עפר שכטר אף פעם לא פחד להישאר לבד. הוא מעולם לא גר עם בת זוג באותה דירה. אף פעם לא רצה חתונה. לא מתוך התנגדות עקרונית, האישה הנכונה פשוט לא באה. המחשבות על אבהות, דווקא כן. "הרגשתי שיש סיכוי גדול מאוד שאני לא אהיה אבא בסוף. שקלתי לעשות הורות משותפת. חשבתי שאולי יותר מתאים לי ככה".
בדקת את זה ברצינות?
"התחלתי לדבר עם ידידה שלי על הורות משותפת. התגלגלתי בזה גם עם עצמי, עם אנשים וחברים שעשו את זה. תהיתי אם אבהות זה בכלל דבר שמתאים לי. הייתה תקופה שגרתי אצל אחי שיש לו ילדים. כשהסתכלתי על זה מהצד אמרתי לו ולאשתו, 'זה לא מתאים, אני לא יכול לעשות מה שאתם עושים, אני לא אצליח. פיזית, אני לא בנוי לזה'".
למה?
"זה נראה לי קשה מדי ביחס לחיים שלי. לא חשבתי שאצליח להכניס את זה לתוכם".
חמש שנים אחרי זה שכטר בן ה-45, שחקן מבריק, סטנדאפיסט ויזם – פעם כוכב נוער וסמל לקלילות - נשוי לקסניה בת ה-35, מדריכת פילאטיס מכשירים, ואבא לשני בנים: כאלי בן השלוש וחצי ובריאה בן השנה וחצי. הוא גר עם משפחתו במושב הדר עם שבו גדל, צמוד לבית אביו, חקלאי שממשיך לעבוד בגיל 75. בנו הולך לגן שאליו הלך, ואחר הצהריים הילדים משחקים בגינת יהודית, שקרויה על שם אמו ז"ל. המעגל הושלם.
הטרנספורמציה של שכטר קרתה במהירות. המשפחה והחברים חשבו שהשתגע כשהודיע שהוא מתחתן ויהפוך לאבא בעתיד הקרוב. אבל הוא לא נבהל. "לפעמים אתה עושה משהו ואתה לא יודע למה. כאילו השתלט עליך משהו מלמעלה ואתה לא יודע למה. זה מה שקצת קרה לי עם קסניה וגם לה, הכל קרה נורא מהר, ולא הספקנו אפילו לעצור את הסוסים ולהגיד רגע, מה מה עושים? זו אחת הבדיחות שלי בסטנדאפ. אני אומר הכל קרה מהר והפוך, קודם היא נכנסה להיריון, אחרי זה התחתנו ועכשיו אנחנו מכירים, זה כאילו אנחנו בנג'מין באטן של הזוגות, אנחנו הולכים אחורה".
איך הכרתם?
"ראיתי תמונה של קסניה עם חברה וביקשתי את המספר שלה. היא בדקה ואמרה שקסניה לא בעניין. אז כתבתי לקסניה בפייסבוק 'שמעתי שאת לא בעניין, אם תתחרטי אני פה'. היא לא ענתה. שיחררתי, עברה שנה. אני לא זוכר איך או למה נתקלתי עוד פעם בתמונה שלה. אמרתי, 'טוב, תשמעי, עברה שנה אולי השתנה משהו'. לא ענתה. כתבתי לה, 'טוב, לא זה לא'. ואז היא כתבה לי, 'מה, לא תהיה פעם שלישית?' ואז התחלנו לדבר והשיחה קלחה בשניות".
השוויתם סיפורים אחר כך לגבי כל ההתחלה?
"היא סיפרה לי אחרי זה למה היא ענתה לי. היא אמרה, הלכתי ברחוב, ובכיתי מתי כבר אני אמצא את הבן זוג שלי, מתי אני אמצא את הנפש התאומה שלי, ותוך כדי שאני הולכת ובוכה כתבתי לך את ההודעה הזאת בפייסבוק. אני אפילו לא יודעת למה. זה אפיין את כל תחילת הקשר שלנו, שעשינו מלא-מלא דברים בחוסר מודעות".
גרת עדיין בתל-אביב?
