בגיל 86, אחרי 80 שנים של עמידה על במות, שהתחילו כשהמורה בכיתה ב' החליטה בשבילו שהוא יהיה זמר, יהורם גאון הצליח להפתיע את הקהל, כשלאחרונה שבר את הכוס. גאון נישא לאלה לוסה (55) בחשאיות שהלוואי והייתה שמורה לאנשי שב"כ. חצי שנה אחרי, הוא מוכן לספר מה הוביל אותו לחופה בפעם השנייה בחייו.
"אלה ואני כבר 16 שנים ביחד, מאז שהיא הגיעה מלטביה. היא עשתה עלייה אחרי ששמעה אותי שר. המחשבה על חתונה שנייה תמיד ריחפה מעליי, כי סבא שלי היה קבליסט בישיבה בעיר העתיקה ונקבר לצד רעייתו בהר הזיתים. אבא שלי לא היה קבליסט, הוא היה איש של מסורת ואמונה, מורה בנשמה. בגלל שגדלתי במשפחה שכל חבריה מכבדים את המסורת, לא התאים לי שאלה תהיה הידועה בציבור שלי או משהו כזה. דווקא בגילי רציתי לעגן את הקשר שלנו, לטעמי, לטעמם של סבי ואבי, ולטעמה של המשפחה שהולכת 500 שנה אחורה, עד לאיזה יצחק גאון שהועלה על המוקד בקתדרלה של טולדו בגלל היותו יהודי. רציתי להתאים את עצמי למשפחה היהודית המכובדת בעזרת רב שיחתום על המסמכים".
אלה לא הייתה מופתעת כשאחרי 16 שנות זוגיות כרעת ברך?
"למה שתופתע? זה דובר בינינו, ידעתי שמתישהו זה יקרה. המשפט הזה, 'כדת משה וישראל', ישב עליי".
לוסה אולי לא הייתה מופתעת, אבל כל השאר דווקא כן. בניגוד לסלבס המתחתנים שמפיצים באמצעות צוות היח"צ סטורי נפרד עם כל שמלה, עושים שת"פ מתגלגל מהחתונה ומשחררים הודעות עיתונות עם בקשות לתיוגים, גאון הצליח לשמור את היום הגדול בסוד במשך יותר מחודש, עד שסרטונים מהאירוע התחילו לרוץ ברשתות. "רצינו משהו מאוד צנוע, עשרה אנשים, לא יותר", הוא מסביר את הבחירה לשמור על חשאיות.
מי ידע?
"אותם עשרה אנשים. בני משפחה וחברים. והיה שם מישהו שצילם והעלה לרשת. אם אותו מישהו לא היה מצלם, יכול להיות שאף אחד לא היה מגלה, בטח שלא התקשורת".
בחתונה של בר רפאלי כל האורחים הפקידו את הסלולריים בחוץ כדי שאף אחד לא יצלם.
"כנראה שגם היא שומרת מסורת, אולי גם לה יש רב מקובל".
אלה, לדבריו, עוסקת באמנות "ועושה הרבה דברים יפים, כמו ויטראז'ים ומינאטורות, היא מאוד יצירתית וגם מציירת, וביומיום שלנו אין שום הבדל בין לפני לאחרי החתונה. לא שציפיתי שאחרי 16 שנות זוגיות יגיע מסמך חתום שיפיח בנו חיים חדשים".
היא עזבה את הבית ואת המולדת.
"כדי לטפל בי. אמת. בעיניי זה הדבר הכי יפה בעולם".
אתה מצטער שלא הספקתם להביא לעולם ילד משותף?
"ואם אצטער זה ישנה את התמונה?"
אלה רצתה ילד?
"הנושא הזה מעולם לא עלה. באלה יש עדינות יוצאת דופן והיא לא שואלת שאלות שאין עליהן תשובה. 86 זה לא גיל להורות חדשה. כשאלה באה איתי להופעה כי היא מעריכה אותי כזמר, אני ממש מאושר".
נכון לעכשיו ירח הדבש ייאלץ לחכות לתקופה שבה גאון יהיה פחות עסוק, אם מתישהו זה יקרה. "אני חייב להיות עסוק ללא הפסקה. אם ביומן אין לי לו"ז למחר זה דיכאון. אני צריך לדעת מתי אני מתחיל לצלם את הסרט הבא, מתי עולה התוכנית החדשה. כשאני לא עסוק אני עצוב, ואני לא רוצה להיות עצוב. בשבילי, לנוח זה כמו קללה, הסוף של הסופים".
אתה לא מתעייף?
"להפך, ככל שעושים יותר מתעייפים פחות, בגלל שהמוח יותר פתוח והכל עובד. החמצן שלי זה העשייה. בלי החמצן הזה קשה לי לנשום, אבל בגדול אני מסודר".
באיזה מובן?
"בני, משה, הוא עורך דין, למקרה שלא נדע, ובתי, הילה, היא תרפיסטית של המוח, למקרה שמשהו ישתבש לי בראש".
איך הבריאות באמת?
