סוכנת מוסד מיומנת כמו תמר רביניאן אמורה לדעת איך לא להשאיר עקבות במקומות המסוכנות שבהם היא מסתובבת, אבל בטבלת עשרת התכנים הכי נצפים בתולדות תאגיד השידור הציבורי, נדמה שהיא הצליחה קצת יותר מדי: היעדרה של 'טהרן', הסדרה שהשיקה את מהפכת הדרמה המקורית בכאן 11 וזכתה להד בינלאומי בזכות הרכישה של אפל טי-וי (ורמת ההשקעה הכספית בהתאם), לא פחות מהדהד מהפער העצום בין 'קופה ראשית' לשאר התכנים ברשימה.
ההפתעה גדולה עוד יותר כשבוחנים את שאר סדרות המקור שנכנסו: 'המפקדת' (מקום 6), למשל, נמשכה אותו מספר עונות ורק שישה פרקים יותר (אם כי הם יותר קצרים); 'חוליגנים' (מקום 8) ו'עלומים' (מקום 10) העפילו לצמרת לאחר עונה אחת בלבד ('חזרות', למשל, לא הצליחה לעשות זאת אף שהייתה מאוד מדוברת). במקרה של 'מנאייכ' (מקום 5), הנתונים די תואמים את הבאזז.
בשלב זה חשוב להבהיר כי שקלול הצפיות ביוטיוב ובאפליקציית הסטרימינג כאן BOX אמנם מספק תוצאה אך גם אותה צריך לקחת בפרופורציה: כל פלטפורמה מודדת את הצפייה בצורה אחרת (למשל, כמה זמן חולף מרגע לחיצה על כפתור הפליי ועד שנרשמת צפייה אחת) ושתיהן מספקות אינדיקציות שכדאי לקחת בחשבון אך לא להיסחף אחריהן.
אפשר ללמוד, למשל, על הכוח של מותגים ותיקים כמו 'היהודים באים' (מקום 2) ותוכנית התחקירים 'זמן אמת' (מקום 4), שתיהן כיכבו בערב השידורים הראשון של כאן 11 ב-2017. גם 'בואו לאכול איתי' (מקום 3), שכל עונה שלה משודרת חמש פעמים בשבוע, מייצרת מסה מרשימה. 'זהו זה!' (מקום 7) ממחישה את הכוח של צופים וצופות שנאמנים לתוכנית שמלווה אותם מאז שנות ה-80. מאידך, 'יחידה מעורבת' מייצגת את הפוטנציאל של סדרת דוקו בנושא רלוונטי לאנשים צעירים בפלטפורמות חדשות יחסית.
אבל מעבר לכל זה, הטבלה לא משקרת בנושא אחד במיוחד: בתוך עשר שנים הצליחה כאן חינוכית להעמיד קאנון חדש של טלוויזיה לקהל היעד. זה לא נס, אלא מפגש יפהפה ונחוץ בין ציבור שהיה צמא לתשומת לב איכותית לגוף שידור שהבין את תפקידו באופן אידיאלי. בהערת שוליים ניתן להרים גבה על המיקום של 'כראמל' (מקום 4), אך לא על הפער בינה לבין הסדרה הבאה בתור, 'האחיין שלי בנץ', סדרה הרבה יותר מתוחכמת מהמקובל בז׳אנר.
כשמביאים בחשבון את הפופולריות העצומה של 'קופה ראשית' בקרב גילים צעירים מאוד, שאמורה להביא אותם גם לקולנוע החל מהשבוע, אי-אפשר להתעלם מהתפקיד החשוב של השידור הציבורי בעיצוב התרבות הפופולרית של הדור הבא, זה שלא יודע מי זה שלמה קרעי ומה הוא רוצה מהתוכניות שהם כה אוהבים. אפשר בהחלט להתווכח על היבטים אחרים ושנויים במחלוקת של שידור ציבורי במדינה מפולגת, וגם לזכור שהרייטינג הגדול תמיד מגיע מהאירועים המאז׳וריים, כמו האירוויזיון והמונדיאל. אבל בתחילת שנתו העשירית וערב חקיקה מסוכנת ושתלטנית, אי-אפשר לקחת מהתאגיד את המרכזיות שלו בשגרת הצפייה של מיליוני ישראלים וישראליות וגם של הילדים והילדות שלהם. מומלץ להתעסק איתם בערך כמו שכדאי להטריד את מנוחתה של כוכבה שביט.
