1. קודם כל, אל תפחדו מהחופש הגדול
בניגוד למה שאפשר היה לצפות ממי שעובד ללא הפסקה ביולי-אוגוסט, טל מוסרי הוא הכי איש של קיץ. "מדי שנה, עם פרוץ החופש הגדול, אני מרגיש כמו לפני מסיבה. התרגשות גדולה. אני מאוד אוהב את המפגש עם הקהל שלי, ילדים והורים, זאת זכות מבחינתי. בצד השני של המטבע, בבית יש היערכות, כי אבא עובד והחופשה המשפחתית תיאלץ להידחות, בפעם המי סופר כמה, למועד אחר".
בסוף אוגוסט ימלאו לו 51. מאחוריו קריירה בת ארבעה עשורים, מגיל עשר. כוכב הילדים הכי ישראלי, הכי ותיק והכי בייבי-פייס, ששומר על גבולות גזרה בכל הנוגע לחשיפה ("קיבלתי הצעה מ'מחוברים' עם צ'ק שמן, אבל בחיים לא אכניס מצלמות אליי הביתה"). בדיוק לפני שנה עבר לדירה שכורה בפלורנטין, "עם חניה ולמזלנו גם עם ממ"ד. במלחמת איראן הראשונה, בדירה הקודמת, רצנו למקלט".
איך יש לך כוח לפתוח עוד חופש גדול עם לוח הופעות והצגות כל כך עמוס?
"קיבלתי מתנה. כלפי חוץ אני בשגרה, עוד קיץ מתחיל ומכוח האינרציה ממשיכים, אבל אני יודע שזה לא מובן מאליו שכל יום אני במקום אחר בארץ, מקפץ על במות ב-40 מעלות ופוגש ילדים ולא עוזב עד שהצטלמתי עם כולם. האנרגיה שלי מגיעה מהקהל. בהופעה שלי, ברגע מסוים, אני מבקש מההורים להרים ידיים ואומר להם: 'כשהייתם בגיל של בני השלוש שלכם ‑ ראיתם אותי בערוץ הילדים. תמחאו לעצמכם כפיים!' אני רואה מול העיניים איך ההורים מחבקים את ילדיהם הרכים וגם את הילדים שהם היו. זה רגע עוצמתי ומשמח שממנו אני עובר לשיר 'קטן זה הכי כיף בעולם', במקור של היי פייב, מהפסטיגל".
2. עייפים? גיל הוא לא מגבלה, ו–50 זה לא סוף העולם
“קטן זה הכי כיף בעולם” באמת, בגלל זה הכחשת את גיל 50?
"לא הכחשתי, אבל לא חגגתי. למה? מפני שמעולם לא חגגתי יום הולדת. למה? מפני שנולדתי ב-30 באוגוסט, יום לפני סוף החופש הגדול, ומגיל צעיר, יותר מדי צעיר אפילו, עשיתי בו את מה שאני עושה היום – חזרות, הצגות וצילומים. כבר עשרות שנים שדווקא בתאריך הזה אני מופיע בפני מלא-מלא ילדים והורים ומזיע את עצמי לדעת. לפעמים עולה לבמה מישהו מהקהל עם בלונים או עם עוגה שנמסה בחמסין ומכריז מזל טוב, ואז אני שר עם הקהל את 'איפה העוגה'. אמיתי".
תכף תטען שגם דילגת על משבר גיל ה-50.
"לא היה לי משבר. כנראה שהייתי עסוק בכל המשברים שמסביב. אחרי 7 באוקטובר הרגשתי שאני חייב לרפא את עצמי ומאז אני מאוד במודעות. בתקופה שבה כל אזרח במדינה הוא גם רמטכ"ל וגם ראש הממשלה וכל אחד יודע מה הכי טוב, אני מתרחק מריבים כדי לשמור על שפיותי. אני מגדיר את עצמי היום כליצן רפואי. אני עולה לבמה ומרפא את הילדות והילדים שחיים בפחד יומיומי. פתאום, אחרי 40 שנה במקצוע, הבנתי שזה בעצם מה שעשיתי מאז ומתמיד".
