רותם שפי, עד לא מזמן שפיטה, כבר למדה איך להתעלם מטוקבקים, אבל האחרונים שבהם הצליחו להוציא ממנה שפריצים של עצבים שהיא אפילו לא ידעה שקיימים בה. "הייתי צריכה להוציא דחוף סרטון לקידום הסינגל החדש", היא מסבירה, "אז פשוט תפסתי את הטלפון ודיברתי למצלמה בזמן שאני מניקה. הנקה היא הדבר הכי טבעי בעולם, אבל התגובות שקיבלתי? חושך. איך הגענו למצב שבו אנחנו צריכים לנרמל דברים שהם נורמליים? מי שמרגיש פגוע מזה שאישה מניקה בפומבי, שישקול לבודד את עצמו מהחברה, ושגם ייצא מהרשתות החברתיות. במקום לתמוך בנשים שמניקות, לפחות אל תפריעו לנו להיניק. כשאני עם הילדה בחוץ והיא צריכה לאכול, אני אוציא את הציצי ודי להגיד לי 'אפשר להתחשב?'. לא, אי-אפשר, וגם אם זה מפריע לכם - תסתמו את הפה. מי שטף לנו את המוח עד כדי כך שהגענו למצב שלגיטימי להגיד גועל נפש על הנקה. איבדנו את זה.
"לפעמים יוצאים נגד נשים מניקות לא כי למישהו מפריע שרואים את החלק העליון של הציצי. התגובה הזו נובעת נטו מהקטנת נשים ושליטה בנשים. הרי אני יכולה ללבוש שמלה שהיא הרבה יותר חשופה ממצב שבו ראש של תינוק מסתיר לי את הציצי ואת הפטמה, אבל איפה שאפשר להקטין נשים יעשו את זה".
עוד לפני תקרית ההנקה, שפי הצליחה לעורר סערה בגלל סרטון שבו היא דיברה על רילוקיישן. רק בדיעבד התברר שזה שמו של הסינגל החדש שלה. "אנחנו לגמרי לא עוזבים", היא מרגיעה. "רציתי שלקראת ההשקה של השיר יהיה כפל משמעות ושאנשים יחשבו שאני עוזבת את הארץ. זה קידום לגיטימי לגמרי, ואני לא מרגישה ששיקרתי או שאני חייבת התנצלות, זה נעשה בהומור והכול טוב".
אבל שוב חטפת.
"כן. חטפתי על זה המון אש. בכלל, אני מעלה פוסט, הולכת להכין קפה, וכבר יש עוד מלא תגובות נאצה חדשות. כתבו לי 'מי עוזב את הארץ, בוגדת'. כי כל מי שלא מיישר פה קו עם נורמות הוא אוטומטית מסווג כבוגד, אבל זה לא מזיז לי הדברים האלה. אני לא עוזבת, אני אוהבת את המדינה וקשורה למדינה ואנשים פיספסו את העובדה שזה שיר סופר ישראלי, שנכתב בעיצומה של המלחמה עם איראן ומדבר על אהבת הארץ. מי שמקשיב למילים מיד מבין. זה אבסורד שאנחנו אמורים לרצות לברוח מפה, אבל במקום זה אנחנו רק רוצים להישאר יותר".
מפחיד אותך לגדל פה את הבנות?
"אני מתה מפחד. גם מבחינת מלחמה, גם האלימות, גם החינוך שהוא בקריסה".
על פוליטיקה את מדברת?
"זה לא ארצות-הברית, שאת יכולה להביע עמדה פוליטית ועדיין יהיו לך מיליוני מעריצים. אז אני לא רוצה שהגורל שלי ייחרץ, אלא רוצה שהמוני אנשים יוכלו לתת צ'אנס למוזיקה שלי ולאהוב אותה. בסוף זה מה שבאתי לעשות: להפיץ את הדעות, המחשבות והרגשות שלי באמצעות מוזיקה. זו השליחות שלי בעולם, ואני רוצה להתפרנס ממנה. המזל הוא שאני עדיין יכולה להתפרנס משפיטה".
