כששיר לוי ראה את אביו ישי לוי ז"ל בפעם האחרונה, כבר לא היה עם מי לדבר. הוא הגיע לבית החולים יומיים לפני שנפטר. שש שנים הם לא דיברו, הנתק היה מוחלט. כשישי לוי שכב מחוסר הכרה אחרי החמרה במצב הריאות, כבר לא הייתה דרך להשלים את מה שלא נאמר. מלודרמות בחיים נגמרות אחרת ממה שאוהבים לשרטט התסריטאים בהוליווד. פה לא היה סוף טוב.
"הוא אושפז שבוע לפני וכשהגעתי הוא כבר לא היה במצב שמאפשר תקשורת כלשהי", מספר שיר לוי. "אני לא חושב שהוא ראה אותי באמת או הצליח לזהות אותי".
עד שהוא התאשפז, לא ראית אותו בכלל?
"היינו שש שנים בנתק, לא דיברנו, לא נפגשנו. אח שלי אושר התקשר אליי, אמר לי, 'שמע, אבא במצב לא טוב, כדאי שתבוא לבית החולים כמה שיותר מהר, כי יש מצב שאתה בא להיפרד'".
זה לא פשוט בשום מצב, בוודאי לא אחרי נתק כזה.
"באתי לשם וראיתי אותו במצב ממש לא טוב ולמרות שאח שלי הכין אותי לזה, הגוף שלי התחיל לרעוד וכאב לי לראות אותו ככה. פתאום חשבתי בשביל מה היו כל הכעסים והנתק הזה כל השנים. לא היו לי תשובות. עד עכשיו אין לי. גם אם לא היינו חברים הכי טובים, לפחות היה יכול להיות לאבא קשר עם הנכדים שלו, וזה חבל. הם כבר בני שש וארבע וחצי ובקושי פגשו אותו. זה עצוב לי".
ניסית לדבר איתו איכשהו?
"לא הייתי במצב של דיבור. הייתי בהלם ממה שראיתי. לא דמיינתי שאני אהיה בסיטואציה כזאת מול אבא שלי".
לא הספקת לראות אותו פעם נוספת.
"לא הצלחתי לעכל עדיין שהוא הלך מאיתנו. כשהייתי אצלו בבית חולים, ידעתי שצריך להיות פה נס גדול כדי שהוא ייצא מזה. התכוננתי לזה נפשית. אשתי העירה אותי מוקדם בבוקר ואמרה לי 'אבא שלך'. קמתי ליום מאוד קשה ועצוב. זה בעצם כואב בבית פעמיים. זה גם לאבד את אבא שלי וזה גם הכאב של סבתא וסבא על הבן שלהם. זו פעם שנייה שהם חווים אובדן של ילד. ב-1997 נפטר הבן הבכור שלהם יגאל ז"ל בתאונת אופנוע. הוא היה הדוד האהוב עליי. עכשיו זה אבא".
אני מניח שגם ההורים ידעו תקופה מה מצבו של ישי.
"תראה, הוא היה הולך לבתי חולים ותמיד חוזר על הרגליים, אז גם הפעם הם קיוו שייגמר אחרת. לאבד ילד זה אף פעם לא דבר שיכול להתיישב עם ההיגיון, בשום גיל. גם אם הייתה להם הכנה לפני, גם אם ראו שהמצב לא טוב, זה לא הפחית מהכאב. אני גר קומה אחת מעליהם, רואה אותם כל יום. שניהם לא התאוששו, סבא כל היום בוכה".
מצד שני הם גם בוודאי גאים אחרי שראו עד כמה הוא היה אהוב ומוערך.
"ברור. ההורים שלי מאוד אהבו את אבא שלי, למרות הכל, למרות החיים שעבר. התמכרות לסמים זה דבר שהוא מאוד הרסני ובשלב כלשהו אין שליטה על זה. הם ידעו, הם הבינו".
מה בעיקר הביא להידרדרות בבריאות של אבא?
"התאונה שעבר בשנת 2005 גרמה נזק לבריאות שלו ומאז המצב שם פשוט הלך והידרדר (האבחנה הייתה מחלת ריאות חסימתית כרונית – ר"ש). בשנים האחרונות הוא התאשפז די הרבה, כשהייתה לו דלקת ריאות או משהו דומה. אבא כבר היה כמה פעמים במצב של סכנת חיים ותמיד הצליח להינצל מהמוות. הפעם האחרונה הייתה אחת יותר מדי. המחשבה שלא הצלחנו לגשר על כל מה שהיה ולהיפגש בשנים האחרונות לא עוזבת אותי".
