נועם קלינשטיין כבר הרגישה שהחלום שלה מתחיל לנגן בקול רם. היא, הבת של ריטה ורמי קלינשטיין, שני טיטאנים של המוזיקה הישראלית, הצליחה להוציא בכוחות עצמה אלבום בכורה עצמאי, ליצור, להקליט, להפיק. בלי טלפון לאנשים הנכונים, בלי הגב המוזיקלי מהבית, בלי קיצורי דרך. היא ניווטה, ניהלה את עצמה, סגרה הופעות בלי תיווך, אפילו תלתה לבדה שלטים ברחובות לקראת המופעים. עצמאית בשטח, לא צריכה טובות. ואז הגיע הלילה הקר בחיפה.
תחילת 2023, מועדון קטן, שקט שלא בא טוב לאף אחד. קלינשטיין התחילה להבין שמשהו לא עובד. החלום שאליו הפליגה בעיניים נוצצות פגש פתאום את הסטטוס הכי אכזרי בתעשייה: אדישות. כמעט אף אחד לא קנה כרטיס. "התאכזבתי מהאופן שבו התקבל האלבום", היא נזכרת במצח מכווץ. "הייתה בי תחושה שעשיתי משהו טוב, שעצם זה שאני מוציאה את השירים שיצרתי, שאני עולה על הבמה, זה להגשים את החלום שלי. רציתי לנהל הכל לבד. הנקודה הזו הייתה קשה. יצאתי לסיבוב הופעות ממש עם הוצאת האלבום, קבעתי מופע בחיפה וככל שהימים התקרבו הבנתי שלא הולכים להגיע אנשים. התקשרתי לאנשים מהאזור שהכרתי בצבא, לשאול אם מישהו מהמשפחות שלהם רוצה לבוא, כדי שלא יבטלו לי את המופע. אבל הם לא באו".
איך נגמר?
"עשיתי את המופע בפני 15 איש. החזקתי עדיין בפנים גם את ההערכה לזה שבכל זאת אני ממשיכה להגשים את החלום, וגם את האכזבה הגדולה על זה שאנשים לא באו. אף פעם אין בי משהו מוחלט שנצמד לכאן או לכאן. גם היום אני לא רואה רק את הדברים הטובים שקורים לי בקריירה, למרות שחד-משמעית הם תופסים את הרוב. אז היה לי ברור שמשהו צריך להשתנות".
הייתה תחושה שהשיר 'הבן זונה', שהוצאת אז, היה הברקה שתפסה. אבל זה לא שינה את התמונה הכללית אצלך.
"לא באמת. היה לי קהל קטן ומדהים, הייתי ממלאת את תיאטרון 'תמונע' בתל-אביב פעם בשלושה חודשים, בערך 140-120 איש, והיה לי טוב מאוד גם שם. אחר כך הופעתי במועדון 'האזור' בפתיחה חגיגית של האלבום הראשון, משהו כמו 300 איש - אבל אף שיר שלי לא התקבל לאף פלייליסט, אפילו הפלייליסטים של האינדי לא קיבלו אותי, גם לא אלה של הפופ. הרגשתי בחוויה שלי שאני לא במקום הנכון".
אמרת: רציתי לנהל לבד. אולי בגלל שאת "הבת של", רצית להראות לעולם שאת יכולה בלעדיהם. אולי זו הייתה טעות, הם היו יכולים לדייק אותך. יכולת גם לבקש משפט לאחד השירים שלך מאמא או מאבא, לתת להם קרדיט כיוצרים, חגיגה תקשורתית. אבל קיפלת את הדף לקצה השני.
"חד-משמעית, אבל אני חושבת שהייתי צריכה את זה. אני לא מצטערת, אני לא חושבת שזו הייתה טעות. לא הייתי מגיעה למקום שאני בו עכשיו אם הייתי מגיעה אליו מההתחלה. אני גם לא חושבת שחוויתי את זה ככישלון, אבל כן חוויתי אי-התאמה בין הציפיות שלי מהאלבום הראשון לבין מה שקרה בפועל, וגם זו הייתה חוויה אישית חשובה. בלעדיה, אולי לא הייתי כל כך שמחה כמו ברגע שבו הודיעו לי ששיר שלי נכנס לראשונה לפלייליסט. ייתכן שהייתי אומרת לעצמי, זה לא מאה אחוז בזכותי, זה אולי גם בגלל השם שלי".
