1. מתישהו במאה ה-17 מלך שוודיה רצה ספינת מלחמה שתהיה פאר היצירה הימית. סוג של שיגעון גדלות שגרתי של מלכים בני זמנו (וגם בני זמננו). מפה לשם, בנו לו ספינה ענקית, Vasa קראו לה, כאשר הרעיון היה ליצור מפלצת עץ מרשימה שתעורר חיל ורעדה. חשבו על הכל: על 64 תותחי הברונזה שישימו עליה. על הפגזים. על החדרים ללוחמים ועל משרדו המפואר של המפקד. רק דבר אחד לא עשו: דאגו שהספינה תוכל להישאר מעל פני המים. שכחו לבדוק אם היא צפה. ב-10 באוגוסט 1628 ה-Vasa יצאה להפלגת הבכורה שלה בנמל שטוקהולם כשעל הסיפון תערוכת נשק אדירה, ולאחר 20 דקות הספינה החלה לנטות על הצד, המים נכנסו דרך אשנבי התותחים הפתוחים, והגאווה השוודית שקעה אל קרקעית הים עוד לפני שיצאה מהנמל.
2. אתם מבינים, יש תקלות שאתה מוכן לקבל. אבל אם מטוס לא עף או סירה לא צפה, זו לא תקלה, זה מחדל, או כמו שאומרים בהייטק - זה לא באג, זה פיצ'ר. אני מעלה את הנושא בגלל סרטון קשוח מאוד שהציף לאחרונה את הרשת. אני קצת מקווה שלא צפיתם בו, אבל די מאמין שכן. אם לא צפיתם, אנא אל. תסתפקו במה שאתאר פה. באמת לא צריך יותר.
זה מה שרואים בסרטון: חוץ. יום. מדינת עולם שלישי. ארבעה עובדי חברת באנג'י עומדים על קצה צוק עם חולצות תכלת ולוגו. הם מחזיקים בחורה שנראית לפי שפת הגוף רגועה ובטוחה. הם נושאים אותה באוויר וזורקים אותה מהצוק. ברגע הזה שומעים איזו צעקה חלושה והמצלמה יורדת ורואים חבל. חבל שנותר על הקרקע כשהבחורה כבר בדרכה להיחבט באדמה. חבורת האימבצילים הזו פשוט זרקה בחורה מצוק בגובה כ-40 מטרים, היישר אל מותה. הם אשכרה הרגו אותה.
אני תוהה, אגב, אם היא קלטה והבינה באוויר שהיא לא קשורה בחבל או שמתה באווירה טובה, בלי פחד.
3. אני מניח שאתם מבינים כבר מה מטריף אותי פה במקרה הזה. מעבר לטרגדיה הנוראה של בחורה שהושלכה אל מותה על ידי ארבעה מטומטמים שבמקרה לבשו חולצה עם לוגו, מה שמטריף זה שהיה להם תפקיד אחד. פאקינג תפקיד אחד. זה לא שהיו להם 12 משימות והם שכחו אחת. כשאתה בא לבאנג'י, הציפייה שלך מאוד קונקרטית ופשוטה: שיקשרו אותך לחבל. זה הכל. אתה באמת לא צריך יותר. לקפוץ מצוק למטה בלי חבל, אתה יכול גם לבד. לא חסרים צוקים לקפוץ מהם. לא צריך לטוס בשביל זה. לפעמים גם לא לנסוע. לכל אחד יש איזה הר לא רחוק מהבית.
כשאתה משלם כסף בשביל לקפוץ מצוק, אתה עושה את זה בשביל דבר אחד פשוט: החבל. זה ההבדל היחיד בין התאבדות לבילוי. אז איך למען ה' ייתכן שבחורה מגיעה למקום מסודר שמתמחה בבאנג'י כדי שיקשרו אותה לחבל ויזרקו אותה למטה, אבל האנשים שעובדים שם אומרים לעצמם: אוקיי, בואו נזרוק אותה למטה, אבל בלי החבל.
איך הם שכחו לעשות את הדבר היחיד שמוטל עליהם לעשות?