"ברוך השם. תמיד כשאני שואל את חברי דובי זלצר, שהוא בן 95, איך הוא מרגיש, הוא אומר 'בינתיים בסדר'. אימצתי את התשובה שלו. בינתיים אין תלונות. אשתי מבשלת טעים. יש לי קבוצה של חברים מהשכונה ופעמיים-שלוש בשבוע אנחנו הולכים ביחד כמה קילומטרים ומדברים".
"אלה ואני כבר 16 שנים ביחד, מאז שהיא הגיעה מלטביה. היא עשתה עלייה אחרי ששמעה אותי שר. הנושא של ילד מעולם לא עלה. 86 זה לא גיל להורות חדשה. כשאלה באה איתי להופעה כי היא מעריכה אותי כזמר, אני ממש מאושר"
'בינתיים' הוא גם שמו של השיר שגאון הקליט לפני חודש, באווירת החזרה לשגרה. בלוויות של לוחמים הוא כבר מושר כמו תפילה וגם יש מאחוריו סיפור בעל משמעות ומסר: "שמוליק נויפלד התקשר, 'כתבתי שיר, בוא לשמוע', אז באתי ושמעתי שיר אהבה נדוש. 'אני אוהב אותך, חולם עלייך בלילות' וכו'. אמרתי לו, 'שמוליק, די, אני לא רוצה שיר כזה, זה כבר לא מתאים לי, אבל יש לי רעיון, אולי תהפוך אותו לשיר אהבה לארץ ישראל?' שמוליק שאל איך עושים את הסוויץ' ואמרתי לו, 'פשוט תשתול לאורכו ולרוחבו כמה מילים מישראל היפה, כמו כנרת, חומות ועץ תאנה'. ככה הקלטנו".
לצד השיר החדש, ואחרי מופע ענק במנורה, גאון הולך לחרוש בקיץ את הבמות הגדולות, בהן אמפי תל-אביב (20.6), תיאטרון ירושלים (25.6) ופסטיגל "בין הים למדבר" בים המלח (31.8), עם המופע שעונה לשם הפשוט אך היעיל 'הלהיטים הגדולים'. "אני מאוד מתרגש מכמויות הקהל. כשמחברים בין השירים שלי שומעים את הפסקול של ארץ ישראל. כשאני מספר מה עומד מאחורי השירים האלה, באיזו תקופה ובאילו נסיבות הם באו לעולם, שומעים את ההיסטוריה של ארץ ישראל".
בפוסטר של הסיבוב הנוכחי נכתב באותיות של קידוש לבנה "הזמר הלאומי של ישראל". מתי, לדעתך, קיבלת את הטייטל הזה?
"אני בכלל לא יודע מה זה. היום, כל זמר שני מכריז את זה על עצמו, או שמכריזים עליו. קשה לי לפענח את הטייטל הזה. ההסבר היחיד שעולה בדעתי הוא משך הזמן, כברת הדרך. מבחינתי שיקראו לי זמר קוקוריקו. מה שמעניין אותי זה לשיר הכי נכון, הכי יפה והכי מקצועי שיש. מעבר לזה, כל התארים הם גרגר אבק".
אחת ההפתעות הגדולות של חייו הוא 'בפרדס ליד השוקת' שכתב יורם טהרלב והלחינה נורית הירש. לדבריו, "נורית קראה לי, 'בוא תשמע אותו'. שמעתי שיר נחמד, לא יותר. נורית אמרה 'בוא נקליט אותו', אז נכנסנו לאולפן והיא ליוותה אותי בפסנתר. נשארתי אדיש כלפיו עד שפתאום הוא תפס תאוצה והייתי צריך להקליט 11 שירים במהירות שיא כדי לבנות תקליט סביב השיר. מי חלם".
עם צביקה פיק התנהל משא ומתן מסוג אחר. "הוא צילצל ושאל אותי אם אני יודע מי זה אבשלום פיירברג. אמרתי 'כן, מכיר'. צביקה סיפר שמירית שם אור, אשתו, גרושתו - אני לא בקיא - עיבדה טקסט שלו לשיר 'אלף נשיקות'. באתי, שמעתי ולא נפלתי מהכיסא. אמרתי לצביקה, 'בוא נקליט אותו בטייפ ואני אקח הביתה את המנגינה'. הוא אמר, 'לא הבנת אותי, או שאתה מקליט אותו באולפן או שאני לא נותן לך אותו'. הוא קבע תאריך, באתי לאולפן בחוסר חשק ויצא מזה שיר אדיר".
מה אתה חושב על השירים שמתנגנים היום ברדיו?
"אני לא מתכונן להביע דעה מהטעם הפשוט שאני לא מבין בזה כלום. לשמחתי גדלתי בדור של יוצרים גדולים - אלתרמן, אלכסנדר פן, נעמי שמר, אהוד מנור, חיים חפר, זכרם לברכה, וגם אפי נצר, ייבדל לחיים ארוכים. ענקים כמותם לא יהיו יותר לעולם. זה לא אומר שאין לנו יוצרים גדולים, יש ויש, אבל סשה השני לא ייוולד. יוני רכטר ומתי כספי ז"ל הם גאונים, אבל הם משהו אחר".