"בדיוק עברתי להרצליה. לא רציתי לגור בתל-אביב יותר, היה לי עמוס. עברתי בהרצליה יום אחד. ראיתי איזה בניין, ואמרתי לעצמי, וואו, פה אני רוצה לגור, פה, פה אני רוצה. משהו מטורלל. ברמה של הלכתי לבניין והקפתי אותו כזה מסביב להסתכל עליו, והמנהל עבודה בא ושאל מה אני עושה. הבניין לא היה מוכן, הם חשבו שאני בא לגנוב כלים. בסוף הצלחתי למצוא דירה שם. זה היה חודש לפני שקסניה ואני יצאנו. נכנסתי לדירה, קניתי מיטה חדשה, יותר גדולה ממה שהייתה לי. שמתי שתי שידות לידה. אמרתי: מה אתה עושה, למה שתי שידות ומיטה גדולה? אתה גר פה לבד. ממש קיננתי בדירה בלי לדעת".
"אמרתי לחבר טוב שלי בתקופה ההיא שאנחנו הולכים לעשות ילד והוא אמר לי, אה? חכה. תראה, תכיר אותה, אולי תגלה עליה דברים וזה, ואני כזה, לא-לא, אני לא רוצה שהיא תגלה עליי דברים. אני צריך למהר"
שכטר התמקם בהרצליה ליד מתנ"ס משפחתי עם חוגי ג'ודו וקומיקס. ואז היא באה. "נפגשנו בפעם ראשונה והכל היה מתאים. אחרי שלושה ימים בערך אמרתי, תקשיבי, נראה לי שהתאהבתי בך, וזה גם בלי מחסומים על הפה, בלי לשחק את המשחק. כל כך הרבה פעמים חוויתי את זה שאתה קופץ מהר מדי וזה קצת מרתיע את הצד השני והפוך. היא אמרה לי, כן נראה לי שגם אני התאהבתי בך. זהו, זה היה ברמת אחרי שלושה-ארבעה ימים. זה היה העומק ברמת החיבור בדייט ראשון אצלי בבית. עד כמה לא היו לי מחסומים? שאלתי אותה אם זה בסדר שאפליץ בדייט הראשון ואפילו לא חיכיתי לתשובה. כאילו אמרתי 'זה זה' וזהו, שום דבר לא יכול להרוס. אחרי שלושה שבועות אמרתי לה, מבחינתי את יכולה לעבור לגור פה".
זה לא הפחיד אותך למהר ממש אחרי שנים של רווקות?
"לא חששתי בכלל. היא אמרה שהיא מסיימת חוזה בעוד חודשיים ואז היא תבוא. והיה עוד משהו, יום אחרי שהכרנו, עשיתי תאונת דרכים. מפחידה. למזלי כולם בסדר אבל זה היה נורא-נורא מבהיל. נפגשנו יום אחרי, וסיפרתי לה על התאונה, היא הייתה גם נורא מכילה וחיבקה אותי וזה היה נעים כזה, מאוד אמהי וזה עוד יותר קירב בינינו. ועם זאת, בפנים עדיין חששתי שבכל רגע היא פשוט תיעלם, שהיא תברח. חוויתי כל כך הרבה פעמים את ההיעלמויות האלה. גם אני עשיתי את זה, אבל גם חוויתי את זה".
אז מה היה?
"לדעתי אחרי שלושה שבועות אמרתי לה, בואי נעשה ילד. היא אמרה, אוקיי. עכשיו שמעתי מאנשים סביבי שלוקח זמן להיכנס להיריון. אמרנו, אוקיי, נשכב עד שזה יקרה פשוט. וזה פשוט קרה ברמת השבועיים אחרי. ככה שבערך שלושה חודשים אחרי שהכרנו, היא כבר הייתה בהיריון".
איך הגבת?
"קסניה חזרה מאמא שלה וסיפרה לי. זו הייתה הפעם הראשונה שקצת נבהלתי שזה כבר לא רעיון אמורפי, זה קורה. זה שבן אדם שאני מכיר שלושה חודשים ופתאום חווה איתו רגעים אינטימיים בלי שאנחנו מכירים לעומק. הסתמכנו רק על אינטואיציה. ואני לא אשכח, אמרתי לחבר טוב שלי בתקופה ההיא שאנחנו הולכים לעשות ילד והוא אמר לי, אה? חכה. תראה, תכיר אותה, אולי תגלה עליה דברים וזה, ואני כזה, לא-לא, אני לא רוצה שהיא תגלה עליי דברים. אני צריך למהר. כשאמרתי לו שזה קורה, הוא היה בהלם".
