לשחקן עלי עלי נמאס לגלם טרוריסט. הוא אדם חיובי ושוחר טוב, איש משפחה מעכו, שחקן תיאטרון, להטוטן ומורה למשחק בתיכון. ועדיין, פעם אחר פעם, הוא מגלם את הבאד גאי, או כמו שיגידו ב'פאודה', "כלב בן כלב". בסדרה 'מג"ב' הוא שיחק ראש ארגון פשע ערבי, ב'תחריר' שייח' רדיקלי, ראש ארגון הטרור האחים המוסלמים, בסרט 'ההילולה' חוטף עזתי ועכשיו, ב'פאודה' של yes, התבקש לשחק מחבל נוחב'ה. זה כבר היה יותר מדי בשבילו. הוא התלבט לא מעט בטרם לקח את התפקיד. "זה התחיל טוב, הסוכנת שלי אמרה שרוצים אותי לעונה החמישית של 'פאודה' ושאבחר דמות ואגש איתה לאודישן. בחרתי את סאלם, אבא שכול שבנו נרצח ביישובי העוטף על ידי נוח'בות, והוא מבקש נקמה".
אז אתה מגיש את האודישן ומה קורה?
"הם מודיעים לי שהם רוצים אותי לתפקיד יותר גדול. אני שואל 'איש נוח'בה?' הם אומרים לי כן. 7 באוקטובר זה פצע טרי, הבנתי את כובד המשקל. וגם, מ-7 באוקטובר מסתכלים עליי אחרת כערבי שגר בישראל, סוג של אשם".
איך החלטת לקחת את התפקיד?
"התבאסתי, כי די, נמאס לי מהתפקידים האלה. הפרצוף שלי עושה רושם של בן אדם מפחיד, האיש הרע, ואם רואים אותך שוב ושוב באותו תפקיד, התעשייה ננעלת. זהו, זה הטייפקאסט שלי. גם שאלתי את עצמי אם בחרו בי כי אף אחד אחר לא רצה לשחקן מחבל נוח'בה, או כי הייתי טוב. שמעתי שהרבה סירבו מתוך פחד שיזהו אותם ברחוב".
אחרי כל זה, אני מתפלאת שנכנסת לתפקיד של הארכי-מחבל, אבו-זהאר.
"מרוב ששמעתי הרבה 'לא' אחרי אודישנים, אני לא אומר בקלות 'לא'. היועצת שלי, זו אשתי, כיפאח, גם עשתה פרצוף בהתחלה, אבל אמרה שזו עדיין 'פאודה' שיכולה להוביל למקום מאוד גבוה. הגעתי לתעשייה בגיל מבוגר, וזו הזדמנות שקשה לפספס. ב'פאודה' כל הערבים נרצחים בפרק ראשון-שני", הוא אומר בסרקזם, "פה זו דמות עם בשר שמתקדמת עם הפרקים. אשתי הזכירה לי שאני אותו עלי ושאנחנו בית של שלום".
אם היית יכול לברור, מה היית רוצה לשחק?
"החלום שלי זה לשחק אבא שמגדל את הילדים בצורה יפה, גם אם נקלע למצוקה פה ושם. אני רוצה תפקיד שנותן תקווה והשראה".
הנה, אתה משחק בגרסה חדשה ל'גבעת חלפון אינה עונה'. אולי יש תקווה?
"התפקיד שלי קומי, ועדיין, אני משחק גשש בדואי שמחרטט את הצבא וגונב כדי לעשות כסף. שוב סוג של בנאדם רע".
"אסור לשכוח שערבים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים גם נרצחו ונחטפו. כולנו עברנו טראומה. גם טילים שנזרקים על המדינה שלנו לא מבדילים בין בית יהודי לבית ערבי. יש לי ילדה בת תשע שכשהיא שומעת אזעקות, גם אם זה רק בטלוויזיה, היא סוגרת את האוזניים"
בעונה החדשה של 'פאודה', דורון וחבורתו מופיעים במרסיי, תרים אחר תא הטרור החמאסי הרדום שמורכב ממחבלי נוחב'ה שטבחו ב-7 באוקטובר במשפחתו של אלי (יעקב זדה דניאל) שהתגוררה בעוטף, ואז הגיעו לצרפת תחת מעטה של פליטים עזתים. מי שמנהל מולם קרב מוחות הוא אבו-זהאר, הלוא הוא עלי, המשנה למפקד העליון, תמהיל שווה של אכזריות ומוח חריף. מדובר בתצוגת משחק מעולה של עלי, שבשנים האחרונות מופיע על המרקע הקטן והגדול בשלל תפקידי משנה ועכשיו, עם קפיצת המדרגה, ניתנה לו ההזדמנות לפרוס את הנוצות לראווה.
