יש רגעים שבהם החיים תופסים אותך לגמרי לא מוכן, גם אם אתה האיש שכותב את הפחדים של מדינה שלמה. ליאור רז רגיל לבנות תרחישים ב"פאודה", לפרק אותם לגורמים, לזקק את הדרמה ואז גם לבצע את המשימה כמו שדורון קביליו אוהב. אבל אז מגיע טוויסט שבו המציאות לוקחת את התסריט, מקמטת אותו ועושה לו רימייק בלי לבקש זכויות יוצרים.
לביתו של ליאור רז נכנסה במערכה הראשונה מול איראן השחקנית מלאני לורן. היא הגיעה כרכש נוצץ לקאסט של "פאודה", על תקן כוכבת הוליוודית עם רקורד של תפקיד מיתולוגי, שושנה ב"ממזרים חסרי כבוד" של קוונטין טרנטינו. לורן הייתה אז היהודייה הנרדפת - אך הגאה - המסתתרת בפריז הכבושה בידי הנאצים. אצל רז היא הייתה חברה שמצאה מחסה מהטילים האיראניים, הגיעה כאורחת לרגע, הפכה לחלק מהבית והמשפחה ברמת-השרון, ירדה לממ"ד, למדה לספור שניות בין האזעקות ואפילו חוותה קידוש ראשון. בלי הפקה, בלי במאי, היא שוב בתוך סיפור יהודי של פחד ומקלטים. רק שהפעם זה לא סרט, זו ישראל. רז, שכבר כתב כמעט כל תרחיש אימה אפשרי ל"פאודה", מצא עצמו באחד שלא יכול היה לדמיין.
"כשצילמנו את העונה החדשה של 'פאודה', התחילה המלחמה הראשונה עם איראן", הוא נזכר. "מלאני לורן הייתה תקועה בתל-אביב. שיחקנו יחד בסרטים Underground 6 ו-Operation Finale של נטפליקס. הפכנו חברים טובים, והיא הצטרפה לעונה החדשה של 'פאודה'. אמרתי לה 'בואי אלינו הביתה'. חשבתי שיהיה פיצוץ אחד-שניים ונגמר הסיפור, אבל מלאני גרה אצלנו בערך חודש".
"שושנה" שוב נמלטת על חייה.
"היה לה פה חדר, ירדנו כל יום לממ"ד, ואני עושה קידוש כל שבת, אז לדעתי יצא שלראשונה בחייה היא הייתה בקידוש. היו לה חוויות מעצימות מאוד בישראל. גם שחקן מוסלמי בשם חכים דג'ירי מצא עצמו פה במלחמה, הסתובב במקלטים, יצר חברים יהודים. היו להם חוויות משוגעות".
× × ×
בישראל 2026, "פאודה" היא כבר חלק מהדנ"א התרבותי, מהסדרות החשובות והמצליחות שנולדו כאן. כשרז ואבי יששכרוף יצאו לדרך, עוד ב-2009, כמעט אף אחד בתעשייה לא חשב שסדרה על מסתערבים ופלסטינים תהיה רעיון טוב. "פאודה" עמדה לסיים את דרכה עוד לפני שלבי הפיתוח, אבל בסופו של דבר ב-yes הרימו את הכפפה, וב-2015 הוציאו את העונה הראשונה לדרך. אחרי עונת הבכורה, שהצליחה מאוד בישראל, הגיע המפץ הגדול. אימפריית הסטרימינג נטפליקס הדהימה עם רכישת הסדרה לשידורה המיידי בשפות המקור, לא רימייק. מכאן עברה "פאודה" לבמה הבינלאומית הגדולה ביותר שיכולה הייתה לקבל. ליאור רז, דורון בן דוד, איציק כהן, רונה-לי שמעון, עידן עמדי, נטע גרטי, יעקוב זדה דניאל והיתר הפכו לפנים מוכרות במעברי הגבול, עם מעריצים שלפעמים עטים עליהם לסלפי במקומות אקזוטיים במיוחד. אפילו בדובאי רדף המון אחרי רז ועמדי, ויש גורמים בהודו שעד היום בטוחים כי איציק כהן, קפטן איוב האגדי, הוא למעשה איש ביטחון ישראלי מסתורי. לפני כל עונה הציפיות עולות, אחרי שרז ויששכרוף פיצחו את הקוד הישראלי לצד הבינלאומי, כשהם נוגעים בפצעים מדממים ומצליחים להעביר פעם אחר פעם סיפור עמוק מעבר לאקשן הוליוודי ראוי בפני עצמו.
העונה החדשה הייתה אתגר הרבה יותר קשה. כשהשניים החלו לכתוב את התסריט בקווים כלליים, המזרח התיכון נראה אחרת לגמרי. אלא שאז הגיע 7 באוקטובר, והמציאות האכזרית שוב חרגה מכל קו עלילה אפשרי. "התחלנו לכתוב את העונה החדשה כמה חודשים לפני 7 באוקטובר", רז מספר. "אנחנו לא יכולים לומר מה בדיוק קרה אחרי שהעונה האחרונה הסתיימה מבחינת הדמויות. ישבתי עם אבי וחשבנו על התסריט. אנחנו תמיד שואלים את עצמנו לפני הכתיבה מה הדבר שהכי מפחיד ישראלים".
משער שלא איראן דווקא.