3. מיואשים? קחו דוגמה מבן-גוריון
כבר 26 שנה הוא נשוי לנעם מוסרי-בן-גוריון, וכן, יש קשר לראש הממשלה הראשון. "סיפור ההיכרות שלנו מוזר מאוד. יצאתי אז מהאולם של הפסטיגל אחרי חודשיים שהייתי קבור בו, כמו בתוך צוללת. למחרת קמתי והחלטתי שאני חייב להתחדש בזוג נעליים. אין לי מושג מאיפה הגיעה המחשבה הזאת, אני לא אדם שמרבה לעשות שופינג, ובחוץ גם היה מבול, החזאים המליצו להישאר בבית, אבל אמרתי לעצמי: 'סערה, שיטפונות, אני חייב נעליים'. נסעתי לחנות שמוכרת את הדגם שרציתי, פתחתי את הדלת וראיתי מישהי עומדת על סולם. ואז עברה לי בראש מחשבה עוד יותר מוזרה – אני רוצה להתחתן איתה. מעולם לא קרה לי דבר כזה. הייתי רווק בן 26, אפילו לא בזוגיות, מי חשב על חתונה בכלל?
"עמדתי מול הסולם עם לסת שמוטה. בקופה קצת דיברנו, וכשרציתי לשלם היא לקחה ממני תעודת זהות. היא לא זיהתה אותי. למחרת, בערוץ הילדים, סיפרתי לאחד המפיקים על הקטע ההזוי והוא אמר לי: 'אתה חייב להתקשר אליה'. צילצלתי לחנות הנעליים ואיתרתי את המוכרת מאתמול. נעם. בלי ו"ו. אמרתי לה: 'שלום, מדבר טל מוסרי, הייתי אתמול בחנות, אני יכול להזמין אותך להצגה?' היא ענתה: 'כרגע אני עסוקה, אבל אתה יכול להגיע מדי פעם לחנות ולהגיד לי שלום'. וכך היה. הגעתי מדי פעם לחנות ואמרתי לה שלום. עם הזמן, הזמנתי אותה להצגה שבה שיחקתי, 'מכתב לנעה' בבית ליסין, וכשבאתי לאסוף אותה ראיתי על האינטרקום מדבקה עם שם: בן-גוריון. אמרתי 'וואו, רגע, בן-גוריון ההוא?' מתברר שנעם היא נינה של אחותו של דוד בן-גוריון. והיא לגמרי בן-גוריון. לגמרי".
מה זה אומר?
"היא חזקה, חכמה, מכילה, יודעת להוביל בשקט ובצנעה, מצחיקה, סקרנית וגם יודעת לעמוד על הראש".
"כשהחברים יצאו לטיול אחרי צבא ואני הצטרפתי לערוץ הילדים אמרתי: 'לא נורא, יהיה לי זמן לטיול אחרי צבא'. אחרי החתונה רצתי להופיע ואמרתי לאשתי: 'יהיה זמן לירח דבש'. היום אני מבין שבגיל 50 אי–אפשר לעשות טיול אחרי צבא. אתה כבר לא באותו המקום"
פרט לכישורים המרשימים הללו, נעם היא גם צלמת אמנות וצלמת פורטרטים, שהקימה עכשיו גלריה לאמנות ונכנסה לתחום האוצרות. "היא פחות בקטע של חשיפה, אבל הסוד שלנו לנישואים ארוכים ומאושרים הוא נעם. זכיתי. באמת זכיתי באישה שיודעת לעבוד כל הזמן על הזוגיות וחיי המשפחה. בכלל, אני מעריץ נשים. לפני 18 שנה נכנסתי בפעם הראשונה בחיי לחדר לידה, כשנולד ליבי, הבכור שלנו. בחודש שאחרי הלידה הייתי מסתובב ומחבק נשים ברחוב, את הקופאית בסופר, את זאת שעמדה לפניי בתור בדואר, את זאת שחיכתה לאוטובוס. אמרתי להן, 'אני מעריץ אתכן, אתן ילדתן. אין דבר נעלה ונשגב מזה’. הלוואי שיותר נשים ינהלו אותנו. אנחנו צריכים אנרגיה נשית".