מה החברים והמשפחה חשבו?
"כולם חשבו שאני משוגע. הם מכירים אותי ויודעים שאני מאוד אימפולסיבי, ורץ מאוד מהר קדימה, אז הם חשבו שזה עוד אחד מהשיגעונות שלי. אז ראיתי במבטים שלהם, ולפעמים שאלות כאלה, אולי תעשה הסכם ממון, בעדינות כזאת, לך תדע מה יהיה".
איך הגבת לזה?
"לא עשיתי איזו שיחה, פשוט אמרתי שקסניה נכנסה להיריון. אבל מה שקרה זה שהיה לי רגע שנבהלתי קצת. נכנסו החששות האמיתיים שלי. המוח שלי פתאום חזר. רגע, אתה לא מכיר אותה, אתה יכול להיות אבא? רגע, זה דבר גדול לעשות ורק פגשת אותה, איך ומה יהיה. קסניה קלטה את זה. פתאום ממש רבנו. זה מאוד הלחיץ אותי. אמרתי וואו, ריב ראשון ואפילו אמרתי לה, את יודעת, אולי לא חייבים, כזה רמזתי לה שאולי נוותר על כל הסיפור, עדיין אפשר. היא אמרה לי, לוותר? נראה לך? גם אם אתה לא תהיה פה, אני אגדל את הילד הזה לא משנה מה. זה כן זה נתן לי ביטחון שהיא אומרת, זה לא משנה אם תרצה או לא תרצה, על הילד הזה אני לא מוותרת. אני לא עושה הפלה. צלחנו את המשבר, את הריב הראשון הזה, וזהו, ומצאתי את עצמי עם אישה בהיריון".
"אני יכול להתגעגע לפעמים לשנייה של שקט, שאתה יכול לקום מאוחר, אבל לא להרבה זמן. בחיים הקודמים שלי לא פחדתי להישאר רווק. הרגשתי שיש סיכוי גדול שזה יקרה. לא הרגשתי שאני חייב למצוא מישהי רק כדי לא להישאר לבד"
דרך ארוכה עשה שכטר משחקן טלנובולות ודוגמן, המנחה של 'אקזיט' שחטף על הראש אחרי שחשף את ישבנו על הבמה לפני 20 אלף בני נוער, עד שהפך לשחקן מוערך ('לאהוב את אנה', 'אבידות ומציאות', 'איים אבודים'). הוא לקח פנייה חדה ימינה מימי הרווקות הנצחית של בירות וצ'ייסרים, פוקר, גלישות ובילויים, והחליף את ההירדמות בשירותי פאב בלהרדים את הבנים שלו. בסדרה החדשה שלו, 'לא לריב' של כאן 11, הוא מגלם את גור התמרור, כוכב ילדים שהוא ואשתו מנסים להביא ילד אבל לא כל כך מצליחים. במציאות כאלי, הילד הבכור שלו ושל קסניה, הגיע חצי שנה אחרי החתונה בקפריסין ב-2022. "היו 72 שעות בערך של צירים. הלידה הייתה מאוד טראומטית וקשה. החזקתי לו את הראש כשהוא יצא ופרצתי בבכי מטורף. לא יכולתי להכיל את זה, לא האמנתי שאני מחזיק את הילד שלי. אחרי שהשתחררנו הביתה לא הצלחנו לישון שלושה ימים. פחדנו, כל רגע מישהו אחר התעורר כדי להסתכל עליו שהוא בסדר, שהוא נושם. לאט-לאט הרפינו".
בשלב הזה אתה וקסניה התמודדתם עם קשיים?
"היו משברים אבל סך הכל היה טוב. מה שכן, היה מאוד קשה לקסניה כי נכנסתי ל'רוקדים עם כוכבים' ולא הייתי מספיק בבית. כאלי היה בן שלושה וחצי חודשים והחזרות היו אינטנסיביות מאוד. הרבה מעבר למה שידעתי וחשבתי. וזה ולא לישון בלילה כי יש תינוק, וגם אישה אחרי לידה עוברת מלא דברים ואני לא הייתי בבית, אז זה היה לא קל. אבל צלחנו את זה בסוף".
