צרויה להב זכרה היטב את שיחת הטלפון שקיבלה מיהודה פוליקר בתחילת העשור הקודם. עוד לפני ששאל אותה לשלומה, שאל אם היא רוצה שהוא יפיק לה אלבום. במשך שנים שלחה לו להב טקסטים שישבו בקלסרים והמתינו שילחין אותם, אבל באותו הבוקר התברר לה שהתוכנית קיבלה פרסה, ושבגיל 62 היא עומדת, לראשונה, להוציא אלבום.
כמה חודשים קודם לכן להב, שעישנה בכבדות רוב חייה, חשה כאב בגרונה והגיעה אל מטפלת שדחקה בה להפסיק לעשן, וניקתה אותה מרעלים וממכאובים. לאט-לאט חזר אליה הקול הצלול שנשחק ונסדק במשך עשורים. להב הגיבה להודעה של פוליקר באיפוק אופייני – היא נשכבה על הרצפה ובכתה במשך שעה ארוכה.
זה רק סיפור אחד מתוך חייה הסוערים של להב ז"ל שנפטרה לפני חודשים בגיל 74. היא הייתה הרבה יותר מטייטלים של סופרת, פזמונאית, משוררת, זמרת ושחקנית. היא כתבה חלק מהשירים היפים בישראל כמו 'רומיאו', 'ימי התום', 'לאלף נמר', 'פרח'. שירים שהם לא פחות מנכסי תרבות ישראליים.
שבועיים אחרי מותה של להב ישב בנה, המוזיקאי יונתן אלבלק וזוגתו, הזמרת גל לוגסי. הם דיברו על הצורך ליזום ערב לזכרה, כזה שינציח את המילים שכתבה, למרות שהפצע היה כל כך טרי שהם בקושי הצליחו לשמוע שיר שלה מבלי לבכות. לא חלפו 30 דקות ובנייד של יונתן נחתה הודעה מהמנהל האמנותי של פסטיבל הג'אז בירושלים, עם הצעה להרים ערב משיריה של להב. "זה הרגיש כמו מסר ישיר מאמא שלי", אומר אלבלק וצוחק, "אני מאשרת, זה טוב". אלבלק ולוגסי, פתחו יומן ונעצו תאריך. ב-9 ביוני ייפתח פסטיבל הג'אז הבינלאומי ה-12 בירושלים במופע מחווה ללהב שיצרו הבנים שלה, יונתן ויוסף אלבלק. עם הרכב צנוע, שמתבסס על שלושה נגנים וזמרת ועיבודים מינימליסטיים הם יפנו מקום למילים החשופות של להב.
להב גדלה בבית רווי מוזיקה ותרבות בקיבוץ איילת השחר, במהלך שירותה הצבאי בצוות הווי צנחנים פגשה את מי שעתיד להיות בעלה הראשון והשותף המקצועי שלה, המפיק המוזיקלי, לואי להב, שהחל כגיטריסט אבל מהר מאוד הפך למפקד הלהקה. הקשר התפתח במהירות ובגיל 19, כשלואי גדול ממנה רק בשנתיים, הם החליפו טבעות. השאיפה של לואי ללמוד טכנאות סאונד הטיסה אותם לארה"ב, וכמעט בטעות הפכה לאחד הפרקים המיתולוגיים בקריירה שלה.
להב בילתה ימים ולילות באולפני הקלטות של אמנים צעירים, בהם אחד, ברוס ספרינגסטין. יום אחד התעורר הבוס עם חזון על כנרת בשמלה לבנה שמלווה אותו בהופעה. עורבים נשלחו לרחבי ניו-יורק ואודישנים נעשו אבל הכנרת לא נמצאה. בסופו של דבר מילמל לואי שאם מחפשים כנרת אז צרויה, היא ניגשה לאודישן עם הכינור שהביאה מהקיבוץ, והשאר היסטוריה.
להב השתתפה בהקלטות אלבום המופת Born to Run, ניגנה את פתיחת הכינור העבה והמיוסרת ב-Jungleland, ובהמשך הפכה לחלק מלהקת הליווי של ספרינגסטין. היא הופיעה איתו בקרנגי הול, רזונת, קצוצת שיער ולבושה באוברול, כשהיא משותקת אימה, ולמחרת התפעלו העיתונים מ"הילד שהופיע עם ברוס וניגן בכישרון רב על הכינור". להב (שזכתה בשם 'סוקי' כי איש לא הצליח להגות את שמה) צירפה לסיבוב ההופעות את לואי וטל, בתם התינוקת.