"נכון. גדלתי במעלה-אדומים, ובאחד התרגילים הכי מפחידים שעשו לנו כילדים, הגיעו חיילים שהשתלטו לנו על האוטובוס. חזרנו מהלימודים, לקחו אותנו והחזיקו אותנו כבני ערובה".
יופי של לימודי ליבה.
צוחק. "זה לא חינוך טוב, פחד אלוהים. מי החליט על זה? לא יודע. ככה היה. אני זוכר שהיינו ממש יושבים בתוך הבית ומחכים שהחיילים יחלצו אותנו".
שמע, עד היום יש לי צלקת מתשדירים על חפץ חשוד משנות ה-70.
"אצלי הצלקות קצת יותר עמוקות כנראה, כי אני זוכר את הפחד הגדול שהיה לי מאז. הצעתי לאבי כשהתחלנו לכתוב: בוא נעשה אירוע שחמאס משתלט על יישוב בשטחים ומשם הם מנהלים משא ומתן, וזה הופך למשהו מאוד גדול".
אמרת יישוב אחד. על כמה יישובים, שעות ללא הפרעה, אפילו אתה לא חשבת.
"לא עלה על דעתי. אבל אבי אמר לי, גם לגבי השתלטות על יישוב אחד: 'זה לא הגיוני, אנחנו לא יכולים לעשות את זה'. אז נטשנו את הרעיון, ואז קרה 7 באוקטובר, והיינו צריכים לכתוב את העונה מחדש, כי מה שקרה היה הרבה יותר גדול ונורא מהתסריט הכי שחור שלנו".
יש לכם קבוצת ווטסאפ של הסדרה. מה הלך שם ב-7 באוקטובר?
"כולם היו מאוד מבולבלים. ההודעות היו על איפה אתה, מה קורה ומי צריך משהו. זה היה על האישי, על המשפחות שלנו, על המדינה, הטראומה הייתה חזקה. הייתי בצילומים בחו"ל, ולמחרת כבר ירדתי עם אבי לדרום".
הם התיישבו לכתוב את העונה מחדש יותר מחודשיים אחרי פתיחת המלחמה. "הדברים השתנו בקצב מטורף. כתבנו כמה חודשים אחרי 7 באוקטובר, במטרה להתחיל את העונה שנתיים אחרי המלחמה. היינו צריכים לדמיין איך ניראה בטווח הזה, כשבינתיים החטופים עדיין בעזה".
איך באמת נזהרים מהערכות מופרכות?
"הערכנו שיהיה הסכם, שהרבה חמאסניקים יברחו מעזה לחו"ל, ורצינו לדבר על נקמה. העונה הזאת היא עונת נקמת דם, בהשראת סיפורים אמיתיים שהתרחשו מאז 7 באוקטובר. הרבה מהעונה בחו"ל, כי אנחנו במרדף ובהמשך הנקמה מסתבכת. זו עונה קשה מאוד. 7 באוקטובר נוכח, ויש שני פרקים שבהם ממש רואים מה קורה מנקודת המבט של הדמויות. לא נשלב קטעי ארכיון, אבל נראה מה עבר על דורון, על אלי ועל סטיב באותו יום".
תחשוב כמה כרגע בארץ או בעולם כותבים סדרה. האחוזים שמישהו בכלל ייקח את זה, האחוזים שאחרי שייקחו את זה הסדרה תצליח, ושאחרי זה תמכור את זה לנטפליקס ותעשה גם פרוספריטי כלכלי מהדבר הזה. מי בכלל חלם?"
גם במקרה שלכם יכולים לומר שזה מוקדם מדי לתסרט את 7 באוקטובר, כמו שטענו לגבי "אור ראשון" ו"שחר אדום", שהתבססו על אירועים אמיתיים. משפחות שכולות התנגדו לשידורן.
"אני מבין את המשפחות. היה לי מאוד קשה לצפות ב’אור ראשון’ בגלל הקרבה למציאות. השחקנים והבמאי עשו עבודה מדהימה, ומאוד חשוב שמכרו את זה לחו"ל, לפרמאונט, מבחינת הסברה לישראל. לאנשים בחו"ל הרבה יותר קל לראות את זה".
אבל אולי גם את העונה הבאה של "פאודה" יהיה קשה לראות כי זה לא רחוק מספיק מההתרחשויות עצמן?
"ב'פאודה' אלו דמויות שאתה עוקב אחריהן כבר עשר שנים. ראית את דורון ברגעים הכי קשים, רכים, בודדים ואהובים שלו, אתה מכיר אותו ב-360 מעלות. כשתראה אותו בסיטואציה של 7 באוקטובר, התפיסה תהיה אחרת, בזכות ההזדהות. כן, זה הולך להיות מאוד קשה, יהיו אזהרות טריגרים, אבל אני מעריך שהעונה הזו תגרום לצופה הזדהות, גם בעולם".
חשבתם על אלמנט ההסברה או שזה לא אמור להיות ביסודות של התסריט?
"’פאודה’ היא אחת המסבירניות הטובות בעולם. בהתחלה זה לא היה במודע. לאט-לאט, כן. כתבנו סדרה לישראלים, לא חשבנו שזה יוכל להצליח בעולם, בטח לא ככה".
איך למשל אתם מתייחסים לפשעי המין של חמאס אחרי העדויות הקשות, גם של חטופות וחטופים?