מתי חשבתם על ילד שני?
"נורא פחדנו אבל גם לא רצינו שיעבור יותר מדי זמן כי אמרנו אם אנחנו כבר בטיטולים, יהיה לנו קשה לצאת מזה ואז לחזור לזה אחר כך. גם רצינו שהם יהיו קרובים, שיהיה להם כיף לשחק ביחד. שוב פעם זה קרה בשנייה, שנתיים אחרי שכאלי נולד".
לבכור קראתם כאלי ולשני בריאה. רוצה להסביר?
"אנחנו אנשים לא קונפורמיסטים מאוד. יש את הגולש האגדי קלי סלייטר תמיד אהבתי את השם הזה קלי וזה נראה לי שם מגניב כזה, קלי. לאורך השנים אמרתי שיהיה לי ילד אני אקרא לו קלי, קלי שכטר או סלייטר שכטר. כשקסניה ואני דיברנו על שמות שאלתי אותה מה את אומרת על קלי והיא אמרה שבחיים לא. זה לא יהודי, לא ישראלי. ואז היא אמרה מה עם כאלי. אמרתי וואו איזה יפה. אהבתי נורא את הצליל. בילד שני אמרנו אנחנו לא יורדים בסטנדרט. מצפים מאיתנו אז צריך להפציץ עוד פעם. אהבתי משהו בשורש של המילה בריאה. כאילו אנחנו מתעסקים בבריאה וזה ואנחנו מדברים על בריאה, קסניה אמרה לי, וואו, יפה".
איך הגיבו סביבכם לשמות האלה?
"בריאה זה שם שעוד יותר קשה לאנשים לעכל מכאלי. אבל זה שם שפשוט הכי מתאים לו. יש לזה מחיר, כי אתה כל הזמן צריך להסביר ולהתמודד והמבטים, לפעמים בא לך להגיד איתי ולהמשיך בחיים".
אמא שלך נפטרה מסרטן כשהיית בן 17. גם ב'לא לריב' הדמות שלך והאחים שלך נאלצו להיפרד מאמא שלהם שמתה בגיל צעיר. כמה הסצנות האלו הציפו אותך?
"זה לא היה קשה לי רגשית. אני אוהב להרגיש, אני רוצה להרגיש. גם אם זה כואב. לפעמים אני חושב שאני מרגיש מעט מדי, ואני רוצה להרגיש יותר, בטח כשאני משחק, כי אז בכלל הרווחתי, אם אני לא צריך להתאמץ ולעשות את עצמי ואני באמת מצליח להרגיש מבפנים, זו מתנה. כל הרגשות הם טובים ומעניינים, לא רק הרגשות הטובים והשמחים, גם העצב וגם האובדן, אלה רגשות שהם חיוניים לך כבן אדם, להתפתחות שלך. בסצנה בסדרה שהאבא נשאר עם שלושת הילדים ומכין להם אוכל, אמרתי, וואו, זה אבא שלי. הוא היה בגילי היום ונשאר עם ארבעה מתבגרים. הוא לא ידע מה לעשות. לא הבנתי את זה בזמן אמת. ראיתי אותו יושב בסלון, תחשבי איזה בודד הוא היה. מה הוא עושה, איך הוא מגדל את הילדים האלה, מטפל בהם, מה הוא מכין להם. וילדים רוצים את אמא שלהם".
אתה מתגעגע לפעמים לחיים הקודמים שלך?
"בכלל לא. אני יכול להתגעגע לפעמים לשנייה של שק, שאין כלום על הראש, שאתה יכול ללכת לישון נגיד ולקום מאוחר, אבל לא להרבה זמן. בחיים הקודמים שלי לא פחדתי להישאר רווק. הרגשתי שיש סיכוי גדול שזה יקרה. ברווקות היה לי מאוד קל, ועם זאת גם הרבה פעמים מאוד ריק. לא הרגשתי שאני חייב למצוא מישהי רק כדי לא להישאר לבד. אמרתי, אלה החיים שלי, וזו הדרך שנסללה לי, אז אני אקבל את זה באהבה, כמו שקיבלתי כל דבר בחיי, עם התלאות של זה ועם כאבי הגדילה, אני אקבל את זה, ורצה הגורל, ופשוט פגשתי את אשתי".