אבל גם עכשיו יכולים אנשים, שלא מודעים לדרך שעברת, להקשיב לרדיו ולומר, אה, זו הבת של ריטה ורמי, ברור שתיכנס לפלייליסט. נתנו לה את הכבוד.
"אז למה לא נתנו בשיר הראשון, השני והשלישי שלי את אותו כבוד? אני גם שמחה שלא עשו לי הנחות, כי אם היו עושים, לא הייתי מרגישה שזה כל כך שלי עכשיו. אבל עשיתי שינוי. אני עכשיו מאוד מתייעצת, גם עם ההורים. הם למשל הציעו שאני צריכה ללכת למפיקים, קיבלתי. מצד שני הם גם מאוד הבינו ותמכו כשרציתי לעשות את הדבר שלי לבד. ולמרות הכל אני לא יכולה שלא להיות מרוצה מהאלבום הראשון שלי".
"חוויתי אי-התאמה בין הציפיות שלי מהאלבום הראשון לבין מה שקרה בפועל. בלעדיה, אולי לא הייתי כל כך שמחה כמו ברגע שבו הודיעו לי ששיר שלי נכנס לראשונה לפלייליסט. ייתכן שהייתי אומרת לעצמי, זה לא מאה אחוז בזכותי, זה אולי גם בגלל השם שלי"
היום היא כבר יכולה להיות מאוד מרוצה מכל חלקי הקריירה שלה. פחות משלוש שנים אחרי הסטירה ההיא בחיפה, נועם קלינשטיין מפרקת את מועדון בארבי בת"א במופעי סולד-אאוט, פותחת מופע באמפי שוני לראשונה בקריירה שלה, ב-18 ביולי, ועל הפרק הופעות גדולות בהמשך, בואכה קיסריה. האלבום השני שלה, 'אני הנעורים', התקבל בהתלהבות, הוציא להיטים כמו 'אירוניה' ו'פאניקה' וגם הממסד כבר לא היה יכול להתעלם, היא קיבלה את תואר תגלית השנה של אקו"ם בסוף 2025. ביום שלישי יצא לקלינשטיין בת ה-25 אלבום חדש, 'הדרך הבטוחה לשבור לעצמי את הלב', שכבר ממריא ברדיו, עם סינגלים שהושמעו היטב ונקלטו גבוה במצעדים, כמו 'עיוור' או 'תן לי זמן'. היא משחקת בתפקידים ראשיים בתיאטרון, בקולנוע. המועדון הריק בחיפה התחלף בשלטים של נועם קלינשטיין שמאירים את איילון והפעם משאירים אותה המומה מהסיבות הטובות.
למה בעצם בתחילת הקריירה לא לקחת מנהל?
"רצו להחתים אותי בלייבלים גדולים בהתחלה, בחברות תקליטים, עוד כשהייתי בת 18, אבל הבנתי שהם רוצים גם להתערב אמנותית. היה איזה משקיע מאוד עשיר שרצה להטיס אותי למפיקים גדולים בארצות-הברית, שעבדו עם נורה ג'ונס, אבל הרגשתי שאני צריכה לעשות את הכל בעצמי בהתחלה. אני חושבת שזה גם בגלל העובדה שהגעתי ממקום נורא גדול, כלומר מקום שבו ההורים שלי הם גם אמנים עם קריירות מאוד גדולות".
אבל בדיוק מאותה סיבה יש לך בבית שניים שיכולים לתת עצות ניהוליות טובות, כי הם חוו על בשרם את מה שאפשר למנוע אולי ממך. למשל, סכסוך עם חברת תקליטים.
"בפועל זה נכון, אבל הרגשתי שכמו שעורך דין הולך ולומד כדי לקבל תואר וכמו ששחקן רציני לומד שלוש שנים בבית ספר למשחק, אני צריכה רגע ללמוד לא רק את המוזיקה, אלא ללמוד את המקצוע. לדעת כמה אחוזים המועדון לוקח לך מההופעה ואיך מתנהלים עם לינקטון, מערכת להוצאת שירים לתקשורת. הייתי עושה את זה בעצמי. זה שלקחתי את ההפקה של אלבום הבכורה היה ממש כמו אוניברסיטה, אני גם זו שמימנה את כל ההוצאות על האלבום".
איך זה קרה?
"השתתפתי בסדרת הנוער 'זיגי' ואת השכר השקעתי באלבום. גם ההפקה עצמה הייתה אוניברסיטה שלמה, כי אם הייתי הולכת למפיק אחר, כמו מה שאני עושה היום, לא היה נבנה לי טעם. אבל אחרי שחוויתי הפקה בעצמי, יש לי טעם ויש לי דעה".