"הסוגיה הרבה יותר עמוקה. זה עניין של נרטיב, האם 7 באוקטובר היא פעולת ניצחון פלסטינית או פעולת ייאוש? עכשיו הם מנסים להכחיש הכל, שרצחו תינוקות וילדים, ושאנסו נשים וגם גברים. התייחסנו לכל זה. אני לא רוצה יותר מדי להרחיב, אבל יש תשובות בסדרה לשאלה שלך".
× × ×
השאלות לגבי עונות המשך ל"פאודה" נראות כיום מובנות מאליהן, אבל איש לא היה מרים גבה גם אם הדרך הייתה מסתיימת אחרי עונה אחת או שתיים בגוף חסר פשרות מול רייטינג כמו נטפליקס. מהעונה הראשונה היה ברור שהסדרה מתקבלת בהתלהבות גם בחו"ל, ומרכזת תשומת לב מיוחדת בכלי תקשורת ערביים שעקבו אחרי “פאודה”, גם אם לא באהדה. "בדרך כלל בסדרות יש פיק בעונה ראשונה, וירידה בעונה השנייה ומעלה", אומר רז. "ב'פאודה' זה הפוך. הקהל מכל העולם גדל עם העונות".
ולכן יש פה גם אחריות ככותב, מבחינת הקהל הישראלי: להעביר מסר לעולם מי הצד שהותקף.
"אחריות מאוד גדולה, כי 'פאודה' מייצגת את ישראל עבור הקהל בחו"ל. מצד שני, אני עושה אמנות. לא סתם העונה נעה סביב נקמה, ואחד הצירים הוא פוסט-טראומה. ניסינו לשרטט סיפור דרמטי של אנשים שעברו חוויה קשה".
הייתה סצנה קשה במיוחד לצילום בעונה?
"דווקא ביקור שלי אצל פסיכולוגית, כשאני מתמודד עם הפוסט-טראומה של 7 באוקטובר ופורק הכל. כל הצילומים של 7 באוקטובר היו קשים מאוד, פיזית ונפשית. אתה נמצא בסיטואציה שאתה יודע שהתרחשה ומה היו התוצאות שלה, זה לא דמיון. היו שם רגעים לא פשוטים לכל השחקנים".
דמעות בסט?
"כן, היה רגע שנשברתי, גם ליעקב (זדה) דניאל היה רגע כזה".
העונה החדשה צולמה בדרום הארץ ובצפונה, וגם בבודפשט, הונגריה. "היינו אמורים לצלם במרסיי, אבל אי-אפשר היה לאבטח אותנו. בבודפשט הייתה לנו קבלת פנים מדהימה, אנשים מאוד אוהבים אותנו שם, וזו הפעם השנייה שאנחנו מצלמים בעיר".
כשאתה הולך לעונה בתקופה כזו, רגישה פוליטית, אתה מרגיש יותר את האנשים של נטפליקס מלמעלה?
"נטפליקס והצוות שלנו שותפים מאוד טובים. בכירים מההנהלה הפכו חברים שלנו, אנחנו מאוד אוהבים אותם. יש דיאלוג מאוד פורה איתם, סדרות בפיתוח וגם פרויקטים אחרים שעלו, כמו 'אוף-רואד' עם רותם סלע".
היה גם את "היט אנד ראן", שלא המשיכה.
"בארצות-הברית, כשמודיעים שאין עונה שנייה אז אומרים Canceled. בארץ מבינים – 'אה, ביטלו להם עונה שנייה שהייתה מתוכננת'. זה לא היה ככה, אבל בארץ נורא אוהבים לחגוג כשאתה מצליח, ואוהבים לחגוג עוד יותר כשאתה לא מצליח. זה חלק מהמשחק".
מעצבן? כי ככל שאתה מתקדם, יותר אנשים מחכים בפינה.
"לא. יש אנשים שקשה להם לראות הצלחה של אחר, אבל זה גם טבעי. גם אנחנו מסתכלים על מישהו בחו"ל שיצר משהו, ומסקרן לראות אם הוא נפל בדבר הבא שלו. אם אתה שמח לאידו, שם אתה כבר בבעיה. אני מרגיש ש-99 אחוז מהאנשים כן מפרגנים, אבל אנחנו כאמנים נותנים לאחוז הקטן הזה הרבה יותר משקל ממה שצריך לתת לו".
המצב שלנו בדעת הקהל העולמית מכעיס מאוד. אין הסברה במדינת ישראל, את אף אחד זה לא מעניין, אין תקציבים לזה, אנחנו רק מנסים לכבות שריפות. אנחנו לא רואים שאנחנו מאבדים את דעת הקהל בארצות–הברית ובאירופה. אני רואה את זה כמעט בכל מקום"
יש גם הזדהות?
"כשצילמנו את 'גלדיאטור 2' היה את הבלגן של המלחמה, על הסט אנשים הביעו דאגה, שאלו מה קורה. קיבלנו המון הודעות ששאלו אם אנחנו בטוחים. אבל מיעוט קטן וקולני יכול להרעיש יותר. לא קרה אף פעם שמישהו בא אליי בחו"ל ואמר לי: 'מה עשיתם בעזה' או 'אתם עושים ג'נוסייד'".
עצומת האמנים הישראלים שהופצה בדרישה לעצור את המלחמה התכתבה בדיוק עם הטענות האלה.
"תפקיד האמנות להרים דגלים אדומים. אם משהו מפריע לך, תגיד את זה באמנות שלך. גם אם האמן קיצוני בדעותיו, הן חייבות להישמע. אבל עצומה כזו מיותרת לחלוטין בזמן מלחמה. לא הייתי חותם עליה, אבל ברור שזכות האמנים להביע גם את הדעה הזו. זה גם הזמן לסדר משהו".