טל מוסרי עם האישה נעם והילדים ליבי, דריה וים
(צילום: יאיר שגיא)
4. תשקיעו בילדים
הוא ונעם הורים לשלושה. "ליבי, בן 18, מסיים י"ב באנקורי. דריה בת 14, לומדת בסטודיו אנקורי, וים בן התשע לומד ב'אנקור', המסגרת של הקטנים. אנחנו לא הפרזנטורים, אבל זאת רשת נהדרת. שלושתם למדו בחינוך אנתרופוסופי. נעם בחרה במסלול הזה מפני שזה מה שהיא מכירה, היא קיבוצניקית מבית השיטה והגן האנתרופוסופי היה הכי קרוב ברוחו לגן שבו היא התחנכה. התחלנו שם עם ליבי, ראינו כי טוב והמשכנו. בחוכמת הבדיעבד, זה גם טיפה שמר עליהם. אני יודע מה קורה כשאני מגיע לבית ספר ‑ הכל מתפרץ מהתרגשות ומשמחה ומאקסטזה, 'הנה טל מערוץ הילדים וטל מהפסטיגל'. רצינו לתת להם את השקט שלהם. שיתחילו כמו כולם, מאפס".
ניסית לחשב כמה הופעות קיץ, 40 מעלות בצל, צריך כדי לממן שלושה תלמידים ברשת חינוך פרטית?
"לא. וזה לא מעניין אותי. גם אני לא למדתי בבית ספר 'רגיל'. הוריי שלחו אותי לבית הספר לאמנויות בתל-אביב כשהוא היה עוד בחיתוליו. אבא שלי, צחי מוסרי, תימני-מצרי, מהנדס מכובד, לא האמין שבנו הבכור של בוגר הטכניון כמוהו יהיה ארטיסט. הוא נבהל גם כשאחי, עידו, נרשם לשם שנתיים אחריי. אבל אני זוכר את החיבוק שאבא נתן לי בפעם הראשונה שראה אותי על הבמה. זה היה במסגרת בית הספר, עידו ואני הופענו ביחד ואבא ראה שאנחנו זורחים. החיבוק שלו אמר לי, 'אני רואה כמה טוב לכם, איזה יופי'".
5.שמרו על קשר עם האחים
הם שני ארטיסטים במשפחה. הוא ועידו (48) שבניגוד לאחיו הבכור פרץ את תקרת הזכוכית של בובספוג ויצא לעולם הגדול, לסרטים מצליחים כמו "אל תתעסקו עם הזוהן" ו"את מה-זה לא מוזמנת לבת מצווה שלי", לצד אדם סנדלר. "זה לא פשוט להיות שני אחים באותו המקצוע, אבל ייאמר לזכות עידו ולזכותי ששרדנו גם את זה. עידו הצליח לברוא לו עולם שלם שלא בא על חשבוני ואני נמצא בעולם שלם שאיו לו קשר אליו. ויותר מזה, רק עכשיו אנחנו מתחילים לקבל חשק לעשות משהו ביחד".
טל ועידו מוסרי
(צילום: טל שחר)
זה גנטי?
"זה חיידק שקינן מגיל מאוד-מאוד צעיר, גם בי וגם בעידו. וכן, זה גנטי. אמא שלנו היא בוגרת להקת פיקוד מרכז, רחל שדרוביצקי, בצבא קיצרו את שם משפחתה ל'דר'. היא שירתה עם שלמה בראבא וניצה שאול ושם טוב לוי ועמרי ניצן, אבל לא המשיכה בתחום. בבית הפולני שלה אמרו לה, 'שחקנית וזמרת זה לא מקצוע, תלכי ללמוד הוראה'. יש לנו גם אחות, שני (45), פסיכולוגית. היא לא נדבקה".
6. יש קץ לילדות. אל תדחו את הכיף למחר
"כשדריה, שהיא ילדה פלפלית כזאת, הייתה יותר צעירה, היא באה אליי עם 'אבא, אני רוצה להופיע בסדרות ולהיות כמוך', ואני ממש זוכר את השיחה שניהלנו. בפעם הראשונה סיפרתי לה על הילדות שלא הייתה לי. אמרתי לה שאני לא מצטער על אף דקה, אבל תיארתי לה את החיים שהיו לי, בגילה. קמתי בבוקר מוקדם כדי לשנן טקסטים, ישר אחרי הלימודים אספו אותי להקלטות ודיבובים, משם המשכתי לחזרות, ואז חזרתי הביתה ללמוד, כי מחר יש מבחן ואני חייב להוציא ציון מעולה, כי זה היה התנאי – גם של ההורים וגם של המורים".