"החברים של עופר קלדרון הזמינו אותי להופיע במסיבת השחרור שלו מהשבי. זה הפתיע אותי, אבל אמרתי שאם הדמות הזו, עם כל הערבית שלה, באה להם טוב, אני מגיעה בפול פאוואר"
בשנה שעברה שיחקה שפי, 41, בתפקיד דרמטי בסדרת הטלוויזיה 'רצח בים המלח', וזה כשנה היא בתפקיד ג'ני ההריונית במחזמר 'שיער'. אבל בכל זאת היא עדיין מוכרת בעיקר כשפיטה. הדיווה הגדולה מהחיים נולדה כששפי החליטה ביחד עם ליאת סבא, צ'לנית שהכירה ברימון, לגלגל קאבר במבטא ערבי ללהיט "קראמה פוליס" של רדיוהד. השתיים קלטו מהר מאוד שיצרו פרפורמרית גדולה, ושהן חייבות להיסחף אחריה ולתפוס את הגל. אבל מאז שפי עברה פאזה: לפני חמישה חודשים היא ילדה את בתה השנייה, ועזבה את תל-אביב לטובת בית סבתא בעמק חפר. המהפך הושלם ממש לאחרונה, עם אלבום הבכורה, 'לא לשפוט אותי', אותו היא מוציאה בשמה המקורי. בניגוד לגרסאות הכיסוי של שפיטה, האלבום הזה מכיל שירים שהיא כתבה ושעוסקים בנושאים חברתיים ואישיים האלימות שמשתוללת בארץ ('בלוגה פטיש'), יוקר המחיה ('רילוקיישן') והטוקבקיסטים שיורים חיצי רעל.
"התחשק לי לחזור לעשות דברים בתור עצמי, ולאט-לאט האלבום התבשל ואני כבר מחכה לעלות איתו על הבמה באוקטובר", היא אומרת כשהיא משוטטת בחדר, ובתה צמודה אליה במנשא.
(צילום: שי פרנקו)
חזרת לחומרים הישנים שכתבת?
"כן, אבל גיליתי שהם כבר לא מייצגים אותי. כתבתי אותם כשעוד לא הייתי אישה בכלל, אלא רווקה תל-אביבית שעובדת בעבודות של צעירים, חיה את הלילה של העיר. היום אני בן-אדם אחר, אני אמא קודם כול. כי ברגע שאת יולדת, התואר 'אמא' עוקף כל תואר אחר".
ועכשיו את כבר לא יכולה להתחבא מאחורי הפייטים של שפיטה.
"לאנשים קל להשתלח בשפיטה כי היא דמות, ואפשר לפגוע בה. אבל אני מעולם לא הסתתרתי מאחורי שפיטה, היא הייתה בסך הכול אמצעי לבטא את עצמי מוזיקלית בצורה אחרת מאשר רותם. האם מה שהטוקבקיסטים כותבים פוגע בי? זה אפילו לא מדגדג לי, זה פתטי בעיניי. אני מרחמת על האנשים האלה, הם מצחיקים אותי וזה עובר לי מעל הראש".
"פעם יכולתי להיות מוזיקאית ענייה שעושה מוזיקה וסוגרת את החודש עם מעט כסף. היום אני לא יכולה להרשות את זה לעצמי. האינסטינקט הוא להגיד 'אני לא פוחדת ומאמינה בעצמי', אבל זה לא נכון. אני גם מאמינה בעצמי וגם פוחדת"
היא לא מביעה חרטה על הבחירה להופיע בדמות שנויה במחלוקת. "להיות שפיטה זו הייתה החלטה אמיצה, ואני שמחה שהלכתי עליה. כי הדבר הכי קל היה להמשיך עם החומרים שכבר כתבתי ושרתי, להיצמד ללהקה הקטנה שלי, להופעות שהיו לי. אבל הבנתי שמה שקרה עם שפיטה הוא חד-פעמי ושאני לא צריכה לפחד מזה".
וממה את פוחדת היום?