בבקשה.
"שאלת אותי פעם אם נמשיך ליצור בישראל במקרה שיגבילו את היצירה שלנו. אמרתי שבמקרה כזה ניצור בחו"ל - ומאז חלק מהציבור מאמין שאמרתי שאני עוזב את הארץ. אני פטריוט פי מיליון יותר מכל אלה שרק צרחו באינסטגרם ובכל מיני מקומות למה אנחנו לא עוזבים את הארץ. כל בעל מקצוע, לו היו מגבילים את העבודה שלו בסביבה מסוימת, לא היה רוצה לעבוד בה. יש הרבה ישראלים שגרים בחו"ל ומדברים. אנחנו פה, נשארים ונלחמים".
למשל יאיר נתניהו?
"את זה אתה אמרת".
× × ×
"פאודה" זכתה לרוב לביקורות אוהדות, ולאורך עונותיה הקודמות זכתה בשבחים על היכולת של היוצרים להציג גם את הרוצחים השפלים ביותר ברגעים אנושיים, יומיומיים, מנותקים מהרוע. אפשר גם היה ללכת צעד קדימה ולטעון שבסדרה העניקו לא מעט רגעי אמפתיה לרוצחים שהתגלו כרומנטיקנים. "מה זה אמפתיה? זה לא נכון", רז עונה. "אתה לא יכול לייצר סיפור טוב עם דמויות שטוחות. כשאבי ואני היינו בצבא, היה מבוקש שקשה היה לתפוס אותו. איך הוא נתפס? קנה לאשתו בושם. אתה יכול לוותר על הסיפור הזה בסדרה ולומר לצופים: הוא התחבא, תפסנו אותו. אבל לא, תפסנו אותו כי עלו על זה שהוא קנה את הבושם, אשתו פגשה אותו כדי לקבל את הבושם - ושם תפסו אותו. לוותר על הסיפור הזה? לא. רצינו להראות אותם בכל מיני רגעים מנחים של החיים שלהם".
בסדר גמור. בינתיים יצרתם אהדה בלי להתכוון.
"בסוף האנשים האלה מוצגים כמו מה שהם: רוצחים נוראיים שעושים דברים מזעזעים. לכל אחד מהם אולי יש ילד, אישה שהוא אוהב, משפחה שהוא יעשה הכל בשבילה. זה הפרדוקס האנושי. גם לאיש הכי רע בעולם יש חמלה כלפי אנשים ספציפיים. אני לא חושב שאנחנו עושים להם הנחות, פשוט מראים אותם גם בחולשות האנושיות שלהם. הרוע מורכב, ובסיפור טוב אתה צריך להביא ולהבין את המורכבות. אני יכול לעשות צ'אק נוריס ולירות בכל הרעים, אבל זה לא מעניין אותי".
אולי שיניתם בכל זאת יחס לפלסטינים מאז 7 באוקטובר כדי להתעכב על הרוע השטני שיצא באותו יום? לעברי לידר היה קשה לשיר למשל ש"החבר הוא לפעמים גם אויב". זו דילמה של יוצר.
"כן. כשכתבנו את 'פאודה' לא חשבנו שהאויב הוא חבר. אני מכיר את האויב היטב. כתבנו סדרה שמייצרת סיפור ואמפתיה לדמויות שלה, והעונה הזו הרבה יותר מורכבת מהבחינה הזאת".
אתם לא מלכי הסוף הטוב.
"אין בחיים הפי אנד".
אין ניצחון מוחלט.
"אין כמעט ניצחונות. בסוף במלחמות אנחנו מפסידים חברים, מפסידים מוסר, מפסידים את עצמנו, חווים טראומות. זה לא משנה אם ניצחת. הילדים שלי, שרצו פה למקלט כל יום, הפסידו. גם אם היינו עכשיו מנצחים את איראן, הילדים האלה, במשך כל החיים שלהם, יתכווצו כשיהיה רעש או אזעקה או משהו קרוב לה".
אשתי, מיטל, שחקנית מדהימה ויוצרת עוד יותר מדהימה. היא כותבת עכשיו סדרה חדשה שאנחנו מפיקים לה. שילמנו מחיר. גם אני, גם היא, גם הילדים שלי. היא פשוט בחרה לעשות דברים אחרים בזמנים האלה"
הפכנו לחברה פוסט-טראומטית.
"יש את הלוחם שהיה במילואים ארבע שנים והוא גמור, את זה אתה רואה מיד, אבל יש גם את הילד שרץ למקלט כל היום בשדרות או בתל-אביב והוא גמור, יש את האישה שחיכתה בבית לבעלה במתח בלתי נסבל, ניצולים של נובה, חברים שלהם, חטופים, אנשים שיצאו להפגין בשביל החטופים. המחיר שנשלם על הטראומה שאנחנו חווים עכשיו יהיה אדיר אם לא נטפל בה נכון".
איך נשלם?
"באלימות. תהיה חברה אלימה יותר, אנחנו רואים ומרגישים את זה. אנשים על הקצה. אם לא נדע להכיל ולטפל, ולייצר מנגנון גדול שיעטוף את כל המנגנונים האפשריים כדי לטפל באוכלוסייה, נהיה בבעיה מאוד גדולה. אנחנו צריכים תהליך של שקט וריפוי כמדינה".