"גדלתי בארה"ב כש-Born to Run יצא", מספר רמי קלינשטיין. "הייתי ילד כשבכל שעה אתה שומע את התופים הרועמים והטקסט, ובתור ילד אתה לא מבין, אבל כשפגשתי את השירים שלה בארץ ועוד לא ידעתי בכלל שהיא ניגנה איתו, שמעתי שם את הרוקנרול. מצד אחד זה גדול מהחיים ומצד שני, כזה שאתה יכול לתפוס פיזית בידיים. השורה 'להרים כוס לחיי ולזכר ימי תום' - זה רוקנרול".
כמה יצרתם יחד?
"כתבנו יחד 23 שירים. אני לא חושב שיש לי שותפות פורייה יותר מזו. השירים האלה הם לא פשוטים – לא בטקסט ולא בלחן, מתברר. 'ואתה שכל חיי תישאר כמו כתובת מלח על ידיי', מ'שרה ברחובות'. מי מסוגל לכתוב שורה כזו? עד היום כמעט אף אחד לא כותב בעברית כמוה".
יונתן אלבלק, הבן: "המוות של בתה היה נוכח בכל מילה שלה. היא לא הרבתה לדבר עליה אבל ידענו כמה זה כאב. היא דיברה גם על לפגוש אותה בימים האחרונים שלה, היא חיכתה לפגישה הזאת הרבה שנים והיא גידלה אותנו בצל של זה"
שמונה חודשים אחרי שהחלה להופיע בארצות-הברית חשה שהמרחק מישראל מכריע אותה ושהעומס הוא מעל לכוחותיה. משפחת להב ארזה את עצמה וחזרה לארץ, לא לפני שסביב צרויה וספרינגסטין נקשרה מיתולוגיה רומנטית. בראיון ל'7 לילות' היא סיפרה שהיא וספריגסטין אהבו מאוד האחד את השני אבל זה לא יכול היה להתפתח בגלל האשמה הקתולית שלו, והמחשבה שלה על אבא שלה, שרוע על הרצפה וקורע את בגדיו כי הבת שלו הלכה עם גוי, אבל במקביל הודתה ששניהם היו מאוהבים מאוד.
החזרה לארץ תוכננה כנחיתה רכה אבל הפכה להתנגשות חזיתית ומצמררת במציאות. מספר חודשים לאחר שהתבייתו בנאות אפקה אירעה הטרגדיה שטילטלה את הזוגיות של לואי וצרויה והובילה לפירוקה: בתם הבכורה והיחידה, טל, נפגעה בתאונת דרכים ומתה לאחר חמישה ימים שבהם הייתה מחוסרת הכרה, כשהיא בת שלוש וחצי בלבד. השניים התגרשו, ולהב, אכולת אשמה הורית, צללה אל תקופה של שתיקה וחשה שאין לה מקום בעולם. את מצבה הנפשי היא הגדירה ככזה שאינו מסוגל לחשוב, רק לדמם.
שלוש שנים אחרי התאונה היא פגשה את איציק אלבלק, תפאורן בערוץ הראשון, והרגישה שהאימהות שוב מתדפקת על דלתה ושמצאה את האדם הנכון. הם הביאו לעולם שני בנים, אבל האובדן שינה גם את תפיסת האימהות של להב, ועורר אצלה ביתר שאת את אינסטינקט ההגנה ההורי. כל מה שהיא רצתה היה לפרוש מהבמות, להישאר בבית ולהיצמד לילדיה. הכתיבה הפכה מאפיק תרפויטי לאפשרות קיום. היא למדה לכתוב בכל רגע פנוי ובכל פינה – בין משחקי הילדים, בבית השימוש או כשטיאטאה את הבית. "את פוזלת לכתיבה", קראו לזה הצאצאים שלה.
הם התרגלו מגיל צעיר מאוד לרבוץ בבית לצד יהודה פוליקר, שהאכיל את יונתן בבקבוק בזמן שהוא שר לאמא שלו את הלחן שכתב ל'רומיאו', וגידי גוב שהופך בטעות צלחת מלאה גרעינים. "היא הייתה יושבת בחדר שלה, וכותבת במחברת, במכונת כתיבה או במחשב ישן", נזכר יונתן, בנה.
עד כמה באמת המוות של טל היה נוכח ביצירה שלה, בכתיבה שלה?
בכל מילה לדעתי. היא לא הרבתה לדבר עליה אבל ידענו שהיא הייתה וידענו כמה זה כאב, ואנחנו מתגעגעים אליה בלי שפגשנו אותה. היא דיברה גם על לפגוש אותה בימים האחרונים שלה, היא חיכתה לפגישה הזאת הרבה שנים והיא גידלה אותנו בצל של זה, אפשר לקרוא לזה".