"היום זה כבר לא הפחד של אם יאהבו אותי או לא. היום אני במקום שונה ויש הרבה יותר על כף המאזניים. כשאת רווקה ואין לך ילדות, את יכולה להמר וליפול וזה שטויות, זה חלק מהחיים. עכשיו יש לי שתי בנות, אני מנסה להיות יותר מחושבת ולא אומרת 'שטויות, מה שיהיה', אלא רוצה שכמה שיותר אנשים ישמעו את החומרים שלי ויאהבו אותם. פעם יכולתי להיות מוזיקאית ענייה שחיה בסבבה שלה ועושה מוזיקה וסוגרת את החודש עם מעט כסף. היום אני לא יכולה להרשות את זה לעצמי, ואני חייבת לתרגם את המוזיקה שלי לפרנסה. אם בשפיטה לא היה אכפת לי אם אקבל חיבוק מהרדיו או מפסטיבלים כי הדבר התקיים בפני עצמו ואנשים באו להופעות, היום אני לא יודעת אם זה יקרה".
בזכות שפיטה קנית דירה. אמנם עם משכנתה, אבל דירה.
"נכון. היום אני רוצה שהחומרים שלי יהיו אלה שיביאו לי בית שאני יכולה לגור בו, ויביאו לי גן פרטי לילדה, ויביאו לי את היכולת לשלם לצוות שלי את הסכום הכי גבוה שכל אחד רוצה. האינסטינקט הוא להגיד 'אני לא פוחדת ומאמינה בעצמי', אבל זה לא נכון. אני גם מאמינה בעצמי וגם פוחדת, רק שאני לא מתכוונת לתת לפחד לנהל אותי. בשום שלב לא נתתי, וגם עכשיו לא אתן".
מאז 2014 היא מנהלת זוגיות עם דקל דביר, המתופף של ישי ריבו, והיא הראשונה להודות ששני מוזיקאים באותו בית זה אתגר כלכלי לא פשוט. "מאז 7 באוקטובר כשהתחום שלנו קרס, אני בפירוש לא מתפרנסת כמו שאני רוצה. יש לי קצת מפה וקצת משם, אבל ממש לא מספיק בשביל לשלם את כל החשבונות, את השכירות ואת כל מה שיקר במדינה הזו. המזל שלי הוא שעשיתי אחלה כסף בזכות שפיטה ושמתי בצד, והוא משמש אותי היום וגם עוזר לי לדחוף את האלבום שלי".
ואת לא פוחדת לסכן את הכסף הזה?
"מאוד, ברור, והוא גם נעלם מהר מאוד, אני פוחדת להיכנס לחשבון הבנק. בכל פעם שאני נכנסת אני רואה שהספרות יורדות ויורדות".
זה בטח לא עוזר גם לזוגיות, שגם ככה מאותגרת אחרי לידה שנייה.
"אני מבינה אנשים שלא שורדים את השנה הראשונה עם תינוקת ואת הקושי הגובר כשמצטרפים עוד ילדים. אני מבינה למה זה גורם למשברים, אבל דקל ואני מאז ומתמיד שומרים על תקשורת טובה מאוד שעוזרת לנו להתמודד עם האתגרים השונים".
כמו למשל?
"עכשיו למשל זה התחושה של חוסר זמן, גם כי כל הזמן חייבים לקחת עבודות, כי לגדל פה ילדות זה יקר נורא. אבל זה מסתדר עם העובדה שאני כל הזמן רוצה מאוד לעבוד. כל מה שמעניין אותי זה רק לחזור לבמה, לעשייה".
את גם עורכת חתונות לזוגות גייז בתור שפיטה.
"אני בעצמי לא התחתנתי, אבל לא יכולה לסרב למי שרוצה שאני אחתן אותו, ואני באה ועושה את זה טוב ובאהבה. זה מתאים למי שרוצה בחופה שלו סתלבט וצחוקים ואווירת שפיטה, וברור שאני עושה את זה תמורת תשלום, זו פרנסה".
לפחות החיים במושב רגועים יותר?
"כשיצאנו מתל-אביב זה היה לגבעתיים. לקחתי את המעבר קשה, אבל אז גיליתי שגבעתיים אחלה והקיבעון על תל-אביב השתחרר. מהרגע שעזבנו את תל-אביב, כבר לא היה אכפת לי להתרחק וכשהיינו כבר עם ילדה אחת, אזור השרון נראה מתאים. העיר לא כיפית עם ילדות".