מי הכריח אותך לעבוד כל כך קשה?
"אף אחד, אבל הייתי מאוד אמביציוזי, עד היום אני כזה. סיפרתי לדריה שבמשך שנים האמנתי במשפט: 'עוד יהיה זמן'. כשכל החברים שלי יצאו לטיול אחרי צבא ואני הצטרפתי לערוץ הילדים אמרתי: 'לא נורא, עוד יהיה זמן לעשות את הטיול אחרי צבא'. יום אחרי החתונה היה לי שידור בערוץ הילדים והצגה בערב, אז אמרתי לנעם: 'לא נורא, עוד יהיה לנו זמן לירח דבש'. הסברתי לדריה שהילדות היא תקופה שלא חוזרת. רק עכשיו, ממרום גילי, אני מבין את זה. בגיל 05 אי-אפשר לעשות טיול אחרי צבא. אתה לא באותו המקום, האנרגיה שלך אחרת, הגוף שלך אחר, המוח שלך מחווט אחרת, אז היא צריכה ליהנות מהילדות שלה".
טל מוסרי עם קובי מחט בערוץ הילדים
(צילום: אילן ספירא)
ואיך היא הגיבה?
"דריה קיבלה את זה. היא פורחת בבית הספר ולומדת גם אמנות, אבל לאו דווקא כייעוד עתידי. זה גם מה שאני אומר להרבה הורים ששואלים אותי איך הם יכולים להכניס את הילד שלהם לפסטיגל. אני תמיד מתנצל על מה שעלול להתפרש כחוסר נכונות לבוא לעזרתם ומבקש מהם: תשמרו עליהם כילדים, יהיה להם זמן להופיע, יהיה להם זמן להגשים".
ליבי וים גם בכיוון?
"בכל אחד מהילדים שלנו יש ניצוץ של אמן, בקטן, אבל הם פחות זקוקים למסות של קהל כמו שאני זקוק להן".
7. כנראה שגדלתם עליי, וטוב שכך
כמעט בכל יציאה מהבית, כולל בשבע בבוקר, כשהוא מקפיץ את הבן ים על האופניים לבית הספר שביפו, הוא שומע מכל עבר: "גדלנו עליך".
מה זה עושה לך?
"לפעמים זה מצחיק. אני יוצא מהצגה בהבימה ואישה ממש קשישה מחבקת אותי, ממש לופתת אותי, ואני בטוח שהיא מתרגשת מהתפקיד שעשיתי על הבמה והיא אומרת לי: 'גדלתי עליך'. אני מאוד נהנה מזה ומגיב ב'גדלת יפה, נהדר, איזה כיף'. כשאתה בונה קריירה במדינה שאי-אפשר לדעת מה יקרה בה מחר, אתה כל הזמן עסוק בדבר הבא ובלחדש לעצמך ובעוד הצגה. אני אף פעם לא עוצר רגע וחושב מה השגתי עד היום, איפה הצלחתי. אולי באזור של ראש השנה אני עושה קצת חשבון נפש. לכן כל 'גדלנו עליך' מחמם לי את הלב”.
8. רוצים לדעת מנין המראה הצעיר שלי? מהים
"מאז הפרסומת למכבי, שואלים אותי כל הזמן גם: 'אתה מומיה?' כיוון שכבר 40 שנה אני על המסך, יש תחושה שאני כל הזמן שם ושלא השתניתי בכלל. ברור שהשתניתי. יש תמונות שמעידות. אבל אני מאוד שומר על עצמי. כל בוקר - קיץ, אביב, סתיו, חורף – אני רץ בים, שניים עד ארבעה ק"מ, ואחרי שאני מוריד את ים בבית הספר, עושה כושר במתקנים הציבוריים בבננה ביץ'. בשנתיים האחרונות אנשים גילו את הטרנד של אמבטיות קרח, אני קופץ למים בחורף ואחרי השחייה אני כל יכול".