אמנם הוא עוד לא בפוזיציה שמאפשרת לו להגיד את מה שהוא רוצה בהפקה, אבל אולי מתוקף כניסתו המאוחרת לתעשייה, איש בשל בן 47, העז פעמיים להטיל את כובד משקלו מול דברים שהתרחשו על הסט: "כבר בפגישה מקדימה עם הבמאי (עמרי גבעון), אמרתי לו שאם הדמות שלי אומרת פסוקים מהקוראן, שישלחו לי אותם. אני חייב לוודא שזה נאמר נכון".
תסביר.
"אני אדם מאמין שמתפלל חמש פעמים ביום, אם לוקחים פסוק ממקום אחד ופסוק ממקום אחר ומצרפים ביחד זו נחשבת כפירה".
אז קיבלת את הפסוקים, ומה קרה?
"עם כל זה שיששכרוף שולט בערבית, הוא לא מבין את הניואנסים הקטנים של הדת. שלחו לי שני פסוקים שחוברו ביחד. אמרתי, 'חברים, אני לא רוצה להגיד שום פסוק מהקוראן בכלל. כל מה שקשור לדת - תזיזו הצידה'".
זו תעוזה.
"המגזר שלי לא יניח לי אם אציג את האיסלאם בצורה לא נכונה. גם ככה חושבים שהאיסלאם זה רק רצח ודם. אני לא רוצה לירות לעצמי ברגליים. שבמגזר ייתנו לי ביקורת על המשחק ולא על הציטוט הלא-נכון".
הפעם השנייה שעלי הרהיב עוז הייתה כשתיקן את הערבית לשחקנים הראשיים. "הסצנה הראשונה שלי הייתה עם ליאור (רז) ויעקב. החלטנו לעשות חזרה על הטקסט, ואז אני שומע את ליאור ויעקב טועים בדיקציה של מילה. עכשיו, מי אני שאבוא ואגיד איך מדברים או לא מדברים? לא ידעתי איך יקבלו את זה. הכנסתי פנימה ביטחון עצמי ואמרתי להם, 'חבר'ה, תגידו כמו שאני אומר לכם את זה'".
איך הם הגיבו?
"הם אמרו, 'בטח, אם יש טעות, תגיד'. החלטתי שרק אם יש דברים מאוד צורמים, אני מנסה לדייק".
שמעת טעויות בעונות קודמות?
"היו פעמים כצופה אמרתי שאם מסתערבים היו מדברים ככה, מיד היו עולים עליהם. הפלסטינים לא טיפשים. כשעידן עמדי אומר לזר שפונה אליו בשוק 'שו, יא חביבי?' זו בחירה לא נכונה. זה נחשב מתנשא על הערביות, כאילו הערבים תמיד אומרים 'יא חביבי'. אנחנו נדבר בצורה כזו קרובה רק אחרי שבאמת הכרנו מישהו".
"הרבה פעמים כצופה ב'פאודה' אמרתי שמהערבית שהשחקנים מדברים זה ברור שהם לא ערבים. אם מסתערבים היו מדברים ככה, מיד היו עולים עליהם. המגזר שלי גם לא יניח לי אם אציג את האיסלאם בצורה לא נכונה. גם ככה חושבים שהאיסלאם זה רק רצח ודם. אני לא רוצה לירות לעצמי ברגליים"
כיוון שהעונה החדשה של 'פאודה' עוסקת באירועי 7 באוקטובר, אי-אפשר שלא לדבר עם עלי על היום הארור. "בתור ערבי ישראלי הייתי במצוקה קשה, כמו שאר אזרחי מדינת ישראל. אם הייתי באזור הזה, לא בטוח שהייתי חוזר חי. אסור לשכוח שערבים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים היו במצב גרוע. גם הם נרצחו ונחטפו. כולנו עברנו טראומה. גם טילים שנזרקים על המדינה שלנו לא מבדילים בין בית יהודי לבית ערבי. יש לי ילדה בת תשע שכשהיא שומעת אזעקות, גם אם זה רק בטלוויזיה, היא סוגרת את האוזניים. כשהבן שלי משחק כדורגל למטה ויש אזעקה, אני רץ בפאניקה להביא אותו".