ההורים בגן מזהים אותך?
"לגמרי. הם לא אומרים יותר מדי, הם פשוט יודעים מי אני וזהו".
"אני מעלה פוסט, הולכת להכין קפה וכבר יש עוד מלא תגובות נאצה חדשות. כתבו לי 'מי עוזב את הארץ, בוגדת'. כי כל מי שלא מיישר פה קו עם נורמות הוא אוטומטית מסווג כבוגד, אבל זה לא מזיז לי"
מקל ההליכה המזוהה עם שפיטה הגיע בתקופה שבה הייתה שפי בשיקום מניתוח שעברה ברגלה. "במקום לבטל את הקליפ שתיככנו לצלם, הבאתי את המקל, קישטתי אותו ושילבנו אותו בקליפ. זאת הייתה תקופה קשה וארוכה מאוד של כאבים כרוניים שלא הצלחתי לפתור אותם. הייתי תקופה ארוכה בשיקום, חייתי בכאב וזה גרם לי להיכנס לדיכאונות אמיתיים. לשמחתי היום אני מדברת על התקופה הזו כמו על זיכרון ישן", אומרת שפי.
יש מחשבות להיפרד משפיטה מתישהו?
"יש לי הרגשה שאנשים עוד יזכו לראות את שפיטה מזדקנת, בשמלות הנוצצות והמקל".
היום היית ממציאה את אותה הדמות שוב?
"אנחנו מוקפים בערבית ובערבים, אנחנו חיים ביחד וזה לא הולך להשתנות, אבל מאז 7 באוקטובר אני פחות מרגישה את החיבור לערבייה הנסתרת שבי. השפה הערבית כבר לא מצלצלת לי בקונוטציה ניטרלית כמו קודם. יש לי ריחוק מהשפה הזו".
שפיטה
(צילום: שי פרנקו)
על אף שכשהגעת למלונות המפונים, כולם רצו את שפיטה.
"כן וזה הפתיע אותי כי הייתי בטוחה שלעלות עם שפיטה יגרום להם לטריגרים. החברים של עופר קלדרון הזמינו אותי להופיע במסיבת השחרור שלו מהשבי, וזה בכלל הפתיע אותי, אבל אמרתי שאם הדמות הזו, עם כל הערבית שלה, באה להם טוב, אני מגיעה בפול פאוואר, ולא עידנתי את ההופעה".
בתקופה שלאחר 7 באוקטובר הקפידה שפי להעלות סרטוני וידאו בדמותה של שפיטה, שפנו למבקרי ישראל ברחבי העולם, והתגובות הקשות לא איחרו לבוא.
"הייתי צינית וביקורתית כלפי המתייפייפים בעולם, שאין להם מושג קלוש מה אנחנו עוברים פה. התגובות נעו מ'לשחרר את פלסטין' ועד 'תמותי יהודייה איזה אף גדול'. חטפתי כי העזתי להגן על ישראל, ולא עניין אותם שמדובר לכאורה באישה ערבייה. כמו יוסף חדאד או הנסיך הירוק שהם ערבים שחוטפים כי הם בצד של ישראל".
אז יש מצב שתנסי לייצג שוב את ישראל באירוויזיון, אחרי שב-2019 הגעת כשפיטה למקום השלישי ב'הכוכב הבא'?
"איבדתי את השפיות בכל מה שנוגע לאירוויזיון. שלחתי ליואב צפיר הודעה שאני מבקשת לשנות את הפורמט של התחרות, שפשוט ייקח את שפיטה לייצג אותנו וזהו. אבל הוא הרבה יותר חכם ממני ויודע טוב מאוד שלהביא אותי למעמד הזה פירושו בהכרח לעשות בלגן, כי אני לא באה להיות מנומסת כמו כל הנציגים והנציגות שלנו בשנים האחרונות. ושיהיה ברור, הם מדהימים ועשו עבודה מדהימה, אבל אני לא אבוא לאירוויזיון כדי לחבר לבבות באמצעות מוזיקה, אלא כדי לריב, לסתום לאנשים את הפה ולדבר על הצביעות של העולם. אריב עם כל האנטישמיים שיושבים שם והעזו להגיד לעדן גולן שהיא מסכנת את המשתתפים האחרים בעצם ההימצאות שלה בתחרות. עדן ענתה תשובה מנומסת, וטוב שכך. כל אחד והאישיות שלו. אבל אני הייתי נכנסת במי שהיה שואל אותי שאלה כזו, כי כשאני שפיטה, אין לי פילטרים ואין לי עצם אחת בלשון. מה שכן, אם שפיטה באה לאירוויזיון, היא קל לוקחת מקום ראשון".