חוץ ממשחק הוא השקיע את השנים האחרונים בהתמקצעות על במת הסטנדאפ. הוא יופיע בסטנדאפ פקטורי ב-13.6 וב-25.7. "כשהייתי בתוכנית 'מועדון לילה' הרגשתי שקשה לי מול קהל. כשאני מצחיק אני עף לשמיים וכשפתאום אני מספר בדיחה שלא עובדת, לא פשוט לי. החלטתי לנסות לעבוד על זה. נורא פחדתי. גם הייתי מאוד מוכר, ולבוא ולהתרסק זה עוד יותר נורא. פחדתי שהאגו שלי לא יעמוד בזה. אבל הלכתי ועשיתי את זה כמה שיותר. פעם הייתי מופיע כל יום, לפעמים אפילו פעמיים ביום. כי זה קריטי לצבור זמן במה, עכשיו בגלל הילדים יש לי פחות זמן, אבל אני גם כבר יותר מנוסה, אז אני גם צריך פחות".
הילדים מבינים מה אתה עושה?
"הבן הגדול שלי התחיל להבין קצת, הוא אומר לי, אתה הולך להצחיק אנשים? אמרתי לו כן. אז הוא אמר, אני גם רוצה להצחיק אנשים. אני נורא רוצה לעשות איזושהי הצגת ילדים עכשיו כדי שהוא יבוא ויראה אותי".
יש דברים שתתפדח אם הם יראו?
"אני לא מתבייש בשום דבר, מן הסתם זה יהיה אבל מותאם לגיל. יש דברים שהם לא יכולים לראות".
נניח, מה תגיד אם ישאלו למה אבא חשף את הישבן במופע מול 20 אלף בני נוער בתקופת 'אקזיט'?
"אבא היה צעיר ופרוע והראה את התחת. אני כבר רואה את עצמי אומר להם, תראו איזה יופי של טוסיק היה לסבא פה. אלה החיים האלה, לא הכל מושלם, לא כל מה שעשית הוא מדהים, אבל זה חלק ממי שאתה. בסוף אני מרגיש שלא הייתי יכול לעשות שום דבר אחרת כי הכל הוביל אותי כמו שחמט לנקודה שבה יש לי את המשפחה והילדים המתוקים האלה שאני אוהב, וזהו, וכנראה שזה המהלך שלי".
"שאלתי את קסניה אם זה בסדר שאפליץ בדייט הראשון ואפילו לא חיכיתי לתשובה. כאילו אמרתי 'זה זה' וזהו, שום דבר לא יכול להרוס. אחרי שלושה שבועות אמרתי לה, מבחינתי את יכולה לעבור לגור פה"
שכטר אוהב לשחק. אבל בשנים האחרונות הוא פגש גם את הצדדים המורכבים של העסק. "אני אשמח לשחק בעוד המון סדרות וסרטים, אבל שחקן זה מקצוע לא יציב. אתה לא כל החיים משחק, הייתה תקופה ששיחקתי בכל סדרה אפשרית שיצאה בערך, ואז תקופה ששיחקתי רק ב'שנות ה-80' לאורך זמן. וכל הזמן גם היה את החלום לעשות עוד דברים, וגם לשחק באנגלית".
ניסית?
"עשיתי גם אודישנים באנגלית לחו"ל, אבל אני לא רודף אחרי זה. לא נעבור בשביל זה, אבל אם כן נעבור זה יהיה בשביל סטנדאפ באנגלית".
איך מתמודדים עם תקופות כמו הקורונה והמלחמה שבכל פעם קוטעות את הפרויקטים, הקריירה, הפרנסה?
"למזלי גם חסכתי כספים וגם הצלחתי לייצר לעצמי עוד מקורות הכנסה כשעולם התרבות מת. זה גם נותן לי שקט נפשי. אני שותף של אח שלי והמשפחה שלו בשני סניפי באולינג, אחד ברמת-גן והשני בראשון-לציון. חוץ מזה יש לנו ג'ימבורי בקריית-אונו. ויש לי גם את 'גרופר' חברה למשקאות אורגניים, אנחנו עובדים על עוד ליין של מוצרים. ואז בסוף אהפוך לטייקון, ואז אבחר לשחק בסדרה שלי. שאני אכתוב ואביים".