אבל זו הייתה דעתך בלבד. לא היה מקום להערות, לדיוקים מהצד, לדעות של אחרים.
"הייתי מאוד יהירה. דעות של אחרים? למה? עם הזמן ועם ההתבגרות, משהו ביהירות הזאת של 'אני יודעת הכל', ירד לשמחתי. אני הרבה יותר מתייעצת. באיזשהו שלב פשוט החלטתי שלקראת האלבום השני אני משנה הכל, אני לא מנהלת את עצמי יותר".
היה טריגר מסוים?
"במהלך הדרך התחלתי לשחק בקולנוע ובתיאטרון המסחרי, זה גרם לי להבין איזה כיף שיש במאי ויש לו עוזר, יש מפיק ויש מנהל. אמרתי לעצמי: אני מאוד אוהבת שיש מסביבי את האנשים האלה. ואני רוצה לעשות מוזיקה מסחרית. פניתי למנהל שלי היום, ניב עשת כהן, הוא הסכים, הלכנו לכמה וכמה חברות תקליטים, השמענו את השירים, בהם 'אירוניה'. אבל אף אחת מהחברות לא רצתה להחתים אותי".
מה הסבירו?
"שזה נישתי מדי, שזה אינדי. גם ראו את הנתונים שלי, הבינו שלא היו לי הרבה מאזינים, ראו שלא הרבה צפו בקליפים שלי".
היו מחשבות שאולי זה בכלל לא מתאים לך?
"לא כאלה, אבל מחשבות קשות מאוד. מה אם זה לא יקרה לי? זה השפיע גם על התפיסה העצמית שלי. אני באמת חושבת שאני מאוד מוכשרת, שהשירים שלי מאוד טובים, ופתאום לא רוצים את כל זה. אמרו לי בחברות התקליטים על האלבום הראשון שזה צמר גפן מתוק ושאני נשמעת כמו זמרת בערב כיתה".
לקחת ללב או שהבנת שזו התעשייה?
"זה מאוד העליב, אבל כן הייתה חברה אחת שרצתה ואחרי הרבה זמן של משא ומתן. כבר היו שתי סקיצות של 'אירוניה' ו'פאניקה', בעצם השירים שאיתם פרצתי. אמרנו שעם מה שיש ננצח".
'אירוניה' הפך להצלחה ונכתב בדיוק כמו רוב שיריה של קלינשטיין, על זוגיות שנגמרה בלב שבור. "היה לי חבר מושבניק, ואחרי שסיימנו את השירות הצבאי, הוא תיכנן לטוס לטיול, ביקש להיפרד כשהוא טס, ואכן נפרדנו. זה היה מאוד כואב. במונחי הקריירה, 'אירוניה' היה גיים צ'יינג'ר בשבילי. השיר נכנס לפלייליסט, זיהו אותי איתו. הרגשתי שמה שקורה עכשיו, היחס שאני מקבלת, מגיע בזכות עצמי".
כי איפשהו אולי הרגשת שאנחנו לפני הכל מגדירים אותך כ"בת של", מעוניינים אולי לראיין אותך כי את "הבת של".
"הרגשתי, ידעתי. עכשיו אני מרגישה הרבה יותר בשלום עם כל המשחק הזה כי אני יודעת שאי-אפשר לשקר לקהל, אי-אפשר לשקר עם מאזינים בספוטיפיי ולא עם מספר האנשים שקונים כרטיסים להופעות. כן, עדיין אפשר לומר: היא קיבלה תפקיד פה ושם כי היא 'הבת של'".
עדיין אומרים?
"שמעתי את זה, מאוד מעצבן, אבל אני לא מאמינה לדברים האלה כי אני יודעת היטב כמה אודישנים עברתי בדרך לתפקידים. אז שיגידו".