איך היה בעכו ביום ההוא?
"נסענו בשתיים בלילה של יום שישי למסגד אל-אקצא, המשפחה שלי, אשתי והילדים יחד עם אח שלי והמשפחה שלו. נכנסנו לתפילה של לפנות בוקר. כשיצאנו החוצה בשש וחצי, לא ראינו אנשי ביטחון. זה היה מוזר, איפה כולם? לקראת השעה שבע, אמא שלי התקשרה לבדוק איפה אנחנו. סיפרה שיש אזעקות, טילים מעזה. אשתי מתחילה לגלול בסלולרי, ראינו את הטנדרים בשדרות. כשהגענו הביתה, עלינו בשו-שו ואמרתי לאשתי לקחת את הילדים וללכת להורים בעיר העתיקה".
עכו רחוקה מאוד מחבל הארץ שהותקף.
"אנחנו גרים בשכונה עם רוב יהודי ומול בית כנסת, ופחדתי שיבוא מישהו שיודע שגרים פה ערבים וירצה לנקום. נשארתי בבית לשמור עליו, נעלתי את הדלת".
זה עצוב מה שאתה מתאר.
"מאוד. אני אדם שלא חי בשלווה. בין היהודים אני ערבי וכערבי במדינת ישראל, עם דרכון ישראלי, בחלק נכבד מהעולם הערבי אני נחשב בוגד. אני עם ידיים קשורות, לא יכול להגיד שום דבר. יש כעס על שני הצדדים. למה זה היה צריך להיות בצורה הזו? למה לא דיברנו? למה לא ישבנו לשולחן? ואם מחבלים, אנשים חולי נפש, נכנסו בכזו קלות, למה לא שמרנו על הגבול? יש כעס על המדינה שאמורה להגן על האזרחים שלה. האזרחים העזתים גם סובלים מחמאס. הוא כמו סרטן שמתפשט ומתפשט".
גם בתעשייה היה מי שנתן לשחקנים הערבים להרגיש כמו עצם בגרון. ארבע חודשים אחרי 7 באוקטובר, HOT חילקו במעמד חגיגי את פרס הצפיות לקאסט של הסדרה 'משמר הגבול' והשחקנים הערבים, בתוכם עלי, לא הוזמנו. "אנחנו חלק מהתעשייה הישראלית ואני לא רוצה לעשות פרובוקציה, אבל אם לא היו ערבים בסדרה, לא הייתה סדרה", הוא מגיב. "הבעתי אז את האכזבה שלי. ועדיין, אם הוט יקראו לי להשתתף בסדרה חדשה, אני אבוא".
היו מחשבות להגר מהמציאות הלא-פשוטה הזו?
"בטח. עד לפני כמה חודשים אשתי ואני דיברנו על הגירה לשוודיה או לקנדה. לאשתי יש אח שברח לקנדה במלחמה והתחתן שם. גם שם עשו לו בעיות עם ניירות כי הוא ערבי. כרגע ירדנו מזה, אבל אולי עוד יבוא יום שאגיד 'יאללה, ביי'".
