אתם חושבים את מה שאני חושב. כולנו. אותה מחשבה עצמה. 'פאודה'? באמת? הסדרה שעוסקת בעלילותיה הנקודתיות של יחידת מסתערבים? הדרמה הכמעט-קאמרית הזו לעומת, ובכן, המציאות כפי שהתבררה, במלוא מפלצתיותה, ב-7 באוקטובר?
כי אפשר – אם תתעקשו – להוסיף לקורבנות 7 באוקטובר גם את העונה החמישית של 'פאודה'. זה די מובן מאליו. איך בכלל עושים עונה נוספת לסדרת אקשן על הסכסוך הישראלי-פלסטיני אחרי שהגיהינום במלואו – ומהסוג ש'פאודה' לא הייתה מעיזה להציע, הנה, רק בעונה השלישית היא עסקה בחטיפתם הכמעט-מקרית של זוג ישראלים, איפה זה ואיפה 251 חטופים ביום – הגיהינום הזה עלה על גדותיו והטביע הכל?
'פאודה' הייתה, ב-8 באוקטובר 23', מתה במים. "זה היה לנו ברור לגמרי", אומר היוצר אבי יששכרוף, שיושב עכשיו מולי, רזה ובכושר כתמיד. מוכן לקראת השקת העונה החמישית, בוודאי המשמעותית בתולדותיה, זו שמייד אחרי 7 באוקטובר נזרקה לפח והתחילה להיכתב מחדש. כי כל החומרים שיששכרוף וליאור רז, היוצר הנוסף והכוכב, עבדו עליהם לקראת העונה היו, ב-8 באוקטובר, "חאכי פאדי, זה בערבית: מילים לריק", יששכרוף זוכר. "יומיים אחרי האירוע, ליאור ואני ירדנו עם 'אחים לנשק' לשדרות להוציא משם אנשים כי לא הייתה ממשלה, היו רק 'אחים לנשק', שאותם הם מאשימים עכשיו בבגידה ומה לא. הוצאנו משם אנשים ומהר מאוד הבנו שכל מה שכתבנו עד אותה נקודה לא שווה. שאתה לא יכול להתחרות עם 6,000 איש שחוצים את הגבול ומבצעים את הטבח הכי מטורף שאפשר לדמיין. ואתה לא יכול לעשות עונה ב'פאודה' שלא תתייחס ל-7 באוקטובר, אנחנו מתעסקים במציאות המזרח-תיכונית. האירוע השיג אותנו, ואנחנו לא יכולים לברוח. ולא ידענו מה עושים. זה אירוע שכתסריטאי אתה אומר עליו 'זה כבר בגדר המופרך'. באיזה תרחיש אימים אתה יכול בכלל להתקרב למה שקרה ב-7 באוקטובר?"
ובכן, אתה לא. כמעט שלא. המציאות הישראלית היא חתיכת מקל בגלגלי כל יצירה בדיונית שנשענת עליה בכבדות. יששכרוף ורז הבינו שזה רגע הלהיות-או-לחדול שלהם, וקיבלו החלטה קיצונית: הם נכנסים אול-אין לתוך הטראומה הלאומית. "החלטנו לקפוץ לתוך שדה המוקשים של 7 באוקטובר. לגעת בכל העצבים החשופים", יששכרוף אומר.
העונה החדשה עוסקת באירוע, לפיכך, מהרגע הראשון. היא מתרחשת אחריו, "ו-7 באוקטובר נוכח אצל כולם בסדרה; הם חבורה של פוסט-טראומטיים, וזה על אובדן, שכול, הזיכרון של מה שקרה, זו עונה עם הרבה יותר דרמה, אין דבר שלא נגענו בו. יש שם דברים שעושים לי עור ברווז – שישבתי וראיתי בצפייה שלישית עם דמעות בעיניים".
אתם לא במצב שבו בכל מקרה 'פאודה' מפסידה? מה שלא תתסרטו שם, לא תוכלו לתת פייט למציאות.
