באוקטובר. ועדיין ביבי עשה דברים נכונים וטובים בניהול המערכות הצבאיות מול איראן ולבנון, וגם בצורה מסוימת מול עזה"
היה לך קל עם האבהות?
לקח לי זמן לקלוט שאני אבא. שיש לי תפקיד בעולם הזה. לא הייתי פנתר על היום הראשון. לקח לי איזה חצי שנה להיות פנתר. הייתי בשוק אבל יצאתי מזה.
ליאת אשתי / היא הדבר הכי טוב שקרה לי עד היום. בדיוק כמו שאני מרגיש שהיא הדבר הכי טוב שקרה לי, גם היא מרגישה שהיא הדבר הכי טוב שקרה לי. שנינו מאוחדים בידיעה הזאת לגביה.
איך הכרתם?
אותה עיר, תעשיות דומות, כזה קליק מיידי והתאהבות.
היא גם המנהלת שלך.
אחרי הלידה של הגדולה ליאת עזבה את העבודה הקודמת שלה לנהל מוזיקאים. היא הייתה באינדי, ניהלה את נגה ארז בתחילת דרכה ואת לולה מארש. באופן טבעי כבר נהיינו כל כך אחד בחיים של השני, מצאתי את עצמי מתייעץ איתה ומתכנן איתה ביחד את הדרך.
איך זה משפיע עליכם בבית?
זה פמילי ביזנס לכל דבר ועניין. כן. אז מן הסתם יש לזה השפעה. אנחנו צריכים לעבוד מאוד קשה כדי לשמור על הגבולות בין הבית לבין העבודה, אבל גם אנחנו מקבלים את זה שלפעמים הגבולות האלה פרוצים.
היו גם עימותים?
כמו לכל זוג שעובד ביחד. בואי, לכל שני אנשים שעובדים ביחד יש קלאשים. אבל זה גם כאילו עדות לכוח. זה מחזק ומצמיח ומגדיל. אני רוצה לחשוב שהפכתי לקולגה יותר טוב מאז שאני עובד עם אשתי. היא הבן אדם שהכי כן איתי בעולם.
בוער לי להגיד את דעתי / לא הצבעתי לממשלה הנוכחית, אני לא אוהב את הממשלה הנוכחית. אני חושב שזו בהחלט הממשלה הכי גרועה שהייתה בהיסטוריה של ישראל, עוד לפני 7 באוקטובר. האופן שבו הממשלה הזאת התנהגה כאילו שהיא לא צריכה לקבל את אמון העם בשביל מהלכים מאוד רחבים, הלעומתיות והשנאה, הפטור הגורף של החרדים משירות צבאי, חוסר היכולת או הרצון לשלב חרדים בכלכלה. אלה אסונות שהסיבות אליהן הן אך ורק פוליטיות. לא רציתי שביבי יהיה ראש ממשלה עכשיו, אני כן רוצה שמי שיהיה ראש ממשלה אחריו ילמד גם מהדברים הנכונים והטובים שביבי עשה.
אילו דברים טובים למשל?
הרבה דברים בניהול המערכות הצבאיות מול איראן ומול לבנון, וגם בצורה מסוימת מול עזה. אלה רעיונות שאני תומך בהם. אנחנו צריכים להסתכל על התמונה בצורה קוהרנטית, להגיד כן, לצאת למלחמה באיראן ביחד עם ארצות-הברית זה הישג, וצריך לחשוב איך משחזרים את ההישג הזה גם ביום שאחרי ביבי.
"פעם מישהי התעלפה בקהל בצוותא, כנראה שתתה משהו. האירוע נשבר וכל הקהל מסתכל עליך. אתה הגורם האחראי למרות שבכלל הגעת לספר בדיחות. ניסיתי לקחת פיקוד ולקרוא לסדרנים, היה לי חשוב שאחרי שהיא מתפנה מהאירוע הבדיחה הראשונה תעבוד טוב"
אחרי שקיבלת מלא ביקורות שאמרת את דעתך הפוליטית אתה חושב שזו הייתה טעות?
הופתעתי מזה, וזה חיזק אותי ברצון להגיד את דעתי, כי יש מחלה ישראלית בחוסר היכולת להכיל את השונות. בישראל כל קבוצה מרגישה שהיא הקבוצה שמגינה על הדמוקרטיה. אם אתה סוטה מהקו הזה ומעז לטעון אחרת, התגובה אליך תהיה אלימה. זה היה לי מאוד קשה בזמנו. אני יודע שיש עוד הרבה אנשים שרוצים את החופש להביע את דעתם בלי שזה יהפוך לקרב חרא במימדיון.
גזענות / כשהתחלתי לעשות סטנד-אפ ועם הפינה אצל קיציס, חלק מהפאן ומהריגוש היה לקחת נושאים נפיצים ומורכבים כמו מזרחיות, להסתכל עליהם ולהגיד משהו. מאז עבר הרבה שמן בנהר וזה כבר נהיה נושא שפוליטיקאים אוהבים לחפור בו והוא לא בא טוב בגרון, אלא רק מעמיק את הכאב והקושי. אני לא אוהב את זה ומנסה להתפתח ביחד עם השיח, וגם עוד הבנה שלמדתי עם השנים זה שגזענות היא תכונה אנושית.
פעם חשבת אחרת?
כשהתחלתי, הייתה מין אווירה שגזענות היא תכונה אשכנזית. לא, היא תכונה אנושית, וצריך לדבר עליה בצורה כנה ואמיתית ובוגרת. ואני לא אוהב את המקום הזה של מזרחים שחושבים שבגלל שהם חוו גזענות, הם לא גזענים בעצמם. אנחנו גם גזענים, אנחנו בני אדם, וזה סבבה, וזה. כל עוד אנחנו במודעות לזה, ואנחנו לא בהכרח מתנהגים את זה, הכל טוב.