גם את הקשר לים הוא חייב לאשתו. "אני ילד תל-אביבי שלא הלך לים כי לא היה לו זמן. בנוסף, כילד מפורסם, העדפתי להימנע מפגישות עם אנשים, זה היה מאוד עוצמתי ומבהיל בשבילי. לקח לי המון-המון שנים להתגבר על פחד הקהל שהיה לי מחוץ למסך. פחדתי להגיע למקום הומה אדם שבו כולם רוצים להצטלם איתי ולדבר איתי ולהסתכל עליי. גם חונכתי בבית ש'ים זה לעצלנים. באמצע השבוע הולכים לעבודה. לא לים'".
אז איך קרה המהפך?
"בבוקר אני נורא אוהב לשתות קפה, לקרוא עיתון ולאכול קרואסון. זה החטא שלי. כשליבי, הבכור שלנו, היה בן שנתיים, הייתי מרכיב אותו באופניים לגן מול הים, ואז חוזר לבית הקפה בשכונה, קורא את כל העיתונים וחוגג על הקרואסון. יום אחד נעם ראתה אותי על האופניים, שטוף זיעה, ושאלה: 'למה אתה לא חוצה את הכביש? תשתה קפה בים'. הייתי בהלם מהאפשרות. לא העליתי את זה בכלל בדעתי.
"אני זוכר את הבוקר שבו העזתי לחצות את הכביש. ישבתי בים, הסתכלתי על הגלים ושאלתי את עצמי איפה היה הים היפה הזה כל השנים. עם הזמן התחלתי קצת לרוץ ואז העזתי גם להיכנס למים והרגשתי שהים הוא הבית שלי. כבר 16 שנה אני קם כל בוקר, ובזכות ליבי ונעם, מתחיל את היום בים. זה ייהרג ובל יעבור מבחינתי. ותמיד יש לי גם בגד ים בתיק. לא במקרה לילד השלישי שלנו קראנו ים".
"שלושת הילדים שלי למדו בחינוך אנתרופוסופי. נעם, אשתי, היא קיבוצניקית וזה הכי קרוב לחינוך שהיא קיבלה. זה גם טיפה שמר עליהם. כשאני מגיע לבית ספר זה ישר: 'הנה טל מערוץ הילדים וטל מהפסטיגל'. רצינו לתת להם שקט. שיתחילו כמו כולם, מאפס"
עוד טיפים שאתה מוכן לחלוק?
"ברור שאני שומר על עצמי. מאוד מקפיד על תזונה. אוכל הכל, אבל לא מאביס. שותה בעיקר מים, לפעמים סודה. כמו המבוגרים".
מה עם התערבויות כירורגיות? בוטוקס? השתלת שיער?
"אני בעד שכל אדם יעשה מה שנעים לו וטוב לו, אבל צריך לזכור שבסוף, להיראות צעיר, לא נובע מזה שהשיער שלך מלא והפנים שלך חלקות. זאת תגובה לאנרגיה שיוצאת ממך, לַחַיּוּת. הרי מה זה ילד? כולו אש בוערת, הוא עדיין סקרן, הוא עדיין רוצה לנסות ולהתנסות, הוא עדיין טועה, הוא עדיין לא יודע הכל ויש בו שמחה בלתי אמצעית ועצב בלתי אמצעי. לזה אנשים מגיבים, לא לעטיפה".
9. הומור עצמי יציל אתכם בכל מצב
לצד "גדלתי עליך", תמיד ילווה אותו גם הסלוגן "סקס, סמים וטל מוסרי", בעיקר בזכות "חלומות בהקיציס" של אייל קיציס וטל פרידמן. "אוי, זה ישן. בשנות ה-20 בחיי עשיתי כתבה פרועה ב'פנאי פלוס' עם הכותרת הזאת. זה היה לפני שהבנתי שלמנחה בערוץ הילדים יש תפקיד ואחריות. התבגרתי מאז".
ועכשיו אתה משתתף בקליפ של נס וסטילה ל"מי כמוני", עם הפאנץ’: "אנ’לא טל מוסרי הבוגד". עשר שנים אחרי שעזבת את ערוץ הילדים, עדיין זוכרים לך את "הבגידה".
"מאז ומתמיד היה לי הומור עצמי. מעולם לא לקחתי את עצמי יותר מדי ברצינות, וגם זה חשוב בשביל להיראות צעיר. אל תחשבו שאתם מי יודע מה, ואם אין לכם משהו טוב להגיד אז אל תגידו. פשוט תשתקו. כמה אפשר להתעסק באיך לשנות אחרים? למה לא לפרגן? אני מוכן להיות שליח ציבור כדי להרגיע את האלימות בארץ. אני משתדל להגיד רק דברים טובים וחיוביים. המילים שאנחנו אומרים או כותבים הן המזון לנפש שלנו.
