תאיר עמרם-שמואל מסתובבת כמעט תמיד עם שום בכיס - סגולה למזל, ולהתחיל ברגל ימין זה משהו שהולך איתה לכל מקום. "בחתונה שלי, רגע לפני שצעדנו לחופה לחשתי לבעלי 'ברגל ימין'", היא מספרת. "ויש עוד משהו שאני עושה: בכל מוצ"ש, בהבדלה, אני מזלפת שתי טיפות יין על הגרון, כדי שבורא עולם ישמור לי על המיתרים, ועוד שתי טיפות מאחורי כל אוזן, לשמירה על השמיעה".
לאודישן של 'דה וויס' היא נכנסה ברגל ימין ושום בכיס, אבל בדקה ה-99, ממש לפני שעלתה לבמה, גודל המעמד ופרפרי החרדה דחפו אותה להיפרד מהפקעת הלבנה כדי להזכיר לעצמה שאין טעם באמונות טפלות. "יש לי דיבור ישיר עם הקדוש ברוך הוא, ואני יודעת שהוא מוביל אותי לאן שאני אמורה להגיע, ומה שלא צריך לקרות - לא יקרה".
ארבעת המנטורים נלחמו עלייך. לא רע כדי לזנוח את האמונות הטפלות לנצח.
"כששמעתי את המחמאות שלהם, זה היה גם מטורף וגם הכי מביך בעולם. בקטע של 'אמאל'ה, זה מה שהם חושבים עליי?'".
באיזה מובן?
"תמיד ידעתי שהחיים שלי זה לשיר, אבל שארבעת האנשים שאני וכל מדינת ישראל תופסת מהם יגידו לי דברים כאלה? אז הסתכלתי על אלוהים ושאלתי אותו מה לעשות".
ובורא עולם הוא זה שכיוון אותך לבחור בעדן בן זקן?
"כן. בחרתי בעדנה, ככה אני קוראת לה. היא הבטיחה לתת לי כלים, והיא נתנה לי ארגז כלים מלא. יראו את זה בהמשך".
עם כל הכבוד לעדנה, עידן רייכל מחה דמעות במהלך הביצוע שלך. לא חלמת שיכתוב לך?
"לפני שנה השתתפתי בפרויקט 'שיר זיכרון', והייתי אצל רייכל באולפן. הייתה לי חוויה מטורפת איתו, והוא מנטור מדהים. ב'דה וויס' העדפתי ללמוד ממישהי שאני לא מכירה".
בשונה מהכוכב הבא שגם לשם ניסית להתקבל, בתוכנית הזו הזוכה לא מקבל את הזכות לייצג את ישראל באירוויזיון.
"עוד מוקדם לי לכוון לקריירה בין-לאומית. חכו, תנו לי קודם להצליח בארץ. פרה-פרה".
" אני עולה לבמה ובקהל יש גם גברים. לי אין שום בעיה עם זה, והוריי תמיד דחפו אותי לשיר באירועים משפחתיים, זה לא משהו שהיה לי לגמרי זר ומוזר. לא חוויתי את הביקורת ברמה של 'איזה שיקסע'. אם מישהו היה אומר לי את זה חראם עליו, אין לי עצם בלשון, הייתי יוצאת עליו ברמות-על"
עמרם-שמואל (24) נולדה במושב בקוע, וכשהייתה בגן המשפחה עברה ליישוב הסמוך - יד בנימין. אמא שלה היא גננת ואביה קבלן לשעבר, שנפגע בתאונת עבודה ומתופף. יש לה שלושה אחים. אחד פסנתרן, אחת מנגנת על חליל צד והבכור, אורגד, הוא גם המנהל האמנותי שלה. "שמענו תמיד מוזיקה, גם תימנית וערבית. מגיל אפס קלטתי את כל רבעי הטונים, זה בדם".
מתי שמעת בפעם הראשונה את האיסור על 'קול באישה ערווה'?
"ביסודי הייתה הפרדה בין בנים לבנות וכשרציתי לשיר אמרו לי לשיר רק לבנות. אבל לא הסכמתי לזה, ובתגובה אמרו לי שאם אני לא מקבלת את זה שלא אשיר בכלל, וזה ביאס אותי. בתיכון למדתי באולפנה, והמשכתי לשיר רק בפני בנות".
ואיך שם הסתדרת עם חוקי הצניעות?
"פה ושם העירו לי על אורך החצאית, וזה עיצבן אותי, עד שלמדתי לכבד את המסגרת שאני נמצאת בה, ובחוץ לעשות מה שאני רוצה".
זו לא נחשבת החלטה נועזת?