איך מעדכנים את התסריט של "פאודה" לפי ההתפתחויות במזרח התיכון, אם בכלל?
"אנחנו לא יכולים ולא מנסים לעקוב אחרי הדברים שקורים בעולם".
אז בוא נעדכן: מצבה של ישראל בדעת הקהל העולמי גרוע. לא הקרקע הכי טובה להעלות עונה חדשה.
"המצב שאנחנו נמצאים בו מכעיס מאוד. יש מיליון אשמים בסיטואציה שלנו בדעת הקהל העולמית. אין הסברה במדינת ישראל, את אף אחד זה לא מעניין, אין תקציבים לזה, אנחנו רק מנסים לכבות שריפות. אנחנו לא רואים אסטרטגית שישראל מאבדת את דעת הקהל בארצות-הברית, את הדמוקרטים שם כבר איבדנו, אנחנו מאבדים את דעת הקהל באירופה, אני רואה את זה כמעט בכל מקום".
הרגשת את זה בהצעות שקיבלת בשלוש השנים האחרונות?
"הרגשתי את זה אחרי 7 באוקטובר. בהתחלה הייתה תחושה שלא נוגעים בדברים מישראל, אבל זה עבר בהמשך. חשבתי שזה עלול לפגוע יותר, אבל אני עובד טוב מאוד גם בחו"ל מאז המלחמה. אבי ואני, כשראינו בהתחלת המלחמה שקשה למכור סיפורים ישראליים בעולם, הקמנו קרן שגייסה מאנשי עסקים יהודים הרבה מאוד כסף כדי לייצר תכנים יהודיים וישראליים. במקום לבכות על מר גורלנו התחלנו להרים דברים, להפיק אותם בעצמנו. לא מזמן סיימנו לצלם סרט שהעלילה שלו מתרחשת בשנות ה-70 בביירות, עם תומר קפון בתפקיד הראשי".
סגירת מעגל יפה. מצאת לו תפקיד ראשי אחרי שחיסלת אותו מוקדם מאוד ב"פאודה".
"הרבה פעמים שואלים אותי על זה. כשאתה כותב סדרה, אתה לא יודע מי ייכנס לתפקיד. אנחנו כבר הרבה שנים ב'פאודה', ובסוף כל אחד קיבל את הקריירה שלו".
× × ×
הדרמה הגדולה של "פאודה" התרחשה עוד לפני צילום העונה החדשה. עידן עמדי, מכוכבי הסדרה, החליט לקחת פסק זמן ולשים את הצוות של "פאודה" בצד בשלב הזה של חייו. באופן מצמרר נפצע עמדי קשה בינואר 2024 במשימה חשובה בעזה שהייתה אמורה להיות חלק ממבצע לשחרור חטופים, באירוע שהסעיר גם את הכותרות בעולם אחרי שהדמיון פגש את המציאות מהצד המדאיג של המשוואה. עמדי איבד בקרב את חבריו הקרובים גבריאל בלום ועקיבא יסינסקי ז"ל. רז טס לבית החולים אחרי שעמדי אושפז וליווה אותו בתהליך ההתאוששות.
"היה לי ברור שהוא ייצא מזה כמו גדול, כבר בימים הראשונים", הוא אומר. "לפני הכל עידן הוא חבר טוב, שאתה חייב להתחשב ברצונות שלו. היה לי מאוד קשה כשהוא אמר לי שהוא לא ממשיך איתנו. אני אוהב אותו, שאלתי למה והבנתי את הצרכים שלו. אני כמובן לא רוצה לדבר בשמו, אבל הכל היה מובן לי ולא יכולתי להגיד כלום. כן יש לו נגיעה בעונה החמישית, תצטרכו לראות איפה. הכבוד שלי לעידן מאוד גדול. הצטערתי, אבל עידן ימשיך איתנו לעונות הבאות של 'פאודה'. זה ברור".
בתפקידים יותר גדולים?
"ברור, הוא חלק מ'פאודה'. שמע, אנחנו חברים מאוד טובים, נפגשים הרבה פעמים עם כל השחקנים של 'פאודה'. זה יותר מסט רגיל שאני מכיר. נהייתה פה משפחה גדולה ורצינית".
גל מלכה הצטרפה לקאסט, נתתם לנשים תפקידים משמעותיים בלחימה לאורך העונות. מדי פעם מתעורר בישראל דיון בהתאמתן לשירות קרבי, למרות שמאז 7 באוקטובר התברר שאין ספק בכך.
"נשים היו לוחמות מימי ניל"י והפלמ"ח. רוב הפעולות המתוחכמות של המוסד בשטח האויב מלווות בנשים. יש לוחמות מדהימות שיכולות לעשות כל מה שאנחנו עושים. חיילות השתחררו בחולצת בטן ושפטו אותן? מה זה? אנחנו תוקפים את איראן בצדק על שלטון האייתוללות הקיצוני, ואצלנו נכנסים גורמי קיצון להתנהלות בתוך המערכות".
זה לא רק בצה"ל.
"ברגע שמרחיבים סמכויות לבתי הדין הרבניים, ומכשירים השתמטות חרדים מהצבא, אפילו בלי שירות לאומי, וברגע שחלק מהם, גם אם קטן, מגדיר את ישראל והציונות כאויב, אנחנו בבעיה קשה מאוד. אם נשים לא יכולות להתלבש כמו שהן רוצות ולשיר כמו שהן רוצות, אנחנו בבעיה. כל אחד מאיתנו חייב לקום ולהילחם על זה, אחרת נידרדר ונהיה מדינת הלכה, ניתן למיעוט קיצוני של חרדים לשלוט בחילוניות. אני מדבר על החרדים שמשתמטים מהצבא ורק מנצלים את המסים שאנחנו משלמים כדי לשלם לעצמם ולתמוך בעצמם. שם אנחנו בבעיה קשה מאוד".