מאיפה הגיע הסכסוך ביניכם?
"היה לי איזה ויכוח עם איריס, בת הזוג שלו, נאמרו שם כל מיני דברים שפגעו בה כנראה. בעקבות הוויכוח הזה נוצר הנתק עם אבא שלי ולא דיברנו מאז".
הוא ניסה ליצור קשר במהלך שש השנים האלה?
"לא, גם אני לא ניסיתי. אני חושב שאם אבא שלי היה מנסה ליצור איתי קשר, הייתי עונה כמובן. אבל אני לא יכול לבוא בטענות כי גם אני לא הרמתי טלפון או כתבתי הודעה. זה הרבה יותר מסובך מעניינים של אגו. היחסים ביני לבין אבא שלי היו מאוד מורכבים לאורך כל השנים, לפני הכל כי לא גדלתי איתו, אלא אצל ההורים שלו, אצל סבתא וסבא".
לא היית קרוב לאבא לפני שהוא נפטר. געגוע זה דבר קיים?
"בדיוק בגלל זה אני חי מאז בתחושה של החמצה, אז עוד יותר חושב על הדברים האלה. הלוואי שהייתי יכול להחזיר את הגלגל אחורה ולשנות את הכל, לגרום לדברים להיראות אחרת, לבוא ולהתנצל אם צריך, גם אם אני נפגעתי".
"אני חושב שאם אבא שלי היה מנסה ליצור איתי קשר, הייתי עונה כמובן. אבל אני לא יכול לבוא בטענות כי גם אני לא הרמתי טלפון או כתבתי הודעה. זה הרבה יותר מסובך מעניינים של אגו. היחסים ביני לבין אבא שלי היו מאוד מורכבים לאורך כל השנים. המחשבה שלא הצלחנו לגשר על כל מה שהיה ולהיפגש בשנים האחרונות לא עוזבת אותי"
אבישיר לוי נולד ב-1985 לאבא ישי ואמא זיוה, שלא היו יכולים לגדל אותו מסיבה די דומה: התמכרות לסמים והסתבכויות שהגיעו בהמשך כחלק מחיים לא יציבים, שנטו לא פעם לנפילות ושערוריות. את הבית החם, האוהב והמעניק מצא בראש-העין אצל סבתא דליה וסבא סעדיה, להם הוא קורא אמא ואבא עד היום. ישי לוי, כבר אז זמר מפורסם מאוד, הגיע לבית לפרקים. עם השנים השתרש מיתוס שלפיו שיר לא ידע בשנים הראשונות מי הוריו הביולוגיים והחשיב את ישי לאחיו עד שהועמד על טעותו, אלא שבמציאות הדברים נראו אחרת. "זה כמובן לא נכון. ברור שידעתי שישי אבא שלי מהיום שבו נולדתי, כשאבא שלי היה מגיע לבקר הייתי קורא בבית 'אבא', אז גם סבא וגם הוא היו עונים לי. יצא שכבר לא ידעתי איך לקרוא לו, אז החלטתי לפנות אליו בתור 'ישי' באיזה יום. הוא התעצבן ואמר לי, 'אני אבא שלך, תקרא לי אבא'".
הבנת במהלך השנים למה הם לא גידלו אותך?
"לא הייתה לשניהם את היכולת. הם התמודדו עם בעיות שלא איפשרו להם להיות אבא ואמא נוכחים. לא כלכלית, לא נפשית. לאמא שלי הייתה אז בעיה של התמכרות לסמים. פגשתי אותה בפעם הראשונה בגיל 15 אחרי שנגמלה, וכבר לא היו בעיות. מאותו יום אנחנו בקשר, הפכנו להיות חברים מאוד טובים, גם קצת גרתי אצלה בחולון. יש לי שתי אחיות מאמא ועוד אח שאני לא מכיר".
שיר לוי
(צילום: שי פרנקו)
כלומר?
"לקחו אותו בלידה מאמא שלי, כי היא לא הייתה יכולה לטפל בו. גם היא לא יכולה לדעת איפה הוא היום. רק אם הוא יפתח את תיק האימוץ הוא יוכל לדעת. אמא שלי נתנה לו שם, אבל זה כמובן לא בהכרח שמו היום".