"אני לא חרדית, אני דתייה-לאומית. סבתא-רבא שלי הייתה פמיניסטית, עוד לפני שהמציאו את ההגדרה. כשעוד היה נהוג בקרב יהודי תימן לשאת אישה שנייה, היא אמרה לבעלה שאצלה זה לא יקרה, וזה באמת לא קרה. גם אמא שלי תמיד דחפה אותי. המשפט הקבוע שלה הוא 'אם אני אוותר לך, אני אוותר עלייך' והיא בחיים לא ויתרה, לא לי ולא עליי".
היא חלמה להיות לוחמת מג"ב, אבל התגובות מסביב לא היו חיוביות. כשנאמר לה שצה"ל מחייב חתימה על טופס של 'דין אישה כדין גבר', שזה אומר שצה"ל מסיר אחריות במקרה של פגיעה ברחם היא נבהלה. "התקפלתי ואמרתי 'יאללה, שירות לאומי' והלכתי לבית-חולים 'שערי צדק' בירושלים". לאחר ארבעה חודשים בבית-החולים, בספטמבר 2021, היה פיגוע ליד התחנה המרכזית בירושלים, ושני פצועים ולוחמות המג"ב שניטרלו את המחבל הגיעו לשם לטיפול. "הסתכלתי על החיילות בהערצה ואמרתי 'אימאל'ה, זה בול מה שרציתי'".
עוד באותו היום היא הודיעה לאחראית על השירות הלאומי על פרישתה לרגל גיוסה לצבא. "היא חשבה שאני עובדת עליה, והציעה לי לחכות קצת, לעכל את הרעיון ואמרתי לה 'מחר אני מביאה לך את טופס הביטול של הפטור משירות מטעמי דת'. גם המשפחה שלי שאלה אם אני בטוחה, והציעו שאחשוב על זה שוב, לא לפעול באימפולסיביות. אבל ככה אני, כשיש לי רעיון אני רוצה לממש אותו טק-טק".
בגיל 19 היא התגייסה לצה"ל, ושלחו אותה למחווה אלון. "בבקו"ם חשבתי שהגעתי למקום שלא מתאים לי, אז צילצלתי לאמא שלי ואמרתי לה שאני חושבת שעשיתי טעות. אמא אמרה להיזכר למה רצית להתגייס, והרגיעה אותי שהכול בסדר".
כששובצה לתפקיד מש"קית מילואים בדרום היא התמרדה. "ישר צילצלתי לאורגד, הוא סאונד-מן שעובד עם להקות צבאיות, ובכיתי לו שאני לא רוצה להיות מש"קית. אני לא מסוגלת לשבת מול מחשב, אני חייבת להיות בתנועה, ושהוא חייב לעזור לי להיות לוחמת או בלהקה". האפשרות להיות לוחמת ירדה בגלל התפרצות אסטמה של העור שהורידה לה פרופיל, ומאותו רגע אורגד וחברים שלה מהלהקה דאגו להציף את קצינת החינוך בסרטוני שירה שלה והיא התקבלה ללהקה הצבאית של מג"ב בתפקיד סאונדמנית. "הייתי הבחורה השנייה בצה"ל בתפקיד הזה. מהר מאוד הבנתי שאני פחות בקטע של לעמוד מאחור. עשיתי בלאנס באולם, חזרתי לעמדת הסאונד ומישהו אחר עלה לבמה. זה צובט את הלב".
באחד מהטקסים הלהקה נזקקה לתגבורת, והקצינה ביקשה ממנה לעלות לשיר. מפקד מג"ב שישב בשורה הראשונה, ראה אותה יומיים לאחר-מכן בטקס אחר בעמדת הסאונד ושאל אותה למה לא עלתה לשיר. "הסתכלתי עליו בהלם והסברתי שאני עושה סאונד, אז הוא ענה 'לא, אני רוצה שתעלי לשיר, את הולכת להיות זמרת בלהקת מג"ב' וכך היה".
שזה חלום מבחינתך.
"כן, אבל זה היה מורכב. עברתי מיונים של סאונדמנית, ורק לקראת השחרור עשו לי מיונים של זמרת כדי שאוכל לחתום קבע. עכשיו אני סוגרת שנתיים כמפקדת הלהקה, ומתלבטת אם להמשיך, אני נשואה, יש לי שכר דירה לשלם".
את נתקלת בהתנגדויות לשירה שלך כאישה?