× × ×
ב-7 באוקטובר הוא היה ברומניה. "מצאתי מקום ברגע האחרון באל על, וב-8 באוקטובר כבר הייתי בארץ", הוא אומר. "נסעתי לדרום. בצומת בית קמה היה חפ"ק של ‘אחים לנשק’. הם שאלו למי יש ג'יפ, למי יש אקדח, אמרתי שיש לי. אמרו: 'צריך לחלץ אנשים משדרות, יש מחבלים, יש טילים, אין חשמל, אנשים שלנו מפוחדים ותקועים'. היה תור של אנשים שקיבלו משימות. נסעתי עם אבי יששכרוף ויוחנן פלסנר לחלץ משפחות משדרות הבוערת והמופגזת. זה היה מאוד מפחיד, אבל גם די שטויות לעומת מה שעבר על החיילים בעזה. כאבנו מאוד את אובדנו של מפיק 'פאודה' מתן מאיר ז"ל שנפל בעזה. אדם נדיר עם לב ענק, שעזר לי בהרבה רגעים".
מה זיעזע אותך במיוחד ממה שראית ביום הזה?
"העובדה שאזרחים היו צריכים לחלץ אזרחים, הכאוס, הבלגן, זה שאף אחד לא ידע לתת תשובות. אף אחד לא היה שם. לא הצבא, לא המשטרה. גופים אזרחיים היו צריכים לטפל באזרחים".
התפלאו לראות את ליאור רז פותח להם את הדלת?
"מאוד, חשבו שהם ב'פאודה'. לרגעים זה גם מצחיק, אמרו שדורון בא לחלץ אותם ואנשים היו בשוק. אפילו ביקשו סלפי תוך כדי נהיגה. אחרי זה נסעתי לחו"ל לגייס כסף לדרום, הרבה הרצאות, הרבה אירועים".
ארגון “אחים לנשק” סופג ביקורת בטענה שעודד סרבנות לפני המלחמה, מול המהפכה המשפטית.
"בסוף, כשהמדינה לא תיפקדה, הם הקימו האנגרים של מזון ותרופות וניהלו מרכז סיוע מטורף. מדברים על הטייסים הסרבנים? הם אלה שתקפו עכשיו באיראן. אני לא מבין בכלל איך מדברים על השתמטות של אחרים כשהממשלה מכשירה השתמטות. חרדים הם הסרבנים האמיתיים. ראוי שיסובבו את המראה, יסתכלו על החרדים ויגידו מי זה שלא משרת בצבא או קורא לסרבנות, מי מכשיר את הסרבנות בחוק".
פעם ראשונה שאתה כועס היום.
"הטייסים שלנו הם ממובילי הלחימה, יחד עם האחים שלהם מההתנחלויות או מהקיבוצים. יש בטנק בחור מעפולה, בחור תל-אביבי, דתי או אשכנזי או מזרחי. החיים עובדים אחרת. השיח כאן מפלג. קל להיות קיצוני היום. ברשתות החברתיות כל קיצון מקבל מקום, אבל יש פה אחלה אנשים שמוכנים לתת את הדם שלהם בשביל שאחרים יחיו בשקט. יש לנו חברים מכל קצות ישראל שנהרגו רק בשביל שנוכל לשבת פה בגינה".
× × ×
באוקטובר 1990 איבד רז, אז בן 19, את בת זוגו איריס אזולאי ז"ל שנרצחה בפיגוע דקירה בשכונת בקעה בירושלים, שבו שילמו בחייהם גם האמן אלי אלטרץ והשוטר צ'רלי שלוש ז"ל. "איריס תמיד הולכת איתי בזיכרונות. כשמישהו קרוב מת, הוא לא באמת נעלם. היינו יחד שלוש שנים, ובגילים צעירים הרגש גובר על כל היגיון. זו הייתה אהבה מאוד גדולה, היא עיצבה הרבה מהביטחון העצמי שלי, הייתה מאוד מיוחדת, גם יפהפייה".
איך המוות שלה עיצב אותך ואת המחשבות מאז?
"המוות שלה עיצב את העולם הנפשי שלי, המחשבה שאתה יכול לאבד הכל ברגע. הייתי בבדיקה בהדסה עין כרם, שמעתי שהיה פיגוע בשכונת בקעה ושחיילת נהרגה. ישר התקשרתי אליהם הביתה, ואח שלה אמר שהיא נפצעה קשה. התחלתי ללכת ברגל כי לא ידעתי מה קורה, עד שאמא שלי באה ואספה אותי. היה אירוע מאוד-מאוד קשה, שמייצר חרדות נטישה בהמשך החיים. מישהו שקרוב אליך הלך, נגמר בבת אחת. לא פשוט".
ארבעת הילדים שלך מכירים את הסיפור?