את הפעם הראשונה שלו על הבמה הוא חווה עם אבא, כבר בגיל שמונה. "זה היה במועדון גוש 24 בראשון-לציון, התקופה של החופש הגדול. הייתי אצלו בבית, אבא העיר אותי בלילה מאוחר, הלביש אותי, 'יאללה בוא, הולכים לשיר'. אני זוכר שחצי מהמועדון חיכה לו אחרי ההופעה בחוץ. הקהל מאוד התלהב מההופעה ואיפשהו ידעתי מאותו רגע שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים. אבל זה לא אומר שאבא ידע. הייתי ילד קטן, הופעה אחת לא אומרת כלום. בגיל 15 זה כבר היה הרבה יותר ברור. כבר הייתי מופיע באירועים ובמועדונים עם נגנים שלי".
הייתה לכם שיחת נפש בסגנון אבא, אני הולך להיות זמר?
"אף פעם. זה משהו שהתגלגל עם הזמן ולי זה היה נראה כמו משהו שידוע מראש. על הסינגל הראשון, שהוצאתי בסביבות גיל 18, הוא למד לדעתי רק מהרדיו. אבל היו גם שנים שהייתי שולח לו סקיצות לפני ומתייעץ איתו".
אבל יש לך אבא שיכול להיות מורה דרך. לא שאלת אותו מה דעתו על השירה שלך?
"היחסים ביני לבין אבא לא כללו שיחות כאלה כמו שאתה מתאר, או שיחות נפש בכלל. זה לא היה הבסיס של מערכת היחסים בכלל. אבא שלי היה נותן לי טיפים כשהיינו יחד על הבמה, תמיד תישאר רגוע, תהיה עם ביטחון, אל תשתולל יותר מדי. הייתה לי נטייה לפרוק את הכל על הבמה, זה היה חזק ממני, והוא היה מרגיע".
הוא אמר לך בתחילת הדרך שאתה זמר טוב? כי בשיחות בינינו הוא כן אמר את זה.
"לא זוכר שהוא אמר משהו כזה באופן ישיר, אני שומע את זה מאנשים אחרים. אני יודע שהוא חשב עליי שאני זמר מצוין, עמיר בניון תמיד אמר לי שאבא שלי מדבר עליי רק טוב בכל מה שקשור למוזיקה ושהוא חושב שאני זמר מעולה".
הוא אמר עליך פעם בראיון: שיר לא מרגש אותי.
"כן. אגיד לך את האמת, לי זה נראה מאוד טבעי שהוא אומר דבר כזה. הסתכלתי על זה בתור, אוקיי, אני עדיין לא מספיק טוב בשבילו, בכל זאת זמר חדש, יש לי עוד דרך לעבור. מה שיותר הפריע לי זה אנשים שבאו ואמרו 'איך אבא שלך לא מפרגן לך'. אבל זה לא היה ממקום של לפרגן לי או לא, היום אני יודע את זה, אלא רק לגבי איך שהוא תופס בשלות של זמר".
בכל זאת, אמרת לו משהו על המשפט הזה?
"אף פעם. זה שייך לשיחות עומק. לא היו לנו כאלה. אבל אני כן זוכר שפעם הייתי עם אבא באולפן, בגיל 17, הוא שמע סקיצה לשיר שעשיתי, נתן לי ככה שתי טפיחות ואמר 'שומעים שאתה הבן של אבא שלך'".
נתן לך מחמאה וגם קצת לעצמו.
צוחק. "אין מה לעשות, אני באמת חושב שהוא היה אגדה. אומרים שידע לבחור חומרים, זה נכון, אבל הוא עשה את השירים הרבה יותר ממה שהם עשו אותו".
אני מניח שכן התקרבתם כשהופעתם יחד. היו גם תקופות כאלה.
אחרי שחזרנו להיות בקשר, הופענו ביחד וגם הוצאנו שיר משותף ('משהו טוב' ב-2019). שם זה באמת יותר קרה. אני מאוד אוהב אותו גם היום, אחרי הכל".