היו דברים שעשית בעבר שאתה מתחרט עליהם?
"היו דברים שיכולתי לוותר עליהם ברמה המקצועית, ולא ויתרתי. אגב, הרבה פעמים השיקולים היו כלכליים. בתור ילד ראיתי את אבא שלי חווה שנים קשות כלכלית, אז אני חושב שזה קצת נחרת החשש הכלכלי, כי אתה לא יודע מה יהיה. אז אני מרגיש שעשיתי כמה דברים לאורך הדרך שהיו נטו בגלל הכסף, ולאו דווקא מסיבות מקצועית, אבל שוב, בסוף הכל לטובה".
יש מחשבות על התבגרות וזקנה?
"לא מפחד, אבל אני מסתכל מהצד והיא נוכחת. הרבה פעמים כואב לי, אני רואה איך גוף האדם קמל, שקשה לך פתאום לעשות דברים ואיך אפשר לא לתפקד. לא נעים לומר אבל שוכחים אותך בזקנתך. כשאני רואה זקנים מהצד אני יודע שיום אחד אהיה כזה. אבל זה נורא מסקרן אותי, סבתא שלי נפטרה לא מזמן והיא הייתה דור אחר לחלוטין, היא הייתה בשואה וזה עיצב את כל חייה, כולל הזקנה. לא יודע איך הזקנה של הדור הנוכחי תיראה".
אתה מתעסק בנראות שלך?
"אני מתעסק קצת. זה קצת שטחי לומרף אבל אני מתעסק בבטן שלי לאחרונה. פעם היא הייתה מסותתת, היו קוביות, ופתאום אני לא יכול לאכול כל מה שבא לי. נוצר לי צמיג ואני לא אוהב את זה. אבל זה לא מהמקום של הנראות אלא יותר מהמקום של התחושה. תמיד הייתי מאוד אלסטי וגמיש ומהיר ועכשיו אני קצת יותר כבד, אני לא אוהב את התחושה הזאת".
לא שיש לך המון זמן פנוי, אבל אתה עדיין גולש?
"כבר אין מקום בים מרוב גולשים, זה סיוט. ריבים על גלים ומכות. בארץ עוד רגועים, יש מקומות בחו"ל שאת תחתרי לגל ויגידו לך החוצה ואם תגידי לא, תקבלי מכות רצח. חבר שלי בקוסטה-ריקה חטף אגרוף לתוך הפנים על גל. אני חושב שיש פרויקט בארץ שלא מספיק מדברים עליו וזה סרף פארק תל-אביב. יש אולי עשרה כאלה בכל העולם. זו בריכה עם גלים אמיתיים שמדמה את הים".
שמעתי גם שאתה כבר לא טבעוני.
"הייתי חמש או שש שנים טבעוני. תמיד עסקתי בבריאות ובתזונה ובספורט, וראיתי המון דברים ומחקרים שזה יותר טוב בריאותית. ואז גם ראיתי דברים כואבים ואכזריים על גידול חיות, ודגים ועל מוצרי חלב. ולאט-לאט בהדרגה נכנסתי לתוך הטבעונות והייתה לי גם בת זוג טבעונית שהשפיעה עליי. נכנסתי לזה עמוק. ואהבתי את זה והייתי גאה בזה, וניסיתי לתרום לדבר הזה. אני עדיין אוהב את זה, ואני עדיין מאמין בזה, ועדיין יש בי מקום שחושב שאחזור להיות טבעוני. אבל החיים הובילו אותי למקום אחר עם הילדים, וארוחת ערב כזה שאתה כבר בעייפות ומקלחות ויאללה ובוא נאכל ואתה מכין להם איזה טוסט טוב, מה עכשיו אני אתחיל להכין לי אוכל טבעוני? אז מצאתי את עצמי אומר: אני אוכל את הפיצה, את מוצרי החלב, בסדר, אני צמחוני. אז הייתי צמחוני איזה תקופה. וזהו, והמדרון חלקלק. אני גם בן אדם מאוד דיכוטומי. הכל אצלי שחור ולבן. לטוב ולרע, אם בחרתי משהו אז אני עד הסוף ואם אני טיפה פתחתי איזה חריץ, עשיתי סדק, הסדק הופך למנגל".