"עכשיו יותר מאשר פעם, אחרי שגדלו. הפסיכולוג שלי אמר לי פעם: אדם צריך דירקטוריון במוח שלו. יש את האנשים שאני סומך עליהם ועל דעתם מאוד, שואל אותם שאלות. אז גם את איריס, בדמיון שלי, אני שואל הרבה פעמים שאלות, מתייעץ איתה, ואני לא איזה רוחניק יותר מדי. התייחסנו אליה בעונה הראשונה של 'פאודה'. החברה של תומר קפון נהרגת בפיגוע, והיה להם שם דיאלוג בבר שהורכב ממש מטקסטים שנאמרו ביני ובין איריס".
העונה הזו של פאודה היא עונת נקמת דם, בהשראת סיפורים שהתרחשו מאז 7 באוקטובר. זה הולך להיות מאוד קשה, יהיו אזהרות טריגרים, אבל אני מעריך שהעונה הזו תגרום לצופה הזדהות, גם בעולם"
הוא נשוי לשחקנית מיטל ברדה ולהם ארבעה ילדים, "בוא נגיד שאתמול הקטנה, בת חמש וחצי, עדיין רצתה ללכת לישון בממ"ד. אנחנו מנסים לנרמל את חוסר הנורמליות, אבל כמה אפשר? כולנו בטראומה, ראיתי כמה אנשים קפצו פה בצפירה האחרונה".
דעתך הלא-משוחדת על מיטל בתחום המשחק?
"שחקנית מדהימה, והיא יוצרת עוד יותר מדהימה. היא כותבת עכשיו סדרה חדשה שאנחנו מפיקים לה".
קל לה עם הכוכבות שלך?
"על זה בדיוק הסדרה שלה. אישה שהייתה בפסטיבל קאן, עשתה סרטים, פתאום בעלה נהיה שחקן מאוד מפורסם, והיא בבית עם ילדים. מכאן יש התמודדות. שילמנו מחיר. גם אני, גם היא, גם הילדים שלי. היא פשוט בחרה לעשות דברים אחרים בזמנים האלה".
שתי קריירות בבית, זה לא תמיד פשוט.
"יש לזה הרבה מאוד יתרונות, כי אנחנו מכירים לעומק כל אחד את העולם של האחר. זה כיף גדול לעבוד עכשיו על הסדרה שלה ביחד, גם יתרון".
ההצלחה של "פאודה" הפתיעה אותה? שנים סיפרת לה על החלומות שלך בקפה של הבוקר. פתאום זה מתרחש.
"את מי זה לא הפתיע? יש למיטל חלק מאוד גדול בדבר הזה. היינו זוג צעיר, עבדתי כמנהל קריאייטיב במשרד הפרסום גיתם. אמרתי לה שאני רוצה לכתוב את הסדרה יחד עם אבי יששכרוף ועזבתי את גיתם, משכורת טובה מאוד. הייתה לנו ילדה קטנה, היינו ממש בהתחלה שלנו. ואז קיבלתי הצעה ממשרד פרסום גדול אחר, עם הבטחות לבונוסים. אמרתי למיטל: תראי, אני יכול לחזור לפרסום, לקבל הרבה מאוד כסף, ונסתדר. אפשר לקנות דירה".
הכסף או החזון.
"מיטל אמרה לי: 'לא, לך עם החלום שלך'. עכשיו תחשוב כמה אנשים יש כרגע בארץ או בעולם שיושבים וכותבים סדרה. האחוזים שמישהו בכלל ייקח את זה, האחוזים שאחרי שייקחו את זה הסדרה תצליח, האחוזים שאחרי זה תמכור את זה לנטפליקס ותעשה גם איזה פרוספריטי כלכלי מהדבר הזה. מי בכלל חלם? אבל מיטל ידעה לתמוך בדבר הזה, ויש לה חלק עצום בהצלחה".
× × ×
הקריירה של רז נסקה בשנים האחרונות לגבהים כמו עבודה עם רידלי סקוט האגדי על הסט של "גלדיאטור 2" והסרט Tuner, שבו חלק סט עם דסטין הופמן האגדי, לא פחות, ובין השאר גם ליאו וודול הבריטי ("הלוטוס הלבן"). הסרט צפוי לעלות החודש בארה"ב. הוא גם משמש כפרזנטור של חברת הנדל”ן בריטניה ישראל ושל ביטוח ישיר. "יש סטים בחו"ל שכל שחקן לעצמו. אתה הולך לסט, חוזר, זהו", אומר רז. "פה יצרנו חבורה עם שני ישראלים, ניסן סקירא וגיל כהן, שמשחקים חברים בכנופיה שלי, ליאו, הוואנה רוז והבמאי דניאל רוהר, שזכה באוסקר. דסטין הופמן והמשפחה שלו הצטרפו, הפכנו לחבורה עם ארוחות ערב משותפות במסעדות, ואצל ההורים של דניאל בטורונטו".
דסטין הופמן כבר שולט ב"פאודה"?
"ראה את כל העונות, מכיר את הדמויות טוב. בנו נשוי לישראלית, הוא באמת מתעניין במה שקורה בישראל, ואדם עם חוש הומור מיוחד. היו לנו הרבה שיחות על ישראל, על אמנות. יש שחקנים שאתה מתבונן בהם ולומד איך לשחק. הוא אחד כזה, גם דנזל וושינגטון. דיברנו הרבה על איך לא להתאמץ תוך כדי המשחק".
שאלתי אותך פעם אם הילד ממעלה-אדומים התרגל לסצנות האלה.