"אני חושב שמצאנו אחלה פתרון. באנו עם איזה תרחיש קיצון, אבל לא בלתי אפשרי, והסדרה יותר עמוקה, יותר רלוונטית, יותר ריאליסטית, אתה תרגיש אגרוף חזק בבטן כשתצפה בה, ומבחינתי זו העונה הכי משמעותית והכי חשובה שכתבתי אי פעם בכל הקריירה שלי כתסריטאי, עיתונאי וסופר".
יששכרוף נרתע לרגע מהמילה ואז נוקב בה בכל זאת: שליחות. "אתה כמו שליח ציבור שבא להזכיר לעולם מה קרה פה ב-7 באוקטובר, ואני חושב שמה שקורה בישראל בחודשים האחרונים מבהיר לכולנו שיש פה מכונה שלמה שעוסקת בהשכחה, בנטרול, בהקטנה. רק תראה, אנחנו נפגשים פה אחרי ששר האוצר אמר ש-7 באוקטובר הוא מחדל טקטי. לשמוע דבר כזה מוציא לי את כל הוורידים בראש ואני אומר: אינעל ראב-ראב-ראבקום מחדל טאקטי! מה זה מחדל טאקטי? זה כשפיספסנו מבוקש בסמטאות רמאללה. אתה מדבר פה על האירוע הכי גדול וטראומטי בתולדות העם היהודי מאז השואה וקורא לזה מחדל טאקטי?! וזה רק חלק מזערי מניסיונות ההקטנה, הַהַגְמָדָה וההשפלה. זה מרתיח אותי".
'פאודה', קל לפעמים לשכוח, היא להיט נטפליקסי מוכח ב-192 מדינות, ויששכרוף מודע לזה מאוד. "בתוך מבול הדיסאינפורמציה בכל העולם, כשכל זב-חוטם חושב שחמאס זו תנועת נוער חמודה, בסוף אתה מבין שיש משקל וחשיבות ל'פאודה', שתראה תמונה הפוכה ממה שהם שומעים שם. מבחינתי זו שליחות ציבורית, עבודת קודש, לשמר את הסיפור".
ברמה ההסברתית ממש?
"אני לא רוצה להשתמש במילה הזו, יש לה קונוטציה לא טובה ליוצר דרמה, אבל זה יעשה שירות גדול לנרטיב הישראלי".
ליאור רז אמר שלא מעניין אותו יותר להראות בסדרה את הצד האנושי של הצד השני. זה באמת המצב?
"נכון. זה הרבה יותר על הצוות בעונה הזו, הרבה פחות על הצד השני. עדיין יש את הצד השני, אבל לכולנו, אחרי -7 באוקטובר, הייתה איזו הבנה שעכשיו להיכנס לנפשו של איש נוח'בה זה לא מעניין, לא אותי ולא את ליאור ולא את הקהל בבית".
אין סיכוי שאנשים בעולם יגידו: לא רוצים בכלל לשמוע את הישראלים כרגע?
"בוודאי שיש. אבל יש לי תחושה שאם הם יתחילו לצפות בפרק הראשון, יהיה להם קשה לעצור. היו בעבר קריאות, בעיקר של ה-BDS, להחרים את 'פאודה'. זה רק הגדיל לנו את הצפייה, בעיקר בעולם הערבי. אז אם מישהו יקרא לא לצפות בעונה הזו – אהלן וסהלן. להפך, אני שוקל לעשות קמפיין בערבית: נא לא לצפות".