"כשאני על מדים אני עולה לבמה ובקהל יש גם גברים. לי אין שום בעיה עם זה, והוריי תמיד דחפו אותי לשיר באירועים משפחתיים, זה לא משהו שהיה לי לגמרי זר ומוזר. לא חוויתי את הביקורת ברמה של 'איזה שיקסע'. אם מישהו היה אומר לי את זה חראם עליו. אין לי עצם בלשון, הייתי יוצאת עליו ברמות-על, אין לי סבלנות לדברים האלה, רק שיבוא זה שיגיד שאסור לי לשיר לחיילים ממין זכר". והיא אכן לא מאפשרת למקרים כאלה לקרות. "יש במג"ב פלוגה חרדית, אני מבינה ש'קול באישה ערווה' זה האמונה שלהם, וכשמגיעה הזמנה מהיחידה הספציפית הזאת, כמפקדת הלהקה אני שולחת אליהם רק זמרים".
"בעלי מגשים לי את כל החלומות. הוא נותן לי יד חופשית. סיכמנו בינינו מה גבולות הגזרה, אני מעדיפה שלא לפרט, ואנחנו חיים בכבוד הדדי. לפני שהתחתנתי לא הבנתי מה המשמעות של כיסוי ראש, וכשדביר ביקש ממני לכסות אמרתי 'יאללה, כולה סרט', אבל זה לא. זה הכתר שלי"
בעונה השישית של "דה וויס" (רשת 13, ראשון, שלישי ושבת, 21.15) יש נוכחות בולטת לשומרי דת ומסורת. "זה מעולה שזמרות דתיות וזמרים דתיים סוף-סוף מראים את עצמם ואת מה שיש להם להציע. אני לובשת מכנסיים על אף שההלכה אוסרת על אישה ללבוש בגדי גבר, אבל אני עושה מה שעושה לי טוב, לפעמים מכנס רחב יותר צנוע משמלה".
וכשזורקים לך את "כל כבודה בת מלך פנימה"?
"היום אני כבר צוחקת על זה שמישהו חושב שהוא יכול להגיד לי משהו. איש באמונתו יחיה. מעולם לא אמרתי לבנות 'לכו, תשירו'. אני אעשה את מה שעושה לי טוב, ואתה תעשה את מה שעושה לך טוב - ולא נפריע זה לזה. הפסוק 'הבוטח בהשם חסד יסובבנו' כתוב לי בכל מקום אפשרי. באינסטגרם, בביו, בווטסאפ. אני יודעת שאם הקב"ה סגר לי דלת, כמו ב'כוכב נולד', הוא יפתח לי שתי דלתות אחרות. אולי כרגע אני לא רואה אותן נפתחות, אבל אראה בעתיד".
מאות מג"בניקים הגיעו לפני שבעה חודשים לחתונה שלה עם דביר שמואל, לוחם מג"ב בקבע שגדל גם הוא ביד בנימין. "לפני שש שנים הכרנו בסופר ונהיינו החברים הכי טובים. אחרי שנה בערך הפכנו לזוג, ומאותו רגע ידעתי שהוא יהיה בעלי. בחרנו לגור בבקוע כי רציתי לחזור לשורשים ולגור ליד סבתא, שאני מאוד מחוברת אליה.
"בעלי מגשים לי את כל החלומות. הוא נותן לי יד חופשית. סיכמנו בינינו מה גבולות הגזרה, אני מעדיפה שלא לפרט, ואנחנו חיים בכבוד הדדי. לפני שהתחתנתי לא הבנתי מה המשמעות של כיסוי ראש, וכשדביר ביקש ממני לכסות אמרתי לעצמי 'יאללה, כולה סרט', אבל זה לא. היום אני יודעת שזה הכתר שלי, שתוחם את הטריטוריה של אישה נשואה. ואני עפה על הסטיילינג".
לא כולם הבינו את הבחירה שלך לשיר את 'כאב של לוחמים', ועוד בערבית בניב דרוזי.
"זה די הפתיע אותי. בגלל שאני דתייה אנשים לפעמים שוכחים שגם אני בצבא. כשאמרו לי 'למה את לא חושבת על הלוחמים שקשה להם לשמוע את השיר הזה?' רציתי להגיד 'הלו, אתם זוכרים שגם אני במג"ב'? את 'כאב של לוחמים' שרתי בפעם הראשונה בטקס חללי מג"ב בניב דרוזי לפי תרגומו של לואי עלי, כדי לכבד גם את המשפחות הדרוזיות השכולות ששייכות לחיל. עכשיו אני חולמת לשיר אותו עם עידן עמדי, שהוא השראה לאהבת ישראל ואהבת בני-אדם".
לפני שאת ועמדי תעלו לבמה כצמד תגידי 'שמע ישראל'?
"אני אומרת 'מזמור לתודה' כל לילה וכל בוקר וגם לפני הופעה. ברוך השם, יש לי רשימת תודות ארוכה".