"במקור היה הרבה יותר 'בן זונה' בשיר, כי נורא כעסתי. באיזשהו שלב אבא שלי אמר, 'נועם, את צריכה להוריד את מפלס הבן זונה, יש איזה 16, עדיף להשאיר מקסימום שבע'"
7 באוקטובר זלג לאלבומה הקודם של קלינשטיין ונוכח גם בחדש. היא הוציאה באוקטובר 2024 את 'שיר לאדיר', לזכרו של אדיר מסיקה ז"ל, שהיה בן זוגה של חברתה הקרובה יולי רייטר. השניים הגיעו למסיבת הנובה ונמלטו למיגונית. מסיקה יצא להדוף מחבלים יחד עם מתן אקשטיין ועילי נחמן ז"ל. השלושה נרצחו, יולי הצליחה להינצל יחד עם חברותיה שהסתתרו במיגונית. "אדיר ויולי הכירו בטיול בחו"ל, יולי הייתה מאוהבת עד הראש. כל כך חיכיתי להכיר את אדיר ובסוף הגעתי ללוויה שלו, לאזכרה שלו. כתבתי שיר לזכרו".
הקריירה של קלינשטיין התחילה לפרוח שנה אחרי פתיחת המלחמה. התברר שעל רקע הכאב התמידי בחוץ, אולי זה בדיוק הזמן לפתוח לפעמים חלונות לפופ נשי מתריס שמוגש יפהפה, חולמני לפעמים, מופק היטב, מכוון רגש ומבוצע ברמת ליטוש מאוד גבוהה, בדיוק כמו האלבום שיוצא עכשיו. "מדהים אותי שדווקא בתקופה הכי קשה למדינה שלנו, השירים שלי הצליחו לפרוץ. אפילו קיבלתי על האלבום הזה את תגלית השנה ופריצת השנה ברדיו".
בעולם של אודיה, אושר כהן, פאר טסי ועומר אדם, האם נועם קלינשטיין, שלא מסלסלת, יכולה לנסוק עד מופעי פארק כמוהם?
"זה משהו שאני מאוד מסתכלת עליו, חד-משמעית, אני רוצה את זה. אני חושבת על זה הרבה, אבל אני לא יכולה לעשות אדפטציות של עצמי כדי להתאים לז'אנרים האלה. כן הייתי שמחה לשתף פעולה עם אמנים כמו חנן בן ארי ואודיה".
מרגישה גם את התחרות פתאום?
"ברור, אני גם מרגישה שעם כל מה שיש לי היום, ותודה על זה, בא לי עוד. 'תן לי זמן' ו'עיוור' היו במצעד השבועי במקומות 6 עד 9. אני רוצה את המקומות הראשונים".
זה אומר להיות זמרת השנה. מכיר מישהי שעשתה את זה כבר באלבום הבכורה שלה.
צוחקת. "אני רוצה להיות זמרת השנה, כן. פריצת השנה זה מדהים, אבל אני רוצה יותר".
היא החלה להעמיק גם בקריירת המשחק ואחרי התפקיד של דפי במחזמר 'אפס ביחסי אנוש' של בית ליסין, אותה משבצת שמילאה אחותה משי, הגיע תפקיד ראשי במחזמר 'היומן' של תיאטרון חיפה ותפקיד ראשי בסרט הקולנוע 'תיכון מגשימים' של היוצר והבמאי עמית אולמן.
אולי צריך לשים בצד את המשחק, להיות אול-אין במוזיקה אחרי ההצלחות האחרונות?
"מצאתי את עצמי בשנה האחרונה מסרבת לדברים שפעם היו נראים לי חלומיים, שבחיים לא חשבתי שאוכל לומר להם לא, תפקידים מדהימים למשל בתיאטרון. אני גם הרבה פחות שולחת אודישנים. אין לי כל כך זמן לזה, אז זה הולך ופוחת באופן הדרגתי, חוץ מדברים שאני מרגישה שאני לא יכולה לפספס, למשל לשחק את התפקיד של רייצ'ל מקאדמס ב'היומן' או התפקיד הראשי בסרט הראפ 'תיכון מגשימים'.
אחרי שהקריירה שלה קיבלה את התפנית המוארת, גם החיים האישיים שלה התאימו עצמם להתפתחויות. היא עומדת לצאת מהבית לראשונה ולעבור לגור עם בן זוגה, עורך הדין טוהר רובינשטיין, בן 29. "התחלתי איתו באינסטגרם. ראיתי את העמוד שלו. הוא נראה לי מאוד חתיך ואמרתי לעצמי יאללה, בואי. אף פעם לא עשיתי דבר כזה, אף פעם לא התחלתי עם בחור, יצאתי לפני כן לכל מיני דייטים שסידרו לי בשידוכים, לא התלהבתי, הכל הרגיש לי אותו דבר (כמו שם השיר שכתבה באלבום החדש – ר"ש) ואמרתי לעצמי, אולי הפתרון הוא שאני צריכה לראות מישהו שעושה לי את זה, שמסקרן אותי מההתחלה, לעשות את זה בעצמי, ולא לשמוע 'הוא חמוד, הוא מתוק, אני מכירה אותו מהעבודה'. עשיתי לטוהר פולו והוא החזיר לי עוקב. ואז חשבתי, מה אני כותבת לו? בינתיים עליתי להופעה, לא יצא לי לכתוב ואז טוהר הקדים אותי, הגיב על 'שיר לאדיר'. התברר שהוא הכיר אותו".