"היו בעבר קריאות, בעיקר של ה-BDS, להחרים את 'פאודה'. זה רק הגדיל לנו את הצפייה, בעיקר בעולם הערבי. אז אם מישהו יקרא לא לצפות בעונה הזו - אהלן וסהלן. להפך, אני שוקל לעשות קמפיין בערבית: נא לא לצפות"
בגיל 52, יששכרוף – בעברו כתב שטחים ופרשן לענייני המזרח התיכון – חי את החיים הבלתי צפויים ביותר: מעבר לעובדה שיש לו תינוקת בת חודש מנישואיו השניים, מרחק 20 שנה מבתו מאשתו הראשונה – והוא "מתלהב מזה כמו ילד קטן, ומאוהב, וזו משפחה חדשה בהתהוות והילדה מהממת ואני באורות, בגלל שרציתי כל כך הרבה שנים עוד ילדים" – יששכרוף גם חולש על חברת ההפקות שלו ושל רז,Faraway Road Productions. החברה מפתחת בו-זמנית כ-20 פרויקטים, 'פאודה' (בקרוב גם סרט) עדיין בראשם. ב-2022 החברה נמכרה בכ-50 מיליון דולר על פי פרסומים ("קשקוש מוחלט, המספרים רחוקים ולא מציאותיים", יששכרוף מרגיע), אבל הוא ורז עדיין עומדים בראשה, ו'פאודה' היא עדיין ענף היצוא המצטיין אי פעם של הטלוויזיה הישראלית, תופעה בינלאומית, גם אם זה לא הזמן – וזה לא – לייצא טלוויזיה ישראלית לעולם.
את העונה החדשה, למשל, הם צילמו בבודפשט על תקן מרסיי שבצרפת, "כי במרסיי לא רצו שיגיע צוות ישראלי". וזה לא הכל: סרט הקולנוע שהם מפיקים – שעוסק באחד מראשי תא הטרור שביצע את רצח הספורטאים באולימפיאדת מינכן – כמעט שבוטל גם הוא. "התחלנו עם מפיק יהודי הכי גדול שאפשר לדמיין, ואז התחילה המלחמה והוא אמר לנו: 'זה לא הזמן הנכון חבר'ה'. הקמנו קרן, גייסנו משקיעים פרטיים וכיום אנחנו עובדים בדרך הזו. הבנו שלא רוצים תוכן ישראלי, ואם עד המלחמה דפוס הפעולה שלנו היה לייצר איזה סינופסיס או פרק ראשון וללכת ולמכור אותו בחו"ל, בעיקר בהוליווד, כיום אנחנו מתנהלים בעולם החדש, שבו יש הרבה שלא רוצים שום דבר מישראל כי מבחינתם ישראל היא האויב והפושע. אבל יש כאלה שמאוד רוצים דווקא עכשיו ישראל, והם ישקיעו".
שחקנים זרים מוכנים לבוא ל'פאודה'? בעונה הזו משתתפת מלאני לורן (שושנה ב'ממזרים חסרי כבוד') – כמה קשה היה להביא אותה?
"היא חלמה להיות ב'פאודה' והיא הייתה הפנטזיה שלנו לתפקיד דמות של צרפתייה שעוברת שינוי. והיא מהממת כאדם, כל המלחמה היא גרה אצל ליאור בבית, עם הילדים ואשתו".
מה עם שחקנים ערבים?
"אני הכי אוהב את הז'אנר של ערבים ישראלים שהופיעו ב'פאודה' ואז אמרו: אני מתחרט על ההופעה. סלים דאו, למשל. ויש אחד שאמר שלא יסכים לשחק ב'פאודה' אחרי שעשה שלושה אודישנים ולא התקבל! כאילו, אין לכם בושה? הכל כדי לקבל את החצי קליק ברשת. היה שחקן מאוד מפורסם שהיה נשוי לשחקנית ישראלית עם שושלת בתקשורת הישראלית (יוסף סוויד ר"ש) שאמר: לא הייתי משחק ב'פאודה'. רגע, לא שאלנו אותך. לא ביקשנו ממך שתבוא".
מה עם עידן עמדי? גם הוא נגרע מהצוות העונה עקב עומס אישי.
"לא ויתרתי עליו. הוא חבר טוב ואדם מדהים, והוא משתלב בהופעת אורח בעונה ויחזור בעתיד".
מה חשבת כשהוא קרא לאמנים שחתמו על עצומת התנגדות למלחמה "חבורת פריבילגים שממשיכים להדהד טיפשות, בורות ושקרים"?