אחרי שהקלטת 900 שירים אתה רוצה להגיע לאלף?
"אני לא רוצה להגיע לשום מקום, אני רק רוצה לשיר יפה".
וגם לשחק. בשנים האחרונות הוא צילם שני סרטים: 'יהורם וגילה' עם גילה אלמגור, "אנחנו שני שחקנים בהבימה, בני 80 פלוס, שממשיכים להתמודד עם החיים גם כשהחוטים מתחילים להתרופף והמוח שלהם הופך לפירה", ו'הסתברות לאהבה', בתפקיד הסבא של משי קלינשטיין.
כבר התחלת להתגעגע ל'סברי מרנן'?
"כמובן. צילמנו יותר מ-300 פרקים, זה יותר מ'סיינפלד'. אני מתגעגע למשפחה שהיינו, לארוחת השישי, לשניצל של סנדרה, שכולם שואלים אותי אם היא באמת כזאת קלפטע ולא מאמינים לי שהיא הבחורה הכי לבבית שאני מכיר. נפגשנו אחת לשבועיים-שלושה ומעולם לא הייתה בינינו אף מריבה. גם את 'קרובים קרובים' צילמנו בחיבוקים".
"יש לנו איזה חלום אוטופי שיום בהיר אחד יחליט כל המרחב על שלום ודו-קיום ושלמדינה יהודית יש זכות להתקיים, אבל החלום הזה לא יתגשם. לכן אנחנו צריכים להיות רק דבר אחד - חזקים"
כשמלחמת איראן השנייה כפתה פגרה אפילו על גאון, הוא עשה את הדבר שהוא עושה הכי טוב במלחמות, ויצא לשמח חיילים. תוך כדי תנועה, נזכר בהופעות של מלחמת יום כיפור. "גם אז לא ראינו אופק ותקווה. דובי זלצר נצמד לאקורדיון, הצגתי אותו בתור הפילהרמונית שלי, ובכל מקום שבו קלטנו יותר משני חיילים עצרנו לשיר. כמובן שחצינו את התעלה, הלכנו על גשר הגלילים, ופתאום שאלתי את עצמי מה אנחנו עושים שם. נכון, הרמנו את המוראל, אבל הרגשתי שעשינו יותר".
מה?
"נתנו ללוחמים את התחושה שאנחנו יחד. ישנתי איתם באוהל הגדול, ישבנו עם הצנחנים מעבר לתעלה, וחיכינו שההפגזה תיגמר כדי שנוכל להמשיך לתחנה הבאה. פתאום הגיע ג'יפ, ירד ממנו איש מאובק ושאל 'דובי זלצר נמצא פה?'. דובי התמוטט, אבא שלו נלחם בצפון. האיש מהג'יפ אמר לו, 'הכל בסדר, תירגע, הבאתי לך דף מחיים חפר שנמצא לא רחוק מכאן'. התחלתי לקרוא 'אני מבטיח לך ילדה שלי קטנה'. דובי הלך לצד, הפך את הדף, שירטט עליו חמש שורות של תווים וכתב את הלחן. כשהוא התחיל לנגן, ישבתי עם הצנחנים וכולנו למדנו ביחד את המנגינה. זה שיר שנולד ממש בלב האש".
50 שנה אחרי, אנחנו מתקרבים או מתרחקים מהמלחמה הבאה?
"יש לנו איזה חלום אוטופי שיום בהיר אחד יחליט כל המרחב על שלום ודו-קיום ושלמדינה יהודית יש זכות להתקיים, אבל החלום הזה לא יתגשם. לכן אנחנו צריכים להיות רק דבר אחד – חזקים. ואנחנו נהיה".
על הפוליטיקאים אתה סומך? נראה שהעם כבר לא.
"הופתעתי מהתגובות שהיו לכתבה על בני גנץ ואשתו. אנשים טענו שהוא תפס טרמפ על האסון שלה כדי לדחוף את עצמו. בעיניי זה הדבר הכי חמור שיכול להיות. למה מצפים ממני להאמין לרכילות זולה? עבורי הסיפור הזה לא היה חדש. ידעתי שהוא חוזר הביתה מיום ארוך של מלחמות ובמקום להניח את הראש הוא מצטרף למלחמה של אשתו".
נראה לך שביבי מקבל כמה רגעי שלווה בשובו הביתה?
"אני בכלל לא יודע אם הוא חוזר הביתה. יש לו כל כך הרבה צרות על הראש. ישראל וטראמפ ואיראן וחיזבאללה והחות'ים. אם הייתי במקומו, ואילו הייתי חוזר הביתה לפרק זמן קצר, הייתי עושה רק דבר אחד – הולך לישון".
היית רוצה להיות בנעליו?
"אני מסתפק בכך שהייתה לי הזכות לעבוד עם הגווארדיה של הנפילים - וילנסקי, ארגוב, נעמי שמר, היוצרים הגדולים שהפכו לשמות של רחובות. גם לי יש כזה. יום אחד ישבתי מול המסך ופתאום השם שלי קפץ. נבהלתי. מה קרה? התברר שמישהו ניסה להתאבד ברחוב יהורם גאון בחיפה".