שידוך של אדיר ז"ל.
"וואו, מהשמיים. ואז התכתבנו, התחלנו לצאת, ועכשיו עוברים דירה. זה אומר לצאת מהבית בפעם הראשונה. וכן, זה מפחיד. אני כאילו רוצה לפצל את עצמי, מצד שני להישאר לגור עם אמא שלי כל החיים, כי אני מאוהבת בה. אנחנו רגילות לגור לבד ביחד המון שנים, היא החברה הכי טובה שלי, הבן אדם הכי קרוב אליי. מאמינה שזה כמובן לא ישתנה, שנמשיך להיות הכי קרובות בעולם".
יש כאן שאלה טיילור סוויפטית. אם את זמרת צעירה שכותבת על בנים ששברו לך את הלב, מה קורה כשאת מוצאת בן זוג, פתאום אולי אין השראה ללב שבור. אילו חומרי נפש נגיד משתווים לזה?
"התשובה כנראה תהיה באלבום הבא. אני גם שואלת את עצמי את השאלה הזאת. עד עכשיו, ואתה די צודק, רוב השירים שלי נכתבו על להיות לבד, על שיברון לב, על זוגיות שלא הצליחה. בוא נראה".
היה פחד מהלבד?
"פעם ממש לא רציתי להיות לבד וזה גם הכניס אותי לסיטואציה של אני לא רוצה להיפרד כדי לא להיות בודדה. די פחדתי מהלבד שלי, מגיל 16 הייתי במערכות זוגיות לאורך שנים, כמעט רצוף, מתאהבת סדרתית. אחד מבני הזוג האחרונים, לפני משהו כמו ארבע שנים, סיפק די הרבה חומרים במובן הזה. היינו זוג במשך שנה וחצי, גרנו ביחד בבית של אמא, כבר התחלנו לחפש דירה לעצמנו. הייתי בטוחה שזה לנצח".
ומה קרה?
"הוא סיים את זה. בדיוק כש'אירוניה' התחיל להצליח, נפרדנו. בפעם הראשונה הרגשתי שמשהו מצליח, אבל שהחיים מתפרקים ממש. זו הייתה תקופה מאוד מבלבלת של התקפי חרדה, פער מאוד גדול בין מה שקורה בחוץ, פתאום מזהים אותי ברחוב, פתאום יש הופעות, ואצלי יש פרידה".
איך באו לידי ביטוי התקפי החרדה?
"הייתי בסופר-פארם יום אחד, פשוט ישבתי על הרצפה, מיררתי מבכי, והרגשתי שאני לא מצליחה להוריד את הווליום שלי, שאי-אפשר לעצור את זה, שאני לא מצליחה להפסיק לבכות. החבר הכי טוב שלי בא לקחת אותי. אלה היו כמה חודשים קשים".
מה מנעד הקהל שאת רואה מהבמה?
"אני כל הזמן צוחקת שהשירים שלי מדברים לבנות ולהומואים. ואז מגיעים להופעה גברים, גם חיילים קרביים. הם צורחים על מישהו שהוא 'בן זונה', כמו בשיר. המוזיקה שלי היא מאוד גירלי פופ, וכיף גדול כשזה קורה".
"כשהתחלתי לרזות, סביב גיל 14, נכנסתי לדיאטות מאוד קשוחות, עניינים של דימוי גוף, השוואות לסביבה, ואני לא אצא עם חברים כי אולי אני לא ארצה לאכול, מחשבות כאלו. סיגלתי לעצמי ביטחון עם הזמן, עם החוסר. עכשיו אני מתה על איך שאני נראית, אבל אני גם לא דוגמנית קטלוג"
'הבן זונה' יצא במאי 2022 וחי מחדש בטיקטוק. אפילו ב-2026 לא טריוויאלי לשמוע ברדיו שיר כזה.