"גם החיבור עם נס וסטילה היה בשבילי הרפתקה מדהימה. אז מה אם הם היו תינוקות כשהייתי ה-כוכב של ערוץ הילדים? איך דוד אריה, שאותו שיחקתי, תמיד אומר: 'זה לא משנה אם אתה מבוגר מדי או שאתה ילד, תמיד יש הזדמנות לצאת להרפתקה טובה', וככה אני חי".
נס וסטילה
(צילום: ענת מוסברג)
10. עדיף להתרחק מכל מה שהוא פוליטי ומפלג
בשושו, בלי לפרסם בשום מקום, הוא התחיל לחתן זוגות לאחרונה. האהבה שהוא נחשף אליה מתחת לחופה, הוא מספר, היא סוג של פיצוי על הכאב של המלחמה. "פונים אליי באינסטגרם, 'גדלנו עליך, אנחנו מעריצים אותך, זה יהיה הכי גדול בשבילנו אם תחתן אותנו' ואני מיד אומר 'כן, ברור, באהבה'. אני נפגש עם הזוגות, מכיר אותם ומתחת לחופה מתרגש אפילו יותר מהם. זאת חוויה מטורפת עבורי, זכות ומתנה.
"הגל הנוכחי של הזמנות לחתן מרפא אותי מהפניות הקשות שקיבלתי במלחמה, להבדיל אלף אלפי הבדלות. בני משפחה וחברים שלחו לי תמונות של חללים מעזה ומלבנון שפגשו אותי בילדותם. תמונות שלהם יחד איתי מאחורי הקלעים בפסטיגל או בערוץ הילדים או באיזה מופע, זה שובר את הלב.
"אני זוכר שחזרתי הביתה מיום של הופעות לפני מפונים, נכנסתי לאינסטגרם והתחלתי לבכות. הילדים שאלו 'אבא, מה קרה?' הראיתי להם את התמונה שלי עם הילד שהפך לחייל שנפל ושיתפתי אותה אצלי. זה היה אירוע נדיר מפני שהייתי מאוד-מאוד מוחזק במלחמה. כמה שפחות חדשות, אפס סרטוני זוועה".
גם כשהבחירות בפתח – מוסרי מסרב להיות במתח. "עברו כבר כמעט שלוש שנים מאז שלקחתי על עצמי להתרחק מכל דבר שהוא פוליטי ומפלג. בטלוויזיה אני צופה רק בספורט, לשמחתי יש עכשיו מונדיאל, אז יש לי מה לראות בערבים. אני לא זוכר מה היה האייטם האחרון שראיתי בחדשות, אולי זה היה במלחמת איראן הראשונה וזה רק הבהיל והפחיד אותי".
בטח לא תגלה למי אתה עומד להצביע.
"אני באמת לא שייך לאף מחנה, בטח לא הדמות הציבורית שלי. אני רוצה להביא למדינה משהו שמח, מרפא ומאחד ומכיל שאין לו שום קשר לפתק שאשים בקלפי. זו גם אחת הסיבות לכך שבחרתי בעולם הילדים. אני זוכר את הצומת, בסוף שנות ה-20 שלי, כשהייתי צריך לבחור בין 'ששטוס', פסטיגל או תפקיד לא מי יודע מה באיזו סדרה ‑ אמרתי לעצמי 'אני בוחר בעולם הילדים'. זאת הייתה בחירה מודעת. היום אני שמח כשאיכשהו אני מצליח להגיע גם לקהל של מבוגרים, בהבימה, ב'קזבלן' וב'בוסתן ספרדי', אבל לעולם לא אוותר על עולם הילדים".
עד מתי?
"עד שארגיש שהקהל אומר לי, 'תודה, תמשיך הלאה'".
אם היית פוגש את טל מוסרי בן ה-20, מה היית מייעץ לו?
"להמשיך באותה דרך, בנתינה אינסופית ובאהבה, רק אם אפשר עם פחות פאניקה ובהלה. ואל תדאג, גם בעוד 30 שנה, אתה תיראה בדיוק אותו הדבר".