בין להב ליהודה פוליקר התהוותה שותפות עמוקה ואינטימית. "צרויה ידעה לזהות את הסיפור שמאחורי המילים ולעזור לי להביא אותו החוצה בצורה הכי כנה ואמיתית", אומר פוליקר. "בהרבה מובנים היא הייתה המנטורית שלי, היא ידעה לאתגר אותי וללמד אותי להסתכל עמוק אל תוך השירים. זכיתי לקבל ממנה טקסטים לשירים גדולים שילוו אותנו עוד הרבה שנים".
הפקת לה אלבום. זה השפיע על הקשר ביניכם?
"שמרנו על קשר קרוב בשנים האחרונות, גם בימים האחרונים לחייה עוד התכתבנו. הפרידה ממנה קשה וכואבת, איבדתי לא רק את אחת היוצרות המשפיעות שהיו כאן, איבדתי חברה אהובה, שותפה למסע האישי והמקצועי שלי".
ריטה: "העולם הפנימי שלנו היה זהה. היא כתבה אותי, ואני שרתי אותה. כשעבדנו על הספר שלי? היינו יושבות על הרצפה בחדר שלי ומשחקות כמו שתי ילדות קטנות. היא הייתה אומרת לי, 'תספרי עוד מה היה שם, תביאי יותר מעצמך'. לדעתי בסוף שש השנים האלו היא נהייתה פרסייה לגמרי"
יום אחד קיבל הפזמונאי יעקב גלעד טלפון מלואי להב, שסיפר לו שזוגתו לשעבר כותבת שירה והיא תשמח לכמה טיפים שיעזרו להפוך את השירים שלה לבני-הלחנה. פגישה מקרית ביום למחרת באולפני 'טריטון' הובילה לפגישה נוספת של גלעד ולהב בקפה תל-אביבי, שאליה הגיעה להב עם כמה שירים מודפסים. "זאת הייתה שירה גבוהה", נזכר גלעד. "שפה עשירה, המון מטפורות, שירים מצוינים שמאוד אהבתי, אבל אי-אפשר היה להלחין אותם. הם לא היו סימטריים, בלי מבנה של בית ופזמון והשפה לא הייתה נגישה לאוזן העממית".
מה ייעצת לה?
"שמתי לב שכשהיא מדברת, היא מתנסחת נהדר. אז אמרתי לה, 'תכתבי כמו שאת מדברת'. לא גבוה יותר ולא נמוך". להב הסכימה וכמה ימים מאוחר יותר התקשרה אל גלעד והכתיבה לו שיר בשם 'אל תקרא לי מותק'. הוא היה חצוף, פמיניסטי, מושחז וקודר. גלעד העביר אותו לקורין אלאל ז"ל. אלאל הלחינה את השיר אבל ביקשה מכותב אחר לשנות את הטקסט, למעט בית אחד ופזמון, ללא ידיעתה של להב. החוויה הזאת הותירה אצל להב, כדבריה, "אולקוס קטן וחביב".
אבל התיקון הגיע עם 'דרך המשי', שיר שבחרה יהודית רביץ מתוך מחברת השירים של להב והחליטה להלחין אותו. השורה הראשונה המקורית שלו הייתה "בוא תיכנס בי דרך המשי", אבל רביץ הציעה שינוי שלהב קיבלה בלב שלם, ומאוחר יותר העידה שברגע שרביץ לקחה את השיר, שהפך בהמשך ללהיט ענק, היא הרגישה שהיא מצאה את הדבר שיהווה עבורה תחליף לכינור, התיאטרון והבמות.
הפעם הבאה שבה נפתחה קופסת הקסמים של להב הייתה באלבום השני של ריטה. גלעד, שמונה למנהל האמנותי, שאל את להב אם יש לה טקסט מתאים. "היא אמרה, 'אני מתה על ריטה'", הוא נזכר, "וביקשה שנדבר בעוד כמה ימים". הפעם גלעד היה זה שעלה על אוטובוס לירושלים והגיע לביתה של להב, שם היא הגישה לו שני שירים: 'ימי התום' ו'רומיאו'. הוא לקח את שניהם.
בחדר קטן התכנסו ריטה, רמי קלינשטיין, שהלחין את האלבום, וגלעד. ריטה שלפה את 'ימי התום' וקלינשטיין לקח אותו לחדר הסמוך, התיישב ליד הפסנתר "ואחרי עשר דקות הוא הוציא את הראש החוצה ושאל 'רוצים לבוא לשמוע משהו?'" נזכרת ריטה בחיוך. "זה היה הלחן הכי מהיר שהוא כתב אי פעם. אני כמעט לא שרה את השיר הזה בהופעות. אני מתחילה את המשפט הראשון והקהל שר את כל השיר".