"כשאבא שלי היה מגיע לבקר הייתי קורא בבית 'אבא', אז גם סבא וגם הוא היו עונים לי. יצא שכבר לא ידעתי איך לקרוא לו, אז החלטתי לפנות אליו בתור 'ישי' באיזה יום. הוא התעצבן ואמר לי 'אני אבא שלך, תקרא לי אבא'"
ב-22.10 יסגור מעגל כשיופיע בבארבי בנמל יפו, 20 שנה אחרי שהופיע במועדון התל-אביבי בעבר, במשכנו הקודם. הוא עובד על אי-פי חדש שייצא בקרוב והוציא באחרונה את 'כוכבים אחרים', סינגל יפהפה שכתבו עלמה זוהר ודודו טסה שגם הלחין.
הוא לא חווה המראה מהירה בקריירה. את האלבום הראשון שלו, 'שמח בעולם', הוציא בגיל 20, בשנת 2005. זה היה כרטיס כניסה חשוב למי שזוהה אז לפני הכל כבן של ישי לוי, אבל לא כזה שפתח הופעות גדולות. גם האלבום השני 'רגע של אושר', שיצא שלוש שנים מאוחר יותר, לא התכתב עם המיינסטרים הישראלי. הוא לא ויתר והמשיך לחפור, עד שמצא את הדלת הנכונה. ב-2011 הוציא את האלבום השלישי שלו, 'יום אחד תבקשי', שהפך להצלחה והביא את שיר הנושא למעמד של להיט גדול ראשון של שיר לוי. מכאן הדרך כבר הייתה קלה יותר. הוא השתפשף על במות ברחבי הארץ, התבשל כפרפורמר, צבר קהל ובמקביל התחילו להגיע הצעות מהטלוויזיה ולוי בחר בתוכנית 'חי בלה לה לנד'. אלה היו שנים טובות שלו שהתבטאו בין היתר בשיתוף פעולה עם מרגלית צנעני, אלבום רביעי מצליח ולהיט גדול נוסף, 'שאריות מעצמי', שהגיע למצעדים השנתיים של 2014.
"את כל הקריירה שלי אני עושה לבד, אוקיי? אף אחד לא עזר לי אף פעם, לא משפחה, לא זמרים אחרים. לבד. הרגשתי שההצלחה מגיעה רק אחרי האלבום השלישי. בניגוד למה שאולי אנשים חושבים, זה לא היה אצלי בבום. להפך, הדברים אצלי קרו לאט".
עמיר בניון
(צילום: משה נחומוביץ)
כשאתה הבן של ישי לוי הדלתות לא נפתחות מהר יותר?
"זה שאבא שלי זמר כזה גדול, הביא גם להתעניינות בי מתוך סקרנות, זה ברור. אבל אם לא הייתי זמר טוב זה לא היה קורה".
התגברת על החלקות בדרך.
"היו לי פה ושם מחשבות אם אני צריך להמשיך בקריירה של זמר. אתה מוציא שירים, משקיע מאות אלפי שקלים, זה לא הולך מהר או שלא הולך בכלל. מאוד מתסכל. היו לי תקופות פחות טובות, אלבומים שפחות הצליחו, יצאתי מריכוז בשנים כאלה. אז לפעמים חשבתי שאולי זו לא הדרך, אבל למחרת קמתי בבוקר ובכלל שכחתי שהייתה לי איזו מחשבה על ויתור. זה לא משהו שאני יכול להפסיק, זה הרבה יותר חזק ממני".
ממה התפרנסת חוץ ממוזיקה?
"הייתי גם עושה עבודות מזדמנות, כמו בישול במסעדות. תן לי מתכון גם היום, אני אבשל לך את זה הכי טעים שיש".
ובתקופות הקשות?
"תמיד הסתדרתי. אני לא צריך יותר מדי, לא מחפש להיות איזה מיליונר גדול, רוצה שלא יהיה חסר כלום למשפחה ולשני הילדים שלי. אני מתפרנס מאוד יפה היום, אבל גם עובד קשה. הרבה חתונות, ועדי עובדים, ברוך השם".
היה רגע של אושר שבו הרגשת שזה קורה, שאתה מצליח?
"לא היה לי רגע כזה עד היום. גם כ'שיום אחד תבקשי' יצא והיה להיט מאוד גדול, לא הרגשתי ככה. שלוש שנים אחרי הוצאתי את 'שאריות מעצמי' ו'להשתגע' שמאוד הושמעו, אבל בהרגשה שלי עדיין לא הצלחתי. אני לא חושב שהייתה חסרה לי הוכחה, זה יותר עניין של הכרה בערך עצמי. בזה אני פחות טוב".
אז בוא ננסה להכיר בערכך.