4. לפני 20 שנה בערך, אולי 30, נחנך איזה לונה פארק כלשהו, לא זוכר איפה בארץ, אבל אני זוכר שגולת הכותרת הייתה שיש שם איזה מתקן שמסתובב 360 מעלות. היה דיבור חזק על הדבר הזה. אתה עולה ופשוט עושה סיבוב שלם. אירופה. מפה לשם, בטקס ההשקה מישהו נפל למטה. המתקן עשה סיבוב שלם והוא פשוט נשר ממנו ברגע שהיה הפוך. עכשיו שוב, יכולות להיות תקלות בהשקת מתקן חדש, אבל כשאתה חונך מתקן שכל הרעיון השיווקי שלו זה שהוא קורא תיגר על כוח המשיכה, כשאתה מצהיר שהמצאת פטנט שבמסגרתו אנשים יהיו הפוכים בלי ליפול - דבר אחד לא אמור לקרות: הם אמורים לא ליפול ממנו. כי זה האובייס. הרי אדם שנמצא עם הראש כלפי מטה אמור ליפול. זה לא דבר שאי-אפשר היה לצפות. זה כוח המשיכה. ואם החלטתם בכל זאת לסובב אותו סיבוב שלם - היה אמור להיות לכם פתרון בדיוק לזה.
5. לסיום, אינני יכול שלא להתייחס לתגובות הרבות שהגיעו בעקבות המכתב הפתוח שכתבתי פה בשבוע שעבר לאריה דרעי לגבי השוויון בנטל. הטור עורר הדים רבים, ומי שעוקב אחריי יודע שאני לא ממהר להשתמש בביטוי הזה. אבל התחושה הייתה שהשמעתי איזו זעקה שיושבת למיליוני ישראלים, מכל קצוות הקשת הפוליטית, עמוק בגרון. נהייתי אופטימי, כי הבנתי שבמצב הדברים הנוכחי שבו הפצע כה כואב, מה שהיה הוא לא מה שיהיה. בעבר רצינו שוויון בנטל בגלל ההגינות והעיקרון. היום אנחנו רוצים זאת כי אין לנו ברירה יותר. אנחנו פשוט לא מסוגלים לבד. אגב, ואני כותב זאת מידיעה: דרעי קרא את המכתב. אני כמובן לא שוגה באשליה שזה שיכנע אותו, אבל אני יודע שהוא קרא וזה לא עבר לידו. יותר מזה לא אפרט.
מה שכן אגיד זה למה אני משוכנע שהשינוי יבוא: הדיל החרדי במשך שנים היה מאוד מפתה. אומר זאת בצורה פרובוקטיבית, ברשותכם, לצורכי המחשה: החרדים ביקשו מהשותפים הפוליטיים שלהם שייתנו להם להרוס את עתיד הילדים שלהם, להפוך אותם לכאלה שלא יודעים ליבה ולא יוצאים לעבוד וחיים בעוני, ובתמורה הם יתמכו בכל מה שיתבקשו - רפורמה משפטית, רק ביבי, התנחלויות, רק לא ביבי, מה שתרצו הם יסכימו, ובלבד שתאפשרו להם להחזיק את הגטו החרדי שמנציח את הבורות והעוני של ילדיהם.
אבל הנה מה שקרה, זו הבעיה שלהם, וזו בעיה חדשה: בגלל שישראל מותקפת מ-80 גזרות, הדיל שהם מבקשים היום הוא לא רק להרוס את עתיד הילדים שלהם, אלא גם את עתיד הילדים שלנו. בגלל שהמגזר החרדי גדל, המשך הדיל הקודם לא רק ינציח את הבורות של ילדיהם, אלא גם יפרק את החיים שלנו. כאשר יותר מדי אנשים לא יעבדו וישרתו, כל הפרויקט הציוני בעצם יקרוס. ואת הדיל הזה, שבו לא רק הם נדפקים, אלא המדינה כולה נגמרת - איש לא יסכים לקיים. ואף מדינה לא תסכים לקפוץ באנג'י מצוק המציאות בלי חבל. שבת שלום.