"הייתי בת 17 כשכתבתי את השיר על הפסנתר אחרי שאיזה בחור עצבן אותי, עשה לי גוסטינג וזו הפעם הראשונה שקרה לי דבר כזה. במקור היה הרבה יותר 'בן זונה' בשיר, כי נורא כעסתי. באיזשהו שלב, כשרצינו בכל זאת להכניס את השיר לאלבום הבכורה הפעם ביקשתי מאבא להקשיב והוא אמר לי, נועם, את צריכה להוריד את מפלס הבן זונה, יש איזה 16, עדיף להשאיר מקסימום שבע. לא בגלל הבוטות, הוא הרגיש שברמה האמנותית זו חזרה לא טובה".
בכל זאת יודע משהו על העולם הזה.
"אז הורדתי די הרבה מהבן זונה, ובכל זאת נורא מצחיק שהשיר הפך להיות משהו למרות שנכתב על דבר כלומי. אלה היו שני דייטים כן? יש סיכוי שלא הייתי מזהה את הבן אדם עכשיו ברחוב, אבל יש לו שיר בחיי. אני חושבת שהוא יודע שהשיר עליו. אחותו פעם הגיבה לי בפוסט על השיר שאני צריכה לשלם להם תמלוגים".
אגב, שמעתי שהיו התעלפויות באחת ההופעות בבארבי.
"שתי בנות התעלפו, הזמינו אמבולנס. מי שיצא לעזור להן זה אבא שלי".
את קולטת את המעמד?
"לא קולטת את הדבר הזה. אני מקבלת המון תגובות על השירים, אני כותבת הרי על דברים שהם כל כך ספציפיים, כמו בשיר 'להתחתן איתי' (עם שחר טבוך - ר"ש): 'אתה אמרת לי שאני נרקיסיסטית, בלגניסטית, ארטיסטית, לא פשוט איתי".
את חושבת שאת נרקיסיסטית?
"לא. אני כן יכולה להתבלבל ולחשוב לפעמים שאני נרקיסיסטית כי המקצוע שאני עוסקת בו מלא אגו, אין מה לעשות, אני כל הזמן צריכה להתעסק בעצמי, כל הזמן לשמוע את הקול שלי".
הזמינו אותך לא מעט פעמים לבוא להתחרות ב'כוכב הבא לאירוויזיון'.
"כרגע אני לא חושבת שאעמוד רגשית באירוויזיון, גם לא ב'כוכב הבא'. הלכתי לפגישה עם צוות של התוכנית כשהייתי בת 18 ואני שמחה שלא הלכתי על זה. בכל שלב בדרך שהציעו לי את 'הכוכב הבא', אמרתי לעצמי שאולי זה יקרה בשנה הבאה, אם המוזיקה לא תצליח, אם לא תגיע הפריצה שלי. עברה עוד שנה ועוד שנה, בסוף הפריצה קרתה לי. הגעתי ל'כוכב הבא' כזמרת אורחת, שזה היה מהמם בלי לעשות דרך אחרת עד לשם".
היא חשפה בעבר באומץ התמודדות עם דימוי גוף נמוך בימי התיכון והפרעות אכילה. "מרגישה שגדלתי עם הדבר הזה, עברתי את העניין של הפרעות האכילה. כשהתחלתי לרזות, סביב גיל 14, נכנסתי לדיאטות מאוד קשוחות, עניינים של דימוי גוף, השוואות לסביבה, ואני לא אצא עם חברים כי אולי אני לא ארצה לאכול, מחשבות כאלו. זה לא פשוט, מרגישה שהמון מתמודדות עם זה".
פתאום הנערה שהיו לה בעיות של דימוי גוף, מובילה קמפיינים של לייפסטייל.
"הנערה שהתמודדה עם אקנה כל החיים, היא פתאום פרזנטורית של מותג סקין-קר, איפור. אני חושבת שזה ממש ניצחון. סיגלתי לעצמי ביטחון עם הזמן, עם החוסר. עכשיו אני מתה על איך שאני נראית, אבל אני גם לא דוגמנית קטלוג".
את הולכת ונעשית דומה לאמא עם השנים.
"זו גם גנטיקה וגם עברנו המון זמן ביחד. אני רואה את זה, ולפעמים לא רואה את זה. זו מחמאה גדולה, זה מהמם. היא הגיעה לא מזמן לבארבי, הסתכלה על התמונות שלי ואמרה: זו אני! זו ממש אני!"
תודה מיוחדת לבית המלון אלקונין