"יכול להגיד לך שבשנים האחרונות אני זוכה לחיבוק מאוד גדול מהקהל, בעיקר בזכות השירים הישנים שלי, שהפכו אצל חלק ממי שאני רואה בהופעות לנכסי צאן ברזל. תראה, כבר כמה שנים טובות שלא הוצאתי איזה להיט גדול, אבל בכל הופעה שאני עושה, הקהל מגיע וממלא את המקום. זו הרגשה מדהימה. יש לי גרעין מאוד יפה של קהל שהולך איתי כבר שנים".
מהרגע הראשון היו השוואות לאבא, גם בזכות הדמיון בקולות שלכם. הרגשת שיש עליך צל לגדול תחת זמר כזה?
"אולי כשהייתי מאוד צעיר, כי אז לפני הכל הייתי הבן של ישי לוי, שגם שר. אבל לתחושתי זה עבר מאוד מהר ובשנים האחרונות בקושי שמעתי ממישהו, 'אה זה הבן של ישי'".
דודו טסה
(צילום: טל שחר)
יחסים של אמנים גדולים עם הבנים שלהם זה תמיד עולם מרתק. חוליו איגלסיאס הודה שהיה לו רגש של קנאה כשאנריקה איגלסיאס התחיל בקריירה שלו. זיהית משהו כזה מאבא?
"אף פעם לא הרגשתי ככה. בתקופה שבה התחלתי להצליח, עם האלבום 'יום אחד תבקשי', אני ואבא בכלל לא היינו בקשר. אז לא ידעתי מה הוא חושב. נדמה לי שגם אז היה לי ויכוח עם איריס, שאחריו היה בינינו נתק. אבל עם הזמן ידעתי שאבא מאוד גאה בי למרות שלא דיברנו אז כמה שנים".
גם לאבא שלך לא היה קל בהתחלה. אביך אמר לי פעם: לא תמיד קיבלו אותי, לא תמיד רצו אותי. אחרי מותו נראה שאחרונת הדלתות נפתחה, הוא זכה לחיבוק מקיר לקיר, להספד מראש הממשלה בנימין נתניהו. הפתיע אותך?
"לא ממש. ידעתי כמה הוא אהוב במדינה. אני חושב שתמיד הוא קיבל את ההערכה הזאת. בכל מקום שהופיע, גם בתקשורת. אני חושב שאבא שלי היה המבצע הכי טוב במוזיקה הישראלית, ואני לא אומר את זה בגלל שאני הבן שלו, אני אומר את זה ממקום של זמר וגם מזווית של מאזין".
הוא דיבר איתך על הקושי לחדור פעם את המיינסטרים בגלל ההדרה של המוזיקה המזרחית ברדיו?
"הוא לא אמר, כי לא אהב להישמע מתבכיין, אבל היה לזמרים המזרחים מאוד קשה פעם. אני לא שייך לדור שלא משמיעים ברדיו, אבל מהסיפורים היה ברור שלא השמיעו את המוזיקה המזרחית בהתאם לאהבה בשטח. בסוף מי שקובע זה הקהל והיום אין שום קיפוח, ברוך השם".
"את כל הקריירה שלי אני עושה לבד, אף אחד לא עזר לי אף פעם, לא משפחה, לא זמרים אחרים. הרגשתי שההצלחה מגיעה רק אחרי האלבום השלישי. היו לי פה ושם מחשבות אם אני צריך להמשיך בקריירה של זמר. אז לפעמים חשבתי שאולי זו לא הדרך, אבל למחרת קמתי בבוקר ובכלל שכחתי. זה הרבה יותר חזק ממני"
לוי האב ידע תקופות קשות של התמכרויות לסמים, ידע גם להיגמל מספר פעמים, ידע גם לדבר על הנושא בפתיחות יוצאת דופן ולהודות לאורך הדרך לרעייתו איריס "שהחזיקה אותי לפעמים מעל המים", לדבריו. גם בנו שיר, אולי לא באופן מפתיע, למד על המציאות הספציפית מהתקשורת. "אני זוכר שבמהלך הילדות ראיתי פעם כתבה בעיתון על אבא, הייתה לדעתי שם תמונה גדולה עם דולרים, ואז הבנתי. במהלך השנים הוא עצמו דיבר על הסמים, אז הבנתי את התמונה. אבל לא ידעתי על זה משיחות בינינו, כי לא היו כאלה. זה גם לא סוד שהוא היה בכלא (בשנת 2003, בעקבות פריצה לדירת שכנתו בהיותו תחת השפעת סמים – ר"ש)".