את 'רומיאו', שריטה הרגישה שהיא צעירה מכדי לעמוד מאחורי הטקסט הטעון שלו, העביר גלעד ליהודה פוליקר והוא העניק אותו לזמרת חדשה וצעירה שהוא הפיק לה אלבום בזמנו, יהודית תמיר. 'רומיאו' התפשט כמו אש בשדה הרדיו, אבל מעבר להצלחה יצרה להב חברויות עם האמנים שכתבה להם, חברויות נפש עמוקות שנמשכו על פני עשורים.
"ריטה ואני זו בעצם אותה אישה", אמרה להב בכמה הזדמנויות, והתחושה הייתה הדדית. "העולם הפנימי שלנו היה זהה", מאשרת ריטה. "אותה סערה, אותה צבעוניות. בלוויה שלה אמרתי את מה ש גדיר אותנו: היא כתבה אותי, ואני שרתי אותה". במשך שש שנים, בעיקר בתקופת הקורונה, עבדו ריטה ולהב יחד על ספר שכתבה ריטה בשם 'צ'אדור נוטף מי גשם' המבוסס על זיכרונותיה ממשפחתה. "היינו יושבות על הרצפה בחדר שלי ומשחקות כמו שתי ילדות קטנות", היא נזכרת בחיוך, "היא הייתה אומרת לי, 'תספרי עוד מה היה שם, תביאי יותר מעצמך'. לדעתי בסוף שש השנים האלו היא נהייתה פרסייה לגמרי".
× × ×
התפקיד של לואי להב, האיש שמחלץ בחשאי שירים מהמגירות של גרושתו ומפיץ אותם לאמנים הנכונים, לפעמים אפילו בלי לגלות להם מי חתום על הנייר, הלך והשתכלל עם השנים. כשדויד ברוזה התגורר בניו-יורק בסוף העשור הקודם, הוא קיבל מלואי הודעה עם טקסטים. "בקריאה ראשונה נמשכתי אל המילים והסיפור", הוא מספר, "לקחתי את הגיטרה ואחרי כשעה כבר היה לי לחן ששלחתי חזרה ללואי".
למחרת בבוקר חיכה לברוזה טקסט נוסף, וגם הפעם לא עברו כמה שעות והלחן חזר ללואי. "בשלב הזה הסקרנות הרגה אותי, הייתי חייב לדעת מי הנפש שמתחברת אליי ככה ומבלי שנכיר", נזכר ברוזה באלבום השלם שנולד מהשבועיים האלו, 'טבעת הזהב' (2018). "לואי סיפר לי שהוא מצא וממשיך למצוא שירים של צרויה וחשב שהם יעניינו אותי. צרויה ואני נפגשנו מעט פעמים באופן אישי, אבל היא השאירה חותם עמוק בכתיבה שלה ובאישיות הייחודית שלה".
בהתחשב בזה שלהב הייתה מתחברת סדרתית, אין פלא שגם הקשר המקצועי בין להב לגלעד הפך במהירות לחברות עמוקה. "התכתבנו ודיברנו כמה פעמים בשבוע בתקופות מסוימות", הוא חושף, "בייחוד בשנים האחרונות, בשנות המחאה ובשנות הבלגן. ניהלנו המון שיחות על אקטואליה ועל מה שקורה. לפעמים אני הייתי יותר קיצוני ממנה, לפעמים היא הייתה יותר קיצונית ממני, אבל החלפנו דעות ומחשבות ורעיונות. היא הייתה מחוברת מאוד חזק לאקטואליה".
את הפגישה הראשונה עם צרויה זוכרת דיאנה גולבי בבירור. היא הייתה קצת אחרי הזכייה ב'כוכב נולד', ולואי להב, המפיק, הציע לה שירים. "הרגשתי כאילו אנחנו מכירות מאות שנים", היא משחזרת, "יום אחד הגיעה הודעת טקסט מלהב: "חשבתי עלייך כל הלילה, תכף תקבלי רעיון למייל. חיבוק". המייל הכיל את 'היי תום', שרמי קלינשטיין הלחין, והפך לפיצוח".
מחלת הסרטן שהתגנבה אל להב ביצעה מחטף מהיר ואכזרי. "בשבועות שלפני האשפוז היא ניסתה לשמור על גישה חיובית. היא כתבה יומנים אופטימיים, השתמשה באוטוסוגסטיה וטכניקות של הרמת האנרגיה", משחזר יונתן, "כשזה לא עזר והיא התאשפזה, היא איבדה תקווה, אבל אנחנו לא נתנו לה לשחרר. בכל זאת היא הסכימה לטיפולים, היא הייתה מאוד אמיצה למרות שהיא סבלה סבל בל יתואר. היא דיברה על הכל, היא ניסתה להישאר".