× × ×
עלי נולד וגדל בעכו ונשוי לכיפאח (45), עורכת דין עצמאית בתחום הנזיקין. שניהם מכירים מהילדות והם הורים לשלושה (פריד בן 14, יארא 11 וחנין, 9). חיידק המשחק ארב לו מהילדות המוקדמת, למרות שלא בא מבית עם זיקה אמנותית מיוחדת - אביו היה מנהל אחזקה במפעל כימיקלים ואמו עקרת בית שגידלה חמישה ילדים, עלי הוא הבכור. "אחרי שסיימתי תיכון ולא התקבלתי לשירות לאומי במכבי אש, כי הייתי רזה כזה, אנמי, התחלתי לשחק בתיאטרון הקהילתי בעכו. קיבלתי את התפקיד הראשון בהצגה. אחרי זה הגיע במאי שחשף אותנו לעולם הלהטוטנות. הופעתי במופעי רחוב בתיאטרון עכו, הליכה על קביים, ג'אגלינג. ההרגשה שאני רוצה לעשות את זה, להיות על במה, התחזקה עוד יותר".
עלי הפך לשחקן קבוע בתיאטרון עכו. "עבדתי כמתדלק, מאבטח ברכבת, סללתי כבישים, סידרתי פרחים בגנים הבהאים, עבדתי במאפייה, הייתי סבל, פרקתי קונטיינרים במפעלים. אין עבודה שלא עשיתי כדי שאוכל במקביל לשחק בתיאטרון".
איך היה להורים עם זה שאתה מכוון לקריירת משחק?
"לא היה להם פשוט. היו ויכוחים, צעקות 'תיאטרון לא מביא כסף, איך תתחתן? איך תבנה בית?' הלכתי ללמוד קורסים בחשבונאות, קיבלתי תעודה ולא עבדתי בזה יום אחד. המשכתי בשלי. כשבמאי אמר לי, אי שם לפני 20 שנה, שחסרים שחקנים כמוני, הגעתי לסוכן שחקנים ערבי בחיפה".
מה זה אומר "שחקנים כמוך"?
"שלטו אז מוחמד בכרי, מכרם חורי, יוסף אבו ורדה. לא היו דמויות צעירות. או כמו שהבמאי ההוא ניסח, הפנים המסוימות שלי, האף הגדול, הקרחת - יש לזה מקום. קיבלתי תפקיד מכובד בסדרה בערבית בערוץ 'מכאן' (33), 'ד"ר קראז'', כעובד סופרמרקט שנשוי לערבייה, אבל מאוהב ביהודייה. "על הסט פגשתי את לונא מנסור, שהיא סוג של קרובת משפחה. אבא שלה ואמא שלי גדלו באותו בניין. היא הכירה לי את הסוכנת שלי ומשם זה היסטוריה".
עם כל הכבוד לזה שקריירת המשחק תופסת נפח, עלי עדיין צריך להתפרנס, אז במקביל הוא מלמד תיאטרון בתיכון ערבי בחיפה. "בקורונה החלטתי להירשם לתואר ראשון בתיאטרון, וכבר חמש שנים אני מלמד".
איך התלמידים מתייחסים לזה שהמורה שלהם על המסך?
"על המסך אני אדם קשוח, מדבר בוטה, מרביץ, שולף אקדח. הם עדיין ילדים וזה מבלבל אותם".
אתה מדבר איתם גם על הפשיעה בחברה הערבית?
"על זה הצגת הסיום שאני כותב לתלמידים. הם יוצאים לעולם והולכים להיחשף לדברים קשים. לא מסכימים להעסיק ערבים, ולא רק בגלל קשיי שפה, אלא בגלל הערביות שלהם. ובעולם הפשע מקבלים אותך, זה יותר כסף בפחות עבודה ובפחות זמן, בסחיטה, סחר בסמים וסחר בנשק. אולי יהיה לך טוב יום-יומיים, שנה-שנתיים, אבל אתה תהיה אדם רדוף, על ידי האויבים שלך, אנשי החוק, המצפון שלך".
יום אחרי פרמיירה ב'פאודה' צריך לקום ללמד בבית הספר. איך חיים עם הפער בין התהילה, נגיד, לחיים?
"זה לא פשוט. זה ללבוש על עצמך דמות מסוימת לפרמיירה. האישה בוחרת לי את הבגדים, היא מעירה לי - אל תשתה כרגע, אל תצא לעשן, אל תחטט בשיניים. היא הבמאית שלי שם. יום למחרת, אני הולך ללמד ואחרי זה יש לי את הילדים שלי להוציא מבית הספר".