ביקרת אותו שם?
"כן, זה היה מאוד מורכב. פתאום אני בא לבקר אותו בכלא, ואנחנו אחד על אחד. היה מחסום. לא גדלתי עם אבא, אז זה לא הרגיש טבעי לבקר ופתאום לפתוח בשיחה עמוקה. הוא שאל לשלומי, אני שאלתי על מצבו, איך הוא מסתדר שם, אם הוא צריך משהו. זו בטח לא הייתה שיחה דרמטית שמישהו מאיתנו יזכור".
היה לך כלפיו רגש של בושה בגלל ההסתבכות בסמים, מבוכה, אולי כעס?
"לא, אני אומר לך את זה עם יד על הלב. מעולם לא שפטתי את אבא שלי ולא את אמא שלי. לא על זה שלא גדלתי איתם, לא על מה שהם העבירו את עצמם, גם לא על זה שאבא שלי נכנס לכלא. אני לא זוכר שעבר בי רגש של בושה כלפיהם, אף פעם".
שיר לוי בהופעה
(צילום: עומרי סילבר)
לימים, כשהתבגרת, ניסית לדבר איתו על הסמים?
"אף פעם. לא הייתי במקום הזה של להעיר לו, להגיד לו".
לישי היו יחסים מורכבים מאוד עם זהר ארגוב ז"ל. לימים חשפה איריס שזהר ניסה לאנוס אותה. אבא סיפר לך עליו?
"לא ממש. כן ידעתי את הסיפור על איריס, אבל גם את זה לא הכרתי מהשיחות במשפחה. מוזיקלית, אני אוהב לשמוע את אבא יותר מאשר את זהר ארגוב. אני מדבר איתך מקצועית, על הקול, בנפרד מהרגש שלי".
הוא נשוי זה תשע שנים לשרון ג'יבלי, מהנדסת בניין, ולהם שני ילדים.
לא חווית את אמא ואבא שלך בילדות. לאן לקחת את זה כאבא?
"יכול להגיד לך שאני עובד בזה מאוד קשה, כלומר שלא יעברו את מה שאני עברתי. אני הולך איתם להצגות, אני הולך איתם לאכול פיצה, אני הולך איתם לחוגים של הכדורגל, אני נותן להם ביטחון. אני מדבר איתם המון, אני משתף אותם המון. מבחינה רגשית, אני נמצא שם המון בשביל הילדים שלי".
יש לכם עוד זמרים במשפחה, הידוע הוא דודך נתי לוי. איך היחסים?
"חברים מאוד טובים. אל תשכח שגדלתי איתו באותו בית. הקלטנו שני שירים ביחד, אחד מהם בשנה שעברה עם קליפ ('מחזיק לי את היד'), שהצליח יפה".
שיר לוי ואושר כהן בהופעה
(צילום: עומרי סילבר)
בשנים האחרונות התחיל יותר ליצור, ביצע גם שירים שקיבל מעמיר בניון, מאודיה, וכן דואט בין עם ירדנה ארזי. "לפני הכל אני צריך להתחבר לטקסטים. המילים צריכות לגעת בי, זה יכול להיות גם משהו בלחן. בלי חיבור אישי שלי, אני לא מקליט את השיר, גם אם יגידו לי שזה יהיה להיט גדול".
היום כמעט אי-אפשר להצליח במוזיקה בלי הרשתות החברתיות. אתה בעניין?
"בעיקר דברים שקשורים למוזיקה, פחות מהחיים האישיים. נניח, אני כן יכול להעלות משהו שאני שר עם הילד, אבל זה עדיין בעיניי חלק מהדבר. יש לי מי שעושה את הסושיאל, אני בקושי יודע להעלות טיקטוק לבד".
שיר לוי שר ישי לוי, זה מופע שיכול לקרות?
כשיגיע הזמן, מרגיש לי שעכשיו זה עוד לא הרגע. חשוב לי לשיר את השירים של אבא. תמיד שרתי בהופעות שלי שירים שלו, אפילו כשהיינו בנתק, זה משהו שהרגשתי בתוכי שנכון לעשות. אהבתי במיוחד לבצע את 'עננים' או 'אישה נאמנה', אבל יש עוד הרבה של אבא שאני אוהב".