"אני לא הייתי מתנסח ככה. חשבתי שזה בא ממקום של אדם שראה לחימה ואת החברים שלו נהרגים. והוא רואה את העצומה הזו – ואני חושב שהעצומה יכולה הייתה להיות יותר מדויקת ופחות מתלהמת – וזה יצא לו. גם אני, כששמעתי על נוסח העצומה, אמרתי: התחלקו על השכל. ואנשים שיודעים מה זה להיות לוחם ובקרב מבינים את זה כל כך אחרת ושונה ממי שיושבים בבית וקוראים על זה בחדשות".
"ליאור ואני שני מפגרים מירושלים, מה כבר עשינו בחיים - אני עיתונאי, הוא היה מפיק פרסומות ושחקן לא מצליח - ופתאום הכל מתפוצץ. לקרוא לו חבר זה שנמוך. כשאמא שלי נפטרה שאלו אותי מי אתה רוצה שיבוא, אמרתי: תקראו לליאור. והוא בא, בשישי בלילה, והחזיק לי את היד"
יששכרוף ורז הכירו עוד כשני מתבגרים בירושלים – שני אאוטסיידרים יחסית, "שנינו בנים למשפחות מאוד מזרחיות, אני למדתי בתיכון ליד"ה והוא בניסויי, שני מוסדות אליטיסטיים כשאנחנו היינו מהצד הלא-נכון" – ושניהם שירתו שירות קרבי מסובך ביחידת דובדבן ועברו מה שעברו: רז איבד את חברתו הראשונה, איריס אזולאי ז"ל, בפיגוע דקירה, יששכרוף נפצע בעצמו מקליע באזור הישבן, וטופל על ידי, ובכן, ד"ר ברוך גולדשטיין.
שום דבר ברקע הזה לא הבטיח קריירה בינלאומית משגשגת, אבל כשהשניים נפגשו במילואים וגילגלו רעיון ליצור יחד משהו שיעסוק בחוויותיהם כמסתערבים, נולדה – בקושי, ולאחר שנגנזה יותר מפעם אחת – 'פאודה'. השאר היסטוריה מתועדת (פרסים, מחקרים, נטפליקס, רשימת סדרות המופת של 'הניו יורק טיימס', סטיבן קינג ואחרים מצהירים על אהבתם לסדרה), ומשם חברת הפקות שלמה ואפילו אקזיט.
רק שנכון לעכשיו, אף מיזם נוסף של יששכרוף ורז לא התחיל להתקרב לרמות ההצלחה של 'פאודה'. 'פגע וברח', סדרת פעולה שעשו לנטפליקס ב-2021, לא שרדה לעונה שנייה, וגם 'רוחות ביירות' (על חיסול עימאד מורנייה), שעשו לשואוטיים, לא חודשה. מכה לאגו? תסמונת המתחזה? יששכרוף מכחיש כל קשר. "אני יודע מה מתוכנן לנו לשנים הקרובות – דברים משוגעים. יכול להיות שלא תהיה עוד הצלחה כמו 'פאודה', אבל בסוף אלה סיפורים שאני עומד מאחוריהם וגאה בהם. ולליאור וגם לי יש מנגנון פסיכולוגי של 'מה אכפת לנו, ננסה. נכשלנו? נכשלנו. הצלחנו? פצצה. שנינו בסדר, משפחות בריאות, מקצועית אני לא באיזה סרטים. אז 'פגע וברח' פחות הצליחה – אנחנו יודעים למה לא הייתה עונה שנייה, אגב, זה כישלון טאקטי – אז נקסט. היה אירוע, נגמר האירוע, מתקדמים הלאה".
זו, כמובן, גישת (וגם ז'רגון) מסתערב טיפוסית, אבל היא משרתת את יששכרוף היטב בחייו המקצועיים. "אני מבחינתי מגשים את החלום שלא חלמתי – אנחנו שני מפגרים מירושלים, מה כבר עשינו בחיים – אני עיתונאי, ליאור היה מפיק פרסומות ושחקן לא מצליח – ופתאום הכל מתפוצץ ואתה יכול לעשות סדרות וסרטים שחלמת ושאתה חושק בהם".