ולייצג את ישראל בתור רותם זו לא אופציה? את מפחדת שאנשים לא יצליחו להתנתק משפיטה?
"המילה פחד לא קיימת פה. כן יש חשש שאנשים לא יתחברו לאלבום, לשירים, למוזיקה, אבל לא בגלל שפיטה, אלא בגלל שהאלבום החדש לא יצליח לעניין מספיק, או לעבור איזהשהו טעם ציבורי".
זה יהיה מוזר לחזור להופיע בלי כל הצלצולים?
"האמת שזה הדבר שהכי מרגש אותי. ונראה לי שאחרי שנים שלא התרגשתי מעליה לבמה, אני חושבת שאני הולכת להתרגש מאוד כשאעלה עכשיו עם להקה חדשה ונגנים שלי, עם חומרים שלי".
הזכרת בעבר שאת מדמיינת דברים לפני שהם קורים. זה משהו שאת נוקטת אותו גם הפעם?
"חד-משמעית. כמו שדמיינתי את הלידה של הבת השנייה שלי תבל, וממש זימנתי לידה מוצלחת. גם עם סול, הבת הבכורה, דמיינתי את זה. אבל לא הייתה לי דרך כי הייתי חייבת לעשות קיסרי. אבל הפעם המשכתי לזמן את זה, ובכל פעם שבאה לי מחשבה שאולי יהיה סיבוך ואצטרך לעבור לקיסרי, אמרתי לעצמי להמשיך לדמיין את הלידה הזו בדרך הטובה שלה, וככה זה גם עם ההופעה. בכל פעם שעולה לי מחשבה שלילית, אני ישר מחליפה אותה בחיובית. אם באה לי מחשבה שהאולם לא מלא, אני מיד מעיפה את המחשבה הזו ומדמיינת את האולם מלא".
עטיפת האלבום החדש של שפיטה
(צילום: שי פרנקו)
ומה לגבי עוד תפקידי משחק? זה משהו שאת שואפת לעשות?
"בוער בי עכשיו להתמקד במוזיקה, ובמקביל אני גם רוצה לקבל תפקיד מעניין בטלוויזיה. בכל פעם שיש לי אודישן שמעניין אותי, אני ניגשת אליו ואני גם לא מחכה לתשובה. אני פשוט יודעת שאודישנים הם כמו דייטים - את לא תמצאי את בן הזוג שלך, אלא אם תצאי למלא דייטים. אז אני פשוט לא חושבת על זה, אלא עושה את זה וזהו. אני יודעת שיגיע לי תפקיד טוב. היו תפקידים שנבחנתי אליהם ורציתי מאוד לעבור. וגם כשגיליתי שלא עברתי, ידעתי לשחרר את זה טוב. לא הרגשתי שמשהו חייב להיות שלי".
יכולה להגיד שמות?
"ניגשתי לתפקיד שבסוף ראיתי שאגם רודברג קיבלה אותו. ועוד לפני שראיתי אותה משחקת בזה, ידעתי שהיא תהיה בחירה מדהימה. והיא באמת מדהימה. אז על אף שמאוד רציתי את זה, אני לא מתבאסת. כל אחת מקבלת את התפקיד שמיועד לה".
צריך אמונה חזקה בשביל להרגיש ככה.
"זה משהו שיש לי אותו מאז ומעולם. אני יודעת שהבמה, ובכלל תחום האמנות, זה הבית שלי, זה המקום שלי. מאז שאני ילדה אני מרגישה שמצאתי את הייעוד שלי בחיים, ואני לא צריכה להמשיך לחפש אותו, אלא לחשוב מה אני רוצה להגיד הפעם, מה מעניין אותי הפעם".