"אני עדיין עוצר את עצמי פעם בכמה זמן ואומר 'פאק, תראה מה קורה פה'. זה קורה כשאתה נפגש עם דסטין הופמן, כשאתה משחק עם ז'אן רנו, שמבחינתי הוא גאון, או בעבודה עם רידלי סקוט. ב-2024 קיבלתי את תואר אביר מסדר האמנויות והספרות הצרפתי. עמדתי על הבמה, קיבלתי את המדליה וחשבתי: מה, אני? הילד הזה ממעלה-אדומים? יש רגעים שאני מסתכל לרגע מהצד ולא מאמין. אבל בסוף היום הילדה שלי צריכה שאסיע אותה בערב. אלה החיים, בקרקע".
אתה תכף בן 55. הגיל משנה גישה בהוליווד, אולי לכיוון דמויות אחרות, תסריטים אחרים?
"התחלתי להצליח בגיל 40 פלוס, לייט בלומר, אז אני לא מרגיש שינוי לעומת 15-10 שנים אחורה, ונמצא בשיא הכושר שלי פיזית. טפו-טפו. אני בסוג של פריחה, טוב לי עם המשפחה שלי, הילדים ומיטל. אין לי תחושה של גיל".
למעגל החברים הקרוב של רז הצטרפה בשנים האחרונות רותם סלע, שותפתו לדוקו-ריאליטי "אוף-רואד" שעלה בנטפליקס בהצלחה, ותיעד אותם מפרקים סוגיות חיים במסע בקירגיזסטן ובקזחסטן. "אנחנו בחברות מאוד קרובה מאז שצילמנו את 'גוף שלישי'. זה לא קורה הרבה בחיים, אבל לפעמים אתה מגיע לאיזה מקום, פוגש בן אדם וזהו, מפה כבר הכרת חבר ממש".
אסי עזר לא מקנא?
"מה יש לו לקנא? יש להם את ההצלחה המטורפת שלהם. בסוף, אנחנו חברים מאוד טובים עם יכולת להגיד אחד לשני את האמת, אחד הדברים הכי כיפיים בחברויות. אני חושב שזה גם סוד הקסם גם ב'אוף-רואד', גבר ואישה שאומרים הכל בלי לחשוש. לפעמים גם יש הרבה אגו, שנינו באים עם כזה. כל אחד היה פשוט הוא, מה שאתה לא מכיר מהמסכים. החיבור הזה הביא להצלחה".
היה גם שיח שהפך ויראלי, על איך מתלבשות הבנות שלכם.
"רותם מחזיקה בדעתה המאוד פמיניסטית, ולי יש את הדעה שלי כאבא. כל אחד יכול להתלבש איך שהוא רוצה, זה ברור. אני מאוד רוצה לשמור על הבנות שלי, לא רוצה שיקרה להן משהו בגלל שהלבוש נתפס ככה וככה. אני יכול להיות צודק ולדבוק בעקרונות הליברליים שלי, להגיד לה 'תתלבשי איך שאת רוצה'. אבל אני רוצה להיות חכם, ולא שחס וחלילה יקרה משהו בגלל שאיזה טמבל חשב שהלבוש שלה מעיד על משהו. ברור שאסור לו לעשות שום דבר, לא משנה איך התלבשה. אבל זו לא התפיסה של אותו מטרידן".
גם דורון קביליו לא היה מאשר.
"ללא ספק".
איפה נגמר דורון קביליו ומתחיל ליאור רז, או להפך?
"בכל הדמויות שאני משחק, אני מנסה להביא גם את ליאור. דורון הוא דמות פוסט-טראומטית מרגע שיצא לאוויר העולם. יש בו כמה דברים שמאוד דומים לי. בפנים דורון מאוד רגיש, וגם אני הולך מאוד עד הסוף עם מה שאני מאמין בו, ולא אוהב שנותנים לי פקודות, כמו דורון. השוני בינינו - דורון מוכן בשביל האמת שלו להקריב את האהובים שלו, אני לא. אצלו לא משנה מי משלם את המחיר".
דורון גם מעדיף את הקריירה על פני המשפחה.
"המשפחה אצלי מעל הכל. אם יש ערך שהוא הכי חשוב לי בעולם, זו המשפחה שלי. אחרי זה הדברים יסתדרו מסביב. אני אבא פי מיליון יותר טוב מדורון, לא רואה אותו ממטר. אתמול ניגנתי שעה עם הילדה בפסנתר, אחר כך הייתה שעה של אימון עם הבן".
ועדיין החמצת רגעים חשובים בחיים שלהם.
"כל כך הרבה פעמים פיספסתי דברים. כן, יש הרבה ייסורי מצפון. תראה, הם ילכו לפסיכולוג ויאשימו אותי כנראה, לא משנה מה, אבל אני מקווה שהם גם יעריכו ויקבלו את הטוב, אני מאמין שהם מבינים".
מי מעשן יותר, דורון קביליו או ליאור רז?
"אני בכלל לא מעשן, גם דורון כבר הרבה פחות, הוריד סיגריות בעונה החדשה".
הרופא אסר עליו?
"היה לי מאוד קשה לעשן בסדרה. כשכתבנו את העונה הראשונה בדיוק הפסקתי לעשן, ובזמן הכתיבה היה לי קרייבינג לסיגריה. אנחנו כותבים בתסריט שדורון מרים את הסיגריה, הולך לשם, חוזר לפה, מעשן, שוב מעשן, ומה שקרה זה שבאמת חזרתי לעשן בגלל 'פאודה'. מאז אני מעשן רק מעונה לעונה, רק בצילומים".