יש לכם עוד ביחד שהוא לא עבודה?
"יש לנו את הנסיעות לחו"ל ביחד, שזה כמו טריניטי ובמבינו בהוליווד, זה נורא מצחיק וכיפי, אנחנו עושים שטויות וצוחקים על כל העולם בדרכנו המיוחדת, ותשמע, לקרוא לו חבר זה שנמוך. הוא משפחה, הוא אחי הגדול. זה שיחות נפש הכי עמוקות וגלויות שאפשר, וכשקורה משהו, הבנאדם הראשון שאני מתקשר אליו זה ליאור. כשאמא שלי נפטרה שאלו אותי מי אתה רוצה שיבוא, אמרתי: תקראו לליאור. והוא בא, בשישי בלילה, והחזיק לי את היד".
שניהם מסודרים בחיים, משפחות, ילדים גדולים, רז מתגורר ברמת-השרון, יששכרוף ברמת החייל, רחוקים מרחק לא פשוט מהשטח שהוליד אותם ואת 'פאודה'. אולי זה, יששכרוף אומר, מה שגרם לו, כפרשן, להאמין – כמו רובנו – שחמאס לא יעשה בדיוק את מה שעשה, וגם להעריך בראיון, זמן קצר אחרי 7 באוקטובר, שהחטופים לא יעברו התעללויות ושלא צפויים מקרי אונס כי הקוראן אוסר. "זה היה שילוב של מה שידעתי על סמך מקרי עבר, ונתתי איזו הערכה. קשקוש. טעיתי, אני טועה, פרשנים טועים", הוא אומר. "לא חשבתי שהם יעזו לעשות משהו כזה, שהוא חטא נורא ואיום באיסלאם – זו לא בושה, זה אסור בתכלית האיסור, ועדיין הם עשו את זה. וזה חלק מהבעיה שלי כפרשן: כשאתה מתנתק מהשטח ויושב בתל-אביב ומקשקש מדי פעם בטלפון עם מישהו מעזה, אתה לא מבין עד הסוף. כשאתה שומע שהם אומרים 'נשחט אתכם', אתה אומר: זה סתם הצהרות. אגב, זה גם מה שקרה למודיעין הישראלי; ברגע שלא הייתה לו הכנה בשטח, הוא איבד גם אחיזה בשטח".
הפרשנות שלך מאז מייסרת אותך?
"מאה פעמים עבר לי בראש: איך לא ראית, איך לא שמעת, איך לא הרחת. אתה, שחשבת שאתה מבין בחמאס – אתה לא! אתה לא נמצא שם, לא מדבר איתם כבר, אתה לא במנהרות, לא עם הנוח'בות, לא חלק משטיפת המוח שהם עברו מ-2007, כשחמאס השתלט על מערכת החינוך ברצועה וילד שהיה בן חמש מגיע לגיל 21 עם אינדוקטרינציה משוגעת שיהודי זה חיה, זה טמא, וצריך לשחוט אותו ולטבוח ולאנוס. לא ראיתי את זה בא, למרות שזה היה שם כל הזמן. נפלתי לקסמי הרגיעה, שאולי חמאס השתנה. שמע, אני כתבתי ב-2021 ש'סינוואר הופך להיות מנהיג פרגמטי'".
נו, ואז אתה מאשים את נתניהו והממשלה שגם הם נפלו בקסמי הרגיעה?
"אבל אני לא ראש ממשלה, אני פרשן. ראש הממשלה הוא שביסס על זה מדיניות ואסטרטגיה שהתבררו כקטסטרופה, והוא שאחראי לקבלת ההחלטה להעביר כסף לחמאס ולהעסקת אנשים עם קשרים קטארים בלשכה שלו. וכל הניסיונות כיום לזרוק את זה על התקשורת ועל בג"ץ ועל אחותי הצולעת – סליחה, היא לא צולעת – אתה מבין בסוף שיש קמפיין שלם שנועד לנקות איש אחד. היה אפילו איזה גאון בתנועת הביטחוניסטים שאמר ש'פאודה' אשמה ב-7 באוקטובר – אתה מבין? כו-לם אשמים חוץ ממנו".
"הסברה זאת מילה לא טובה, אבל לכולנו אחרי 7 באוקטובר הייתה הבנה שעכשיו להיכנס לנפשו של איש נוח'בה זה לא מעניין, לא אותנו ולא את הקהל. בסוף יש משקל וחשיבות ל'פאודה'. מבחינתי זו עבודת קודש לשמר את הסיפור"
מה יהיה בסופנו? יששכרוף מעריך ש"נחזור למדיניות הסבבים, והכי גרוע זה שחמאס יישאר, וזה מה שממשלת ישראל נתנה לו לקרות". מה יהיה איתו עצמו? לא לדאוג. במקרה הכי גרוע, העיתונות עדיין מחכה לו. "אני מתגעגע לעבודה העיתונאית בשטח", הוא מודה. "היום אני יושב פה במשרד, כל היום תסריטים, סרטים, סדרות, לפעמים אני מרגיש שַׁמֶּנֶת מדי, ולאנשים כמוני זה לאו דווקא טוב. אתה רוצה לקיים איזה רף מסוים של התחככות בחיים. 20 שנה התרוצצתי בשטחים כמו משוגע עם איומי רצח וחטיפה וניסיון לינץ', ויש בזה משהו ממכר. היום אני יושב איתך וממהר לזום עם אל-איי בערב. קוראים לזה פינוקי".
עזוב, אתה לא באמת מתגעגע למחלקת תיירים.
"יוצא לי עוד לבקר שם מדי פעם. אני לא אטוס על חשבוני בביזנס".
אבל אתה עשיר עכשיו.
"אני לא עני, לא סובל ממחסור, וכשיש לי נסיעות עבודה אני טס ביזנס, וכשאני טס פרטי - לא".
בגילך אתה טס לארה"ב במחלקת תיירים?
"אקונומי פרימיום. לוקח איזה כדור שינה, סלמאת. אני לא כזה שמנדריק למרות שזה מה שאני לפעמים אומר על עצמי בשנים האחרונות".
הכסף עשה איזה שינוי בכלל?
"אין לי שעון יוקרה כמו לאמסלם, ואני נוסע באותו סובארו פורסטר".
ואם נתניהו ייבחר מחדש, תשקול לעבור למקום אחר?
"לאיזה מקום אחר אני אלך, תגיד לי? מי ייקח אותי? זה לא ריאלי מבחינתי. אני אוהב את המקום ואת האנשים כאן, ואני אעשה כל מה שאפשר כדי שהמקום הזה יהיה נורמלי. אף פעם לא נבהלתי מאתגרים או ממרדכי-דוידים. יכול להיות שיהיה פה עוד יותר מגעיל – בחודשים הקרובים בטוח שיהיה – והתפקיד שלנו הוא להילחם על עתיד המדינה הזאת".
ואם מחר הכל נגמר, תחזור מעמדת הפרשן, שכותב לידיעות אחרונות ול-ynet, לתפקיד של כתב שטח?
"זה משהו ששאלתי את עצמי לא פעם בתקופה האחרונה. נורא מפתה לחזור למה שאני מכיר, וכל הזמן יש אליי פניות מהתקשורת, וזה מדגדג לי. אבל מצאתי את עצמי במקום טוב יותר מקצועית. ועם השנים למדתי להעז לחלום. שנים חלמתי להיות פרשן לענייני ערבים בטלוויזיה, ואחרי שנטפליקס קנו את 'פאודה', הייתה אליי פנייה מאחד מערוצי הטלוויזיה ואמרו לי: בוא תהיה. והתלבטתי מאוד, כי זה היה החלום. והלכתי להתייעץ עם אחי הגדול, עם ליאור. והוא אמר לי: 'תשמע, אבי, זה חלום של אתמול. יש לך עכשיו חלומות אחרים'. וזה כל כך נכון; חלומות משתנים".
